טיטאן סקרוד- פרק 14

Diunim

New member
טיטאן סקרוד- פרק 14

שלום לכולם וברוכים הבאים לתרגום לעברית של הפרק הארבעה עשר והאחרון בטיטאן סקרוד: חיוכים אבודים, סטאנרים ודפיקות. בפעם הקודמת שמענו על הבנייה לקראת רסלמניה 14 ואיך שהכול התחיל להתבהר. תזכורת: http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/13/183718522/בידור/היאבקות_WWE

אז במה עוסק הספר השלישי? (תקציר)

הפרק האחרון בטרילוגיית רבי המכר של טיטאן…

כדי להתמודד עם האיום מצד וורלד צ'מפיונשיפ רסלינג והתבוסה ברייטינג במלחמות ליל שני, ידע וינס מקמהן שעליו להמציא מחדש את העסק שלו עם תחילת 1997. אבל השאלה הייתה, איך?

האתוס הוותיק של תכניות פדרציית ההיאבקות העולמית עמד להיזרק לצד, להיקבר מתחת לחיבוק הפתאומי של אלימות מוגזמת, נושאים מבוגרים והפגנת סכסוכים פנימיים בפני הקהל הנדהם. מבעד לקונפליקטים הללו, היה על מקמהן להחליט החלטות נועזות בנוגע למי שהיה בפסגת הרוסטר שלו.

מחלוקת אחת מסוימת תשנה לעד את פדרציית ההיאבקות העולמית, עם השלכות חיוביות ומדהימות. הארגון 'במקום השני' פתאום המשיך לעלות, כשבאופן אירוני הוא דורש דם אחרי שקודם לכן הוא סירב לכך.

מבעד לעיניו של וינס מקמהן, הייתה 1997 השנה שבה 'הבחורים הטובים' שברו את כל החוקים כדי לנצח.

 

Diunim

New member
והפעם בטיטאן סקרוד:

זהו. לכל מסע יש סוף, והגענו אליו. התחלנו אי שם ב-1995, כשהכול התחיל להתפרק עבור וינס מקמהן. והנה הגענו לרסלמניה 14, הרסלמניה הכי חשובה בשנות התשעים, בה התחיל עידן חדש על כל המשתמע מכך.

כמה לינקים שימושיים:

כריס וורן שר את ההמנון: https://www.youtube.com/watch?v=8IK4tnkN-LM

הבאטל רויאל של הצמדים: https://www.dailymotion.com/video/x39qv73

הניו אייג' אאוטלוז מול LOD: https://www.dailymotion.com/video/xrzw1d

שון מייקלס מול אואן הארט: https://www.dailymotion.com/video/x5zjmuw

טריפל אייץ' מול אואן הארט: https://www.dailymotion.com/video/x39st98

מארק מרו וסייבל מול גולדאסט ולונה: https://www.dailymotion.com/video/x39umuq

הרוק מתראיין אצל ג'ניפר פלאוור: https://www.dailymotion.com/video/x39rvl8

הרוק מול קן שאמרוק: https://www.dailymotion.com/video/x5sesmi

טרי פאנק מול סאבו: https://www.dailymotion.com/video/x3x9gft

טרי פאנק מול ברט הארט: https://www.youtube.com/watch?v=QrKKKJ1pb_E

טרי פאנק מגיע ל-WWF: https://www.youtube.com/watch?v=tp2Vut7SGFE

קקטוס ג'ק מול טרי פאנק: https://www.youtube.com/watch?v=TFI3gG_POCk

קקטוס ג'ק מול צ'יינסו צ'ארלי: https://www.youtube.com/watch?v=_TKL9VWrKiQ

ההתקפה של האאוטלוז על קקטוס ג'ק וצ'ארלי: https://www.youtube.com/watch?v=EVWevKbwg_o

הניו אייג' אאוטלוז מול קקטוס ג'ק וטרי פאנק: https://www.dailymotion.com/video/x298ktw

קיין מול מנקיינד: https://www.dailymotion.com/video/x356glm

קיין מול ויידר: https://rutube.ru/video/8a1dbdf7e386136729e3f8448083636a/

אנדרטייקר מול קיין: https://www.dailymotion.com/video/x5abou6

שון מייקלס מול סטיב אוסטין: https://www.dailymotion.com/video/x298h1i

 

Diunim

New member
פרק 14

"הו, אמור, התוכל לראות…" צווח יליד לונג איילנד בן העשרים ותשע, כריס וורן, הכפיל הקולי של זאק דה לה רוצ'ה שהוביל את להקת DX הרשמית. כשהקול שלו צווח כמו ג'ים מוריסון ויכול היה לפוצץ בית להריסה, וורן וחבריו ללהקה פתחו את רסלמניה 14 בפליט סנטר בבוסטון, שהיה מלא עד אפס מקום עם 19,028 איש (15,681 שילמו), מה שהכניס לארגון סכום מדהים של 1.03 מיליון דולרים מכרטיסים, וסכום מדהים גם כן של 273,000 דולרים ממכירות מרצ'נדייז.

וורן ניענע בגופו כאילו השתלטו עליו נחשים, ושתה את התגובה הכועסת לגרסה הדיכאונית שלו של 'הנס זרוע הכוכבים', למרות ש"מושחת" התאים יותר מ"זרוע". הגישה שלו הודגשה בכך שצווח את המילה "האור", וקרע את האוזניים בצווחה הגבוהה של, "שבפסיו הרחבים וכוכביו הבוהקים". זה לא היה דה לה רוצ'ה שעצבן את הכוחות העליונים עם השורה, "זין, לא אעשה מה שתגידו לי," אבל זה היה באותה עוצמה. בחלק השני של השיר הפטריוטי המוזר, שר וורן את הגרסה שלו ל'אמריקה היפה', באותה קקופוניה עם צרחות של "א-מ-רי-קה" מעל הבס. לא נשמע אפילו אחד שהריע כשהקהל צווח בוז בתיעוב. "רק בארצות הברית, ב-WWF, יכול להיות סוג כזה של חופש ביטוי," הודה ג'ים רוס בפני הקהל בבית, חסר הבעה לגמרי.

"אחרי שגמרנו, כולם צעקו בוז וכולנו התלהבנו כי היינו בטלוויזיה," נזכר וורן כעבור שנים. "אנחנו טופחים אחד לשני על השכם, ואנשים אומרים, 'אתם גרועים!' זה היה ממש מוזר."

"הלכנו לאחורי הקלעים וכולם הסתכלו עלינו במבטים מאוד כועסים," הוסיף נגן הבס דרו סטילס. "אהבתי לשחק את תפקיד הרע כשכולם התחילו לצרוח עלינו. חשבתי שזה היה מצחיק כי אנשים ממש לקחו את כל העניין ברצינות."

וורן טען שאדם אחד בעיקר הגיע אליהם כדי להחמיא על ההופעה הייחודית: הבוס עצמו. "מקמהן בא ואמר, 'זה היה יפה! זה היה נהדר, אנחנו אהבנו את זה,'" אמר הסולן. זה תואם לחלוטין לטענה שוורן והלהקה הונחו לבצע את השיר בצורה הזאת כדי להביא היט מיידי לכניסות של שון מייקלס ושל דג'נריישן אקס באותו הלילה, כי הלהקה תלווה בנגינה חיה כל כניסה של חבר DX.

גם אם זה עבד כמו שצריך, ההופעה לא שודרה באף אחת מהקלטות ששוחררו ותיעדו את רסלמניה 14. זה לא היה הגרסה הנהדרת של ריי צ'ארלס ל'אמריקה היפה'. וגם זה לא היה אמור להיות. "זאת רסלמניה 14!" אמר רוס, מצדיק את ההופעה, ומכין את הבמה לאירוע שלא היה כמותו.

 

Diunim

New member
חלק ב'

מספר עצום של שלושים מתאבקים פתחו את השידור של רסלמניה, בצורה של באטל רויאל עם חמישה עשר צמדים, שם המנצחים יקבלו קרב על תארי ה-WWF לזוגות בתאריך מאוחר יותר. זה לא היה שלטיטאן היו חמישה עשר צמדים אמיתיים, אלא שחלק מהצמדים קובצו ביחד בחיפזון ממתאבקי אנדרקארד שלא יכלו להיות ברסלמניה בצורה אחרת. היו צמדים אותנטיים, כמו הנרי ופיניאס גודווין, וגם ההאדבאנגרס היו בחירה ברורה עבור הקרב. במקרים אחרים, קבוצות כמו הניישן אוף דומניישן והלוס בוריקוואס פוצלו לצמדים למטרת הקרב, מה שהעיד איך שכל הקונספט של 'מלחמת הכנופיות' ששלט ב-1997 התרסק אל הסלעים.

