חלק ד'
אם המעריצים של ליגת הפוטבול הלאומית עוד נדהמו מהמבנה המסותת של אד הונצ'ולי, עורך הדין השרירי והמרשים בגיל העמידה שעבד בסופי שבוע כשופט ראשי מאז 1990, הם היו קופאים כמו צבי ממבנה גופו של קן שאמרוק. רק מאה ימים לאחר שחנק את מתאבק ניו ג'פאן העתידי בריאן 'פיורי' ג'ונסטון במופע האולטימייט אולטימייט השני של UFC, היה שאמרוק מכונת לחימה חדשה, עם שרירים דו ראשיים ענקיים וירכיים עבות שמתחו את התפרים בבגדיו, חולצת שופט מפוספסת ללא שרוולים ומכנסיים שחורים. נדמה היה שרק להכניס את ידיו דרך השרוולים דרש מאמץ.
בפברואר 1997, בשיא האהדה כלפיו, אלוף הסופרפייט הראשון של UFC, שאמרוק, חתם על חוזה בן שלוש שנים ושבע ספרות עם טיטאן, וויתר על ההזדמנות להילחם מול אלוף ה-IWGP למשקל כבד, שינייה האשימוטו, בטוקיו דום באביב. חמישה ימים לפני ששאמרוק חתם על החוזה של מקמהן, ביצעו ניו ג'פאן טעות כשהכריזו שהקרב על התואר בין האשימוטו ושאמרוק היה רשמי. אולטימייט פייטינג צ'מפיונשיפ איבדו הכנסות אירועים באותה תקופה, כשהשיגו רק 120,000 קניות באירוע של דצמבר 1996 בו שאמרוק חנק את ג'ונסטון. בקרב, שבר שאמרוק את ידו, ולכן לא יכול היה להמשיך בטורניר של אותו הערב. שאמרוק ראה את הכתובת על הקיר ומסיבות כלכליות הסכים להצעה הכספית של ה-WWF.
"אם אעשה משהו שאני אוהב ואוכל לתמוך במשפחתי, אמשיך לעשות אותו. ברגע שלא אוכל, אצטרך לעשות משהו אחר," אמר שאמרוק לחדשות של דייטון קצת אחרי החתימה אצל טיטאן.
כשבדרך כלל קשה להחמיץ אותו, המשימה של שאמרוק ברסלמניה 13 הייתה לא להתבלט, להישאר רק מחוץ לעניינים, פרט לרגע קטן אחד. עד הרגע הזה, האנגל הכי רותח בטריטוריה יתחמם לרמה בלתי נשכחת.
אחרי שמקמהן והפרשנים רוס ולולר אימתו את שאמרוק כקטלני, הם הפנו את תשומת ליבם ל'סטון קולד' סטיב אוסטין, שהלך במסדרון אחורי הקלעים אל מסך הכניסה. כשאי אפשר היה לשמוע את זה בגלל המוזיקה החזקה בסגנון 'בולס און פרייד', אמר אוסטין לצלם שעקב אחריו,
"תסלק את התחת שלך מהדרך שלי." רק שבע וחצי שנים לאחר הבכורה שלו, הטקסני הנחוש כבר ראה את הארץ המובטחת, המקום בו ענקי התעשייה התקבצו בלי לדאוג ממעמדם. המהמורות הפוליטיות, וגם לא צלמים, לא יעמדו בדרכו.
הצליל הייחודי של הזכוכית המתנפצת התחיל את מוזיקת הכניסה הזריזה של אוסטין, והזכיר פולש לבית, ולא חתול מסכן. הפלישה של 'סטון קולד' הייתה דומה לג'ינג'ס חאן במסעותיו, וככל שיגיע יותר טוב, כך יהיה יותר מתאים. ברסלמניה 13, לא רק שהזכוכית נשברה במהלך השיר של אוסטין, אלא שריבוע זכוכית שחורה אמיתי הוצב בשביל הכניסה, עם
'אוסטין 3:16' רשום עליו, והתנפץ לגשם רסיסים חדים. אוסטין הלך על הרסיסים, מזכיר את ההליכה הכואבת של ברוס ויליס על זכוכית שבורה במת לחיות. דמותו של וויליס, ג'ון מקליין, הצילה בני ערובה מחוטפים גרמניים אלימים. אוסטין עמד להציל רסלמניה בינונית מההידרדרות שלה.
