חלק ט'
כשהוא הלך במסדרון לפני הכניסה שלו, אוסטין גרם לפליט סנטר להשתגע רק בגלל התמונה שלו שלא אמרה הרבה. כשהזכוכית המוכרת נשברה, התגובה התחזקה עוד יותר. אפילו עם כל הדברים שקרו במיין איבנטים בשני הארגונים הגדולים, היה ברור שאוסטין זוכה בקרב הזה. שום סיום אחר לא היה נתפס. בשלוש עשרה הרסלמניות הקודמות, המופע נסגר עם זוכה בייביפייס. רק בגלל ש-1998 הייתה עם חוקים חדשים זה לא אמר שכל המסורת עמדה להשתנות.
אוסטין היה זה שארגן את הקרב, ושמר את המצב די פשוט עבור מייקלס הנלהב בדרך כלל, שהיה במקום אחר, ופחות היה ממוקד בגניבת ההצגה אלא יותר במילוי תפקידו.
"בלעתי ארבעה כדורים כדי לשכך את הכאב ועברתי איכשהו בשלום את הקרב," הוא הודה אחרכך. בהתחלה, מייקלס התחיל להרביץ לאוסטין בבטן, והרביץ במכות שמאליות חזקות כשצחק בחן אל המתאגרף ליד, שלימד אותו איך להתאגרף. בין זה ובין השוויצריות של מייקלס, הדקות הראשונות עברו ללא אף באמפ. זה השתנה כשאוסטין שיטח את מייקלס עם מכה כפולה לפנים לאחר שרדף אחריו, והאלוף נפל עם המקום הרגיש אל המזרן, אבל קם מהר מספיק. עוד עשן התווסף לקרב כשאוסטין משך בטייטס של מייקלס הנמלט, וחשף את התחת שלו בפני הקהל.
"ירח מלא הלילה בבוסטון," אמר רוס על כך.
עוד כמה באמפים פשוטים בגב עבור מייקלס, לפני אחד ממש מסוכן, שבו לקח באק באדי דרופ מעל החבלים, כשהחריץ שלו כמעט נראה, והלמסלי ניסה לשבור את נפילתו. במקום, רגליו של מייקלס נפלו על חברו הטוב כאילו היו עמודי חשמל, כשנפל על הרצפה, ונחת על המזרן השחור עם גבו התחתון. מייקלס קם במהירות על רגליו, והתחמק מאוסטין שרדף אחריו, אבל היה ברור שכאב לו.
"הרגשתי כאילו רצתי בחול טובעני, וזה גרם לי להיפגע יותר מהר מבדרך כלל," נזכר מייקלס, והסביר כיצד כמה דקות של פעילות גרמו לו ליפול מרגליו.
כדי לקנות למייקלס קצת זמן להתאושש, תקף הלמסלי את אוסטין וזרק אותו אל מחסום האבטחה. זה גרם לסילוק שלו ושל צ'יינה לשמחה אדירה, ועכשיו מייקלס התחיל לתקוף, כך שלא ייאלץ לזרוק את גופו כמו תמיד. הקרב הגיע אל הבמה בשביל הכניסה, ומייקלס הרביץ לאוסטין עם עמוד של מצילה. כשהוא מאבד תחושה פיזית ורגשית, קילל מייקלס מעריץ לפני שהחזיר את הקרב לזירה. באופן מדהים, חזר מייקלס לקחת באמפים, כולל אחד לעמוד השדרה כשאוסטין זרק אותו אל הפינה, ומייקלס ניסה להתהפך, רק כדי לפגוע בעמוד, כשהוא מתנדנד כמו צנחן על החבלים.
אחרי שכמעט נתן סטאנר, מייקלס דחף אותו והלך מהחבלים אל צד הזירה, ואוסטין העיף אותו ביד ימנית. מייקלס נפל כמו טורנדו מקצה הזירה, ונפל על פניו על שולחן השדרים. כשאוסטין ניסה להמשיך את הקרב, היה ברור שלמייקלס כאב ממש. במקום לסחוב את יריבו אל רגליו, אוסטין אחז בראשו של מייקלס ונתן לו לקום על רגליו בעצמו. שניות קודם לכן, אחז מייקלס בברכו כשחרק בשיניו בייסורים. כל מה שמייקלס עשה מכאן ואילך היה נורא. האתלט הכי טוב במיין איבנט שה-WWF ידעו מעודם נאלץ להישען על החבלים ולצעוק מכאב בין הספוטים הרגילים. אפילו לשבת על החזה של אוסטין ולתת לו סדרת מכות כמעט גרם למייקלס לבכות. אחרי סנאפמר פשוט, תפס מייקלס את גבו התחתון וצווח בייסורים,
"אוי שיט!"