כשהם נותנים את הרושם שהרוסטר סובל מעודף נוראי, השידור נפתח בצורה קרה - בלי זיקוקים, בלי סקירה רחבה של הקהל, אלא כשחברי הניישן פארוק וקאמה מוסטפה נכנסו באגרופים שלופים. הזירה הייתה מלאה ברוסטר באותו הרגע, והייתה זקוקה לניקיון. ברסלמניה 15 כעבור שנה, שנים עשר משלושים המתאבקים הללו כבר לא יהיו בארגון, בעוד שהמתאבק השלושה עשר, ברי 'ריקון' ביוקנן, עבד על עצמו שנתיים בטריטוריה התפתחותית עד שחזר בשנת 2000 לרוסטר הראשי. כדי להראות עד כמה מעט מומנטום ניתן לרוב המתאבקים בקרב, באותה רסלמניה 15 ב-1999, מתוך שמונה עשר המתאבקים שעוד היו ב-WWF, שנים עשר מתוכם נזרקו לעוד באטל רויאל לא מעניין על קרב על תארי הזוגות. גרוע מכך, הבאטל רויאל הזה התרחש בסאנדיי נייט היט לפני האירוע. די-לו בראון, בוב הולי ובארט גאן הם היחידים מהקרב ב-1998 שהתאבקו בקארד הראשי של רסלמניה 15 כעבור שנה.

הצמד האחרון שהציגו אותו היה הפתעה בלתי מוכרזת, ואחת טובה בהתחשב בעידוד הראשוני כשנשמעה השורה של מייקל האגסטרנד, "What a Rush". משביל הכניסה יצאו הוק ואנימל, חובשים קסדות אופנוענים עם פתחים לשיניים, ומגני הכתפיים הקוצניים שלהם התאימו לעיצוב החדש. אליהם הצטרפה תמרה 'סאני' סיטץ' הפתיינית, שהייתה לבושה כאלה-לוחמת זנותית עם סרטים ומגפיים. זה לא היה סתם לג'יון אוף דום, אלא LOD 2000, גרסה למילניום החדש של הרוד ווריורס למודי הקרב. אם הצמד המזדקן עמד להישאר באטיטיוד ארה, הם היו צריכים שיפוץ ועוד קצת נצנצים.

ג'ו 'אנימל' לורנייטיס לא התרשם מכך, וקרא לקסדות "מגוחכות". "אני זוכר שחשבתי, 'מה לעזאזל קרה לרוד ווריורס?'" הוא נזכר. "התרחקנו יותר ויותר מהשורשים, וזה היה הדבר הכי נורא שיכול היה לקרות לנו."

בחודש הקודם, אנימל והוק לא נראו בטלוויזיה, ולורנייטיס טען שזה בגלל ששותפו שוב נכשל במבדק סמים. "כשהוק יצא חיובי במשהו (תבחרו משהו אחד) בסוף פברואר, ישבנו שלושים ימים כשווינס והכותבים שלו פשוט תכננו את שאר גורלנו האומלל ב-WWF," רטן הענק.

ההופעה האחרונה שלהם לפני רסלמניה הייתה תבוסה לאלופי הזוגות, הניו אייג' אאוטלוז, בפרק של RAW ב-23 בפברואר. לאחר הקרב הקצר, אנימל והוק התחילו להתקוטט בינם לבין עצמם, וכביכול סימנו לסוף השותפות. במקום, ניתן להם עוד ניסיון אחד עם המראה החדש, ועם התקווה שהקסם הישן של הרוד ווריורס יוכל לחזור. לפי וינס רוסו, השינוי היה קשור גם לריענון של מישהי לא שמחה.

"סאני קינאה מאוד בסייבל, והייתה כאב ראש גדול מאוד באותו הזמן," טען רוסו. "אם תחזור ותצפה בתכניות הללו, תוכל לראות טוב מאוד שכל שבוע ניסינו למצוא משהו שסאני תעשה… כי השם ישמור אם סייבל תהיה שם וסאני לא, אחרת היינו שומעים אותה הרבה מאוד. אז LOD 2000, חלק גדול מזה היה, 'מה עושים עם סאני?'"

בעוד שרוב הבאטל רויאל הכיל מכות ובעיטות פרימיטיביות בגלל הכמות העצומה של המתאבקים, הסיום היה די טוב, כשאנימל והוק נתנו קלוזליין להוק ולגאן מחוץ לזירה כשניצחו וזכו לעידוד מכובד. הולי וגאן שווקו באותה התקופה כמידנייט אקספרס החדשים, גרסה נוראית של הצמד ההילי הטוב משנות השמונים בטריטוריות בדרום מזרח המדינה ששינה כמה גרסאות, וכמעט תמיד לווה בידי ג'ים קורנט. הרעיון היה נורא ונכשל מיד. "לשים אותי ואת בארט ביחד ולקוות שמיד נפתח את מה שלקח לדניס קונדרי ולבובי איטון שנים להשיג היה ממש טיפשי," רטן הולי.

לפני עשור בערך, קרב של הרוד ווריורס מול המידנייט אקספרס היה מלהיב את המעריצים של ג'ים קרוקט. ב-1998, כשאנימל והוק ניסו להיראות מגניבים וחדשניים מול שני מחליפים גרועים ל'לאבר בוי דניס' ול'ביוטיפול בובי', זאת הייתה, בלשון המעטה, בחירה מוזרה להתחיל את הגרסה של האטיטיוד ארה לוודסטוק.

 

Diunim

New member
חלק ג'

שישה עשר מתאבקים נלחמו בששת הקרבות האחרונים באותו הערב, שהיו ארבעה קרבות יחידים, קרב זוגות רגיל (עם כמה ש'קרב פח זבל' יכול להיות רגיל) וקרב זוגות מעורב של צמדים של זכר ונקבה. מתוך השישה עשר הללו, רק שלושה היו מעל גיל שלושים וחמש: המתאבקת הוותיקה גרטרוד 'לונה' ואשון (36), ההיי-פלייר לשעבר שהפך למידקארדר שוביניסט מארק מרו (37) וטרי פאנק חסר הגיל והנצחי (53). למרות שלכל אחד מהם עוד היה משהו להציע למותג של ה-WWF שאהב את המגוון, אף אחד מהם לא היה בתכניות ארוכות הטווח של הארגון. פאנק ומרו כבר לא היו שם בסוף 1998, ואילו ואשון לא הייתה במשך רוב 1999, כי הושעתה לאחר מאבק מאחורי הקלעים מול סייבל.

סייבל הייתה חלק מהשלושה עשר שנשארו שעזרו ליצור את הסגל הבכיר של האטיטיוד ארה, הקבוצה שתשלוט בדרגים הגבוהים של פדרציית ההיאבקות העולמית במשך רוב שלוש השנים הבאות, פרט לאחד או שניים שערקו ל-WCW. משלושה עשר המתאבקים הללו, שישה מתוכם החזיקו באליפות ה-WWF מתישהו בשלוש השנים הקרובות. חמישה מתוכם (סטיב אוסטין, הרוק, קיין, מיק פולי, וטריפל אייץ') קיבלו ריצה עם האליפות לראשונה בקריירה. ארבעה מתאבקים אחרים בקבוצה (רוד דוג, בילי גאן, קן שאמרוק וגולדאסט) זכו לפחות לכהונה כאלוף הבין יבשתי של הארגון באותה התקופה.

בסך הכול, עברו 1,099 ימים בין רסלמניה 14 ב-1998 ורסלמניה 17 ב-2001, כשהאחרונה נחשבת לסיום האטיטיוד. במשך 868 מהימים הללו, מתאבק שהשתתף בקרב משמעותי ברסלמניה 14 החזיק באליפות ה-WWF, כלומר 79% מהזמן. החריגים היחידים היו וינס מקמהן (כהונה של שישה ימים בספטמבר 1999), פול 'הביג שואו' ווייט (שבעה שבועות לקראת סוף המילניום), וקורט אנגל (בערך ארבעה חודשים בסוף 2000- תחילת 2001, כמעט נצח בהתחשב בכמות חילופי התואר בתקופה הזאת.) החגורה גם פונתה לשבעה שבועות בין ספטמבר 1998 לנובמבר 1998 למטרות הסטוריליין, מרווח שהעביר את הזהב מהכהונה השנייה של אוסטין לראשונה של רוק.

במילים אחרות, בקרבות הכי חשובים, אלו שארגנו את רסלמניה 14 מיצבו כראוי את עתיד ההיאבקות המקצועית.

כשהבייביפייס מנצח ברסלמניה, הוא מנצח את היריב, מתקן את הטעות, משיג את הפרס שהתחמק ממנו. כשהיל מנצח, לא נוקמים בו, הוא מתעלם מהמוסריות. טריפל אייץ' והרוק היו הרעים היחידים שניצחו ביום ראשון של רסלמניה ב-1998, אבל הניצחונות שלהם ממש לא הרגישו כמו ניפוץ התקוות.

עבור טריפל אייץ', ההגנה שלו על האליפות האירופאית מול האלוף לשעבר אואן הארט הייתה הימור בטוח לניצחון הילי סמלי. תפקידו של האח הצעיר ממשפחת הארט לאחר מונטריאול היה להיות הנוקם עבור אחיו המגורש, כשהוא נעלם למשך חודש לפני שנלחם מול דג'נריישן אקס על מה שעשו לו. למרות שקרב באירוע מול מייקלס על החגורה של אחיו נראה היה כהימור בטוח, הקרב החשוב היחיד בין השניים היה ב-RAW האחרון של 1997, כשהארט ניצח בפסילה אחרי התערבות מטריפל אייץ'.

