טיטאן סקרוד- פרק 1

Diunim

New member
טיטאן סקרוד- פרק 1

שלום לכולם וברוכים הבאים לתרגום לעברית של הפרק הראשון בטיטאן סקרוד: חיוכים אבודים, סטאנרים ודפיקות. בפעם הקודמת סיימנו את טיטאן שאטרד וראינו כיצד סרבייבור סירייס 1996 שכנע את וינס בצורה סופית לעבור לכיוון אחר במוצר. תזכורת: [URL]http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/13/183432300/%D7%91%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8/%D7%94%D7%99%D7%90%D7%91%D7%A7%D7%95%D7%AA_WWE[/URL]

אז במה עוסק הספר השלישי? (תקציר)

הפרק האחרון בטרילוגיית רבי המכר של טיטאן…

כדי להתמודד עם האיום מצד וורלד צ'מפיונשיפ רסלינג והתבוסה ברייטינג במלחמות ליל שני, ידע וינס מקמהן שעליו להמציא מחדש את העסק שלו עם תחילת 1997. אבל השאלה הייתה, איך?

האתוס הוותיק של תכניות פדרציית ההיאבקות העולמית עמד להיזרק לצד, להיקבר מתחת לחיבוק הפתאומי של אלימות מוגזמת, נושאים מבוגרים והפגנת סכסוכים פנימיים בפני הקהל הנדהם. מבעד לקונפליקטים הללו, היה על מקמהן להחליט החלטות נועזות בנוגע למי שהיה בפסגת הרוסטר שלו.

מחלוקת אחת מסוימת תשנה לעד את פדרציית ההיאבקות העולמית, עם השלכות חיוביות ומדהימות. הארגון 'במקום השני' פתאום המשיך לעלות, כשבאופן אירוני הוא דורש דם אחרי שקודם לכן הוא סירב לכך.

מבעד לעיניו של וינס מקמהן, הייתה 1997 השנה שבה 'הבחורים הטובים' שברו את כל החוקים כדי לנצח.

 

Diunim

New member
והפעם בטיטאן סקרוד:

1997 מתחילה. אנחנו מגלים את האמת בנוגע לטענה שה-WWF נאבקו על חייהם באותה התקופה, ואת הניסיון של וינס לעבור לקהל בוגר יותר, כולל תכנית חדשה שנכשלה. בינתיים רואים את מאבקי האגו הגדולים ב-WCW, שומעים על שני חבר'ה בעייתיים שהיו קשורים להוגאן והיו מעורבים בתקרית, ועל תחילת הטעויות שחיסלו את WCW.

כמה לינקים שימושיים:

הפרק הראשן של שוטגאן סאטרדיי נייט: https://www.youtube.com/watch?v=MUs2gRK5Z6I

הפרק השני של שוטגאן סאטרדיי נייט: https://www.youtube.com/watch?v=XtjMs0IpGSk

הפרק השלישי של שוטגאן סאטרדיי נייט: http://www.dailymotion.com/video/x2dqsha

אנדרטייקר מול טריפל אייץ' בתחנת רכבת בשוטגאן: https://www.youtube.com/watch?v=Sz6qPToNea8

קווין נאש על הקרב מול הנאסטי בויז: https://www.youtube.com/watch?v=ts0B97-Snj4

הנאסטי בויז על הקרב מול האאוטסיידרים: https://www.youtube.com/watch?v=KUtOfx0xLWA

הנאסטי בויז על הקטטה מול פלייר: https://www.youtube.com/watch?v=9kKeObs8IM0

הנאסטי בויז על הקטטה מול קן שאמרוק: https://www.youtube.com/watch?v=YPT5puPTaQw

קן שאמרוק על הקטטה מול הנאסטי בויז: https://www.youtube.com/watch?v=pGigT26wSr8

הנאסטי בויז מותקפים בידי האאוטסיידרים בנייטרו: http://www.dailymotion.com/video/x2f9wa7

ג'רי סאגס מחקה את בישוף (34:28): https://www.dailymotion.com/video/x2f8p0v

סולד אאוט חלק 1: www.dailymotion.com/video/x18maqo

סולד אאוט חלק 2: www.dailymotion.com/video/xydkhf

קווין נאש על סולד אאוט: https://www.youtube.com/watch?v=H4WY1hDkfc0

 

Diunim

New member
מבוא:

ברט עשה החלטה מאוד, מאוד אנוכית. ברט ייאלץ לחיות עם זה לשארית חייו. אין לי שום סימפטיה לברט הארט.
~וינס מקמהן
&nbsp
הקדמה מאת RD ריינולדס:
&nbsp
אלף תשע-מאות תשעים-ושבע. כאיש אובססיבי להיאבקות מקצועית, רק להקליד את המספר גורם לי לרעד. למרות שהיו שנים אחרות עם קרבות טובים יותר או פיודים טובים יותר, אף שנה לא תתעלה על זאת. היה בה את כל מה שמעריץ יכול היה לרצות.
&nbsp
כשמעריצים דומעים ומתחילים לדבר כמו מתבגרים מאוהבים על תקופת מלחמות ליל שני, השנה בה הקרב היה הכי קשה - והכי כיף - הייתה זאת. הקרב לעליונות היה קשה, והוביל לכמה מהמאבקים הכי גדולים שחזינו בהם לא רק בהיאבקות מקצועית, אלא בכל מדיום בידורי. אלו שהיו אחראים על ה-WWF, WCW ו-ECW עשו כל שביכולתם לא רק כדי לעזור לארגון שלהם אלא גם לפגוע באחרים, והאינטנסיביות הזאת גרמה לכל אדם בתעשייה לשפר את עצמו, מתאבקים, בוקרים, אפילו המעריצים עצמם.
&nbsp
כל כך הרבה אירועים אגדיים קרו במהלך השנה הזאת. סטינג בגגות, סופסוף יורד כדי להילחם מול האלק הוגאן בסטארקייד. האירוע בתשלום הראשון של ECW, ברלי ליגל. וכמובן, הרגע הכי גדול באותה השנה, אולי בתולדות ההיאבקות המקצועית עצמה: סיד מחרבן במכנסיים שלו ברסלמניה.
&nbsp
אוי נו באמת, זאת בטח סתם אגדה, מיתוס מהימים הישנים של RSPW והפורומים המוזרים עם המתחכמים המסטולים. זה לא באמת קרה… נכון?
&nbsp
אולי הספר הזה יספר לכם.
&nbsp
וכן, הוא גם יספר לכם לחלוטין את הסיפור המלא של מה שהייתי צריך לכלול בתור הנקודה השלישית בפסקה למעלה במקום הומור השירותים: מונטריאול. הדפיקה במונטריאול וכל הסיפור האבסורדי שהוביל אליה. זה כמו משהו שיצא מהסרט הכי הזוי שאתה יכול לדמיין, וגם הכותרת שלו ("ימים שמשיים וחיוכים אבודים: סיפורו של שון מייקלס") נשמעת ממש מוזרה. אבל זה קרה, והכול התרחש עם בני אדם אמיתיים שהיו כה אובססיביים עם העסק בו היו עד ששכחו מכל מה שקורה מחוץ לזירה.
&nbsp
אבל דברים כאלו הובילו גם להרבה מאוד רגעים חיוביים, והפיוד בין שון מייקלס לברט הארט היה רק אחד מהם. ראינו את עלייתם של אנשים שהפכו ליסודות התעשייה בשנים הבאות, כולל "סטון קולד" סטיב אוסטין, הרוק, טריפל אייץ', קיין, וההיל הכי נוראי שהמעריצים ראו אי פעם, מר מקמהן. קרבות גדולים לא היו רק מקרה שנתי: הם קרו בכל שבוע כשהמתאבקים הכי גדולים בעולם נלחמו אחד בשני כדי להיות ב-RAW ובנייטרו. וגם הייתה ECW, אורבת לה באולם הבינגו בחלק המלוכלך של פילדלפיה, מפרה חוקים שלא הופרו מעולם, בדרך כלל מסיבה טובה.
&nbsp
המון מעריצים האמינו שזה לא יהיה יותר טוב מכך.
&nbsp
הם צדקו.
&nbsp
ועכשיו אתם יכולים לחיות את זה מחדש דרך עיניהם של שני הכותבים הצעירים הכי טובים בעולם היום. ג'יימס דיקסון וג'סטין הנרי. ג'יימס עשה עבודה נהדרת בשני הספרים הראשונים, ותיעד את השפל שהיה ה-WWF באמצע שנות התשעים בספרים הקודמים, ונהדר לראות אותו ממשיך עכשיו לעלייתה של ה-WWF. בנוגע לג'סטין, לא פגשתי אף אחד שהיה לו את חוש ההומור וההבנה הנהדרת שלו. כפי שאמרתי כמה פעמים, לא עוצרים כישרון, והספר הזה מוכיח את זה. בין אם חייתם את התקופה הזאת או שאתם לומדים עליה היום, אתם לא תוכלו לקבל מדריכים טובים יותר.
&nbsp
אז קחו את זה, מר דיקסון ומר הנרי.
&nbsp
אבל תעשו לי טובה, בסדר? בבקשה תוציאו את החלקים בנוגע לצרכים של סיד.
&nbsp
יש דברים שעדיף לא לדעת.
&nbsp
RD ריינולדס
מאי 2016


