טיטאן סקרוד- פרק 10

Diunim

New member
טיטאן סקרוד- פרק 10

שלום לכולם וברוכים הבאים לתרגום לעברית של הפרק העשירי בטיטאן סקרוד: חיוכים אבודים, סטאנרים ודפיקות. בפעם שעברה שמענו על הכעס הגדול שנבנה בין ברט הארט ושון מייקלס ועל הסירוב המוחלט של ברט לעשות לו ג'וב. תזכורת: http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/13/183667727/בידור/היאבקות_WWE

אז במה עוסק הספר השלישי? (תקציר)

הפרק האחרון בטרילוגיית רבי המכר של טיטאן…

כדי להתמודד עם האיום מצד וורלד צ'מפיונשיפ רסלינג והתבוסה ברייטינג במלחמות ליל שני, ידע וינס מקמהן שעליו להמציא מחדש את העסק שלו עם תחילת 1997. אבל השאלה הייתה, איך?

האתוס הוותיק של תכניות פדרציית ההיאבקות העולמית עמד להיזרק לצד, להיקבר מתחת לחיבוק הפתאומי של אלימות מוגזמת, נושאים מבוגרים והפגנת סכסוכים פנימיים בפני הקהל הנדהם. מבעד לקונפליקטים הללו, היה על מקמהן להחליט החלטות נועזות בנוגע למי שהיה בפסגת הרוסטר שלו.

מחלוקת אחת מסוימת תשנה לעד את פדרציית ההיאבקות העולמית, עם השלכות חיוביות ומדהימות. הארגון 'במקום השני' פתאום המשיך לעלות, כשבאופן אירוני הוא דורש דם אחרי שקודם לכן הוא סירב לכך.

מבעד לעיניו של וינס מקמהן, הייתה 1997 השנה שבה 'הבחורים הטובים' שברו את כל החוקים כדי לנצח.

 

Diunim

New member
והפעם בטיטאן סקרוד:

הפוסטר הוא עם צללים, ובאופן מובן. בסרבייבור סירייס 1997, הדבר החשוב הוא לא הגלוי, אלא הצללים. מה שקרה התרחש מאחורי הקלעים, באופל, כשכל צד מנסה להתכונן לבלתי נמנע. כשצד אחד מתאבק בצללים כשהוא יודע - או לא? - שהצללים באים לקחת אותו. כל צד התכונן לקראת אותו אירוע בלתי נמנע שכולם ידעו שכנראה יקרה, שהוא הדבר היחיד שיכול לקרות - אבל שכולם הופתעו ממנו כשקרה. אנחנו עומדים לשמוע בדיוק מה קרה שם במונטריאול, באותו לילה ששינה את עולם ההיאבקות לנצח.

כמה לינקים שימושיים:

להתאבק עם צללים: https://www.youtube.com/watch?v=8RQ7CRfrVak

ברט הארט מול שון מייקלס: https://www.dailymotion.com/video/xlolv4

ברט אחרי הקרב: https://www.dailymotion.com/video/x2g5z2

 

Diunim

New member
פרק 10

החדשות על עזיבתו של ברט הארט התפשטו בעולם ההיאבקות, ומעריצי ה-WWF היו בטוחים שהארט נאלץ לעזוב בגלל דעתו נגד הכיוון החדש של ה-WWF שאותו לא אהד.

למעריצים לא היה ספק מי היה אחראי: הם האשימו את שון מייקלס ואת וינס מקמהן. חלקם כל כך כעסו על היחס של ה-WWF להארט עד שהפציצו את אתר ה-WWF בתלונות ובתגובות כועסות, וגרמו לכך שייפול זמנית. כשהוא מרגיש צורך להגיב ולתקן את הטעויות לכאורה, יומיים לפני סרבייבור סירייס רשם מקמהן מכתב לקהל שלו בו היה כתוב:

בימים האחרונים קראתי תגובות מסוימות באינטרנט בנוגע לברט הארט ולסיבות "לכאורה" שרצה ללכת למקומות חוץ מפדרציית ההיאבקות העולמית לשם הפרנסה שלו. אמנם אני מכבד את "דעתם" של אחרים", אבל כבעלים של פדרציית ההיאבקות העולמית הרגשתי שהגיע הזמן להבהיר את העניין. כפי שדווח ברשת, חלק מהסיבות להחלטה של ברט הארט לחפש אופציות אחרות הוא "לכאורה בגלל הדאגה שלו עם הכיוון של פדרציית ההיאבקות העולמית." אמנם כל אדם זכאי לדעתו או דעתה, אני נפגע מאוד כשמאשימים את פדרציית ההיאבקות העולמית. בתקופת הספורט הבידורי הזאת, פדרציית ההיאבקות העולמית מסרבת להעליב את הקהל שלה במונחים של "בייביפייסים" ו"הילים". ב-1997, כמה אנשים אתם מכירים שהם ממש בחורים "טובים" או "רעים"? תכניות פדרציית ההיאבקות העולמית משקפות מוצר יותר מציאותי שבו החיים האמיתיים, וגם כוכבי פדרציית ההיאבקות העולמית, מוצגים כמו שהם: בגווני אפור, לא שחור או לבן. ממה שאני קורא, דווח שברט אולי דואג מהמוסריות של פדרציית ההיאבקות העולמית. שפה מפוקפקת. מחוות מפוקפקות. מיניות מפוקפקת. נושאים גזעיים מפוקפקים. מפוקפקים? כל הבעיות שהוזכרו למעלה הן בעיות שכל אדם מתמודד איתן כל יום בחייו. וגם, בנוסף לכך, אנא דעו שהזהירו את ברט הארט כבר "כמה" פעמים למתן את השפה שלו, ולא להשתמש בקללות או בשם השם לשווא. גם נאמר לו בכמה מקרים לא להשתמש במחוות ידיים מסוימות שכמה יכולים להיפגע מהן. הנקודה שלי היא, שלא משנה עד כמה אנשים מדווחים על כך, החלטתו של ברט למצוא אופציות אחרות לקריירה היא לא רק בעיה בכיוון של שון מייקלס, כמו שהם רוצים שתאמינו! במסגרת של דג'נריישן אקס, אנו סדגש|מצפים מדמותו של שון מייקלס לחיות על הקצה - ועליי להוסיף, שמר מייקלס משחק זאת נהדר. העניין הוא שה"כיוון" של פדרציית ההיאבקות העולמית אינו מוכרע בידי שון מייקלס, וגם ברט הארט, למען האמת. הוא מוכרע בגללכם - מעריצי פדרציית ההיאבקות העולמית! אתם דורשים גישה מתוחכמת יותר! אתם דורשים שיגרו אתכם מבחינה שכלית! אתם דורשים מוצר עם גישה, וכבעלים של הארגון - זאת האחריות שלי לתת לכם בדיוק מה שאתם רוצים! באופן אישי, אני מתחרט על הטינה שנוצרה בין שון מייקלס וברט הארט, אבל בסוף, פדרציית ההיאבקות העולמית היא שאחראית על התוכן במוצר - לא ברט הארט - לא שון מייקלס - לא וינס מקמהן, למען האמת. שהטוב ביותר ינצח בסרבייבור סירייס!



 

Diunim

New member
חלק ב'

בלילה לפני סרבייבור סירייס, התאבק ברט הארט במה שהיה הקרב האחרון שלו ב-WWF בארצות הברית (הארט חזר לארגון ב-2010, אבל הוא נודע עכשיו כ-WWE. הוא גם לא היה מתאבק פעיל: הוא עבד בקרבות מוגבלים וחד פעמיים בגלל שלא הצליח לקחת באמפים כתוצאה משבץ שסבל ממנו לאחר תאונת אופניים.) כשהיה בצוות עם גיסיו, ג'ים ניידהארט ודייבי בוי סמית', מול סטיב אוסטין, אנדרטייקר ומנקיינד בקרב שלשות. בינתיים, במרחק 950 קילומטרים משם במונטריאול, וינס מקמהן והצוות שלו עבדו על הפרטים האחרונים בקארד של סרבייבור סירייס בפגישת הפקה טיפוסית לפני אירוע בתשלום במלון מונטריאול מריוט. היו שם ג'ים קורנט, ברוס פריצ'ארד, ג'ים רוס, ג'ראלד בריסקו, וינס רוסו, סרג'נט סלוטר, קווין דאן, וכמה מצוות ההפקה. הייתה זאת פגישה ארוכה, וכל פרט בקארד נוהל בידי מקמהן, מסדר הכניסה של המתאבקים לזירה ועד מי יצא אובר. חוץ מהמיין איבנט של הארט ומייקלס, שלא דיברו על הסיום שלו.