בעצם, הארט כבר לא רצה להיות חלק מה-WWF. היה קל להבין את זה, בהתחשב במה שקרה לאחיו אחרי יותר משלוש עשרה שנים של שירות נאמן שגמר את גופו. הגיסים שלו דייבי בוי סמית' וג'ים ניידהארט הצליחו לצאת מהארגון וללכת אחרי ברט ל-WCW, אבל סמית' היה צריך לשלם 150,000 דולרים כדי לצאת מהחוזה שלו מה-WWF. זה השאיר את אואן כבן משפחת הארט היחיד תחת שלטון מקמהן, וזה לא עמד להשתנות.

"אואן ביקש להשתחרר, אך וינס סירב להוציא אותו מהחוזה שלו," התעקש ברט. "כשפניתי לאריק בישוף בנוגע לאחי, הוא היה מעוניין, אך לא הסכים לשלם לאואן את הסכום שקיבל אצל וינס."

'ההיטמן' גם זוכר שדיבר על אחיו עם וינס רוסו, ואמר לנציג הארגון שלמקמהן, "...אין מילה ובלתי אפשרי מבחינת אואן לסמוך על משהו שיאמר אי פעם."

"כשהוא היה מוכן לוותר על חוזה שהיה אמור להביא לו בערך 300,000 דולרים בכל אחת משלוש השנים הבאות, אואן הרגיש שפשוט לא יוכל לעבוד יותר עבור אדם שהוא לא סומך עליו," הודתה האלמנה של הארט, מרתה. "אבל מקמהן סירב לשחרר את אואן מהחוזה שלו."

אם אואן היה מצליח, הוא היה יכול לעשות כרצונו מתישהו ב-1998. לפי מרתה, לבעלה הוצע חוזה בן חמש שנים מטיטאן ב-1996 שסיפק לו 300,000 דולרים מובטחים לשנה (250,000 דולרים וגם 50,000 ממרצ'נדייז), אבל אואן התלבט בנוגע לאורך. "מה שאואן ממש רצה היה לחתום לשנתיים ואז לפרוש מהיאבקות לגמרי," אמרה מרתה. "הוא רצה לעשות דברים אחרים, כמו לנהל חנות אופניים, אחרי שיפרוש. אבל, מקמהן לא היה מוכן לתת לאואן חוזה שישחרר אותו עד שיהיה ב שלושים ושש. אז היינו צריכים לקבל את זה שההיאבקות הייתה הקריירה שלו, בין אם נאהב את זה או לא."

להארט היו עוד כאבים, כמו פציעת קרסול שסבל ממנה בהקלטת RAW ארבעה שבועות לפני רסלמניה. הגבס הוסר מהארט רק ביום האירוע, והוא עבד בקרב הזה עם חצי כוח. בקרב היה הסיפור של צ'יינה, שמאבקיה בגברי הארגון השפיע בצורה מעניינת. גישתה החצופה זכתה לשבחים בתקופת פם פטאליות כמו זינה: הנסיכה הלוחמת ולארה קרופט מטומב ריידר. היא הייתה אמורה להיות אזוקה לקומישינר הארגון הרוטן, סרג'נט סלוטר, ליד הזירה, כדי שלא תתערב בקרב. כשכבר היה מיושן ב-1991, הסרג' המקריח לא היה ממש שייך לדור האקס של המתאבקים. כשסלוטר ניסה להדק אזיק אחד על ידה, צ'יינה דחפה אותו בכוח לתגובה גדולה, סימן ברור לזמנים המשתנים. זה לא היה הקהל בבוסטון גארדן ביוני 1984 שעודד את סלוטר כשחיסל את האיירון שיק בקרב 'מחנה טירונות'.

הארט צלע באופן ברור לזירה, אבל עדיין הצליח להוציא קרב היאבקות די טוב מול טריפל אייץ' המשתפר, שלפחות הצדיק את מעמדו הגובר בקארד בהופעות טובות. כדי להדגיש את חוסר התועלת בסלוטר, וגם את העוצמה של צ'יינה, המלווה העוצמתית עדיין הצליחה לשחרר את חברה מהשארפשוטר של הארט ביד הפנויה היחידה שלה, כשסחבה את האנטר (ובעצם, גם את הארט) אל החבל התחתון, למרות נוכחותו של סלוטר. הוא שותק עוד יותר כשצ'יינה עיוורה אותו עם חופן אבקה, לפני שנתנה להארט מכה מתחת למפשעה שנתנה לטריפל אייץ' לנצח עם הפדיגרי. ברגע ששוחררה מהאזיקים, צ'יינה שוב זכתה לשאגות מהקהל של בוסטון כשהעיפה את סלוטר מרגליו עם מכה ימנית מוגזמת. אם הביקורת על האטייטוד ארה הייתה שההיאבקות הייתה משנית לדמויות, מה היה אפשר להגיד כשקרב היאבקות בן אחת עשרה דקות, ואחד די טוב, מחוויר בהשוואה לפעולה של אמזונה שחיסלה רוח רפאים מהעבר של הענף? מה היה הפשע של טיטאן, אם לא לתת לקהל את מה שרצו?

 

Diunim

New member
חלק ד'

צ'יינה לא הייתה האישה היחידה שהוצגה כחסרת פחד באותו הערב. ההתקפה שלה על גברים מעצבנים הייתה די רגילה באותה התקופה, אבל סייבל עדיין ניסתה למצוא לעצמה את הדמות. בשנתיים הראשונות שלה בהן ליוותה את בעלה מארק מרו לזירה, ודיגמנה חולצות ממותגות מול הקהל החי, סייבל הייתה מיס אליזבת' של האלף החדש, ומילאה את תפקיד העלמה היפה, אבל עם המיניות הדרושה לתקופה. אחרי הכול, מה סייבל הייתה אם לא אליזבת' עטויית עור שהיה לה מבנה גוף כמו גיבורה מקומיקס? ההליכות שלה בעקבים גבוהים כשנופפה בשוט בצורת זנב חתול לקחו הרבה תשומת לב מההופעות של בעלה. כשמארק חזר מניתוח ACL בסתיו 1997, ההתקפה האווירית המהממת שלו הוחלפה בסט מהלכים פשוט יותר שהשתלב עם עברו כזוכה פרס האיגרוף של כפפות הזהב. זה היה טוב מספיק, כיוון ששום דבר שהיה עושה לא היה מנצח את אשתו כשהגיעה אל הקהל שהיה בין גילאים 18 ל-34.

"הם המציאו את הסטוריליין שאני מקנא בה, ואני חשבתי, 'וואו, זה רעיון נהדר.'" טען מארק מרו. "אני יודע שהמון מתאבקים אמרו, 'זה קבר אותך, כשבחורה תנצח אותך או משהו, אתה לא תהיה כלום אי פעם,' אבל אתה יודע מה, כל זה לא שינה. זה הביא משאיות ברינקס לבית שלנו, אז אתה חייב להסתכל על מה שבאמת חשוב, זה בידור, זה לשחק, ושילמו לי על זה די טוב."

רוסו הוסיף שההצדקה לכך שנתן פוש חזק לסייבל הייתה בהתאם לאהדה הגוברת שלה, גם ברייטינג ובקהל באולם, אבל התפקיד המוגבר שלה לא הסתדר בקרב חלק מהאנשים שהיו בחזית חדר ההלבשה. "ראיתי את השמות הכי גדולים ברוסטר לוחשים לווינס מקמהן, והם לא אהבו את העובדה שהיא יצאה אובר," אמר הכותב הראשי. "לא ממש היה אכפת לי, כי כל מה ששינה היה כמה אנשים צפו בלילות שני."

מרו הבין שתפקידו היה לזוז הצידה ולתת לסייבל לזהור בקרב הזוגות המעורב שלהם מול גולדאסט ולונה ואשון, שהיו עמוק בתפקיד שלהם כדמויות צבעוניות לבושות בצורה נוראית כמו ריף-ראף ומג'נטה ממופע האימים של רוקי, אבל יותר צבעוניים מאשר גותיים. מרו וגולדאסט היו ממש לא חשובים בסיפור של לונה התוקפנית והפרועה וסייבל המעודדת הצנועה פעם, שהפכה לסייבל הקשוחה ברגע שעצבנו אותה מספיק. סייבל התחילה להתנגד פיזית ללונה בבנייה לרסלמניה, ונראתה ממש טוב למרות המגבלות שלה בקרב המעורב. כל מה שסייבל עשתה (כשהיא דחוסה כמו נקניק בווסט צמוד ומכנסונים קצרים תואמים) זכה לתגובות נהדרות, מפאוורבומב שואשון עזרה לה בבירור לבצע, ועד לכך שלקחה את הפינישר של בעלה, ה-'TKO', פיירמן קארי קאטר, בתור סיום.

