טיטאן סקרוד- פרק 4
- פותח הנושא tomerasulin
- פורסם בתאריך
tomerasulin
New member
אין מילים!
כל כך תודה רבה לך על העבודה הקשה והתרגום!
בכל פעם אני מחכה בכיליון עיניים לפרק הבא
ומתרגש שאתה מפרסם אותו.
תודה על הכל
כל כך תודה רבה לך על העבודה הקשה והתרגום!
בכל פעם אני מחכה בכיליון עיניים לפרק הבא
ומתרגש שאתה מפרסם אותו.
תודה על הכל
טיטאן סקרוד- פרק 4
שלום לכולם וברוכים הבאים לתרגום לעברית של הפרק הרביעי בטיטאן סקרוד: חיוכים אבודים, סטאנרים ודפיקות. בפעם שעברה שמענו על המעבר של ה-WWF לאטיטיוד, כולל קללות ונאום אחד בלתי נשכח של ברט הארט. תזכורת: http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/13/183514063/בידור/היאבקות_WWE
אז במה עוסק הספר השלישי? (תקציר)
הפרק האחרון בטרילוגיית רבי המכר של טיטאן…
כדי להתמודד עם האיום מצד וורלד צ'מפיונשיפ רסלינג והתבוסה ברייטינג במלחמות ליל שני, ידע וינס מקמהן שעליו להמציא מחדש את העסק שלו עם תחילת 1997. אבל השאלה הייתה, איך?
האתוס הוותיק של תכניות פדרציית ההיאבקות העולמית עמד להיזרק לצד, להיקבר מתחת לחיבוק הפתאומי של אלימות מוגזמת, נושאים מבוגרים והפגנת סכסוכים פנימיים בפני הקהל הנדהם. מבעד לקונפליקטים הללו, היה על מקמהן להחליט החלטות נועזות בנוגע למי שהיה בפסגת הרוסטר שלו.
מחלוקת אחת מסוימת תשנה לעד את פדרציית ההיאבקות העולמית, עם השלכות חיוביות ומדהימות. הארגון 'במקום השני' פתאום המשיך לעלות, כשבאופן אירוני הוא דורש דם אחרי שקודם לכן הוא סירב לכך.
מבעד לעיניו של וינס מקמהן, הייתה 1997 השנה שבה 'הבחורים הטובים' שברו את כל החוקים כדי לנצח.
שלום לכולם וברוכים הבאים לתרגום לעברית של הפרק הרביעי בטיטאן סקרוד: חיוכים אבודים, סטאנרים ודפיקות. בפעם שעברה שמענו על המעבר של ה-WWF לאטיטיוד, כולל קללות ונאום אחד בלתי נשכח של ברט הארט. תזכורת: http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/13/183514063/בידור/היאבקות_WWE
אז במה עוסק הספר השלישי? (תקציר)
הפרק האחרון בטרילוגיית רבי המכר של טיטאן…
כדי להתמודד עם האיום מצד וורלד צ'מפיונשיפ רסלינג והתבוסה ברייטינג במלחמות ליל שני, ידע וינס מקמהן שעליו להמציא מחדש את העסק שלו עם תחילת 1997. אבל השאלה הייתה, איך?
האתוס הוותיק של תכניות פדרציית ההיאבקות העולמית עמד להיזרק לצד, להיקבר מתחת לחיבוק הפתאומי של אלימות מוגזמת, נושאים מבוגרים והפגנת סכסוכים פנימיים בפני הקהל הנדהם. מבעד לקונפליקטים הללו, היה על מקמהן להחליט החלטות נועזות בנוגע למי שהיה בפסגת הרוסטר שלו.
מחלוקת אחת מסוימת תשנה לעד את פדרציית ההיאבקות העולמית, עם השלכות חיוביות ומדהימות. הארגון 'במקום השני' פתאום המשיך לעלות, כשבאופן אירוני הוא דורש דם אחרי שקודם לכן הוא סירב לכך.
מבעד לעיניו של וינס מקמהן, הייתה 1997 השנה שבה 'הבחורים הטובים' שברו את כל החוקים כדי לנצח.
והפעם בטיטאן סקרוד:
רסלמניה 13! רסלמניה שהכילה בתוכה כל כך הרבה דברים משמעותיים בדיעבד. איך רסלמניה השתנתה כל כך ממה שהיא הייתה פעם? מה ריקישי עשה בשביל הרוק לפני שדרס את אוסטין? מה טריפל אייץ' הוסיף לדמות שלו? איזה קרב פרץ דרך מבחינת אלימות? האם סיד באמת חירבן? (לא, לא נענה על זה) ואיזה קרב שינה את ה-WWF לנצח נצחים?
רסלמניה 13. שום דבר לא יהיה אותו הדבר.
כמה לינקים שימושיים:
הפתיחה של רסלמניה 13 (17:19): https://www.dailymotion.com/video/x394ybe
רוקי מאיביה מול הסולטן: www.dailymotion.com/video/x3aqryz
הבכורה של צ'יינה: https://www.youtube.com/watch?v=LN8U682nrgM
צ'יינה מעיפה את הרווי וויפלמן: https://www.youtube.com/watch?v=QiLgQId7cok
האנטר הרסט הלמסלי מול גולדאסט: www.dailymotion.com/video/x3as3lo
אחמד ג'ונסון ו-LOD מול הניישן אוף דומניישן: www.dailymotion.com/video/x3bzspp
ברט הארט מול סטיב אוסטין: www.dailymotion.com/video/x298d2f
אוסטין מפרשן את הקרב שלו: https://www.dailymotion.com/video/x2ap2si
ברט הארט מאחד את ההארט פאונדיישן: www.dailymotion.com/video/x2yvfca
סייקו סיד מול אנדרטייקר: www.dailymotion.com/video/x3pccme
רסלמניה 13! רסלמניה שהכילה בתוכה כל כך הרבה דברים משמעותיים בדיעבד. איך רסלמניה השתנתה כל כך ממה שהיא הייתה פעם? מה ריקישי עשה בשביל הרוק לפני שדרס את אוסטין? מה טריפל אייץ' הוסיף לדמות שלו? איזה קרב פרץ דרך מבחינת אלימות? האם סיד באמת חירבן? (לא, לא נענה על זה) ואיזה קרב שינה את ה-WWF לנצח נצחים?
רסלמניה 13. שום דבר לא יהיה אותו הדבר.
כמה לינקים שימושיים:
הפתיחה של רסלמניה 13 (17:19): https://www.dailymotion.com/video/x394ybe
רוקי מאיביה מול הסולטן: www.dailymotion.com/video/x3aqryz
הבכורה של צ'יינה: https://www.youtube.com/watch?v=LN8U682nrgM
צ'יינה מעיפה את הרווי וויפלמן: https://www.youtube.com/watch?v=QiLgQId7cok
האנטר הרסט הלמסלי מול גולדאסט: www.dailymotion.com/video/x3as3lo
אחמד ג'ונסון ו-LOD מול הניישן אוף דומניישן: www.dailymotion.com/video/x3bzspp
ברט הארט מול סטיב אוסטין: www.dailymotion.com/video/x298d2f
אוסטין מפרשן את הקרב שלו: https://www.dailymotion.com/video/x2ap2si
ברט הארט מאחד את ההארט פאונדיישן: www.dailymotion.com/video/x2yvfca
סייקו סיד מול אנדרטייקר: www.dailymotion.com/video/x3pccme
פרק 4
באופן מסורתי, שמה של רסלמניה הביא איתו הילה מסוימת. אבל בתקופות רעות מבחינה פיננסית ויצירתית עבור פדרציית ההיאבקות העולמית, וכשלו"ז האירועים בתשלום התנפח עד לאירועים חודשיים ששחקו את הייחוד באירועים, הזוהר באירוע קצת דעך. אולם המופע עדיין היה גדול בעיני המתכננים של טיטאן. ברגע שמיליון אנשים ראו את האירוע הראשון בטלוויזיה במעגל סגור במרץ 1985, האירוע הפך לאבן דרך בלוח השנה של ה-WWF. המהומה תוכל לקרות כל השנה, בעיקר ברסלמניה עצמה. אבל ללילה אחד, רשמיות מנופחת תשתלב עם טירוף כזה. בעזרת מעורבות של סלבריטאים, הפקה נוצצת וסרטונים טובים, רסלמניה עלתה על כולם. האירוע השלושה עשר לא היה שונה. זאת הייתה הרסלמניה הראשונה שהתרחשה ברוזמונט הורייזון בשיקגו מאז שליש מרסלמניה 2 ששודרה משלושה מקומות ב-1986. ב-23 במרץ, 1997, מעל 16,000 מעריצים שילמו 837,150 דולרים, סכום שיא לאירוע היאבקות בעיר הזאת, כדי לראות את המופע.
הצופה בבית ראה מיד את המלכותיות הופכת לרוע. בשחור לבן, ראו את כל הידוענים שהופיעו ברסלמניה, כולל ריי צ'ארלס ומוחמד עלי, נעלמים אחד על השני במוזיקת כינור רכה. "לילה קסום בו חלומות הופכים למציאות, בו אגדות עומדות לנצח," זימר הקריין. שון מייקלס שקפץ בחן מפסגת הסולם ברסלמניה 10 הופיע בסרטון, וגם ברט הארט המנצח שהחזיק באליפות ה-WWF באותו האירוע.
המוזיקה הפכה למאיימת. רגע קטן של חושך הפך למבטו הקודר של האנדרטייקר, כשאותו הקריין אמר שבלילה הזה "הסופה פושטת על האוטופיה." הלמות תופים וצלילי חצוצרות וטרומבונים ליוו את התמונות האלימות של הניישן אוף דומניישן דורכים על אחמד ג'ונסון כמו כנופיה, ואת אנדרטייקר נותן צ'וקסלאם לשופט במהלך התקף זעם. שנה אחת לאחר המסע המדהים של מייקלס שהשיג את חלום הילדות האצילי שלו להפוך לאלוף ה-WWF, הסופרבול האישי של טיטאן הפך לשטח קרב שאמור היה לענג את הכעס של המעריצים. כל העמדות הפנים של הדמויות המרהיבות שנלחמו בתחרות אצילית קרסו במשפט האחרון, "זה אמור להיות לילה של חגיגות, זמן לשמחה. אבל הלילה, אף אחד מהאנשים הללו לא מחייך." זאת כבר לא הייתה הרסלמניה מהילדות.
באופן מסורתי, האירוע היה במה שהציגה, בנוסף לעוד כמה דברים, את מדליית הכסף של הארגון, האליפות הבין יבשתית. במשך שנים היא נחשבה ל"חגורת הוורקרים", וברסלמניה היו קרבות זכורים על התואר. ב-1997, הוויכוח בנוגע לקרב הכי גדול ברסלמניה בכל הזמנים התמקד בשני מועמדים גדולים: הניצחון הגדול של ריקי 'הדרקון' סטימבוט שסיים את כהונת ארבעה עשר החודשים של 'מאצ'ו מן' רנדי סאבאג' עם הזהב ברסלמניה 3, והמופע הנהדר של מייקלס בו הפסיד לאלוף רייזור ראמון בקרב סולם ברסלמניה 10. הקרב הראשון כלל הרבה מאוד רגעים שכמעט סיימו את הקרב והלהיבו את 93,000 המעריצים (זה המספר המפוברק שה-WWF קידמו ל'מטרות בידוריות'. הקהל המשלם האמיתי היה 78,000.) בפונטיאק סילברדום, ונחשב לעתים קרובות לקרב הכי טוב של טיטאן בשנות השמונים, ואילו האחרון קבע את הרף (הודות למאמציו של מייקלס) למופעי הפעלולים העתידיים ב-WWF. במילים אחרות, שני הקרבות הללו הקדימו את זמנם ללא ספק. למרות השינויים שנעשו ב-1997 כדי להישאר חדשניים, עדיין היו דברים שהשאירו את ה-WWF מאחור, ואחד מהם פירשן את הקרב באותה השנה.
ההונקי טונק מן היה בסביבות התואר הבין יבשתי בתקופת הרוק'נ'רסלינג, כשהחקיין השחצן של אלביס הדהים את המעריצים כשניצח את סטימבוט וזכה בתואר הבין יבשתי ביוני 1987 בתכנית בחינם. במשך כמעט חמישה עשר חודשים, שיא שמעולם לא התקרבו לשבור אותו, התחמק הונקי מכל המאתגרים הבייביפייסים, ושמר על התואר בעזרת כוח עליון, או הפסדים מכעיסים מפסילה. בזמן שהוגאן הוביל את המופעים הגדולים כאלוף הגדול, הונקי עבד במופעים המשניים, ובקושי התחמק מאנשים כמו סטימבוט, סאבאג' וברוטוס ביפקייק בעור שיניו הבולטות. האלוף הפחדן משך קהל די טוב, כשהמעריצים שילמו הרבה כסף בתקווה שיראו את האלוף המעצבן מפסיד. זה לא קרה עד לסאמרסלאם הראשון ב-1988, כשג'ים הלוויג בן העשרים ותשע, צבוע פנים בתור האולטימייט ווריור, קרע את הונקי לגזרים בפחות משלושים שניות ולקח את הזהב.
משם, התקופה של הונקי ב-WWF המשיכה ללא שום דבר משמעותי, כשהוא המשיך לעשות ג'ובים לווריור ועבד בקרבות זוגות לצד המתאבק הקשוח והגמור ג'ונתן ויסניסקי, שנודע כגרג 'הפטיש' וולנטיין, לפני שעזב את הארגון קצת אחרי חג המולד ב-1990. קרוב לשש שנים מאוחר יותר, חזר הונקי, עדיין עם ג'ל לשיער ואותה חליפה. שם היו ההבדלים בין הארגונים: הוגאן וסאבאג' היו בערוץ השני, מעודכנים בלבוש שחור, והובילו את החוליגניות הבלתי צפויה של הניו וורלד אורדר. הונקי, פרט לכך שהיה יותר שמן, נראה בדיוק כמו שנראה ב-1988. הרשע המיושן היה עכשיו באמצע שנות הארבעים שלו, והביא את ההרהורים היהירים שלו לתפקידיו כפרשן אורח, ולסטוריליין בו חיפש מתאבק צעיר שייקח תחת חסותו.
להונקי לא היה שום דבר חדש להגיד. להגנתו, הוא רק היה אשם במתיחת הזמן בו גילם תפקיד מוצלח שאמנם נמשך כבר הרבה זמן, אבל גם העלה זכרונות טובים. המתמודדים על התואר הבין יבשתי, לעומת זאת, היו מתאבקים צעירים ומוכשרים שעדיין לא מצאו את עצמם. במקום, הם שיחקו את אותן דמויות חד מימדיות שטיטאן החדשה ניסתה להתחמק מהן. המאתגר היה סולופה פאטו ג'וניור בן השלושים ואחת, שהיה בעברו האדשרינקר פאטו, אחד מני רבים במשפחת ההיאבקות של אנואי. העסק, וטיטאן בעיקר, הציגו את הסמואים כפראים בורים שהיו אוכלים את היריב שלהם אלמלא איזה מנג'ר היה משכנע אותם שלא.
אכן, פאטו ביצע את התפקיד של הפרא במשך שנים רבות, אבל הבוקרים החליטו להפוך אותו עכשיו לסולטן, מתאבק מאיים ממוצא מזרח תיכוני שפניו חצי הוסתרו מתחת למסכת ביין, שכיסתה לכאורה פה ללא לשון (בסיפור, הלשון נחתכה לאחר שסירב לדבר כשחטפו אותו). הכניסו גם מכנסי ג'יני וכובע שמבקרים האמינו שהזכיר נשיקות של הרשי, ופאטו יצא לדרך, עם גימיק מיושן וללא מוטיבציה. נוכחותם של אלופי ה-WWF לשעבר בוב באקלנד ואיירון שיק כמנג'רים שלו לא עזרה לו.
אם הסולטן היה גימיק מידקארד נשכח, יריבו היה במצב גרוע יותר כנער פוסטר מעצבן, שההנהלה קידמה וההמונים שנאו. בן דודו האמיתי של פאטו, דוויין ג'ונסון, היה בן עשרים וארבע בלבד כשהפך לרוקי מאיביה, שם שנועד להיות מחווה לקודמיו, אביו רוקי ג'ונסון וסבו 'הצ'יף הגדול' פיטר מאיביה. אחרי מופע מכובד בקרב הטלוויזיוני הראשון שלו בסרבייבור סירייס 1996, ג'ונסון האתלטי עלה בקארד, וזכה באליפות הבין יבשתית מהאנטר הרסט הלמסלי בספיישל של "Thursday Raw Thursday" ב-13 בפברואר. למרות ההופעה הנקייה שלו והכישרון הטוב שלו (יחסית לגילו ולניסיונו), ג'ונסון התקשה לזכות באהדת המעריצים. החיוך המלאכותי שלו עיצבן בדיוק כמו המוזיקה השמחה והמלאה בסינתיסייזר שלו, שנקראה באופן משעמם, 'גורל'. ג'ונסון שיחק את תפקיד הילד הטוב והצייתן שלא רצה שום דבר חוץ מלהוסיף למורשת הגאה של משפחתו, מה שרק הוביל לצרחות של, "רוקי סאקס," מהמעריצים הלא מתרשמים. ברסלמניה, הוא כבר לא לבש את לבוש הכניסה הרגיל שלו, כיסוי לצוואר שהיה מקושט בהמון סרטים ארוכים.
