טיטאן סקרוד- פרק 9

[Diunim]

טיטאן סקרוד- פרק 9

שלום לכולם וברוכים הבאים לתרגום לעברית של הפרק השביעי בטיטאן סקרוד: חיוכים אבודים, סטאנרים ודפיקות. בפעם שעברה שמענו על מותו של בריאן פילמן, ועל ההפיכה של ג'וברים מוחלטים למתאבקים הגדולים של האטיטיוד. תזכורת: http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/13/183653395/בידור/היאבקות_WWE

אז במה עוסק הספר השלישי? (תקציר)

הפרק האחרון בטרילוגיית רבי המכר של טיטאן…

כדי להתמודד עם האיום מצד וורלד צ'מפיונשיפ רסלינג והתבוסה ברייטינג במלחמות ליל שני, ידע וינס מקמהן שעליו להמציא מחדש את העסק שלו עם תחילת 1997. אבל השאלה הייתה, איך?

האתוס הוותיק של תכניות פדרציית ההיאבקות העולמית עמד להיזרק לצד, להיקבר מתחת לחיבוק הפתאומי של אלימות מוגזמת, נושאים מבוגרים והפגנת סכסוכים פנימיים בפני הקהל הנדהם. מבעד לקונפליקטים הללו, היה על מקמהן להחליט החלטות נועזות בנוגע למי שהיה בפסגת הרוסטר שלו.

מחלוקת אחת מסוימת תשנה לעד את פדרציית ההיאבקות העולמית, עם השלכות חיוביות ומדהימות. הארגון 'במקום השני' פתאום המשיך לעלות, כשבאופן אירוני הוא דורש דם אחרי שקודם לכן הוא סירב לכך.

מבעד לעיניו של וינס מקמהן, הייתה 1997 השנה שבה 'הבחורים הטובים' שברו את כל החוקים כדי לנצח.

 

[Diunim]

והפעם בטיטאן סקרוד:

מתחילים להבין את כל הרקע לדפיקה במונטריאול. לא הדפיקה עצמה, אבל למה היא התרחשה? איך ברט ושון הגיעו למצב כזה? האם שון ניסה לפגוע בברט מבחינה פוליטית? ולמה ברט סירב להפסיד בפעם היחידה בקריירה שלו? בנוסף שומעים על כמה מיתוסים שקשורים לנושא הדפיקה ומבינים למה היא קרתה באמת.

כמה לינקים שימושיים:

שון חוזר והופך לשופט: https://www.youtube.com/watch?v=GE7H3alXpEs

אנדרטייקר מול ברט הארט: https://www.dailymotion.com/video/xlolud

ברט הארט מול הפטריוט: https://www.dailymotion.com/video/x237zq2

שון מייקלס מול אנדרטייקר: http://www.dailymotion.com/video/x5wxlli

הבריטיש בולדוג מול שון מייקלס: https://www.dailymotion.com/video/x5xqfjw

ברט הארט מול טריפל אייץ', שון מחטט באף עם הדגל ב-4:51: https://www.youtube.com/watch?v=CsYHFi6OmGA

וונדי ריכטר מול הפביולוס מולה: http://www.dailymotion.com/video/xdxh41

 

[Diunim]

פרק 9

ב-14 ביולי, ברט הארט ושון מייקלס נפגשו לראשונה מאז הקטטה בהרטפורד, לפני שידור חי של RAW בעיר מגוריו של מייקלס, סן אנטוניו. הצמד היה נחוש לשים את הבעיות מאחוריהם עבור טובת הארגון והיו לבביים באופן מפתיע אחד כלפי השני. אף אחד לא התנצל על חלקו בקטטה, או לחץ ידיים, אבל שניהם לפחות הבטיחו בערפול שלא ידברו אחד על השני, מול המצלמות או מאחורי הקלעים מאותו רגע ואילך.

לא הייתה להם ברירה אלא ללמוד להסתדר, כי הם עמדו להיות בסטוריליין ביחד באירוע השנתי של הקיץ, סאמרסלאם.

אמנם מייקלס עוד לא חזר לזירה, אבל הוא נכנס לפיוד של הארט מול אלוף ה-WWF, האנדרטייקר, כשהפך לשופט מיוחד עבור הקרב על התואר. הסטיפולציות לקרב טענו שאם לא ישפוט את הקרב בצורה הוגנת, אז לא יוכל להתאבק שוב בארצות הברית. הארט כבר נשבע את אותה השבועה אם לא יצליח להחזיר הביתה את הזהב, אז עבור הקהל הצופה היה המון על הכף.

הארט, שהיה מוכן לעבוד עם שון, עדיין חשש שמעורבותו תפגע בפיתוח הדמות שלו. ב-3 באוגוסט, ביום האירוע, הוא דיבר על ספקותיו עם האייג'נט הראשי, פאט פטרסון.

"אני עדיין די מודאג בנוגע לכל העניין עם שון. אני לא עומד לאבד לו את כל ההיט שלי, נכון?" הוא שאל.

"אני לא חושב… יש לך מושג איזה סיום אתה עומד לעשות?" שאל אותו פטרסון.

"אני רק יודע ששון עומד לעלות לטייקר בקרב… אז שון עומד להפוך להיל?" שאל הארט, ודאג שאם הוא ושון יהיו באותו הצד יהיה ניגוד אינטרסים.

"זה מה שהבנתי," אישר פטרסון.

"כן," אמר הארט, לא שמח מהמעורבות, "זה כמעט כאילו יאכל לי את כל ההיט."

כשברט, שון והאנדרטייקר דיברו על הקרב מאחורי הקלעים הם זרקו כמה רעיונות בנוגע להגעה למטרה העליונה של הקרב: ברט זוכה בתואר כששון נאלץ לספור בחוסר רצון. מייקלס הביא את הפתרון. הרעיון היה שהארט יירק עליו, ואז שון ינסה להרביץ לו עם כיסא, רק כדי שברט יתכופף והכיסא יפגע באנדרטייקר במקום.

ברט ואנדרטייקר אישרו, וברט הבטיח לשון שיכוון לחולצתו עם הרוק. אחרי כמעט חצי שעה של קרב מתגמל, הגיע הזמן לספוט. הארט - בדמותו - מלמל בקול, "לך תזדיין," לשון לפני שירק עליו. מה שלא לקח בחשבון היה היובש בפיו בגלל אורך הקרב, והוא גם ירק המון ליחה, שכשהוציא אותה קפצה מהחזה של שון ופגעה בו בפניו. הייתה זאת תאונה, אבל בהתחשב בהיסטוריה שלהם ברט היה בטוח ששון ייקח את זה אישית ויאשים אותו שעשה זאת בכוונה. למרות זאת, מייקלס ספר לשלוש כמתוכנן ואז התגלגל מהזירה מיד והלך לאחורי הקלעים.

בערך ב-10:45 בערב, עמד הארט באמצע הזירה בקונטיננטל איירליינס ארינה במזרח רת'רפורד, ניו ג'רזי וסקר את הקהל. הוא כרגע זכה באליפות ה-WWF בפעם החמישית, שיא שרק האלק הוגאן הגיע אליו. הוא חשב שוב על הפעם הראשונה בה זכה בתואר עם ניצחון על ריק פלייר בססקצ'וואן לפני חמש שנים, ושם לב להבדל בין התגובה הנהדרת שקיבל באותו הלילה בהשוואה למטר קריאות הבוז, ספלי הנייר והזבל שקיבל עכשיו. הארט היה פעם גיבור עבור כולם, ועכשיו היה האיש הכי שנוא בארגון. הוא צפה כשמייקלס ואנדרטייקר נעלמו בשביל הכניסה, והשאירו אותו לחגוג את ניצחונו בזירה לבד, שוב מלך ההר. עברה כבר כמעט שנה, אבל עכשיו הארט היה משוכנע לגמרי שווינס מקמהן עוד האמין בו כמתאבק גדול, אחרי חודשים של חוסר ביטחון במערכת היחסים שלהם. הוא חייך לעצמו, מסופק מהמחשבה.

כשחבריו להארט פאונדיישן הגיעו לזירה ועטפו אותו בדגל הקנדי, חשב הארט שוב על תקרית היריקה על שון. הוא החליט שכדי להימנע מעוד אי הבנה, או ששון יחשוב שהפסקת האש נקטעה, תהיה להתנצל מיד. להפתעתו של ברט, שון סלח. הוא פשוט הודה להארט על הקרב והצמד לחץ ידיים לראשונה מזה חודשים. הארט התנחם מכך. נראה היה, לפחות לעת עתה, שהוא ושון שוב היו באותו הצד.