ואשון עשתה עבודה נהדרת בלגרום לסייבל להיראות כמו קשוחה, והתעקשה לאחר מכן שהייתה צריכה להיזהר מאוד באיך שהתייחסה למתאבקת, בגלל שמקומה ב-WWF כנראה היה תלוי בכך. "לסייבל הייתה תחושה שהיא לא צריכה ללמוד איך לקחת באמפים," אמרה ואשון. "אם הייתה איזו פעם שבה הייתי מעורבת בקרב שאפשר לקרוא לו 'מתוכנן', זה בטח הקרב הזה עם סייבל. היא לא רצתה אפילו ללמוד איך לקחת באמפים והזהירו אותי שאם אשרוט או אפגע בה, אאבד את העבודה שלי. זאת היאבקות, וזה שאישה לא יודעת איך להגן עליה, איך לחלק את המשקל נכון, ולקחת באמפים, זה לבקש הרבה מאוד מהיריבה שלה לגרום לה להיראות טוב, או שהיא תנסה לגרום לי להיראות טוב."

ואשון זוכרת שלא ממש החמיאו לה על הסחיבה הזאת, פרט לרגע אחד טוב. "הלכתי דרך עמדת הגורילה ולא הסתכלו עליי או הודו לי," נזכרת ואשון, "ואתה די לא בטוח במצב הזה אם עשית עבודה טובה או לא. אף אחד לא אמר כלום. אף אחד לא משך אותי הצידה, ואז אואן משך אותי הצידה ליד הארגזים ואמר, 'תודה, היית נהדרת.'"

 

Diunim

New member
חלק ה'

ואשון עבדה קשה כשהפסידה והציגה את סייבל כלוחמת טובה יותר. הקרב הבא דרש סיפור קצת יותר מורכב, כדי שמפסיד הקרב ייראה חזק ובלתי מנוצח, כשמקריבים את המנצח שהתחיל להראות סימנים של אדם שחצן.

לפני הקרב המתוכנן שלו על האליפות הבין יבשתית מול קן שאמרוק, הרוק קיבל עוד הזדמנות לעצב את דמותו בתחילת השידור, בעזרת סלבריטאית מפתיעה מאוד. ג'ניפר פלאוורס התפרסמה במהלך מסע הבחירות ב-1992 של מושל ארקנסו, ביל קלינטון, במהלכו טענה שלה ולקלינטון היה רומן סודי במשך שתים עשרה שנה עוד לפני שערוריית מוניקה לווינסקי. פלאוורס, דוגמנית לשעבר מאוקלהומה, השתלטה על הצהובונים בטענותיה, כולל הופעה זכורה בתכניתו של ריצ'רד ביי בדצמבר 1996, בה שוחחה על הרומן לכאורה. התכנית בוטלה כעבור יום אחד למרות רייטינג טוב.

בינואר 1998, קלינטון, שהיה בכהונתו השנייה כנשיא ארצות הברית, הודה ביחסיו המיניים עם פלאוורס, אחרי שכבר הכחיש בעבר את הסיפור. כמה שבועות לאחר החשיפה, הוכרז שפלאוורס תהיה ברסלמניה כאורחת, כשהיא משלימה שלשה מעניינת עם טייסון ושחקן הבייסבול המושעה, פיט רוז. פלאוורס לא הייתה בכלא כמו השניים האחרים (רוס הודה ב-1990 שהעלים מס, והיה בכלא במשך כמה חודשים), אבל הפרסום שלה לא היה בדיוק משהו שצריך להתגאות בו. ברוח התקופה הזאת, השלישייה של טייסון, רוס ופלאוורס (והלהקה של DX, אם מחשיבים אותם לסלבריטאים) באו עם מסר ברור שיצא מטיטאן: אם לא תתנו לנו יח"צ טוב, אנחנו ניקח בשמחה יח"צ רע. והיה הרבה. "כל השטויות האלו בפליט סנטר ביזה את הזיכרון הטוב של הבוסטון גארדן, האב הרוחני של הקלטיקס והברוינס השכנים," רטן דייב אנדרסון, כתב ספורט זוכה פרס פוליצר בניו יורק טיימס.

עבור פלאוורס, שהייתה כעת בת ארבעים ושמונה ונראתה יותר אמהית מאשר מזמינה, הדבר הכי חשוב שעשתה באירוע היה ריאיון מוקלט בישיבה עם הרוק, כשהיא שאלה אותו שאלות שחידדו את הקומיות המושחזת ממילא שלו. מאחורי משקפי שמש בצבע מוקה, הרוק דיבר באופן לעגני על הנושאים הפוליטיים שפלאוורס העלתה, התייחסות להיסטוריה של פלאוורס עם המועמדים. בגלל המצב, הריאיון היה קרקע פורה להומור גס, והרוק הבהיר טוב מאוד מה הוא חושב על מערכת המשפט, ואמר שאם היה חבר מושבעים, "...תשע פעמים מתוך עשר, הרוק יהיה 'חבר מושבעים תלוי, אם את מריחה מה אני מבשל." (הערת המתרגם: חבר מושבעים תלוי הוא חבר מושבעים חלוק, אבל "תלוי" זה סלנג לזקפה.) הבדיחות בנושאי המפשעה בעולם המלא בטסטוסטרון וגבריות היו נפוצות כמו האדלוקס ב-WWF החדשה, אבל ההיסטוריה הקטינה את הבדיחה הזאת שהייתה לצד ה"תריחי מה אני מבשל" התמים של הרוק. משפט המחץ שהכניס מיליוני דולרים לדוויין ג'ונסון נולד בקטע הבנאלי הזה, שהתרחש באופן מוקלט, בלי אף אחד שיצרח את זה איתו.

ג'ונסון היה הרבה פחות מגניב בקרב שלו מול שאמרוק, שבו נראה היה ששאמרוק זכה באופן נקי בתואר הבין יבשתי של רוק בהכנעה, כשהשתמש באנקל לוק המיוחד שלו. לאחר הקרב, שאמרוק הפצוע עשה עוד משהו שהיה מזוהה איתו, התפרצוץ זעם. שאמרוק זרק את חבריו של הרוק לניישן בבלי טו בלי סופלקס לפני שנעל שוב את רוק, שהקיא דם מהפה, באותו האנקל לוק. הרוק צעק כששאמרוק צרח בצורה פרימיטיבית. כששופטים רבים רצו אל הזירה כדי להציל את האלוף המפסיד, העיף שאמרוק כמה מהם בעוד זריקות, כמו שור זועם בחנות חרסינה. כששאמרוק הזועם חזר לשליטה, הוכרז שההחלטה שונתה, והרוק, שפונה אל מחוץ לבניין כמו בקומדיה שחורה, שמר על החגורה בפסילה.

"הרגשתי שהדרך שבה ביצעו את זה סימלה בבירור שניצחתי בקרבות, והדרך היחידה בה רוק ניצח הייתה לרמות בכל פעם," אמר שאמרוק. "הרגשתי שזה גרם לי להיראות כמו דמות חזקה יותר כי תמיד הצלחתי בזירה, והוא היה צריך לרמות."

וכך, העבודה שהייתה לשמור על שאמרוק בלי שממש יפסיד הושלמה, אבל זה לא מנע קצת מהומה, שבה שאמרוק רץ אל האלונקה, הפך אותה, וניסה שוב לשבור לרוק את הרגל. כפי שאוסטין הוכיח לפני שנה, אפילו תבוסה של מתאבק יכולה לא רק לשמור על אמינותו, אלא להוציא אותו מההפסד כשהוא חזק עוד יותר.

 

Diunim

New member
חלק ו'

המתאבק הקשיש טרי פאנק הצטרף רק לאחרונה שוב ל-WWF שלושה חודשים לפני רסלמניה, לאחר שהמתאבק בן החמישים ושלוש כבר פרש משך מעל שלושה חודשים. הפרישות של פאנק היו בדיחה קבועה לא מכוונת אבל טובה בהיאבקות, מאז קרב הפרישה הראשון שלו ב-1983 בגיל שלושים ותשע. מאז, פאנק נלחם בקרבות אליפות העולם ב-WWF מול האלק הוגאן וב-NWA מול ריק פלייר, לפני הכהונה המרגשת שלו כאלוף ECW שהתחילה באפריל 1997. פחות מתשעה חודשים לאחר הזכייה בתואר, הוא הפסיד את החגורה בקרב חוטי תיל לסאבו, פרש באירוע מיוחד כעבור חודש בביתו, אמרילו שבטקסס (שם התאבק מול אלוף ה-WWF האורח ברט הארט) וחזר ל-WWF ב-RAW האחרון של 1997. בחזרתו ל-WWF, המתאבק בעל הוותק של שלושים ושתיים שנים, בהן התקוטט בפראות בקרבות מוות יפניים לא שיחק את טרי פאנק בדיוק, למרות שהיה מוכר בבירור לרוב מעריצי ההיאבקות. בחזרה שלו, במהלכה עזר לקקטוס ג'ק מול הניו אייג' אאוטלוז, הפרצוף של פאנק בכלל לא נראה.

"מסיבות שאני עדיין לא מבין, טרי, לבקשתו, הפך לצ'יינסו צ'ארלי, והתוצאה לא הייתה ממש מה שחיפשתי," רטן פולי. הדמות של צ'יינסו צ'ארלי הושפעה קצת מ"פני עור" מסדרת המנסרים מטקסס, כשפאנק לבש גרב מלאה באבקת טלק על ראשו, עם ג'ינס קרוע, חולצת כפתורים של פועל וכתפיות, כשהניף מסור חשמלי ללא חודים.