אחרי שהיו כלואים שעות בפגישה, ג'ים רוס והמעשנים האחרים בחדר היו נואשים לצאת החוצה להפסקת סיגריה, משהו שממש היה אסור ליד מקמהן, ששנא את ההרגל. העזיבה המהירה שלהם הובילה לכך שרבים האמינו שגם הם ידעו בנוגע לדפיקה. קורנט רצה ללכת גם הוא, אבל לפני כן לקח את מקמהן הצידה ולחש, "וינס, אתה לא צריך לספר לי מה זה, אבל יש לך כבר סיום למיין איבנט?" מקמהן אמר לו שכן, אבל לא פירט. "טוב, זה כל מה שאני צריך לדעת," אמר קורנט. כולם עזבו את החדר פרט לברוס פריצ'ארד, קווין דאן, וג'ראלד בריסקו, שמקמהן ביקש מהם להישאר מאחור. כששאר הצוות עזב הוא סיפר להם את הסוד ששמר לעצמו בשלושת הימים האחרונים. מקמהן סמך על השלושה יותר מכל אדם אחר. הם היו החיילים הכי נאמנים שלו, ובטח יהיו בצד שלו לא משנה מה הם חושבים על הרעיון. הוא אמר להם שאסור לרעיון לצאת מהחדר וכולם הינהנו בהסכמה, כשהם מבינים את גודל המצב.

מקמהן הסביר לדאן שהוא צריך שיכין את המוזיקה של שון שתתנגן מיד לאחר הבגידה, והזהיר אותו להתכונן לתצלומים רחבים אם המצב יהיה מכוער והארט ינסה לתקוף אותו או את שון, ושהמופע כנראה ייגמר מוקדם מהמתוכנן בגלל השינויים במיין איבנט. דאן הנהן בהבנה ושוחרר כדי שיוכל לבדוק דברים לפני המופע, כך שנשארו מקמהן, פריצ'ארד ובריסקו. וינס יידע אותם שמייקלס והלמסלי כבר ידעו על מה שדיברו עליו, אבל שהוא לא רצה לספר לאף אחד אחר כי דאג שהשמועה תדלוף והארט ישמע על התכנית. אם זה יקרה אז הארט כנראה יתעצבן כל כך ויעזוב, וייקח את אליפות ה-WWF איתו.

מהסיבה הזאת, הזכיר מקמהן, הוא לא רצה לספר לפאט פטרסון או לג'ים רוס, שני אנשים שבדרך כלל סמך עליהם בכל. וינס הרגיש שפטרסון היה קרוב מדי להארט. הוא לא אהב עימותים וכנראה ידבר עם ברט וינסה למצוא פשרה שמקמהן כבר ידע שאי אפשר להגיע אליה. הוא חשב שרוס כנראה ינסה לשכנע אותו לא לעשות את זה ויחפש פתרון חלופי, אבל הוא כבר לא רצה עוד הסחות דעת, הוא החליט. מקמהן גם חשב שבגלל שרוס ופטרסון היו ראש מחלקת יחסי אנוש והרוד אייג'נט הראשי, שני התפקידים שדרשו אמון מוחלט מצד המתאבקים, עדיף שהם לא ידעו. זה נתן להם תירוץ מוכן במקום שיאלצו לשקר על משהו שלא ירגישו בנוח איתו לשארית הקריירה שלהם.

השלושה החליטו לבקר את מייקלס והלמסלי כדי לוודא שהבגידה כבר לא היה סתם רעיון שהשתעשעו בו: זאת הייתה תכנית אמיתית. כשהגיעו לחדר מקמהן הודיע למייקלס, "ברט לא מוכן להתפשר. אתם מוכנים לעשות את מה שדיברנו עליו?" שון ציפה לשיחה הזאת וכבר היה מוכן עם תשובה. "כן, אני מוכן לעשות את מה שצריך, אמר לבוס שלו, שהוקל לו. מקמהן אמר למייקלס שהוא עמד לנסות מחר בפעם האחרונה לגרום להארט לשנות את דעתו ולעשות את הסיום כפי שרצה לעשות אותו, אבל אם לא, אז הבגידה תקרה. "זה רציני," הוא אמר לו, "אבל נכון לעכשיו, הדבר הזה ממש עומד לקרות."

כשהוא מודאג בנוגע לאיך שהארט יגיב כשיעשו את זה, אמר מקמהן לבריסקו להראות לשון אחיזות שיגנו עליו במקרה שברט ינסה לתקוף אותו. "וינס ביקש ממני לחשוב על כמה צורות שונות להגיע למצב הסופי בו נצטרך לצלצל בפעמון," אמר בריסקו, "ולעבור על אחיזות מגן במקרה שברט יתפוס את שון וינסה ממש לפגוע בו." שון לא היה זר לכך שאנשים מנסים לפגוע בו והיה אדיש למצב, כי הבין שהאנטר ובריסקו ישמרו עליו אם משהו יקרה.

מקמהן אמר למייקלס ולהלמסלי את אותם הדברים שהביע בפניהם כשהציע להם את הבגידה ביום רביעי, ושוב אמר להם שרצה לקחת אחריות מלאה למה שעמד לקרות. שון אולי הכדור, אבל הוא זה שלוחץ על ההדק. "אני לא רוצה שתספר על זה לאף אחד," הוא הזהיר, "כאשר זה יקרה, אתה תכחיש כל קשר לכך עד הסוף. זוהי החלטה שלי, אך איני יכול לבצע אותה פיזית. אני לא רוצה שתקבל היט. חלק מההיט ילך אליך עקב ההיסטוריה שלך עם ברט ומכיוון שאתה הבחור שעושה זאת, אך זוהי החלטה שלי. אני לא רוצה שתספר את זה לאף אחד. אם מישהו ישאל אותך תגיד שאתה לא יודע על זה כלום. אבל כשזה יגמר, זה יגמר. ברט יהיה עצבני. אתה תצטרך לשים עליי את ההיט. הוא צריך לכעוס עליי.הוא הולך לכעוס עליי והוא גם ירצה להכות אותי. אני אתן לו. אני לפחות חייב לו את זה."

כשהפרטים בנוגע לאיך שעמדו לבצע את הדפיקה נותרו מעורפלים, הכול היה גמור. הם באמת עמדו לדפוק את ברט ולקחת ממנו בכוח את אליפות ה-WWF בקנדה, ולגרום לו לעזוב את הארגון בעננת מרירות וכעס.זה היה בדיוק כפי שהארט חזה שזה ייגמר כשדיבר עם אואן לפני שישה שבועות. כשבריסקו עזב את החדר של שון הוא שם יד אבהית על כתפו ואמר לו בעידוד, "שון,אני אהיה בעמדת הגורילה אם יקרה משהו. אני אגיע לשם, אך איני מהיר כפי שהייתי בעבר." הלמסלי הסתכל על חברו החרד במקצת והבטיח לו גם כן, "גם אני אהיה שם עבורך, שון, לא משנה מה יקרה."

 

Diunim

New member
חלק ג'

בינתיים, בדטרויט, התחיל ברט הארט להרגיש תחושה מוזרה בנוגע לאירוע למחרת היום. הוא לא ממש יכול היה לשים את האצבע על מה, אבל הוא חש שמשהו לא בסדר. בקרב המתאבקים התפשטה השמועה שהארט סירב להוציא את שון אובר במונטריאול והרוב תמכו בהחלטתו. גם האייג'נטס היו בצד שלו, וג'ק לאנזה אמר לו, "אתה עושה את הדבר הנכון. גם אני לא הייתי מוכן להפסיד את התואר לבן זונה הקטן הזה."