המהלכים של מאיביה נגמרו במהירות מול הסולטן, כמה דרופקיקס ואגרופים ימניים וחזקים משנות השמונים, לפני שהסולטן עבר לנרב הולד רק כמה דקות אחרי שהקרב התחיל. הקרב הגרוע היה הזדמנות לשנאה למאיביה לעלות מצד המעריצים הכועסים ברוזמונט הורייזון. "הילד הזה רוקי מתנשף, הוא לא בכושר; הוא לא חזק כמו שאתה אומר שהוא!" לעג הונקי ליד מקמהן בשולחן השדרנים, כהיל שיורד על בייביפייס לפני הקאמבק הבלתי נמנע. אבל חוסר הניסיון של ג'ונסון ברמה הזאת היה ברור, בהתחשב בכך שפאטו ביצע את הרסטהולד השני בקרב, צ'ינלוק, במהלך הלגלוג של הונקי. הצ'ינלוק היה כל כך ארוך עד שמקמהן, שבקושי דיבר על היאבקות, הסביר את הפסיכולוגיה של האחיזה כשהקהל איבד מסבלנותו. כשמאיביה הרים את ידו והראה שהוא לא נכנע, המעריצים רק הגבירו את שנאתם. זה היה קצת שיפור כשמאיביה התחיל לעשות קאמבק עם אגרופים של מוחמד עלי (מהלך שקיבל מאביו) שהשיג יותר שתיקה משנאה. כמה DDTs נמרצים ופיילדרייברס הדליקו קצת את הקהל, והמעריצים נתנו פופ כשמאיביה ניצח עם סקול בוי רול אפ, אבל הכתובת הייתה על הקיר בנוגע לפוש של ג'ונסון. "המון לא אוהבים את הפוש שהוא מקבל כי הוא עדיין לא שם," טען דייב מלצר כשביקר את הקרב.
באופן מסורתי, שמה של רסלמניה הביא איתו הילה מסוימת. אבל בתקופות רעות מבחינה פיננסית ויצירתית עבור פדרציית ההיאבקות העולמית, וכשלו"ז האירועים בתשלום התנפח עד לאירועים חודשיים ששחקו את הייחוד באירועים, הזוהר באירוע קצת דעך. אולם המופע עדיין היה גדול בעיני המתכננים של טיטאן. ברגע שמיליון אנשים ראו את האירוע הראשון בטלוויזיה במעגל סגור במרץ 1985, האירוע הפך לאבן דרך בלוח השנה של ה-WWF. המהומה תוכל לקרות כל השנה, בעיקר ברסלמניה עצמה. אבל ללילה אחד, רשמיות מנופחת תשתלב עם טירוף כזה. בעזרת מעורבות של סלבריטאים, הפקה נוצצת וסרטונים טובים, רסלמניה עלתה על כולם. האירוע השלושה עשר לא היה שונה. זאת הייתה הרסלמניה הראשונה שהתרחשה ברוזמונט הורייזון בשיקגו מאז שליש מרסלמניה 2 ששודרה משלושה מקומות ב-1986. ב-23 במרץ, 1997, מעל 16,000 מעריצים שילמו 837,150 דולרים, סכום שיא לאירוע היאבקות בעיר הזאת, כדי לראות את המופע.
הצופה בבית ראה מיד את המלכותיות הופכת לרוע. בשחור לבן, ראו את כל הידוענים שהופיעו ברסלמניה, כולל ריי צ'ארלס ומוחמד עלי, נעלמים אחד על השני במוזיקת כינור רכה. "לילה קסום בו חלומות הופכים למציאות, בו אגדות עומדות לנצח," זימר הקריין. שון מייקלס שקפץ בחן מפסגת הסולם ברסלמניה 10 הופיע בסרטון, וגם ברט הארט המנצח שהחזיק באליפות ה-WWF באותו האירוע.
המוזיקה הפכה למאיימת. רגע קטן של חושך הפך למבטו הקודר של האנדרטייקר, כשאותו הקריין אמר שבלילה הזה "הסופה פושטת על האוטופיה." הלמות תופים וצלילי חצוצרות וטרומבונים ליוו את התמונות האלימות של הניישן אוף דומניישן דורכים על אחמד ג'ונסון כמו כנופיה, ואת אנדרטייקר נותן צ'וקסלאם לשופט במהלך התקף זעם. שנה אחת לאחר המסע המדהים של מייקלס שהשיג את חלום הילדות האצילי שלו להפוך לאלוף ה-WWF, הסופרבול האישי של טיטאן הפך לשטח קרב שאמור היה לענג את הכעס של המעריצים. כל העמדות הפנים של הדמויות המרהיבות שנלחמו בתחרות אצילית קרסו במשפט האחרון, "זה אמור להיות לילה של חגיגות, זמן לשמחה. אבל הלילה, אף אחד מהאנשים הללו לא מחייך." זאת כבר לא הייתה הרסלמניה מהילדות.
באופן מסורתי, האירוע היה במה שהציגה, בנוסף לעוד כמה דברים, את מדליית הכסף של הארגון, האליפות הבין יבשתית. במשך שנים היא נחשבה ל"חגורת הוורקרים", וברסלמניה היו קרבות זכורים על התואר. ב-1997, הוויכוח בנוגע לקרב הכי גדול ברסלמניה בכל הזמנים התמקד בשני מועמדים גדולים: הניצחון הגדול של ריקי 'הדרקון' סטימבוט שסיים את כהונת ארבעה עשר החודשים של 'מאצ'ו מן' רנדי סאבאג' עם הזהב ברסלמניה 3, והמופע הנהדר של מייקלס בו הפסיד לאלוף רייזור ראמון בקרב סולם ברסלמניה 10. הקרב הראשון כלל הרבה מאוד רגעים שכמעט סיימו את הקרב והלהיבו את 93,000 המעריצים (זה המספר המפוברק שה-WWF קידמו ל'מטרות בידוריות'. הקהל המשלם האמיתי היה 78,000.) בפונטיאק סילברדום, ונחשב לעתים קרובות לקרב הכי טוב של טיטאן בשנות השמונים, ואילו האחרון קבע את הרף (הודות למאמציו של מייקלס) למופעי הפעלולים העתידיים ב-WWF. במילים אחרות, שני הקרבות הללו הקדימו את זמנם ללא ספק. למרות השינויים שנעשו ב-1997 כדי להישאר חדשניים, עדיין היו דברים שהשאירו את ה-WWF מאחור, ואחד מהם פירשן את הקרב באותה השנה.
ההונקי טונק מן היה בסביבות התואר הבין יבשתי בתקופת הרוק'נ'רסלינג, כשהחקיין השחצן של אלביס הדהים את המעריצים כשניצח את סטימבוט וזכה בתואר הבין יבשתי ביוני 1987 בתכנית בחינם. במשך כמעט חמישה עשר חודשים, שיא שמעולם לא התקרבו לשבור אותו, התחמק הונקי מכל המאתגרים הבייביפייסים, ושמר על התואר בעזרת כוח עליון, או הפסדים מכעיסים מפסילה. בזמן שהוגאן הוביל את המופעים הגדולים כאלוף הגדול, הונקי עבד במופעים המשניים, ובקושי התחמק מאנשים כמו סטימבוט, סאבאג' וברוטוס ביפקייק בעור שיניו הבולטות. האלוף הפחדן משך קהל די טוב, כשהמעריצים שילמו הרבה כסף בתקווה שיראו את האלוף המעצבן מפסיד. זה לא קרה עד לסאמרסלאם הראשון ב-1988, כשג'ים הלוויג בן העשרים ותשע, צבוע פנים בתור האולטימייט ווריור, קרע את הונקי לגזרים בפחות משלושים שניות ולקח את הזהב.
משם, התקופה של הונקי ב-WWF המשיכה ללא שום דבר משמעותי, כשהוא המשיך לעשות ג'ובים לווריור ועבד בקרבות זוגות לצד המתאבק הקשוח והגמור ג'ונתן ויסניסקי, שנודע כגרג 'הפטיש' וולנטיין, לפני שעזב את הארגון קצת אחרי חג המולד ב-1990. קרוב לשש שנים מאוחר יותר, חזר הונקי, עדיין עם ג'ל לשיער ואותה חליפה. שם היו ההבדלים בין הארגונים: הוגאן וסאבאג' היו בערוץ השני, מעודכנים בלבוש שחור, והובילו את החוליגניות הבלתי צפויה של הניו וורלד אורדר. הונקי, פרט לכך שהיה יותר שמן, נראה בדיוק כמו שנראה ב-1988. הרשע המיושן היה עכשיו באמצע שנות הארבעים שלו, והביא את ההרהורים היהירים שלו לתפקידיו כפרשן אורח, ולסטוריליין בו חיפש מתאבק צעיר שייקח תחת חסותו.
להונקי לא היה שום דבר חדש להגיד. להגנתו, הוא רק היה אשם במתיחת הזמן בו גילם תפקיד מוצלח שאמנם נמשך כבר הרבה זמן, אבל גם העלה זכרונות טובים. המתמודדים על התואר הבין יבשתי, לעומת זאת, היו מתאבקים צעירים ומוכשרים שעדיין לא מצאו את עצמם. במקום, הם שיחקו את אותן דמויות חד מימדיות שטיטאן החדשה ניסתה להתחמק מהן. המאתגר היה סולופה פאטו ג'וניור בן השלושים ואחת, שהיה בעברו האדשרינקר פאטו, אחד מני רבים במשפחת ההיאבקות של אנואי. העסק, וטיטאן בעיקר, הציגו את הסמואים כפראים בורים שהיו אוכלים את היריב שלהם אלמלא איזה מנג'ר היה משכנע אותם שלא.
אכן, פאטו ביצע את התפקיד של הפרא במשך שנים רבות, אבל הבוקרים החליטו להפוך אותו עכשיו לסולטן, מתאבק מאיים ממוצא מזרח תיכוני שפניו חצי הוסתרו מתחת למסכת ביין, שכיסתה לכאורה פה ללא לשון (בסיפור, הלשון נחתכה לאחר שסירב לדבר כשחטפו אותו). הכניסו גם מכנסי ג'יני וכובע שמבקרים האמינו שהזכיר נשיקות של הרשי, ופאטו יצא לדרך, עם גימיק מיושן וללא מוטיבציה. נוכחותם של אלופי ה-WWF לשעבר בוב באקלנד ואיירון שיק כמנג'רים שלו לא עזרה לו.
אם הסולטן היה גימיק מידקארד נשכח, יריבו היה במצב גרוע יותר כנער פוסטר מעצבן, שההנהלה קידמה וההמונים שנאו. בן דודו האמיתי של פאטו, דוויין ג'ונסון, היה בן עשרים וארבע בלבד כשהפך לרוקי מאיביה, שם שנועד להיות מחווה לקודמיו, אביו רוקי ג'ונסון וסבו 'הצ'יף הגדול' פיטר מאיביה. אחרי מופע מכובד בקרב הטלוויזיוני הראשון שלו בסרבייבור סירייס 1996, ג'ונסון האתלטי עלה בקארד, וזכה באליפות הבין יבשתית מהאנטר הרסט הלמסלי בספיישל של "Thursday Raw Thursday" ב-13 בפברואר. למרות ההופעה הנקייה שלו והכישרון הטוב שלו (יחסית לגילו ולניסיונו), ג'ונסון התקשה לזכות באהדת המעריצים. החיוך המלאכותי שלו עיצבן בדיוק כמו המוזיקה השמחה והמלאה בסינתיסייזר שלו, שנקראה באופן משעמם, 'גורל'. ג'ונסון שיחק את תפקיד הילד הטוב והצייתן שלא רצה שום דבר חוץ מלהוסיף למורשת הגאה של משפחתו, מה שרק הוביל לצרחות של, "רוקי סאקס," מהמעריצים הלא מתרשמים. ברסלמניה, הוא כבר לא לבש את לבוש הכניסה הרגיל שלו, כיסוי לצוואר שהיה מקושט בהמון סרטים ארוכים.
המהלכים של מאיביה נגמרו במהירות מול הסולטן, כמה דרופקיקס ואגרופים ימניים וחזקים משנות השמונים, לפני שהסולטן עבר לנרב הולד רק כמה דקות אחרי שהקרב התחיל. הקרב הגרוע היה הזדמנות לשנאה למאיביה לעלות מצד המעריצים הכועסים ברוזמונט הורייזון. "הילד הזה רוקי מתנשף, הוא לא בכושר; הוא לא חזק כמו שאתה אומר שהוא!" לעג הונקי ליד מקמהן בשולחן השדרנים, כהיל שיורד על בייביפייס לפני הקאמבק הבלתי נמנע. אבל חוסר הניסיון של ג'ונסון ברמה הזאת היה ברור, בהתחשב בכך שפאטו ביצע את הרסטהולד השני בקרב, צ'ינלוק, במהלך הלגלוג של הונקי. הצ'ינלוק היה כל כך ארוך עד שמקמהן, שבקושי דיבר על היאבקות, הסביר את הפסיכולוגיה של האחיזה כשהקהל איבד מסבלנותו. כשמאיביה הרים את ידו והראה שהוא לא נכנע, המעריצים רק הגבירו את שנאתם. זה היה קצת שיפור כשמאיביה התחיל לעשות קאמבק עם אגרופים של מוחמד עלי (מהלך שקיבל מאביו) שהשיג יותר שתיקה משנאה. כמה DDTs נמרצים ופיילדרייברס הדליקו קצת את הקהל, והמעריצים נתנו פופ כשמאיביה ניצח עם סקול בוי רול אפ, אבל הכתובת הייתה על הקיר בנוגע לפוש של ג'ונסון. "המון לא אוהבים את הפוש שהוא מקבל כי הוא עדיין לא שם," טען דייב מלצר כשביקר את הקרב.
חלק ב'
התקפה לאחר הקרב על מאיביה מצד הסולטן, באקלנד והשיק נקטעה בידי רוקי ג'ונסון בן החמישים ושתיים, שהציל את בנו חסר האונים ממלתעות שני האלופים לשעבר בגיל העמידה והדמות שנועדה לכישלון. אמנם יבוא יום בו אף אחד לא יתפוס את זה שדוויין ג'ונסון יצטרך שאביו הזקן יציל אותו, אבל ה-23 במרץ, 1997, לא היה היום הזה.
אולי היה יותר מכובד אם ג'ונסון היה ניצל בידי מה שהצמידו עכשיו להאנטר הרסט הלמסלי. באין יור האוס: פיינל פור בצ'אטאנוגה חודש קודם לכן, הפסיד הלמסלי בקרב החוזר על התואר הבין יבשתי מול מאיביה, לאחר התערבות מגולדאסט, שנכנס לפיוד עם הלמסלי בסוף 1996. הסיפור שם היה בנוגע לזה שהלמסלי ניסה להתחיל עם המלווה של גולדאסט, אשתו האמיתית, מרלינה, מה שהכעיס את גולדאסט. הלמסלי ניצח בקרב הראשון, ושמר על התואר ברויאל ראמבל בינואר, שם דייב מלצר נשאר אדיש לפוש של הלמסלי, וטען ש"יש לו פוטנציאל, אבל כרגע, הוא מקבל פוש רק בגלל פוטנציאל ופוליטיקה, ובגלל שיש לו אחלה שיער. העבודה שלו טובה רק במעט מהממוצע והריאיונות והדמות שלו הם מתחת לממוצע." אבל עם הקשר האישי למייקלס והקשרים בתוך הארגון, לא היה חשש שטריפל אייץ' ירד ממעמדו בקארד של ה-WWF בקרוב.