הרעיון להוציא את פאנק מפרישתו הטרייה בא מפולי עצמו, שהציע סדרה של שבעה קרבות מוות מול האיש שנלחם מולו בגמר המפורסם של טורניר מלך קרבות המוות של ה-IWA באצטדיון קוואזאקי באוגוסט 1995. פאנק שמח לעבוד עם אחיו לכאבים המזוכיסטיים שוב. גם מקמהן, שפולי טען ש"הסתקרן" מהקרב האחרון שהציעו לרסלמניה, שיהיה כמו קרב חוטי התיל ללא חבלים והזירה המתפוצצת שהיה גמר הטורניר שלהם, שהפעם יצולם כנראה בחוות הצלב הכפול של פאנק. אבל התכניות למהומה שתקרע את העור נגנזו כשכל התקשורת התמקדה בטייסון השנוי במחלוקת. "מקמהן לא חשב שזה ששני בני אדם יפוצצו אחד את השני תהיה הדרך הכי טובה לחשוף את המוצר שלנו לקהל חדש," הסיק פולי.

במקום, פולי המשיך קדימה עם פאנק, או צ'יינסו צ'ארלי, כשותף שיוכל להתאים לטירוף המקסים שלו. הם יאתגרו את האאוטלוז על החגורות ברסלמניה, ויילחמו לראשונה ב'קרב פח זבל'. סוג הקרב בא מאנגל אבסורדי ב-RAW של ה-2 בפברואר באינדיאנפוליס, בו פולי ופאנק נלחמו בקרב שאפשר היה להגדיר כ'ידידותי' אם הייתה מספיק אירוניה. השניים גמרו בפח זבל ענק שהיה בבמת הכניסה. ברגע שהיו שם, גאן ורוד דוג יצאו, נעלו את שניהם בתוך הפח, ואז דחפו אותו מהבמה אל שולחנות שהיו שם במקרה. זה התחיל את אחד מהפרקים הכי מוזרים של RAW אי פעם, כשהשמחה של האאוטלוז מפעולתם הפכה לדיכאון כשהתברר שפולי ופאנק "נפצעו". לא נפצעו במובן שבו בייביפייס שמושך את הטוויסט בסיפור נפצע, אלא בצורה לא מתוסרטת. מהר מאוד, גאן וסופ הפכו ל"שחקנים" בדמות מונטי סופ ובריאן ג'יימס, שעכשיו דאגו שהלכו רחוק מדי עם האנגל. ג'ים רוס וג'רי לולר עברו מתדהמה לנימה קודרת, כשפרמדיקים ושופטים בדקו את הברולרים הפצועים.

שני האנשים הוצאו באמבולנס כשהתכנית עברה לקצב חילזון, ומקמהן הופיע לנזוף באופן מציאותי באאוטלוז, כשחברים בשני הצדדים של אחורי הקלעים ניסו לתקוף אותם על פזיזותם. המשחק הכי טוב בסצנה היה של סאני, שבכתה על מצבם של שני האנשים. ברגע שהכול חזר, שאר השידור התמקד בפעלול שהשתבש, אבל היה סיום משמח, אבל קצת מאכזב. הקרב של דוג במיין איבנט מול אוסטין קוצץ בגלל הזמן, ולכן היו התערבויות מצד גאן, מייקלס וטריפל אייץ' מיד, כשפאנק ופולי באו להציל, כשהם לבושים בחלוקי בית חולים ומחוברים לעירוי בהתאמה. כשהכול הפך מקודר לשמח בתוך שעה וחצי, הרגשות הגיעו לשיא. "בתוך שעה וחצי, הפכנו מחסרי הכרה באמבולנס לפוגעים בבחורים הרעים עם העירוי," אמר פולי. "טרי אפילו לבש חלוק בית חולים, אבל למזלנו, התחת שלו לא צולם."

בנוגע לקרב פח הזבל עצמו, שבו כדי לנצח, היה צריך צמד אחד לשים את שני יריביו בפח הזבל ליד הזירה ולסגור את שני מכסי הפלסטיק, הוא היה הרבה פחות מוגזם. כל ארבעת האנשים המשיכו לשגשג באלימות מלאת הנשקים שטיטאן הרשתה להם להשתמש בה, ולקחו תורות בלהרביץ ליריביהם בציוד בישול, כשכל אחד מהם נופל על צידי פח הזבל. מתישהו, פאנק נפל חזק אל פח הזבל בגלל פאוורבומב משותף של האאוטלוז, מה שגרם לכך שגבו התחתון ליד המותן איבד מהצבע. "בתוך כמה דקות מהנפילה, הגב שלו נפגע, ובתוך כמה שעות, התמלא בנוזל," אמר פולי.

המאתגרים זכו בחגורות לבסוף לאחר מופע קומי. אחרי שהקטטה עברה לאחורי הקלעים, הפיל פולי את שני האלופים אל ארגז עץ שפאנק הרים מאחורי ההגה של מלגזה. "לא צריך שהמטורף הזה ייסע במלגזה!" צרח רוס במבטא שלו מאוקלהומה, כשפאנק הסיע את המכונה אל פח זבל מאחורי הקלעים. פולי גלגל את גאן ואת דוג אל תוך הפח, וסגר את שני המכסים לניצחון. למחרת היום ב-RAW התברר שפולי ופאנק הופשטו מהתארים כי השתמשו בפח זבל "לא רשמי" כדי לנצח. בתקופה בה לא היו חוקים, כמעט היה הגיוני שהחוק היחיד שהיה תקף היה מגוחך כמו האנרכיה עצמה.

 

Diunim

New member
חלק ז'

ב-1998, האנדרטייקר כבר היה אגדה מהלכת, עוד הרבה לפני שנות השיא שלו. בידי מישהו שהיה עם אפילו קצת פחות נחישות ויכולת, תפקיד הקברן הזומבי עם סף כאב בלתי אנושי יכול היה להיכשל, ולהיות בדיחה למשך שנים. באותו הזמן שמארק קאלאוויי עזב את WCW והגיע לטיטאן עם צלליות אפלות בעיניו ומבט מאיים, WCW נכשלה עם הדמויות האפלות שלהם, כולל האנגל המגוחך של העקרב השחור, וקווין נאש הטירון כ'עוץ' הכושל, קוסם ברברי שמבוסס על יצירותיו של ל. פרנק באום.

ה-WWF עבדו קשה בשנות התשעים כדי ליצור דמויות אחרות שנועדו להפחיד את הקהל הצעיר, אבל דברים כמו אדון הוודו המפחיד פאפה שאנגו והחייה בגובה כמעט שניים וחצי מטרים, ג'ייאנט גונזלס, נכשלו שניהם, אמנותית ובזירה. רק האנדרטייקר, שהעל טבעיות שלו לוותה במכות קשות וקרירות אינסופית, הצליח להתקרב למילוי החור הענק, תרתי משמע, שנותר לאחר עזיבתו של אנדרה הענק ב-1990. זה שהאנדרטייקר נתפס כמו אנדרה האלוהי מראה עד כמה שם לב לפרטים, הגדולים והקטנים. זה שקיין, בתוך פחות מחצי שנה של הופעה בפני מצלמה וקהל, היה יריב לגיטימי לאנדרטייקר, ענק תואם לו שמולו אנדרטייקר יצטרך להתמודד מול יריב בעוצמתו, מראה עד כמה גלן ג'ייקובס היה אפקטיבי.

זה לא אומר שהבוקינג לא שמר עליו. כדי לבנות מפלצת שתוכל לעמוד מול האנדרטייקר, ג'ייקובס נאלץ לגדול במהירות. לקאלאוויי היה המון זמן בתחילת שנות התשעים להצליח עם רגעים זכורים, אבל המהירות הגדולה של החצי השני של העשור אמרה שקיין היה צריך לעבור מסלול מזורז של אגדות. בתוך פחות מארבעה חודשים מבכורתו בבאד בלוד באוקטובר, קיין השמיד את מנקיינד בסרבייבור סירייס, שרף את האנדרטייקר בחיים בתוך ארון קבורה נעול ברויאל ראמבל, ופצע את ויידר הידוע לשמצה בנו וויי אאוט אחרי שהרביץ לו בפנים עם מפתח ברגים ענק.

"הייתי ממש גאה בקרב שלי מול קיין, שהתחיל לקבל פוש ענק כמפלצת בלתי ניתנת לעצירה," אמר פולי. "חשבתי שהצלחתי להוסיף להילה של קיין כמפלצת ולהילה שלי בתור מישהו שלא נכנע."

היה פחות דגש על הקרבות של קיין באותה התקופה, כך שהוא היה בעצם 'אטרקציה מיוחדת'. ככל שהתאבק פחות, היה יותר חשוב כשעשה זאת. מנקודת מבט צינית יותר, השימוש הקטן בו בזירה הקטין את הסיכוי שייחשף כוורקר לא ממש טוב. במהלך הזמן, ג'ייקובס הפך למתאבק די טוב יחסית למתאבק גדול, אבל האיש שרק שנה קודם לכן גילם חיקוי מגוחך של קווין נאש עדיין לא נוצר.