 

[Diunim]

חלק ב'

לאחר שזכה באליפות ה-WWF, ציפה הארט שיהיה לו מקום קבוע במיין איבנטים באירועים, אז הוא די הופתע כשמיד נזרק למידקארד לפיוד מול המתאבק החדש ב-WWF, דל 'הפטריוט' ווילקס. הארט רטן שלווילקס אין היט, והאמין שהיה וורקר טוב, אבל קצת יותר מדמות מצוירת כי עבד במסכה ובטייטס עם דגל אמריקני. הארט העדיף יריב שיוכל למכור טוב יותר את דרמת התחרות וישיג סימפטיה בעזרת הבעות פנים. הפטריוט לא יכול היה לעשות את זה וזה הכעיס את הארט. הוא כעס עוד יותר כשראה את מייקלס והאנדרטייקר מטפסים לפסגת הקארד, כשהפיוד שלהם היה במרכז תשומת הלב של וינס יותר מכל מה שעשה. לאחרונה הוא שם לב שמייקלס וחברו טריפל אייץ' השפיעו על מקמהן יותר ממה שהרגיש שהיה בריא לעסקים.

זה לא היה מקרי שמקמהן הקטין לאט את הארט, למרות מעמדו כאלוף ה-WWF. לאחרונה הוא נפגש עם בית השקעות במנהטן כדי להתחיל לדבר על אפשרות הנפקת ה-WWF, מהלך שהרגיש שיעזור לרווחי הארגון וירשה להם להתמודד בצורה שווה יותר עם טרנר. במהלך הפגישה, ייעצו למקמהן להגביל, או אם יוכל, להסיר, כל מחויבות לטווח ארוך כדי לגרום לארגון להראות רווחי יותר למשקיעים פוטנציאליים. הייתה זאת אותה טקטיקה שהאשים את טד טרנר בביצועה בתחילת 1996 כשניסה לחבל במיזוג בין AOL לטיים וורנר.

כשמקמהן ישב והסתכל על המספרים הוא המשיך לחזור לחוזה בן עשרים השנים שנתן לברט הארט בלחץ באוקטובר. מהרגע שחתם על העסקה הוא התחרט עליה. הוא התלבט מאז, בין כך שרצה את אחד מכוכביו הגדולים והנאמנים ביותר לבין זה שלא אהב את סכום הכסף הגדול שנאלץ לשלם לו כדי שיישאר. מקמהן גם לא רצה את הארט כל כך: הוא פשוט לא רצה שילך ל-WCW ויחמיר את המצב. עכשיו, לאחר כמעט שנה, הבין מקמהן שבחר לא נכון. הארט לא שינה את המצב כמו שקיווה, ונייטרו עדיין ניצחה את RAW בקלות במלחמת הרייטינג השבועית, ומספרי האירועים עמדו במקום.

בנוסף, הבעיות שהיו בין הארט ושון מייקלס הפכו לכאב ראש שווינס לא רצה להתעסק איתו. למרות שלאחרונה סבלו אחד את השני, הוא ידע שעוד פיצוץ היה במרחק של מילה לא טובה אחת. הבעיות ביניהם עוד היו שם, ופשוט טיטאו אותם מתחת לשטיח באופן זמני. זאת הייתה הסחת דעת, ויכוח נורא בין שני מבוגרים שהיו צריכים להבין, שמנע ממנו לעשות את העבודה האמיתית שלו, לנסות להפוך את מצבה של ה-WWF. ביולי, כשמקמהן נפגש עם מייקלס כדי לשוחח על חזרתו לעבודה לאחר הקטטה בחדר ההלבשה בהרטפורד מול הארט, המתאבק האומלל התחנן בפני מקמהן שייתן לו לעזוב ל-WCW כדי שיוכל לחזור אל חבריו, קווין נאש, סקוט הול ושון וולטמן. הוא רצה שוב ליהנות מהיאבקות, רחוק מחדר ההלבשה שתיעב אותו ובעיקר מברט הארט.

"בבקשה, וינס, פשוט תן לי ללכת," הוא התחנן, "אני אומלל. אני ממרר לכולם את החיים". מקמהן התחיל להבין שאחד מהשניים יצטרך לעזוב. הם היו כל כך שונים עד שההרמוניה מאחורי הקלעים הייתה בלתי אפשרית. כשהארט הוא בן ארבעים והתנגד לכיוון האדג'י של ה-WWF, בגיל שלושים ושתיים וכאחד מהחלוצים של התנועה החדשה של ה-WWF, מייקלס היה הבחירה ההגיונית עבור וינס לשמור.

בנוסף למתח התמידי בין מייקלס והארט שגרם לבעיה אחר בעיה, הבין מקמהן שאם לא ישחרר את ברט אז לא יעבור זמן לפני ששאר כוכביו, כמו אוסטין ואנדרטייקר, יצפו למעמד דומה לשלו. זה יחסל אותו. מייקלס כבר התלונן בפני מקמהן על החוזה של הארט, ורטן שלא הבין איך שמתאבק שהרגיש שהיה נחות ממנו הרוויח כפול ממנו. לבחור בשון בחצי מחיר גם ימנע את זה שאוסטין ואנדרטייקר יתלוננו על ההפרשים בתשלום, וכך יחוסלו שתי ציפורים במכה אחת.

כשהוא מנסה גם לרצות את שון, אבל גם בגלל שהתחיל להבין שעליו לשנות את החוזה של הארט או לשחרר אותו, הודה מקמהן בפני מייקלס שחתם על החוזה של הארט רק בגלל שהרגיש מחויב לכך. כולם אמרו לו שזה יחסל את ה-WWF אם יאבד את ברט, אבל המספרים אמרו לו אחרת והוא כבר לא הרגיש שהארט שווה את ההשקעה. "אני לא חושב שברט יעבוד עד לסוף החוזה שלו," הודה מקמהן. "אל תדאג, שון, נעשה עבורך את ההיאבקות לכיפית שוב," הוא הבטיח.

כעבור כמה שבועות נפגש מקמהן עם הארט בסינסינטי לפני פרק של RAW ואמר לו ישירות שהוא רוצה לקצץ את המשכורת הרגילה שלו, 30,000 דולרים בשבוע, בחצי, ולשלם לו במקום את היתרה לקראת סיום החוזה שלו, כשהארגון ירוויח יותר. זה היה אותו הנושא עליו דיברו השניים בהרטפורד ביוני, אבל הפעם מקמהן היה ישיר יותר. הארט סירב לבקשה. הוא לא התכוון לתת למקמהן לבטל את החוזה כי הוא לא סמך שימלא את ההבטחה כשלא יתאבק יותר.

התירוץ הפיננסי שמקמהן אמר להארט בתור התירוץ לקיצוץ במשכורת היה רחוק מהאמת. ביוני זה אולי היה נכון, אבל מאז מקמהן העלה את מחירי האירועים החודשיים שלו מ-19.95 דולרים ל-29.95 דולרים, מה שהיה אמור להביא ל-WWF הכנסה של עוד שישה מיליון דולרים בשנה. הביירייטס בכלל לא נפלו בגלל העלאת המחירים - אם בכלל הם עלו - ותירוצי המחסור בכסף היו רק תירוץ. מקמהן הכין את הקרקע, התכונן ללכת להארט ולשחרר אותו מהחוזה בן עשרים השנים, או להכריח את הארט לשנות את החוזה שלו כדי שיוכל להתאבק עבור הרבה פחות כסף.

לראשונה מאז הקרב בקינג אוף דה רינג שבוטל ביוני, מקמהן גם שוחח עם הארט על האפשרות לעבוד בקרב יחידים מול שון מייקלס באירוע, לראשונה מאז רסלמניה 12 במרץ 1996. ברט לא שמח מזה בכלל. למרות שהיחסים בינו ובין שון היו תקינים בחודשיים האחרונים, הארט חשב שהעבודה איתו תגרום לבעיה כי מייקלס לא התנצל על "סאני דייז". "אני לא בטוח אם אוכל לסמוך עליו בזירה," אמר למקמהן, "ואם תשאל את שון, הוא בטח יגיד אותו הדבר לגביי." מייקלס כבר אמר זאת, וסירב לעבוד עם חברי ההארט פאונדיישן פרט לדייבי בוי סמית' בגלל המתח בינו ובין ברט.

