טיטאן שאטרד- פרק 12

Diunim

New member
טיטאן שאטרד- פרק 12

שלום לכולם וברוכים הבאים לתרגום לעברית של הספר טיטאן שאטרד: המאבק בביטחון ובפרנויה. בפעם הקודמת שמענו על ברט הארט ומצבו ב-WWF, כולל החתימה על החוזה המפורסם שלו לעשרים שנה, ובנוסף על האנגל בין סטיב אוסטין ובריאן פילמן. תזכורת: http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/13/183400928/בידור/היאבקות_WWE

אז במה עוסק הספר השני? (תקציר)

ההמשך המצופה לרב המכר טיטאן סינקינג.

אחרי שסבל שנה נוראית ב-1995, רצה וינס מקמהן לבנות מחדש את האימפריה הטובעת שלו ב-1996. היו לו תקוות רבות עבור נושא הדגל החדש של פדרציית ההיאבקות העולמית, שון מייקלס - האיש שרצה שיהיה מנהיג ה'דור החדש' של ה-WWF. כשמייקלס נתמך בידי קאסט חזק של דמויות מבוססות, כמה מתאבקים ישנים, והזרקה של דם חדש, ציפה מקמהן לחלוטין שה-WWF ישלטו ביריביהם WCW במלחמות ליל שני המתהוות.

זה לא מה שקרה.

טיטאן שאטרד מספר את הסיפור מאחורי הקלעים של הצרות של ה-WWF ב-1996. הייתה זאת שנה בה הפרנויה איימה להשמיד את ה-WWF, בה מסורות שנשארו בתעשייה כבר כמה עשורים נשברו, ובה וינס מקמהן נטש לחלוטין את עקרונות ההיאבקות שלו ברדיפה אחרי הדולר.

 

Diunim

New member
והפעם בטיטאן שאטרד:

הפרק האחרון בספר הזה לפני שעוברים ל-1997!
&nbsp
סרבייבור סירייס 1996. אירוע קטן כל כך, שמצליח לשנות כל כך הרבה דברים. מדברים בפירוט על האירוע, על גימיקים חדשים (חלקם טובים, חלקם רעים), על דור העתיד, ועל שני המיין איבנטים.
&nbsp
כמה לינקים שימושיים:
&nbsp
ויידר מול רון סימונס: https://www.youtube.com/watch?v=OEFiVntlPNA
פארוק מגיע ל-WWF: https://www.wwe.com/videos/ron-simmons-wwe-debut-raw-july-22-1996
פארוק מקים את הניישן אוף דומניישן: https://www.wwe.com/videos/the-nation-of-domination-forms-raw-november-18-1996
קורנט על פלאש פאנק: https://www.youtube.com/watch?v=_Tb-ClAxC-4
ג'ימי סנוקה קופץ על בוב באקלנד: https://www.youtube.com/watch?v=vGZXwMU1lOc
ג'ימי סנוקה קופץ על דון מוראקו: https://www.wwe.com/videos/jimmy-su...championship-steel-cage-match-october-17-1983
בארט גאן מול סטיב ויליאמס: http://www.dailymotion.com/video/xsqkrz
מארק מרו חושף את טום ברנדי: https://www.youtube.com/watch?v=0SMg7iw9o38
פלקס קוואנה: https://www.youtube.com/watch?v=Pv9Jqxtm-_A
רוקי עורך את הבכורה שלו: www.dailymotion.com/video/xhvjbx
חלק 2: https://www.dailymotion.com/video/xhvjda
גולדאסט עונה על 'השאלה': http://www.dailymotion.com/video/xmxxqi
ברט הארט מול סטיב אוסטין: http://www.dailymotion.com/video/x5unasm
שון מייקלס מול סייקו סיד (שון הופך להיל ב-11:41): www.dailymotion.com/video/x5un61s

 

Diunim

New member
פרק 12

עכשיו, כשהשערים נפתחו, אי אפשר היה לעצור את מקמהן הנחוש כשעבר מתכניות שכוונו לילדים למותג מרדן של טלוויזיה אגרסיבית וגסה. (קיי קופלוביץ וה-USA נטוורק עוד כעסו מתוכנן של תכניות ה-WWF, אבל מקמהן המשיך להתעלם מהם. בתחילת 1998, כשה-WWF התחילו לנצח את WCW על בסיס שבועי, התוכן הגס והאלים פתאום כבר לא היה בעיה.) עבור חלק מהרוסטר, כמו שחקן ההגנה האול-אמריקן לשעבר, רון סימונס, זה סימן שינוי מוחלט בכיוון הדמות.

סימונס הפך לכוכב כשנבחר בהגרלה בידי נשיא WCW דאז, ביל וואטס, ונבחר לייצג את הארגון כאלוף העולם האפרו-אמריקני הראשון שלו. הוא ניצח את ויידר ב-2 באוגוסט, 1992 בבולטימור, מרילנד, אבל הקריירה שלו הידרדרה קשות לאחר שהפסיד שוב את החגורה לויידר בסוף דצמבר. הוא מצא את עצמו בצד, וב-1994 היה עמוק במידקארד. לבסוף WCW החליטה לא לחדש את החוזה שלו, מצב שסימונס טען שקרה בגלל דעות קדומות. בשנתיים הבאות הוא התאבק ב-ECW ונסע ליפן.

באמצע 1996, טיטאן סוף סוף התקשרו אליו. ברוס פריצ'ארד היה זה שארגן פגישה בין סימונס ומקמהן, אבל הצעת העבודה התרחשה הודות להמלצה של ג'ים רוס. כמו רוב האנשים שרוס הציע בימים הללו, סימונס עשה לעצמו שם ב-WCW במהלך תקופתו של הפרשן באטלנטה, כשהרקע המעוטר שלו בפוטבול היה משהו שרוס ממש העריץ. למרות שכוכב ה-NFL לשעבר לא התאבק במיינסטרים כבר שנתיים, היה קל למכור אותו למקמהן חסר המתאבקים. אלוף WCW לשעבר, אם כי לפני ארבע שנים, היה משהו שהוא מאוד רצה שיהיה לו.

כשווינס הציע את תכניותיו לסימונס בפגישה הראשונה שלהם, חשב המתאבק בהתחלה שמותחים אותו. "ישבתי עם הצוות שלי, וזה מה שאנחנו תכננו לך," התחיל מקמהן, "אנחנו רואים אותך כגלדיאטור. ספרטני." סימונס הסתקרן ובהתחלה תמך ברעיון, אבל אז מקמהן התחיל להראות לו את הציורים שאנשי השירותים היצירתיים סיפקו לו כעזר ויזואלי. "זה יהיה משהו דומה למה שתלבש, הקסדה הזאת פה, עשויה מעור," הוסיף מקמהן. סימונס ראה את הציור, שבו חבש קסדה שהזכירה משהו שאולי מי שסובל מהתקפים ילבש, ותלבושת גלדיאטור שנראתה כמו תחפושת שמלה שהשתבשה. ללא כל מילים, החל סימונס לצחוק. הוא השתעשע מחוש ההומור של מקמהן - למתוח אותו בראיון העבודה שלו - עד שהבין שהוא היה היחיד בחדר שצחק: מקמהן היה רציני.

ליבו של סימונס צנח כשהבין שאם הוא רוצה עבודה ב-WWF, הוא יצטרך להילחם בתלבושת מועטת שעמדה בתחרות טעם רע וחוסר כבוד עם הבגדים התחתונים שדאסטין ראנלס לבש ברסלמניה. כשהוא מבין שמקמהן כבר החליט, לא הייתה לו ברירה אלא למלמל, "אתה יודע, אני חושב שזה גדול. זה ממש מדהים! אני חושב שזה יהיה הדבר הכי טוב שאי פעם עשיתי." כך נולד פארוק אסד - שם שבאופן מבלבל נלקח ממלכה המנוח של מצרים, פארוק הראשון - וכדי להשלים את חוסר ההיגיון בגימיק, ניתנה לסימונס סאני הפלרטטנית והמופקרת כמנג'רית הלא תואמת שלו.

לאחר מכן טען שהמאפיינים הסותרים בדמותו לא היו קשורים לבעיות יצירתיות, אלא נעשו בכוונה. "הרעיון היה לתת לך משהו לא שמיש או מושך את המעריצים ושתגרום לזה לעבוד, כך שתוכל לצאת לשם וללמוד מה הם רוצים. זה ממש אימן אותי במה שהמעריצים רוצים ואיך לעבוד עם הקהל. זאת הייתה חוויה מלמדת. באותו הזמן לא ממש הבנתי מה וינס עושה, אבל זה מה שהוא עשה להרבה אנשים, וגם עשה את זה איתי."

אלו בהנהלה שהכירו את סימונס כבר שנים הופתעו מהחזון של וינס עבורו. "הוא היה אתלט אול-אמריקן באוניברסיטת פלורידה ואלוף עולם לשעבר, אבל הוא יצא לשם לבוש כמו גלדיאטור מזורגג," רטן ג'ים קורנט. "דברים כאלה גרמו לי לשנוא את החיים שלי כשהייתי שם. זה היה כל כך מכעיס." קורנט, שרצה לשמור על כמה מהדמויות האדג'יות שה-WWF קידמו באותו הזמן, הציע בהתחלה שדמותו של סימונס בטיטאן תזכיר משהו שיהיה יותר דומה למנהיג הנודע לשמצה של אומת האסלאם, לואיס פרחאן. הוא גם הציע שסימונס יזנח את "שם העבדות" שלו כמו מוחמד עלי, אבל באותו הזמן מקמהן לא הרגיש בנוח ללכת בכיוון הזה. כעבור כמה חודשים בלבד, הוא ביצע פניית פרסה דרמטית.

 

Diunim

New member
חלק ב'

בנובמבר, הציגו ה-WWF את סרבייבור סירייס, האירוע הראשון של טיטאן שביקר במדיסון סקוור גארדן מזה שנתיים וחצי. אפילו שהמופע התרחש חודש לפני סיום השנה, בדרכים רבות הוא סיכם את כל מה שווינס עבד עליו ב-1996. הוא גם קבע את עתיד הארגון שלו: המתאבקים בקארד יהיו לפחות חלק מהמיין איבנטים בשלוש עשרה מתוך ארבע עשרה הרסלמניות הבאות (רצף שנקטע רק בידי ענקי היאבקות החובבים, ברוק לסנר וקורט אנגל, ששניהם עברו לתחום המקצועי והובילו את רסלמניה 19 ב-2003. רק ברסלמניה 27 ב-2011 המיין איבנט שוב כלל שניים שלא היו בסרבייבור סירייס, אם כי דוויין 'הרוק' ג'ונסון היה מעורב. החזרה של ג'ונסון ל-WWE גרמה לכך שהוביל את שתי הרסלמניות הבאות מול ג'ון סינה, לפני שהמיין איבנטים של רסלמניה 30 ורסלמניה 31 הפכו למקרים השלישי והרביעי של המופע מאז סרבייבור סירייס 1996 שלא כללו אף מתאבק שהופיע בה.) היה זה אירוע של חזרות מדהימות, בכורות גדולות ועבור כמה - רגע מכונן.