באופן טבעי, קרב בין שני הענקים לא עמד להיות ממש יצירת אומנות. פיוד שכלל אח צעיר רשע שלא רק ניסה לשרוף את אחיו הזומבי בחיים, אלא שממש במהלכו השניים ירו ברק מידם במין קרב השתנות מטאפורי, לא גורם לך לצפות למהלכים מרתקים. במקום, זה היה קרב של האלק מול אנדרה עבור הקהל השמח: עימות מוגזם עם הרבה מאוד צבע.

"אני מאמין שהסיפור עם אנדרטייקר וקיין היה הסיפור הכי טוב שה-WWF אי פעם עשו," אמר ג'ייקובס לאחר מכן. "זה היה ממש משהו מהמיתולוגיה היוונית, וזה היה סיום כל הסיפור. בגלל זה, זה היה ממש מיוחד."

הביקורת לגבי הקרב בן שבע עשרה הדקות הייתה מעורבת, כשדייב מלצר דיבר על המגבלות של ג'ייקובס, וכתב שהקרב "היה די יבש כי קיין לא ברמה של להיות שם כל כך הרבה זמן." האנדרטייקר מכר הרבה יותר מיריבו, משהו מאוד נדיר עבורו, אבל מובן בהתחשב בצורך להגן עוד יותר על דמותו של קיין. קיין לקח את ההפסד, אבל זה לקח עוד שלושה טומבסטונים של אנדרטייקר לגמור את העבודה, מה שהראה את העוצמה של המפסיד בקרב. כפרס ייחודי, קיין קיבל את הזכות להשתתף במפגש חשוב שהותיר חותם במסורת של רסלמניה.

פיט רוס הופיע ברסלמניה לפני הקרב בתפקיד לא כל כך ברור, אבל כנראה בכוונה לשחק כרוז אורח לקרב בין אנדרטייקר וקיין. עבור צ'יפ היט, רוס, שניצח בשלוש משחקי אליפות עולם עם הסינסינטי רד והפילדלפיה פיליס, העליב את העיר בוסטון שאז הייתה יבשה מבחינת בייסבול, וצחק עליהם כשהתייחס לתבוסות של הרד סוקס. זה הוביל לכניסה של קיין, שכשהגיע לזירה לקח את רוס בן החמישים ושבע, הפך אותו ושתל אותו עם הטומבסטון פיילדרייבר לתרחועות עידוד, בניגוד לתגובה שהשקיע חצי שנה כדי לקבל. אם הקרב לא היה ממש זכור, המעורבות של רוס הביאה לכמה רגעים משעשעים בשנים הבאות. רוס חזר בתור שק אגרוף והשיג מורשת חריגה בעולם ההיאבקות. "ככל שנתת לפיט רוס יותר כסף, הוא עשה יותר," צחק רוסו. "זה היה עד כדי כך פשוט."

הימים של בוב יוקר בטוקסידו שריאיין בצחוק ושל רוברט גולה שביצע את טקס הפתיחה, היו ישנים כמו סרג'נט סלוטר ששיחק דמות סמכותית מכובדת וטובה. הסלבריטאים של רסלמניה כבר לא היו נוצצים יותר. הדבר היחיד שהיה אפשר להשיג מהכוכבות שלהם היה לפגוע בה.

 

Diunim

New member
חלק ח'

הרוח הקרה והקשה במפרץ מסצ'וסטס נשבה בעוז ביום חמישי לפני רסלמניה, קצת מערפלת את האוויר לאחר גשם הבוקר הקריר. מזג האוויר הגרוע לא הרתיע את הקהל הגדול בכיכר העיר של בוסטון, כשרוב המקורות טענו ש-10,000 הגיעו למה שהיה 'אימון ציבורי'. האירוע היה העצירה האחרונה לפני האירוע ביום ראשון, וכלל עימות אחד אחרון בין מייקלס ואוסטין, כשגם טייסון שם. אחרי שהגיעו בלימוזינה, DX היו אמורים לעצבן את הקהל שגם כך היה עצבני בגלל הרוחות.

אבל מייקלס היה זה שעצביו היו מרוטים.

מאחורי משקפי השמש של האופנוען ווסט העור, החל מייקלס את הנאום ההילי, אבל נקטע במהירות כשמעריץ זרק משהו לצד ראשו. כשהוא רגוע, אבל נושף אש מאפו, יצא מייקלס מהזירה בחוץ, גבו אל שביל הכניסה, והשאיר אוויר מת. האחראי מייקל 'דוק הנדריקס' הייז ייעץ לקהל לא לזרוק חפצים במהלך המהומה השקטה, ואלוף ה-WWF השתגע הרחק משם.

השתגעתי והתחלתי להריץ פרומואים על כל מי שנמצא בטווח ראייה," הודה מייקלס. "איימתי שלא אופיע ברסלמניה, אלא אם כן יספקו עבורי מאבטחים אישיים."

"מישהו זרק משהו עליו והרביץ לו, והוא חזר למכונית אני חושב, ודי התעצבן," הוסיף אוסטין, שסמך שמייקלס יבוא לתצלום אחרון בסיום האימון. הלמסלי הצליח לאסוף את השברים ולהמשיך להעליב נבחרות ספורט מבוסטון ויריבים שלו מה-WWF (בעזרת החקיין ומתאבק האינדיז, ג'ייסון סנסיישן) לפני שאוסטין הגיע בעזרת ליווי משטרתי. כשסטון קולד הגיע לזירה, מייקלס חזר, והשתתף בכיסוח קבוצתי לצד הלמסלי ולוס בוריקוואס. בסוף, ה-WWF קיבלו את הסרטון בו אוסטין הסתבך בחבלים, ומייקלס וטייסון שניהם נישקו אותו בראש, כדי לתת למאתגר הזועם עוד סיבה לכסח את האלוף ביום ראשון. אבל מצבו של מייקלס היה מדאיג מתמיד. הוא היה צריך לשרוד את סוף השבוע, וה-WWF נתנו לו מאבטח לשארית השהייה בבוסטון, כדי להבטיח שהמתאבק השביר והרגיש לא יתפוצץ. הושקעו מאמצים מיוחדים בניסיון להרגיע אותו.

"כשוינס הגיע לחדר ההלבשה שלי, הוא הביע את הערכתו עבור השתתפותי בקרב," נזכר מייקלס, וגם אמר שמקמהן היה מעורב בוויכוח עם אביו, הקולונל הגמלאי מחיל האוויר ריצ'רד היקנבוטום, שלא התלהב מכך שבנו יתאבק בקרב ממש קשה במצבו. אבל מקמהן היה לבבי והרגיע את היקנבוטום הבוגר והמודאג. "וינס הבין שאבי בסה"כ ניסה להגן על בנו," מייקלס אמר. מקמהן אולי ניסה להרגיע את מייקלס במהלך המצב הרגיש הזה, אבל לפי וינס רוסו, הייתה נקודה בה האהבה של מקמהן ל'הארטברייק קיד' הגיעה אל סופה.

"כשאוסטין הגיע, ואוסטין התחיל לרתוח, ממש ראיתי את וינס מקמהן זורק את שון מייקלס כמו עיתון משומש - הגיע הזמן ללכת לצעצוע החדש והמגניב," אמר רוסו. "לדעתי, זה מה שווינס עשה, וזה עצבן מאוד את שון. לדעתי, היו לו כל הסיבות בעולם לכעוס. שון היה הראשון שהיה אומר לך, 'גם אני הייתי שמח אם הייתי עוזב,' הוא לא היה שון מייקלס שהוא היום. הוא היה מושפע מהמון דברים. הוא היה במצב רוח רע בגלל איך שווינס התייחס אליו. אני חושב ששון היה שמח לראות את עצמו עוזב."

"שון לא היה במצב טוב פיזית ורגשית," אימת אוסטין. "הגישה שלו גם הפכה לקשה, והוא ממש לא רצה להפסיד את החגורה."

"וינס נמצא במצב בעייתי," סיכם מייקלס. "אני יודע שהיה לו אכפת ממני והוא רצה לעזור לי, אך עתיד החברה היה טמון בסטיב. הוא נדרש למקד את תשומת ליבו שם." מייקלס טען שלא הייתה לו שום בעיה להוציא את אוסטין אובר ברסלמניה, למרות מה שאוסטין טוען, או מה שכל אחד אחר שראה את האנוכיות של מייקלס בעבר טען. בנוסף, היו גרסאות סותרות לגבי תקרית שהתרחשה כביכו לפני שמייקלס נכנס ברסלמניה, שנועדה להכריח אותו לזרום עם התכנית.

"אנדרטייקר עטף בסרט את האגרופים שלו, ישב ליד עמדת הגורילה, וצפה במוניטור, לראות את שון מפסיד את התואר לאוסטין," טען קורנט, "ובהנחה שהכול ילך כמו שצריך, זה כל מה שעמד לקרות." כשהקליק הידועים לשמצה ניסו לרדוף אחרי הדולרים במקומות אחרים, ומייקלס היה ממש פגיע, היה הגיוני שהשוטר הראשי מהבון סטריט קרו היה מעוניין בסיום של רסלמניה, שם צריך לעשות את הדבר הנכון.