עם סמית' מייקלס התאבק באירוע הבלעדי לבריטניה של ה-WWF, וואן נייט אונלי, בברמינגהאם, אנגליה, ב-20 בספטמבר. סמית' - שהיה גיבור באנגליה - שם את האליפות האירופאית שלו על הכף במיין איבנט של המופע. בגלל שמקמהן אמר לסמית' כבר לפני שבועות שינצח בקרב, הבריטי היה בטוח שהתוצאה חקוקה באבן ואמר לעיתונאים שהקדיש את הקרב לאחותו טרייסי, שגססה, וחלתה בסרטן בגיל עשרים ושש. סמית' היה צריך להבין שאסור היה לו להקשיב למילים של הפרומוטר, כי שעות לפני הקרב, מקמהן מצא אותו וגילה לו ששינה את הסיום. במקום ניצחון של דייבי, שון יצא אובר ויזכה בתואר.

"הייתי בשוק," אמרה אשתו של סמית', דיאנה, "חשבתי, 'בני זונות! למה הם עושים לו את זה באנגליה? איפה זה משאיר אותו?' היה משהו שהם תכננו כבר אז ולא ידענו."

מקמהן הסביר לסמית' שרצה לבנות לקרב חוזר כשה-WWF שוב יבואו לאנגליה באפריל בשנה הבאה, והרגיש שזה ששון יזכה בתואר יהיה סיפור יותר חשוב מזה שסמית' ישמור על התואר. לסמית' לא הייתה ברירה אלא לציית למקמהן, אבל הוא לא הצליח להגיד את זה למשפחתו. טרייסי כל כך נעצבה מהפסדו של אחיה עד שהתחילה לבכות, מה שהרס את שאר המשפחה. סמית' הכי נפגע מהתגובה שלה, ולא הצליח לסלוח לעצמו על כך שלא מילא את ההבטחה.

התגובה מהמתאבקים הייתה טיפוסית. יריביו של מייקלס - והיו הרבה - היו משוכנעים ששכנע את מקמהן לשנות את הסיום כדי לפגוע בהארט פאונדיישן ולהראות לברט הארט מי הבוס. העובדה שהתוצאה במקרה שונתה כשמייקלס נשבע בפני חדר ההלבשה ההמום שלא יעשה לאף אחד ג'ובים יותר, הייתה ראייה מספיקה עבורם. אבל זה ששינו את הסוף לא היה קשור למייקלס: מקמהן החליט את זה. הוא התכונן להגיד לברט הארט שרצה לשחרר אותו או להקטין את החוזה שלו, החלטה שחשד שלא תהיה טובה. מקמהן החליט לתת למייקלס תואר במקרה שהתוצאה משיחות החוזה של הארט תגרום לכך שגם סמית' יעזוב את ה-WWF. הוא חיסל את ההארט פאונדיישן, והחליש את נוכחותם כדי להבטיח שאובדן של הארט תשפיע על המוצר שלו כמה שפחות.

 

[Diunim]

חלק ג'

ואכן, יומיים לאחר וואן נייט אונלי, נפגש מקמהן עם הארט במדיסון סקוור גארדן לפני הקלטות RAW של אותו הערב ואמר לו שתכנן להפר את החוזה שלו בכוונה. זה היה בדיוק כמו שמקמהן אמר בתחילת החודש, הארט יקבל כל אגורה שהיה צריך לקבל בסיום החוזה. וינס טען שאין לו כסף, ושבגלל כל הלחצים שהופעלו על ארגונו בגלל טד טרנר הוא כבר לא יכול היה להרשות לעצמו את החוזה של הארט. מקמהן הסביר למתאבק ההמום והפקפקן שתכנן להפוך את ה-WWF לארגון אזורי בצפון מזרח המדינה, וישחרר המון מהמתאבקים המרוויחים ביותר שלו. בגלל הנאמנות של הארט לאורך השנים, וינס אמר שלא תהיה לו בעיה שידבר עם WCW ויבדוק אם יוכל לקבל את אותה עסקה בת כמה מיליוני דולרים שהוצעה לו ב-1996.

"הבנתי שעשיתי עסקה רעה," אמר מקמהן, "נפגשתי עם ברט ואמרתי, 'אני לא יכול לשלם לך את זה. לא רציתי לשלם לו את זה כי לא חשבתי שהיה שווה את זה. אמרתי לו 'עסקה זו עסקה ואני אקיים אותה, אבל מה שאני מעדיף לעשות זה ליצור דרך בה 'תיגנב' והארגון של טרנר ישלם לך יותר כסף."

הארט בקושי האמין למה ששמע. לא רק שמקמהן ניסה לדחוף אותו החוצה, אלא שממש היה חצוף וניסה להציג את זה כאילו עשה לו טובה. לפי מקמהן, הוא נתן להארט את ההזדמנות הראשונה לדבר עם WCW לפני שאר המתאבקים המרוויחים ביותר ב-WWF, וכך להבטיח שיקבל את העסקה הכי טובה שאפשר. מקמהן גם הציע להארט אישור כתוב להתחיל מו"מ עם WCW לפני תקופה בחוזה שלו שהייתה אמורה לאפשר לו לעשות את זה. "אתה תעשה לי טובה," הוא אמר להארט, "לא תצטרך אפילו להפסיד את החגורה אם תרצה. אתה מחזיק בכל הקלפים".

הארט התמלא בהרבה רגשות. הוא לא רצה ללכת ל-WCW, הוא לא רצה לעזוב את ה-WWF. הוא דאג שיצטרך לתבוע את מקמהן על הכסף שהיה חייב לו - מה שהרגיש שהיה דומה לתביעה מול אביו - ושאם יעזוב את ה-WWF יש סיכוי ש-WCW לא ירצו אותו יותר.

בגלל הפצצה שהפילו עליו, הארט בקושי התרכז בשידור ה-RAW באותו הערב בארינה המפורסמת בניו יורק, או בהקלטות למחרת בערב באלבני. ביום רביעי הוא כבר לא הצליח לשמור את החדשות לעצמו. בדרך להאוס שואו בטולדו הוא השתחרר, וסיפר לאחיו אואן את הכול. אואן הקשיב בשקט כשברט הודה שדאג שמערכת היחסים שלו עם וינס תתכער בגלל הכסף, וחש שכל העניין ישאיר אותו ממורמר, ושונא את מקמהן ואת ה-WWF. לאחר שחשב על כך במשך דקה, ענה אואן בפשטות, "כנראה שתיאלץ לתבוע אותו."

עברו עוד שבועיים לפני שהארט הצליח לפגוש את אריק בישוף פנים מול פנים. כמו שהצמד נפגש כמעט שנה קודם מאותו יום, הארט צילם תכנית טלוויזיה בלוס אנג'לס כשהתקשרו אליו ואמרו שבישוף בעיר ורצה לדבר. כדי להימנע מכך שבישוף יבין שמקמהן מאשר את הפגישה, וכך להקטין את ההצעה שיקבל, הארט אמר שהוא יכול לדון בנושא בגלל סעיף בריחה שהצליח להכניס לחוזה שלו בשנה שעברה, והשתמש בכיוון היצירתי החדש של ה-WWF כתירוץ לעזיבתו. בישוף היה מעוניין אבל אמר שלא יוכל לדון בכך עד שיקבל אישור בכתב מה-WWF. הוא ו-WCW עדיין נאבקו מולם מבחינה משפטית בגלל עזיבתם של קווין נאש וסקוט הול מטיטאן לטרנר ב-1996 (ה-WWF טענו שזה פגע בעסקיהם) והתקרית בנייטרו בדצמבר 1995 בה דברה מיצ'לי זרקה את אליפות הנשים אל פח אשפה, והפרה זכויות קניין רוחני. הדבר האחרון שהיה צריך זה עוד תביעה.

כשהאישור הגיע בישוף היה מוכן לתת להארט את העסקה הכי מושכת שאפשר. לאחרונה ניתן לו אישור להתחיל תכנית חדשה בפריים טיים בחמישי ברשת של טרנר, בשם ת'אנדר. כדי להימנע מחשיפת יתר לרוסטר הנוכחי שלו הוא הרגיש שמתאבקים חדשים, ובעיקר מישהו ממעמדו של ברט הארט, היה נחוץ להצלחת התכנית. הוא חזר להארט עם הצעה של 1.8 מיליון בשנה, רק 300,000 יותר ממה שהרוויח עם מקמהן. בגלל שהארט לא רצה לעזוב את ה-WWF הוא סירב לכך, ואמר לבישוף שהוא רוצה את אותה העסקה של 2.8 מיליון דולרים שהציע לו ב-1996 או שלא יהיה מעוניין. בישוף היה זקוק לאישור מהחלונות הגבוהים כדי לשלם כל כך הרבה כסף ואמר להארט שיחזור אליו.