 

Diunim

New member
פרק 10

במשך שישה עשר חודשים, התחוללה מלחמה בתעשיית ההיאבקות. ההתנגשות הענקית הזאת לא הייתה ריקוד אלים אך מאורגן כהלכה בין שני מתמודדים שריריים בתוך זירת היאבקות, אלא קרב בין שני ארגונים גלובליים במדיום של טלוויזיה בכבלים. בחזית הייתה וורלד צ'מפיונשיפ רסלינג מאטלנטה, יישות שמומנה בידי הטייקון המיליארדר טד טרנר. הארגון נחשב מזה זמן רב לארגון ההיאבקות השני בגודלו בצפון אמריקה, שהיה בצללים כשפדרציית ההיאבקות העולמית הגדולה של וינס מקמהן שלטה בתעשייה. ההגעה של WCW אל TNT, הרשת בבעלות טרנר, בספטמבר 1995, עם מאנדיי נייטרו, שינתה את הכול. הארגון נהנה מהצלחה בלתי צפויה במלחמת הטלוויזיה ראש בראש כל שבוע מול תכנית הדגל של ה-WWF, מאנדיי נייט RAW.

כש-WCW שגשגה, התחושה המוטעית הייתה שה-WWF המושפלת מבחינה ציבורית נאבקה על חייה, והתקשתה להישאר בחיים הודות לתבוסות שלה בקרב הרייטינג השבועי. היה זה מיתוס שסגן הנשיא של WCW, אריק בישוף, יותר משמח לתחזק. בישוף חזר על הטיעון הזה בביטחון כזה עד שרבים בתעשייה קיבלו אותו כמציאות. יותר מכך, עובדי, מנהלי ומתאבקי ה-WWF גם הם האמינו לכך, כשחלקם עברו צד לחלק הירוק יותר לאחר שראו את הכתובת על הקיר.

המציאות במצבה של ה-WWF הייתה שונה מאוד מאשליות הקריסה המתקרבת שבישוף הוביל. קרב הרייטינג השבועי היה מלחמת יח"צ, שהתקיים רק כדי להזין את היריבות בין TNT ו-USA לגבי מעמדן כרשתות הכבלים המובילות. אמנם הייתה קצת מוטיבציה פיננסית מאחורי המאבק של הרשתות על המקום הראשון - עוד צופים הביאו עוד הכנסה מפרסום - השפעת המלחמה על ההכנסות של טיטאן הייתה פחותה ממה שהתעמולה של WCW, וגם התעמולה של ה-WWF, טענו.

לא היה ספק שהעסקים ב-WCW השתפרו מאוד מאז התחלת נייטרו ובעיקר כשבישוף יצר את הסטוריליין של הניו וורלד אורדר באמצע 1996, אבל האמונה שהציבור קונה הכרטיסים נטש את ה-WWF פשוט לא הייתה נכונה. ההופעה של ה-WWF בלילות שני השפיעה באופן מועט ומפתיע על שגשוגם בתחומים אחרים, כי בזמן שמקמהן ראה את הרייטינג שלו צולל למספרי ה-2 הנמוכים (ב-1997, נקודת רייטינג נילסן אחת הייתה בערך 970,000 בתים. לכן רייטינג של 2.0 אמר שבערך 1.94 מיליון בתים צפו בתכנית. כל 0.1 רייטינג היה בערך 97,000 בתים.), עסקי ההאוס שואוז שלו צמחו בקצב מדהים. בסוף 1996, הקהל הממוצע של ה-WWF בהאוס שואוז לשנה הזאת היה כמעט 5,000 מעריצים לכל מופע - גבוה ב-1,500 מהממוצע של השנה הקודמת - ואילו ב-WCW זה היה מתחת ל-3,500. המספרים היו כה גרועים עבור WCW עד שכל ההאוס שואוז הפסידו להם כסף, ולכן חברים רבים ברוסטר הגדול נאלצו לסבול מקיצוצים משמעותיים במשכורת.

הסטטיסטיקה סיפרה סיפור מעניין. קהל הצופים המזדמן שצפה בנייטרו בלילות שני לא נפרד מהכסף שלו לאירועים חיים, ואילו בסיס המעריצים הנאמן שהיה מוכן לשלם כסף על היאבקות העדיף את ה-WWF. המספרים באירועים, המבחן האמיתי בנוגע להצלחת מוצר הארגון עם הקהל, היו כמעט זהים. הממוצאg של ה-WWF באותה השנה היה ביירייט של 0.62 (ביירייט של אירוע בתשלום מחושב בחלוקת מספר הבתים שיכלו לקנות את האירוע במספר הבתים שקנו. הממוצע של ה-WWF, שהיה 0.62, היה בערך 160,000 קניות.) ואילו ל-WCW היה 0.64. ההבדל היה כמעט זניח. אבל, ה-WWF הגישו שני אירועים בתשלום יותר מ-WCW ב-1996, ולכן השיגו יותר הכנסה באותה השנה מהמדיום הזה. ללא שני האירועים בעלי הביירייט הנמוך ביותר ב-WWF הם היו מובילים בממוצע השנתי.

ה-WWF גם שלטו ב-WCW במונחי ספונסרים והסכמי מרצ'נדייז, כשה-WWF מרוויחים המון ממכירת חולצות (בעיקר בגלל ההצלחה של חולצת 'אוסטין 3:16' האהודה מאוד), בובות, ועוד מוצרים ממותגים. למרות שהכניסו הרבה, WCW השתרכו מאחור בהשוואה אליהם. חוץ מחולצת ה-'nWo' האהודה של הארגון, לא נמכרו הרבה דברים אחרים. היה ברור שה-nWo הפכו לדבר ה'אין' אצל הקהל החי והמעריץ שצפה, והם, ולא WCW עצמה, שינו את הכול.

מבחינה בין לאומית, ה-WWF עקפו בגדול את WCW במונחים עולמיים. WCW הייתה מוגבלת לתכניות לא חיות מאוחר בלילה בערוצי כבלים משניים בגרמניה ובממלכה המאוחדת, ובקושי יצאו מארצות הברית. בניגוד לכך, ל-WWF הייתה מערכת יחסים טובה עם רשתות בינלאומיות רבות וגדולות, והם יצאו לעתים קרובות מעבר לים כדי לערוך מופעים בארבע יבשות בפני קהל קולני, ולעתים אף מלא. לא היה ספק ש-WCW הנהיגה את השוק בטלוויזיה, אולם הקריסה לכאורה של ה-WWF הייתה מוגזמת מאוד.

רבים מתעלמים מכך ש-WCW תמיד ניצחה את ה-WWF בטלוויזיה בכבלים, אפילו במהלך ימיה האחרונים של תקופת הפריחה של טיטאן, ההאלקמניה, בתחילת העשור. כש-WCW התקשו להתאושש מכך שאיבדו את האייקון שלהם, ריק פלייר, למקמהן, והקהל בהאוס שואוז שלהם נפל לעתים קרובות לפחות מאלף איש, הרייטינג הממוצע שלהם בכבלים עוד היה גבוה משל ה-WWF. הדפוס נותר זהה עד לבכורת נייטרו ב-1995, שנה בה בעצם הרייטינג הממוצע של שני הארגונים היה הצמוד ביותר (2.04 לעומת 1.97, או בערך 63,000 צופים) מאז 1992. זה תמיד היה ככה, רק שזה מעולם לא היה חשוב או אפילו ממש רלוונטי כי רייטינג השפיע מעט מאוד על ההכנסה.

התחושה שרעידת אדמה התרחשה מתחת לרגליים, והעבירה את מוקד הכוח לאטלנטה, הייתה הגזמה פרועה. ללא ספק המצב השתנה, ו-WCW עלתה, אבל ה-WWF לא היו מותג מת שנאחז נואשות בשאריות ההצלחה שלו מפעם. ההבדל הגדול היה ש-WCW ניצחה כעת ישירות את ה-WWF בכבלים בפריים טיים בליל שני, ולא במשבצת אחר הצהריים של יום שבת ובתחרות לא ישירה. רק אחרי שטד טרנר החליט לשדר את נייטרו באותו הזמן כמו RAW - תקיפה מכוונת על המותג של ה-WWF בגלל יריבות אישית ארוכה מול מקמהן - מישהו התחיל לשים לב לרייטינג.

בעוד שנייטרו ניצחה את RAW בקלות ברייטינג השבועי, התחרות החדשה לא פגעה ב-WWF כפי שטרנר קיווה: למעשה, להפך. הרוויון בתעשייה שרבים חששו מפניו כשנייטרו התחילה - לצד עלייה משמעותית בכמות האירועים בתשלום משני הארגון - לא התרחש. להפך, רמת התחרות הגבוהה הדליקה אש בשני הצדדים וגרמה להם להפיק טלוויזיה טובה יותר, כך שהעסק המיושן עבר לעידן חדש של תכניות מבוססות מציאות שכללו דמויות מודרניות יותר.