"הייתה תקופה שבה אנדרטייקר לא ממש אהב את שון מייקלס האדם, האיש, או המתאבק," אוסטין נזכר. "אנדרטייקר ואנוכי תמיד כיבדנו את היכולת של שון, את העבודה שלו, את הכישרון שלו, את הדברים שעשה בזירה כי הוא היה די בלתי מנוצח שם - הוא היה כזה טוב לעזאזל. אבל כבן אדם, לא אהבתי אותו. למען האמת, ממש לא אהבתי אותו."

בנוגע לאנדרטייקר שאיים בעזרת עטיפת אגרופיו, טען אוסטין, "תמיד שמעתי את השמועה הזאת, ושמעתי את שון מדבר עליה. אני חושב ששמעתי את אנדרטייקר מסכים איתה. אני לא יודע עד כמה זה היה נכון. אני חושב שכן, זה בטח היה שוט."

מייקלס דיבר על כך, וטען שזה לא מה שקרה, אבל אמר שאנדרטייקר היה מוכן להתערב בכל מקרה שהיה קורה. "מארק הלך לכולם ואמר להם, 'אם זה לא הולך כמו שצריך, תהיה לי בעיה גדולה מאוד ולשון תהיה בעיה גדולה. אני אלך לשם ואכסח אותו לגמרי.' אבל הוא לא אמר לי כלום," הבטיח מייקלס.

מה שמייקלס כן התווכח לגביו היה התכנון לסיום התואר. אחרי שהשופט מייק קיודה (קיודה שפט את הקרב במקום ארל הבנר, כי הבנר היה בבית החולים לאחר מפרצת. מייקלס, ברגע נדיר של חמלה, דיבר ישירות אל המצלמה במהלך הכניסה שלו ואמר, "זה בשביל, ארל," כמפגן כבוד לשופט החולה.) ייפול לאחר באמפ, אוסטין היה אמור להוריד את מייקלס עם הסטאנר. טייסון ירוץ ויספור את ספירת השלוש, סיום דפיקה שונה שיהפוך את מעורבותו של מייקלס במונטריאול. שילמד את הלקח. לאחר שהאלוף החדש יחגוג, אוסטין יראה את מייקלס ההמום מתעמת עם טייסון בכעס, רק כדי שמייקלס יחטוף מכה ימנית שתחסל אותו עוד יותר. כשמייקלס ייפול, וירגיש את השיניים בלשונו, טייסון ישים על פרצופו של השליט שנפל חולצת 'אוסטין 3:16'. עבור מייקלס, הכול עד לשם היה נהדר, אבל החולצה עברה את הגבול.

"לא רציתי שהם יעשו את זה. חשבתי שההפסד היה מספיק וכיסוי עם החולצה יהיה מוגזם," התעקש מייקלס. "פאט פטרסון ממש לחץ שנעשה את זה, ועשיתי בלגן. אמרתי לפאט, 'אם אתה מתכוון לעשות את זה, אני אקום ואלך משם.'"

 

Diunim

New member
חלק ט'

כשהוא הלך במסדרון לפני הכניסה שלו, אוסטין גרם לפליט סנטר להשתגע רק בגלל התמונה שלו שלא אמרה הרבה. כשהזכוכית המוכרת נשברה, התגובה התחזקה עוד יותר. אפילו עם כל הדברים שקרו במיין איבנטים בשני הארגונים הגדולים, היה ברור שאוסטין זוכה בקרב הזה. שום סיום אחר לא היה נתפס. בשלוש עשרה הרסלמניות הקודמות, המופע נסגר עם זוכה בייביפייס. רק בגלל ש-1998 הייתה עם חוקים חדשים זה לא אמר שכל המסורת עמדה להשתנות.

אוסטין היה זה שארגן את הקרב, ושמר את המצב די פשוט עבור מייקלס הנלהב בדרך כלל, שהיה במקום אחר, ופחות היה ממוקד בגניבת ההצגה אלא יותר במילוי תפקידו. "בלעתי ארבעה כדורים כדי לשכך את הכאב ועברתי איכשהו בשלום את הקרב," הוא הודה אחרכך. בהתחלה, מייקלס התחיל להרביץ לאוסטין בבטן, והרביץ במכות שמאליות חזקות כשצחק בחן אל המתאגרף ליד, שלימד אותו איך להתאגרף. בין זה ובין השוויצריות של מייקלס, הדקות הראשונות עברו ללא אף באמפ. זה השתנה כשאוסטין שיטח את מייקלס עם מכה כפולה לפנים לאחר שרדף אחריו, והאלוף נפל עם המקום הרגיש אל המזרן, אבל קם מהר מספיק. עוד עשן התווסף לקרב כשאוסטין משך בטייטס של מייקלס הנמלט, וחשף את התחת שלו בפני הקהל. "ירח מלא הלילה בבוסטון," אמר רוס על כך.

עוד כמה באמפים פשוטים בגב עבור מייקלס, לפני אחד ממש מסוכן, שבו לקח באק באדי דרופ מעל החבלים, כשהחריץ שלו כמעט נראה, והלמסלי ניסה לשבור את נפילתו. במקום, רגליו של מייקלס נפלו על חברו הטוב כאילו היו עמודי חשמל, כשנפל על הרצפה, ונחת על המזרן השחור עם גבו התחתון. מייקלס קם במהירות על רגליו, והתחמק מאוסטין שרדף אחריו, אבל היה ברור שכאב לו. "הרגשתי כאילו רצתי בחול טובעני, וזה גרם לי להיפגע יותר מהר מבדרך כלל," נזכר מייקלס, והסביר כיצד כמה דקות של פעילות גרמו לו ליפול מרגליו.

כדי לקנות למייקלס קצת זמן להתאושש, תקף הלמסלי את אוסטין וזרק אותו אל מחסום האבטחה. זה גרם לסילוק שלו ושל צ'יינה לשמחה אדירה, ועכשיו מייקלס התחיל לתקוף, כך שלא ייאלץ לזרוק את גופו כמו תמיד. הקרב הגיע אל הבמה בשביל הכניסה, ומייקלס הרביץ לאוסטין עם עמוד של מצילה. כשהוא מאבד תחושה פיזית ורגשית, קילל מייקלס מעריץ לפני שהחזיר את הקרב לזירה. באופן מדהים, חזר מייקלס לקחת באמפים, כולל אחד לעמוד השדרה כשאוסטין זרק אותו אל הפינה, ומייקלס ניסה להתהפך, רק כדי לפגוע בעמוד, כשהוא מתנדנד כמו צנחן על החבלים.

אחרי שכמעט נתן סטאנר, מייקלס דחף אותו והלך מהחבלים אל צד הזירה, ואוסטין העיף אותו ביד ימנית. מייקלס נפל כמו טורנדו מקצה הזירה, ונפל על פניו על שולחן השדרים. כשאוסטין ניסה להמשיך את הקרב, היה ברור שלמייקלס כאב ממש. במקום לסחוב את יריבו אל רגליו, אוסטין אחז בראשו של מייקלס ונתן לו לקום על רגליו בעצמו. שניות קודם לכן, אחז מייקלס בברכו כשחרק בשיניו בייסורים. כל מה שמייקלס עשה מכאן ואילך היה נורא. האתלט הכי טוב במיין איבנט שה-WWF ידעו מעודם נאלץ להישען על החבלים ולצעוק מכאב בין הספוטים הרגילים. אפילו לשבת על החזה של אוסטין ולתת לו סדרת מכות כמעט גרם למייקלס לבכות. אחרי סנאפמר פשוט, תפס מייקלס את גבו התחתון וצווח בייסורים, "אוי שיט!"

עד לאותה הנקודה, טייסון, בחולצה הרשמית של דג'נריישן אקס והמכנסיים השחורים שלו, היה רק צופה, שום דבר שהמבקרים יכלו להיטפל אליו, חוץ מנוכחותו. טייסון צעד ליד הזירה כשמייקלס התחיל לעבוד על הרגליים של אוסטין, הקצב האיטי הפתאומי העלה את הציפיה למשהו שיקרה. מתי טייסון עמד להתערב? אחרי שמייקלס הצליח לבצע בייסבול סלייד על אוסטין על הרצפה, זרק טייסון את המאתגר בחזרה אל הזירה, ובטעות נתן לו וודג'י. בין זה ובין זה שהעלים מבט ונתן למייקלס להחזיק בחבל האמצעי בפיג'ר פור לג לוק, איש שלושת מיליון הדולרים היה רק המעריץ הכי עשיר בבניין.

"המצב כאן ממש מוגזם, לשני החבר'ה האלה בטח ממש כואב," רטן רוס במבטא הכפרי שלו, וסיפר את הסיפור ואת האמת ביחד. לאחר מכן קיודה חטף את הבאמפ, כשאוסטין הכבול בסליפר זרק את מייקלס אל הפינה, וריסק את השופט כפי שתוכנן. כשהוא מודאג, הקהל השתתק, כשהוא חש שהמפלה של אוסטין קרובה. גם זה שאוסטין דרך על מייקלס בפינה השיג רק תגובה קלה, כי כל העיניים הסתכלו על מה שטייסון עמד לעשות. ההקדמה לסיום הייתה התחמקות של מייקלס מקלוזליין, וחזרה שלו עם מה שהיה אמור להיות פורארם סמאש מדהים, אחד מהמהלכים הטובים שלו. במצבו הנוכחי, כפות רגליו קפצו רק לגובה עשרה סנטימטרים, כך שזה היה רק קלוזליין מוגזם. אחרי רגע בו שני המתאבקים מכרו תשישות, הצליח מייקלס איכשהו להקים את גופו החבול על רגליו, בקפיצה הקלאסית של מייקלס הקלאסי.