באופן מסקרן, קרב רביעיות מאולתר באנדרקארד הדגים את מצבה של ה-WWF, כי כלל בתוכו תערובת מוזרה של אידיאלים שונים. בצד הבייביפייסי היו צ'ארלס 'פלאש פאנק' סקאגס שערך בכורה, רודני 'יוקוזונה' אנואי שחזר, הסטריאוטיפ האתני חסר הכיוון חואן 'סאביו ווגה' ריברה, ומתאבק העבר ג'יימס 'סופרפליי ג'ימי סנוקה' רייהר. בצד ההילי של הזירה היו גלן ג'ייקובס וריק בוגנר בתפקידיהם המגוחכים כדיזל ורייזור ראמון, ליאון 'ויידר' ווייט המחוסל פוליטית, ורון סימונס - שלאחרונה ניתנה לו מנה מרעננת של גישה.

כשפארוק אסד לא התחבר בכלל עם הקהל, הבין וינס שצריך לשנות גישה עם רון סימונס כדי להוציא את המירב מההשקעה בו. הוא החליט ללכת לכיוון שונה לגמרי מהגימיק של הגלדיאטור, ולקח את הרעיון של ג'ים קורנט שבו סימונס גילם איש שחור כועס שנלחם מול הדעות הקדומות. הוא ארז את הרעיון מחדש והציג אותו משלו, והוסיף טוויסט אישי ייחודי על ההצעה של קורנט. הוא רצה שסימונס יהיה המנהיג הרודן של קבוצה חצי-צבאית, יחד עם אלמנטים גזעיים וחבורה של חסידים. מקמהן החליט ללכת בכל הכוח על התכניות הפרובוקטיביות, והחליט לצאת לדרך כשקבוצת הניישן אוף דומניישן נוצרה.

"זה לא היה גזעני… בהתחלה," טען סימונס, "זה היה יותר אני הדיקטטור והמנהיג האלים של הכנופיה. הייתי צריך להיות האדם הכי מגעיל ושחצן בטלוויזיה, קצת אדג'י ועם דעות קדומות. זה לא משהו שצריך לחזור עליו כשאתה בא מהרקע שלי, וראית את הדברים שראיתי." שם הקבוצה נלקח מקבוצה דומה שנוצרה ב-USWA של ג'רי לולר, והאתוס שלה היה מבוסס באופן רופף על הארגון הלאומני השחור, מפלגת הפנתרים השחורים, וגם אומת האסלאם. חברי הניישן אוף דומניישן לבשו צבעים פאן-אפריקניים, הצדיעו ביחד, והיו מעורבים בהתקפות חסרות סיבה על חברי הרוסטר, בזמן שסימונס נאם נאומים שמחו כנגד חוסר הצדק שהוא הרגיש שנעשה לו בידי אלו שהטעו אותו.

סימונס הציג את הגרסה המקורית של הניישן לראשונה באירוע של סרבייבור סירייס, וכששותפו לשעבר מ-WCW צ'ארלס 'טו קולד סקורפיו' סקאגס הוחתם לקראת סוף השנה רבים חשבו שיהיה המצטרף החדש לקבוצה ההילית. במקום הוא בא כבייביפייס, כשמקמהן שוב חוזר לעצמו והחליט למתג אותו כפלאש פאנק, פרחח סטריאוטיפי משנות השבעים שלבש חליפות פתוחות ומגפי פרווה.

ג'ים קורנט מודה באשמה על כך שהוא בטעות נתן לסקאגס את השם, והאשים בכך שיחה שהתרחשה במהלך אחת מהפגישות היצירתיות האינסופיות ליד הבריכה של וינס. מקמהן כבר החליט שסקאגס ירקוד ויתנועע, אבל לא אהב אף אחד מהשמות שהוצעו לו. "למה הוא לא יכול להיות סקורפיו?" שאל קורנט, רק כדי שמקמהן יגיד לו, "הו לא, אנחנו חייבים לשנות את זה." קורנט - שהעריץ מאוד את האומן הצבעוני ריק ג'יימס - הציע שסקאגס ייקרא "פאנק" בגלל כינויו של ג'יימס, "מלך הפאנק פאנק." ברוס פריצ'ארד הציע את "פלאש" כשם פרטי בגלל הסטייל שהיה לדמות, לכאורה, וכך הפך סקאגס לפלאש פאנק. קורנט אומר שהוא אחראי. "חשבתי, 'וואט דה פאק? זה בכלל לא משנה יותר.' זאת הייתה תסמונת שטוקהולם. אתה נשאר שם מספיק זמן ומתחיל לחשוב כמוהם."

ההחתמה של סקאגס התרחשה בגלל הסכם עבוד סודי שהיה למקמהן עם הפרומוטר של ECW, פול היימן. "לווינס ולפול הייתה מערכת יחסים טובה," אמר ג'ים רוס. "אנחנו עזרנו להם כי ראינו את זה כ'טוב, אולי מתישהו נוכל לקבל גישה לכמה מהמתאבקים האלה.'" אמנם מקמהן הסתכל על ECW בקצת זהירות, אבל גם הבין שמאז שהרג את מערכת הטריטוריות, היה זה מקום נוח לקנות ולבחון מתאבקים חדשים. הוא כבר נהנה מהרבה הצלחה עם יוצאי ECW אחרים כמו סטיב אוסטין, מיק פולי ובריאן פילמן, והוא רצה זכות ראשונים על כל חבר אחר ברוסטר שהתעניין בו.

מקמהן נפגש עם היימן בספטמבר והצמד הגיע לעסקה שאפשרה לווינס לשלוח מתאבקים מהרוסטר שלו שבקושי השתמש בהם ל-ECW לאימונים. בתמורה, הוא רצה לקבל לרוסטר שלו את הפביולוס פריבירד לשעבר טרי גורדי, הצמד הנהדר דוג פורנס ודן קרופאט, וטו קולד סקורפיו. להיימן לא הייתה בעיה עם השלושה הראשונים, אבל סקורפיו היה בעייתי. אמנם הוא הודה בינו ובין עצמו שעשה מבחינה יצירתית כל מה שאפשר לעשות עם הדמות, אבל הבעיה הייתה כספית. ל-ECW הייתה עסקה כבר הרבה שנים עם חברת התקליטים טומי בוי רקורדס שבמהלכה אחד מהשירים שלהם היה מוזיקת הכניסה של סקורפיו. כל פעם שהופיע, הם קיבלו קרדיט בטלוויזיה, ובתמורה שילמו ל-ECW אלף דולר בשבוע כחסות על החשיפה. ברגע שהיימן הודיע למקמהן על ההכנסה שהוא עומד לאבד בגללו, בלי למצמץ הבטיח יו"ר ה-WWF לכסות את זה. הוא מיד הורה למחלקה הפיננסית שלו לשלוח צ'קים שבועיים לארגון האב של ECW, עסקה שכיבד עד למותו של הארגון ב-2001. (ההסכם לשלם ל-ECW אלף דולר בשבוע הוביל לשמועות שפול היימן קיבל משכורת מה-WWF. השמועות הללו לא היו מבוססות, אבל התפשטו מספיק כדי לגרום למעריצים רבים ולאנשים רבים בתעשייה להאמין בהן.)

כשהנושא נפתר, הורשה לסקאגס לערוך את הבכורה שלו בפדרצייה בסרבייבור סירייס, למרות שהבכורה שלו כפלאש פאנק הייתה מנותקת מהעזיבה שלו אתECW בנובמבר טו ריממבר בלילה הקודם. באירוע של ECW, הוא הפך להיל מול הקהל והכריז ש"אני לא אתגעגע לאף אחד מכם," ואז ניצח שלושה ג'וברים ברצף מהיר. לפי המסורת, סקאגס עשה את הג'וב לפני שעזב, והפסיד לכוכב ה-WWF לשעבר לואי ספיקולי, לשמחת הקהל של ECW.

במדיסון סקוור גארדן כפלאש פאנק הרקדן, הפך סקאגס מיד לפארודיה קומית. "מה לעזאזל? מה זה?" שאל ג'ים קורנט משולחן השדרנים, ודיבר בשם כל מעריץ זועם של סקורפיו שצפה. בניגוד אליו, הרגיש וינס שפלאש פאנק ייצג את התרבות המודרנית. הוא ניסה באופן מוזר להראות את הצד המגניב שלו כשרקד למוזיקת הכניסה של פאנק, ניסה לאמץ מבטא מגניב מזויף וגרגר, "אה הא! אני יודע שזה נכון," כמו ברי ווייט על סמים. בגלל שהכישלון האחרון של טיטאן להשיג את האלק הוגאן נותר צרוב בזכרונו, לא יכול היה מקמהן להתנגד לרדת עליו, והנחה את ג'ים רוס לרדת קצת על 'ההאלקסטר'. רוס ציית ביובש, ואמר לפאנק בחוכמה, "מעולם לא ראיתי את הצהוב והאדום נראים כל כך טוב כאן בגארדן."

 

Diunim

New member
חלק ג'

במקום אחר בצוות הבייביפייסי, חזרתו של רודני 'יוקוזונה' אנואי הייתה אמורה להיות התחלה של עוד ריצה ארוכה של הסמואי המכובד. המתאבק הענק חזר לאחרונה ממכון הרזייה על חשבון ה-WWF, כי הארגון דאג לבריאותו. אנואי בן השלושים צבר כל כך הרבה משקל עד שכמעט שקל 362 קילוגרמים. זה היה משקל לא בריא ומסוכן שהדאיג מאוד את טיטאן, למרות שדאגו גם שאנואי לא יוכל להתאבק במדינות מסוימות בגלל הכללים הנוקשים של ועדות אתלטיות אזוריות.

לרוע המזל, אנואי לא לקח את תכנית ההרזיה ברצינות ויצא מהתכנית מיד. העובדה שחזר לזירה גדול מתמיד לא הוחמצה, וממש הכעיסה את חברי ההנהלה. הקרב בסרבייבור סירייס היה הקרב האחרון שלו ב-WWF. קצת פחות מארבע שנים לאחר מכן, בעיות המשקל של אנואי פגעו כל כך בגופו עד שאיבריו לא עמדו בעומס. למרות שירד לבערך 272 ק"ג, הוא מת לבדו בחדר המלון שלו בליברפול, אנגליה ב-23 באוקטובר, 2000, וגורם המוות היה בצקת ריאות.