ב-1997, שני הארגונים נהנו מעלייה עסקית, ו-WCW הביאה קהל שיא לנייטרו בניו אורלינס ב-13 בינואר (10,000 ששילמו) ושברה את השיא שבוע לאחר מכן בשיקגו (17,000). בינתיים, עסקי ההאוס שואוז של ה-WWF היו החזקים ביותר מזה חצי עשור. למרות זאת, מקמהן כעס ש-WCW ניצחה בקלות רבה כל כך את הארגון שלו בלילות שני. כמובן שהוא שנא להפסיד בהכול, אז ההפסד לנייטרו בקרב הרייטינג המוגזם הרג אותו. בסוף 1995 הוא התחיל להתכונן ליצור WWF חדשה, מוצר יותר אדג'י ואלים ממה שהציג לפני כן. אבל, הוא נתקע במסע שלו לשיווק מחודש בגלל שילוב בין עזיבת מתאבקים, דאגות של הספונסרים, מאבקי רשתות ורגליים קרות. כשבישוף שחרר את ה-nWo והתחיל לנצח במלחמות ליל שני יותר ויותר בכל שבוע, בסוף 1996 כבר לא היה אכפת לו מהחששות והמגבלות - הוא עמד לשווק את ה-WWF לקהל מבוגר בלי קשר.

 

Diunim

New member
חלק ב'

בין ההנחיות הראשונות שמקמהן הנהיג הייתה תכנית רכש חדשה ששודרה בשידור חי ביום שבת באחת עשרה בלילה בשם שוטגאן סאטרדיי נייט. השידור היה תגובה ישירה של מקמהן לאקסטרים צ'מפיונשיפ רסלינג של פול היימן, הגלגל השלישי והחשוב במלחמות ליל שני. ECW הפכה מארגון עצמאי דל תקציב ליישות לאומית תוך קצת יותר משלוש שנים, ועשתה גלים עם המעריצים הנאמנים והקולניים שלה, התכניות המעזות שלה, והאלימות שהציגה. מקמהן רצה שה-WWF יהיו כאלה, אז החליט לתעל את האלמנטים שהאמין שהפכו את ECW למצליחה: דמויות אדג'יות, אנגלים מדהימים ומקום אינטימי.

הוא שידר את הפרק הראשון ב-4 בינואר ממועדון מיראז' בניו יורק, ודי החמיץ את הנקודה. התכנית יצאה ECW לייט, כשה-WWF ניסו יותר מדי להיות אדג'יים ומודרנים. בפרק הראשון היו כמה מקרים בהם וינס ניסה לקבוע את הטון העתידי בתכניות שלו, רק כדי שהאירועים יהיו מוגזמים וקומיים בלי כוונה. כל הדברהפך לגרסה מצוירת ומוזרה של ECW, פירוש לא נכון של מה שמקמהן האמין שהאתוס של הארגון שלו צריך להיות. המבקרים קטלו את זה.

בשבוע הבא הם שידרו מהאול-סטאר קפה, גם בניו יורק, בפני קהל קטן אך פרוע בן 150 איש. המיקום האינטימי אמר שכמה מעריצים קולניים קבעו את הטון בשידור, והם עודדו בשמחה את ההילים במהלך התכנית. הייתה זאת פעולה חתרנית שהפכה למגפה במדינה במהלך השנה, ומספר גדול מאוד של מעריצים דחה את החלוקה המיושנת של שחור ולבן בין בחורים טובים ורעים, והעדיף לעודד ולצעוק בוז למי שרצו.

איש אחד שקיבל את שנאת הקהל יותר מהרוב היה דוויין ג'ונסון, שעוד למד את התפקיד רק חודשיים לאחר שהגיע ל-WWF. דמותו, רוקי מאיביה, הפכה לנער הפוסטר של התנגדות המעריצים לדמויות מאולצות שלא אהבו. מקמהן דחף אותו חזק מדי ומהר מדי. מהר מאוד, הקהל ברחבי המדינה קילל את ג'ונסון, צרח "תמות, רוקי, תמות" חזק ככל האפשר, או צווח "רוקי סאקס" על המתאבק החדש כי שנאו את דמותו הבייביפייסית.

ההפעה של מתאבק ECW הוותיק טרי פאנק ב-18 בינואר סופסוף נתנה לשוטגאן את מה שהיה חסר לה. פאנק התחיל לקלל בזעם את מקמהן, שהיה הפרשן בצד הזירה, לפני שהתקוטט ברחבי הבניין מול סטיב אוסטין. היה זה סגמנט אהוב וזכור, משהו ששוטגאן המדשדשת כבר הייתה זקוקה לו. אבל תחנת השידור של התכנית בלונג איילנד נבהלה מהשפה הגסה בה פאנק השתמש, ולכן שוטגאן נדחתה בשעה עד לחצות. מקמהן זעם, ונשבע לא להשתמש בטקסני המחוספס שוב.

השידור החדש בחצות גרם לעומס רב על צוות ההפקה המותש, והניסיון ליצור שידור חי בערב שבת, לערוך הקלטות של סופרסטארס בשידור חי בבוקר של יום ראשון, ואז RAW בערבי שני גרמה לרבים להיות מותשים במהירות. המתאבקים בשוטגאן הרגישו אותו הדבר, ורבים התלוננו על תשלום נמוך, לוח זמנים לא נוח, והעלויות של הוצאות הדרכים השבועיות בניו יורק. רבים הרגישו שלא שווה להם הזמן והמאמץ לעבוד במקומות קטנים עם תאורה גרועה בפני קהל משועמם, בתכנית שאף אחד לא אמר עליה משהו טוב.

ג'ים קורנט, שהיה אז חבר בצוות היצירתי של ה-WWF, נזכר בעניין השבועי. "כל ליל שבת עשינו טיול ממש לאמצע העיר. זאת אומרת שהיינו צריכים להטיס מתאבקים מאיפה שהם היו בו כרגע, היינו חייבים לקבוע מחדש קארדים בסופ"שים כדי שאנשים יוכלו לבוא. זה היה אחד מהרעיונות שווינס אהב, אבל השתנה במהירות כשדברים אחרים עמדו בראש סדר העדיפויות."

מקמהן המשיך לשחק עם שוטגאן, למרות שהיה ברור בכל שבוע שאיבד עניין בניסוי. רק חודש לאחר שהתחילה, שוטגאן כבר הייתה מתה. הקונספט החי הופסק לאחר השידור ב-8 בפברואר, ששודר לא ממועדון, אלא מתחנת פן. שוטגאן המשיכה לאחר מכן, אבל במקום להיות בשידור חי היא צולמה שבוע מראש, לפני, ולעתים לאחר RAW.

למרות ששוטגאן הייתה אסון נוראי, מקמהן כל כך רצה לבצע את החזון של ה-WWF החדשה שלו עד שאי אפשר היה לחזור. הצמא שלו למוצר מעז יותר לא כבה לאחר הפרויקט הכושל בליל שבת כפי שרבים חשבו שיהיה, והוא החליט להמשיך לצלול ישירות אל המותג האלים של התכניות שהחליט שיושיעו את הארגון. מהר מאוד, הוא לקח את האתוס של שוטגאן ושתל אותו במאנדיי נייט RAW.

 

Diunim

New member
חלק ג'

למרות שעל פניו נדמה היה ש-WCW רוכבת על גל המומנטום של נייטרו כדי להגיע לגבהים שטרם נראו, הניצחון שלהם על המסך הסתיר את האמת של ארגון שהתקשה לתפקד עם ההצלחה שלו. מאחורי הקלעים, התענתה WCW בגלל המאבקים הפנימיים הקבועים בין שתי היישויות הכי חזקות פוליטית בארגון: האלק הוגאן ו'האאוטסיידרים', סקוט הול וקווין נאש. לשני הצדדים היה כוח עצום ולא בריא בארגום, כשהמשכורות השמנות שלהם נתנו להם קו ישיר אל אוזנו הקשובה של אריק בישוף. אפילו המלך של WCW, שבעבר היה מורם מעם, ריק פלייר, הפך לסתם עוד חבר ברוסטר כתוצאה מההשפעה המשותפת שלהם.

מאז הגעתם המתוקשרת במאי 1996, היו נאש והול קשים מאוד כלפי רבים מהאנשים מאחורי הקלעים, והמנהלים במשרד. הם הביאו את המוניטין הזה לאטלנטה מתקופתם ב-WWF, בה היו חלק מקבוצת הכוח מאחורי הקלעים הידועה לשמצה, הקליק. גישתם הקלילה לעבודה והשנאה שלהם לרבים מחבריהם כבר גרמה לבעיות פנימיות.