בינתיים, מקמהן קיבל רגליים קרות מכך ששלח את אלוף ה-WWF המכהן שלו לזרועותיהם הפתוחות של יריביו. כשהוא מפקפק בהחלטתו לתת להארט לעזוב, לקח אותו מקמהן אל משרדו המאולתר בהאוס שואו בלונג איילנד, ואמר לו שהבעיות הכספיות נפתרו. הוא יוכל לשלם להארט אחרי הכול. אפילו שהופתע מהחדשות הלא צפויות, התגובה הראשונה של הארט הייתה הקלה. הוא לא רצה לעזוב את ה-WWF, וגם ניסה להתקשר לבישוף כבר שלושה ימים בלי הצלחה, אז חשב שהתעלם ממנו כי לא רצה לשלם לו 2.8 מיליון דולרים. הארט אמר למקמהן שישאיר את האפשרויות פתוחות עד ה-1 בנובמבר, הדדליין למו"מ, במקרה שבישוף יחזור אליו עם הצעה טובה מכדי לסרב לה, אבל ליבו ידע שלא משנה מה בישוף יציע לו, הוא עומד להישאר ב-WWF. כשעלה על מטוס למחרת היום לסיבוב הופעות קצר במזרח התיכון הוקל לו לראשונה מזה חודש.

כשהארט חזר לביתו בקלגרי בליל כל הקדושים הוא בקושי סגר את הדלת מאחוריו כשהטלפון צלצל. זה היה בישוף, שחזר אליו לבסוף עם הצעה חדשה יום לפני הדדליין. החוזה היה 2.5 מיליון דולרים לשנה לשלוש שנים, ו-125 תאריכים בלבד כל שנה, מה שכיסה ל-WCW את הקלטות הטלוויזיה ואת האירועים החודשים כשלא נשאר עוד הרבה לעבוד חוץ מזה. זה היה הרבה פחות מ-275 התאריכים בהם הארט נאלץ לעבוד ב-WWF. הארט הבין שבגיל ארבעים זמנו כמתאבק פעיל הלך ונגמר והלו"ז הקל יותר אמור להאריך את הקריירה שלו, ויחד עם הכסף ברמת הוגאן שירוויח, זאת הייתה הצעה כמעט טובה מכדי לסרב לה. מתלבט, הארט אמר לבישוף שישן על זה. ברגע שניתק את הטלפון הוא התקשר לעורך דינו, ששרק בהפצעה כששמע את ההצעה ואמר להארט בהתלהבות, "יש לנו כאן מותק של עסקה. ממש מותק של עסקה."

למחרת הבוקר נותר הארט לא בטוח בנוגע למה שיוכל לעשות, אבל נטה להישאר ב-WWF. "עמדתי שוב לסרב למשכורת כפולה כי לא רציתי ללכת לשם," הוא נזכר. ברט התקשר לווינס וסיפר לו על מה שבישוף הציע, הודה שממש שקל לחתום על העסקה, והזכיר למקמהן שיש לו עד חצות להחליט. הוא אמר שרצה להישאר ב-WWF ולא צריך יותר כסף; הוא שמח מהעסקה שלהם, אבל רק חיפש הבטחות מווינס על התכניות העתידיות שלו. "רק תן לי סיבה להישאר," לחץ הארט, ומקמהן אמר שיחשוב על זה ויתקשר אליו בחזרה בתוך שעה.

כשמקמהן לא חזר אליו גם לאחר ארבע שעות, התעצבן ברט וחייג לנייד שלו. מקמהן ישב בכיסא במספרה וסידר את שיערו במספרה האהובה עליו במנהטן כשקיבל את השיחה. "וינס, יש לי רק עד חצות," הזכיר לו הארט, ומקמהן ביטל את זה בקלילות. "אל תדאג מהדדליין," הוא צחק. "תתקשר אליי מחר ונדבר." כשהוא חושד שהמילה של וינס בטלפון לא מחייבת מבחינה משפטית, התקשר הארט לעורך דינו לעצה ובכך חשדותיו אומתו: ההארכה המילולית של וינס לא שינתה בעיני החוק והם היו צריכים להיצמד לדדליין שנכתב, עד חצות.

בינתיים, בישוף שוב התקשר להארט. כשהוא חושד שכיוון שלא שמע מהארט היה על סף הפסד, רצה אריק להמתיק את העסקה ושכנע את הארט ש-WCW היא הבחירה הנכונה עבורו. "מה עוד? אתה רוצה?" הוא שאל בשמחה, "מה שתרצה, כדאי שתגיד את זה עכשיו!" הארט ביקש רשות להגיע מאוחר למופעים וביטוח פציעות מלא, בקשות שבישוף הסכים להן מיד. הוא שמח להזיז הרים וגבעות כדי לרכוש את אלוף ה-WWF, אחד הכוכבים הכי גדולים של וינס. הוא ידע שעם כמה שהארט היה יקר עבורו, החור שיישאר ב-WWF אחרי עזיבתו יקר גם הוא. כשבישוף מוכן לעשות הכול כדי להחתים אותו ומקמהן היה אדיש ולא מעוניין, אמר הארט בחוסר רצון לסגן הנשיא של WCW שיש עסקה.

כשחיכה לחוזה שייצא מהפקס שלו, ניסה הארט להתקשר שוב למקמהן כדי להגיד לו שעמד לחתום ב-WCW. מקמהן לא ענה, אז הארט השאיר הודעה. ברט הסתכל על החוזה הלא חתום שלו ב-WCW לפני שמקמהן חזר אליו עם כמה דקות שנשארו לדדליין. כשהוא מוציא אותו מהדלת עם חיוך, אמר להארט קודם כל שעליו לחשוב עם הראש ולא עם הלב. ברט שאל את מקמהן אם יש לו משהו בנוגע לשיחה שלהם מקודם, ומקמהן אמר שכן. הוא הציע בוקינג של שלושה חודשים במהלכו הארט יפסיד לשון מייקלס שלוש פעמים מתוך ארבעה קרבות לפני שיוציא אובר את סטיב אוסטין על התואר ברסלמניה.

 

[Diunim]

חלק ד'

להארט לא היו מילים. הוא ביקש ממקמהן לתת לו סיבה להישאר ולהביא לו תכניות לעתיד מהן יוכל להתלהב, ומקמהן עשה את ההפך. הוא התחיל לחשוד שזאת הייתה הכוונה, כשמקמהן רצה לצאת מהעסקה שלהם אבל לא היה מוכן להגיד להארט ישירות שלא רצה אותו יותר בגלל מעמדו כאלוף ה-WWF. "אתה בטח צוחק עליי?" אמר הארט. "חשבתי שתמציא משהו כדי שאשאר?" כשהוא מאבד סבלנות, החזיר מקמהן, "טוב, תגיד לי אתה, מה אתה רוצה לעשות?"

פתאום הכול היה ברור כשמש עבור הארט. בשנה שעברה מקמהן ירד עליו באופן קבוע בטלוויזיה, הוציא אותו בכיין לא אהוב, ירד עליו בעקיצות על גילו, גרם לו להרחיק את מעריציו האמריקנים כדי שיהפוך להיל, ואז נתן את המיקום שלו לשון מייקלס. כפי שהארט ראה זאת, מקמהן החליש והשמיד באופן מחושב את דמות ה'היטמן' במהלך השנה, מתחת לאפו. "לעזאזל וינס, אני לא יודע," הארט התעצבן, "אפילו אני לא יודע מה לעשות איתי." וינס חזר על כך שהארט צריך לחשוב עם ראשו. "קח את ההצעה של WCW," ייעץ, לפני שניתק את הטלפון.

בחוסר רצון, הרים הארט שתי חתיכות נייר, מכתב ההתפטרות שלו מה-WWF והחוזה שלו ב-WCW, וחתם על שתיהן. עם דמעות בעיניו, הוא צפה באפלה לבד כשמכתב ההתפטרות נעלם אל הפקס, שלוש עשרה שנים של עבודה קשה, עמל, יזע, עצמות שבורות, ודם, הלכו ברגע אחד. הוא התאבק בתוכו בהמון רגשות, והרגיש שמקמהן בגד בו כשהוא דואג מכוונות WCW לגביו. "היום בו חתמתי ב-WCW היה אחד מהימים הכי גרועים בחיי," נזכר הארט, "ידעתי ששום דבר לא יהיה אותו הדבר."

מהרגע הזה ואילך, הארט עבד בחודש האחרון שלו ב-WWF, מה שהפעיל סעיף מיוחד בחוזה שלו שנשיא WWF קנדה, קארל דה-מרקו, השיג עבורו. הסעיף הביא לו "שליטה יצירתית הגיונית" בשלושים הימים האחרונים של החוזה שלו, כלומר שיכול היה לסרב לכל הצעה שהרגיש שלא הייתה הגיונית, או שלא הרגיש בנוח להשתתף בה. הארט ראה את מקמהן קובר מתאבקים בדרכם החוצה ולא התכוון שאותו הדבר יקרה לו.