כשיוקוזונה ביצע מבלי לדעת את הקרב האחרון שלו ב-WWF, חזרתו של סופרפליי ג'ימי סנוקה תמיד הייתה אמורה להיות חזרה חד פעמית שתעשה טוב למעריצים בגארדן, מקום בו ביצע כמה מהרגעים הכי זכורים שלו ב-WWF כשהטביע את חותמו על הבניין הודות לקפיצה מפורסמת מגג כלוב אל דון מוראקו באוקטובר 1983. זאת הייתה היסטוריה רוויזיוניסטית טיפוסית של ה-WWF: סנוקה ביצע את אותו המהלך קצת יותר משנה קודם לכן במהלך קרב מול אלוף ה-WWF דאז בוב באקלנד, אבל בגלל שהיה היל באותה התקופה, זיכרון המהלך המקורי נמחק מההיסטוריה.

סנוקה כבר היה בעיר עבור טקס היכל התהילה השנתי של ה-WWF שהתרחש לילה קודם לכן במלון בניו יורק. הוא היה אחד מתשעה מצטרפים שנכנסו אל ההיכל המדומיין, לצד הג'ובר הנצחי ג'וני רודז, האב של עידן ה'רוק'נ'רסלינג' קפטן לו אלבנו, ואביו של וינס וינסנט ג'יימס מקמהן. אלו שנכנסו נבחרו בקפידה, וה-WWF נמנעו במיוחד מכל אדם שעבד ב-WCW, או אלו שאולי יערקו לשם ויפגעו בכבוד בגלל פקודות מבישוף.

עם כמה שהיה זה מכובד עבור מקמהן להכיר באלו שבעבר עזרו לו לבנות את האימפריה שלו, מעטים לקחו את הטקס השנתי ברצינות בגלל היעדרם של כמה שמות משמעותיים מההיסטוריה העשירה של ה-WWF. ללא האלק הוגאן, רנדי סאבאג', ברונו סאמארטינו ובוב באקלנד, הם טענו שההיכל לא יהיה לגיטימי. (הוגאן צורף לבסוף ב-2005, ברונו סאמארטינו ובוב באקלנד ב-2013, ורנדי סאבאג' ב-2015.)

כשהוא מתקשה למלא את ההיכל במתאבקים שהרגיש שלא ידפקו אותו ויעזבו לאטלנטה, החליט מקמהן לבטל את הטקס עד ל-2003, שנתיים לאחר שקנה את WCW וכשלא הייתה לו יותר תחרות עם אף ארגון היאבקות אחר.

תפקידו של סנוקה בסרבייבור סירייס היה הפתעה בלתי צפויה, למרות שמעורבותו הוגבלה לכמה מהלכים מיוחדים ולסופרפליי ספלאש המפורסם שלו מהחבל העליון. ריק בוגנר היה זה שחטף את המהלך הפעם, ונאלץ לסבול את זה שסנוקה בן החמישים ושלושה הצמיד אותו, ולהיות אחד משני האנשים שהודחו מהקרב (האחר היה סאביו ווגה שעוד מעט יהפוך להיל). כל השאר נפסלו, והקרב הפך לתיקו זול אחרי פחות מעשר דקות של קרב. הקרב סבל ממגבלות הזמן, כי כל שאר הקרבות בקארד נמשכו יותר מהמצופה.

 

Diunim

New member
חלק ד'

לפחות המשתתפים יכלו להתנחם בעובדה שהיו באירוע האמיתי, יותר ממה שהיה אפשר להגיד על המתאבקים שהיו בקרב הפתיחה בתכנית הפריוויו. בניגוד למגוון הדמויות שהשתתפו בקרב ההדחות המאוחר יותר, הקרב החינמי כלל רק גימיקים מיושנים ומתאבקים שהתמודדו עם גימיקים עבשים. הבייביפייסים ג'סי ג'יימס, אלדו מונטויה, בוב הולי ובארט גאן נלחמו מול הסולטן, ג'סטין 'הוק' בראדשו, סלבטורה סינסיר, ובילי גאן, ובדרכים רבות הקרב סימל את הניגוד למה שה-WWF ייצגה. האירוניה הייתה שרוב אלו שהיו מעורבים הפכו לדמויות מפתח באטיטיוד ארה לאחר שחיסלו את הדמויות המצוירות שלהם.

בריאן 'ג'סי ג'יימס' ג'יימס, בנו של המתאבק הוותיק והאייג'נט ב-WCW ג'וזף 'בולט בוב ארמסטרונג' ג'יימס, עבד עבור ה-WWF כמה פעמים מאז 1994. בהתחלה הופיע כרודי, גימיק מנג'ר הילי שבו היה נער המגבות של 'דאבל ג'יי' ג'ף ג'ארט. התכניות לפני שנה וחצי היו שהרודי יעזוב את ג'ארט ושהשניים יעבדו בפיוד ביחד, אבל העזיבה של ג'ארט את טיטאן גמרה את התכניות הללו.

לא בעיני וינס מקמהן. למרות שג'ארט התאבק עכשיו ב-WCW, ולא היה פייאוף לפיוד, הוא המשיך עם הפיוד בכל מקרה. וינס לא נרתע, וכתב את ג'יימס כדאבל ג'יי "האמיתי", חיקוי מוחלט שקודם בתור האיש שהיה אחראי להצלחה של ג'ארט. המעריצים לא קנו את זה, וראו את ג'סי ג'יימס כחיקוי של הדמות שנהנו לצפות בה. זה היה כמו דיזל ורייזור ראמון השניים, וקיבל את אותה התגובה האפטית.

הייתה זאת תגובה שאחד מיריביו, מונטי 'בילי גאן' סופ, התרגל אליה מאוד. לאחר שהיה חלק מהצמד הבייביפייסי, הסמוקינג גאנס, כבר שלוש שנים וביצע את כל מה שיכול היה במחלקה החלשה, הפך סופ לאחרונה להיל וקיבל תגובה פושרת. בגלל מבנה גופו, שהיה בגובה מטר תשעים ושלוש, יכולתו האתלטית המרשימה והשיער הבלונדיני המהמם שלו, היו כאלה שחשבו שסופ הוא כוכב עתידי. אבל בזירה הוא לא הפגין פוטנציאל. אחרי סרבייבור סירייס, נכנסו סופ וג'יימס לפיוד שנקטל בעיני המבקרים במשך רוב 1997, והיו על סף שחרור מה-WWF. ניתן להם סיכוי אחד אחרון לצאת אובר כשהפכו לצמד מוזר, אחד שנדמה היה שנועד לכישלון.

באופן דומה לאיך שהאדישות של ההנהלה גרמה לסטיב אוסטין לבצע דברים בעצמו לפני שריסק את תקרת הזכוכית, ניתן לניו אייג' אאוטלוז הרבה חופש יצירתי. ההנחיה שלהם הייתה רק, "צאו ותהיו אובר", והחופש הזה הרשה לאישיות הדמויות המרדניות שלהם להתבלט. להפתעת כולם, הזוג הצליח לעבוד בגלל הכימיה שלהם ביחד והגימיק החדש. הם הפכו לבסוף לאלופי זוגות כמה פעמים ואחד מהצמדים הכי טובים בתעשייה. האאוטלוז הפכו לכל כך אובר במהירות כזאת, עד שב-1998 ניתן להם מקום בקבוצה הכי גדולה של ה-WWF באטיטיוד ארה, דג'נריישן אקס, לצד פול לבק ושון וולטמן החוזר.

עוד היל, הסולטן, גולם בידי הסמואי השמנמן ואלוף הזוגות לשעבר, סולופה פאטו, והיה דמות ששורשיה בשנות השבעים. הרעיון של הגימיק היה שהסולטן היה ממש שאה, שליט של אימפריה מזרח תיכונית עתיקה (בפרסומים של טיטאן, נאמר לעתים קרובות שהסולטן הוא מנהיג האימפריה הפרסית המפורסמת, שושלת שנקטעה בשנות השבעים. בדרכים רבות, זה היה הגיוני, כי הגימיק היה מהעשור הזה.) שויתר על המלוכה והחליף את מעמדו עבור קריירה בשבירת עצמות. כשהוא כיסה את פניו כדי להימנע מכך שמעריצים חד עין יזהו אותו כפאטו, הסיפור שהפרשנים סיפרו היה שלשונו של הסולטן נחתכה ושפניו צולקו. זה לא היה בכלל הגיוני, אבל זה היה המיטב שהצוות היצירתי העמוס יכול היה להמציא כדי להסביר.

בנוסף, הביאו טיטאן שני אלופי WWF לשעבר מהתקופה לפני האלקמניה להיות משמר הכבוד של הסולטן. הראשון היה המתאבק האולימפי לשעבר ושומר ראשו האמיתי של השאה, חוסיין קוזרו עלי ואזירי, שנודע כאיירון שיק. היה זה תפקידו הראשון בפדרצייה מזה כמעט חמש שנים, מאז ששירת לצד סרג'נט סלוטר כתומך עיראקי שנוי במחלוקת. לצידו היה יריבו לשעבר בוב באקלנד, אלוף ה-WWF עם הכהונה השנייה הכי ארוכה בהיסטוריה. הוא היה ההיל שומר המוסר, שהתנגד למתאבקי הפדרצייה שחשב שהם מנוונים. כיוון שהסולטן בא מרקע שמרני דומה, הוא היה המועמד האידיאלי לטיפול באלה שבאקלנד החליט שחטאו.

למרות שמקמהן נתן לו פוש התחלתי די חזק שהיה אמור להוציא אותו אובר כהיל מסוכן, למעריצים הייתה מעט סבלנות לדמות כל כך מיושנת. בתקופה של אנגלים ודמויות הרבה יותר מציאותיים, הסולטן מתח את גבולות האמינות יותר מכל דמות אחרת ברוסטר. למרות זאת, מקמהן התעקש ונתן לפאטו קרב על התואר הבין יבשתי ברסלמניה יחד עם עוד מתאבק מתקשה, בן דודו האמיתי דוויין 'רוקי מאיביה' ג'ונסון.

הסולטן איבד מומנטום במהירות כשאפילו מקמהן הבין שהוא לא יוצא אובר, ופאטו עזב את הארגון לשנתיים כדי לרענן ולחדש את דמותו. הוא חזר בסוף 1999 כריקישי, ללא מסכה, כבד יותר ועם שיער מחומצן. כשהוא מגלם רקדן שלבש מוואשי - די דומהלבן דודו יוקוזונה - פאטו סופסוף השיג כוכבות מיין איבנט. (ריקישי הפך לדמות המוצלחת ביותר שסולופה פאטו גילם. בתור ריקישי, פאטו אף צורף להיכל התהילה ב-2015.) בפעם הבאה שהוא וג'ונסון נפגשו בקרב יחידים באירוע, זה היה כשליש ממיין איבנט משולש בסרבייבור סירייס 2000.