הלמסלי היה צריך משהו שיצדיק את מעמדו בסדר העדיפויות של טיטאן. בתחילת 1996, לדמות האריסטוקרט המפונק לא היה עוד משהו פרט לזה שנשים יפות בתלבושת ערב הלכו עם הלמסלי בשביל הכניסה לקרבות שלו, כששיי מרקס, דוגמנית פלייבוי, התחילה זאת. הרעיון היה שאם למעריצים לא היה אכפת מספיק כדי לצעוק בוז לג'נטלמן המפונק והמעודן, הם יכעסו מהיכולת שלו למשוך דוגמניות יפות בגלל מעמדו. התגובות להלמסלי נותרו פושרות במהלך השנה, גם כשזרק את העלמות והפך לחניך של 'מיסטר פרפקט' קורט הניג. הברית הזאת, שבזכותה קיבל את התואר הבין יבשתי, נעלמה תוך חודש. הניג עזב את הארגון בכעס ועבר ל-WCW, בגלל שטען שה-WWF מנעו ממנו לקבל קצבת נכות בת שש ספרות מפוליסת הביטוח לוידס של לונדון. ברויאל ראמבל בינואר, הביא הלמסלי את קורטיס יוז המאיים והאדיש, שנודע בעולם ההיאבקות כ'מר יוז', כמשרת/שומר הראש שלו. גם הברית הזאת הייתה קצרה, כי יוז סבל ממחלה רצינית בלב ובכליות שלו ולכן נאלץ לעבור טיפול. (יוז התאושש, ואז חזר ל-WWF ב-1999, בכושר טוב, כשומר ראשו של כריס ג'ריקו. הברית הזאת הייתה קצרה גם היא, ויוז נעלם תוך כמה שבועות.)
וולדק 'קילר' קוואלסקי היה דמות מאיימת במהלך תקופתו כמתאבק, אבל מחוץ לזירה היה קוואלסקי ענק עדין שתמך בצמחונות, ואימן כמה מתאבקים טובים, כולל את הלמסלי. בעזרת קוואלסקי עוד אחת מתלמידותיו ושומרת הראש הבאה של האנטר נכנסה ל-WWF, עם השלכות גדולות לעתיד.
בהאוס שואו של ה-WWF במיאמי בסוף 1996, הציג קוואלסקי את התלמידה שלו בפני בנו של וינס, שיין מקמהן. קוואלסקי היה סקאוטר מתאבקים עבור מקמהן, כי הקשר שלו להיאבקות הניו יורקרית היה קיים מאז אביו של וינס, והפעם היה לו משהו שנראה היה קל למכירה. הדבר המרשים שקוואלסקי הביא לטיטאן היה בעל גוף מסותת, לסת גרניט, עיניים חודרות ובעל רקע אתלטי שכלל קפיצות נהדרות. אמנם זה לא נשמע חריג אצל כמה מתאבקים, אבל העובדה שג'ואן מארי לאורר הייתה אישה ששילבה את האיומים בחן כמו שאף אישה לא עשתה, הפכה אותה לאטרקציה ייחודית.
"ניסיתי להסביר לשיין שקיבלתי הודעה במשיבון בבית מקווין נאש מוורלד צ'מפיונשיפ רסלינג," אמר קוואלסקי ב-2001. "נאש אמר, 'פול לבק התקשר אלינו שניקח לפה את הבחורה שאימנת וננסה להחתים אותה. שהיא די טובה.' סיפרתי לשיין מקמהן את כל הסיפור ואמרתי, 'WCW מעוניינת בבחורה הזאת. למה שלא תיקחו אותה?' דיברתי איתו שוב פעמיים והוא אמר, 'נחתים אותה.'"
מייקלס נזכר בפגישה עם לאורר מוקדם יותר באותה השנה עם לבק, וטען שתמך בהחתמתה, אבל שווינס לא רצה. "מהרגע שראינו אותה, רצינו להביאה כשומרת ראש," נזכר מייקלס. "הצענו את הרעיון לוינס, אך הוא לא אהב את זה. 'אף אחד לא יקנה את זה שבחורה מרביצה לכל הגברים האלה.' שיין היה בקטע. האנטר והוא חזרו ולבסוף מכרו לוינס את הרעיון."
צ'יינה, השם שהפך למזוהה לחלוטין עם לאורר, ערכה את הבכורה כמה רגעים לאחר שגולדאסט עלה להלמסלי בקרב שלו מול מאיביה בפיינל פור. כשהלמסלי וגולדאסט לעגו אחד לשני במילים, צ'יינה רצה לפעולה, הושיטה ידה מעל למחסום, ותפסה את מרלינה בחניקה אחורית. הפרש הגובה הברור (צ'יינה הייתה בגובה מטר שבעים ושבע לעומת מרלינה שהייתה רק בגובה מטר חמישים ושתיים.) היה מדהים כמו העובדה שהצוואר של מרלינה הוסתר לגמרי בידי הזרוע שהייתה בגודל עציץ. בעוד שהניג היועץ ויוז האילם מחזרו רעיונות מפעם, הרעיון של שומרת ראש אישה משכנעת היה מלא בפוטנציאל. הקטע החדש היה שצ'יינה התערבה בקרבות של הלמסלי, כי הדמות שלה לא היססה להתאבק מול הגברים. זה היה ברור במהלך המהדורה הראשונה של RAW IS WAR שבועיים לפני רסלמניה בה הלמסלי, גולדאסט והמלוות שלהם התקוטטו והופרדו. עם כמה שופטים מעורבים, נתנה צ'יינה גורילה פראס לשופט הזעיר הרווי וויפלמן אל שני שופטים אחרים, וזכתה לתרועות עידוד נדהמות.
הלמסלי יצא אובר על גולדאסט ברסלמניה אחרי קרב מכובד בן ארבע עשרה דקות, שבמהלכו צ'יינה תפסה את מרלינה בחיבוק דוב ברגע האחרון, והחזיקה בגופה הקטן והשברירי בצורה כזאת שהזכירה שד בקופסה שהיטלטל על הקפיץ. אמנם הפושים הקודמים שלו קיבלו אדישות, אבל הפעם הלמסלי קיבל תמיכה מצד משהו שהיה נגד כל ההיגיון בהיאבקות. במילים אחרות, זה היה שונה, ובתקופה הזאת, 'שונה' אמר שקיבלת הזדמנות.
התקפה לאחר הקרב על מאיביה מצד הסולטן, באקלנד והשיק נקטעה בידי רוקי ג'ונסון בן החמישים ושתיים, שהציל את בנו חסר האונים ממלתעות שני האלופים לשעבר בגיל העמידה והדמות שנועדה לכישלון. אמנם יבוא יום בו אף אחד לא יתפוס את זה שדוויין ג'ונסון יצטרך שאביו הזקן יציל אותו, אבל ה-23 במרץ, 1997, לא היה היום הזה.
אולי היה יותר מכובד אם ג'ונסון היה ניצל בידי מה שהצמידו עכשיו להאנטר הרסט הלמסלי. באין יור האוס: פיינל פור בצ'אטאנוגה חודש קודם לכן, הפסיד הלמסלי בקרב החוזר על התואר הבין יבשתי מול מאיביה, לאחר התערבות מגולדאסט, שנכנס לפיוד עם הלמסלי בסוף 1996. הסיפור שם היה בנוגע לזה שהלמסלי ניסה להתחיל עם המלווה של גולדאסט, אשתו האמיתית, מרלינה, מה שהכעיס את גולדאסט. הלמסלי ניצח בקרב הראשון, ושמר על התואר ברויאל ראמבל בינואר, שם דייב מלצר נשאר אדיש לפוש של הלמסלי, וטען ש"יש לו פוטנציאל, אבל כרגע, הוא מקבל פוש רק בגלל פוטנציאל ופוליטיקה, ובגלל שיש לו אחלה שיער. העבודה שלו טובה רק במעט מהממוצע והריאיונות והדמות שלו הם מתחת לממוצע." אבל עם הקשר האישי למייקלס והקשרים בתוך הארגון, לא היה חשש שטריפל אייץ' ירד ממעמדו בקארד של ה-WWF בקרוב.
הלמסלי היה צריך משהו שיצדיק את מעמדו בסדר העדיפויות של טיטאן. בתחילת 1996, לדמות האריסטוקרט המפונק לא היה עוד משהו פרט לזה שנשים יפות בתלבושת ערב הלכו עם הלמסלי בשביל הכניסה לקרבות שלו, כששיי מרקס, דוגמנית פלייבוי, התחילה זאת. הרעיון היה שאם למעריצים לא היה אכפת מספיק כדי לצעוק בוז לג'נטלמן המפונק והמעודן, הם יכעסו מהיכולת שלו למשוך דוגמניות יפות בגלל מעמדו. התגובות להלמסלי נותרו פושרות במהלך השנה, גם כשזרק את העלמות והפך לחניך של 'מיסטר פרפקט' קורט הניג. הברית הזאת, שבזכותה קיבל את התואר הבין יבשתי, נעלמה תוך חודש. הניג עזב את הארגון בכעס ועבר ל-WCW, בגלל שטען שה-WWF מנעו ממנו לקבל קצבת נכות בת שש ספרות מפוליסת הביטוח לוידס של לונדון. ברויאל ראמבל בינואר, הביא הלמסלי את קורטיס יוז המאיים והאדיש, שנודע בעולם ההיאבקות כ'מר יוז', כמשרת/שומר הראש שלו. גם הברית הזאת הייתה קצרה, כי יוז סבל ממחלה רצינית בלב ובכליות שלו ולכן נאלץ לעבור טיפול. (יוז התאושש, ואז חזר ל-WWF ב-1999, בכושר טוב, כשומר ראשו של כריס ג'ריקו. הברית הזאת הייתה קצרה גם היא, ויוז נעלם תוך כמה שבועות.)
וולדק 'קילר' קוואלסקי היה דמות מאיימת במהלך תקופתו כמתאבק, אבל מחוץ לזירה היה קוואלסקי ענק עדין שתמך בצמחונות, ואימן כמה מתאבקים טובים, כולל את הלמסלי. בעזרת קוואלסקי עוד אחת מתלמידותיו ושומרת הראש הבאה של האנטר נכנסה ל-WWF, עם השלכות גדולות לעתיד.
בהאוס שואו של ה-WWF במיאמי בסוף 1996, הציג קוואלסקי את התלמידה שלו בפני בנו של וינס, שיין מקמהן. קוואלסקי היה סקאוטר מתאבקים עבור מקמהן, כי הקשר שלו להיאבקות הניו יורקרית היה קיים מאז אביו של וינס, והפעם היה לו משהו שנראה היה קל למכירה. הדבר המרשים שקוואלסקי הביא לטיטאן היה בעל גוף מסותת, לסת גרניט, עיניים חודרות ובעל רקע אתלטי שכלל קפיצות נהדרות. אמנם זה לא נשמע חריג אצל כמה מתאבקים, אבל העובדה שג'ואן מארי לאורר הייתה אישה ששילבה את האיומים בחן כמו שאף אישה לא עשתה, הפכה אותה לאטרקציה ייחודית.
"ניסיתי להסביר לשיין שקיבלתי הודעה במשיבון בבית מקווין נאש מוורלד צ'מפיונשיפ רסלינג," אמר קוואלסקי ב-2001. "נאש אמר, 'פול לבק התקשר אלינו שניקח לפה את הבחורה שאימנת וננסה להחתים אותה. שהיא די טובה.' סיפרתי לשיין מקמהן את כל הסיפור ואמרתי, 'WCW מעוניינת בבחורה הזאת. למה שלא תיקחו אותה?' דיברתי איתו שוב פעמיים והוא אמר, 'נחתים אותה.'"
מייקלס נזכר בפגישה עם לאורר מוקדם יותר באותה השנה עם לבק, וטען שתמך בהחתמתה, אבל שווינס לא רצה. "מהרגע שראינו אותה, רצינו להביאה כשומרת ראש," נזכר מייקלס. "הצענו את הרעיון לוינס, אך הוא לא אהב את זה. 'אף אחד לא יקנה את זה שבחורה מרביצה לכל הגברים האלה.' שיין היה בקטע. האנטר והוא חזרו ולבסוף מכרו לוינס את הרעיון."
צ'יינה, השם שהפך למזוהה לחלוטין עם לאורר, ערכה את הבכורה כמה רגעים לאחר שגולדאסט עלה להלמסלי בקרב שלו מול מאיביה בפיינל פור. כשהלמסלי וגולדאסט לעגו אחד לשני במילים, צ'יינה רצה לפעולה, הושיטה ידה מעל למחסום, ותפסה את מרלינה בחניקה אחורית. הפרש הגובה הברור (צ'יינה הייתה בגובה מטר שבעים ושבע לעומת מרלינה שהייתה רק בגובה מטר חמישים ושתיים.) היה מדהים כמו העובדה שהצוואר של מרלינה הוסתר לגמרי בידי הזרוע שהייתה בגודל עציץ. בעוד שהניג היועץ ויוז האילם מחזרו רעיונות מפעם, הרעיון של שומרת ראש אישה משכנעת היה מלא בפוטנציאל. הקטע החדש היה שצ'יינה התערבה בקרבות של הלמסלי, כי הדמות שלה לא היססה להתאבק מול הגברים. זה היה ברור במהלך המהדורה הראשונה של RAW IS WAR שבועיים לפני רסלמניה בה הלמסלי, גולדאסט והמלוות שלהם התקוטטו והופרדו. עם כמה שופטים מעורבים, נתנה צ'יינה גורילה פראס לשופט הזעיר הרווי וויפלמן אל שני שופטים אחרים, וזכתה לתרועות עידוד נדהמות.
הלמסלי יצא אובר על גולדאסט ברסלמניה אחרי קרב מכובד בן ארבע עשרה דקות, שבמהלכו צ'יינה תפסה את מרלינה בחיבוק דוב ברגע האחרון, והחזיקה בגופה הקטן והשברירי בצורה כזאת שהזכירה שד בקופסה שהיטלטל על הקפיץ. אמנם הפושים הקודמים שלו קיבלו אדישות, אבל הפעם הלמסלי קיבל תמיכה מצד משהו שהיה נגד כל ההיגיון בהיאבקות. במילים אחרות, זה היה שונה, ובתקופה הזאת, 'שונה' אמר שקיבלת הזדמנות.
חלק ג'
החזרה של לג'יון אוף דום לטיטאן בשבוע האחרון של פברואר הייתה נוחה במיוחד: הצמד היה גאה בכך שהגיע מהרחובות הקשים של שיקגו, ולכן יכול היה להופיע באותה העיר ברסלמניה, יחד עם טוני 'אחמד ג'ונסון' נוריס כדי להילחם מול הניישן אוף דומניישן המיליטנטי, בהובלת רון 'פארוק' סימונס, שעדיין השתמש בגימיק ששילב בין יואי ניוטון ולואיס פרחאן ברטוריקה העוצמתית שלו. אמנם סימונס האפרו-אמריקני הוביל קבוצה שכללה תומכים שלבשו פפיונים והיו זהים לאומת האסלאם שחיקו, אבל שני שותפיו של סימונס ממש לא היו שחורים.
קודם כל, בריאן 'קראש' אדמס הלבן סיים את המעצר שלו מ-1995 על אחזקת סטרואידים אנבוליים ונשק בלתי חוקי כשהתלבש כמו מלך חצר בית הכלא, עם קעקוע על המצח. זה שאדמס חזר לארגון בקיץ 1996 במהלך תקופת המבחן שלו היה חריג לכשעצמו, אבל הברית שלו עם הסטייבל השחור הייתה ממש מוזרה. אותו הדבר קרה עם סאביו ווגה, שלא רק שנולד בפוארטו ריקו, אלא שכמעט שנתיים המוצא הלטיני שלו היה כל הגימיק שלו, לצד שיר כניסה שמח ומלא בחצוצרות ובתופים.
ווגה החליף את החולצות הצבעוניות ללא שרוולים עבור מעיל עור ארוך עם כיפה תואמת, ולפחות נראה כמו חבר בכנופיה מסוכנת, ואם לא אז כחייל מיליטנט.
סימונס עמד בין שותפיו ועוזריו עם הטוקסידו קצת לפני הקרב, שהיה 'קרב רחוב שיקגו', והבטיח נזק גופני עבור "הילד הצבעוני הפרחח הזה, אחמד ג'ונסון," וה-LOD. באופן אירוני, ספג סימונס את רוב הנזק במהלך המאבק בן אחת עשרה הדקות, כשנפצע בכתף לאחר שנמשך מהחבל השני בידי הוק, כשהחזיק קצה אחד של חבל מניילון. החבל נכנס לקרב כמה דקות קודם לכן, כשווגה שם את הקצה של הלולאה על צווארו של אחמד, כשמקמהן המתלהב בדרך כלל הוריד את קולו, עיווה את פרצופו ואמר, "אל תעשה את זה!" בפרשנות. הדבר היחיד שעמעם את ההתייחסות הגזעית היה שברגע שהלולאה נכרכה סביב צווארו של ג'ונסון, משכו אותה שני אנשים שחורים אחרים, היועץ המשפטי לניישן קלארנס מייסון, והתלמיד ללא השם דאז בטוקסידו, אוסי 'די-לו בראון' קונור.