כשהוא בדרך כלל נושף אש בנהמה הטקסנית הדרום-מזרחית שלו, אוסטין היה יותר מאופק הפעם. הוא נשען בפינה הרחוקה, ידיו נחוץ על החבלים כשהציץ בהרהור על הקהל. ההצגה עבור המצלמות נפסקה בגלל הרגע האמיתי הזה, אולי כשחשב קצת או אולי התפלל. כל כך הרבה הוטל על כתפיו הרחבות של אוסטין מאז יוני שעבר כשהפך לרע הראשי בטריטוריה ללא ספק. בסוף הקרב, אם הכול ילך כמו שצריך, סטיב אוסטין עמד להפוך לגיבור מספר אחת ב-WWF. כשהארט עמד להחליף צד עם אוסטין, ולהפוך להיל לראשונה מזה תשע שנים, הימר מקמהן ששני המקצוענים הכי גדולים שלו יעברו בצורה חלקה. הייתה זאת משימה קשה, ואוסטין היה צריך לאסוף את עצמו לרגע.
הארט נכנס שני לתגובה די חיובית, החודשים של הפגיעה בדמותו פצעו רק בשטחיות את אמינותו. כשהוא עובר את הזכוכיות שנותרו מהכניסה של אוסטין, התרחש חילוף דורות, שהמתאבק הטוב והוותיק הבין מיד.
"קיבלתי עידוד טוב, אבל היו מספיק שלטים וקריאות בוז כועסות בשביל שאבין שימיי כבייביפייס נגמרו," נזכר הארט, וכך קיבל יותר את גורלו לאחר הקרב. מקמהן המשיך ללבות את להבות השינוי, ואמר,
"תגובה מעורבת עבור האיש שללא ספק יש לו מורשת בפדרציית ההיאבקות העולמית. אבל לאחרונה, המורשת הזאת מתחילה להשתנות."
הקרב היה קרב 'הכנעות', והמנצח היה זה שיכריח את יריבו להיכנע, בכל דרך שהיא. הפרשנים דיברו על ההבדלים בסגנונות של שני האנשים, שהארט כנראה ינצח בעזרת ההיאבקות הטכנית המצוינת שלו, ואילו אוסטין הקשוח ינסה להרביץ ולפגוע ב'היטמן' עד שיפרוש. אכן, אוסטין התחיל את הקרב כשתיקל את הארט, והוביל למריבה מול הארט שהחזיר לו כגמולו. המקרה החריג הראשון התרחש מחוץ לזירה, כשהארט זרק את אוסטין אל עמוד הזירה, והבשר שפגע בפלדה הדהד ברוזמונט הורייזון. לא הייתה מנוחה: אוסטין הגיב בהפיכת סופלקס כך שהפיל את הארט עם המפשעה אל מחסום האבטחה.
הספוט התרחש בפני האייקונים מפעם, קפטן לו אלבנו ו'מר USA' טוני אטלס, שהיה ברור שנדהמו. הם היו מהתקופה בה ברונו סאמארטינו וסרג'נט סלוטר נלחמו בקטטות מדממות בהן הכול היה הולך, אבל המהומה לא הגיעה אל הקהל. אוסטין הצטרף אל הארט בקהל ההומה, וביחד הם הלכו לאחורי הארינה כשהחליפו מכות בתוך ים ענק של אנשים צורחים. הצופים הפרועים הללו מנעו מהקהל בבית לראות סיום למהלך אחד: הארט נותן באקדרופ לאוסטין כדי לצאת מפיילדרייבר על המדרגות, כשהנחיתה המדויקת של 'סטון קולד' נותרה מסתורית, אפילו עבור אלו שראו אותה ממקור ראשון. עבור אוסטין, הבלגן הזה התאים לקרב.