רוברט הווארד חלק עם פאטו את הזעם כשקיבל גימיק ללא תקווה. בתפקידו כנהג מכוניות המירוץ הצבעוני בוב הולי, הוא סימל עידן שה-WWF החדשה התקשתה להתרחק ממנו. כמו פאטו, הוא עבר שינוי אישיות משמעותי לפני שהצליח בהיאבקות המודרנית. אבל קודם הוא נאלץ לסבול את אחד מהרעיונות הידועים לשמצה של וינס מקמהן, כשצוות עם שותפו לשעבר של מונטי סופ, מייק 'בארט גאן' פולצ'לופק במידנייט אקספרס החדשים.

המידנייט אקספרס המקוריים נוהלו בידי ג'ים קורנט וכללו זיווגים שונים של דניס קונדרי, בובי איטון, סטן ליין ורנדי רוז, ונחשבו לאחד מהצמדים הכי טובים בשנות השמונים, שהצליחו ב-NWA ובטריטוריות האזוריות. מקמהן ניסה להחתים את הצמד של איטון וליין, יחד עם קורנט בתקופת ההאלקמניה, אבל סירבו לו אחרי שהציע רק הזדמנות ולא עסקה משתלמת כמו שהצמד כבר הרוויח. ב-1998, הצמד כבר היה רחוק מאור הזרקורים, אז מקמהן החליט להמציא מחדש אותם, ולהפוך אותם ל"גדולים מאי פעם".

הרעיון הגיע כשנסע עם ג'ים קורנט ושמע את המעריצים מתייחסים לצמד כשנתקלו במנג'ר לשעבר בתחנות או בכנסים. מקמהן, שהידע שלו בהיאבקות מחוץ ל-WWF היה מוגבל במקרה הטוב, הסתקרן והחליט לשים את קורנט בטלוויזיה עם גרסה מודרנית של הצמד. הוא פנה להווארד ולפולצ'לופק, ששניהם היו תקועים באנדרקארד, ונתן להם שמות חדשים שיתאימו לטייטס הכחולים וצהובים שלהם. כמו כל דבר בהיאבקות שהיה "חדש", הצמד נכשל והתפרק כמה חודשים לאחר הקמתו. לאחר מכן טען קורנט שהרגיש שכל המקרה היה מתיחה, שנועדה ללמד אותו לקח או לפחות למנוע מהמעריצים לשאול על המידנייט אקספרס.

אחרי כישלון המידנייט אקספרס החדשים, הווארד הלך לאיבוד עוד שנה לפני שהמציא את עצמו מחדש כהארדקור הולי. בתפקיד הוא החליף את הגימיק של אידיוט מגוחך שנטה להפסיד באחד קשוח מאוד שהשתמש בנשק. הדמות הצליחה, והוא שרד עוד שלוש עשרה שנים בארגון, עד שפוטר לבסוף ב-2009.

חברו של הווארד מהמידנייט אקספרס, פולצ'לופק, היה במצב זהה לזה של שותפו לשעבר לסמוקינג גאנס, מונטי סופ, כשסרבייבור סירייס באה, כשהוא מתקשה לעבור לקרבות יחידים לאחר פיצול הצמד. הוא נשאר קצת זמן עם מעט הצלחה, ואז אחרי שהפסיד לסופ ביוני הוא נעלם לחצי שנה לפני התקופה של המידנייט אקספרס עם הווארד. נדמה היה שפולצ'לופק מתחיל להתניע את הקריירה שלו כשהפגין את קשיחותו האמיתית וניצח בטורניר הנוראי של ה-WWF, שקיבל השראה מ-MMA והיה כמעט אמיתי לגמרי, הברול פור אול, ב-1998. לרוע מזלו, בכך הוא גם הצליח להכעיס את ראש מחלקת משאבי אנוש של ה-WWF, ג'ים רוס.

הכוונה בטורניר הזה הייתה שישמש ככלי כדי לקדם את הבכורה של אחד מהחברים הטובים של רוס, 'ד"ר מוות' סטיב ויליאמס, כוכב פוטבול מכללות לשעבר באוניברסיטת אוקלהומה, שרוס תמך בו. ויליאמס היה ידוע כקשוח בתעשיית ההיאבקות שהייתה מלאה בקשוחים, ונחשב למאיים מאוד. רוס היה נחוש לתת לוויליאמס פוש מיידי לפסגת הקארד לפיוד מול סטיב אוסטין, וטורניר הברול פור אול נוצר עם האמונה שהמתאבק החדש יחסל את כל המתחרים בקלות. מה שאף אחד לא לקח בחשבון היה שויליאמס היה רחוק מכושר טוב. הוא הגיע לתחרות עם הרבה פציעות, כתוצאה משנים של קרבות קשים ביפן. הטבע הלא מזויף של הטורניר אמר שה-WWF לא שלטו בתוצאה שלו, וכשויליאמס נלחם מול פולצ'לופק - זוכה תחרות האיש הקשוח לשעבר - הוא קרע את מיתר הברך שלו באמצע הקרב לפני שעולף במכת סנוקרת שמאלית אכזרית.

 

Diunim

New member
חלק ה'

טיטאן זעמו. הם היו כל כך בטוחים שויליאמס ינצח עד שכבר שילמו לו את חלק מכספי הפרס כחלק מהחוזה שלו. לא רק זה, אלא שהתבוסה המשפילה השאירה את ויליאמס לא פעיל למשך שאר השנה. כשהמוניטין שלו נפגע, הוא כבר לא היה יריב ראוי לסטיב אוסטין גם כשחזר. במקום לתת לפולצ'לופק את המקום שיועד לויליאמס, הוא נענש על כך שהעז לזכות בברול פור אול. השתמשו בו שוב רק כדי שטיטאן יעשו ממנו דוגמה, ושמו אותו מול מתאגרף הצדקה השמנמן אריק 'באטרבין' אסץ' ברסלמניה ב-1999. פולצ'לופק עולף במהירות ועזב את ה-WWF בהמשך השנה, כשהוא הולך ליפן כדי לשקם את הקריירה שלו.

כמו פול'צלופק, בעל בריתם של הקליק פיטר 'אלדו מונטויה' פולאקו נאלץ לעזוב את טיטאן כדי ליהנות מהתקופה הכי טובה בקריירה שלו. פולאקו נלחם מאבק אבוד ב-WWF, ונאלץ לעטות מסכה צהובה בוהקת שהזכירה מאוד מגן ביצים, וטייטס צבעוניים שייצגו את הדגל הפורטוגזי. חברותו של פולאקו עם הקליק הייתה כל מה ששמר עליו בעסק, אבל כשהתאריכים שלו התמעטו ב-1997 הוא ביקש שחרור כדי שיוכל לעבוד אצל פול היימן ב-ECW. הארגון היה המקום המושלם בו פולאקו יכול היה לפרוח. הוא עבר במהירות שינוי גישה והפך לג'סטין קרדיבל, התנפח והוסיף קצת שחצנות לאישיותו. פולאקו היה מספיק אובר בתפקיד עד שהפך לבסוף לאלוף העולם של ECW, לפני שקיבל עוד ניסיון ב-WWF ב-2001 לאחר פשיטת הרגל של ECW.

משמונת המתאבקים בקרב הפרי פור אול, רק טום 'סלבטורה סינסיר' ברנדי נעלם מהמיינסטרים. הוא בעצם ממש עלה על ציפיות הפדרצייה עבורו בתפקיד המאפיוזו הסטריאוטיפי, ושרד יותר מכל שאר מתאבקי הטלוויזיה ששכרו יחד איתו בקיץ. ברנדי הפך לחבר מלא ברוסטר, למרות שמגבלת דמותו הובילה לנפילתו. כעבור שנה הוא "הוצא מהארון" כ"סתם גימיק" בידי מארק מרו, שהתייחס לברנדי בשמו האמיתי. היה זה אנגל שלא השיג הרבה, ורק לקח מברנדי את מעט האישיות שניתנה לו. הוא עזב מהר מאוד את הארגון, למרות שעוד נהנה מקריירה בת עשרים שנה באינדיז.

המוצלח מבין השמונה היה ג'ון 'ג'סטין הוק בראדשו' לייפילד, שלבסוף נטש את גימיק איש ההרים השחוק שלו לטובת ניסיון חידוש צמד אחר של מקמהן: הבלקג'קס החדשים (לצד ברי ווינדהאם שהיה גם הוא חסר כיוון). כשגם זה לא עבד משום מה, הקים לייפילד צמד מוצלח בשם האקולייטס (ולאחר מכן סוכנות ההגנה של האקולייטס, או APA) עם רון סימונס ב-1998, כשהוא מצליח בתור ברולר רציני. כשחזר לקריירת יחיד ב-2004 הוא הפך ל-JBL, שקיבל השראה מ-JR יואינג, והפך לאחד מאלופי העולם הכי לא צפויים בהיסטוריה. אמנם לייפילד התרגל במהירות למעמדו החדש בארגון, והפך לבסוף לאלוף היל ראוי, הקריירה שלו גם יכלה להיות שונה. בליל נובמבר הקר בגארדן, טעות כמעט עלתה לו בעבודה.

כשהזמן קצר, שמונת המתאבקים בקרב לפני האירוע היו נחושים להראות את עצמם בחלון הקטן שנתנו להם. הם הבינו שמעמדם הנמוך בקארד שיקף את המעמד המשותף שלהם בארגון. כדי להכתיב את גורלם, תכננו השמונה קרב בקצב שיוכל לדחוס כמה אקשן שאפשר, כשהם מקווים לתפוס עין של אייג'נט או מנהל שצפה. לצערו של לייפילד, לא כולם צפו מקרוב. שופט הקרב טים ווייט לא ממש שם לב לקרב, וכתוצאה מכך כמעט פגע לו בקריירה.

לייפילד היה אמור לזכות בקרב כשורד היחיד, וקיווה שזה יהיה תחילת פוש בקארד. אנשי הפדרצייה אהבו אותו, כי כמו סופ הוא היה מתאים למה שווינס חיפש בכוכב. היה ברור מהפרשנות שלייפילד נועד לתפקיד יותר גדול מהאנדרקארד. "יש לו פוטנציאל בלתי מוגבל," טען ג'ים רוס, "מהר מאוד הוא יהפוך למשהו מיוחד פה."

אחרי שהדיח את בוב הולי מהקרב עם הלריאט המיוחד שלו, חטף לייפילד רול אפ מהיר מאחור של ג'סי ג'יימס במה שהיה אמור להיות ספירת שתיים. לרוע המזל, דעתו של ווייט הוסחה בידי האוזניה החדשה שהוא וכל השופטים לבשו לראשונה באותו הלילה, אז הוא לא ממש שם לב. הוא ספר לשלוש באינסטינקט למרות שהכתף של בראדשו התרוממה בבירור מהמזרן, והדיח אותו בטעות מהקרב. הוא הצליח? אני חושב שהוא הצליח. אני לא כל כך בטוח שזאת הייתה ספירת שלוש," שאל מקמהן המופתע משולחן השדרנים. מיד, הבין ווייט מה עשה. "אלוהים, ילד, אני כל כך מצטער!" הוא אמר ללייפילד, שלא יכול היה לעשות הרבה חוץ מללכת בכעס לאחורי הקלעים.