כריס ג'ריקו - שהיה אז מתאבק אווירי מהאנדרקארד בקצה התחתון של סולם השכר המובטח - סיפר איך הול התעמת מולו מאחורי הקלעים אחרי קרב בהאוס שואו מול ג'רי לין. "אתם עושים יותר מדי ומושכים יותר מדי זמן. אף אחד לא משלם אגורה כדי לראות אותך. תעשה קרב קצר ותלך להתקלח." ג'ריקו זעם. בא לו לתת להול סטירה מצלצלת. אחרי ששקל זאת לרגע, הוא החליט שלא. הוא היה חדש ב-WCW והול היה יריב חזק: להכות אותו יהיה הסוף שלו בארגון.

הוא היה באותה סירה כמו חברו הקנדי כריס בנואה, שכמו ג'ריקו היה נחוש לכסח את הול אחרי תקרית מאחורי הקלעים. במקרה של בנואה, הוא גילה שהול השתין במגפי הבוקרים שלו כשהיה שיכור וזה ממש הכעיס אותו. שוב, ההיגיון ניצח, ובנואה הבין שהול פגע בו ובאחרים מקנאה, כי היה עצלן בזירה ולא אהב לעלות אחריהם בקארד.

למרות שהחוזים היוקרתיים פיתו את הול ואת נאש אל WCW, הם גילו די מהר שהם נאלצו להתמודד עם מקום שונה מאוד מזה שהשאירו מאחור בניו יורק. בשבוע הראשון הם הבינו שהכול היה יותר רגוע באטלנטה, כשהגיעו לבניין חמש עשרה דקות לפני הזמן והיו היחידים בבניין בשעה הבאה. הול ונאש היו רגילים לחוקים הנוקשים וללו"ז של ה-WWF, והבינו מיד שיוכלו לעשות מה שהם רוצים בבית החדש שלהם. אז זה מה שהם עשו.

"נאש והול היו שניהם פרימדונות גדולות," טען ג'ריקו, "לילה אחד הייתה בעיה עם מערכת הקול, אז הם סירבו ללכת לזירה. הם המשיכו להתלונן שזה 'ג'וג'ו', שזה המונח שלהם לליגה סוג ב'. הם התלוננו, 'תמיד הייתה לנו מוזיקה בניו יורק. אם אין מוזיקה, לא נלך לזירה'."

"כשנאש והול הגיעו ל-WCW, זה היה כאילו מישהו זרק שני נחשים לחדר ההלבשה,"

נזכר אדי גאררו, "הכול הפך מדי מספק למאורת נחשים. הם התנהגו כאילו הם הסיבה היחידה להצלחה של WCW. ומכיוון שהם היו המושיעים של הארגון, הם יכלו להתייחס אלינו כאילו הוא היה רק שלהם. נאש הוא אחד מהאנשים הכי שחצנים שנאלצתי להכיר. הוא היה עובר אותך ולא מכיר בנוכחותך אלא אם הוא חשב שהיה משהו שהיה אפשר להשיג ממך. אני לא אומר את זה הרבה, אבל אני ממש מרגיש שנאש מרושע. הוא לא עשה כלום לעסק הזה. האדם היחיד שאכפת לו ממנו זה עצמו. הוא התעשר מאוד מהעסק ואז חירבן על אלו שממש היה אכפת להם מהיאבקות. מהיום שבו הגיעו ל-WCW, הוא והקליקה שלו ראו אותי ואת חבריי כסוג ב'. הם קראו לנו ונילה מידג'טס, מה שהיה ממש מעליב."

בנוגע לנאש ולהול, בישוף שם פחות לב למלמולים הלא אמינים ולתלונות מעוררות הרחמים של שאר הרוסטר. הצמד הזיזו את המספרים, ובעולמו האובססיבי לרייטינג זה הפך אותם לאלים. כמעט. היה רק איש אחד שהאאוטסיידרים לא הצליחו לדרוס מבחינה פוליטית: האלק הוגאן.

'ההאלקסטר' לא ממש שמח כששמע על הגעת הצמד ל-WCW, ונזף בבוס שלו באופן פומבי כשהתלונן על כך שהיה מעדיף לראות את הכסף שבישוף השתמש ברכישתם להביא שמות אחרים שהוכח שמשכו כסף. אבל, אחרי שראה את ההצלחה המיידית שלהם ב-WCW, הוא מיהר לשנות את דעתו ולקפוץ על העגלה של הול ונאש. הוגאן הצטרף אל סטוריליין הפלישה שלהם, ואז התגלה בתור 'האיש השלישי' ב-nWo החדשה הודות להיל טרן שזעזע את התעשייה. כמו שקרה בקריירה שלו כבר מעל עשור, האלק הוגאן שוב היה האיש הכי מדובר בעסק.

לקיחת תשומת הלב של הוגאן מהאנגל לא ישבה טוב אצל הול ונאש, ששנאו את כמות ההשפעה הגדולה שהייתה לו אצל בישוף. הם הרגישו שהאלק תאב בצע וכבר לא רלוונטי, וניסה באופן נואש לחזק את המורשת שלו ולהתעלק על ההצלחה שלהם. לעומת זאת, הוגאן הרגיש שהאאוטסיידרים היו מלאים מעצמם עבור שני מתאבקים שלא הכניסו אגורה לעסק (ה-WWF היו במצב הגרוע ביותר שלהם כשנאש היה אלוף ה-WWF ב-1995), והוא שנא את זה שבאו מניו יורק ויצאו אובר מיד בקרב קהל שתמיד סירב לקבל אותו.

 

Diunim

New member
חלק ד'

הוגאן היה ידוע באגו שלו. מאז שהגיע ל-WCW הוא הכעיס את צוות הכותבים כי דרש שיוועצו בו על כל תחום בתכניות WCW, בקשה שהוא קיבל בגלל החוזה העמוס שלו. אריק בישוף כל כך רצה להחתים את הוגאן ב-1994 עד שוויתר לכל הדרישות שלו, כולל שליטה יצירתית חסרת תקדים בסטוריליינים שלו - וגם בשל כל האחרים.

התוצאה הייתה ש-WCW הפכה במהירות לתכנית של האלק הוגאן, והמתאבק הוותיק השתמש בהשפעתו הרבה כדי להבטיח עבודה לחבריו או לאלו שהרגיש שהוא היה חייב לנצח אותם בטלוויזיה. פעם הם היו חלופה ל-WWF, אבל בתוך כמה חודשים מהגעתו של הוגאן הפך הארגון מאטלנטה לשחזור של ימי השיא של ה-WWF משנות השמונים, עם מתאבקים עבשים ומזדקנים שנמצאים בקארד. מתאבקים רבים ב-WCW איבדו את עבודתם לחלוטין. אחד מהם היה סטיב אוסטין, שבישוף סירב לתת לו פיוד מול הוגאן כי הכריז שהוא לא באותה הרמה שלו, ולכן העניש אותו כשהכריח אותו להוציא אובר את השריד משנות השמונים, 'האקסו' ג'ים דאגן תוך פחות מדקה. אוסטין פוטר מהר מאוד לאחר מכן.

שותפו של אוסטין, בריאן פילמן, גם כעס מהקרקס של הוגאן ששלט בסצנת המיין איבנט של WCW, ויצר את דמות ה'לוס קאנון' הידועה לשמצה שלו כדי להתנגד לכך. הוא קיווה שפעולותיו המפתיעות והמוניטין הגובר שלו ישגרו אותו למיין איבנט. זה הצליח, אבל רק בגלל שהוגאן רצה להצמיד את פילמן, להרוס לו את המומנטום ולצאת אובר על דמותו החדשה. פילמן היה חכם מספיק להבין את התכנית של הוגאן ונטש את WCW לפני שזה קרה.

אלוף WCW לשעבר ליאון 'ויידר' ווייט גם איבד את עבודתו הודות לפעולותיו של הוגאן. המתאבק הענק היה בפיוד מול הוגאן ב-1995, אבל ה'האלקסטר' המזדקן לא שמח להיות בזירה עם מתאבק שעבד חזק כמו ויידר. כשויידר היה מעורב במאבק אמיתי מול בן בריתו של הוגאן, פול אורנדורף, הוא לחש לבישוף מספיק כדי לפטר אותו.

נוכחותו של הוגאן ב-WCW גרמה לשינויים רבים במוצר, כשהבוקר קווין סאליבן הודה שהשקיע חצי מעבודתו בניסיון לפייס להוגאן את האגו, ואת החצי השני לכתוב סטוריליינים ויריבים בצורה שתהיה נוחה להוגאן. כך נולדו הגימיקים המוגזמים כמו דאנג'ן אוף דום, קבוצה סוגדת לשטן שסאליבן הוביל והייתה מלאה במתאבקים ענקיים או לא בכושר מהעבר של ה-WWF. כולם היו יריבים לשעבר של הוגאן, אנשים מולם התאבק לפני כן ושהיה לו נוח מולם בזירה. כולם יכלו לעשות 'קרב של הוגאן', ולעבוד בקצב האיטי שלו מבלי לפגוע בו. כל מה ששינה ב-WCW היה שהדמות הכי מושכת שלהם תהיה מרוצה, אפילו אם המוצר הטלוויזיוני שלהם סבל כתוצאה מכך.