כל הקרב הסתיים לאחר שקראש חטף קלוזליין מקרש, אחד מנשקים רבים שנכנסו לקרב שלא עצר אף פעם. ענני מטפי כיבוי אש נשארו ליד הזירה, ונתנו את הרושם שאש משתוללת סופסוף נרגעה. כשכל הפסולת עוד הייתה מפוזרת מהקרב, עולם ההיאבקות עוד היה עסוק באבק המטאפורי שנשאר מהקרב הקודם.
החזרה של לג'יון אוף דום לטיטאן בשבוע האחרון של פברואר הייתה נוחה במיוחד: הצמד היה גאה בכך שהגיע מהרחובות הקשים של שיקגו, ולכן יכול היה להופיע באותה העיר ברסלמניה, יחד עם טוני 'אחמד ג'ונסון' נוריס כדי להילחם מול הניישן אוף דומניישן המיליטנטי, בהובלת רון 'פארוק' סימונס, שעדיין השתמש בגימיק ששילב בין יואי ניוטון ולואיס פרחאן ברטוריקה העוצמתית שלו. אמנם סימונס האפרו-אמריקני הוביל קבוצה שכללה תומכים שלבשו פפיונים והיו זהים לאומת האסלאם שחיקו, אבל שני שותפיו של סימונס ממש לא היו שחורים.
קודם כל, בריאן 'קראש' אדמס הלבן סיים את המעצר שלו מ-1995 על אחזקת סטרואידים אנבוליים ונשק בלתי חוקי כשהתלבש כמו מלך חצר בית הכלא, עם קעקוע על המצח. זה שאדמס חזר לארגון בקיץ 1996 במהלך תקופת המבחן שלו היה חריג לכשעצמו, אבל הברית שלו עם הסטייבל השחור הייתה ממש מוזרה. אותו הדבר קרה עם סאביו ווגה, שלא רק שנולד בפוארטו ריקו, אלא שכמעט שנתיים המוצא הלטיני שלו היה כל הגימיק שלו, לצד שיר כניסה שמח ומלא בחצוצרות ובתופים.
ווגה החליף את החולצות הצבעוניות ללא שרוולים עבור מעיל עור ארוך עם כיפה תואמת, ולפחות נראה כמו חבר בכנופיה מסוכנת, ואם לא אז כחייל מיליטנט.
סימונס עמד בין שותפיו ועוזריו עם הטוקסידו קצת לפני הקרב, שהיה 'קרב רחוב שיקגו', והבטיח נזק גופני עבור "הילד הצבעוני הפרחח הזה, אחמד ג'ונסון," וה-LOD. באופן אירוני, ספג סימונס את רוב הנזק במהלך המאבק בן אחת עשרה הדקות, כשנפצע בכתף לאחר שנמשך מהחבל השני בידי הוק, כשהחזיק קצה אחד של חבל מניילון. החבל נכנס לקרב כמה דקות קודם לכן, כשווגה שם את הקצה של הלולאה על צווארו של אחמד, כשמקמהן המתלהב בדרך כלל הוריד את קולו, עיווה את פרצופו ואמר, "אל תעשה את זה!" בפרשנות. הדבר היחיד שעמעם את ההתייחסות הגזעית היה שברגע שהלולאה נכרכה סביב צווארו של ג'ונסון, משכו אותה שני אנשים שחורים אחרים, היועץ המשפטי לניישן קלארנס מייסון, והתלמיד ללא השם דאז בטוקסידו, אוסי 'די-לו בראון' קונור.
כל הקרב הסתיים לאחר שקראש חטף קלוזליין מקרש, אחד מנשקים רבים שנכנסו לקרב שלא עצר אף פעם. ענני מטפי כיבוי אש נשארו ליד הזירה, ונתנו את הרושם שאש משתוללת סופסוף נרגעה. כשכל הפסולת עוד הייתה מפוזרת מהקרב, עולם ההיאבקות עוד היה עסוק באבק המטאפורי שנשאר מהקרב הקודם.
חלק ד'
אם המעריצים של ליגת הפוטבול הלאומית עוד נדהמו מהמבנה המסותת של אד הונצ'ולי, עורך הדין השרירי והמרשים בגיל העמידה שעבד בסופי שבוע כשופט ראשי מאז 1990, הם היו קופאים כמו צבי ממבנה גופו של קן שאמרוק. רק מאה ימים לאחר שחנק את מתאבק ניו ג'פאן העתידי בריאן 'פיורי' ג'ונסטון במופע האולטימייט אולטימייט השני של UFC, היה שאמרוק מכונת לחימה חדשה, עם שרירים דו ראשיים ענקיים וירכיים עבות שמתחו את התפרים בבגדיו, חולצת שופט מפוספסת ללא שרוולים ומכנסיים שחורים. נדמה היה שרק להכניס את ידיו דרך השרוולים דרש מאמץ.
בפברואר 1997, בשיא האהדה כלפיו, אלוף הסופרפייט הראשון של UFC, שאמרוק, חתם על חוזה בן שלוש שנים ושבע ספרות עם טיטאן, וויתר על ההזדמנות להילחם מול אלוף ה-IWGP למשקל כבד, שינייה האשימוטו, בטוקיו דום באביב. חמישה ימים לפני ששאמרוק חתם על החוזה של מקמהן, ביצעו ניו ג'פאן טעות כשהכריזו שהקרב על התואר בין האשימוטו ושאמרוק היה רשמי. אולטימייט פייטינג צ'מפיונשיפ איבדו הכנסות אירועים באותה תקופה, כשהשיגו רק 120,000 קניות באירוע של דצמבר 1996 בו שאמרוק חנק את ג'ונסטון. בקרב, שבר שאמרוק את ידו, ולכן לא יכול היה להמשיך בטורניר של אותו הערב. שאמרוק ראה את הכתובת על הקיר ומסיבות כלכליות הסכים להצעה הכספית של ה-WWF. "אם אעשה משהו שאני אוהב ואוכל לתמוך במשפחתי, אמשיך לעשות אותו. ברגע שלא אוכל, אצטרך לעשות משהו אחר," אמר שאמרוק לחדשות של דייטון קצת אחרי החתימה אצל טיטאן.
כשבדרך כלל קשה להחמיץ אותו, המשימה של שאמרוק ברסלמניה 13 הייתה לא להתבלט, להישאר רק מחוץ לעניינים, פרט לרגע קטן אחד. עד הרגע הזה, האנגל הכי רותח בטריטוריה יתחמם לרמה בלתי נשכחת.
אחרי שמקמהן והפרשנים רוס ולולר אימתו את שאמרוק כקטלני, הם הפנו את תשומת ליבם ל'סטון קולד' סטיב אוסטין, שהלך במסדרון אחורי הקלעים אל מסך הכניסה. כשאי אפשר היה לשמוע את זה בגלל המוזיקה החזקה בסגנון 'בולס און פרייד', אמר אוסטין לצלם שעקב אחריו, "תסלק את התחת שלך מהדרך שלי." רק שבע וחצי שנים לאחר הבכורה שלו, הטקסני הנחוש כבר ראה את הארץ המובטחת, המקום בו ענקי התעשייה התקבצו בלי לדאוג ממעמדם. המהמורות הפוליטיות, וגם לא צלמים, לא יעמדו בדרכו.
הצליל הייחודי של הזכוכית המתנפצת התחיל את מוזיקת הכניסה הזריזה של אוסטין, והזכיר פולש לבית, ולא חתול מסכן. הפלישה של 'סטון קולד' הייתה דומה לג'ינג'ס חאן במסעותיו, וככל שיגיע יותר טוב, כך יהיה יותר מתאים. ברסלמניה 13, לא רק שהזכוכית נשברה במהלך השיר של אוסטין, אלא שריבוע זכוכית שחורה אמיתי הוצב בשביל הכניסה, עם 'אוסטין 3:16' רשום עליו, והתנפץ לגשם רסיסים חדים. אוסטין הלך על הרסיסים, מזכיר את ההליכה הכואבת של ברוס ויליס על זכוכית שבורה במת לחיות. דמותו של וויליס, ג'ון מקליין, הצילה בני ערובה מחוטפים גרמניים אלימים. אוסטין עמד להציל רסלמניה בינונית מההידרדרות שלה.
כשהוא בדרך כלל נושף אש בנהמה הטקסנית הדרום-מזרחית שלו, אוסטין היה יותר מאופק הפעם. הוא נשען בפינה הרחוקה, ידיו נחוץ על החבלים כשהציץ בהרהור על הקהל. ההצגה עבור המצלמות נפסקה בגלל הרגע האמיתי הזה, אולי כשחשב קצת או אולי התפלל. כל כך הרבה הוטל על כתפיו הרחבות של אוסטין מאז יוני שעבר כשהפך לרע הראשי בטריטוריה ללא ספק. בסוף הקרב, אם הכול ילך כמו שצריך, סטיב אוסטין עמד להפוך לגיבור מספר אחת ב-WWF. כשהארט עמד להחליף צד עם אוסטין, ולהפוך להיל לראשונה מזה תשע שנים, הימר מקמהן ששני המקצוענים הכי גדולים שלו יעברו בצורה חלקה. הייתה זאת משימה קשה, ואוסטין היה צריך לאסוף את עצמו לרגע.
הארט נכנס שני לתגובה די חיובית, החודשים של הפגיעה בדמותו פצעו רק בשטחיות את אמינותו. כשהוא עובר את הזכוכיות שנותרו מהכניסה של אוסטין, התרחש חילוף דורות, שהמתאבק הטוב והוותיק הבין מיד. "קיבלתי עידוד טוב, אבל היו מספיק שלטים וקריאות בוז כועסות בשביל שאבין שימיי כבייביפייס נגמרו," נזכר הארט, וכך קיבל יותר את גורלו לאחר הקרב. מקמהן המשיך ללבות את להבות השינוי, ואמר, "תגובה מעורבת עבור האיש שללא ספק יש לו מורשת בפדרציית ההיאבקות העולמית. אבל לאחרונה, המורשת הזאת מתחילה להשתנות."
הקרב היה קרב 'הכנעות', והמנצח היה זה שיכריח את יריבו להיכנע, בכל דרך שהיא. הפרשנים דיברו על ההבדלים בסגנונות של שני האנשים, שהארט כנראה ינצח בעזרת ההיאבקות הטכנית המצוינת שלו, ואילו אוסטין הקשוח ינסה להרביץ ולפגוע ב'היטמן' עד שיפרוש. אכן, אוסטין התחיל את הקרב כשתיקל את הארט, והוביל למריבה מול הארט שהחזיר לו כגמולו. המקרה החריג הראשון התרחש מחוץ לזירה, כשהארט זרק את אוסטין אל עמוד הזירה, והבשר שפגע בפלדה הדהד ברוזמונט הורייזון. לא הייתה מנוחה: אוסטין הגיב בהפיכת סופלקס כך שהפיל את הארט עם המפשעה אל מחסום האבטחה.
הספוט התרחש בפני האייקונים מפעם, קפטן לו אלבנו ו'מר USA' טוני אטלס, שהיה ברור שנדהמו. הם היו מהתקופה בה ברונו סאמארטינו וסרג'נט סלוטר נלחמו בקטטות מדממות בהן הכול היה הולך, אבל המהומה לא הגיעה אל הקהל. אוסטין הצטרף אל הארט בקהל ההומה, וביחד הם הלכו לאחורי הארינה כשהחליפו מכות בתוך ים ענק של אנשים צורחים. הצופים הפרועים הללו מנעו מהקהל בבית לראות סיום למהלך אחד: הארט נותן באקדרופ לאוסטין כדי לצאת מפיילדרייבר על המדרגות, כשהנחיתה המדויקת של 'סטון קולד' נותרה מסתורית, אפילו עבור אלו שראו אותה ממקור ראשון. עבור אוסטין, הבלגן הזה התאים לקרב.
"לפעמים, להילחם בקהל יכול להיות ממש מעצבן," הסביר אוסטין לאחר מכן. "אבל כולם שיתפו איתנו פעולה, טפחו לנו על השכם. אנשים ממש התלהבו שהקרב הגיע אליהם, כי בן אדם, כשאתה רחוק כל כך מהזירה, ופתאום הקרב ממש לידך באופן אישי, זה ממש כיף."
ליד הזירה, הארט, לראשונה בקריירה שלו בת עשרים השנה, קפץ ממחסום האבטחה ונתן את המרפק שלו לאוסטין. למרות שזה לא היה מהמהלכים המדהימים שהעידן הבא הבטיח ללקוחות המשלמים, הארט הגביר את הקצב שלו בצורה שלו. כעבור כמה שניות, נזרק הארט אל מדרגות הזירה, וניתק אותן מהעמוד.
השוויוניות, התחושה שהארט יוכל להפסיד בקרב הכי חשוב שלו מזה שנה, נתנה למקמהן עוד אפשרות לצבוע את סוס העבודה שלו בצבעים קודרים.
"אם ברט הארט יפסיד בקרב הזה," אמר מקמהן, "צריך לחשוב מה יהיה התירוץ שלו, כי יהיה לו אחד - לדעתי." המילה האחרונה הזאת נאמרה אחרי הפסקה ברורה, והזכירה למי שהקשיב שמה שאמר היה דעה של איש אחד. עד עכשיו, היה נדיר שמקמהן השדר אי פעם ירד על גיבור מבוסס, או אפילו יצא נגד מישהו בצורה כזאת. אחרי שהפופ בכניסה של הארט חיסל כל ספק שההמונים הבינו את הכיוון שהלך אליו, שינה מקמהן מסלול. ג'ים רוס לא הסכים עם ההנחה של מקמהן, מה שהיה מסקרן בתקופה הזאת בה זהות ה'בחור הטוב' לא תמיד הייתה ברורה.
הקרב המשיך כשהארט חזר לבסיס, ועבד על הברך השמאלית של אוסטין במרץ. הצגת מתיחות הרגל והקפיצות על הברך היו קלאסיות, הארט מפעם, אבל לא יותר מדי פעם, קפוא בשיאו. זה אפשר לאוסטין לפעול, ולהציג שתי אצבעות משולשות לשאמרוק כי העז לשאול אם אוסטין רצה לוותר. המרדנות הזאת הייתה שונה מאוד מסגנון ההיאבקות הנקי של הארט, והם לא יכלו יותר לצייר גבול בין הדור החדש של פעם והמהומות הבלתי ניתנות לשליטה של התקופה החדשה והנועזת.
"צפיתי במעבר כשהיינו בזירה," נזכר שאמרוק, "הרגשת את האווירה משתנה מהגישה הזאת של היאבקות לגישה הקשוחה הזאת. הרגשת אותה משתנה באותו הלילה."
מקמהן המשיך לדבר על השינוי הפתאומי הזה, והמשיך לרדת על הכוכב הקנדי שלו כשהוסיף, "ניתן לקוות שאולי אחרי הקרב הזה, אולי 'ההיטמן' ברט הארט יירגע ויחזור למורשת הנהדרת שהייתה לו בפדרציית ההיאבקות העולמית. אולי משהו, אני מקווה, יחזיר אותו לעצמו." אוסטין התערב בהתקפה המתודית של הארט כשמשך את הרגל שלו מעוד ניסיון לקפיצה, לפני שביצע את הסטון קולד סטאנר שלו וזכה לעידוד. בקרב הכנעות לא היה אפשר לעשות משהו אחריו, אבל הרגע של התגובה לסטאנר הראה את הפוטנציאל שלו כמסיים אירועים, התשובה האלימה והפתאומית לסיום גיבור העל של האלק הוגאן.
אם המעריצים של ליגת הפוטבול הלאומית עוד נדהמו מהמבנה המסותת של אד הונצ'ולי, עורך הדין השרירי והמרשים בגיל העמידה שעבד בסופי שבוע כשופט ראשי מאז 1990, הם היו קופאים כמו צבי ממבנה גופו של קן שאמרוק. רק מאה ימים לאחר שחנק את מתאבק ניו ג'פאן העתידי בריאן 'פיורי' ג'ונסטון במופע האולטימייט אולטימייט השני של UFC, היה שאמרוק מכונת לחימה חדשה, עם שרירים דו ראשיים ענקיים וירכיים עבות שמתחו את התפרים בבגדיו, חולצת שופט מפוספסת ללא שרוולים ומכנסיים שחורים. נדמה היה שרק להכניס את ידיו דרך השרוולים דרש מאמץ.
בפברואר 1997, בשיא האהדה כלפיו, אלוף הסופרפייט הראשון של UFC, שאמרוק, חתם על חוזה בן שלוש שנים ושבע ספרות עם טיטאן, וויתר על ההזדמנות להילחם מול אלוף ה-IWGP למשקל כבד, שינייה האשימוטו, בטוקיו דום באביב. חמישה ימים לפני ששאמרוק חתם על החוזה של מקמהן, ביצעו ניו ג'פאן טעות כשהכריזו שהקרב על התואר בין האשימוטו ושאמרוק היה רשמי. אולטימייט פייטינג צ'מפיונשיפ איבדו הכנסות אירועים באותה תקופה, כשהשיגו רק 120,000 קניות באירוע של דצמבר 1996 בו שאמרוק חנק את ג'ונסטון. בקרב, שבר שאמרוק את ידו, ולכן לא יכול היה להמשיך בטורניר של אותו הערב. שאמרוק ראה את הכתובת על הקיר ומסיבות כלכליות הסכים להצעה הכספית של ה-WWF. "אם אעשה משהו שאני אוהב ואוכל לתמוך במשפחתי, אמשיך לעשות אותו. ברגע שלא אוכל, אצטרך לעשות משהו אחר," אמר שאמרוק לחדשות של דייטון קצת אחרי החתימה אצל טיטאן.