גם עם תמיכת חבריו, משהו עדיין לא הסתדר להארט. הוא החליט שהספקות שלו נגרמו בגלל דיבורים עם כמה מהמתאבקים היותר פרנואידים בחדר ההלבשה כמו ויידר ודייבי בוי סמית', שהמשיכו להזהיר אותו על אפשרות הדפיקה. הארט ביטל זאת. "הייתי כמעט בטוח שהם עמדו לנסות לבצע משהו כזה," הוא הודה, "אבל גם הייתי בטוח שזה לא עמד לקרות." הארט לא הבין שמעבר לאגמים הגדולים של אונטריו וארי, מקמהן ואנשיו תכננו לעשות בדיוק את זה.

כדי לכסות את עצמו באירוע, חיפש הארט את השופט ארל הבנר, שהניח שישפוט את הקרב שלו מול שון בגלל מעמדו כשופט הראשי של ה-WWF. ברט חשב שארל הוא לא סתם עוד אחד ברשימה של קולגות לענף, אלא ראה בו חבר אמיתי. הוא היה חבר אחד בהנהלה שהארט ידע שיוכל לסמוך עליו על בטוח. כשהוא לוחש, אמר הארט להבנר, "ארל, אני חושב שמחר הם יבקשו ממך לדפוק אותי." כשהוא נדהם, אמר הבנר להארט, ""אני נשבע לך בחיי ילדיי, ברט, לא אעשה זאת לא משנה מה יגידו לי. אני אתפטר לפני שאבגוד בך. אם הם יבקשו ממני לעשות זאת, אני אומר להם שילכו להזדיין, אני נשבע!" התגובה הכועסת של הבנר מילאה את הארט בביטחון והוא התחיל להירגע קצת יותר כשידע שארל היה לצידו. למרות זאת, הוא עדיין רצה לוודא שהוא וארל באותו הצד אז אמר לו, "ארל, כל מה שאתה חייב לעשות זה לספר לי את התכנית אם יבקשו ממך לעשות את זה. אני אטפל בשאר."

הארט הרגיש שכיסה את עצמו. הוא ידע שיכסח את מייקלס בקרב אמיתי אם יצטרך: אחרי הכול, הוא כבר עשה זאת בתחילת השנה, וזה היה עם ברך פצועה. בנוסף לכך עכשיו ארל נשבע שלא יבגוד בו, אז גם אם מקמהן ינסה משהו הוא כבר הכין את ההגנות שלו. למרות ההבטחות הללו, הארט עוד בילה את הלילה כשהוא מתהפך במיטתו. ניסיונותיו לנוח קצת לפני הקרב הגדול באירוע לא נשאו פרי, כי דאגות בנוגע לגורל שחיכה לו במונטריאול בתוך פחות מעשרים וארבע שעות גרמו לו להישאר ער כל הלילה.

ברגע שהארט הגיע למונטריאול הוא התחיל לחשוד שמתכננים משהו רע. "אני זוכרת שמישהו בא לברט ואמר לו שראו את שון נכנס למעלית עם וינס במלון, וזה די הדאיג את ברט," נזכרת אשתו-דאז ג'ולי הארט. "ברט אמר שהוא חייב ללכת ולדבר עם עורך הדין שלנו, שהיה גם בעיר איתנו. אחרי שאמרו לו מה קרה ברט ממש התחיל להילחץ."

במולסון סנטר, וינס מקמהן ואנשיו התאספו לעוד פגישת הפקה, והייתה דריכות מוזרה בחדר. כפי שג'ראלד בריסקו זוכר, "המון אנשים ממש לא הרגישו בנוח באותו היום. הרגשת מתח באוויר." גם מקמהן היה לחוץ שלא כהרגלו. "הייתי מוטרד וחרד כל היום," הוא הודה לאחר מכן, "יש תחושה מסוימת כשאתה צריך להחליט החלטה לא אהודה כי אתה יודע שמישהו ייפגע." פגישת ההפקה מליל אמש קרתה לפני שתכנית הבגידה תוכננה במלואה, ולא דיברו על הסיום. רק עכשיו, מקמהן אמר לכולם את סיפור הכיסוי, בו יהיה סיום בפסילה, והארט יפנה את התואר ב-RAW למחרת היום. אחר כך, ג'ים קורנט הביע את דעתו בנוגע לתסריט הזה בפני מקמהן ללא גינוני טקס. "למה שפשוט לא תשכב ותתן לו להשתין לך בפה כשיעשה זאת?" רטן. "אולי אתה צודק, חבר," הגיב וינס, אבל, כמובן, הוא ידע בינו ובין עצמו שלא תוכנן שהארט יפנה את החגורה.

אחרי הפגישה, נפגש מקמהן עם מייקלס בפרטיות כדי לשוחח על פרטי הסיום. "חשבת על זה? יש לך רעיונות?" הוא שאל. מייקלס השקיע את הערב הקודם בתכנון כיצד יבצע את הסוורב, אז כבר הייתה לו תכנית. "כן, יש לי. בדרך כלל כשאני מתאבק עם ברט אני מבצע את הפיג'ר פור. אם אעשה את זה אני לא חושב שהוא יחשוד במשהו. אולי נוכל לצלצל בפעמון במהירות ולומר שהוא נכנע? או שאולי נתכנן ספוט שבו אני אפגע בו עם הסופרקיק וכאשר אצמיד אותו אחזיק אותו חזק ככל שאוכל על מנת לבצע ספירה מהירה." מקמהן שקל את האפשרויות, אבל הארט עוד לא היה בבניין ומייקלס לא יכול היה לעבור על הקרב איתו. בלי שהארט יסכים לספוטים, מקמהן ומייקלס לא יכלו להגיד בוודאות איזו אחיזה תבוצע כשיבצעו את הפשע. "ברגע שתדע מה אתה עושה, עלייך להודיע לי, ואז נאלץ להכניס את ארל לעניינים," אמר לו וינס.

"זה החל להיות מרגש בצורה מוזרה ומורטת עצבים," נזכר מייקלס, "הרבה דברים נאמרו בעבר ולא נעשו, אך אנחנו באמת עמדנו לעשות זאת. הייתי מרוגש ומפוחד. האדרנלין שבי געש."

פאט פטרסון מונה להיות הרוד אייג'נט לקרב, כי גם אם לא ידע כלום על הבגידה המתוכננת, וינס ידע שהארט סמך עליו וכנראה יהיה פתוח לרעיונות איתם יוכלו לבצע את הסיום שיבואו ממנו מאשר כל אדם אחר. בנוסף, הארט ציפה שפטרסון יהיה הסוכן שלו: אם זה יהיה מישהו אחר, החשד שלו יתעורר. פטרסון ממש התלהב מהקרב כי אהב לראות את שון וברט עובדים ביחד, והוא גם היה נחוש לתכנן את הקרב איתם. הוא שאל את שון מה התכנון כמה פעמים, אבל מייקלס אמר לו שלא ידע כלום עד שידבר עם ברט.

 

Diunim

New member
חלק ד'

שון נאלץ לחכות עוד קצת. כשהארט הגיע לבסוף בסביבות חמש בערב הוא הגיע ישירות למשרדו של מקמהן לפגישה אחת אחרונה. שני הצדדים הגיעו לשיחה בתקווה שהאחר יבין את עמדתם, אבל אף אחד מהם לא היה מוכן לוותר. "וינס ואני היינו בקרב מבטים ואף אחד לא מצמץ," נזכר הארט. ברט דיבר ראשון. "האנגל הקנדי ממש דחק אותי לפינה," הוא רטן בפני מקמהן, והזכיר לו את עמדתו. "היום יהיה בעייתי מבחינתי לא להצליח כגיבור." הארט שאל את וינס מה רצה לעשות בסיום, ומקמהן הציע שבאירוע של דצמבר, במקום להפסיד את החגורה בקרב מרובע ולא להפסיד ישירות למייקלס, כפי שאמרו קודם, הוא רצה שברט יוציא אובר את שון בקרב יחידים. הארט לא סירב לגמרי לרעיון הפעם, אבל ידיו היו כבולות בגלל ההסכם עם בישוף שכל שינוי בתכניות לאחר ה-1 בדצמבר יאושר על ידו. הוא לא יכול היה להסכים לכלום עד שידבר עם בישוף.