הוגאן התנהג דומה ב-WWF, גם אם לא היה כתוב לו בחוזה שיוכל לדרוס את המתאבקים בזירה ומאחורי הקלעים כמו שהיה ב-WCW. הוגאן היה כוכב כה גדול עבור וינס מקמהן עד שיכול היה לשלוט בפיודים, האנגלים והתאריכים שלו בפדרצייה. הוא השתמש בכוחו הרבה, כמו ב-1990 כשהחליט שהוא רוצה לזכות ברויאל ראמבל של אותה השנה, ולקח את ההישג שנשמר לדמותו של קורט הניג, 'מיסטר פרפקט'. הניצחון של הוגאן חיסל את הניג כטוען לאליפות ה-WWF בבוא היום, וכך יורשו של הוגאן, האולטימייט ווריור, נשאר בלי אף אחד לעבוד איתו כשניצח אותו. היה זה תכסיס כפול לקבירה, שבוצע במכה אחת.

בתקופה האחרונה שלו ב-WWF, הוגאן סירב להפסיד את אליפות ה-WWF לברט הארט בסאמרסלאם 1993, והכריז שהארט היה קטן מדי כדי לנצח אותו באמת. זה גרם למתח בין הארט והוגאן, שלא לדבר על הצמד ווינס מקמהן, שהחליט לקצץ הפסדים ולתת להוגאן ללכת, כשהאמין שזמנו כמושך קהל עבר. לפי דעתו, הוגאן פשוט לא היה שווה את זה יותר.

 

Diunim

New member
חלק ה'

המצב הנפיץ בין הוגאן, נאש והול עשה המון כאבי ראש לאריק בישוף ולאנשי WCW. הוגאן והאאוטסיידרים דרשו כוח מוחלט, אפילו שמעמדם בקארד לא שינה את הרווחים שלהם כי תמיד קיבלו כסף מובטח. הרצון שלהם לשליטה היה רק מאגו, והתחרות התמידית ביניהם הובילה למתח מוחשי שהתחיל לקרוע את WCW מבפנים.

"זה היה כמעט קומי," נזכר ג'ובר אחד מ-WCW. "הייתה טבלת בוקינג שהודבקה לקיר מאחורי הקלעים בהקלטות טלוויזיה, ובמהלך היום, קווין נאש והאלק הוגאן באו בתורם לחדר ושינו אותה. בלי להתייעץ עם אף אחד, נאש תיקן משהו שלא אהב, ואז הוגאן הגיע עם עט גדול ושחור ומחק את מה שנאש כתב כדי לעשות שינויים משלו. אחר כך, רנדי סאבאג' בא ועשה את אותו הדבר! הם עשו את זה כל היום, וככה אף אחד מהמתאבקים לא ידע מה הוא אמור לעשות. זאת הייתה פארסה."

"אף אחד לא היה באותו הצד," נזכר ג'ריקו. בישוף היה אמור להיות אחראי, אבל הוא היה בובה למה שהוגאן והחברים שלו אמרו לו לעשות. טרי טיילור היה בוקר אחד, קווין סאליבן היה השני, ואחרים כמו הול ונאש עשו את מה שרצו לעשות לא משנה מה הבוקרים אמרו. היה קשה לדעת מי באמת הבוס."

בעוד שהמאבק הקבוע על עניינים שוליים מאוד רק גרם לזעם, לפעמים חוסר האמון והשנאה בין שתי הקליקות הובילו למתיחות שהתפרצה בעימותים פיזיים. תקרית אחת כזאת קרתה ב-4 בינואר, 1997 בשרוורפורט, לואיזיאנה בין האאוטסיידרים ושניים מחבריו הטובים של הוגאן, הנאסטי בויז, בריאן 'נובס' יאנדריצוביץ' וג'רום 'סאגס' סאגאנוביץ'.

במהלך תקופתם בביזנס, הנאסטי בויז נודעו בסגנון החיים ההולל שלהם ובמאבק הפומבי שלהם מול חבריהם. הצמד - שנודע בגישה השטותניקית שלהם ובאישיות המוזרה שלהם - פגעו בהרבה אנשים במהלך הקריירה שלהם.

תקרית אחת כזאת עלתה לנובס 7,000 דולרים. במהלך סיבוב הופעות של ה-WWF באירופה ב-1992, נובס עמד לפני אלוף ה-WWF דאז רנדי סאבאג', שהיה עם אשתו אליזבת' הולט, כשהתכונן להירשם בשדה התעופה. כמו שאהב לעשות בציבור, נובס הפליץ בקול, למרות שלא ידע מי עמד מאחוריו. "נובס תמיד ניסה להצדיק את השם שלו בתור 'נאסטי בוי'," אמר אחיו של סאבאג' לני פופו. סאבאג' המתוח והמגונן התעצבן. "איך אתה מעז לעשות את זה לפני אשתי!" הוא צרח. סאבאג' ירק אש והתקשר אל וינס מקמהן, ודרש שיעשו משהו בנוגע לעלבון. ללא כל ברירה, מקמהן קנס את נובס בסכום כבד כדי לרצות את האלוף הזועם.

המעמד והשווי לא שינו לצמד המתחן, שהתעמת מול כל מי שאתגר אותו. בלילה קר אחד בינואר במנהטן בתחילת 1993, הם היו מעורבים בעימות שיכור מול ריק פלייר האגדי. לאחר הקלטה של מאנדיי נייט RAW במנהטן סנטר, רוב המתאבקים ווינס מקמהן התאספו קרוב למקום במועדון צ'יינה. פלייר היה שם עם חברו רוברט קאנוף, שהיה סגן הנשיא הבכיר לשעבר לענייני מכירות של לואיס גאלוב - שתכנן את הבובות של WCW. קאנוף חגג את עבודתו החדשה בתעשייה עם הטוימייקרס המקוריים של סן פרנסיסקו (כשפלייר עזב ל-WCW קצת לאחר מכן, החברות שלו עם קאנוף סייעה ל-WCW להשיג עסקה ולהכין קו חדש של בובות לארגון.) ונהנה לתת פרומואים ולשחק מתאבק באותו הערב.

הנאסטי בויז עינו ללא רחמים את קאנוף כל הלילה, ופלייר לא יכול היה לסבול את זה. כשנובס תפס את משקפי השמש של יצרן הצעצועים חסר האונים וריסק אותם מתחת לרגלו, החליט פלייר להתערב. "היי, תעזוב את הבן כלבה המסכן במנוחה," הוא הזהיר. נובס התעצבן, עיווה את פניו בלעג וצעק, "לך תזדיין, פלייר."

פלייר הגיב בסטירה מהירה וחזקה לפנים, שהפתיעה את נובס השיכור. ניסיונותיו להילחם בחזרה לא הצליחו. נובס הוצל בידי שותפו, שקפץ ממושבו וצלל באוויר עם מכה מעופפת שפגעה בצד פרצופו של פלייר. הצמד נאבק עד שווינס והשאר הפרידו ביניהם. מועדון צ'יינה זרק את פלייר מהבר וחייב אותו בנזק. הוא זעם. "הם זרקו אותי מהבר! אני עזבתי, אבל הנאסטי בויז נשארו! מה לא בסדר בתמונה הזאת?"

כשהרגישו שהמספרים לטובתם, הנאסטי בויז לא חששו להתעמת מול אף אחד. הם גם הציקו לחבר היכל התהילה לעתיד של UFC, קן שאמרוק, ותקפו אותו בקטטה במלון. הדבר התרחש ב-1990 כששניהם עבדו עבור ארגון קטן בשם סאות' אטלנטיק פרו רסלינג, שהיה בקרולינה. לאחר המופע באותו הערב, שאמרוק - שעבד תחת השם וינס טורלי - ישב בר מקומי שנקרא פאנק קרייזיס עם חבר מצוות הזירה והחברה שלו. בריאן נובס ישב בשולחן לידם. "אני התחלתי," הודה נובס. "שתינו, ושתיתי הרבה. אולי קצת יותר מדי. הייתי שיכור."

"נובס המשיך להושיט יד ולתפוס בציצים של חברה של חבר שלי," נזכר שאמרוק. "הוא עשה את זה שלוש או ארבע פעמים והיא דחפה אותו כל פעם. חבר שלי - שלא היה בחור גדול - אמר, 'נו, אחי. בבקשה, בן אדם.' נובס סירב להקשיב, שם את היד על הפנים שלו וצעק, 'סתום, בחור.' קפצתי ואמרתי, 'אתה יודע מה? זהו זה. חבר, בפעם הבאה שתיגע בה, אני שובר לך את היד."

