חלק ב'
ניסיונותיו של סלוטר להגן על מיקומו של מקמהן מפני הארט המשתולל לא צלחו. ברט כבר ידע איפה היה המשרד והלך במסדרון אליו, מנסה לשבור את הדלת כך שיוכל להוציא את כל כעסו על מקמהן. מהר מאוד הוא הבין שהיה מדובר בדלת פלדה שהייתה ממוסמרת לאדמה ושכל ניסיון לשבור אותה היה לשווא, אז החליט ללכת ולהתעמת מול מייקלס במקום, כדי לגלות אם ידע על הבגידה.
"זה היה ממש כאוטי," נזכרה ג'ולי הארט,
"ברט הלך בשיא המהירות במסדרון אל חדר ההלבשה והיה בכזה כעס. ניסיתי לדבר איתו, אבל הוא פשוט המשיך ללכת אל חדר ההלבשה." כשהארט נכנס אל חדר ההלבשה המלא, הדבר הראשון שראה היה שון יושב על ספסל כשראשו בידיו, ואליפות ה-WWF לא נמצאת בשום מקום באזור.
הארט ישב בצד השני של החדר וקרא ברוגע,
"שון, לא היית חלק מזה?" כיוון שמקמהן אמר לו להכחיש הכול עד הסוף, מייקלס עשה הצגה לכל החדר.
"לא היה לי שום חלק בכך, אלוהים עדי," הוא בכה, מילותיו חנוקות בדמעות תנין.
"ידיי נקיות פה, אני נשבע באלוהים. הוא המשיך לצרוח עליי שם, נתתי לו את החגורה כשחזרתי לפה. אין לי שום חלק בזה." הארט אמר לשון בחומרה,
"אני אשפוט אותך לפי מה שתעשה מחר בטלוויזיה." מייקלס הודה אחר כך,
"ברט היה ממש זועם כששאל אותי אם ידעתי משהו על כך. שיקרתי, חד וחלק. כיום, כאדם נוצרי, לא הייתי אומר זאת, אך אני לא אעמיד פנים שלא עשיתי את זה." הארט לא האמין למילה שיצאה מפיו של שון.
"ידעתי שהוא היה חלק מהעניין, אך הייתי די רגוע אז," הוא נזכר.
הארט נעמד ואז אמר למתאבקים ההמומים,
"כולכם ברט הארט הבא. אם הם מסוגלים לעשות לי דבר כזה, זה יכול לקרות לכל אחד. זכרו זאת," הוא הזהיר, לפני שנכנס למקלחת להתרענן.
"אחרי שניסיתי להוריד לווינס את הדלת, נרגעתי," הוא נזכר,
"המופע נגמר והמעריצים עזבו, לא יכולתי לעשות שום דבר בנוגע לכך. חשבתי שלעולם לא אראה שוב את וינס מקמהן."
אחרים לא היו רגועים כל כך. באופן מיוחד, האנדרטייקר זעם ולא הצליח לרסן את עצמו יותר.
"פאק!" הוא צעק כשקם על רגליו,
"אני הולך להביא את התחת של וינס לכאן. אני רוצה שהוא יסביר את מעשיו עבורי, עבורך ועבור כולם!" וכך הוא פתח את דלת חדר ההלבשה והלך בכעס במורד המסדרון כדי למצוא את מקמהן. טייקר הרביץ על הדלת הנעולה עד שבריסקו פתח, בהנחה שזה הארט שבא לנקום את נקמתו. טייקר הסתכל מעליו ישירות אל מקמהן,
"אתה צריך להתנצל. עכשיו! החבר'ה מוכנים להתפרע." בדרך כלל מקמהן לא היה שמח מכך שמדברים אליו בצורה כזאת, אבל הוא ידע שאנדרטייקר צדק.
"ברט היה פגוע, אין שום ספק," הוא אמר אחר כך,
"וכתוצאה מכך הרגשתי קצת אחריות כלפי ברט, אז החלטתי ללכת ולתת לו להחטיף לי מכה. הרגשתי שהייתי חייב את זה לברט."
"וינס הוא מין בחור שעומד להתמודד מולך," אמר ברוס פריצ'ארד,
"הוא ישא בכל ההשלכות שיש ויעשה את מה שטוב לעסקים. סתם לברוח ולהתחבא, מה זה משיג? הוא רצה להסביר את הצד שלו ולהתמודד מול ברט כמו גבר." ג'ראלד בריסקו הסכים שווינס צריך לנסות להחליק את העניינים עם הארט, אז עם הצבא של פריצ'ארד, סלוטר, גארייה, שיין ובריסקו מסביבו, יצא מקמהן להתמודד. הייתה דממה מתוחה כשמקמהן נכנס אל חדר ההלבשה, והמתאבקים הבינו שהם עומדים לראות משהו משמעותי. הם פשוט לא היו בטוחים איך הכול יקרה.