כשהארט התקשר למקמהן בבוקר לאחר ההתפטרות, מקמהן הבטיח להארט שעשה את הדבר הנכון, ואז השיחה עברה במהירות לסרבייבור סירייס ולקרב של הארט מול שון מייקלס. שניהם הסכימו לבסוף לעבוד ביחד לטובת הארגון, אבל מתיחות חדשה נוצרה בין הצמד בנוגע למי שעמד לעשות את הג'וב. "לעזאזל עם המשבר במזרח התיכון, תנסו לפתור את הסיום המזורגג הזה," אמר ג'ים קורנט.

הבעיות האחרונות בין השתיים התחילו פחות מחודש קודם לכן, ב-12 באוקטובר בסן חוזה.

הארט בדיוק עבד בקרב משולש מול טריפל אייץ' וקן שאמרוק שכלל בתוכו גם התערבות של ההארט פאונדיישן ודג'נריישן אקס, ואחר כך המתאבקים היו באותו חדר הלבשה והחליפו בגדים. כשהארט שחרר את מגפיו, הוא פנה למייקלס ואמר, "שון, אני רק רוצה שתדע שלמרות כל המחלוקות שהיו לנו בשנה שעברה, אין לי שום בעיה לעבוד איתך. תוכל לסמוך בכל צורה על כך שאהיה מקצוען. מה שאתה צריך לדעת, שון, זה שאתה לא בסכנה ושאין לי שום בעיה להפסיד לך את החגורה אם זה מה שוינס רוצה." המחווה האבירית הזאת מהאלוף העוזב הייתה אמורה לגמור את כל הטינה בין השניים, אבל מייקלס החליט ללכת בכיוון אחר. הוא הסתכל לברט ישר בעיניים והכריז בשחצנות, "אני מעריך את זה, אבל אני רוצה שתדע שאני לא מוכן לעשות עבורך את אותו הדבר." ואז נעמד ועזב, כשהוא משאיר את הארט, ג'ים ניידהארט וקן שאמרוק נדהמים. ניידהארט דיבר ראשון. "אני לא מאמין שהוא אמר את זה," הוא אמר, ושיקף את דעתם של כל השאר בחדר ששמעו את המשפט של מייקלס.

"ברט לקח את זה ברצינות, הוא לקח את זה ללב," אמר המפיק של ה-WWF, ברוס פריצ'ארד, "אבל זה היה סתם שחצנות מאחורי הקלעים." למרות זאת, הארט לקח את העלבון של מייקלס ברצינות וזה גרם לעימות בין הצמד שאותו אי אפשר היה לפתור. "לא היה סיכוי שאפסיד לו את החגורה עכשיו," רטן הארט. "הוא הראה כרגע חוסר כבוד מוחלט לא רק כלפיי, אלא כלפי מעמד האלוף, מה שפגע בערכים ישנים ובגד בכל מתאבק שאי פעם ראה בי מנהיג בחדר ההלבשה, או שהיה מנהיג בעצמו. איזה מין סוג של טמבל קטן ושחצן יגיד את זה לאלוף שמציע להוציא אותו אובר? ברט טען שהוא יעבור את הקרב מול מייקלס בסרבייבור סירייס ואז, מכיוון שהחוזה שלו הציע לו שליטה יצירתית (שתפעל בזמן הקרב), הוא יפסיד את התואר לסטיב אוסטין במקום.

מעט יותר משבוע אחר כך, בהקלטות של RAW בטולסה ב-21 באוקטובר, וינס וברט נפגשו כדי לשוחח על הסיום בסרבייבור סירייס. למרות שהארט עוד היה מתאבק של ה-WWF באותה התקופה ולא חתם ב-WCW, מקמהן רצה שיוציא את מייקלס אובר על התואר ויזכה בו בחזרה באירוע של ה-7 בדצמבר בספרינגפילד. בהתחשב במה ששון אמר בסן חוזה, וללא התנצלות, הארט סירב. "אני לא מוציא אותו אובר, לא עכשיו," אמר הארט, "אין לו מספיק כבוד עבורי. זה לא מגיע לו." פרצופו של מקמהן האדים כשהארט הסביר לו בדיוק מה מייקלס אמר, ואז שאל אותו אם לא יהיה אכפת לו לחזור על כל מה שסיפר לו מול שון.

מקמהן היה נחוש להרגיע את המתח בין שני המתאבקים לפני שהיריבות שלהם שוב תצא משליטה, כי הוא כבר הבין שיהיו לו בעיות להמציא סיום שירצה את שני הצדדים. הוא חש שהוא עמד לראות התנגדות מצד מייקלס להוציא אובר את הארט, וברט כבר אמר לו בבירור מה הוא חושב על להפסיד לשון. הוא אסף את שניהם ביחד במשרד ובמקום להדליק את המצב עם עימות, הוא החליט להתעלם ממה שהארט אמר לו ולהגיד לשון שהוא זוכה בתואר בסרבייבור סירייס.

כשהוא מתמלא ברגש, אמר מייקלס הדומע להארט עד כמה כיבד אותו ועד כמה היה אסיר תודה שיהיה מוכן להפסיד לו. ברט לא מיהר להחזיר את החיבה. הוא היה המום שמקמהן לא אמר למייקלס כלום על כך שלא כיבד אותו, אז החליט להעלות את הנושא בעצמו. כשהזכיר לשון את סן חוזה, האלוף לעתיד היה מלא התנצלויות, ואמר להארט, "לפעמים אני אומר דברים מטופשים. אני תמיד פולט שטויות". הארט לא היה משוכנע ממייקלס: הוא ראה אותו בוכה דמעות תנין יותר מדי פעמים ועדיין שנא את הצורה הפומבית בה מייקלס העליב אותו. "אני לא מסכים לשום דבר עדיין," רטן הארט, "נראה לאן כל זה הולך, ווינס, אתה יודע על מה אני מדבר".

הארט סירב לשקול את הבקשה של מקמהן להוציא אובר את מייקלס. הוא ידע שאם יחתום ב-WCW, תהיה לו שליטה יצירתית מובטחת בחודש האחרון שלו כדי להגן עליו, אז עד שמייקלס יתנצל לפני המתאבקים על כך שלא כיבד אותו ויסכים להוציא אותו אובר קודם, הוא לא התכוון לתת למייקלס לנצח אותו. רוב המתאבקים היו בצד של הארט, גם שכולם ידעו שהוא כנראה עומד לעזוב את ה-WWF. הוא היה מנהיג בחדר ההלבשה ומישהו שהעריצו, בניגוד למייקלס שהיה לו רק היט עם כולם.

"אני מבין למה ברט סירב להוציא את שון אובר," אמר טום פריצ'ארד, המאמן הראשי דאז ב-WWF. "היה חוסר חיבה אמיתי שם בין שניהם. כשברט גדל איך שהוא גדל ולהיוולד לתוך הביזנס, זה שבחור כמו שון אמר, 'אני לא עומד להוציא אותך אובר לא משנה איפה, תזדיין,' טוב, אלו מילים קשות. בעיקר כשברט כבר הוציא אותו אובר בקרב הגדול הקודם שלהם ברסלמניה 12. אני מבין למה ברט יסרב לאחר מכן. אולי אפשר להגיד שברט לקח את עצמו ברצינות רבה מדי לפעמים, אבל עוד פעם, לו ת'אז לקח את עצמו ברצינות, וגם סטיב אוסטין. הם לקחו את עצמם ברצינות וככה הפכו לכאלה גדולים מלכתחילה."

ב-2 בנובמבר, היום לאחר שברט התפטר באופן רשמי מה-WWF, שוב מקמהן אמר להארט שהוא רוצה שיוציא אובר את שון במונטריאול. עכשיו כשידע שהארט עוזב באמת הוא לא רצה לקחת סיכונים. אפילו שכל הצדדים שהיו מעורבים בעזיבה של הארט הסכימו לשמור על כך בסוד, מקמהן לא סמך על בישוף בכלל. הוא ראה את סרבייבור סירייס כסיכוי האחרון שהיה לו להוריד את החגורה מברט לפני שבישוף יופיע בנייטרו ויכריז שהחתים את אלוף ה-WWF, והוא היה נחוש לא לתת לזה לקרות. הוא לא יכול היה לתת לאריק בישוף לנצח אותו ככה.