נובס, שתמיד רב במסבאות, רצה לבחון את הצעיר. "אה, אז אתה בחור קשוח, מה?" הוא לעג, לפני שלחץ את פניו בתקיפות אל אלו של שאמרוק. כשהוא רואה אדום, שאמרוק זרק את המשקה על נובס, רק כדי שאחד מהמאבטחים של המועדון ימשוך אותו מיד אל השירותים. "תירגע אחי, הם יוצאים מכאן. הוצאנו אותם. תחזור לשם ותהיה בסדר," ייעצו לו. כששאמרוק חזר אל השולחן, הנאסטי בויז אכן הוצאו מהמקום.

שאמרוק כעס כל כך עד שלא יכול היה לסלוח על הנושא. כיוון שהמתאבקים של SAPW נשארו באותו המלון בערב, הוא החליט לדפוק על כל דלת עד שימצא את הצמד. כשהגיע לדלת של רוברט 'קולונל פארקר' פולר, שאמרוק היה כל כך כועס עד שצרח, "באיזה חדר הנאסטי בויז נמצאים? אני יודע שאתה יודע איפה הם!" פולר לא יכול היה לעשות הרבה חוץ מלהצביע בכיוון הדלת שלהם.

שאמרוק לא היה חשאי במסע שלו למציאת הצמד, והם חיכו לו כשבעט בדלת המלון שלהם. לאחר מכן הוא ראה את נובס השיכור חסר הכרה על המיטה, וסאגס מחכה מאחורי הדלת. היה מאבק קטן, שבו סאגס העיף את הטלוויזיה ושאמרוק התחיל להרביץ לנובס, כך שהיה לו פנס למחרת היום. לאחר מכן סאגס תפס את שאמרוק מאחור ועילף אותו.

"ראיתי את נובס שוכב על המיטה, מעולף. זה כל מה שאני זוכר," אמר שאמרוק. "לפי הדו"ח הרפואי והמשטרתי, ממה שהבנתי, סאגס הרביץ לי בעורף עם טלפון מפלדה. הם התחילו לבעוט בי, שניהם. נובס העמיד פנים שישן, אבל זה היה תכסיס. הם שברו לי את עצם החזה, שברו לי את ארובת העין, עשו לי זעזוע מוח. הם כמעט הרגו אותי. ממש גססתי באמבולנס בדרך לבית החולים. לקח לי כמעט שנה להחלים."

"קן היה במצב רע. הראש שלו התנפח עד שבכלל לא נראה אנושי," נזכר הבוקר של SAPW פרנק דוסק. "כל הפרצוף שלו היה מלא בסימנים סגולים, ירוקים וצהובים." מצידו, הכחיש סאגס שנובס היה מעורב, או שתקף את שאמרוק עם טלפון. "לא פגעתי בו עם כלום חוץ מהידיים והרגליים שלי," אמר סאגס, "הייתי בטלפון כשנכנס לחדר, והוא העיף אותי על הטלוויזיה ואז קפץ על נובס. הרבצתי לו בפנים ורבנו."

"הגרסה של הסיפור שלהם הופכת אותם לגיבורי על," ביטל שאמרוק. "נכנסתי לחדר, לא תקפתי אותו והתחלתי להרביץ לו, זה מגוחך. הסתכלתי, צעקתי עליו, וזה הדבר האחרון שאני זוכר."

אחרי ששאמרוק דפק לו בדלת, חשד רוברט פולר בנוגע למה שעמד לקרות. הוא שמע וראה את מה שקרה מחדרו בהמשך המסדרון והבין שעליו להתערב, עבור עתידם של הנאסטי בויז ובריאותו של שאמרוק. עם עזרה מהפיטבולס, גרי 'ספייק' וולף ואנתוני 'רקס' דורנטה, הצליח פולר לשכנע את הנאסטי בויז לא לזרוק את שאמרוק המעולף מהמרפסת אל הבטון למטה, ומנע מוות בטוח.

 

Diunim

New member
חלק ו'

שמונה שנים לאחר מכן, כששני הצדדים נפגשו אחד עם השני לראשונה מאז התקרית במקרה בנמל התעופה, היה שאמרוק אגדה באמנויות לחימה ומתאבק ב-WWF, והנאסטי בויז בדיוק פוטרו מ-WCW. למרות הזמן שעבר, שאמרוק לא סלח לצמד על מה שעשו לו. הוא עמד בתור עם בילי גאן וחיכה להירשם, כשראה את נובס שעומד לידו. שאמרוק ראה אדום והיה נחוש לנקום על ההתקפה מלפני כמעט עשור.

המצב בין שאמרוק והנאסטי בויז היה ידוע בתעשייה, ורבים ב-WWF נהנו לרדת קצת על שאמרוק בנושא. "האיש הכי מסוכן בעולם? ג'רי סאגס…" הם לעגו, מה שהכעיס את שאמרוק הגאוותן.

בילי גאן הבין שהמצב רותח מיד, והזהיר מבין שיניו, "אל תעשה את זה, אחי." שאמרוק רעד מרוב זעם ולא נשמע לעצה. במקום, הוא רכן קרוב לנובס ולחש לו ברוגע, "אני עומד להרוג אותך." גאן התערב ותפס את שאמרוק כדי שלא יהרוס לעצמו את הקריירה, ואולי את חייו, כשנובס הבין שהוא במצב רע וברח מהדרך.

"הנמושה הכי גדולה שראית בחיים שלך," אמר שאמרוק, "כבר שנים הוא התרברב על איך שכיסחו אותי, ועכשיו ברח ממני." נובס מצא את שותפו, שהיה בשערים ודיבר עם חברים ותיקים מתקופתם ב-WWF. הוא סיפר לו על המצב, וסאגס אמר בקול, "היי, מה יש לשאמרוק? נו, שמישהו ייתן לו כדור הרגעה. כדאי שישמור על עצמו." סאגס לא הבין ששאמרוק עמד ממש מאחוריו. במהירות, קפץ שאמרוק על כיסא וסובב את סאגס, וצרח כדי שכולם ישמעו, "אני עומד כאן, יא כלבה קטנה. מה תעשה עכשיו? אני אהרוג אותך. אהרוג אותך, יא בן זונה."

סאגס הבין ששדה התעופה הוא לא המקום הכי חכם להילחם בו, וניסה להרגיע את המצב. "אחי, תירגע בן אדם, זה היה לפני שנים. אם יש לך כזאת בעיה, טוס לבית שלי ותילחם בי שם." שאמרוק לא התעניין בהיגיון, והגיב, "כן, עבורך. עבורי זה די טרי, ולא שכחתי." סאגס הסתובב והזהיר, "אם תרביץ לי, אתה תעבור על החוק." המצב נרגע מיד. "ברגע הזה, כל הכעס עזב את הגוף שלי. הוא היה מגעיל לגמרי," אמר שאמרוק. "הוא השתפן מול כולם, לפני כל החבר'ה. הוא היה כמו ילד קטן שחרבן במכנסיים. מה עושים עם בחור כזה? אני לא בריון. כשעשה את זה הרגשתי, 'אתה יודע מה? סבבה'. זה היה די מספק. זה היה טוב יותר מכל מה שיכולת לעשות לו."

 

Diunim

New member
חלק ז'

שורש הפיצוץ בין האאוטסיידרים והנאסטי בויז בשרוורפורט קשור לתכנית נייטרו ב-18 בנובמבר, 1996, בפלורנס, קרוליינה הדרומית, שנפתחה עם התוצאות של התקפה של הול ונאש שהתרחשה במהלך קרב החושך בתכנית. כשהם מייצגים את הקבוצה העבריינית של הניו וורלד אורדר, הצמד נכנס לזירה ותקף את הנאסטי בויז בכיסאות פלדה מתקפלים. הול הניף חזק כשפגע בראש של סאגס וכמעט קרקף אותו במכה אכזרית, כך שצווארו הפגוע נפצע עוד יותר.

הפציעה הייתה תאונה, אבל לא עזרה למתחים הקיימים בין הצמדים שעלו בגלל המשכורות המובטחות הגדולות של נאש והול. בעוד שאחרים, כולל הנאסטי בויז, נאלצו לסבול מקיצוצים במשכורת בגלל עסקי ההאוס שואוז הלא רווחיים של WCW, האאוטסיידרים הרוויחו 750,000 דולרים בשנה כל אחד. אחרי התקרית המתח עלה מאחורי הקלעים כשסאגס הגיע לסוף שיחה בה הול צחק עם נאש על המכה.

כשהוא כועס מהמצב, סאגס הניח שהול צחק כי תקף אותו בזירה. הול בעצם אמר לנאש שלא היה לו מושג שפגע בסאגס, ואמר בצחוק לחוץ שטוב שלא הרביץ לו שוב כי חשב שסאגס האכיל אותו (במונחי היאבקות, 'להאכיל' זה לתת חלק מגופך ליריב כדי שיוכלו לתת לו מכה, לבצע אחיזה או מהלך. במקרה הזה, אם הול האמין שסאגס האכיל אותו אז הוא חשב שהמתאבק התכונן לעוד מכה.) אחרי המכה הראשונה. את הצחוק הלחוץ הזה סאגס שמע, וכל כך זעם עד שהתכוון להילחם מול הול באותו הרגע מאחורי הקלעים. כשהול התנצל והסביר את המצב, סאגס החליט שעדיף לתת לעניין לשקוע. אחרי הכול, הול היה איש מסוכן מבחינה פוליטית כאויב.

