חלק ב'
בעוד שהקרב בין סיד ומייקלס יצר עניין מקומי ברויאל ראמבל, והקשר עם ה-AAA עזר לאוכלוסייה ההיספנית, זה לא הספיק כדי להזיז את מכירות הכרטיסים באלאמו במחירים של ה-WWF. לכן, קיצץ מקמהן בדמי הכניסה והציע הרבה כרטיסים לאירוע במחיר של 10 דולרים לראש, וכמה כרטיסים במחיר של 5 דולרים כשהציגו קופוני הנחה של טאקו בל ושל דוקטור פפר. וינס נתן עוד אלפי כרטיסים לבתי ספר מקומיים, עיתונים ועסקים, וסירב לשדר את האירוע בדרום מזרח טקסס כדי להבטיח שכל אחד במדינה שרצה לראות את הגיבור שלו מנצח ייאלץ להגיע לאירוע בעצמו. הכול השתלב עם קמפיין חזק בתקשורת המקומית שהפך את הרויאל ראמבל לאירוע הכי מקודם שווינס ערך שלא היה רסלמניה.
העבודה הקשה השתלמה בהבאת מעריצים לאולם. הרויאל ראמבל הביא 60,525 מעריצים, למרות שרק 48,014 שילמו (סכום של 480,013 דולרים), עם כמות מבהילה של 12,511 כרטיסים בחינם. למרות חלוקת הכרטיסים, המופע עדיין הביא את הקהל המשלם הגדול ביותר בתולדות ההיאבקות המקצועית בארצות הברית, אחרי רסלמניה 3 בפונטיאק סילברדום ב-1987. אנשי הפדרצייה שמחו מהמספר, שעקף את הציפיות המציאותיות של כולם. רק שבוע קודם לכן נדמה היה שיגיעו פחות מעריצים, כי כמות חסרת תקדים של 20,000 כרטיסים נמכרה בימים האחרונים לפני האירוע.
מתאבקי AAA הופיעו באנדרקארד, ומקמהן מילא את הבטחתו ונתן שני קרבות חושך וקרב פרי פור אול לארגון, בנוסף לקרב באירוע. אבל, התגובה הכללית לארגון הייתה אדישות רחבה. מקמהן לא שפט נכון את השוק: מתאבקי ה-AAA היו פחות ידועים ממתאבקי ה-WWF שלו. הם לא היו התשובה למחלקת המשקל הקל המלהיבה של WCW, מתאבקי ה-AAA היו יותר מבוססים בהיאבקות קרקע, ומאוד ג'נריים בהשוואה למתאבקי WCW.
המתאבקים המקסיקנים ברויאל ראמבל עצמו לא ממש השפיעו גם הם. זאת פרט למיל מסקראס, שהתאבק כבר שלושים ושתיים שנים והיה אחד משלושת המתאבקים הכי גדולים במקסיקו. מסקראס נכנס לקרב תוך עשרים דקות מתחילתו, לא מכר לאף אחד, והדיח את עצמו מהקרב בגלל שנמנע כל הקריירה שלו מלעשות משהו שאולי יגרום למישהו לצאת אובר עליו.
מקמהן, שממש לא התרשם ממה שקיבל מהארגון של פנה, יצא מהעסקה קצת לאחר האירוע. הוא ממש לא הצליח לעבוד עם אחרים בגלל שלא הרשה לשותפיו לקבל יחס זהה מול מתאבקי ה-WWF, אז הפילוג לא נחשב למפתיע. וינס ניסה בבירור ליצור מחדש את מה שבישוף עשה ב-WCW, אבל הוא החמיץ כמעט לגמרי את הנקודה. AAA הרגישו כמו אורחים ולא כמו ארגון ששיתף פעולה עם ה-WWF, והארגון לא השיג הרבה משיתוף הפעולה עם ה-AAA.
למרות זאת היו כמה כאלה שהרוויחו מהעסקה עם ה-AAA, בעיקר מתאבקי ה-WWF המדשדשים, ריק 'רייזור ראמון' בוגנר וגלן 'דיזל' ג'ייקובס.