כשהוא לא שמח שהאליפות שלו, הפרס הכי חשוב בארגון שלו, נשלט בידי גחמותיו של בישוף, נחר מקמהן בכעס, "מה אתה רוצה שאעשה? תפסת אותי בביצים." ברט אמר לו שהוא רק רצה לעזוב את הבניין כשראשו מורם, והזכיר למקמהן שבשיחות קודמות הבהיר שיוכל לעזוב בכל צורה שרצה. הארט שוב הציע תסריט שחשב שכבר הסכימו עליו, בו יבצעו סיום בפסילה באותו הלילה והוא יפנה את התואר למחרת היום ב-RAW. "תן לי להביא לך את החגורה ב-RAW," הוא ביקש, "כולם כבר יודעים שאני עוזב בכל מקרה. אני רוצה לספר את האמת ביום שני." כפי שהארט טען לאחר מכן, "זאת הייתה הצעה, לא דרישה." מקמהן עדיין לא היה מעוניין לבצע את התסריט הזה, כי הוא חשש מההכרזה של בישוף למחרת היום, ושאל את ברט, "אתה יכול להבטיח לי שזה לא עומד לקרות?" הארט היה כנה עם מקמהן ואמר לו שלא יוכל להבטיח לו כלום כי עדיין לא תפס את בישוף, שלא החזיר לו שיחות.

מקמהן הבין שהם לא יגיעו לפתרון מספק. הוא היה נחוש שהארט יפסיד את החגורה במונטריאול, ולכן הבגידה נותרה האפשרות היחידה שלו. הוא החליט לצחוק עם הארט ולגרום לו להרגיש קליל, בתקווה שלא יחשוד בכלום בהמשך הערב. הוא הסכים עם הארט שלוותר על התואר שלו זה הדבר הנכון לעשות, ואמר לו, "אני נחוש שזה יתבצע בדרך הנכונה." למשפט הייתה משמעות כפולה. הארט האמין שמקמהן נתן לו את מילתו, אבל למען האמת הבוס רמז לכך שרצה שהערב יסתיים בדרך הנכונה עבורו ועבור הארגון שלו. הוא היה מוכן להסכים עם כל מה שברט אמר ולהחמיא לו בכל צורה כך שלא ידע כלום על הבגידה.

מקמהן ידע שהוא יצטרך לארגן את הסוורב ליד הזירה ולהיות נוכח כדי להסית את כל ההיט ממייקלס אליו. הוא היה צריך למצוא דרך להכניס את זה לשיחה, כי אם סתם יבוא בפתאומיות אז הארט יבין מיד שמשהו קורה. כשברט לחץ לדעת את סיום הקרב מקמהן ראה זאת כהזדמנות שלו להציע את נוכחותו בלי לעורר את חשדו של הארט. "נעשה סיום מבולגן," אמר לו מקמהן. "אני לא אהיה בעמדת הפרשנות הלילה, כדי שכשהדברים יצאו משליטו אוכל לבוא לאזור עם עוד אנשים ונוכל לגרום לזה להיראות כמו שוט."

הארט הנהן בהסכמה לתכנית ולא חשד בכלום. אם בכלל, הוקל לו שווינס סופסוף ראה את הצד שלו במצב. הוא היה בטוח ששלוש עשרה שנות השירות הנאמן שלו והמוניטין שלו כמתאבק נהדר ימנעו מווינס לדפוק אותו בדרך החוצה. "ברט היה מתוח באותו היום, אבל כשיצא מהפגישה עם וינס הוקל לו," אמר פול ג'יי, שצילם את הדוקו-דרמה של הארט מאחורי הקלעים, להתאבק בצללים באותו הלילה. "הוא לא רצה לריב עם וינס. הוא רצה שדברים יסתיימו בלחיצת יד."

הארט קיווה להפסקת אש זהה מול מייקלס. כשהשניים נפגשו באופן פרטי מאחורי הקלעים בניסיון אחרון לשים הכול מאחוריהם, הם שוחחו בשיחה הכי ידידותית שהייתה להם מזה שנים. "חלק ממני מרגיש שזה וורק גדול בגלל ההנהלה. הם החמירו את זה," החל הארט. "הם ידעו שלא רצינו לעבוד ביחד והם המשיכו להוסיף שמן למדורה. זה לא קשור אליך, אני לא יכול לעשות את זה (לתת לך לנצח) כאן בקנדה. אני גיבור כאן. הם לא מבינים איך זה בקנדה: זה שונה פה, לא כמו בארה"ב. אל תיקח את זה אישית, זה לא קשור אליך. כולם יגידו שזה אתה בגלל שזה אתה, אבל זאת לא הסיבה. ולא רציתי לעזוב, אבל אני אגיד לך, וינס די מכריח אותי לעזוב. כן, אמנם השגתי עסקה טובה עם ,WCW אך הייתי מעדיף להישאר כאן."

השניים הביעו את הכבוד שלהם אחד כלפי השני, אבל כשברט שאל את מייקלס חד וחלק אם יוכל לסמוך עליו, שון לא יכול היה להגיד כלום פרט ל"כן". הוא התחיל להרגיש ממש אשם בכל מילה שהארט אמר. היריב הגדול שלו פתח את ליבו בפניו וניסה להשלים איתו לפני שעזב, אבל הוא ידע שבתוך כמה שעות הוא יהיה מעורב במשהו שיפגע במערכת היחסים ביניהם לתמיד. "עשינו את זה כבר כמה פעמים קודם לכן, אבל הפעם זה הרגיש אמיתי כי ברט עמד לעזוב," אמר שון, "היה קצת ויתור אצלו. וינס דחף אותו החוצה, ולא אני."

הארט יצא מהשיחה כשהוא מרגיש נינוח ורגוע בנוגע לקרב הצפוי, ושמח לראות שהוא ושון סופסוף הצליחו לפתור את הבעיות ולשים חודשים של יחסים קשים מאחוריהם. בניגוד לכך, הרגיש מייקלס כמו המניאק הכי גדול בעולם. "למרות כל המחלוקות בינינו ריחמתי עליו מכיוון שידעתי כי זה הסוף ואין לו מושג מה הולך לקרות," הוא נזכר. לאחר השיחה, חיפש מייקלס את ההד שלו, הלמסלי, וסיפר לו על השיחה האחרונה עם ברט, והתלונן בכעס, "אני עומד להיראות כמו ההיל הכי גדול בעולם." זה היה אירוע ששון לעולם לא סלח לעצמו עליו, והודה אחר כך, "זה לא היה כיף להיות הבחור הזה. עד היום הזה זה מכעיס אותי."

 

Diunim

New member
חלק ה'

כשההגנות שלו נחלשות, הארט היה הרבה יותר פתוח להצעות שהשאירו אותו חשוף לבגידה מאשר מה שהיה אם לא היה מדבר עם הבנר, מייקלס ומקמהן. הוא האמין שכל השלושה לצידו, וציפה לבצע קרב שיעיף את הגג בפעם האחרונה. כשהרוד אייג'נט פאט פטרסון נוכח, זרק הארט כמה רעיונות ומייקלס - שהארט תיאר אחר כך כלחוץ באופן בולט - קיבל את כולם. ברט הניח שזאת הייתה הפסקת האש שהחליטו עליה בחדר ההלבשה, אבל זה היה קשור יותר לרצון של מייקלס שהארט יהיה ידידותי כלפיו כך שיוכל לבצע את התכנית של מקמהן באופן מושלם.

מהר מאוד, הארט ופטרסון איבדו את עצמם בקרב, וכשהרעיונות עפו הם התחילו להתלהב. מייקלס, שהיה חלק מהשיחה בגופו אך לא במוחו, הקשיב קשב רב, וחיכה לספוט שיוכל להחזיר לווינס ככלי הרצח העטוף בעטיפת מתנה שיבצע את הבגידה. כשהוא מנסה להביא רעיון מקורי, הציע פטרסון, "חשבתי על לעשות את הספוט הזה, אני לא יודע אם נוכל לעשות אותו. יש דרך שתוכל אולי, כאילו, להפוך את השארפשוטר?" הזהירו את הארט להימנע מכך שיהיה בסיומים מטעים או באחיזות בגלל האפשרות לסוורב, אבל כשהוריד את ההגנות שלו הוא קיבל את הרעיון והסביר איך אפשר לעשות את זה. מייקלס יבצע קודם את האחיזה, ואז ברט ותפוס את קרסולו ויהפוך את זה לשארפשוטר משלו. (הארט טען לאחר מכן שפטרסון ידע על הבגידה כי הוא היה זה שהציע את השארפשוטר. זה היה צירוף מקרים. פאט המציא את הספוט כי חשב שייראה טוב: לא היה לו מושג שמייקלס ייקח את זה למקמהן כספוט שאיתו יצלצלו בפעמון.)