הוא מיד נפגש מאחורי הקלעים עם ג'ראלד בריסקו הרותח, שהיה בעמדת הגורילה באותו הלילה. בריסקו שטף את לייפילד, והודיע לו חגיגית שהפוש שלו מת ושהוא יהיה בר מזל אם ישמור על העבודה שלו. בריסקו לא הבין שיש להאשים את ווייט. הוא חשב שלייפילד שכח לצאת מניסיון ההצמדה, או שמסיבה כלשהי הוא חיבל בכוונה בקרב. בזמן המלחמה, אי אמון והאשמות בגידה התרחשו ב-WWF וב-WCW. עבור בריסקו, לייפילד יכול היה להיות מישהו שעבד עבור אריק בישוף. לזכותו, לייפילד סירב להעביר את האשמה למקום הראוי לה. "לא יכולתי לדפוק את טים, אז פשוט לקחתי את זה," הוא סיפר לאחר מכן.

בזירה, ווייט הנבוך קיבל הנחיות מאחורי הקלעים והעביר לשאר המתאבקים, כשהבוקינג השתנה כך שבארט גאן יוכל לנקום באחיו הסטורילייני בילי. הרגעים האחרונים לאחר היציאה של לייפילד היו מהירים, כי הזמן לשידור הפרי פור אול נגמר. ההדחות נהיו מהירות לפני שבילי קשר את בארט בחבלים כך שיוכל לספר לו את התכנית החדשה לסיום הקרב, אותה הם ביצעו בצורה גמלונית. כמו בעתיד, מייק פולצ'לופק הרוויח ממקום שהיה אמור להוציא מישהו אחר אובר, וכמו ב-1998, זה לא עשה שום דבר לקידום דמותו.

 

Diunim

New member
חלק ו'

באוגוסט באותה הקלטה בווילינג, מערב וירג'יניה בה ריק בוגנר ניסה נואשות להרשים את אנשי ה-WWF ולקבל את עבודת חלומותיו בארגון, טירון בשם פלקס קוואנה עשה את אותו הדבר. קוואנה היה מתאבק הדור השלישי דוויין ג'ונסון - בנו של אלוף הזוגות לשעבר של ה-WWF, רוקי ג'ונסון, ונכדו של 'הצ'יף הגדול' פיטר מאיביה - שערך את הבכורה שלו בהיאבקות וב-WWF באותו הלילה בקרב ניסיון במרץ.

ג'ונסון השיג את תשומת ליבם של ה-WWF בתחילת השנה כשהצעיר הבטוח התקשר לפאט פטרסון כדי להציג את עצמו, וביקש מהעובד המכובד לבוא ולראות אותו מתאמן עם אביו. כשהבין שדיבר עם בנו של רוקי ג'ונסון, הסכים פטרסון לפגוש את דוויין במסעדה מקומית. פטרסון התרשם מיד ממבנה שחקן הפוטבול החסון שלו ומהכריזמה הטבעית שלו. "לא האמנתי לאיך שנראה. הוא נראה גדול. הוא נראה כמו כוכב," נזכר המתאבק הוותיק.

פטרסון התקשר לווינס למחרת היום והיה מלא שבחים לג'ונסון, וטען שהוא מתאבק בלתי ניתן להחמצה שצריך לקחת מיד. כשהוא נואש למתאבקים חדשים, הסכים מקמהן לתת לג'ונסון ניסיון והביא אותו להקלטות סופרסטארס בקורפוס כריסטי, טקסס, לסדרת קרבות ניסיון. ג'ונסון הרשים מספיק בקרבות שלו מול סטיב לומברדי וכריס קנדידו עד שמיד ניתן לו חוזה - באופן חלקי כדי למנוע מ-WCW להשיג אותו. טיטאן שלחו אותו לארגונו של ג'רי לולר בממפיס, USWA,, לאימונים.

לאחר חצי שנה הוא חזר, והחליף את שמו האמיתי והחיוור בשמו מה-USWA, פלקס קוואנה, והביא איתו ביטחון ושחצנות שיגדירו את הקריירה שלו. בהקלטה בווילינג באוגוסט הוא ניצח את דיוויד האסקינס האלמוני בקרב חושך, ולמחרת היום בקולומבוס נלחם מול המתאבק הוותיק אואן הארט. באותו הזמן, השתמש הארט באנגל היאבקות ישן וטוב: אנגל פציעה מזויפת במהלכה לבש גבס על ידו השמאלית הרבה אחרי שכל פציעה הייתה אמורה להחלים, והשתמש בו כנשק בקרבות עבור היט קל מובטח. ג'ונסון היה עסוק בלעבוד על עצמו ובאימונים בממפיס מכדי לצפות בתכניות של הפדרצייה, אז לא היה לו מושג שהפציעה של הארט הייתה וורק.

ג'ונסון שם לב לגבס לראשונה רק כשהצמד היה בזירה. הוא הניח שהארט עשתה את אותו הדבר שמתאבקים תמיד עשו ועבד עם פציעה שהייתה משביתה כל אדם אחר. "אוי שיט, אני לא רוצה לפגוע בבחור הזה יותר ממה שהוא כבר פצוע," חשב לעצמו ג'ונסון, והחליט שהדבר הכי טוב יהיה להימנע מהאזור הפצוע לכאורה ולעבוד באחיזות רק על ידו הימנית של אואן. זה היה דבר שגוי לגמרי בנורמות הוותיקות בתעשייה. החוק בתעשייה (פרט למקסיקו שם זה היה הפוך) היה שכל האחיזות יהיו רק על הצד השמאלי של הגוף. זה שכולם היו באותו הצד הקל על עבודה מול יריבים לא מוכרים בכל העולם. ככה כולם ידעו מה כל אחד אחר עשה ואיך לעשות זאת, והקרב היה חלק וזורם.

ג'ונסון התחיל להתעסק באופן מוזר עם ידו הימנית של הארט, והתקשה להתרגל לשיטה המוזרה. "זה היה ממש מוזר," הוא נזכר, "זה היה כמו לנסות לכתוב ביד שמאל כשאתה ימני." לאלו מאחורי הקלעים שצפו במוניטורים זה נראה היה כמו שגיאה נוראית, וחלק תהו איך ג'ונסון בכלל הצליח לקבל קרב ניסיון כשלקה כל כך בחסר. לרגע קצר, הארט תהה את אותו הדבר. הוותיק המנוסה נזף בטירון. "היי, מה אתה עושה? זאת הזרוע הלא נכונה, השמאלית, ילד," הוא לחש. "חשבתי שאתה פצוע!" נדהם ג'ונסון, שהרגיש שבטנו מתכווצת ולחייו מאדימות מבושה. הוא הרגיש כמו טמבל. ג'ונסון לא התנחם כשהארט צחק ללא שליטה בקול באמצע הזירה, אבל הילד הצליח להתאפס על עצמו מספיק לשארית הקרב ועבר אותו בלי בעיות.

"אז, איך היה לעבוד איתו?" שאל מקמהן את הארט אחר כך. "הוא היה טוב," טען אואן, "כנראה טוב יותר מחצי מהחבר'ה ברוסטר." במקום לרדת על כל המתאבקים שהיו כרגע למקמהן, התכוון הארט לשבח את ג'ונסון. וינס שמח. הוא ידע שבנוסף לתכניות נועזות, מתאבקים צעירים היו הדבר השני כדי להילחם ב-WCW. אם ג'ונסון היה ממש מוכשר כמו שפטרסון והארט אמרו לו, אז הוא רצה אותו מיד ברוסטר הראשי. כעבור שבועיים קיבל ג'ונסון שיחה מהעובד הנאמן של מקמהן ג'יי ג'יי דילון, שאמר לו שתקופתו בממפיס נגמרה ושהוא צריך להגיע למחסן האימונים של ה-WWF בסטמפורד, קונטיקט להכנות אחרונות בהנחיית טום פריצ'ארד.

כעבור שלושה חודשים, זומן ג'ונסון אל מגדלי טיטאן למפגש פנים מול פנים עם וינס מקמהן וג'ים רוס. הם אמרו לו שהוא עומד להיכנס לרוסטר של ה-WWF ולערוך את הבכורה הרשמית שלו בסרבייבור סירייס במדיסון סקוור גארדן. הטירון התלהב. הוא ידע שאם סמכו עליו באירוע שהתרחש בגארדן אז ההנהלה האמינה בו. הוא קצת פחות התלהב כשהודיעו לו על השם שיתאבק איתו: רוקי מאיביה. השם היה מחווה לאביו ולסבו, אבל ג'ונסון שנא את הרעיון. הוא רצה להצליח בעצמו בביזנס. הוא לא רצה להיות סמואי יחף כמו סבו, או איש שחור מגניב ומבוסס על גזע כמו אביו. מקמהן ורוס הבטיחו לו שזה לא המקרה, אלא שהשם הוא רק תזכורת מכבדת למורשת שלו ולעובדה שהוא ייחודי בתור מתאבק הדור השלישי הראשון של ה-WWF. (למרות שכמו הרבה דברים ב-WWF, זה היה עניין קידומי בלבד. וינס עצמו היה מדור שלישי, ואביו של ג'ף ג'ארט (ג'רי) וסבו (אדי מרלין) היו גם מתאבקים.) אחרי קצת שכנוע, השלים ג'ונסון עם רוקי מאיביה והסכים לנסות כמיטב יכולתו שזה יעבוד.

התכניות של מקמהן עבור ג'ונסון היו כל כך גדולות, עד שלא רק שהתאבק בקרב באותו הלילה בגארדן, אלא שהיה אמור לנצח בו. הוא יהיה השורד היחיד מבין רביעייה, וינצח במו ידיו שני מתאבקים מבוססים מהסגל הראשי. מקמהן, רוס ופטרסון היו כה בטוחים שג'ונסון היה אלוף עולם עתידי עד שהיו נחושים לתת לו מגה פוש כדי להבטיח שיצא אובר. בליל המופע, סיפר ג'ראלד בריסקו את החדשות לג'ונסון, שקיבל ברוגע את מה שידע שתהיה הזדמנות ענקית בשבילו. "זה נהדר, על מה חשבתם?" הוא הגיב בביטחון וברוגע שהיו רבים מעשרים וארבע שנותיו.

הקהל החצוף והנודע לשמצה בניו יורק לא חיבב את רוקי מאיביה כמו אנשי ה-WWF, וקיבל אותו בבוז משותף כשצעד לזירה עם חיוך ילדותי ונדוש שנאמר לו לחייך כל הזמן. זה לא היה מפתיע: בגלל שנכנס עטוי בסרטים כחולים של שבט סמואי ובתסרוקת שקיבלה השראה מכלב פודל, רוקי מאיביה הרגיש כמו בייביפייס ג'נרי ותכול עיניים שהגיע משנות השמונים.