לאחר שגמרו את התקופה שלהם בניסיון ליצור מחדש את שניים מהמתאבקים הכי אהודים של וינס, נדמה היה שנועדו ללשכת האבטלה. שניהם נשלחו אל ה-AAA, וקיבלו עוד קצת זמן מדף. באופן מסקרן, הם שוב עשו פרודיה על הול ועל נאש, הפעם בתור ה-"mWo", חיקוי לניו וורלד אורדר.
ה-DRAW האמיתי באלאמו דום היה שון מייקלס ללא ספק. זה היה ברור כשהגיע לזירה לקרב המרכזי שלו מול סיד וקיבל תגובה ענקית. מה שמעטים בקהל הבינו היה שהשתתפותו של מייקלס בקרב הייתה מוטלת בספק במהלך היום, כי שון נאבק במגפת השפעת שהתפרעה מאחורי הקלעים.
לאחר שאת רוב אחר הצהריים בילה במשרדו של וינס מקמהן וניסה לישון ולהחלים, הצליח מייקלס להתאפס על עצמו מספיק כדי להילחם. כפרפקציוניסט, הוא היה מאוכזב ממה שקרה.
"הקרב לא היה טוב במיוחד," הוא נזכר בכנות.
"השילוב של מצבי הגופני וסיד היה קשה מדי."
איכות הקרב לא שינתה לקהל בסן אנטוניו, שרק רצה לראות את מייקלס זוכה שוב בפרס הגדול של ה-WWF. כשהצמיד את סיד והתחיל את כהונתו השנייה כאלוף ה-WWF, מצב הרוח בבניין היה שונה מאוד מהתגובה השלילית בסרבייבור סירייס בגארדן שרדפה אותו כבר חודשיים. מייקלס היה הגיבור, הבחור המקומי והאנדרדוג שעשה טוב כשחיסל את יריבו הענק.
אפילו ברט הארט התרשם מהופעתו של מייקלס מול יריבו תחת לחץ כבד כל כך. הוא חיפש את מייקלס מאחורי הקלעים לאחר הקרב, ואמר לו שהוא גאה בו ושמח ששוב היה אלוף ה-WWF. שון, ברגע נדיר של הוקרת תודה, הודה לברט בצניעות ואמר לו שהעריך את התמיכה.
הארט חווה ערב מוזר משלו בקרב הרויאל ראמבל. כבר כמה חודשים רצו שיהיה הזוכה בקרב בן שלושים האנשים, אבל התכניות השתנו לאחרונה בגלל דיווח מדהים מצד מגיש תכנית הלקט של ה-WWF בבוקר שבת, וינס רוסו. כשהוא מנחה את לייבווייר, הניו יורקר הקולני הפך לנוסטרדמוס המודרני, וחזה בביטחון שהארט יזכה בקרב.
וינס מקמהן זעם. החוק הלא כתוב ב-WWF היה שניחושים כאלה אמורים להיות מוטעים כדי לשמור על זהות המנצח כהפתעה. זה היה רע מספיק ש-WCW נתנו בשמחה את התוצאות המוקלטות שלו, חשב מקמהן, הוא גם לא היה זקוק לזה שהצוות שלו יגלה את התוצאות של הקרבות המרכזיים באירועים.
הפרנויה גרמה למקמהן לשנות מסלול. בתקופה של בוקינג מגיב לטווח הקצר ולאילוצים, הגיב מקמהן בהנחיה חפוזה. במקום הארט, הוא בחר ב'סטון קולד' סטיב אוסטין, שינצח בקרב בצורה מלוכלכת. כוונתו הייתה ליצור עוד כוכב. הוא היה מסופק מהמתאבקים המבוססים שלו, אבל מקמהן הבין שהמיין איבנטרים של WCW היו שמות גדולים במיין סטרים, וכאן ה-WWF לקו בחסר. לתת לאוסטין את הניצחון ישגר אותו לרמות הגבוהות בארגון. אבל מקמהן עדיין לא היה בטוח באוסטין כשחקן הראשי ברסלמניה, אז קבע שיפסיד את הקרב על התואר שהזכייה בראמבל העניקה לו בשבועות לפני המופע הגדול.
