חלק ט'
כשהלמסלי התכונן לחטוף את המותג של דג'נריישן אקס מאחיזתו הנחלשת של מייקלס, דרכו של הרוק לגדולה עמדה לקבל עדנה מחודשת, אחרי הרבה מאוד מהמורות. כמו הלמסלי, דוויין ג'ונסון בא עם פוטנציאל בלתי מוגבל ועין טובה לעסקי ההיאבקות, משהו שהיה בולט מאוד עבור ההנהלה הנלהבת. השיווק לא הצליח בהתחלה, ושינוי בגישה הצליח להביא את הניצוץ שנדרש. אם טריפל אייץ' מצא את קולו לצד ותיק מוכח כמו מייקלס, הרוק נאלץ לחפש בנוכחות שני ותיקים מנוסים אחרים.
"הצלחתי לעזור לרוק לצאת אובר על המיקרופון, לעזור לו עם האישיות שלו, עם קצת מהקאצ'פרייז," אמר רון סימונס, שבזמנו שיחק את תפקיד המפקד של הרוק בניישן אוף דומניישן, פארוק.
"הוא לקח הרבה מאוד ממני ושמחתי לעזור לתת לו זהות."
סימונס טען לאחר מכן שבתקופתו כוותיק בלתי מעורער מאחורי הקלעים, הוא אמר לאלו שעבד איתם, קצת בצחוק,
"לדעת את תפקידם" ברגע שיצאו להופיע. סימונס אומר שג'ונסון היה מספיק חכם לקחת את השורה הזאת ולהפוך אותה לשורה שווה מיליונים.
"הם רצו שימצא את הזהות שלו ואת עצמו," הוסיף סימונס.
"ואז הוא המריא. זה גורם לי להרגיש ממש טוב שהיה לי איזה חלק בזה."
סימונס גם עזר מאוד לרוק מול המצלמה, כששיחק את האיש הרציני והנגעל לעומת רוק הצעיר והאגואיסטי. באותו הזמן, דמותו של רוקי מאיביה ננטשה באותה המזבלה שאיחסנה את הגישה היצירתית והמשפחתית שיצרה את מאיביה מההתחלה. במקומו, ג'ונסון היה פשוט "הרוק", וקראו לו רק בשם זה. כדי לחזק את הנקודה, הוא וידא שידבר אך ורק בגוף שלישי, והקטין את כמות קשר העין שיצר מאחורי זוג משקפי שמש של ריי באן.
ב-7 בדצמבר, 1997, באירוע האין יור האוס: דג'נריישן אקס האנמי בספרינגפילד, מסצ'וסטס, אוסטין שמר על החגורה הבין יבשתית בקטטה קצרה בת חמש דקות מול רוק, כששוב מנסים להתחשב במצב עמוד השדרה הרגיש-עדיין של אוסטין. במקרה הזה, משך הקטטה זכה לפיצוי בגלל האינטנסיביות שלה. אוסטין נסע במשאית השחורה שלו אל הזירה, בזמן שקיבל את התגובה הכי חזקה מצד הקהל הרדום בעיקרו. אוסטין התקוטט עם חבריו של הרוק לניישן כדי לפצות על כל מגבלה בזירה, ואף נתן באקדרופ לדי-לו בראון אל שמשת המכונית, לפני שנתן את הסטאנר שלו על גג הרכב.
כעבור עשרים וארבע שעות, העלילה הטובה שנכתבה כדי שהמעריצים יצפו בשידור בן השעתיים היה קרב חוזר בין אוסטין והרוק. במהלך הלילה, היו רמזים מוסווים וברורים לכך שמקמהן מתכנן להעביר את החגורה באופן לא הוגן מאוסטין לרוק, שלו מקמהן קרא "האלוף של האנשים". עברו רק עשרים ותשעה ימים מההוצאה להורג הפומבית של ה'היטמן' הנשכח, והמעריצים מיהרו לחבר את הנקודות. המעשה במונטריאול גרם למקמהן להתבלט בצורה שלא התכוון אליה, ועכשיו הוא השתמש בנוסחה שעלה עליה בטעות בתסריט של RAW. אוסטין, שעדיין היה מוגבל מבחינה פיזית בחייו, בחר להושיט את החגורה בקרירות בסטוריליין במקום לסבול מחוסר הכבוד שהארט סבל ממנו. במכה אחת, אוסטין שחרר את עצמו מחגורה משנית, נתן אותה לכוכב עולה שהיה זקוק לה, ועשה זאת בלי לספוג הפסד מזיק וחסר תועלת. כאן הרוק ניסה לראשונה למצוא לעצמו דמות, כשמקמהן היה שם.