פציעת הצוואר של סאגס הייתה כל כך חמורה עד שהוא מיד אמר לאנשי WCW שיצטרך זמן להחלים. אבל כבר נקבע לו קרב שפורסם באירוע הבא של WCW, וורלד וור טרי, קרב זוגות משולש מול האאוטסיידרים והצמד של מינג והברברי. סאגס מחה בפני הבוקר קווין סאליבן ואחראי המתאבקים החדש ג'יי ג'יי דילון, ששניהם אמרו שהוא חייב להתאבק בגלל שהקרב קודם מאוד. "ג'יי ג'יי אמר לו, 'לך לשם ותעבוד,'" נזכר נאש, "הוא הכריח אותו לעבוד. הייתי עד לזה."

סאגס הסכים לעבוד בקרב ובקרבות ההמשך בהאוס שואוז, כשהוסכם שלא יבצעו עליו אף מהלך שעלול לפגוע לו בצוואר, בעיקר מכות כיסא. "קווין סאליבן אמר שסאגס פשוט יעמוד על האייפרון ושלא יגעו בו," נזכר נובס. במהלך אחד מהקרבות האלה בשרוורפורט, לואיזיאנה, קרתה תקרית שנייה בין סאגס והול שהובילה לעזיבה של הנאסטי בויז את WCW. הקרב היה עוד קרב חוזר מוורלד וור 3, וכמו תמיד בקרבות הללו, הסיום כלל התערבות מחבר ה-nWo שון 'סיקס' וולטמן. מה שהמתאבקים לא ידעו היה שוולטמן הושבת בגלל פציעה שספג מוקדם יותר באותו הערב.

כשסיקס לא הגיע בזמן שנדרש, ששת המתאבקים התחילו לאלתר במהירות. הנאסטי בויז ניסו להסיח את דעת הקהל כך שהסיום הלא מתוכנן ייראה כמו חלק מהכאוס המאורגן, והחלו לערום כיסאות פלסטיק אל הזירה. כשעשו זאת, פגע נאש לסאגס בעורף עם אליפות הזוגות שלו, כששכח לגמרי מפציעת הצוואר של יריבו.

"לא ידעתי מה פגע בי," נזכר סאגס, "נפלתי וראיתי כוכבים. הרגשתי כאילו חתכו לי את העורף, אבל אחזתי שם ולא היה חתך. הסתכלתי ולא ידעתי מי פגע בי מאחור." בעוד מקרה של תזמון בעייתי, הרים סאגס את ראשו כשהול לקח את אחד מהכיסאות שהוא ונובס זרקו לזירה. כשהוא מניח בטעות שהול שוב הרביץ לו מאחור, דרך סאגס על הכיסאות ונכנס לזירה, בה הול, כיסא בידו, בהה ישירות בעיניו. להול לא היה מושג שסאגס ממש כועס: הוא פשוט חשב שסאגס משחק את הדמות. כשהוא הביט עליו במה שחשב שהיה מבט משותף, הרים הול את הכיסא כלפי סאגס ופגע בו ישירות בפנים.

סאגס לא האמין למה שקרה. הפעם הוא היה משוכנע שהול פגע בו בכוונה. ללא כל מקצועיות שנותרה בו, הוא הסתער על המתאבק ההמום, והתחיל להרביץ לו ולגרום לו לדמם במטח מכות אמיתיות לפנים. "לא רציתי להילחם בו, זה פשוט קרה," אמר סאגס, "משהו קרה שם מהפעם הראשונה שהוא פגע בי."

"הוא חשב שתקפתי אותו," טען הול. "הוא חשב שהתעסקתי עם ההכנסה שלו והמשפחה שלו. הוא התחיל לפגוע בי במכות אמיתיות, הוא פגע בי באמת. אתה מבין, בזירה, לא ככה מתנהגים. אם אתה רוצה להילחם בי, תילחם בי מאחורי הקלעים. תילחם בי במגרש החנייה. אל תילחם בי בזירה, כי אני חושב שזה מזויף. אני מגיש את הפנים שלי שם והוא מרביץ לי עם כל מה שיש לו. ודרך אגב, הוא בחור ממש גדול. העיף לי את השן לשורה החמישית."

הקרב הסתיים, והול המבולבל פנה לחברו נאש ושאל אותו, "הפרצוף שלי בסדר?" הוא היה הרוס. ההתקפה השאירה את הול עם פנס, שן חסרה ועור תוף פגוע. "הסתובבתי וסקוט נטף דם," נזכר נאש, "זעמתי." הוא הסתער על חדר ההלבשה של הנאסטי בויז חמוש באלת בייסבול והתחיל להרביץ איתו בזעם על הקיר מעל ראשו של נובס. סאגס עדיין התקלח למרות ששמע בבירור את נאש צורח, "נראה מי הכי משפיע בארגון הזה!" "עמדתי להרוג אותם," נאש חשף לאחר מכן. "סקוט היה החבר שלי, אבל הוא אמר, 'לא בן אדם, הוא חושב שהוא צודק.'"

"קווין די אמר לנו שאנחנו מפוטרים," אמר סאגס. "הם ממש עשו בוקינג באותה התקופה, ואני כרגע העפתי לבוקר את השיניים במורד הגרון שלו." לאחר המופע, הול ישב בחדר המלון שלו עם קרח על פניו הנפוחים כשהטלפון צלצל. זה היה אריק בישוף, שקיבל דיווח על המופע מאייג'נט. הוא מיד אמר להול שיפטר את סאגס על המקום על התנהגותו הלא מקצועית. זאת הייתה החלטה של הול, אבל הוא סירב לכך, והפציר בבישוף, "לא בן אדם, יש לו ילדים." הול גם ידע טוב מאוד על מערכת היחסים של הנאסטי בויז עם הוגאן, וידע שאם יפוטרו זה יגרום לעוד בעיות ביניהם. בישוף הסכים לא לפטר את סאגס, אבל לא התכוון להשתמש בו שוב, ובמקום החליט לתת לו לאסוף את הצ'קים כשיחלים. גם הול נשלח הביתה, לא בגלל נזיפות אלא כדי לעבור ניתוח בגלל הפציעות שחטף. הוא החמיץ את הפרק של נייטרו למחרת היום בגללן וחזר כעבור שבוע.

בגלל הפציעות שלו, סאגס לא יכול היה לעבוד שוב ב-WCW, ובישוף לא התכוון לשלם לו על שיישב בבית ולא יעשה כלום. למעשה, הוא חיכה לתירוץ טוב לפטר אותו מהרוסטר כבר הרבה זמן. כמה חודשים קודם לכן בקליבלנד, הכעיס אותו סאגס במהלך קטע של ה-nWo כשאמר, "אני רוצה להראות לכם משהו," ואז התכופף ומתח את הישבן שלו כשחיקה את סגן הנשיא של WCW: הרעיון הלא מרומז היה שבישוף דיבר מהתחת. סגן הנשיא כל כך זעם עד שיצא מהשידור החי ונסע ישירות אל המלון בו הקטע צולם כדי לנזוף בנאסטי בויז על חוצפתם. היה ברור שהצמד היה במצב רע בסגמנטים הבאים, כי הם נקברו בכל פעם כדי להעניש אותם.

עבור בישוף, התקרית בשרוורפורט עם הול הייתה הקש ששבר את גב הגמל. אפילו שהוא הסתכן בלהכעיס את האלק הוגאן ולפגוע במאזן הכוחות העדין בפסגת הקארד, לא היה אכפת לו. נמאס לו מהגישה הלא מקצועית של הנאסטי בויז, וברגע שהמצב נרגע הוא הפר את החוזים שלהם. כיוון שסאגס בעצם כבר פרש, הוא הרגיש שהיה מוצדק עבורו לשחרר את הצמד.

הנאסטי בויז לא הסכימו. סאגס זעם, ומיד הגיש תביע מול WCW בטענה שהארגון הזניח בכוונה להנחות את הול ונאש לא להכות אותו עם כיסא מלכתחילה. סאגס ניצח בבית המשפט וקיבל פיצויים נכבדים מהכול, אבל עדיין התחרט על כל מה שקרה. (בלי קשר לתביעה של חברו הטוב נגד הארגון ולכעס שלו כלפי איך ששחררו אותם, בריאן נובס חזר לעבוד בארגון ב-1999 כמתאבק יחידים, והתאבק בעיקר במחלקת ה"הארדקור" של WCW.)