הארט לא שמח ממה שראה כירידה בדרגה, ותהה מה עומד להיות הסוף עם דמותו. מקמהן הבטיח להארט שהוא עדיין מתכוון שיהיה במיין איבנט של רסלמניה, ויעבוד בקרב החוזר המצופה מול שון מייקלס. היה זה קרב שדיברו עליו מאז רסלמניה 12 בשנה שעברה, למרות שהיה מלא בבעיות בגלל האגו והכעס בין שלושת הצדדים שהיו מעורבים בו. מהר מאוד, התכנית השתנתה מאחורי גבו של הארט בשבועות הבאים.
ב-1996, במהלך החופשה שלו מה-WWF, היה הארט כמה ימים בניו יורק ועבד על משחק וידאו. באותו הזמן, WCW הנחיתו מכה קשה על מקמהן כשסקוט הול וקווין נאש התחילו לפלוש. החל מה-10 ביוני, נייטרו ניצחה במלחמת הרייטינג בעשרים ושניים החודשים הבאים, כשגורם ההפתעה פיתה את המעריצים הסקרנים.
כשהחוזה של הארט פג מאוחר יותר באותה השנה, מקמהן לא עמד לקחת סיכון שעוד אחד מהעובדים החשובים שלו יערוק לצבא באטלנטה. בין ההקלטות בניו יורק למשחק הוידאו, הוברח הארט לביתו הרחב של יושב הראש בגריניץ', קונטיקט, שם מקמהן וג'ים רוס ניסו לעבוד איתו על הפרטים של עסקה מפתה לעשרים שנה. הארט לא חתם עוד ארבעה חודשים, אבל הוא כן היה מוכן להציע לבוסים שלו סטוריליין. לפי הסיפור, הארט יצא אובר על מייקלס ברסלמניה 13 או בסביבתה, כנראה על תואר ה-WWF, אבל הדבר החשוב הוא שזה ימנף את היריבות הגדולה שלהם. שוויון יפתח את הדלת לקרב אחרון, בו הארט התנדב לו רק להוציא אובר את מייקלס, אלא גם ללחוץ את ידו בזירה בעידוד, וכך להשיג את הכבוד עבור מייקלס שמעריצים התקשו להפגין. זה נעדר מהקרב ביניהם ברסלמניה 12, בו הארט הכועס עזב בכעס אל אחורי הקלעים אחרי שהפסיד בהארכה של קרב האיירון מן המפורסם.
באופן מסקרן, בטיסה חזרה הביתה לקלגרי, ישב הארט ליד מייקלס, שבאותו הזמן נשא את משקל העולם על כתפיו החלשות. לא רק שמייקלס איבד את חבריו הטובים נאש והול לכספת הבנק הפרוצה שהייתה וורלד צ'מפיונשיפ רסלינג, אלא שהיצירתיות החדשה שלהם הובילה לכך שתקופתו של מייקלס בפסגה הפכה אותו למקום שני. כיוון שמייקלס היה האלוף ב-RAW, היותו הסמל של התכנית ה'נחותה' פגע בו מאוד. לא משנה כמה מייקלס זרק את גופו המידרדר בזירה בניסיון להלהיב את הצופים, והביא קרבות קלאסיים במהירות עצומה, חברי השתייה שלו מהקליק גרמו ללחץ גדול עליו בלי כוונה. האלוף חזק כמו הארגון שייצג, ואם ה-WWF היו מספר שתיים ברייטינג, כך גם היה הגיבור האתלטי אך הרגיש שלהם. כשהול ונאש עשו בלגן, מייקלס יכול היה רק לצפות בחצי חיוך. חבריו הצליחו בלעדיו, והוא הידרדר.
ההשפעה של מה שהפך להיות מלחמת היאבקות לא מנעה ממייקלס לדבר על הצד הטוב של החיים עם הארט. אחרי שהשוו בין חייהם המקצועיים והאישיים, הודיע הארט למייקלס על התכנית שתכנן עם מקמהן, ואמר שהיא תסתיים כשמייקלס ינצח בשובר השוויון מתישהו. מייקלס, לעומתו, לא שמח מהרעיון, ונדבק לקרב השני, בו יחזיר להארט את הג'וב מרסלמניה 12.
"ראיתי את הצבע אוזל מפניו, אמר הארט כשיידע את מייקלס בנוגע לקרב החוזר הראשון שלהם.
"הוא ממש לא אהב איך שזה נשמע."