אוזניו של מייקלס נזקרו למשמע שיעשה את השארפשוטר. זה היה הספוט. הוא שתק בשאר השיחה שהייתה בנוגע לספוטים הבאים, כי ידע שזה לא חשוב. בהסכמתו לשארפשוטר, היה הארט יוליוס קיסר, שהעביר את הסכין לברוטוס הזומם. "ברגע שברט ואני הבנו מה אנחנו עומדים לעשות, אז, ורק אז, וינס ואני יכולנו להחליט איך זה יהיה," אמר שון. כשמוחו וליבו ממהרים, הקיף מייקלס את הבניין, וטייל מאחורי הקלעים עד למשרדו של וינס. "אתם לא תאמינו," הוא אמר בנשימה עצורה, "ברט חשב על רעיון בו אני אבצע עליו את השארפשוטר ואז הוא יהפוך אותו ע"י תפיסה ברגלי. כשאחזיק אותו בזה, כשאסתובב, נוכל לצלצל בפעמון." מקמהן הסכים מיד. "זהו זה, זה הסיום!" הוא פסק, לפני שאמר לשון להשאיר לו את השאר.

השלב הבא בהבטחת ביצועה המושלם של התכנית הייתה ליידע את ארל הבנר, עבודה שמקמהן הפקיד בידי ג'ראלד בריסקו. מקמהן לא ידע שהבנר דיבר עם הארט ליל אמש, אבל למרות זאת ידע שיש לנהוג ביד קשה. הוא לא נתן לארל אפשרות להתווכח, הוא דרש שיעשה זאת. בריסקו מצא את הבנר כמה רגעים לפני שהקרב התחיל, ואמר לו, "כששון ינעל את ברט בשארפשוטר, חכה כמה שניות ותצלצל בפעמון." הלב של הבנר צנח. הוא התבקש לעשות את הדבר היחיד שהבטיח להארט שלא יעשה לעולם. "אני לא יכול לעשות את זה!" הוא צעק. "למה אתה מתכוון שאתה לא יכול לעשות את זה?" שאל בריסקו בחוסר סבלנות. "הבטחתי לו שלא אדפוק אותו," התחנן הבנר. בריסקו רכן קרוב והזהיר את הבנר שאם לא יעשה את מה שאמרו לו אז שלא יטרח לבוא לעבודה למחרת היום, או בכל יום לאחר מכן. הוא הזכיר לארל שיש עליו מיקרופון, ושהוא יהיה באופן אישי בעמדת הגורילה כך שיוכל לשמוע כל מילה שאמר במקרה שיחשוב לספר להארט. הבנר אמר לבריסקו שהוא לא ידע מה הוא עמד לעשות, והלך את חמישה עשר המטרים אל הזירה. הוא היה בשוק, כשעשרות מחשבות שונות רצו בראשו. בדרכו הוא מצא את אחיו התאום דייב ואמר לו בחופזה, "תתכונן לזה שנצטרך להסתלק מפה כי אני לא יודע מה קורה עכשיו." לא היה לו זמן להסביר, אבל דייב ידע מספיק כדי להבין שזה היה רציני. כאדם בעל ניסיון של שנים בשיפוט, הוא חשד מיד. כפי שזכר, "חשבתי, 'אלוהים אדירים, זה לא קורה, נכון?'"

כשהבנר שקל את ההנחיה שהעבירו לו, ברט הארט התכונן לקראת הקרב בפעם האחרונה כשויידר הגיע אליו. "תיזהר שם בחוץ, אחי," הוא לחש, "וינס ידוע בתור אדם שדופק אנשים במקרים כאלה." ברט הנמיך את קולו ואמר לו שהוא מסודר, אבל למרות זאת ויידר ייעץ לו לא להיכנס לשום מצב בעייתי, לא לתת לעצמו להיות באף אחיזה, ולצאת מכל ההצמדות באחת ולא בשתיים. הארט העריף את הדאגה אבל לא דאג. הוא היה בטוח שארל לא יעשה לו את זה. הוא עדיין חשד ששון ינסה להרביץ לו פעם או פעמיים ושיילחמו על אמת בשידור חי באירוע, אבל הוא לא דאג שייפצע, אלא עד כמה זה יהרוס את איכות הקרב. הוא לבש את ז'קט העור הידוע שלו, תפס דגל קנדי, והתחיל ללכת אל הזירה למה שהפך להיות הקרב הכי ידוע לשמצה בהיסטוריה של הענף.

 

Diunim

New member
חלק ו'

ג'ים רוס וג'רי לולר הכינו את הקרקע לקרב המרגש, והמצלמה התמקדה בפרשנים הוותיקים בתצלום הרגיל בזירה. רוס האבהי דיבר על המתח בין ברט הארט ושון מייקלס, והבטיח בפשטות קרב בו הם יכו אחד את השני באמת. בהיאבקות, הקרב המתוסרט בדרך כלל נחשב ל'אמיתי' מלכתחילה, אז ההכרזה של רוס שהקרב הבא, "יהיה סטיפי," הבטיחה קרב שיהיה איכשהו 'אמיתי' יותר מכל מה שטיטאן והאחרים פרסמו תמיד. רוס אמר בלי כוונה שכל מה שקרה לפני הקרב המרכזי היה מומצא בהשוואה אליו. ברגע הזה, לא היה לו מושג עד כמה דייק.

ארל הבנר הגיע לזירה ראשון, לבה פנימית יוצאת מהחור הגדל בבטנו. הוא נשבע אמונים להארט, אדם איתו חלק מאות, אולי אפילו אלפי, קרבות. לא הייתה לו ברירה אלא למלא את הפקודות הנוראיות. על מה שהיה קורה אם הבנר היה מוצא דרך להעביר את פקודותיו של מקמהן אל הארט, אמר הארט, "הייתי חונק את שון באמצע הזירה. הייתי נועל עליו נעילת ראש ומסיים את הקרב."

אחרי הסרטון הסטנדרטי לפני הקרב שהציג כל כעס בתכניות בין שני היריבים המקצועיים בשנתיים הקודמות, המצלמה הראתה משהו שונה מהרגיל. לראשונה פרט לאירועים ששודרו במדיסון סקוור גארדן, הצופים ראו את שני המתאבקים לא רק נכנסים לזירה, אלא גם הולכים מחדר ההלבשה שלהם אל הווילון, מוזיקה מוגזמת עם בס מהפנט נשמעת, כמו פעימות לב שדוהרות. צ'יינה וריק רוד שמרו מחוץ לדלת עם השלט 'D-X', שהלמסלי פתח כדי לקרוא למייקלס. המאתגר הופיע, ולא הראה סימן של מתח שעובר בעורקיו. במקום, הוא עיוות את פניו ללעג בסגנון רוברט דה נירו, וספג את הבוז מהקהל של מונטריאול שראה אותו על המסכים הגדולים. ההליכה חסרת הסוף של הפמליה במסדרון צולמה כאילו בידי מרטין סקורסזה, במאי של סיפורים רבים שכללו אנשים חזקים ופרנואידים, כאלו שלא הבינו שגורלם היה על הכף עד שהיה מאוחר מדי.

המצב בבניין כבר היה נורא, אפילו לפני שהגיטרות של השיר 'סקסי בוי' של שון נשמעו במולסון סנטר. מייקלס צעד בדרך הכניסה לבד, חבריו מדג'נריישן אקס לא שם כדי להגן עליו מכמות הנוזלים שנזרקה עליו, בתגובה לכך שתפס דגל קנדי של מעריץ. כשהוא מנער את הטיפות בשחצנות, מייקלס המשיך את הצעדה המתריסה שלו בזירה, וניגב את התחת שלו עם הדגל, קינח בו את אפו ובסוף ביצע בו אקט מיני כשהיה על המזרן. מייקלס טען שהארט הציע שיבצע את המעשים הללו, שבועות לאחר שמייקלס השתמש בדגל קנדי אחר כדי לחטט באפו במהלך פרק של RAW. "יש לך הרבה היט בקנדה. אני אומר לך, הם היו באטרף," מייקלס אמר שהארט אמר לו, והציע עוד פרובוקציה.