כשבדרך כלל קשה להחמיץ אותו, המשימה של שאמרוק ברסלמניה 13 הייתה לא להתבלט, להישאר רק מחוץ לעניינים, פרט לרגע קטן אחד. עד הרגע הזה, האנגל הכי רותח בטריטוריה יתחמם לרמה בלתי נשכחת.
אחרי שמקמהן והפרשנים רוס ולולר אימתו את שאמרוק כקטלני, הם הפנו את תשומת ליבם ל'סטון קולד' סטיב אוסטין, שהלך במסדרון אחורי הקלעים אל מסך הכניסה. כשאי אפשר היה לשמוע את זה בגלל המוזיקה החזקה בסגנון 'בולס און פרייד', אמר אוסטין לצלם שעקב אחריו, "תסלק את התחת שלך מהדרך שלי." רק שבע וחצי שנים לאחר הבכורה שלו, הטקסני הנחוש כבר ראה את הארץ המובטחת, המקום בו ענקי התעשייה התקבצו בלי לדאוג ממעמדם. המהמורות הפוליטיות, וגם לא צלמים, לא יעמדו בדרכו.
הצליל הייחודי של הזכוכית המתנפצת התחיל את מוזיקת הכניסה הזריזה של אוסטין, והזכיר פולש לבית, ולא חתול מסכן. הפלישה של 'סטון קולד' הייתה דומה לג'ינג'ס חאן במסעותיו, וככל שיגיע יותר טוב, כך יהיה יותר מתאים. ברסלמניה 13, לא רק שהזכוכית נשברה במהלך השיר של אוסטין, אלא שריבוע זכוכית שחורה אמיתי הוצב בשביל הכניסה, עם 'אוסטין 3:16' רשום עליו, והתנפץ לגשם רסיסים חדים. אוסטין הלך על הרסיסים, מזכיר את ההליכה הכואבת של ברוס ויליס על זכוכית שבורה במת לחיות. דמותו של וויליס, ג'ון מקליין, הצילה בני ערובה מחוטפים גרמניים אלימים. אוסטין עמד להציל רסלמניה בינונית מההידרדרות שלה.
כשהוא בדרך כלל נושף אש בנהמה הטקסנית הדרום-מזרחית שלו, אוסטין היה יותר מאופק הפעם. הוא נשען בפינה הרחוקה, ידיו נחוץ על החבלים כשהציץ בהרהור על הקהל. ההצגה עבור המצלמות נפסקה בגלל הרגע האמיתי הזה, אולי כשחשב קצת או אולי התפלל. כל כך הרבה הוטל על כתפיו הרחבות של אוסטין מאז יוני שעבר כשהפך לרע הראשי בטריטוריה ללא ספק. בסוף הקרב, אם הכול ילך כמו שצריך, סטיב אוסטין עמד להפוך לגיבור מספר אחת ב-WWF. כשהארט עמד להחליף צד עם אוסטין, ולהפוך להיל לראשונה מזה תשע שנים, הימר מקמהן ששני המקצוענים הכי גדולים שלו יעברו בצורה חלקה. הייתה זאת משימה קשה, ואוסטין היה צריך לאסוף את עצמו לרגע.
הארט נכנס שני לתגובה די חיובית, החודשים של הפגיעה בדמותו פצעו רק בשטחיות את אמינותו. כשהוא עובר את הזכוכיות שנותרו מהכניסה של אוסטין, התרחש חילוף דורות, שהמתאבק הטוב והוותיק הבין מיד. "קיבלתי עידוד טוב, אבל היו מספיק שלטים וקריאות בוז כועסות בשביל שאבין שימיי כבייביפייס נגמרו," נזכר הארט, וכך קיבל יותר את גורלו לאחר הקרב. מקמהן המשיך ללבות את להבות השינוי, ואמר, "תגובה מעורבת עבור האיש שללא ספק יש לו מורשת בפדרציית ההיאבקות העולמית. אבל לאחרונה, המורשת הזאת מתחילה להשתנות."
הקרב היה קרב 'הכנעות', והמנצח היה זה שיכריח את יריבו להיכנע, בכל דרך שהיא. הפרשנים דיברו על ההבדלים בסגנונות של שני האנשים, שהארט כנראה ינצח בעזרת ההיאבקות הטכנית המצוינת שלו, ואילו אוסטין הקשוח ינסה להרביץ ולפגוע ב'היטמן' עד שיפרוש. אכן, אוסטין התחיל את הקרב כשתיקל את הארט, והוביל למריבה מול הארט שהחזיר לו כגמולו. המקרה החריג הראשון התרחש מחוץ לזירה, כשהארט זרק את אוסטין אל עמוד הזירה, והבשר שפגע בפלדה הדהד ברוזמונט הורייזון. לא הייתה מנוחה: אוסטין הגיב בהפיכת סופלקס כך שהפיל את הארט עם המפשעה אל מחסום האבטחה.
הספוט התרחש בפני האייקונים מפעם, קפטן לו אלבנו ו'מר USA' טוני אטלס, שהיה ברור שנדהמו. הם היו מהתקופה בה ברונו סאמארטינו וסרג'נט סלוטר נלחמו בקטטות מדממות בהן הכול היה הולך, אבל המהומה לא הגיעה אל הקהל. אוסטין הצטרף אל הארט בקהל ההומה, וביחד הם הלכו לאחורי הארינה כשהחליפו מכות בתוך ים ענק של אנשים צורחים. הצופים הפרועים הללו מנעו מהקהל בבית לראות סיום למהלך אחד: הארט נותן באקדרופ לאוסטין כדי לצאת מפיילדרייבר על המדרגות, כשהנחיתה המדויקת של 'סטון קולד' נותרה מסתורית, אפילו עבור אלו שראו אותה ממקור ראשון. עבור אוסטין, הבלגן הזה התאים לקרב.
"לפעמים, להילחם בקהל יכול להיות ממש מעצבן," הסביר אוסטין לאחר מכן. "אבל כולם שיתפו איתנו פעולה, טפחו לנו על השכם. אנשים ממש התלהבו שהקרב הגיע אליהם, כי בן אדם, כשאתה רחוק כל כך מהזירה, ופתאום הקרב ממש לידך באופן אישי, זה ממש כיף."
ליד הזירה, הארט, לראשונה בקריירה שלו בת עשרים השנה, קפץ ממחסום האבטחה ונתן את המרפק שלו לאוסטין. למרות שזה לא היה מהמהלכים המדהימים שהעידן הבא הבטיח ללקוחות המשלמים, הארט הגביר את הקצב שלו בצורה שלו. כעבור כמה שניות, נזרק הארט אל מדרגות הזירה, וניתק אותן מהעמוד.
השוויוניות, התחושה שהארט יוכל להפסיד בקרב הכי חשוב שלו מזה שנה, נתנה למקמהן עוד אפשרות לצבוע את סוס העבודה שלו בצבעים קודרים.
"אם ברט הארט יפסיד בקרב הזה," אמר מקמהן, "צריך לחשוב מה יהיה התירוץ שלו, כי יהיה לו אחד - לדעתי." המילה האחרונה הזאת נאמרה אחרי הפסקה ברורה, והזכירה למי שהקשיב שמה שאמר היה דעה של איש אחד. עד עכשיו, היה נדיר שמקמהן השדר אי פעם ירד על גיבור מבוסס, או אפילו יצא נגד מישהו בצורה כזאת. אחרי שהפופ בכניסה של הארט חיסל כל ספק שההמונים הבינו את הכיוון שהלך אליו, שינה מקמהן מסלול. ג'ים רוס לא הסכים עם ההנחה של מקמהן, מה שהיה מסקרן בתקופה הזאת בה זהות ה'בחור הטוב' לא תמיד הייתה ברורה.
הקרב המשיך כשהארט חזר לבסיס, ועבד על הברך השמאלית של אוסטין במרץ. הצגת מתיחות הרגל והקפיצות על הברך היו קלאסיות, הארט מפעם, אבל לא יותר מדי פעם, קפוא בשיאו. זה אפשר לאוסטין לפעול, ולהציג שתי אצבעות משולשות לשאמרוק כי העז לשאול אם אוסטין רצה לוותר. המרדנות הזאת הייתה שונה מאוד מסגנון ההיאבקות הנקי של הארט, והם לא יכלו יותר לצייר גבול בין הדור החדש של פעם והמהומות הבלתי ניתנות לשליטה של התקופה החדשה והנועזת.
"צפיתי במעבר כשהיינו בזירה," נזכר שאמרוק, "הרגשת את האווירה משתנה מהגישה הזאת של היאבקות לגישה הקשוחה הזאת. הרגשת אותה משתנה באותו הלילה."
מקמהן המשיך לדבר על השינוי הפתאומי הזה, והמשיך לרדת על הכוכב הקנדי שלו כשהוסיף, "ניתן לקוות שאולי אחרי הקרב הזה, אולי 'ההיטמן' ברט הארט יירגע ויחזור למורשת הנהדרת שהייתה לו בפדרציית ההיאבקות העולמית. אולי משהו, אני מקווה, יחזיר אותו לעצמו." אוסטין התערב בהתקפה המתודית של הארט כשמשך את הרגל שלו מעוד ניסיון לקפיצה, לפני שביצע את הסטון קולד סטאנר שלו וזכה לעידוד. בקרב הכנעות לא היה אפשר לעשות משהו אחריו, אבל הרגע של התגובה לסטאנר הראה את הפוטנציאל שלו כמסיים אירועים, התשובה האלימה והפתאומית לסיום גיבור העל של האלק הוגאן.
חלק ה'
כשהסטאנר עדיין לא קיבל את מעמדו כמהלך שמסיים הכול, הארט חזר לתקוף קצת אחר כך, ונעל את אוסטין במהלך החדש שלו, פיג'ר פור לגלוק על עמוד הזירה. אוסטין היה אמיץ כשנתלה שם למרות הכאב הנורא שהצופים הניחו שנגרם לו. באותו הזמן, הארט שעוד הלך על קו דק התחיל להיות נואש, ותפס את פעמון הזירה. הוא שם את הנשק באופן נוח על צד הזירה לפני שלקח כיסא מתקפל. למרות שנדמה היה שהארט החליט שהפעמון לא היה ראוי למהומה שעמד לגרום לה, הכול היה תכנית מחוכמת. אוסטין אמר, "זאת הייתה תכנית כדי להשתמש בפעמון אחר כך בקרב. הבאנו את הפעמון כדי להשתמש בו אחר כך… זה היה רעיון שלי כי לברט היה רעיון אחר להגיע לשארפשוטר בסוף שלא אהבתי. הייתי צריך משהו שיחליש אותי לקראתו."
עם הכיסא, ניסה הארט לנפץ את קרסולו של אוסטין כמו באוקטובר 1996, כשאוסטין הוציא את בן בריתו לשעבר בריאן פילמן מפעילות כשדרך על רגלו שהייתה בתוך כיסא. המהלך נודע כ'פילמנייזינג', והארט הכניס בזהירות את הרגל של אוסטין לכיסא בין המשענת והמושב לפני שעלה לחבלים. אוסטין התאושש, הוריד את הכיסא ותקף מהר, כך שהרביץ להארט הפגיע בגבו עם הנשק, וגרם לו ליפול על המזרן. אוסטין הרביץ לו עוד קצת עם הכיסא לפני שדרך על המפשעה של אויבו. לאחר מכן המצלמה צילמה את בתו בת השמונה של הארט, אלכסנדריה, מכסה את עיניה בידיה בשורה הראשונה, לא מסוגלת לראות את אביה מכוסח בידי סוציופת במכנס שחור. ניצול? רוס הכריז מיד, "זה לא לבעלי לב חלש!" ולולר צחק בצורה מעוותת מהפחד שלה. בתקופה בה פלישה לבית הייתה תעלול רייטינג, הכאב המשפחתי התאים לסיפור המשתנה. אביו המבוגר של הארט, המתאבק האגדי סטו הארט, גם היה ליד הזירה עם מבט דואג מופיע על פניו.
אוסטין המשיך לתקוף, ועבר מאלימות רחוב להיאבקות טכנית מסורתית כשביצע גרסה של לפיתת תמנון מראשן לג סוויפ. כשהוא ממשיך לגוון בהתקפה, כשהארט סירב להיכנע הברולר הקשוח עבר לבוסטון קראב. הארט הכריז שבירת האחיזה באחיזה בחבל התחתון, מהלך שלא היה הגיוני בקרב ללא פסילות. באופן יפה, אוסטין שבר את האחיזה רק כששאמרוק כמעט הרביץ לו לאחר שהשופט כמעט התערב. אחרת, הוויתור של הטקסני הסאדיסט לא היה הגיוני. לא שהמניה של אוסטין הייתה בסכנה; כעבור כמה שניות, הוא ניסה לנעול את הארט באחיזת השארפשוטר שלו. כשהם רותחים מהפעולה המדהימה של אוסטין, המעריצים של שיקגו הגיבו בשילוב בין עידוד ותדהמה מהמהלך. חוץ מזה שיוקוזונה כיבה את ההאלקמניה עם הלגדרופ שלה כמעט ארבע שנים קודם לכן, השימוש בנשק של מתאבק נגדו ממש לא היה נפוץ.
הארט מנע את נעילת האחיזה כשדקר אותו בעין, ונתן ללולר סיכוי לחזות את ההיסטוריה בטעות כשאמר, "זה לא היה ממש נהדר - להיכנע לשארפשוטר?!" מקמהן הגיב ביובש, "היי, זה יכול לקרות. זה ממש כואב!" אוסטין זרק את הארט לרצפה, וריסק את המתאבק מול משפחתו הקרובה בעוצמה. גם זה רק חיזק את האהבה לאוסטין, וחיסל את כל הסימפתיה שאיש המשפחה הארט קיבל בדרך כלל. באופן אירוני, אוסטין יהיה זה שיקבל סימפתיה מ-18,000 המעריצים בקהל, כי ללא ידיעתו של מקמהן, שני הכוכבים עמדו לשבור את הנחיות הארגון כדי לתבל את הדרמה.
"הסתכלתי לסטיב בעיניים ואמרתי: 'מה שבאמת יהפוך את זה לקרב טוב יהיה שאתה תדמם קצת'," נזכר הארט, ושכנע את אוסטין שאובדן הדם ימנף את הקריירה שלו בתבוסה. "סטיב הודה באי נוחות שמעולם לא עשה את זה לפני כן, אבל הציע לנסות."
"ברט אמר, 'סטיב, אם אתה עומד להתעלף בשארפשוטר, אתה צריך לדמם,'"
אימת אוסטין. "מה שהוא אמר היה שזה יגרום לי להיראות חלש אם לא נכניס קצת צבע; זה ייראה יותר טוב. הוא צדק במאת האחוזים. זה היה מאוד לא אנוכי עבור ברט, כי הוא לא ניסה לדאוג לברט הארט; הוא דאג ל'סטון קולד' סטיב אוסטין."
הארט הימר גם מחוץ לעיניו הבוחנות של מקמהן חמש שנים קודם לכן ברסלמניה 8, כשחתך את מצחו בסודיות במהלך הקרב על האליפות הבין יבשתית מול רודי פייפר. הארט ו'הוט רוד' העמידו פנים שהדימום היה תאונה, ושיטו בכל מי שיכול היה להעניש אותם, כולל מקמהן עצמו. אי אפשר היה להגיד את זה לריק פלייר ולרנדי סאבאג' בקרב אליפות ה-WWF של אותו הלילה, כי פלייר חתך את מצחו כשמצלמה התמקדה בו. לפי הארט, שניהם נקנסו על הפרת האיסור על הדם. אוסטין הסכים להצעה של הארט, וסמך עליו שיבצע זאת באופן מומחה. כשהארט שכב ומכר את המאבק מחוץ לזירה, הוא ירק בזהירות בלייד קטן לידו, וידע שכולם יתמקדו בהתרברבות של אוסטין בין החבלים. ברגע שאוסטין הצטרף להארט מחוץ לזירה, הקרב השתנה בצורה מפורסמת.