בני בריתו של הארט, דייבי בוי סמית' וריק רוד, הציצו אל המקלחת ואמרו להארט את החדשות, שטייקר הצליח להוציא את וינס ממשרדו, ושהוא חיכה לו בחדר ההלבשה.
"הוא אמר שברצונו לדבר איתך," אמר רוד, חיוך דבוק לפניו.
"תאמר לו לעזוב אותי במנוחה," הארט צעק,
"תאמר לו שזה לא סביבה בטוחה עבורו." רוד העביר את ההודעה עם מעט הצלחה. וינס החליט להתמודד מול הארט גבר אל גבר ולא היה מוכן לשמוע אחרת. רוד וסמית' גישרו בין הארט ומקמהן, שהמסרים שלהם נותרו אותו הדבר.
"הוא אומר שהוא לא יעזוב עד שידבר איתך," אמר רוד,
"הוא רוצה לסדר איתך את הדברים." למרות שלהארט היו כמה מילים שרצה להגיד למקמהן, הוא לא אהב את ההתפתחות.
"די כעסתי שווינס רצה לבחון אותי ולהוכיח משהו," הוא רטן,
"נרגעתי, הבן שלי היה בחדר ההלבשה. זה לא היה משהו שציפיתי לו."
כשברט התקלח, סלוטר ובריסקו ניסו לנקות את חדר ההלבשה כך שהארט ומקמהן יוכלו לדבר בפרטיות. אואן עמד לעזוב אבל סמית' תפס את זרועו חזק ולחש לו,
"לא! אל תעזוב. זכור מה קרה לברודי." (הערת המתרגם: מתאבק שנדקר בחדר הלבשה בפורטו ריקו.) אואן הבין מיד ונשאר איפה שהיה, וכך גם רוב המתאבקים בחדר. זאת הייתה הפגנת אחדות עבור הארט, שגובה לא רק בידי טייקר, רוד, ומשפחתו, אלא גם בידי אחרים כוויידר, קן שאמרוק, קראש וסאביו ווגה.
הארט יצא מהמקלחת והלך עירום לחדר ההלבשה, עובר את מקמהן בלי לומר מילה. כמו שקרה לעתים קרובות, דייבי בוי שאל את המגבת שלו בלי שיידע, ולכן הארט נשאר בלי. זה הציל את מקמהן ממכות מיידיות, כי כפי שהארט אמר,
"המחשבה שאלחם מולו כשאני עירום הייתה מגוחכת." במקום, מצא הארט מגבת זרוקה על הרצפה וישב לייבש את עצמו. אואן, דייבי בוי, רוד וג'ים ניידהארט עמדו לשמאלו כשזרועותיהם משולבות, כמו שומרי ראש. אנדרטייקר היה לימינו של הארט, וקצת מאחורה בחדר לימינו, נשאר מייקלס כדמות דוממת, ראשו בידיו ודמעות זולגות על לחייו.
מקמהן, שעמד די קרוב לחבורה שלו, החל להתנצל, ואמר להארט שלא יכול היה לקחת את הסיכון שבישוף יכריז עליו למחרת היום, או שאולי ילך ל-WCW בלי להחזיר את החגורה. הארט, שהמשיך להתלבש, התנהג כאילו לא הקשיב כשמקמהן דיבר, הרים את מבטו וירה בחזרה,
"לא הייתה לי בעיה להפסיד את החגורה. זאת לא הייתה הבעיה." מקמהן ניסה לרצות את הארט.
"זאת הפעם הראשונה אי פעם שנאלצתי לשקר לטאלנט שלי…" הארט לא האמין למה ששמע.
"על מי אתה מנסה לעבוד, חתיכת חרא שקרן שכמוך?" הוא צעק בתדהמה, לפני שהסתער על מקמהן והדהים את חדר ההלבשה כשמנה עשרות דברים שווינס שיקר לו לגביהם בשנה שעברה בלבד.
"אמרת לי שאוכל לעזוב בכל דרך שארצה. שאני הקאל ריפקין של ה-WWF. שאני עושה לך טובה. שהערכת את כל מה שעשיתי. שעקב כל מה שעשיתי אין שום סיבה שיהיו בעיות," התחיל הארט. מקמהן לא הגיב כל כך. הוא ידע שברט צדק, אבל הוא לא עמד להודות בכך לפני המתאבקים. כשהוא רואה שהארט כנראה לא יבין את עמדתו, הוא אמר במקום,
"מה שעשיתי לך היום לא יפגע בך. אתה עדיין תקבל את כל הכסף שאתה אמור לקבל מ-WCW." להארט נמאס לשמוע את וינס מנסה להצדיק את מה שעשה ואמר לו,
"אם אתה עדיין כאן כשאסיים להתלבש, לא תהיה לי ברירה אלא לעלף אותך עם אגרוף."