 

[Diunim]

חלק ה'

"אני רוצה שתוציא אובר את שון בשבוע הבא בסרבייבור סירייס," אמר מקמהן להארט שוב, אבל 'ההיטמן' סירב לזוז מעמדתו. ""אני מצטער, וינס. תמיד עשיתי כל מה שביקשת ממני, אבל אני לא יכול לעשות את זה. אני אוציא אובר כל אחד אחר ברוסטר, מי שתרצה, אני אפילו אוציא אובר את הברוקלין ברולר (סטיב 'הברוקלין ברולר' לומברדי היה ג'ובר ותיק שבקושי ניצח בקרב. בכך שאמר שיוציא ברצון את הברולר אובר, הארט הבהיר שלא הייתה לו בעיה לעשות ג'וב לכל אחד בטריטוריה. החריג היחיד היה מייקלס.) בגארדן, אבל אני לא, בשום תנאי, אוציא אובר את שון מייקלס". להפסיד את החגורה לא הייתה הבעיה של ברט - זה היה מי שהיה אמור להפסיד לו. הוא אפילו גרם לעורך הדין שלו לשלוח מכתב למקמהן שיידע אותו, בין השאר, ש"ברט יפסיד בשמחה לסטיב אוסטין. הוא רוצה להפסיד לסטיב אוסטין לפני שהוא יעזוב את פדרציית ההיאבקות העולמי." זה לא היה מה שמקמהן רצה. היו לו תכניות גדולות יותר לעלייתו של אוסטין אל כס המלכות, שיסתיימו ברסלמניה במרץ, אז הוא התעלם מהבקשה.

הסבלנות של מקמהן החלה להישבר. הוא שנא את זה שמכתיבים לו מי אמור להיות אלוף ה-WWF, ובעיקר שזה היה מישהו שעוזב את הארגון בעוד כמה שבועות. הוא הזהיר את הארט שאולי ייאלץ לתבוע אותו אם יסרב לכך. הארט הזכיר למקמהן את סעיף השליטה היצירתית ההגיונית שהיה לו בחוזה, אבל מקמהן ביטל את זה. "נוכל להילחם בבית המשפט על זה במשך שנים," הוא רטן. הארט חזר על אותם הדברים שאמר קודם, ואמר למקמהן שישמח להוציא את שון אובר אם יעשה עבורו את אותו הדבר קודם, אבל לא במונטריאול. הארט הרגיש שהאנגל של ארצות הברית מול קנדה היה כה חזק עד שהדמות שלו ממש לא יכלה להפסיד במדינת מגוריה לאדם שקינח את אפו בדגל הקנדי, בעיקר בסופ"ש של יום הזיכרון. אבל, זה היה רק חלק משני. הבעיה הגדולה של הארט הייתה תמיד להוציא אובר אדם שלא כיבד אותו.

"הייתי במצבים בהם לא רציתי להוציא מישהו אובר כי הרגשתי שהם לא יעשו עבורי את אותו הדבר," אמר קן שאמרוק. "אבל אנחנו נמצאים בעסק. השורה התחתונה היא, אתה מסתכל על ארגון שהיה קיים עוד הרבה שנים לפני שבאת וישרוד עוד הרבה אחריך. אם הם מבקשים ממך לעשות משהו, תעשה זאת. זה העסק שנכנסנו אליו. אם אתה אוהב את זה או לא, זה מה שנכנסנו אליו."

בעיני מקמהן, סירובו של הארט להפסיד לאחד מהכוכבים הגדולים שלו לא היה בקשה "הגיונית" בכלל. הסעיף נועד להגן על הארט מפני כך שהדמות שלו תוכתם ותאבד מעצמה כשהוא עומד לעזוב או תיכנס למצבים שלא אהב - כל הטריקים הישנים של מקמהן - זה לא נתן לו את הזכות לסרב להפסיד את אליפות ה-WWF למתאבק שנחשב לשווה במעמדו, אם לא יותר, ממה שהיה. וינס גם לא הסכים עם עמדתו של הארט בנוגע להפסד בקנדה. הארט אולי היה גיבור קנדי, אבל הוא הפסיד במדינה כבר הרבה פעמים קודם לכן וזה לא פגע במעמדו שם. הוא הרגיש שהארט לקח את עצמו ברצינות רבה מדי והתבלבל בין החיים לבין דמות ה'היטמן' שלו. מה שמקמהן לא הבין היה שסירובו של הארט להפסיד בקנדה נבע מהתכניות שלו ושל אריק בישוף לחדור אל השוק היוקרתי מצפון לגבול עם WCW. אי ההפסד לשון בקנדה הגן על תדמיתו של הארט במדינה, וכך שמר עליו לוהט עבור WCW כשתתחיל לערוך שם אירועים. (WCW מעולם לא ניצלה את האהדה להארט בקנדה. הם ערכו שם כמה מופעים, אבל ה-WWF שלטו בטריטוריה ו-WCW לא הצליחה להשיג מספיק מעריצים מצפון לגבול.)

הארט ומקמהן היו עקשנים ודבקו בעמדותיהם, והשיחה המשיכה כל היום עד הלילה. לבסוף, אחרי שעות של ויכוח, הם הסכימו לפשרה של סיום בפסילה בסרבייבור סירייס בה הארט יצא אובר. הארט - שהניח שיוכל לקבל אישור מבישוף על הארכה בשבוע לחוזה שלו ב-WWF - יפסיד את החגורה באירוע של ה-7 בדצמבר בקרב מרובע בו לא יהיה זה שיפסיד לשון. למחרת היום ב-RAW ינאם נאום פרידה ויעזוב כשראשו מורם. שני האנשים היו מסופקים מהפשרה הרעועה הזאת. הארט שוחח עם בישוף כעבור יומיים ושאל אם החוזה שלו ב-WCW, שהיה אמור להתחיל ב-1 בדצמבר, יוכל להידחות לעוד שבוע כדי שיוכל לעזוב את ה-WWF בתנאים שלו ובלי דם רע. בישוף העניק לו את הבקשה, ואמר להארט לעשות את מה שצריך לעשות ולעזוב בתנאים טובים, אבל גם ייעץ שכל שינוי בתכנית בשבוע הזה ייאלץ לעבור אישור שלו. לבסוף, אחרי שבועות של מאבק, נדמה היה שהסכימו על הסיום לסרבייבור סירייס.

ביום רביעי, ה-5 בנובמבר, מקמהן ישב ליד הבריכה באחוזה היוקרתית שלו בקונטיקט עם חברי הצוות היצירתי, ג'ים קורנט ווינס רוסו, ואז הלך לקבל שיחה. (הערת המתרגם: קורנט ורוסו ליד הבריכה בלי השגחה?!) זה היה שון מייקלס, שהתקשר כדי לדבר על הסיום לסרבייבור סירייס. מקמהן כבר אמר לו מה התכנית ושון חזר אליו כדי להגיד את דעתו. הוא חשב על כך שוב ושוב ולא היה בטוח אם להסכים, אז שאל את ההד הקבוע שלו, הלמסלי, מה הוא חשב. האנטר זעם כששון אמר לו את הסיום המתוכנן של מקמהן, והיה נחוש שבגלל שהארט עוזב ומקמהן רצה את החגורה על מייקלס, על הארט לעשות את הדבר הנכון ולהוציא אותו אובר בדרכו החוצה. "הוא עוזב ואתה נשאר, אתה לא מוציא אותו אובר בדרך החוצה לפני שהוא עוזב!" הוא רטן.

מייקלס סמך על האנטר יותר מכל אדם אחר והסכים עם דעתו. הוא אמר למקמהן, "אני לא עושה את זה, וינס אין מצב! אתה רוצה שאני אעשה את זה? אתה באמת רוצה שאוציא אובר בחור שעוזב ועובר ל-WCW? אם אתה באמת רוצה שאעשה זאת אעשה זאת, אבל אני חושב שזה ממש טיפשי." לפי מייקלס, הסירוב שלו לזרום עם התכנית היה מה שמקמהן רצה לשמוע כי הוא לא רצה להיכנע לגחמות של הארט ולעשות את הסיום בפסילה גם כן. שון האמין שמקמהן רצה שיסרב לרעיון כדי שיוכל לחזור להארט ולהגיד לו שהם צריכים להמציא חלופה בה שון יצא אובר.

מקמהן עשה בדיוק את זה. המקורות שלו יידעו אותו שהחדשות על העזיבה של ברט היו בכל הצהובונים והתקשורת, ושיומיים קודם לכן אריק בישוף הבטיח "הכרזה ענקית" בנייטרו בשבוע הבא. מקמהן היה בטוח שבישוף - שלבקשתו של הארט הסכים לא להזכיר את ההחתמה שלו בשידור לפני סרבייבור סירייס כדי להגן על האירוע - עמד להתרברב על הגעתו הצפויה של ברט ל-WCW לילה לאחר האירוע. ברגע שיכריזו את זה הוא יישאר עם אלוף ברווז צולע וחגורה מתה, אז הוא החליט לסגת מהפשרה שהסכים לה עם הארט ושוב היה נחוש להוריד ממנו את התואר לפני יום שני.