"לפעמים, להילחם בקהל יכול להיות ממש מעצבן," הסביר אוסטין לאחר מכן.
"אבל כולם שיתפו איתנו פעולה, טפחו לנו על השכם. אנשים ממש התלהבו שהקרב הגיע אליהם, כי בן אדם, כשאתה רחוק כל כך מהזירה, ופתאום הקרב ממש לידך באופן אישי, זה ממש כיף."
ליד הזירה, הארט, לראשונה בקריירה שלו בת עשרים השנה, קפץ ממחסום האבטחה ונתן את המרפק שלו לאוסטין. למרות שזה לא היה מהמהלכים המדהימים שהעידן הבא הבטיח ללקוחות המשלמים, הארט הגביר את הקצב שלו בצורה שלו. כעבור כמה שניות, נזרק הארט אל מדרגות הזירה, וניתק אותן מהעמוד.
השוויוניות, התחושה שהארט יוכל להפסיד בקרב הכי חשוב שלו מזה שנה, נתנה למקמהן עוד אפשרות לצבוע את סוס העבודה שלו בצבעים קודרים.
"אם ברט הארט יפסיד בקרב הזה," אמר מקמהן,
"צריך לחשוב מה יהיה התירוץ שלו, כי יהיה לו אחד - לדעתי." המילה האחרונה הזאת נאמרה אחרי הפסקה ברורה, והזכירה למי שהקשיב שמה שאמר היה דעה של איש אחד. עד עכשיו, היה נדיר שמקמהן השדר אי פעם ירד על גיבור מבוסס, או אפילו יצא נגד מישהו בצורה כזאת. אחרי שהפופ בכניסה של הארט חיסל כל ספק שההמונים הבינו את הכיוון שהלך אליו, שינה מקמהן מסלול. ג'ים רוס לא הסכים עם ההנחה של מקמהן, מה שהיה מסקרן בתקופה הזאת בה זהות ה'בחור הטוב' לא תמיד הייתה ברורה.
הקרב המשיך כשהארט חזר לבסיס, ועבד על הברך השמאלית של אוסטין במרץ. הצגת מתיחות הרגל והקפיצות על הברך היו קלאסיות, הארט מפעם, אבל לא יותר מדי פעם, קפוא בשיאו. זה אפשר לאוסטין לפעול, ולהציג שתי אצבעות משולשות לשאמרוק כי העז לשאול אם אוסטין רצה לוותר. המרדנות הזאת הייתה שונה מאוד מסגנון ההיאבקות הנקי של הארט, והם לא יכלו יותר לצייר גבול בין הדור החדש של פעם והמהומות הבלתי ניתנות לשליטה של התקופה החדשה והנועזת.
"צפיתי במעבר כשהיינו בזירה," נזכר שאמרוק,
"הרגשת את האווירה משתנה מהגישה הזאת של היאבקות לגישה הקשוחה הזאת. הרגשת אותה משתנה באותו הלילה."
מקמהן המשיך לדבר על השינוי הפתאומי הזה, והמשיך לרדת על הכוכב הקנדי שלו כשהוסיף,
"ניתן לקוות שאולי אחרי הקרב הזה, אולי 'ההיטמן' ברט הארט יירגע ויחזור למורשת הנהדרת שהייתה לו בפדרציית ההיאבקות העולמית. אולי משהו, אני מקווה, יחזיר אותו לעצמו." אוסטין התערב בהתקפה המתודית של הארט כשמשך את הרגל שלו מעוד ניסיון לקפיצה, לפני שביצע את הסטון קולד סטאנר שלו וזכה לעידוד. בקרב הכנעות לא היה אפשר לעשות משהו אחריו, אבל הרגע של התגובה לסטאנר הראה את הפוטנציאל שלו כמסיים אירועים, התשובה האלימה והפתאומית לסיום גיבור העל של האלק הוגאן.