חלק מחבריו לצוות היו כאלה. אחד מהם היה ברי ווינדהאם, אלוף זוגות לשעבר של ה-WWF שהתאבק ברסלמניה הראשונה. לאחרונה הוא חזר לפדרצייה ומקמהן המציא אותו מחדש כ"החוטף". זאת הייתה דמות מבלבלת שבה ווינדהאם לבש צבעי הסוואה ומגפי צבא: הוא היה כמו הרוצח הסדרתי "נייט סטוקר" ריצ'רד רמירז רק כחייל מצולק. הוא התחיל באופן הגיוני כהיל בקטעים המוקלטים, אבל הפך באופן מוזר לבייביפייס לפני הבכורה שלו. התוצאה הייתה שהדמות מתה מיד. בזמן שבו מקמהן החליף את דמויותיו, הדמות המיושנת לא עבדה על הצופים ונעלמה לפני סוף השנה.

ב-WWF, זה היה המסלול של ווינדהאם - שנחשב בעיני רבים לאחד מהוורקרים הכי מוכשרים בדורו - אבל חידה שמקמהן לא הצליח לפתור. ב-1985 היו שטענו שיוכל להיות הכוכב הבא שיהיה ברמה של האלק הוגאן, אבל ווינדהאם לא הצליח לתפקד עם הלו"ז של ה-WWF ופרש. ב-1987 הוא היה מהמתאבקים הכי טובים בעולם, שהתאבק תמיד בקלאסיקות של שעה מול ריק פלייר ב-NWA. כשחזר לטיטאן ב-1989 חשבו שהוא ישתמש בשמו האמיתי ויהיה כוכב מיין איבנט, אבל במקום הוא נאלץ לקבל גימיק. הוא הפך לווידומייקר, אבל סירב בעקשנות לשנות משהו בדמותו. כשהוא כועס מדמותו, הוא נעלם רק ארבעה חודשים אחרי שהגיע.

ב-1996, ווינדהאם, כמו רון סימונס וגם ויידר, ראה את השנים של העבודה הקשה שלו ב-WCW נעלמות לאחר שהאלק הוגאן ושאר מתאבקי ה-WWF לשעבר הגיעו לשם. גם הוא התקשה במשך שנתיים לפני שג'ים רוס הביא לו עבודה עם טיטאן. רוס קיווה לנצל קצת מהיכולת שהוא האמין שעדיין הייתה לווינדהאם, אבל עכשיו הוא היה צל ממה שהיה. אחרי שתים עשרה דקות בקרב בסרבייבור סירייס, ווינדהאם הוצמד בידי גולדאסט באופן נקי, (ב-WCW בעברם, ברי ווינדהאם ודאסטין ראנלס היו שותפים והחברים הכי טובים.) תסריט שלא היה קורה אם ל-WWF הייתה תכנית רצינית עבורו. ללא כושר וכשהוא מתאבק בקצב של מישהו פי שניים ממנו בגיל, היה ברור שווינדהאם כבר לא מתאים לסגנון המהיר של ה-WWF.

 

Diunim

New member
חלק ז'

הוא היה באותה הסירה כמו החבר השלישי בצוות, ג'ייק רוברטס, שנכנס אל הקרב כמחליף למארק הנרי, האולימפי הפצוע. לאחר התפקיד הצנוע שלו בסיוע שיגורו של סטיב אוסטין לשמיים, רוברטס הזקן עבר לפיוד מול הפרשן והמתאבק במשרה חלקית ג'רי 'המלך' לולר בקיץ. הפיוד שלהם היה אחד אחר שהיה מלא בקצת מציאות, והתבסס על בעיות ההתמכרות של רוברטס בעבר. כשהוא פעם אחד מההילים הכי מפחידים בביזנס, רוברטס הפך לאלכוהוליסט משתקם, שנלחם להתגבר על ההתמכרות שלו ולהישאר פיכח כשהיו פיתויים. בניגוד לווינדהאם, שלא נמשך לדמות הזרה שנתנו לו, לרוברטס לא הייתה בעיה להיכנס לדמות.

כשלולר המוגזם לעג לג'ייק כל שבוע, זה היה בטעם רע אבל תמים מספיק בהתחלה, אולם חבריו של רוברטס הרגישו שהאנגל הלך רחוק מדי כשאלכוהול נשפך בגרונו בידי לולר. הוא גם הוכרח לצעוד לזירה ולהתנהג כמו שיכור לפני שחשף שכל הדבר הזה היה תכסיס, שנועד לפתות את לולר כך שיוכל לנצח אותו במהירות.היה זה מסלול קשה עבור טיטאן. רוברטס עדיין התקשה בלשמור על עצמו, וגילה שאפילו להקדיש את עצמו לישו לא מנע את הצמא הנורא שהיה לו לאלכוהול ולעוד חטאים. זה שה-WWF השפילו אותו על הצרות שלו והשתמשו בכישלון שלו כדי להפגין קוד מוסרי חדש היה ממש נורא. גם אם זה היה רק סטוריליין, האנגל גרם לכך שרוברטס חזר לעולם העגום של שימוש בחומרים. הדבר הזה אכל אותו לאט לאט, ונמשך כמעט עשרים שנה עד שהתנקה באופן סופי ב-2012.

החבר האחרון בצוות הבייביפייסי היה מארק מרו, האיש שווינס מקמהן כל כך רצה להחתים במרץ, ועכשיו היה נטוע חזק במידקארד ולא יכול היה לזוז מעבר לכך. כדי לנסות ולהצדיק את המשכורת שלו, נתן לו מקמהן כהונה קצרה עם התואר הבין יבשתי בסוף ספטמבר, אבל זה רק נמשך חודש לפני שנוצח בידי אחד מיריביו בצוות ההילי, האנטר הרסט הלמסלי. בעוד שמרו הדהים את הקהל עם ההתקפה הנוצצת והמהירה שלו, הוא לא התחבר איתם ברמה הרגשית כך שלא היה אכפת להם ממנו מעבר למהלכים האוויריים והמלהיבים שלו. הוא התקשה בקארד במשך שלושת החודשים הבאים לפני שנפצע בברך שלו והחמיץ חצי שנה. הוא חזר להתאבק כשהוא לא מזכיר את עצמו, בלי מוטיבציה וכשאשתו האהודה סייבל מאפילה עליו.

עבור פול לבק, הזכייה בתואר הבין יבשתי סיימה חמישה חודשים של הפסדים מתמשכים ואת תקופתו בבית הכלא הפוליטי. חזרתו למקום בטוח בארגון לא ישבה טוב אצל חברים אחרים ברוסטר. "אחרי כמה חודשים, הם החליטו ששילם את חובו ונתנו לו את התואר הבין יבשתי. זה בטח הראה לו," רטן בוב הולי. למרות התפנית בקריירה שלו, הלמסלי עדיין היה האיש השני שהודח מהצוות ההילי, והודח בידי מארק מרו בניסיון אחרון לתת לו קצת אמינות.

זה אולי היה עובד אם לא היה מוצמד מיד בידי בריאן 'קראש' אדמס המוגבל, שלאחר חזרתו לפדרצייה חזר לתפקידו כהיל ענק עם פוש שלא התאים לרמת הכישרון הבינונית שלו. חברות קרובה עם מארק קאלאוויי עזרה לו מאוד, ובדרכים רבות המראה השונה שלו ועברו המתוסבך התאים לכיוון החדש של ה-WWF יותר מכולם בקרב. אפילו יותר מגולדאסט המדשדש, שירד מאוד ברמה מאז התבוסה שלו לאחמד ג'ונסון ביוני. הוא עמד לעבור בייביפייס טרן כדי להפסיק את ההיט שעוד הקיף את דמותו השנויה במחלוקת. זה היה מצב מוזר עבור דאסטין ראנלס, שראה בתדהמה כיצד אחרים ברוסטר השתנו כדי להפוך ליותר שנויים במחלוקת, בעוד שדמותו איבדה מעצמה.

הטרן הגיע בדצמבר, חודש אחרי סרבייבור סירייס, וכלל שניים מחברי הצוות שלו בגארדן, הלמסלי ולולר. האנטר ניסה להתחיל עם המלווה של גולדאסט, מרלינה, מה שהוביל לשינוי בדמות שלו, וכשעזר למארק מרו להבריח את הלמסלי אחרי שחיזר אחרי סייבל הוא הפך לאהוב המעריצים. הטרן הושלם מאוחר יותר באותו הלילה כשלולר שאל אותו בענייניות, "אז, אתה כן?" "אני מה?" ענה גולדאסט בבלבול. לולר היסס, ואז פלט, "אתה יודע, הומו?" לפופ הבייביפייסי הכי גדול בקריירה שלו, אמר גולדאסט בפשטות "לא!" והקהל הריע בתערובת של הקלה והנאה. הדמות הכי לא ידידותית שווינס קידם אי פעם הפכה להיות בחור טוב בצורה הכי פחות פוליטיקלי קורקט שאפשר כשנכנס שוב לארון.

קראש וגולדאסט קיבלו את התפקיד להוציא אובר את רוקי מאיביה החדש בסוף הקרב, להפסיד למרות שהיה להם יתרון של שניים על אחד. מאיביה הצמיד את קראש בהתחלה, והפתיעה אותו עם המהלך הג'נרי של הבייביפייסים, פליינג באדי פרס, לפני שחיסל את גולדאסט עם השולדר ברייקר שלו. הגארדן עודד בנימוס, אבל מאיביה לא הפך לסנסציה בין לילה כמו שההנהלה קיוותה שיהיה. עבור רבים, הוא היה מתלהב ומזויף, והמעריצים חשו שהוא פשוט מרוויח בגלל המשפחה שלו. חלק בהנהלה דאגו שמקמהן נותן לג'ונסון יותר מדי ומהר מדי, ועושה את אותה הטעות שעשה כשנתן פוש ללקס לוגר ולדיזל בעבר. הוא ניסה לדחוף את רוקי מאיביה לצאת אובר בגלל שבחר שיצא אובר - לא היה שום דבר אורגני או טבעי בנוגע לכך.

כשהם לא שמחים מכך שה-WWF מנסים לאלץ אותם לתמוך בדמות שלא היה אכפת להם ממנה, המעריצים ברחבי המדינה התחילו לפנות במהירות כנגד רוקי מאיביה בשנאה יוקדת. הוא הפך לדמות שנואה בקרב המעריצים השרופים, שנוא על כך שלא הרוויח את מקומו ועל דמותו הלא מקורית. הם ראו אותו כחיוור, ג'נרי, קשה לצפייה, בייביפייס חלבי ומיושן שהם אהבו לתעב. מהר מאוד הם התחילו להביא שלטים תוצרת בית לאירועים חיים שהפגינו את שנאתם. ואז התחילו הקריאות: "תמות רוקי, תמות."