"זה לא שווינס לא סמך על ברט הארט," אמר ג'ים קורנט, "אף אחד לא חשב שיגיע לנייטרו יום לאחר סרבייבור סירייס, או שיגיע לטלוויזיה של WCW עם החגורה. ברט נתן את המילה שלו לווינס, והאמת שווינס ממש האמין לו. גם אני, כי ברט היה איש של המילה שלו. אבל המחשבה הייתה שזה אפשרי לגמרי שבישוף יצא ויגיד שהוא החתים את אלוף ה-WWF. להוריד את החגורה מברט הייתה הדרך של וינס לנצח את בישוף כך שלא יוכל להגיד שאלוף ה-WWF בא."

מקמהן התקשר להארט ברגע שסיים את השיחה עם מייקלס ואמר לו ששון פסל את רעיון הפסילה. הוא אמר לו שהם צריכים להמציא תכנית חדשה בה הארט יפסיד את התואר לפני יום שני, בסרבייבור סירייס או אחרת. מקמהן הציע שהארט יפסיד את החגורה בדטרויט בהאוס שואו יום לפני כן, אבל הארט סירב לרעיון כי חשב שזה יהפוך את האירוע לחסר תועלת. הוא רצה להגיע למונטריאול כאלוף כי הוא הרגיש שהיה גיבור קנדי ולא רצה לאכזב את המעריצים שלו כשיגיע בלי החגורה. הארט אמר למקמהן שוב שיפסיד את החגורה לכל אחד פרט לשון בכל מקום, מתי שירצה, אבל אחרי ה-RAW באוטווה, כשלא יהיו בקנדה. הוא הציע שיעבירו את החגורה במדיסון סקוור גארדן - השוק הכי גדול של וינס - ביום שבת לאחר סרבייבור סירייס ולצלם את זה לשידור עתידי.

זה לא היה טוב מספיק עבור וינס. קודם כל זה עלה ל-WWF בערך 40,000 דולרים לצלם בגארדן, אבל חשוב מכך, זה היה אחרי ההכרזה של בישוף. מקמהן אמר להארט שיותר מדי אנשים ידעו שהוא עוזב עכשיו ושהוא לא יכול שבישוף יכריז שחתם ב-WCW בזמן שהוא עוד אלוף ה-WWF. הארט אמר למקמהן שהוא יכול לבקש מבישוף לדחות את ההכרזה, אבל מקמהן פקפק באופן מוצדק. לא הייתה לו סיבה לחשוב שבישוף יעשה משהו כדי לשמור על המוניטין של אליפות ה-WWF, בהתחשב בכל מה שניסה לעשות כדי לפגוע בארגון בשנתיים האחרונות.הוא לא היה מוכן לקחת את הסיכון ולתת לפרס הגדול של ה-WWF לאבד מחשיבותו רק בגלל הארט. ברט אמר לווינס לתת לו לדבר עם בישוף קודם, והוא ניסה לעשות זאת, אבל בישוף לא היה זמין כשניסה להתקשר אליו.

 

[Diunim]

חלק ו'

הם נתקעו. מקמהן היה צריך להוריד מהארט את החגורה לפני אוטווה, והארט סירב להפסיד אותה עד לאחר מכן. מקמהן התעקש שוב שהוא צריך שהחלפת התואר תתרחש לפני כן, אז הארט הציע להפסיד את החגורה בקרב הראשון ב-RAW באוטווה לשון, אם מייקלס יוציא אותו אובר בסרבייבור סירייס ויוכיח שכיבד אותו. זה גם לא היה טוב למקמהן, כי הוא היה בטוח שבישוף יבצע את ההכרזה בתחילת התכנית, לפני שיוכלו להחליף את התואר. הוא גם לא רצה שהארט יצא אובר על אחד מהכוכבים הגדולים שלו בדרך החוצה, והוא היה בטוח ששון לא יעשה זאת בכל מקרה אחרי השיחה הקודמת. מקמהן שוב ניסה לשכנע את הארט להפסיד לשון במונטריאול,אבל התשובה נשארה לא מוחלט. כשנמאס לו מהמאבק, הציע הארט שיישארו עם הסיום בפסילה ושיפנה את התואר בתחילת RAW למחרת היום, לפני שבישוף יוכל להכריז על משהו. מקמהן לא אהב את הרעיון בכלל, אבל הסכים לו כי הרגיש כאילו לא הייתה לו ברירה. הארט החזיק את האקדח המטאפורי קרוב לראשו והחזיק את תואר ה-WWF בן ערובה. הוא החזיק בכל הקלפים.

"לעזאזל," קילל מקמהן לאחר שסיים את השיחה, כשקורנט ורוסו שמעו. הוא אמר להם על המצב הנוכחי של הסיום, איך שעדיין לא התקרבו לפתרון, וקורנט נאנח. כבר נמאס לו לשמוע על כל הוויכוחים הבלתי נגמרים בין המיליונרים הכועסים שכפי שהוא הרגיש, התנהגו כמו ילדים מטומטמים. לצד רוסו ושאר חברי הצוות, קורנט ניסה כבר כמה שבועות לעזור לווינס למצוא פתרון שירצה את ברט ואת שון, וגם את הארגון. זאת הייתה משימה בלתי אפשרית. כל רעיון אפשרי הוצע, וכל אחד מהם נדחה בידי שון, ברט או וינס.

בסופו של דבר, רטן קורנט בפני מקמהן, "למה לא הורדת ממנו את החגורה לפני שנתת לו לערוך מו"מ עם בישוף?" למקמהן לא הייתה תשובה. לקורנט נמאס כל כך מהתעסקות בסיום הבעייתי עד שפלט, "לעזאזל וינס, זאת החגורה שלך. תשים אותו מול שאמרוק, לעזאזל, אז הוא יפסיד את החגורה. פשוט תבגוד בו."

הייתה זאת הצעה קיצונית. בגידה הייתה שייכת לימים של הפרומוטרים של הקרנבלים וה-Shooters האמיתיים. זאת הייתה דרך להוריד את החגורה מהאלוף כשינצחו אותו על אמת בלי שמישהו שצופה יבין שמשהו קרה. למרות שזה היה נפוץ בשנות העשרים והשלושים, הבגידה נעלמה מעולם ההיאבקות ב-1997.

שאמרוק עצמו אמר שהיה מסרב לכך אם היו מבקשים ממנו לעשות את זה. "התאמנתי עם ברט, הוא עזר לי להיכנס לביזנס. הוא עזר לי לפתח את כישוריי ולהיכנס להיאבקות. הערכתי את זה. אם היו מבקשים ממני לעשות את זה הייתי אומר לא. עבדתי קשה מדי בשביל לקבל את אמונם של אנשים כדי לצאת לזירה ולעשות שוט על מישהו. גם אם העבודה שלי הייתה על הכף, לא הייתי עושה את זה. זאת לא הדרישה מהתפקיד."

עם זאת, דפיקה לא הייתה משהו זר עבור מקמהן. ב-1985 הוא עשה את אותו הדבר לאלופת הנשים המכהנת של ה-WWF וונדי ריכטר - אחת מחלוצות עידן ה'רוק'נרסלינג' - במדיסון סקוור גארדן. כשהוא זעם על כך שריכטר לא חתמה עוד על חוזה חדש ומרגיש שמעמדה הפתאומי ככוכבת וכאלילת פופ עולה לראש שלה, ביקש מקמהן מהמתאבקת הוותיקה ליליאן 'פביולוס מולה' אליסון לעשות מולה שוט בזירה ולהצמיד אותה על התואר. מולה, שעבדה עם מסכה כספיידר ליידי, הסכימה. מקמהן החזיר לעצמו את התואר וריכטר עזבה את חדר ההלבשה, יצאה מהבניין ועזבה את ה-WWF לתמיד.

כשקורנט הציע את הרעיון, הבעת פניו של וינס הפכה מזועמת למסוקרנת, והוא אמר, "מה, זה מה שאתה חושב?" כשהוא חש שהבוס שלו רוצה לשמוע עוד, המשיך קורנט, "זה צריך להיות חדשני," הוא הזהיר, "כי אם לא אז זה לא יהיה כמו מולה מול וונדי כשמולה יכלה להרביץ לה בכל מקרה. אם שון ינסה לבצע סמול פאקג' וברט יצא, ברט יחסל אותו ממש שם בשידור חי." וינס לא התחייב, הקשיב טוב אבל לא רמז האם באמת ישקול לבצע צעד קיצוני שכזה. בגידה הייתה המוצא האחרון. היה זה מהלך שיבוצע רק אם כל שאר האפשרויות ימוצו ולא תהיה לו ברירה אלא להגן על הארגון שלו, כי זה יפגע לגמרי ביחסיו עם הארט. אבל, הוא הבין שכנראה אין עוד דרך בה ברט יציית לבקשתו. ברגע הזה, ארבעה ימים לפני האירוע, מקמהן התחיל לשקול ברצינות בגידה כאפשרות מוחשית.