"הלוואי שיכולתי לקחת בחזרה את המכה הזאת," הוא התחרט. "כשצפיתי בוידיאו ראיתי שקווין נאש היה זה שהרביץ לי בפעם הראשונה, אז הול חטף עבור קווין נאש. אני לא יודע למה קווין הרביץ לי כשאמרו לו לא לגעת בי. הם פיטרו אותי ואת נובס בגלל התקרית, וזה היה בולשיט. בפעם השנייה לא הייתי צריך להיות בזירה כי הייתי פצוע. כשפיטרו אותנו הייתי רק בשנות השלושים שלי - שיא הקריירה - אבל הצוואר שלי נפצע. זה עלה לנו במיליוני דולרים."

 

Diunim

New member
חלק ח'

כשכל הכאוס מתרחש מתחתיו, היה ברור מאוד שמאחורי השחצנות המאבק במלחמות ליל שני התחיל להשפיע לרעה על אריק בישוף. הוא השתחצן מאוד, והיה כל כך נחוש להוציא את וינס מקמהן מהעסק עד שמידר את הצוות שלו, ולא הבין מה WCW הפיקה על המסך.

בינואר 1997, בישוף היה ממש שיכור מההצלחה של ה-nWo. המומנטום של הקבוצה המרדנית והבלתי ניתנת לעצירה לכאורה היה כה גדול עד שהיה לו רעיון: הוא ייתן ל-nWo מופע משלהם. לא תכנית בטלוויזיה בחינם, אלא אירוע מלא בתשלום באורך שלוש שעות, שיהיה כולו בנושא של הסטייבל הפולש.

כדי ללכוד את התחושה של הניו וורלד אורדר, הודיע בישוף לצוות ההפקה שלו ליצור תחושה שונה לגמרי לשידור, שנקרא סולד אאוט. ההצגה התוססת בדרך כלל הייתה מלאה בשחור והלבן של ה-nWo, מתאבקי WCW בקארד איבדו את מוזיקת הכניסה שלהם וההכרזה עליהם, ובמקום זאת קריין ה-nWo המסתורי לעג והעליב אותם כשהלכו בשביל הכניסה. בישוף פרשן בעצמו, לצד חברו ל-nWo טד דיביאסי, והצמד בילה את רוב השידור בהתעלמות מהקרבות כדי לשוחח על אופנועים וללטף להוגאן את האגו.

"סולד אאוט היה אמור להיות הגרסה של ה-nWo לאיך שאירוע אמור להיראות - ניסיון לתת לאירוע תחושה שונה," הגן בישוף. "הכול היה אמור לשקף את האנרכיה המנוגדת והמרדנית שהייתה ה-nWo. הייתה לזה תחושה קודרת ותעשייתית, וניסינו לעשות דברים בצורה הזאת. באותה הזמן, קיוויתי לבחון ואולי להניח יסודות לפיצול של WCW לשני בראנדים שונים: הבראנד הוותיק והמיינסטרימי של WCW וה-nWo המרדנית. לכל אחד יהיה רוסטר משלו של מתאבקים, ולבסוף, תכנית משלו. ככה, אוכל לעשות את המלחמה שלי. ידעתי שתחרות היא המפתח להצלחה. אנחנו מולם הייתה הנוסחה שהביאה אותנו לפסגת הרייטינג. כולם תמיד רצו אירוע שבו יהיו מתאבקי ה-WWF מול מתאבקי WCW - סופרבול, אם תרצה. זה לא עמד לקרות. אבל חשבתי שביצירת שני בראנדים, אתקרב לכך ככל האפשר. היינו כל כך מובילים על ה-WWF עד שהם לא היו ממש תחרות, לפחות לא לדעתי."

"ה-nWo היו הג'יימס בונד של הקבוצות של ההיאבקות," אמר קווין נאש, "רוב הסרטים של ג'יימס בונד שצפיתי בהם לא מתחילים בהוג קונג או בברלין, הם מתחילים במקום כמו… סידר ראפידס. למה שסולד אאוט לא יהיה בווגאס? ואז לקחת את זה ולהטיס לילה קודם ולהסיע אותנו ברחובות במשאיות זבל במינוס עשרים מעלות? ואז תחרות מיס nWo… זה היה צריך להיות עשרים וחמש הבחורות הכי יפות. אם האנשים של ה-nWo עמדו לעשות ג'ובים, הם היו צריכים לצאת מהמלתחות עם שיער מבולגן… זה היה החזון של אריק. הוא המציא את הקונספט, אבל אנחנו יצרנו את התדמית. אנחנו היינו מגניבים. אני זוכר שסקוט ואני חשבנו, "בוא פשוט נסתום, נשתמש בזה מולם אחר כך. זה החזון שלהם, לא שלנו."

כל העניין היה שונה ללא ספק, אבל בתוך כמה דקות החדשנות נגמרה והבדיחה נשחקה עד דק. הקהל בן 5,120 האנשים בפייב סיזונס סנטר בסידר רפידס, איווה הבינו מהר מאוד שזה לא מופע היאבקות מקצועית, אלא אגו טריפ בן שלוש שעות. דייב מלצר כתב ברסלינג אובזרבר:

סולד אאוט, שנראה למישהו מבחוץ כמו תוצר מוחו של מישהו שהיה שיכור מהצלחה עד שאיבד כל פרספקטיבה, היה האירוע הכי נוראי בתולדות ההיאבקות. אפשר לקרוא לזה הלילה בו הגימיק של ה-nWo נחשף לגמרי. אולי הוא יהיה נקודת המפנה בשינוי מלחמת ההיאבקות לרעה. היו מופעים בהם איכות הקרבות הייתה נוראית יותר, אם כי זה יהיה מופע רע ביחס לזה. היו מופעים עם פחות היט ואווירה גרועה יותר, אבל זה יהיה מופע רע ביחס אליהם גם כן. אבל לא היה מופע עם פרשנות וקטעים שאינם קרבות שהיו גרועים ככה, יחד עם היאבקות רעה, חוסר בהיט ואווירה רעה.

המספרים סיפרו את הסיפור. סולד אאוט השיג ביירייט נוראי של 0.47, או חצי ממה שהאירוע הקודם של WCW, סטארקייד, השיג בדצמבר. הייתה זאת הוכחה שאמנם ה-nWo היו הדבר הכי חם בטלוויזיה חינמית בכל שבוע, אבל כמותג בפני עצמו שמכר כרטיסים, הם לא היו ברמה שבישוף חשב שיהיו.

"המספרים אמרו לי שלא בנינו את ה-nWo מספיק עד שיוכלו לשאת תכנית שבועית משל עצמם," הוא הסביר. "עם כמה שהקונספט היה חזק עד אז, לא היה לנו מספיק סיפור ומתאבקים להחזיק אותו. הבאזז התחיל להיחלש."

הכישלון של סולד אאוט גרם לכמה שהיו אופטימיים בנוגע לסיכויים של WCW במלחמות ליל שני לפקפק האם אריק בישוף ידע מה הוא עושה אחרי הכול, או שהיה לו מזל בהפיכת המצב של WCW. בישוף נתן להצלחה - ולכוח שהתלווה אליה - לעלות לו לראש. הוא הרגיש שהמספרים החזקים בנייטרו ויצירת הניו וורלד אורדר הפכו אותו לבלתי מנוצח, ובגלל שהמומנטום של WCW היה כה חזק שלא יוכל לטעות. הוא היה בלתי מנוצח.

"לא היה אף אחד מגבוה שפיקח על בישוף וראה אם עשה עבודה טובה או לא," נזכר ג'יי ג'יי דילון. "זה די היה דומה להיות בטיטאניק ולשבת על הגשר ופתאום לראות נקודה על המסך, ולראות קרחון ענקי ולנסות למשוך את תשומת הלב של כולם ולהגיד להם שהאסון בא, אבל אף אחד לא מקשיב. הם חשבו שזה כלי שלא יטבע ואני חושב שהמון חשבו ככה."

בדיעבד, הצליח בישוף להסתכל על זמנו בניהול WCW בצורה ביקורתית יותר. "הצלחנו כל כך עד שאף אחד, גם לא אני, לא זיהה את הבעיות שעלו," הוא אמר. "עשינו כמיטב יכולתנו, אולי אפילו יותר מדי. עם כמה שאני שונא להודות בכך, מיהרתי מדי."

הקצב המטורף והשיפוט העכור גרמו לבישוף ול-WCW לעשות הרבה טעויות קטנות אך משמעותיות בשנה הבאה, וכך התחילה קריסה איטית וכואבת לארגון שהיה בפסגת עולם ההיאבקות. היה זה מוות מאלף חתכי נייר, וסולד אאוט היה החתך הקטן הראשון.

 

Diunim

New member
בפעם הבאה:

בפעם הבאה, שומעים על ינואר-פברואר ב-1997, ועל המאבקים הפנימיים ב-WWF. רגע, יכול להיות שאיבדתי איזה משהו...? לא, החיוך פה.

 

Turkisher

New member
שאלוהים יברך אותך בבנים זכרים כדורגלנים וכלות דוגמניות

 
למעלה