ג'ונסון היה המום מכך, ללא ניסיון בגיל ובזירה כדי להתמודד עם העניין. כרגיל, פאט פטרסון היה שם כדי להציע כתף תומכת ומילות עידוד ועצה. כשהוא הבין שהצעיר נלחץ מדחיית המעריצים, אמר לו פטרסון לא לדאוג כי לפחות היה להם מספיק אכפת ממנו כדי לצעוק את שמו. ג'ונסון ניסה להתעלם מהתגובה השלילית שקיבל, אבל לא הצליח. ככל שהיה יותר בטלוויזיה, המעריצים שנאו אותו יותר. רק היל טרן מלא העביר את זה ושם אותו במקום שהקהל של ה-WWF יכול היה להיקשר אליו, כשהיל טרן והצטרפות לניישן אוף דומניישן של רון סימונס היו התשובה. (מעמדו של ג'ונסון בניישן היה מקום עבורו להביע את כעסו האמיתי על התגובות השליליות שקיבל. הוא היה כל כך מבדר כשהיה עצבני, עד שבאופן אירוני הפך לאחד מהבייביפייסים הכי גדולים בתעשייה.)

שנתיים לאחר הבכורה שלו בסרבייבור סירייס, ג'ונסון, שעכשיו נקרא בפשטות 'הרוק', הרים את הראשון מעשרה תארי עולם שיזכה בהם, והפך לאחד מהכוכבים הכי גדולים בתולדות הספורט. הוא גם הצליח לעשות את הדבר היחיד שמקמהן לא הצליח: לחדור למיינסטרים. לאחר שעזב את ההיאבקות בגיל מוקדם ועבר להוליווד, ב-2013 היה ג'ונסון השחקן שהרוויח הכי הרבה בעולם, והסרטים שלו הכניסו בערך 1.3 מיליארד דולר. היה זה סכום שהיה גדול ביותר מפי שלושה מההכנסה של האלק הוגאן בכל קריירת המשחק שלו.

 

Diunim

New member
חלק ח'

הציפייה לחזרה של ברט הארט בידי המעריצים לא השתקפה אצל וינס מקמהן. הוא עדיין כעס על סכום הכסף שחתם עליו, בגלל האקדח לכאורה שקארל דה מרקו איים עליו בו במהלך המו"מ. עבור הקרב הראשון שלו מאז שחזר, החליט מקמהן לשים את האלוף המזדקן לשעבר בתפקיד לא מוכר: של ותיק ממורמר ומתלונן, שלא שמח מהכיוון שה-WWF הולכים אליו.

זה לא היה אנגל. הארט באמת לא אהב את הרמות ההולכות וגדלות של גסות ואלימות שהיו הגישה החדשה של ה-WWF לתכניות ההיאבקות. במהלך 1997, כשתכניות הטלוויזיה הגסות של וינס התחילו להפוך את ה-WWF לדיסטופיה חסרת חוקים ומוסר, גילה הארט שהוא חולק על הארגון יורת מתמיד. "זה הפך לטלוויזיה גסה," הוא רטן, "זה היה הרבה יותר מיני וגס. אני לא חושב שצופים בהיאבקות בשביל סקס."

גם לפני שהארט התחיל לבקר בקולניות (ובאופן פומבי) את המוצר של ה-WWF, מקמהן עדיין הרגיש שיש לו בעיות איתו. יחד עם שותפו לשידור ג'ים רוס, הוא השקיע את רוב הקרב של הארט בסרבייבור סירייס עם סטיב אוסטין כדי לרדת עליו עם ירידות מרומזות. "הרגשתי כאילו הם ממש מתאמצים להציג אותי בתור זקן ושבור, בזמן שרק ניסיתי כמיטב יכולתי לוודא שסטיב ייראה חזק," התלונן הארט. למרות מה שווינס ניסה להציג מאחורי שולחן השדרנים, הוא לא יכול היה להסתיר את המציאות במצב בפני הצופים בבית: ה'היטמן' ו'סטון קולד' יצרו יצירת מופת, קרב הרבה יותר טוב מהקרב של הארט מול נער הזהב של וינס, שון מייקלס, ברסלמניה בקרב הגדול האחרון שלו. הארט לא החמיץ פעימה, ועם אוסטין הוא מצא מישהו שכיבד לא רק כוורקר, אלא גם - בניגוד למייקלס - כאדם. הארט צפה מקרוב בתכניות הפדרצייה כשלא היה בזירה, וצפה בעניין כשסטיב אוסטין עלה במעלה הקארד במהירות. הוא חש מיד ש'סטון קולד' היה העתיד של ה-WWF, והוא רצה למלא תפקיד בהפיכתו לכוכב. כששוחח על תנאי החזרה שלו, הארט בחר באוסטין בעצמו כיריבו הראשון, מחווה שהטקסני העריך מאוד.

עלייתו של אוסטין מאז מלך הזירה הייתה כה מהירה עד שהמעריצים ממש רצו לראות אותו מופיע. הוא היה שונה, רענן ומודרני, וכל כך שונה מהנורמה עד שהציניות של מעמד הפועלים שלו השיגה יותר תרועות עידוד מבוז. הוא היה הימור שונה למקמהן, שעבורו היאבקות הייתה תמיד צבועה בשחור ובלבן. סטיב אוסטין היה משהו שונה לגמרי - אפור מאוד - וגישר בין הבייביפייסים וההילים, כשיצר את דרכו כ'טווינר'. (טווינר הוא מונח בתעשייה עבור מתאבק שהוא לא בייביפייס או היל במובנים המסורתיים של בחור טוב/רע, אלא מישהו שנמצא בין לבין.) התגובה החיובית הכוללת לאוסטין כשיצא מהווילון בסרבייבור סירייס הפגינה זאת, כשרוב המעריצים בניו יורק הגיבו לו כאילו היה המשיח. אלו לא היו רק בני דור האקס הכועסים שנמאס להם מהמוצר הילדותי, אלא נשים, ילדים, וגם משפחותיהם. אוסטין היה כזה ממגנט עד שכולם רצו לקפוץ על אוסטין 3:16.

למרות שהארט קיבל תגובה דומה, בעיקר ממעריצים שרופים שמאוד שמחו שבחר להישאר ב-WWF, היה פיצול ברור בין הקהל. בצד הזירה, ראה מקמהן את אוסטין מסמל שתי אצבעות משולשות להארט לפני הקרב - בדרכים רבות הפגנה פיזית של ה-WWF החדשה - ודי הופתע כשהקהל עודד אותו על כך. "הוא יכול להיות קצת חצוף," התנצל ג'ים רוס.

הארט שלט בתחילת הקרב, ויצר סיפור של האדם החכם שמלמד את התלמיד החדש. הוא הפגין למה שמו כל כך הרבה שנים היה "המצטיין בביצוע", כשקיפל את צלעותיו של אוסטין בכמה אחיזות שלמד לפני עשרות שנים מאביו בצינוק של משפחת הארט. מצידו, אוסטין עשה כמיטב יכולתו כדי שכל אחיזה תיראה כואבת ככל האפשר, ומתעוות ומעווה את פניו בכאב. כשהתחיל להילחם בחזרה, החליט מקמהן לתקוף לראשונה את הארט. הוא התחיל לרדת על האלוף לשעבר, וניצל הזדמנות לפקפק בכושר שלו. "נראה לי שברט קצת מאט לקום," הוא לעג.

חלק מהדיבורים האחרים של וינס בסרבייבור סירייס רמזו מאוד לאנשים שהוא מתחרט על כך שהציע להארט עסקה כזאת. "אני לא רואה פה הרבה התקפה," הוא רטן כשהארט שוב ביצע אחיזה, והוזיל לגמרי את המבנה האיטי של הקרב. ג'ים רוס קפץ מיד והתחיל לעזור למקמהן, כשהרים לו לעוד הנחטה. "ברט לא יכול לכסות אותו," הוא נבח. כשהוא מעריך זאת, התערב מקמהן ואמר, "פשוט לא היה לו את זה, JR!"

 

Diunim

New member
חלק ט'

קצב הקרב נותר איטי בהתחלה. הארט דאג מהתעייפות מוקדמת בקרב ארוך לאחר שנעדר מזה שבעה חודשים. זה היה איטי מדי עבור מקמהן שרצה סיפוק מיידי, שתמיד העדיף את ההופעה הממגנטת על ההיאבקות האמיתית. הוא החליט להפסיק לפרשן את הקרב ולהלל את המתאבקים החדשים שכבר הופיעו בצורה טובה באותו הלילה. זה שירת מטרה כפולה, כי בקידום המתאבקים הצעירים הוא שוב הזכיר את גילו המתקדם של הארט. (דברים כאלה הובילו לכך שהארט האמין שמקמהן שיחק איתו במשחק כשחוזה עשרים השנה שלהם הופר תשע עשרה שנים מוקדם מדי בסתיו 1997. הוא הרגיש שמקמהן שבר לאט את דמותו הגדולה בצורה שיטתית, והכוונה הייתה לגרום לכך שכשווינס ישחרר אותו מהחוזה שלו הוא יהיה פחות בעל ערך ל-WCW מאשר מה שהיה אם היה חותם איתם באמצע 1996. מקמהן הוציא מהארט שנה טובה אחרונה, ואז שחרר אותו כשהרגיש שהוא כבר לא שווה את ההשקעה.)

כשהם רוצים להיות תוקפניים יותר כמו מה שקרה לאחרונה ב-WWF, התעלמו אוסטין והארט מהחוקים בכוונה ונלחמו מחוץ לזירה. הם מתחו את הגבולות, נלחמו מעל מחסום האבטחה בקהל וגרמו למחסום לקרוס. כשהקרב הגיע לצד השני של הזירה בו ישבו הפרשנים, הפיל אוסטין את ברט על גבו ותפס ברגליו, שם את ברכיו מתחת הגב של ברט ואז נפל ושיגר אותו באוויר במהלך שנודע כסלינגשוט. הארט התרסק על שולחן השדרנים הספרדים, אבל בניגוד לסרבייבור סירייס לפני שנה כשהוא וקווין נאש השתמשו לראשונה בשולחן ב-WWF, השולחן לא נשבר. אוסטין כעס מההתנגדות של השולחן והחליט לנסות שוב לשבור אותו. הוא שם את הארט החלש על השולחן וקפץ מהאייפרון, כשהוא נותן מרפק לבטן של הקנדי. זה לא הצליח - השולחן עוד עמד.

כשהוא מתרשם מההתקפה הנחושה של אוסטין, שאל וינס את הצופים שאלה. "מה נשאר מברט הארט? יש לו מספיק כדי להצליח?" המסר שרצה להעביר היה ברור: אוסטין הוא הטוב יותר, שולט וממוקד. אם הארט רוצה לנצח אז זה יהיה בצירוף מקרים, לא כי אוסטין היה נחות ממנו. רוס שוב קפץ אל הסיפור, ואמר, "ברט חייב להבין שזה לא 1991. אפילו לא 1994," כשהוא רומז בבירור שהשנים הטובות של הארט כבר מאחוריו. למרות שהארט לא ידע על רצח האופי שמבצעים לו במהלך הקרב, הגברת הקצב שלו נראתה כאילו ניסה להוכיח להם אחרת. אחרי שניצח בקרב אגרופים קטלני, רמז הארט רמיזה קטנה לאלו ששמו לב כשהשתמש בסטאן גאן של אוסטין נגדו. כדי לעמוד בכך, 'סטון קולד' החזיר את הטובה עם סופרפלקס, מהלך חזק שתמיד השיג תגובה.