לפני הקרב שלא קרה, כשאוסטין אמר למקמהן שהוא לא מתכוון להתאבק, הוא שאל באיום מה יהיו ההשלכות.
"אתה עומד לפטר אותי?" ירק אוסטין בקצת כעס, והרוק משך במהירות את המיקרופון של מקמהן אליו ופשוט אמר,
"וינס, הרוק חושב שאתה צריך לפטר אותו." הצחוקים האמיתיים מצד הקהל בפורטלנד, מיין היו התגובה הכי טובה שהמתאבק מהדור השלישי קיבל בכל 1997.
ג'ונסון מצא את הנשק המנצח: שנינות בלי לנסות. כשהתייחס אל עצמו בקלילות בשמו, ונתן בקרירות את דעתו הכנה, הוא עשה ממש את ההפך ממה שעשה בחצי השנה הראשונה שלו בטיטאן: לנסות יותר מדי. פתאום, לניישן אוף דומניישן היה אצלם מתאבק שלא רק שהתעלה מעבר לסטריאוטיפ הבעייתי, אלא עשה זאת בלי להיות בקטגוריה שקיימת. הרוק לא היה מיליטנט שחור, וגם לא בייביפייס ווייט-מיט חלבי. הוא היה הרוק, והוא התחיל לתבוע מונחים, ולהיות מעל כולם. אי אפשר היה לסכם את מה שעשה בשני משפטים קצרים, אבל הוא היה מספיק פשוט כדי לאהוב אותו.
בדיוק כמו שפול לבק נטש את קריקטורת האריסטוקרט המבחיל שלו כשהפך לטריפל אייץ', וסטיב אוסטין הפסיק עם דמותו הראשונית של רובוט שלא מדבר, ג'ונסון שלט במסך עם האינסטינקטים הבסיסיים שלו והשראה תמידית. אלמנט אחד שהיה ייחודי רק לו היה "הפיפלס אלבו", מכת מרפק רגילה שקדמו לה מחוות תיאטרליות ושוויצריות. כשהקרוזרווייטס של WCW קפצו לאוויר בהיפוכים מרהיבים כדי לקבל תגובה מהקהל, ג'ונסון מצא דרך להשיג תגובה ללא כל סיכון.
"הפיפלס אלבו היה משהו שרוק התחיל לעשות בגלל שניסינו לגרום לטייקר לצחוק באירועים חיים," אמר הלמסלי.
"כולנו ניסינו להמציא את הדברים הכי מטופשים שיכולנו להמציא כדי שייצא מהדמות. אני חושב שזה היה מיק פולי שפעם ניסה לגרום לו לעשות את זה בטלוויזיה לילה אחד."
חברו של רוק לניישן די-לו בראון זוכר שהיה קשה למעריצים לקבל את זה בהתחלה, ואמר,
"הייתי שם כששמעת צרצרים מזדווגים ברקע כשהוא נופף בזרועותיו בפעמים הראשונות. אני וגודפאדר צחקנו לגמרי." זה גובה בכך שג'ונסון נתן לבראון את המרפק בקרב הרויאל ראמבל של 1998, לאפס תגובה.
אבל ג'ונסון דחף קדימה, מפתח יותר ויותר ביטחון בתפקידו כעשיר מרוכז בעצמו, שכבר לא ניסה יותר להצליח בעזרת הגנים האתלטיים הטובים שלו, אלא הפגין בפתיחות את הרווחים הגבוהים שהשיג מהם. במחווה קומית מושלמת לחצי קומיות-חצי רוע של הרוק, קטע אחד ששודר ב-RAW לאחר נו וויי אאוט אוף טקסס כלל את הרוק מביא מתנות לחבריו מהניישן. עבור בראון, הגודפאדר ומארק הנרי, הרוק נתן לכל אחד מהם שעון רולקס מזהב טהור. עבור פארוק, שמעמדו כמנהיג הניישן נשדד בצורה בכלל לא סמויה בידי הרוק, ה'מתנה' הייתה דיוקן שבו הרוק עשה פוזה והחזיק את האליפות הבין יבשתית. באופן טבעי, פארוק זעם, וזרק את התמונה כשרוק זייף תמימות.
בתוך שנה, הפך ג'ונסון מבייביפייס לא אותנטי שהמעריצים שנאו, להיל שהמעריצים יכלו לשנוא בקלות, להיל עם כריזמה יחידה במינה ופוטנציאל שרק התחיל להתממש. בתפקידו השלישי, מצאו קצת עידוד בתוך הבוז הרגיל שקיבל באולמות ברחבי צפון אמריקה. זאת הייתה התוצאה שמקמהן רצה להשיג מג'ונסון, אבל לא כמו שדרך החשיבה הישנה שלו דמיינה.