"כשרכנתי והרמתי את ברט… אמרתי לו, 'לשיקולך', כלומר שכל המעריצים היו בכיס שלנו - לא אכפת לי אם תחתוך אותי או לא," נזכר אוסטין, ודיבר על ההיסוס שלו ברגע הגדול הזה. "כשנלחמנו על הרצפה, אמרתי 'זה הזמן!'" נזכר הארט, "שמעתי אותו אומר 'אולי לא כדאי.' הפכתי את הזריקה שלו ואמרתי 'מאוחר מדי!' שלחתי אותו אל מודד הזמן, והוא התנגש במחסום האבטחה. צעדתי ברוגע מעל סטיב, כשוינס הסתכל ממש עליי ועל המעריצים הצורחים ממרחק קטן. לקחתי את ראשו ופוצצתי אותו מכות עם אגרופיי כמו עם פטיש מגומי. ואז חתכתי אותו באופן מושלם, באורך של פחות מסנטימטר וחצי ובדקיקות כמו חור למטבע. אף אחד לא ראה כלום."
"החתך היה באורך של חצי סנטימטר, אולי בעומק של רבע סנטימטר,"
העריך אוסטין. "אבל המיקום של החתך נתן לו לדמם ממש טוב. לפעמים אנשים מגזימים עם הצבע, וזה יותר מדי. זה היה פשוט מושלם. עם זה שאני קירח, בלי שיער ועם זקן, הדם נראה טוב על העור שלי."
כמות הדם שנשפכה מהעין השמאלית של אוסטין הכתימה את האזור ליד הזירה, כתמים אדומים כהים על מזרונים כחולים. במהלך המאבק הלא ממוקד שלו, שפך אוסטין דם על הפתקים של לולר, וטען ש'המלך' שמר על הניירות כמזכרת, לא שהפרשן יכול היה לשכוח מהקרב. זה גם העיד על כמה הבלייד-ג'וב היה מדויק עבור מקמהן, והלך על קו ממש דק. קצב הדימום הפך למדאיג מאוד, כשפרק היד השמאלי של אוסטין הוכתם כשניגב את הזרם המדאיג. נהרות דם זלגו על פניו של אוסטין כשהארט הטיח אותו אל מחסום האבטחה ועמוד הזירה כדי לשלוט במה שהזכיר כעת קרב עד מוות. כשהארט גלגל את יריבו ההרוס אל הזירה, המעריצים הבינו עד כמה הנזק היה רע מתצלום רחב, והשתנקו כשהבינו שהגבה והיד השמאלית של אוסטין נראים כמו שניים מחמש הימות הגדולות. כשהסתכל על הקרב ב-2014, אמר אוסטין על החלק הזה, "אני דולף, אני דולף, אני דולף - נחתכתי ממש טוב שם, דם יורד לי מהרקה בראש."
"ברט וסטיב רצו לאתגר את עצמם,"
אמר שאמרוק. "הם רצו להביא את זה לרגע, לקו הגבול הזה בו אנשים לא יבינו אם זה אמיתי או לא. שפטתי את הקרב ואפילו אני לא הבנתי."
אוסטין נשאר חשוף, פגיע מאוד ובמצב רע לראשונה מאז שהתחיל לעלות תשעה חודשים קודם לכן. האאוטסיידר החצוף והלא מתנצל קיבל כגמולו מהשריף הטוב, אבל אנשי העיר לא רצו לראות את אוסטין חוטף. כשהארט הנחוש תפס את הכיסא וגרם לעוד נזק, פחות מעריצים מקודם אהבו את ההתקפה. גם מקמהן ביקש סימפתיה לשטן בכל הניטרליות שהוא יכול היה לגייס, ואמר שהשימוש של הארט בכיסא היה, "לא נחוץ." הנמכת קולו עדיין הייתה הגיונית לצופים בבית כשהארט הרביץ לברך הפצועה של אוסטין עם קצה המשענת בלולאה רצחנית.
אוסטין נמנע מעוד שארפשוטר כשהחזיר להארט את הדקירה בעין, ואז התחיל לכסח אותו ליד הטורנבאקל כשבעט להארט מתחת לחגורה. ה'היטמן' מכר את זה על גבו, ברכיו מקופלות על המזרן, ומקמהן הפסיק את כל הניסיונות להיות ניטרלי כשהתייחס לבעיטה לאשכים של הארט, וטען, "לא בטוח שזה לא הגיע לו." אוסטין המדמם חזר לחיים בקאמבק כמו הוגאן, והמטוטלת התנודדה שוב כשזכה לעידוד מחריש אוזניים. נימת קולו של מקמהן שוב השתנתה, והוא הכריז, "אוסטין, חזר על רגליו!" בקול העמוק והמתלהב שלו. רוס הסכים, ואמר, "אוסטין הוא גבר," ההערצה האישית עוברת דרך השידור המקצועי.
במהלך הקאמבק העייף של אוסטין, נזרק הארט אל הטורנבאקל, והתרסק עליו כמו תאונת דרכים. בצורה מוזרה, אוסטין הניד בראשו באלימות, האדרנלין משתלט עליו. "אוסטין מוכן לרוק'נ'רול!" צווח רוס, כשאוסטין התחיל לדרוך על הארט המותש על הטורנבאקל התחתון. באותו הזמן, ניסה רוס להמציא משהו על סטון קולד הבייביפייס: "אוסטין הוא S.O.B קשוח, והוא Kicking a mud hole על ברט הארט!"
כשהסטאנר עדיין לא קיבל את מעמדו כמהלך שמסיים הכול, הארט חזר לתקוף קצת אחר כך, ונעל את אוסטין במהלך החדש שלו, פיג'ר פור לגלוק על עמוד הזירה. אוסטין היה אמיץ כשנתלה שם למרות הכאב הנורא שהצופים הניחו שנגרם לו. באותו הזמן, הארט שעוד הלך על קו דק התחיל להיות נואש, ותפס את פעמון הזירה. הוא שם את הנשק באופן נוח על צד הזירה לפני שלקח כיסא מתקפל. למרות שנדמה היה שהארט החליט שהפעמון לא היה ראוי למהומה שעמד לגרום לה, הכול היה תכנית מחוכמת. אוסטין אמר, "זאת הייתה תכנית כדי להשתמש בפעמון אחר כך בקרב. הבאנו את הפעמון כדי להשתמש בו אחר כך… זה היה רעיון שלי כי לברט היה רעיון אחר להגיע לשארפשוטר בסוף שלא אהבתי. הייתי צריך משהו שיחליש אותי לקראתו."
עם הכיסא, ניסה הארט לנפץ את קרסולו של אוסטין כמו באוקטובר 1996, כשאוסטין הוציא את בן בריתו לשעבר בריאן פילמן מפעילות כשדרך על רגלו שהייתה בתוך כיסא. המהלך נודע כ'פילמנייזינג', והארט הכניס בזהירות את הרגל של אוסטין לכיסא בין המשענת והמושב לפני שעלה לחבלים. אוסטין התאושש, הוריד את הכיסא ותקף מהר, כך שהרביץ להארט הפגיע בגבו עם הנשק, וגרם לו ליפול על המזרן. אוסטין הרביץ לו עוד קצת עם הכיסא לפני שדרך על המפשעה של אויבו. לאחר מכן המצלמה צילמה את בתו בת השמונה של הארט, אלכסנדריה, מכסה את עיניה בידיה בשורה הראשונה, לא מסוגלת לראות את אביה מכוסח בידי סוציופת במכנס שחור. ניצול? רוס הכריז מיד, "זה לא לבעלי לב חלש!" ולולר צחק בצורה מעוותת מהפחד שלה. בתקופה בה פלישה לבית הייתה תעלול רייטינג, הכאב המשפחתי התאים לסיפור המשתנה. אביו המבוגר של הארט, המתאבק האגדי סטו הארט, גם היה ליד הזירה עם מבט דואג מופיע על פניו.
אוסטין המשיך לתקוף, ועבר מאלימות רחוב להיאבקות טכנית מסורתית כשביצע גרסה של לפיתת תמנון מראשן לג סוויפ. כשהוא ממשיך לגוון בהתקפה, כשהארט סירב להיכנע הברולר הקשוח עבר לבוסטון קראב. הארט הכריז שבירת האחיזה באחיזה בחבל התחתון, מהלך שלא היה הגיוני בקרב ללא פסילות. באופן יפה, אוסטין שבר את האחיזה רק כששאמרוק כמעט הרביץ לו לאחר שהשופט כמעט התערב. אחרת, הוויתור של הטקסני הסאדיסט לא היה הגיוני. לא שהמניה של אוסטין הייתה בסכנה; כעבור כמה שניות, הוא ניסה לנעול את הארט באחיזת השארפשוטר שלו. כשהם רותחים מהפעולה המדהימה של אוסטין, המעריצים של שיקגו הגיבו בשילוב בין עידוד ותדהמה מהמהלך. חוץ מזה שיוקוזונה כיבה את ההאלקמניה עם הלגדרופ שלה כמעט ארבע שנים קודם לכן, השימוש בנשק של מתאבק נגדו ממש לא היה נפוץ.
הארט מנע את נעילת האחיזה כשדקר אותו בעין, ונתן ללולר סיכוי לחזות את ההיסטוריה בטעות כשאמר, "זה לא היה ממש נהדר - להיכנע לשארפשוטר?!" מקמהן הגיב ביובש, "היי, זה יכול לקרות. זה ממש כואב!" אוסטין זרק את הארט לרצפה, וריסק את המתאבק מול משפחתו הקרובה בעוצמה. גם זה רק חיזק את האהבה לאוסטין, וחיסל את כל הסימפתיה שאיש המשפחה הארט קיבל בדרך כלל. באופן אירוני, אוסטין יהיה זה שיקבל סימפתיה מ-18,000 המעריצים בקהל, כי ללא ידיעתו של מקמהן, שני הכוכבים עמדו לשבור את הנחיות הארגון כדי לתבל את הדרמה.
"הסתכלתי לסטיב בעיניים ואמרתי: 'מה שבאמת יהפוך את זה לקרב טוב יהיה שאתה תדמם קצת'," נזכר הארט, ושכנע את אוסטין שאובדן הדם ימנף את הקריירה שלו בתבוסה. "סטיב הודה באי נוחות שמעולם לא עשה את זה לפני כן, אבל הציע לנסות."
"ברט אמר, 'סטיב, אם אתה עומד להתעלף בשארפשוטר, אתה צריך לדמם,'"
אימת אוסטין. "מה שהוא אמר היה שזה יגרום לי להיראות חלש אם לא נכניס קצת צבע; זה ייראה יותר טוב. הוא צדק במאת האחוזים. זה היה מאוד לא אנוכי עבור ברט, כי הוא לא ניסה לדאוג לברט הארט; הוא דאג ל'סטון קולד' סטיב אוסטין."
הארט הימר גם מחוץ לעיניו הבוחנות של מקמהן חמש שנים קודם לכן ברסלמניה 8, כשחתך את מצחו בסודיות במהלך הקרב על האליפות הבין יבשתית מול רודי פייפר. הארט ו'הוט רוד' העמידו פנים שהדימום היה תאונה, ושיטו בכל מי שיכול היה להעניש אותם, כולל מקמהן עצמו. אי אפשר היה להגיד את זה לריק פלייר ולרנדי סאבאג' בקרב אליפות ה-WWF של אותו הלילה, כי פלייר חתך את מצחו כשמצלמה התמקדה בו. לפי הארט, שניהם נקנסו על הפרת האיסור על הדם. אוסטין הסכים להצעה של הארט, וסמך עליו שיבצע זאת באופן מומחה. כשהארט שכב ומכר את המאבק מחוץ לזירה, הוא ירק בזהירות בלייד קטן לידו, וידע שכולם יתמקדו בהתרברבות של אוסטין בין החבלים. ברגע שאוסטין הצטרף להארט מחוץ לזירה, הקרב השתנה בצורה מפורסמת.
"כשרכנתי והרמתי את ברט… אמרתי לו, 'לשיקולך', כלומר שכל המעריצים היו בכיס שלנו - לא אכפת לי אם תחתוך אותי או לא," נזכר אוסטין, ודיבר על ההיסוס שלו ברגע הגדול הזה. "כשנלחמנו על הרצפה, אמרתי 'זה הזמן!'" נזכר הארט, "שמעתי אותו אומר 'אולי לא כדאי.' הפכתי את הזריקה שלו ואמרתי 'מאוחר מדי!' שלחתי אותו אל מודד הזמן, והוא התנגש במחסום האבטחה. צעדתי ברוגע מעל סטיב, כשוינס הסתכל ממש עליי ועל המעריצים הצורחים ממרחק קטן. לקחתי את ראשו ופוצצתי אותו מכות עם אגרופיי כמו עם פטיש מגומי. ואז חתכתי אותו באופן מושלם, באורך של פחות מסנטימטר וחצי ובדקיקות כמו חור למטבע. אף אחד לא ראה כלום."
"החתך היה באורך של חצי סנטימטר, אולי בעומק של רבע סנטימטר,"
העריך אוסטין. "אבל המיקום של החתך נתן לו לדמם ממש טוב. לפעמים אנשים מגזימים עם הצבע, וזה יותר מדי. זה היה פשוט מושלם. עם זה שאני קירח, בלי שיער ועם זקן, הדם נראה טוב על העור שלי."
כמות הדם שנשפכה מהעין השמאלית של אוסטין הכתימה את האזור ליד הזירה, כתמים אדומים כהים על מזרונים כחולים. במהלך המאבק הלא ממוקד שלו, שפך אוסטין דם על הפתקים של לולר, וטען ש'המלך' שמר על הניירות כמזכרת, לא שהפרשן יכול היה לשכוח מהקרב. זה גם העיד על כמה הבלייד-ג'וב היה מדויק עבור מקמהן, והלך על קו ממש דק. קצב הדימום הפך למדאיג מאוד, כשפרק היד השמאלי של אוסטין הוכתם כשניגב את הזרם המדאיג. נהרות דם זלגו על פניו של אוסטין כשהארט הטיח אותו אל מחסום האבטחה ועמוד הזירה כדי לשלוט במה שהזכיר כעת קרב עד מוות. כשהארט גלגל את יריבו ההרוס אל הזירה, המעריצים הבינו עד כמה הנזק היה רע מתצלום רחב, והשתנקו כשהבינו שהגבה והיד השמאלית של אוסטין נראים כמו שניים מחמש הימות הגדולות. כשהסתכל על הקרב ב-2014, אמר אוסטין על החלק הזה, "אני דולף, אני דולף, אני דולף - נחתכתי ממש טוב שם, דם יורד לי מהרקה בראש."
"ברט וסטיב רצו לאתגר את עצמם,"
אמר שאמרוק. "הם רצו להביא את זה לרגע, לקו הגבול הזה בו אנשים לא יבינו אם זה אמיתי או לא. שפטתי את הקרב ואפילו אני לא הבנתי."
אוסטין נשאר חשוף, פגיע מאוד ובמצב רע לראשונה מאז שהתחיל לעלות תשעה חודשים קודם לכן. האאוטסיידר החצוף והלא מתנצל קיבל כגמולו מהשריף הטוב, אבל אנשי העיר לא רצו לראות את אוסטין חוטף. כשהארט הנחוש תפס את הכיסא וגרם לעוד נזק, פחות מעריצים מקודם אהבו את ההתקפה. גם מקמהן ביקש סימפתיה לשטן בכל הניטרליות שהוא יכול היה לגייס, ואמר שהשימוש של הארט בכיסא היה, "לא נחוץ." הנמכת קולו עדיין הייתה הגיונית לצופים בבית כשהארט הרביץ לברך הפצועה של אוסטין עם קצה המשענת בלולאה רצחנית.
אוסטין נמנע מעוד שארפשוטר כשהחזיר להארט את הדקירה בעין, ואז התחיל לכסח אותו ליד הטורנבאקל כשבעט להארט מתחת לחגורה. ה'היטמן' מכר את זה על גבו, ברכיו מקופלות על המזרן, ומקמהן הפסיק את כל הניסיונות להיות ניטרלי כשהתייחס לבעיטה לאשכים של הארט, וטען, "לא בטוח שזה לא הגיע לו." אוסטין המדמם חזר לחיים בקאמבק כמו הוגאן, והמטוטלת התנודדה שוב כשזכה לעידוד מחריש אוזניים. נימת קולו של מקמהן שוב השתנתה, והוא הכריז, "אוסטין, חזר על רגליו!" בקול העמוק והמתלהב שלו. רוס הסכים, ואמר, "אוסטין הוא גבר," ההערצה האישית עוברת דרך השידור המקצועי.
במהלך הקאמבק העייף של אוסטין, נזרק הארט אל הטורנבאקל, והתרסק עליו כמו תאונת דרכים. בצורה מוזרה, אוסטין הניד בראשו באלימות, האדרנלין משתלט עליו. "אוסטין מוכן לרוק'נ'רול!" צווח רוס, כשאוסטין התחיל לדרוך על הארט המותש על הטורנבאקל התחתון. באותו הזמן, ניסה רוס להמציא משהו על סטון קולד הבייביפייס: "אוסטין הוא S.O.B קשוח, והוא Kicking a mud hole על ברט הארט!"