"כולם עשו עניין גדול מזה שהתעסקתי עם הדגל הקנדי אבל כמו הקטע עם השארפשוטר, זה היה הרעיון שלו," אמר מייקלס. זכרונותיו של הארט לא תומכות בגרסה של מייקלס, ובמקום זאת הוא טען שאביו הזקן סטו, "התמלא חלחלה מפעולותיו של שון, כמו כולם בבניין ובכל רחבי קנדה."

הארט צעד שני מאחורי הקלעים, והיה מודע לכך שהלך ב'מסלול הירוק' כמתאבק WWF. לידו של הארט היו גיסיו דייבי בוי סמית' וג'ים ניידהארט, כשבנו בן השבע בלייד היה מאחורה והניף דגל קנדי גאה. הארט כתב מילים רבות על הדעיכה של סמית' וניידהארט בגלל בחירות רעות בחיים והבעיות של מתאבקים, אבל בלילה הזה, האמונה שלו בהם הייתה גבוהה במיוחד. האמון היה משהו מקודש עבור הארט באותו היום, אבל הוא גם האמין לחברו הוותיק ריק רוד. כשהשניים שמו לב שהלמסלי לא עמד ליד הווילון לקראת ההתערבות המתוכננת שלו, רוד המודאג אמר להארט, "אני אשמור עליך במקרה שהם ינסו לתקוף אותך או לעשות לך משהו יוצא דופן שם."

כשהם מצפים בחרדה לגיבור שלהם, הקהל במונטריאול חיקה במהירות את הצווחה הגבוהה של ריף הגיטרה שסימל את הגעתו של אלוף ה-WWF. פרצופו של הארט הראה דאגה כשלחץ יד עם מעריציו בכניסה לזירה, והבין טוב מאוד שגם עם תוצאת הקרב שהסכימו אליה, הדברים לעולם לא יהיו כפי שהיו. בחשש ובעיוורון, הארט עמד ללכת למקום אחר.

מתחת לאורות המעומעמים, פתח הארט כרגיל את זרועותיו אל הקהל, כשהמעריצים הרימו שלטים בהם היה כתוב 'בהצלחה ב-WCW ברט' ו'איפה שברט הולך אנחנו הולכים.' בניגוד אליהם היו שלטים גסים שנשאו חוכמות כמו, 'תחת 3:16' ו'ריק רוד מעדיף להיות בצ'יינה,' ההומור הילדותי ששנא כשראה את מעסיקו הוותיק פונה אליו. רוס חזר לתפקידו כאנציקלופדיה אנושית, והזכיר את הקריירה של הארט במהירות של אקדח. "הקרב הוא מסע ארוך בפני עצמו," יידע רוס את הצופה בבית. "לקח שמונה עשר חודשים לקבוע אותו. וההימור הבטוח הוא שלעולם, לעולם לא תראו אותו שוב."

"אולי שני האגואים הכי גדולים בכל תולדות ההיאבקות עומדים להתנגש," אמר לולר קצת אחר כך, תגובה לא מתוסרטת למשפט של רוס בנוגע לזמן שלקח לקבוע את הקרב החוזר. ארל הבנר הרים את החגורה של הארט לאחר שלולר הכריז לרוס שזה, "הכול קשור לכוח. אתה יודע את זה. אני יודע את זה. בוא לא נצחק על עצמנו."

לפי התכניות העדכניות, מייקלס תקף את הארט לפני שהפעמון נשמע, רק כדי שהארט יתקוף אותו חזרה לשמחת הקהל הקנדי. מייקלס קפץ כרגיל כמו כדור גומי לצד הזירה להתקפות של הארט, ונזרק כמו פסולת אל השורה הראשונה של ההמון הזועם ליד הזירה. הארט הצטרף למייקלס בצד השני של המחסום, ונחיל של עובדים הגיע לאזור וניסה להחזיר את הסדר. מייק קיודה וחבריו השופטים הביאו את האבטחה של הבניין שנועדה להרחיק את הצופים הסקרנים משני המתאבקים. מקמהן הגיע במהירות עם סוללת עובדי המשרד, כולל סרג'נט סלוטר, פאט פטרסון, ג'ראלד בריסקו וטוני גארייה. חובתם, בעיקר של מקמהן ושל בריסקו, הייתה לוודא שהארט ומייקלס יחזרו אל הזירה.

"ישבתי ליד וינס, אבל לא ידעתי מה קורה," נזכר סלוטר. "לפני הקרב הוא אמר, 'סרג', אני רוצה שתבוא ותשב איתי.'"

נוכחותם של כל כך הרבה אנשים בטח לא חיזקה את הביטחון של הארט, כי הוא הרגיש שהסיפור של שני מתאבקים שהיו כועסים וניסו להרוג אחד את השני נחסם בידי עוד ניסיונות פיוס. מייקלס השתלט על המצב, ושלח את הארט אל שולחן השדרים הצרפתים כשרוס פלט, "יש הרבה ספקולציות בנוגע לברט הארט ולעתידו. לכולם יש תשובה. כולם מכירים את הסיפור," כדי לשתול את הרעיון שסיום הקרב לא היה מוצק כמו שקוראי הצהובונים חשבו. הקהל המבולבל התחיל לצעוק בוז כשמייקלס כרך בנדנה של דגל אמריקני על גרונו של הארט, ומשך אותו לפני שולחנות השדרנים. "היו הרבה שמועות שאם ברט הארט יפסיד בקרב הזה, זה יהיה הקרב האחרון שלו ב-WWF," המשיך רוס בנקודה הקודמת שלו, כשמייקלס זרק את הארט אל השורה הראשונה בצד השני של הזירה. מקמהן וכל תומכיו שוב הגיעו אל הקרב, ולולר אמר שהקרב בכלל לא התחיל עוד.

מייקלס נזרק מעל מחסום האבטחה ואל המזרונים ליד הזירה כשהארט הפך את הניסיון לפיילדרייבר. מקמהן צרח בקול "תיזהרו!" כשמייקלס חטף באמפ ענק אל הגב שלו שנפגע תמיד. בריסקו נראה מצביע בכעס אל הזירה וציווה על הארט להמשיך שם את הקרב, מחווה שהייתה בדמות, אבל עם קצת משמעות נוספת. במקום, הארט לקח את מייקלס אל שביל הכניסה לעוד פעילות חיצונית, שהייתה אמורה ליצור טלוויזיה מעניינת.

 

Diunim

New member
חלק ז'

מייקלס סבל מעוד מכות על הרצפה של שביל הכניסה, אחת כתוצאה מוורטיקל סופלקס. מייקלס התרסק לגמרי, וריסק כוס מקרטון שמעריץ זרק לשם. על רגליים צולעות שהציגו יפה את כל הכאב, הרביץ מייקלס לפאט פטרסון בעוד ניסיון להראות את הקרב המבולגן. בקרב האיירון מן המפורסם לפני שנה, בו שני המתאבקים היו תחרותיים ונקיים, הכרוז טוני שימל חטף סופרקיק תועה של מייקלס. הסיפור שהכניס את השנאה והאגו של שני האנשים אליו שוב הציג את האתלטים המכובדים מורידים עובדים כנזק קולקטיבי, לפני שמשכו בכתפיהם בבוז.

גם אלו בצד השני לא יכלו שלא להתערב, כי השטח של הקטטה היה גדול. צעיר ארוך שיער עטוף בז'קט עור עבר את מחסום האבטחה והחזיק בידו של הארט כשהאלוף התחיל להרביץ למייקלס. עברה שנה וחצי מאז שמייקלס וחבריו מהקליק משכו את הווילון בפרידה שחיסלה כל אפשרות שהיאבקות הייתה אמיתית. כשעולם האינטרנט גילה שהארט עזב ושהוא ומייקלס ממש שנאו אחד את השני, היה קשה לא להתערב בקרב שהתרחש מרחק קטן מהם. המעריצים הקנאים כמו זה, זכו לבוז כי לא ידעו שהכול מזויף. אבל האמת המלוכלכת בסיפור הזה גרמה לכך שיהיה קשה להבין את ההבדל.