"לא חלמתי שווינס ייקח את ההצעה הקלילה הזאת ויהפוך אותה למה שהפכה להיות. היא קיבלה חיים משל עצמה," אמר קורנט. "אם אני גרמתי לזה אז אני לוקח אחריות, אבל זה לא היה כאילו כל מי שהיה בעסקים הללו כמות זמן דומה לא היה אומר את אותו הדבר. וינס כבר עשה את זה קודם. אני זוכר שאמרתי לווינס, 'טוב, מה ברט יגיד או יעשה בנוגע לכך?' כי לא חלמתי שברט הארט, מכל האנשים, יחשוף את הביזנס אחר כך כמו שעשה. זאת הייתה ההחלטה של וינס לבסוף. הוא החליט לעשות אותה, אני רק הכנתי את הקרקע."

מקמהן ידע שלבצע את הבגידה לא יהיה קל. כדי שתעבוד הוא היה צריך שיריבו של הארט, שון מייקלס, יהיה בצד שלו. אם שון לא יזרום עם זה, אז זה היה בלתי אפשרי. במקרה, למייקלס ולמקמהן הייתה שיחת ועידה פרטית בכל יום רביעי כדי לשוחח על רעיונות בוקינג ועל כל מה שדאג לגביו. הלילה הזה לא היה שונה. שון התקשר מחדר המלון שלו ושם את מקמהן על ספיקר, כשהלמסלי עמד שם לצידו. "אז, דיברת עם ברט?" שאל שון, מסוקרן לדעת איך השיחה ביניהם התרחשה לאחר שיחת הטלפון שלו עם וינס. וינס מקמהן החליט לשמור על רעיון הבגידה קרוב לחזה. זה לא היה משהו שהרגיש בנוח סתם להעלות מול שון. "כן, הוא עדיין לא מוותר. הוא אמר שלא יעשה זאת," אמר מקמהן בכנות, "אלא אם משהו יקרה בסוף השבוע, אנחנו הולכים לסיים את הקרב בפסילה. הוא רוצה לצאת בטלוויזיה בערב הבא ולוותר על התואר. כנראה שזה מה שניאלץ לעשות."

מקמהן היה נחוש להבהיר שהוא לא מרגיש בנוח עם המצב ועדיין בחן אפשרויות אחרות, וגם קיווה שמייקלס יציע הצעה דומה לזאת שקורנט הציע קודם. ככה, הוא ידע שיהיה בצד שלו עם הרעיון במקרה שייאלץ לבצע אותו. הייתה שתיקה ארוכה ולא נוחה, וכולם חשבו את אותו הדבר אבל אף אחד לא העז לומר כלום. מייקלס שבר אותה. "אני אעשה מה שתרצה שאעשה," הוא הבטיח לבוס המתוח שלו. הלמסלי היה הרבה פחות מעורפל. "אני יודע שאני לא אמור לדבר פה, ואולי אני קצת מגזים, אבל זין! איזה מין דבר זה? מי הוא שיגיד, 'אני לא רוצה להפסיד את החגורה'? אם הוא לא רוצה לעשות עסקים אז אנחנו צריכים לעשות אותם עבורו." מקמהן הופתע מהישירות של האנטר, אבל הופתע עוד יותר מכך שהציע את אותו הפתרון שקורנט הזכיר קודם. זה שאותו רעיון יצא משני אנשים כל כך שונים לא היה משהו שלא שם לב אליו.

מקמהן עדיין החליט לשחק אותה קול ולהתנהג כאילו לא ידע ממש מה מציעים, ושתק לרגע לפני ששאל, "טוב, על מה אנחנו מדברים כאן?" מייקלס, שהבין לאן השיחה הלכה וחשד שמקמהן צריך עוד ביטחון, אמר לו, "מה שצריך. אני אעשה מה שתרצה. פשוט תיקח אותה ממנו. פשוט תגיד לי מה צריך לעשות. אם נצטרך לעשות ספירה מהירה או להחזיק אותו במהלך ולומר למישהו לצלצל בפעמון, שיהיה. תגיד לי מה צריך לעשות. הנאמנות שלי כאן איתך, אני אעשה מה שצריך."

עכשיו כששון החליט להגיד בקול את רצונו לשתף פעולה בבגידה, מקמהן הפסיק להעמיד פנים. "בסדר, אני חושב. אני יודע על מה אנחנו מדברים כאן," הוא אמר לצמד, "זה די חמור. זה חייב להיות המוצא האחרון שלנו. עדיין יש לי עד יום שבת לדבר עם ברט ולנסות לשכנע אותו לעשות את הדבר הנכון, אבל זאת אולי תהיה אופציה אמיתית. אל תדברו על זה עם אף אחד. אסור שפאט (פטרסון) ידע, הוא קרוב מדי לברט. בעצם אסור שאף אחד ידע על זה מלבד שלושתנו כרגע. נצטרך להמשיך לדבר על כך בימים הקרובים."

אחרי שהשיחה נגמרה, מייקלס והלמסלי דיברו על השיחה שהתרחשה כרגע. שניהם הרגישו שמקמהן הוביל אותם לכיוון הבגידה וכבר החליט לעשות אותה, אבל שהרגיש לא בנוח להגיד את זה ישירות. "וינס הרגיש כאילו נדחק לפינה," אמר מייקלס, "אף אחד לא ממש אמר משהו אבל ידענו מה הוא רצה. אבל אני חושב שווינס לא הרגיש בנוח להגיד את זה ממש, הוא הרגיש שהיה צריך שאתנדב קודם." בתורו, מייקלס לא בדיוק שמח לתת למבקריו עוד תחמושת שיוכלו להשתמש בה מולו, אבל כרגע בקושי היה אכפת לו. הוא כבר היה שנוא כל כך בקרב המתאבקים, מה כבר יקרה אם יהיה עליו עוד היט?

 

[Diunim]

המשך קטן

לפי מייקלס, כשדיברו שוב, מקמהן הבין שהוא שם את שון במצב קשה וניסה להרגיע אותו. "אל תדאג, אני אקח את ההיט," הוא אמר לו, אבל מייקלס היה ריאלי. "אחי, אתה תיקח את מה שאתה רוצה, אבל ההיט יילך אליי," אמר מייקלס, "אתה הבוס, עד כמה הם כבר יכולים לכעוס עליך? החרא מדרדר למטה, הוא ירד עליי." כשדיברו, מקמהן גרם למייקלס ולהאנטר להישבע לא להגיד מילה על התכנית לאף אחד. זה היה מצב עדין והיו מעט אנשים שהיו צריכים לדעת. אם יותר מדי אנשים יגלו, אז הארט ישמע על כך. מקמהן היה צריך לבחור בחיילים בזהירות, כי הבין שאפילו חלק מבני בריתו הקרובים לא ישמחו ממה שעמד לעשות.
&nbsp
מקמהן גילה לבסוף את הסיום שחמק ממנו. כששון מייקלס הוא המתנקש, הוא המציא משהו שיביא לו בדיוק את מה שרצה. החגורה תלך לאדם שרצה שיחזיק בה, והכי חשוב, התואר יעזוב את הארט לפני ההכרזה של בישוף ביום שני. ברמה האישית, מקמהן לא אהב את זה שהוא מחסל את יחסיו הארוכים עם הארט בצורה כזאת, אבל ממש האמין שזה הדבר הנכון לעשות לביזנס. ואחרי הכול, תמיד הכול היה קשור לביזנס עבורו. לקחת את התואר החזיר את העוצמה לידיו של מקמהן. מקמהן הצדיק את זה בפני עצמו כבחירה האפשרית היחידה כי הארט דחק אותו לפינה וסירב לעשות את הדבר הנכון עבור ה-WWF. הוא החליט: אם ברט לא יסכים להוציא את שון אובר במונטריאול, אז הוא עמד לדפוק אותו.

 

[Diunim]

בפעם הבאה:

מילה אחת. עשרים ואחת שנים. מיליוני סיפורים. שני מתאבקים. ואדון בובות אחד. מונטריאול, הסיפור והאגדה, מגיע לשיא.

 

[oronm316]

מלך תודה רבה!!

 

[dannygoosh]