עד לאותה הנקודה, טייסון, בחולצה הרשמית של דג'נריישן אקס והמכנסיים השחורים שלו, היה רק צופה, שום דבר שהמבקרים יכלו להיטפל אליו, חוץ מנוכחותו. טייסון צעד ליד הזירה כשמייקלס התחיל לעבוד על הרגליים של אוסטין, הקצב האיטי הפתאומי העלה את הציפיה למשהו שיקרה. מתי טייסון עמד להתערב? אחרי שמייקלס הצליח לבצע בייסבול סלייד על אוסטין על הרצפה, זרק טייסון את המאתגר בחזרה אל הזירה, ובטעות נתן לו וודג'י. בין זה ובין זה שהעלים מבט ונתן למייקלס להחזיק בחבל האמצעי בפיג'ר פור לג לוק, איש שלושת מיליון הדולרים היה רק המעריץ הכי עשיר בבניין.
"המצב כאן ממש מוגזם, לשני החבר'ה האלה בטח ממש כואב," רטן רוס במבטא הכפרי שלו, וסיפר את הסיפור ואת האמת ביחד. לאחר מכן קיודה חטף את הבאמפ, כשאוסטין הכבול בסליפר זרק את מייקלס אל הפינה, וריסק את השופט כפי שתוכנן. כשהוא מודאג, הקהל השתתק, כשהוא חש שהמפלה של אוסטין קרובה. גם זה שאוסטין דרך על מייקלס בפינה השיג רק תגובה קלה, כי כל העיניים הסתכלו על מה שטייסון עמד לעשות. ההקדמה לסיום הייתה התחמקות של מייקלס מקלוזליין, וחזרה שלו עם מה שהיה אמור להיות פורארם סמאש מדהים, אחד מהמהלכים הטובים שלו. במצבו הנוכחי, כפות רגליו קפצו רק לגובה עשרה סנטימטרים, כך שזה היה רק קלוזליין מוגזם. אחרי רגע בו שני המתאבקים מכרו תשישות, הצליח מייקלס איכשהו להקים את גופו החבול על רגליו, בקפיצה הקלאסית של מייקלס הקלאסי.
"כשצפיתי בקרב הזה, היה רגע אחד ספציפי בו שון קפץ על רגליו," נזכר רוסו המופתע.
"וצפיתי בזה ואמרתי, 'אין מצב בעולם…', אבל אז שוב, מצד שני, חשבתי, 'טוב, אם האדרנלין שלך על מאתיים לפני קהל מלא ברסלמניה…"
אחרי מכת מרפק מהחבל, סימן מייקלס לסוף, כשרקע ברגלו הימנית שנותחה כמה פעמים בציפייה לסוויט צ'יין מיוזיק. מכאן, זה היה המירוץ לסיום - אוסטין התחמק מהבעיטה, מייקלס דחף את הסטאנר, ואוסטין תפס את הרגל בניסיון הבעיטה השנייה. כשהוא סובב את מייקלס על צירו, אוסטין ביצע סופסוף את הסטאנר. טייסון החליק אל הזירה במהירות, ובמהירות רבה אף יותר טפח בידו על המזרן שלוש פעמים. הקצב המואץ היה קשור יותר לחוסר הניסיון של טייסון, וכנראה האדרנלין, אבל גם יכול היה להיות ניסיון להתחיל מהר את עידן אוסטין. כמה שיותר מהר, יותר טוב.
הבגידה הכפולה הזאת התממשה, וטייסון הרים את ידו של אוסטין לתרועות אדירות.
"עידן אוסטין החל! מסע שמונה השנים של סטון קולד הסתיים!" צעק רוס ליד הזירה, שמח לראות את חברו האמיתי נהנה מכך שהוא האיש. לפני שמונה חודשים, אוסטין התקשה להרגיש את גופו אחרי שמהלך היאבקות השתבש. כשהחזיק בחגורת ה'נשר המכונף' הקלאסית של אליפות ה-WWF על החבל האמצעי כשכולם צעקו בשמחה, הוא הרגיש כל דופק. זה היה גן העדן.
לרגע, המוזיקה של אוסטין נעצרה, הסימן שמייקלס ירים את מה שנשאר ממנו לרגליו לנפילה אחת אחרונה. כשהאשים את טייסון בבגידה, חטף מייקלס מכה ונפל מימנית של טייסון. קצת לפני כן, תפס מייקלס את חולצת 'אוסטין 3:16' הרחק מידיו של טייסון וזרק אותה רחוק ככל יכולתו מהזירה. אבל לא לדאוג, לאוסטין הייתה חולצה לגיבוי על כתפו. ואכן, מייקלס נעטף בשחור למרות שלא רצה. חלום הילדות מ-1996 נשבר לגמרי, ומייקלס נשאר מאחור כשהאיש החדש הגיע אל כס המלכות.