הארט שלח את מייקלס אל אזור ניטרלי מאחורי וילון הכניסה, ואז השתמש במטף כיבוי אש כדי להרביץ ליריבו. שם, הארט חווה תאקל עם מקמהן, והבוס התחנן בנהמה אפית להחזיר את מייקלס לזירה. הארט הכה את השופט ג'ק דואן בתורו במשחק של הכה-את-העובד. מקמהן המשיך בפקודות הקייפייב, והארט הסתכל עליו במבט כועס, כמו מייקל מאיירס שהטה את ראשו לאחותו לורי סטרוד. "או הו, אל תתגרה במזל, מקמהן!" צעק לולר הנלהב ליד הזירה.

לאחר עשר דקות של קטטה רצינית, סחב הארט את מייקלס בשיערו הזהוב אל הזירה, והפעמון סופסוף צלצל כדי לסמל את ההתחלה הרשמית של הקרב. לפני שהוא בכלל סיים להדהד, חנק הארט את מייקלס בדגל קוויבק כחול ולבן. בכל הקשר אחר, להרים את היריב שלך ולהפיל את המפשעה שלו על הברך שלך לא היה 'ראוי', אבל האינברטד אטומיק דרופ של הארט היה המהלך הראשון שנראה משני המתאבקים עד לאותה נקודה.

שיווי המשקל עבר לצד השני, כשמייקלס תוקף, ומשך את הקטטה עם בעיטה לפרצופו של הארט המותש, לפני שחנק את הארט עם הדגל של קוויבק. הארט עיוות את פניו למסכת מוות כשמכר את אובדן החמצן, והצצה מהירה בידו השמאלית הראתה שהוא מדמם משם בגלל הקרב ברחבי הבניין. "אולי למייקלס יש סיבולת לב ריאה טובה יותר כאן," אמר רוס, אחד ממקרים רבים בקרב בו הפרשן הוותיק אמר שהארט מפסיד לנעורים, הזריזות והסיבולת של מייקלס. זה לא היה שונה מהעקיצות של רוס ומקמהן כלפי הארט בסרבייבור סירייס בשנה שעברה, אבל בלי מקמהן בפרשנות באותו הלילה להדריך את רוס, נדמה היה שמילותיו היו דרך לרכך את המכה בעזיבה של הארט.

מחוץ לזירה, הארט חטף באמפ אקזוטי מגורדבאסטר סופלקס אל מדרגות הפלדה ליד הזירה. לאחר מכן שוב חוללו סמלים לאומיים כשמייקלס שבר את העמוד של הדגל של הארט על הברך שלו, והשתמש במקל כנשק. הפעם, ביזוי הדגל זכה לתגובה מתונה בלבד מצד המעריצים במונטריאול. למעשה, זה היה הסוף לבוקינג של שנה שהייתה מלאה בגאווה פטריוטית, ודחייה של הרעיון הזה. זה כבר לא היה קנדה מול ארצות הברית. הסוס הזה כבר היה מת.

מייקלס תפס את הארט באגרופים ליד הזירה בהתקפה הילית, ורוס אמר מיד, "אין ספק שזה אגרוף סגור, אבל מי סופר?" אם השניים השתמשו במהלכים לא מכוונים או שכן שהיו סטיפיים בקרב האיירון מן ברסלמניה 12, המכות בסרבייבור סירייס לא זכו להתנצלויות לא כנות. אפשר להמר שהמכות הראשונות של הארט לא היו אלו שגרמו לידו לדמם.

ברגע מוזר מאוד, מייקלס ניסה מכה שמאלית, ובמקום חנק את צווארו של הארט בזרוע, ושיטח אותו בנעילה קדמית. כשהוא מוסתר בידו של מייקלס, מלמל הארט את ההנחיות הבאות, שמייקלס לקח מעט מהן ברצינות. הארט היה רגיל לכך שיש לו יד חופשית על שינויים בזירה, ולא ידע שתכניותיו המצוינות מגיעות למבוי סתום.

הארט שוב השתלט על הקרב, וברח מנעילת הראש בזריקה יפהפייה שהקהל התלהב ממנה. משם, הארט התחיל להכין את הסיום הפוטנציאלי, ועבד על רגליו של מייקלס בבעיטות ובמרפקים לפני שכרך אותן מסביב לעמוד הזירה, וביצע נעילת פיג'ר פור מחוץ לזירה. הארט הזכיר את שיתוף הפעולה של מייקלס עם האחיזה במקרה במרץ, כשיריבו המקצועי החזיק ברגלו של הארט כך שהארט לא יתרסק עם ראשו על רצפת הבטון. כאן זה לא היה שונה, ומייקלס החזיק ברגלו של הארט במהלך ביצוע האחיזה, כשעיווה את פניו בהגזמה, והתנהג כאילו קורעים את פרצופו בקרס חלוד.

ההתקפה המשיכה כשהארט הרים את מייקלס מרגליו במכות בפינה. משם, הארט ביצע את הסיום המוכר שלו, שכלל ראשן לאג סוויפ ובאקברייקר צידי. כל מי שראה יותר מחמישה קרבות של ברט הארט מכיר את הסיום שלו טוב כמוהו. אם הקרבות של הארט לא היו הקרבות הכי טובים או במקום השני באירוע של ה-WWF, המהלכים הללו היו הסימן של הקהל להתעורר ולצפות לסיום. כמו הציפיות הגבוהות לכל הקרבות של הארט, אף אחד לא שתק ברגע הזה, אבל הגיע הזמן שהבנר ינמנם קצת.

הבנר חטף את הבאמפ המתוכנן לאחר שהארט רץ מהחבלים, ומייקלס משך את הארט אל הדרך של ה'היטמן' המסתער. כל שלושת הגברים שכבו על המזרן כדי לבנות מתח למה שעמד לקרות. בשנים הבאות, באמפים של שופטים הפכו לכל כך נפוצים עד שהמעריצים החכמים מתחו את צווארם אל במת הכניסה כדי לראות מי יתערב ראשון. עמדו להיות כמה התערבויות מצד ההארט פאונדיישן ודג'נריישן אקס כדי לגרום לסיום הפסילה המוסכם. השופט מייק קיודה גם היה אמור להגיע לזירה מתישהו ולקחת את סמכויות השיפוט מהבנר המסוחרר, וחיכה לסימן שלו לצאת החוצה, וגם אחיו של הארט אואן וגיסו סמית'.

כשהוא מזיע, התגלגל מייקלס על בטנו והסתכל בזהירות לכיוונו של מקמהן, שישב ליד השולחן של מודד הזמן, לא נראה במצלמה, מאז שהקרב הגיע לבסוף אל הזירה. הוא והארט נעמדו על רגליהם, ואז הארט שוב נפל לאחר שמייקלס פגע בעינו. מייקלס תפס את הארט בקרסוליים, ואז הבנר הגיע לעמדת זחילה. מאחורי הקלעים, ברוס פריצ'ארד התנהג כאילו כעס מההחלמה המוקדמת של הבנר. קיודה המבולבל גם נלחץ, ושמע את המפיק קווין דאן באוזנייה קורא להבנר לקום על רגליו בדיוק כשמייקלס התחיל לסובב את רגליו של הארט לשארפשוטר. הארט, לא מודע לכך שהבנר עמד בחוסר שיווי משקל שניים וחצי מטרים מראשו, אמר למייקלס בשקט שהוא משלב את הרגליים לא נכון. אלוף ה-WWF הכין את האקדח להוצאה להורג שלו.

התכנית הייתה שהארט יפיל את מייקלס מרגליו כשיהיה לכוד באחיזה, ישלב את רגליו של מייקלס, ויעמוד בשארפשוטר משלו, בזמן שהבנר עוד מעולף. ואז יתחילו ההתערבויות, כך שהבנר יתעורר לבסוף למהומה מאולתרת. "אני זוכר שהבטתי בארל ואמרתי, 'הנה זה בא,'" נזכר מייקלס.

מייקלס שילב את הרגליים בצורה נכונה והפך את הארט על בטנו, כשהארט רואה עכשיו את הבנר שעומד לפניו. בני משפחתו וקיודה יכלו רק לצפות באימה מאחורי הקלעים כשהבנר ביצע תנועות בידיו כשדיבר עם הארט במהירות. הבנר הסתובב וקרא בקול לצלצול הפעמון כשהארט המרומה תפס בקרסולו השמאלי של מייקלס, וניסה לגמור את העניין באיחור של שניות. מייקלס נצמד לרגליו של הארט באחיזת ברזל, ועשה כל שביכולתו כדי למלא את תפקידו בתכנית הסודית.