חלק ו'
הסיום למאבק הזה היה סופרפלקס של אוסטין, שקיבל עוד קריאות מהקהל הנלהב אחרי שהראו את פרצופו ההרוס, החתוך והמדמם של אוסטין. כאן הגיע הסיום, כשאוסטין זיהה את קליפת הבננה שמחכה לו. הארט נזרק אל האייפרון ונפל כדי שאוסטין יוכל לקחת כבל מהאזור של מודד הזמן. עם רמז של חוסר שליטה, טיפס אוסטין בין החבלים וכרך את הכבל מסביב לצווארו של הארט שלוש פעמים. לכן, הרים הארט את הפעמון שהוצב שם מקודם והטיח אותו בראשו של אוסטין, כך שנפל על המזרון. אחרי שהמעריצים קיבלו רגע לעכל את השינוי המהיר, הכניס הארט את אוסטין השרוע לשארפשוטר, ופגע בברך הפצועה, כך שאוסטין הלום הכאב נאלץ להיאבק בזרם הדם הכהה שנשפך מהפצע ליד הרקה השמאלית.
כשאוסטין שחרר צרחות גרוניות וכואבות שרק זירזו את אובדן הדם, השופט שאמרוק רצה תשובה. לא הייתה; אוסטין רק התמקד בבריחה מהאחיזה הבלתי מנוצחת הזאת, ואפילו לא בזבז זמן בלהגיד "לא." הבייביפייס טרן הושלם כשנאבק ללא סיכוי, בלי שום צורך להכריז על כך. רבים הזדהו עם הקשוח הזה כשלחץ על כפות ידיו, עיניו נעצמות, הדם זולג בנחילים על פניו במה שהפכה להיות התמונה שהגדירה את העידן הבא. אוסטין השתמש בשארית כוחו כדי להפיל את הארט על פרצופו, כמעט לשבור את השארפשוטר, רק כדי שהארט ימשיך להחזיק ברגלו של השמאלית של אוסטין, ויחזור לאחיזה ללא כל מאמץ. הארט הציע את הסיום הזה כמו ג'ק ניקולסון בקן הקוקיה, שמנסה להוציא את הכיור מהקיר כדי שיוכל לזרוק אותו דרך חלון בית המשוגעים, ולברוח לצפות באליפות העולם בבייסבול. ניקולסון הגדול נכשל במשימה, לתדהמת כל מי שצפה. הכישלון של אוסטין בשבירת השארפשוטר היה אמור להוציא את אותו אפקט שובר לב, ולהפוך את הרע לטוב אחרי בנייה טובה. הארט ניצח, אבל אוסטין לא פרש. שום סיום אחר לא היה עובד.
כשהארט מותח את רגליו של אוסטין, הבריון החבול התרכך והפסיק לזוז. "סטיב! אתה מוותר?!" צרח שאמרוק. "אם לא תענה לי, אעצור את הקרב!" כשמצבו הגופני של אוסטין מידרדר, סימן שאמרוק להארט לסיים את הקרב, העידוד הראשוני נבלע בידי ריף הגיטרה במוזיקת הכניסה של 'ההיטמן'. באותו הזמן, לא היה ברור אם היה בחור רע בזירה המוכתמת בדם. השאלה היחידה שהייתה היה מי משני המשתתפים, המנצח או המפסיד, היה יותר גיבור.
הארט חיסל שתי שאלות בתשובה אחת, כשחגג רק קצת לעידוד מכובד לפני שחזר להתעסק באוסטין הדומם. כשהוא לא מסופק בניצחון פשוט, הארט העקשן התחיל לבעוט ברגלו של יריבו המעולף. הארט גם ניסה עוד שארפשוטר מול יריבו חסר האונים לפני ששאמרוק משך אותו משם, בזריקה מדהימה מהמותניים. שאמרוק עמד בקשיחות, ודרש מהארט להילחם מול מתאבק בריא אם היה גבר. כשהקהל תומך בשאמרוק אוכף החוק, הארט הנגעל עזב, ויצא מהזירה לקריאות הבוז הכי גדולות שקיבל מאז שהוא וגיסו ג'ים 'הסדן' ניידהארט הפכו לצוות בהנהגת ג'ימי הארט עשור קודם לכן. כשהוא עוצר לסקור את המעריצים שבתור היל ראה בהם בוגדים, ירד הארט מהזירה והתחיל ללכת בשביל הכניסה, לוחץ ידיים לכמה מעריצים, לפני שעצר וסימן אצבע משולשת למעריץ מתבגר ומזוקן שסימן גם הוא אצבע משולשת. הייתה זאת כפילות שהארט יכיר בשארית תקופתו בטיטאן, אבל כרגע, הגאווה שלו בלטה.
"אהבתי את זה. הקרב, הכל, נזכר הארט בשמחה. "אם אי פעם ארצה שהמעריצים שלי יזכרו רק רגע אחד ממני, זה היה הרגע הזה, כשהלכתי בחזרה אל חדר ההלבשה.
הקרב עצמו זכה לשבחים וביקורות מהללות כמו קרבות מעטים לפניו. דייב מלצר מהרסלינג אובזרבר ניוזלטר נתן לו דירוג מושלם של חמישה כוכבים, הקרב השלישי ב-WWF שהשיג את הניקוד הזה עד לאותה נקודה במערכת הדירוג האישית שלו. ג'ים קורנט, שלא העריץ את איך שטיטאן עשו קרבות, שיבח את קרב ההכנעות, וטען, "זה הקרב האהוב עליי מה-WWF כי הוא הרגיש כמו קרב היאבקות ישן של ה-NWA. זה לא היה קרב ספורט בידורי. זה לא היה נקי כמו הקרבות הגדולים של מייקלס עם הסולמות. זה היה אמיתי, זה היה מלוכלך, זה הרגיש יותר כמו קרב של מיד סאות' או מיד אטלנטיק. הרגשת את זה, האמנת לזה. הדם, האנשים היו בתוכו. אהבתי את הקרב הזה. זה מה שהייתי בוחר אם הייתי צריך לבחור בקרב מה-WWF שממש, ממש אהבתי."
"אני זוכר ששכבתי שם כשעיניי עצומות בבריכת דם, ובטח הרגשתי את תחושת הסיפוק הכי גדולה שלי בזירה," אמר אוסטין. "ידעתי שהימרנו על הכול, זה הקרב הכמעט מרכזי, והמשימה הייתה לעשות דאבל טרן, וביצענו אותו באופן מושלם."
אחרי הכול, למרות החשיבות ואיכות הקרב באופן כללי, ירד הארט במעמדו ברגע שעבר את הווילון. שבוע אחד לאחר רסלמניה, ניצל הארט את ההיל טרן שלו והתאחד עם אחיו אואן וגיסו דייבי בוי סמית', ושכנע את אלופי הזוגות המכהנים להפסיק להיאבק אחד בשני ולהצטרף אליו במאבקו מול אמריקה החדשה והמכוערת. אואן הצליח להגיע לסף דמעות כשברט הביע את אהבתו לאחיו, וסיים פיוד של שלוש שנים שלפעמים יצא מהמקרר כדי שישחזרו אותו.
לראשונה מאז 1991, השתמשו בשם של ההארט פאונדיישן. זה לא היה הניו וורלד אורדר, אלא קבוצה שהחברות בה הייתה תלויה בדם ובנישואין. חזית משפחתית מאוחדת מול הלכלוך והשנאה הייתה אמורה להיות בייביפייסית בכל תקופה אחרת, אבל לא בהיאבקות האמריקנית של 1997. למעשה, ההארט פאונדיישן היו בייביפייסים בכל מקום פרט לאמריקה, כפילות פגיעה שגרמה למלחמת עולם בגלל גאווה עיקשת.
הסיום למאבק הזה היה סופרפלקס של אוסטין, שקיבל עוד קריאות מהקהל הנלהב אחרי שהראו את פרצופו ההרוס, החתוך והמדמם של אוסטין. כאן הגיע הסיום, כשאוסטין זיהה את קליפת הבננה שמחכה לו. הארט נזרק אל האייפרון ונפל כדי שאוסטין יוכל לקחת כבל מהאזור של מודד הזמן. עם רמז של חוסר שליטה, טיפס אוסטין בין החבלים וכרך את הכבל מסביב לצווארו של הארט שלוש פעמים. לכן, הרים הארט את הפעמון שהוצב שם מקודם והטיח אותו בראשו של אוסטין, כך שנפל על המזרון. אחרי שהמעריצים קיבלו רגע לעכל את השינוי המהיר, הכניס הארט את אוסטין השרוע לשארפשוטר, ופגע בברך הפצועה, כך שאוסטין הלום הכאב נאלץ להיאבק בזרם הדם הכהה שנשפך מהפצע ליד הרקה השמאלית.
כשאוסטין שחרר צרחות גרוניות וכואבות שרק זירזו את אובדן הדם, השופט שאמרוק רצה תשובה. לא הייתה; אוסטין רק התמקד בבריחה מהאחיזה הבלתי מנוצחת הזאת, ואפילו לא בזבז זמן בלהגיד "לא." הבייביפייס טרן הושלם כשנאבק ללא סיכוי, בלי שום צורך להכריז על כך. רבים הזדהו עם הקשוח הזה כשלחץ על כפות ידיו, עיניו נעצמות, הדם זולג בנחילים על פניו במה שהפכה להיות התמונה שהגדירה את העידן הבא. אוסטין השתמש בשארית כוחו כדי להפיל את הארט על פרצופו, כמעט לשבור את השארפשוטר, רק כדי שהארט ימשיך להחזיק ברגלו של השמאלית של אוסטין, ויחזור לאחיזה ללא כל מאמץ. הארט הציע את הסיום הזה כמו ג'ק ניקולסון בקן הקוקיה, שמנסה להוציא את הכיור מהקיר כדי שיוכל לזרוק אותו דרך חלון בית המשוגעים, ולברוח לצפות באליפות העולם בבייסבול. ניקולסון הגדול נכשל במשימה, לתדהמת כל מי שצפה. הכישלון של אוסטין בשבירת השארפשוטר היה אמור להוציא את אותו אפקט שובר לב, ולהפוך את הרע לטוב אחרי בנייה טובה. הארט ניצח, אבל אוסטין לא פרש. שום סיום אחר לא היה עובד.
כשהארט מותח את רגליו של אוסטין, הבריון החבול התרכך והפסיק לזוז. "סטיב! אתה מוותר?!" צרח שאמרוק. "אם לא תענה לי, אעצור את הקרב!" כשמצבו הגופני של אוסטין מידרדר, סימן שאמרוק להארט לסיים את הקרב, העידוד הראשוני נבלע בידי ריף הגיטרה במוזיקת הכניסה של 'ההיטמן'. באותו הזמן, לא היה ברור אם היה בחור רע בזירה המוכתמת בדם. השאלה היחידה שהייתה היה מי משני המשתתפים, המנצח או המפסיד, היה יותר גיבור.
הארט חיסל שתי שאלות בתשובה אחת, כשחגג רק קצת לעידוד מכובד לפני שחזר להתעסק באוסטין הדומם. כשהוא לא מסופק בניצחון פשוט, הארט העקשן התחיל לבעוט ברגלו של יריבו המעולף. הארט גם ניסה עוד שארפשוטר מול יריבו חסר האונים לפני ששאמרוק משך אותו משם, בזריקה מדהימה מהמותניים. שאמרוק עמד בקשיחות, ודרש מהארט להילחם מול מתאבק בריא אם היה גבר. כשהקהל תומך בשאמרוק אוכף החוק, הארט הנגעל עזב, ויצא מהזירה לקריאות הבוז הכי גדולות שקיבל מאז שהוא וגיסו ג'ים 'הסדן' ניידהארט הפכו לצוות בהנהגת ג'ימי הארט עשור קודם לכן. כשהוא עוצר לסקור את המעריצים שבתור היל ראה בהם בוגדים, ירד הארט מהזירה והתחיל ללכת בשביל הכניסה, לוחץ ידיים לכמה מעריצים, לפני שעצר וסימן אצבע משולשת למעריץ מתבגר ומזוקן שסימן גם הוא אצבע משולשת. הייתה זאת כפילות שהארט יכיר בשארית תקופתו בטיטאן, אבל כרגע, הגאווה שלו בלטה.
"אהבתי את זה. הקרב, הכל, נזכר הארט בשמחה. "אם אי פעם ארצה שהמעריצים שלי יזכרו רק רגע אחד ממני, זה היה הרגע הזה, כשהלכתי בחזרה אל חדר ההלבשה.
הקרב עצמו זכה לשבחים וביקורות מהללות כמו קרבות מעטים לפניו. דייב מלצר מהרסלינג אובזרבר ניוזלטר נתן לו דירוג מושלם של חמישה כוכבים, הקרב השלישי ב-WWF שהשיג את הניקוד הזה עד לאותה נקודה במערכת הדירוג האישית שלו. ג'ים קורנט, שלא העריץ את איך שטיטאן עשו קרבות, שיבח את קרב ההכנעות, וטען, "זה הקרב האהוב עליי מה-WWF כי הוא הרגיש כמו קרב היאבקות ישן של ה-NWA. זה לא היה קרב ספורט בידורי. זה לא היה נקי כמו הקרבות הגדולים של מייקלס עם הסולמות. זה היה אמיתי, זה היה מלוכלך, זה הרגיש יותר כמו קרב של מיד סאות' או מיד אטלנטיק. הרגשת את זה, האמנת לזה. הדם, האנשים היו בתוכו. אהבתי את הקרב הזה. זה מה שהייתי בוחר אם הייתי צריך לבחור בקרב מה-WWF שממש, ממש אהבתי."
"אני זוכר ששכבתי שם כשעיניי עצומות בבריכת דם, ובטח הרגשתי את תחושת הסיפוק הכי גדולה שלי בזירה," אמר אוסטין. "ידעתי שהימרנו על הכול, זה הקרב הכמעט מרכזי, והמשימה הייתה לעשות דאבל טרן, וביצענו אותו באופן מושלם."
אחרי הכול, למרות החשיבות ואיכות הקרב באופן כללי, ירד הארט במעמדו ברגע שעבר את הווילון. שבוע אחד לאחר רסלמניה, ניצל הארט את ההיל טרן שלו והתאחד עם אחיו אואן וגיסו דייבי בוי סמית', ושכנע את אלופי הזוגות המכהנים להפסיק להיאבק אחד בשני ולהצטרף אליו במאבקו מול אמריקה החדשה והמכוערת. אואן הצליח להגיע לסף דמעות כשברט הביע את אהבתו לאחיו, וסיים פיוד של שלוש שנים שלפעמים יצא מהמקרר כדי שישחזרו אותו.
לראשונה מאז 1991, השתמשו בשם של ההארט פאונדיישן. זה לא היה הניו וורלד אורדר, אלא קבוצה שהחברות בה הייתה תלויה בדם ובנישואין. חזית משפחתית מאוחדת מול הלכלוך והשנאה הייתה אמורה להיות בייביפייסית בכל תקופה אחרת, אבל לא בהיאבקות האמריקנית של 1997. למעשה, ההארט פאונדיישן היו בייביפייסים בכל מקום פרט לאמריקה, כפילות פגיעה שגרמה למלחמת עולם בגלל גאווה עיקשת.
חלק ז'
בתוך פחות משישה שבועות לאחר שהכריז שהוא מוותר על אליפות ה-WWF בגלל פציעת ברך גומרת קריירה לכאורה, נכנס שון מייקלס בכניסה גדולה לפני המיין איבנט של הלילה, לצד תצוגת פירוטכניקה בזירה. כשהוא הציג את שריריו כרגיל כשקיפל מאוד את הברך הימנית והפצועה, נדמה היה שבגד בדמעות בלאוול, בעיקר כשהשתטה לו במהלך הזיקוקים. בדרכו אל הזירה, תפסו את מייקלס מעריצים, שחלקם סימלו ללעברו את סימן היד של ה'קליק'. מייקלס החזיר להם בסימן הקליק שלו, שבאותו הזמן הניו וורלד אורדר השתמשו בו כלחיצת היד שלהם. באייפרון לפני שנכנס דרך החבלים, שוב הציג מייקלס את הסימן למצלמה, במהירות גדולה. כעבור עשרים וארבע שעות, אחיו האובד של מייקלס, קווין נאש, עשה את אותה התנועה במאנדיי נייטרו, וצעק "בחזרה אליך, HBK!" כשמייקלס לא שמח שביקשו ממנו להפסיד לסיד ולהארט במרחק קטן בחודש הקודם, הייתה כל זכות לפקפק בנאמנות שלו לטיטאן.