"כשצפיתי בקרב הזה, היה רגע אחד ספציפי בו שון קפץ על רגליו," נזכר רוסו המופתע. "וצפיתי בזה ואמרתי, 'אין מצב בעולם…', אבל אז שוב, מצד שני, חשבתי, 'טוב, אם האדרנלין שלך על מאתיים לפני קהל מלא ברסלמניה…"

אחרי מכת מרפק מהחבל, סימן מייקלס לסוף, כשרקע ברגלו הימנית שנותחה כמה פעמים בציפייה לסוויט צ'יין מיוזיק. מכאן, זה היה המירוץ לסיום - אוסטין התחמק מהבעיטה, מייקלס דחף את הסטאנר, ואוסטין תפס את הרגל בניסיון הבעיטה השנייה. כשהוא סובב את מייקלס על צירו, אוסטין ביצע סופסוף את הסטאנר. טייסון החליק אל הזירה במהירות, ובמהירות רבה אף יותר טפח בידו על המזרן שלוש פעמים. הקצב המואץ היה קשור יותר לחוסר הניסיון של טייסון, וכנראה האדרנלין, אבל גם יכול היה להיות ניסיון להתחיל מהר את עידן אוסטין. כמה שיותר מהר, יותר טוב.

הבגידה הכפולה הזאת התממשה, וטייסון הרים את ידו של אוסטין לתרועות אדירות. "עידן אוסטין החל! מסע שמונה השנים של סטון קולד הסתיים!" צעק רוס ליד הזירה, שמח לראות את חברו האמיתי נהנה מכך שהוא האיש. לפני שמונה חודשים, אוסטין התקשה להרגיש את גופו אחרי שמהלך היאבקות השתבש. כשהחזיק בחגורת ה'נשר המכונף' הקלאסית של אליפות ה-WWF על החבל האמצעי כשכולם צעקו בשמחה, הוא הרגיש כל דופק. זה היה גן העדן.

לרגע, המוזיקה של אוסטין נעצרה, הסימן שמייקלס ירים את מה שנשאר ממנו לרגליו לנפילה אחת אחרונה. כשהאשים את טייסון בבגידה, חטף מייקלס מכה ונפל מימנית של טייסון. קצת לפני כן, תפס מייקלס את חולצת 'אוסטין 3:16' הרחק מידיו של טייסון וזרק אותה רחוק ככל יכולתו מהזירה. אבל לא לדאוג, לאוסטין הייתה חולצה לגיבוי על כתפו. ואכן, מייקלס נעטף בשחור למרות שלא רצה. חלום הילדות מ-1996 נשבר לגמרי, ומייקלס נשאר מאחור כשהאיש החדש הגיע אל כס המלכות.

 

Diunim

New member
חלק י'

"התחלתי לחשוב על טייסון שהניח עליי את החולצה של 'אוסטין '3:16, ודמי החל לגעוש," נזכר מייקלס, על החלטתו לעזוב את הפליט סנטר בכעס. כשווינס מקמהן השתתף במסיבת עיתונאים לאחר המופע עם אוסטין וטייסון, מייקלס צעד בזעם מאחורי הקלעים, ובנו של וינס שיין היה בדרך. "לא עשיתי בלגן או משהו, אך ירדתי עליו במשך כמה דקות," נזכר מייקלס. "אמרתי לו שהקטע עם החולצה היה בולשיט, ושהגיע לי לקבל יותר כבוד לאור כל מה שעשיתי עבור החברה."

בניגוד לכך, היו רק חיוכים בפני התקשורת, כשטייסון שמח על החווייה ואמר בגאווה שיעשה זאת שוב. בהתחשב באיך שטייסון התנהג יפה בכל המצב הזה, התמיכה הייתה חזקה אף יותר. מקמהן גם השתעשע במחשבה שטייסון יעבור להיאבקות, אבל גם אמר שהוא לא חשב ש'איירון מייק' גמר עם האגרוף.

טייסון לא עבד ב-WWF שוב עד הרבה אחרי שה-'F' הפכה ל-'E', ואירח פרק של RAW בתחילת 2010. מעורבותו הייתה רצויה, אבל כבר לא דרושה. בערך 730,000 בתים רכשו את רסלמניה 14, עלייה של 208% בהשוואה לשפל של 237,000 שחזו בדמו של אוסטין מכתים את המזרן בשיקגו. פי שלושה מהקהל הזה כרגע ראה את אוסטין תוקע את הדגל בפסגה. טייסון עזר, אבל הכוכב 'סטון קולד' יכול היה להמשיך מכאן.

הייתה אירוניה ברורה בכך שמייקלס עזב את אור הזרקורים רק חמישה חודשים לאחר שעזר לטרוק את הדלת בפרצופו של ברט הארט. בשנתיים הקודמות, ההיררכיה ב-WWF רשמה את מייקלס ואת הארט כראשון ושני בסדר כלשהו, או אולי אפילו '1 א'' ו'1 ב''. תחרות שקטה שמקורה בחוסר ביטחון, הערכה עצמית וצורך בכבוד הגיעה גם אל התחום הכלכלי, כשאחד השיג חוזה חסר תקדים, והשני כעס מאיך שזה גימד את משכורתו שהרוויח בעמל. היחסים בין השניים הפכו למרירים, המקצועיות נעלמה במהירות. הרגשות הפכו למילים, והמילים הפכו לאגרופים. מייקלס המותש עזר להוציא מה-WWF את אחד מהאנשים המעטים שלא פחדו להילחם מולו, רק כדי שגבו הכואב יקרוס ממשקל העבודה והגאווה. פעם הייתה תקופה בה זה שמקמהן יאבד את הארט ואת מייקלס, ולא רק אחד, היה משהו קטסטרופלי לגמרי. כשאוסטין הלוהט החזיר את התקשורת בביטחון, מקמהן תהה בטח למה התעסק במאבקים של השניים מלכתחילה.

הוא בקושי הסתיר את חיוכו כשראה את אוסטין וטייסון מכשפים את הכתבים, שממש לא נשכו כמו שהיו לפני חודשיים. הגאווה התנפחה, והייתה לה זכות - רק לפני שלוש שנים, רסלמניה 11 הייתה מלאה בסלבריטאים ונכשלה באירוע, הרסלמניה הכי פחות נקנית בכל הזמנים עד ששתי אלו שאחריה התעלו עליה. המתאבקים הגדולים שלו עזבו בהדרגה ל-WCW בגלל ההבטחה לכסף טוב יותר. אחד קיבל חוזה חסר תקדים כדי להישאר ב-WWF, ובסופו של דבר עז ל-WCW בכל מקרה, כשתקריות מכוערות הוציאו אותו. זה לא שינה יותר, כי הכול הסתדר, הנוסחה המנצחת נמצאה.

לאחר שפעם חשבו עליה כעל גנרל מנותק ופצוע שמפסיד במלחמה, ה-WWF של מקמהן שגשגה בקופות, בדוכני המרצ'נדייז, באירועים בתשלום וברייטינג. RAW לא ניצחה את נייטרו ברייטינג כבר כמעט שנתיים, אבל מלחמות ליל שני עדיין היו קיימות. כעת יותר מתמיד, למקמהן הייתה התחמושת לחסל את המתנגדים, וכפי שהתברר, לא לקח לו יותר מדי זמן להפוך למוביל. כשהוא מנסה בכל כוחו למשוך את החרב שוב מהאבן, מקמהן העקשן ביצע קסם ממקום אחר לגמרי. הכוח חזר, וה-WWF עמדה להתחיל את התקופה הכי משגשגת שלה בכל תולדותיה.

 

y2pach1

New member
תודה רבה מלך

פרקים מעולים, דרמה במיטבה.
יש פה הכל לסדרת טלוויזה מעולה.

תודה לך על כל ההשקעה
 

oronm316

New member
אלוף! פשוט תודה ענקית

היה נהדר לקרוא תוך כדי צפייה של השנים האלו בנטוורק.
&nbsp
נכנסתי כל יום לפורום כדי למצוא עוד פרק. פשוט היה כיף
 

dannygoosh

New member
מדהים. מדהים. מדהים

התרגומים המאוד מקצועיים שלך - הן די הסיבה העיקרית (אולי היחידה) שלפורום הזה עדיין יש זכות קיום גם בפלטפורמה המגוחכת והמיושנת של תפוז.
&nbsp
אגב, יש עוד ספרים על הפרק?
 

kendog keds

New member
אני אכנס במיוחד להגיד כל הכבוד

למרות שאני עדיין בסינקינג פרק 8
כל כמה זמן מתקדם פרק
 
למעלה