 

Diunim

New member
חלק ח'

"ראיתי את ארל משחק באצבעותיו למשך שבריר שנייה כשווינס, באופן מוזר במיוחד, עומד לצד הזירה ומצויד במבט זועף," נזכר הארט. "לאחר מכן הוא צרח על אחראי הפעמון, מארק איטון, 'צלצל בפעמון! צלצל בפאקינג פעמון!' וינס צעק על איטון - והפעמון צלצל, שוב ושוב."

שוב, כשהוא מכחיש את כל הידיעה מראש של מה שעמד לקרות, אמר ג'ים רוס, "חשבתי בהתחלה שהפעמון היה טעות בלי כוונה ושהם עמדו להתחיל שוב את הקרב. לפעמים זה קורה - אבל לא."

"ברט היה על המזרן, באחיזה, אבל לא נכנע. 'הולי שיט, זה לא אמור לקרות!' צעקתי," נזכרת אשתו הראשונה של ברט, ג'ולי, ששותקה כשצפתה בתקרית ממקומה בקהל. "'לא, זה לא,' אמר עורך הדין שלנו, גם המום ממה שקרה בזירה."

"אף אחד לא ידע מה קרה כשזה קרה, כולנו חשבנו שזה היה חלק מהוורק," נזכר קן שאמרוק, "רק אחר כך גילינו שברט לא ידע כלום על זה."

ההיסטוריה צילמה את תגובתו המיידית של הארט כשמוזיקת הכניסה של מייקלס נשמעה, עיניו בולטות, אבל מאופק מאוד. "לפני שהלכתי לזירה, אמרתי לעצמי שלא אתן להם לשים עליי הכנעה," הסביר הארט, "אבל בגלל שארל היה השופט, וסמכתי שלא ידפוק עליי, לא דאגתי מזה יותר. זאת הייתה הטעות הגדולה שלי."

באותו הזמן, הארט לא היה במצב להקשיב להצדקות של מישהו. האלוף המובס קם שוב כשהיה מלא בכעס רגוע אך רועם, זעם יוקד שקודם לסערת רגשות מוחלטת. מייקלס נראה מבולבל, ובהה בשאלה במקמהן כשישב ליד החבלים. הארט הסתכל על מקמהן, שסלוטר הצטרף אליו, מתוך הזירה. בצורה הכי מאופקת בהתחשב בנסיבות, ירק הארט גוש רוק ענק אל פרצופו של מקמהן שלא הופתע.

"הכול התפרק, ולא היה לי מושג מה קורה," אמר סלוטר. "ראיתי את המבט על פרצופו של שון, והוא אמר, 'לא, לא ככה, לא ככה', ווינס אמר, 'קח את החגורה, תסתלק מכאן.'"

מייקלס, שלווה בידי הלמסלי במשחק של הפתעה, דרש תשובות ממקמהן. "שמעתי את וינס צועק, 'תנו לו את החגורה!' התגלגלתי מחוץ לזירה ולקחתי את חגורת האליפות," מייקלס נזכר. "ג`רי [בריסקו] והאנטר רצו לזירה וג`רי החל ללוות אותי לאחורי הקלעים. שניה לפני שנכנסתי בחזרה מבעד לווילון הרמתי את החגורה באוויר כפי שהיל אמור לעשות על מנת להלהיט את הרוחות. חלק ממני חשב, 'תעוף משם!' אך הצד העסקי שבי חשב 'קורה כאן משהו, אבל עלי להתנהג כאילו הכל מתוכנן.'"

"אמרתי לשון להיצמד אליי, שעשה עבודה טובה, לא לעצור ולהגיד משהו למישהו לא משנה איזה מילים אנשים יאמרו," אמר בריסקו על הצעדה הארוכה ללא ידוע.

"הם הביאו אותנו לאחורי הקלעים והאחים האריס באו אלינו ואמרו, 'אנחנו לא יודעים מה קרה אבל אנחנו בצד שלך'" אמר הלמסלי. "הם הובילו אותנו בחזרה לאחורי הקלעים וישבו איתנו. ברט שאל אותנו, ואמרנו שלא היה לנו שום מושג, וזה מה שהיינו אמורים לעשות."

"וואו, מדברים על מחלוקת," רטן רוס בשולחן השדרים, כשהוא מבין טוב מאוד מה קרה. "מייקלס, עם השארפשוטר, הפך לאלוף ה-WWF, וברט הארט בוהה בחוסר אמונה!" רק שבע שניות לאחר שרוס אמר את ההברה האחרונה של 'חוסר האמונה', מסך הטלוויזיה השחיר. ואז המופע האמיתי התחיל.

מייקלס מסר את החגורה ברגע שעבר דרך הווילון, ושיחק למען כל הפקפקנים והמבטים המאיימים שהיו בסביבה. כשהאלוף החדש העמיד פנים, הארט הכועס נאלץ להתמודד עם המציאות המכוערת. כשהוא מתנשם ומתנשף, הארט ניסה להישאר רגוע כשמעריציו הזועמים חיכו לראות מה עומד לקרות עכשיו.

"נלחמתי בדמעות אשר זלגו מעיניי וחשבתי: 'שלא תעז לתת לבוגדים האלה את הסיפוק מכך שיראו אותך בוכה בעקבות כל מה שקרה!'" הארט נזכר. "עבדתי כ"כ קשה עבור וינס במשך 14 שנה, ובסה"כ ביקשתי את הכבוד המגיע לי."

כשאואן, סמית' וניידהארט הצטרפו אליו, הרגשות של הארט התחילו להשתלט עליו. המצלמות צילמו את הארט מצייר את האותיות, "WCW" באוויר באצבעו, ואומר את שם מעסיקו החדש שעדיין לא ביזה אותו, בטח לא ברמה הזו.

"הייתי הרוס. אני לא יכול לתאר את זה במילים," נזכר הארט. "אהבתי את הארגון והרגשתי שווינס בגד בי, ועוד יותר מכך שון. לא היה שום דבר שיכלו להגיד או לעשות כדי לגרום לי לעשות זאת, הייתי אחד מהחבר'ה לפני שהייתי איש של הארגון. אפילו שלשון ולי היו הרבה בעיות, תמיד כיבדתי אותו."

כשהוא מתקשה יותר ויותר להילחם בדמעות שהופיעו, קפץ הארט אל מחוץ לזירה והפך מפול סימון צנוע לקית' מון כועס תוך כמה שניות. כשהוא תפס את המוניטורים המלבניים שהיו על שולחנות השדרים, החל הארט לזרוק אותם כמו פוטבול כמוצא לכעסו הצודק. הארט כבר ביצע את 275 התאריכים שהיה מחויב להם בחוזה שלו, אז זה היה ממש דבילי לקרוא לכך 'סרבנות' מלכתחילה. אף אחד לא העז להפריד בין הארט ובין הציוד שהשחית, בטח בגלל שאף אחד לא ידע לאיזה מעמקים הארט המנומס בדרך כלל יכול להגיע.

העולם גילה במהירות. כשמבטו ממוקד, הארט הכועס התחיל לעלות בשביל הכניסה, ומאחורי הווילון, מקום שרוב המעריצים בבניין היו מוותרים על משכורת של שנה כדי להיות זבוב על הקיר עבור מה שקרה אז.

 

Diunim

New member
בפעם הבאה:

מונטריאול לא נגמרה. בפרק הבא שומעים על כל ההשלכות של הדפיקה. הכול כולל הכול.

 

y2pach1

New member
פותח את הפצעים מחדש

כילד הערצתי את היטמן והיה קשה לראות
את כל מה שקרה. כבוגר כנראה
הוא היה צריך להיות חכם יותר או לחשוב על פתרון אחר
לפתירת המצב.
אפשר להבין את מקמהן, למרות שהוא חרא של אדם בלי קשר,
היה חייב לשמור על התואר הכי קדוש שלו באותה תקופה.
תודה רבה על כל ההשקעה
 

קופיני1

New member
מגיעות לך כל המלים הטובות על העבודה הקשה

פשוט כיף לקרוא ואני מחכה כל פעם שתפרסם פרק חדש
תודה רבה
 

dannygoosh

New member
וואו וואו וואו

ידעתי שלא אתאכזב.
המון המון תודה על התרגום ובכלל!
 
למעלה