מייקלס צעד אל שולחן השדרנים בזמן לחילוף התואר השישי של אליפות ה-WWF בארבעת החודשים האחרונים, כולל פינוי האליפות של מייקלס בפברואר. הפעם, סיד יהיה זה שיפסיד לאנדרטייקר אחרי קרב ארוך ומעייף שכנראה התחלף באמצע לקרב בלי חוקים כדי להרשות קצת כאוס בקרב המפלצות המאובן. ההכרזה על סוג הקרב לא התרחשה עד שהקרב נמשך כבר שש דקות, ורק בגלל שמקמהן אמר זאת לצופים בבית כששתי המפלצות התקוטטו ליד מחסום האבטחה. אנדרטייקר השלים עם הרעיון שהקרב לא ימשוך את המעריצים; הארט טען שלאחר הקרב שלו מול אוסטין, אנדרטייקר אמר לו, "חתיכת קרב, בן אדם, אין סיכוי שאני וסיד נתעלה על זה!"
עבור הארט, הלילה שלו עוד לא נגמר, למרות שהשאיר את הכול בזירה שעה קודם לכן. כשהלוחמים במיין איבנט הצמידו אפים, הארט יצא אל הזירה לקריאות בוז, ומכר אי נוחות ברורה. "אוי, מה תגידו; ברט מעוצבן כי הוא לא במיין איבנט או האיש," ירק מייקלס. במיקרופון, התייחס הארט למייקלס כאל, "זייפן קטן ומזויף," כשמקמהן, באופן מוזר, עמד מאחורי מייקלס, וריסן אותו כדי שלא יקום מהכיסא. כשמייקלס זייף פחד מהמילים של הארט, המיקוד היה על ההיל טרן של ההיטמן שנזף באנדרטייקר ובסיד. הנאום הסתיים בפאוורבומב של סיד להארט, לעידוד מצד הקהל, ולצחוק צבוע מצד מייקלס.
לבסוף, עשר דקות לאחר שמייקלס יצא מאחורי הקלעים, קרב האליפות התחיל. בתוך כמה דקות, התברר מה הגבול של מה שסיד מסוגל לעשות בלי שהארט או מייקלס המוכשרים יקפצו מהמכות שלו, והאלוף נעל חיבוק דוב ארוך אחרי שבקושי שתי דקות עברו מהקרב המרכזי. רגע אחד, הבמאי העביר למסך מפוצל עם מייקלס כשהתחיל להחליף בדיחות עם לולר הנסער. לפחות לקהל בבית היה סאונד שמנע מהם להירדם. אחר כך, לולר המשיך לזלז בהארט בגלל הבכיינות שלו, ומייקלס הוסיף, "גם לי יש עדכון לגביו: שמעתי שהוא לא מחבב אותי!" מקמהן החניק צחוק, וניסה לשמור על מצב קליל.
עוד רסט הולד של סיד היה תירוץ לצילום רחב של כל הקהל, כשרוס הוציא אובר את הקהל, וקידם את האירוע הבא - במהלך קרב אליפות העולם. אחרי ספוט בו סיד פגע באנדרטייקר עם הטומבסטון פיילדרייבר שלו, יצא הארט אל הזירה, והרביץ לסיד פעמיים עם כיסא כנקמה על הפאוורבומב. כשההיל טרן ברור לחלוטין, לגלג מייקלס על הארט עוד קצת מאחורי השולחן, ואמר, "הוא ממורמר! הוא לא סובל את זה, אור הזרקורים לא עליו!" הסטוריליין היה שההיל טרן של הארט נגרם בגלל אי צדק שנעשה לדמותו, והבלבול שלו מצד המעריצים שעכשיו אהבו את הרעים, כלומר שהביקורת של מייקלס הייתה בלתי מתוסרטת לחלוטין, והכילה התקפות אישיות. לולר, מבין שיניו, סינן, "הפוסל במומו פוסל."
הקרב המונוטוני הסתיים לבסוף עם עוד התערבות של הארט, שהפעם הרביץ לסיד על החבלים לפני שהאלוף ביצע את הפאוורבומב שלו. אנדרטייקר מיד נתן טומבסטון לסיד לתגובה טובה וזכה באליפות ה-WWF השנייה שלו. לאחר הקרב, הפרשנים, כולל מייקלס, הוציא אובר את אנדרטייקר באופן מוחלט, פרט לתגובה הלא כל כך סמויה של מייקלס, "היו המון אנשים שהחזיקו בחגורה הזאת ולא הגיע להם, אבל אני יכול להגיד במלוא הרצינות, לאיש הזה מגיע להיות בדיוק איפה שהוא!"
כך הסתיימה הרסלמניה הכי מבולגנת עד לאותו הרגע, גם לפני המצלמה, והרחק מהעיניים הבוחנות. החגיגה הפשוטה של אנדרטייקר התרחשה מתחת למופע אורות שיצר תחושה של רעמים וברקים בתוך הרוזמונט הורייזון. אכן, ענני סערה התקבצו מעל פדרציית ההיאבקות העולמית, ורק אלו שהיו מודעים לכך הבינו שימים קשים באים.
בתוך פחות משישה שבועות לאחר שהכריז שהוא מוותר על אליפות ה-WWF בגלל פציעת ברך גומרת קריירה לכאורה, נכנס שון מייקלס בכניסה גדולה לפני המיין איבנט של הלילה, לצד תצוגת פירוטכניקה בזירה. כשהוא הציג את שריריו כרגיל כשקיפל מאוד את הברך הימנית והפצועה, נדמה היה שבגד בדמעות בלאוול, בעיקר כשהשתטה לו במהלך הזיקוקים. בדרכו אל הזירה, תפסו את מייקלס מעריצים, שחלקם סימלו ללעברו את סימן היד של ה'קליק'. מייקלס החזיר להם בסימן הקליק שלו, שבאותו הזמן הניו וורלד אורדר השתמשו בו כלחיצת היד שלהם. באייפרון לפני שנכנס דרך החבלים, שוב הציג מייקלס את הסימן למצלמה, במהירות גדולה. כעבור עשרים וארבע שעות, אחיו האובד של מייקלס, קווין נאש, עשה את אותה התנועה במאנדיי נייטרו, וצעק "בחזרה אליך, HBK!" כשמייקלס לא שמח שביקשו ממנו להפסיד לסיד ולהארט במרחק קטן בחודש הקודם, הייתה כל זכות לפקפק בנאמנות שלו לטיטאן.
מייקלס צעד אל שולחן השדרנים בזמן לחילוף התואר השישי של אליפות ה-WWF בארבעת החודשים האחרונים, כולל פינוי האליפות של מייקלס בפברואר. הפעם, סיד יהיה זה שיפסיד לאנדרטייקר אחרי קרב ארוך ומעייף שכנראה התחלף באמצע לקרב בלי חוקים כדי להרשות קצת כאוס בקרב המפלצות המאובן. ההכרזה על סוג הקרב לא התרחשה עד שהקרב נמשך כבר שש דקות, ורק בגלל שמקמהן אמר זאת לצופים בבית כששתי המפלצות התקוטטו ליד מחסום האבטחה. אנדרטייקר השלים עם הרעיון שהקרב לא ימשוך את המעריצים; הארט טען שלאחר הקרב שלו מול אוסטין, אנדרטייקר אמר לו, "חתיכת קרב, בן אדם, אין סיכוי שאני וסיד נתעלה על זה!"
עבור הארט, הלילה שלו עוד לא נגמר, למרות שהשאיר את הכול בזירה שעה קודם לכן. כשהלוחמים במיין איבנט הצמידו אפים, הארט יצא אל הזירה לקריאות בוז, ומכר אי נוחות ברורה. "אוי, מה תגידו; ברט מעוצבן כי הוא לא במיין איבנט או האיש," ירק מייקלס. במיקרופון, התייחס הארט למייקלס כאל, "זייפן קטן ומזויף," כשמקמהן, באופן מוזר, עמד מאחורי מייקלס, וריסן אותו כדי שלא יקום מהכיסא. כשמייקלס זייף פחד מהמילים של הארט, המיקוד היה על ההיל טרן של ההיטמן שנזף באנדרטייקר ובסיד. הנאום הסתיים בפאוורבומב של סיד להארט, לעידוד מצד הקהל, ולצחוק צבוע מצד מייקלס.
לבסוף, עשר דקות לאחר שמייקלס יצא מאחורי הקלעים, קרב האליפות התחיל. בתוך כמה דקות, התברר מה הגבול של מה שסיד מסוגל לעשות בלי שהארט או מייקלס המוכשרים יקפצו מהמכות שלו, והאלוף נעל חיבוק דוב ארוך אחרי שבקושי שתי דקות עברו מהקרב המרכזי. רגע אחד, הבמאי העביר למסך מפוצל עם מייקלס כשהתחיל להחליף בדיחות עם לולר הנסער. לפחות לקהל בבית היה סאונד שמנע מהם להירדם. אחר כך, לולר המשיך לזלז בהארט בגלל הבכיינות שלו, ומייקלס הוסיף, "גם לי יש עדכון לגביו: שמעתי שהוא לא מחבב אותי!" מקמהן החניק צחוק, וניסה לשמור על מצב קליל.
עוד רסט הולד של סיד היה תירוץ לצילום רחב של כל הקהל, כשרוס הוציא אובר את הקהל, וקידם את האירוע הבא - במהלך קרב אליפות העולם. אחרי ספוט בו סיד פגע באנדרטייקר עם הטומבסטון פיילדרייבר שלו, יצא הארט אל הזירה, והרביץ לסיד פעמיים עם כיסא כנקמה על הפאוורבומב. כשההיל טרן ברור לחלוטין, לגלג מייקלס על הארט עוד קצת מאחורי השולחן, ואמר, "הוא ממורמר! הוא לא סובל את זה, אור הזרקורים לא עליו!" הסטוריליין היה שההיל טרן של הארט נגרם בגלל אי צדק שנעשה לדמותו, והבלבול שלו מצד המעריצים שעכשיו אהבו את הרעים, כלומר שהביקורת של מייקלס הייתה בלתי מתוסרטת לחלוטין, והכילה התקפות אישיות. לולר, מבין שיניו, סינן, "הפוסל במומו פוסל."
הקרב המונוטוני הסתיים לבסוף עם עוד התערבות של הארט, שהפעם הרביץ לסיד על החבלים לפני שהאלוף ביצע את הפאוורבומב שלו. אנדרטייקר מיד נתן טומבסטון לסיד לתגובה טובה וזכה באליפות ה-WWF השנייה שלו. לאחר הקרב, הפרשנים, כולל מייקלס, הוציא אובר את אנדרטייקר באופן מוחלט, פרט לתגובה הלא כל כך סמויה של מייקלס, "היו המון אנשים שהחזיקו בחגורה הזאת ולא הגיע להם, אבל אני יכול להגיד במלוא הרצינות, לאיש הזה מגיע להיות בדיוק איפה שהוא!"
כך הסתיימה הרסלמניה הכי מבולגנת עד לאותו הרגע, גם לפני המצלמה, והרחק מהעיניים הבוחנות. החגיגה הפשוטה של אנדרטייקר התרחשה מתחת למופע אורות שיצר תחושה של רעמים וברקים בתוך הרוזמונט הורייזון. אכן, ענני סערה התקבצו מעל פדרציית ההיאבקות העולמית, ורק אלו שהיו מודעים לכך הבינו שימים קשים באים.
dannygoosh
New member
הסיבה העיקרית שאני נכנס לפורום
הסיבה השניה היא לקרוא תוצאות.
ואני גם מחכה ש-RKO12345 יחזור, אבל זה יותר ווישפול ת'ינקינג.
 
אדיר. עם כל ההפתעות ושינויי הכיוון, ברט-אוסטין זה הקרב שהגדיר את הרסלמניה הזאת - ובצדק. לא כל כך אהבתי את הכיוון של ברט אח"כ, אבל אני מודה שזה היה מתבקש וגם עשוי טוב.
 
כל הכבוד ושוב מלא תודה!
הסיבה השניה היא לקרוא תוצאות.
ואני גם מחכה ש-RKO12345 יחזור, אבל זה יותר ווישפול ת'ינקינג.
 
אדיר. עם כל ההפתעות ושינויי הכיוון, ברט-אוסטין זה הקרב שהגדיר את הרסלמניה הזאת - ובצדק. לא כל כך אהבתי את הכיוון של ברט אח"כ, אבל אני מודה שזה היה מתבקש וגם עשוי טוב.
 
כל הכבוד ושוב מלא תודה!
Marlboro man 9
New member
חחחחחחחחחחחחח RKO12345
חייב להגיב סוף סוף
קודם כל אני ממש מודה לך העבודה. הספרים האלה העלו לי כמה זכרונות ילדות ואני למען האמת רציתי להגיב בסיום ההתרגום אבל בכל זאת אכתוב כאן כמה דברים בנושא הפרק:
אני זוכר כילד שחיפשתי איפה לראות את השידורים (החוזה של ערוץ הספורט עם ה - WWF כבר לא היה בתוקף) וזה היה בערוץ הודי ששידר בעיקר קריקט. החולרות צינזרו כמעט את כל הקרב של אוסטין וברט ושנים לאחר מכן הבנתי כמה הקרב הזה היה ענק וכשצפיתי בו ללא הצנזורה הבנתי כמה זה היה טוב. בדיעבד אני יכול להגיד שהם די כיוונו להיל טרן של ברט עם כל ההתבכיינויות שלו וכשזה נעשה, זה נעשה טוב וזה עזר מאוד לבנות את סטיב אוסטין (שבתקופה הזו אגב נתן פרומואים יותר טובים מאלה שהוא נתן כשהיה בשיא הפופולאריות שלו) בתור פייס. בכלל אני דווקא נורא מחזק את האמרה שברט הארט ראה את סטון קולד מגיע לפני סטון קולד בעצמו. כל דבר שהם עשו עבד יפה בסך הכל.
גם צ'יינה הייתה אז אטרקציה מאוד גדולה כי האישה היחידה בכל ההיסטוריה אולי שיכלה לעמוד מול הגברים, לכסח להם את הצורה ושזה יראה אמין וזה בהחלט הוסיף לדמות של טריפל אייץ' אז. אני זוכר את החיבוק דוב הזה שהיא ביצעה על טרי זה נראה כאילו איזה חיית טרף טורפת את טרי המסכנה.
בכלל אני חושב שלמרות הפיגור ברייטינג, ל-WWF היה מוצר לא פחות טוב ממה שהציגו ב - WCW (שהגיעו באותה שנה לערוץ הספורט שלנו). חבל שהיום אין כזה ארגון עם מספיק כסף ועוצמה שיכריח את וינס לחשוב מה הקהל באמת רוצה כמו אז.
קודם כל אני ממש מודה לך העבודה. הספרים האלה העלו לי כמה זכרונות ילדות ואני למען האמת רציתי להגיב בסיום ההתרגום אבל בכל זאת אכתוב כאן כמה דברים בנושא הפרק:
אני זוכר כילד שחיפשתי איפה לראות את השידורים (החוזה של ערוץ הספורט עם ה - WWF כבר לא היה בתוקף) וזה היה בערוץ הודי ששידר בעיקר קריקט. החולרות צינזרו כמעט את כל הקרב של אוסטין וברט ושנים לאחר מכן הבנתי כמה הקרב הזה היה ענק וכשצפיתי בו ללא הצנזורה הבנתי כמה זה היה טוב. בדיעבד אני יכול להגיד שהם די כיוונו להיל טרן של ברט עם כל ההתבכיינויות שלו וכשזה נעשה, זה נעשה טוב וזה עזר מאוד לבנות את סטיב אוסטין (שבתקופה הזו אגב נתן פרומואים יותר טובים מאלה שהוא נתן כשהיה בשיא הפופולאריות שלו) בתור פייס. בכלל אני דווקא נורא מחזק את האמרה שברט הארט ראה את סטון קולד מגיע לפני סטון קולד בעצמו. כל דבר שהם עשו עבד יפה בסך הכל.
גם צ'יינה הייתה אז אטרקציה מאוד גדולה כי האישה היחידה בכל ההיסטוריה אולי שיכלה לעמוד מול הגברים, לכסח להם את הצורה ושזה יראה אמין וזה בהחלט הוסיף לדמות של טריפל אייץ' אז. אני זוכר את החיבוק דוב הזה שהיא ביצעה על טרי זה נראה כאילו איזה חיית טרף טורפת את טרי המסכנה.
בכלל אני חושב שלמרות הפיגור ברייטינג, ל-WWF היה מוצר לא פחות טוב ממה שהציגו ב - WCW (שהגיעו באותה שנה לערוץ הספורט שלנו). חבל שהיום אין כזה ארגון עם מספיק כסף ועוצמה שיכריח את וינס לחשוב מה הקהל באמת רוצה כמו אז.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.