הארט הגביר את ההימור עוד יותר, והרשים גם את מקמהן כשהרים את רגליו מעל ראשו ולכד את רגלו של אוסטין, כשהוא מבצע הצמדת קריידל נוצצת. אוסטין יצא, אבל הסיפור היה שנזכר שלהארט החכם היו עוד כמה טריקים בשרוול, אז גם הוא החליט להוציא את התותחים הכבדים ונתן לו סטון קולד סטאנר. להארט ניתן לצאת מהמהלך האהוד של אוסטין, מה שהפתיע רבים בקהל שהיו בטוחים שזה נגמר. אוסטין החל להראות סדקים בדמותו של 'סטון קולד' ואיבד מקור רוחו, כשהוא זועם ומנסה להצמיד, וכל פעם הארט יצא בשנייה האחרונה. אוסטין חזר לשורשים וניסה לנצח את הארט במשחק ההכנעות שלו, כשהוא נעל אחיזה שהזכירה מאוד את השארפשוטר של ברט - הטקסס קלוברליף. הארט לא נכנע בקרב קודם לכן, והוא הבטיח שזה לא יקרה גם פה כששבר את האחיזה והגיע אל החבל התחתון.

כשנגמרים לו הרעיונות, החליט אוסטין לתקוף ולשרוט, ותקף את הארט בכמה בעיטות לראש ומכות לבטן. כשהוא מתמקד שוב, הוא הטיח את הארט חזק, עם הכליות על עמוד הזירה, ואז הראה את היכולת הטכנית שלו כשביצע אחיזת חץ וקשת נדירה. אבל הארט לא עמד להיות מובס במשחק שלו, פשוט יצא מהמהלך ונעל את השארפשוטר שלו לתגובה מתרשמת מהקהל. אוסטין הראה שעשה שיעורי בית על הארט והתחמק מהאחיזה, ואז נעל הכנעה משלו: הפינישר הישן שלו, מיליון דולר דרים. זה עמד לסיים את הקרב, כי הארט השתמש בטריק ישן שלו מהקרב מול רודי פייפר ברסלמניה 8, כשבעט בחבל העליון ודחף לאחור כך שנחת על אוסטין וניצח. מקמהן מיד הגן על אוסטין, ואמר שהפסיד רק כי לא שיחרר את הסליפר, הוא כל כך רצה לגרום להארט להתעלף.

הארט היה מסופק מהקרב. הוא השיג את המטרה שלו שאוסטין יצא כוכב גדול יותר גם כשהובס מאשר מה שהיה לפני הקרב, וגם הצדיק את השווי שלו בפני מקמהן. למרות שלחץ את ידו של הארט כשעזב את הזירה כשפלט, "לא יאומן," מקמהן לא יכול היה להתנגד לרדת עליו כשג'ים רוס דחף אותו. JR לא יכול היה אלא לשבח את הארט לאחר הקרב, כי הוא תמיד היה מעריץ של היאבקות גדולה. הוא אמר את המעלות של הארט, וטען שההופעה של ברט הייתה כה טובה עד שהוא לא מאמין שהכוכבים במיין איבנט, סייקו סיד ושון מייקלס, היו יכולים לנצח אותו אם היו בזירה איתו באותו הלילה. מקמהן הרים את הגבות וגלגל עיניים, והכריז בהחלטיות, "טוב, אני לא מסכים עם זה בכלל," כנראה כועס מההצעה שהארט יוכל לנצח את האלוף או האלוף הננבחר. זה היה דבר ממש רע להגיד בהתחשב בכך שפרסם שהארט יילחם מול המנצח של המיין איבנט של הלילה באין יור האוס: איטס טיים של דצמבר.

כשהארט שמע איך מקמהן קבר אותו בקרב, הוא פנה אליו בכעס בנוגע לכך. הוא טען שאם וינס לא שמח מהעסקה שחתמו עליה אז הוא יכול להפר אותה, כי הוא פשוט ילך לאריק בישוף וייקח את ההצעה שלו להרוויח הון ב-WCW. במקום, מקמהן נסוג מיד. הוא התנצל נורא, ואמר שכל עלבון היה לא מכוון, וגם אמר ששמח מהחוזה.

 

Diunim

New member
חלק י'

היה זה די אירוני שבאותו הלילה בו 'ההיטמן' חזר, גם התרחשה נפילתו של האלוף שון מייקלס. יריבו סיד אודי, שנבחר רק מתוך צורך כדי שלמייקלס תהיה מפלצת שיוכל לחסל, הצליח לצבור כל כך הרבה מומנטום בחודשים הקודמים עד שהיה עכשיו הבחירה ההגיונית הראשונה לנצח את שון. הכריזמה המהפנטת שלו והתנהגותו הלא יציבה משכה מעריצים גברים מתחת לגיל עשרים וחמש הרבה יותר ממייקלס היפה, והגארדן נתן לו ולמקמהן לדעת על כך.

בניגוד לסטיב אוסטין, שנראה היה כמו אנטי גיבור, התגובה הנהדרת שסיד קיבל הייתה קשורה יותר לשנאת הקהל מייקלס. כפי שהודה בעצמו, "הצופים נטשו אותי. הייתי בייביפייס White Meat, והצופים ב-MSG שנאו את סוג הדמות הזה."

הם לא בזבזו זמן בהפגנת הרגשות הללו, ועודדו בשמחה לתחילת מוזיקת הפסיכו של אודי, ניסו לעבור את מחסום האבטחה ולגעת בו כשהלך בשביל הכניסה הצר של הגארדן. המראה של מייקלס על המסך הגדול מתחיל ללכת לזירה מאחורי הקלעים הוביל לקריאות בוז כועסות. שון ידע מיד שזה יהיה לילה קשה.

הנשים הצעירות והמאוהבות בקהל צרחו וצעקו כשהמוזיקה נשמעה, אבל הן הושתקו בידי הרוב השלילי. שון ייחס זאת לרצון של הציבור האמריקני לראות מישהו נופל אחרי שבנו אותו, וטען שאותו הקהל אהב אותו כשגנב את ההצגה עם סקוט הול ברסלמניה 10, ותמך בו בתקרית הקידה מוקדם יותר באותה השנה. "ברגע שהגעתי לפסדה ודמותי הפכה לפייסית, האוהדים האלה לא אהבו את זה. לא יכולתי לעשות שום דבר כשורה," הוא התלונן.

מטח המכות האלימות של סיד בהתחלה זכה לתרועות עידוד, ומייקלס קיבל רק צרחות של בנות כשהתחיל להרביץ בעצמו. הצמד החליט לקחת גישה הפוכה מהארט ואוסטין ולעבוד בקצב מהיר מההתחלה, אבל מייקלס הבין מיד שהוא יצטרך לעבוד קשה אם ירצה לגנוב את ההצגה. בנוסף לקהל העוין, הוא גם היה צריך למצוא דרך לסחוב את אודי המכני לעבוד ברמה הגבוהה שלו. מייקלס התקשה בלהזיז את סיד, אז החליט לזרוק את עצמו לכל מהלך שיריבו ביצע. כוונתו הייתה להפוך את הקרב לזכור עם מכירה מוגזמת ובאמפים מטורפים במקום בגלל ההתקפה שלו.

אחרי שקפץ גסוה באוויר כדי לגרום לכך להיראות כאילו סיד זרק אותו בקלילות מעל ראשו, נח מייקלס בחוץ שם מיד חטף מטח קללות מהשורה הראשונה. הוא הקשיב בכעס לפני שהסתכל במבט פגוע למצלמה, לפני שחזר במהירות לקרב. הוא חזר לזירה והתמקד בהתקפה על רגליו הענקיות של סיד, והוריד אותו למזרן כמו עץ גדול. הקהל צעק לו בוז, וגרם למייקלס להסתכל על המעריצים בתדהמה. כשהתחילו ללגלג עליו בקריאות "סייקו סיד", התעצבן מייקלס ואמר "לכו תזדיינו," לפני שנעל את נעילת הארבע.

כשהוא נחוש לא לחזור על התקרית שעבר ב"היזהרו מהכלב" מוקדם יותר השנה, המשיך מייקלס לנסות להוציא מאודי קרב טוב, אז החליט לתת לקהל את מה שרצו ולשחק את הרע. הוא צעק על סיד, ואמר לו להפוך את האחיזה. היה זה ספוט בייביפייסי מסורתי, אבל מייקלס ידע שלא משנה מה יעשה עכשיו, הגארדן לא יעודד אותו. לאחר מכן הוא התחרט על כך שהמעריצים פיתו אותו בקלות לעבוד כהיל, וטען, "זה לא היה התפקיד שלי, ולא הייתי אמור לנהוג כך. בתור מקצוען, לא הייתי צריך להגיב לקהל. הייתי אמור לעבוד עבור הצופים בבית."

מייקלס המשיך להתמקד ברגליו של סיד כמו זאב רעב. שוב הנוקשות של יריבו גרמה לבעיות. "הוא בכלל לא ידע לעבוד," רטן שון, "הוא היה אחד מהאנשים הכי קשים שהייתי איתם בזירה. הוא היה גדול והיה קשה להזיז אותו, כל כך מתוח." מייקלס הצליח להביא את יריבו למצב הנכון במאמץ רב, כעסו רק מתגבר בגלל הירידות של הקהל של הגארדן נגדו. הוא הסתכל על המעריצים במבט מרושע כשהטיח את רגלו של סיד חזק אל המזרן, לפני שנתן לו להילחם בחזרה ולכסח אותו מחוץ לזירה.

אודי לא היה רגיל לשינויים כמו מייקלס. גם במיטבו הוא התקשה להמשיך עם הקרב המתוכנן שלהם, שלא לדבר על לשנות את הכול, אז המשיך לשחק את ההיל שאמרו לו לשחק בתחילת הקרב. הוא הרביץ למייקלס בבעיטות וברכיות קשות לפנים, שכל אחת מהן זכתה לעידוד. כששון ביצע את הקאמבק שלו בתגובה ואז עלה לחבל העליון, הוא שוב זכה למטח קריאות בוז. כשסיד תפס אותו וביצע באקברייקר, הוא קיבל תגובה מחרישת אוזניים, ואפילו מייקלס הבין בחריקת שיניים שהיו אנשים שעודדו את סיד כמו שאהבו את שון.

שון התנהג כמו מת, ושיחק עם סיד כשנתן לו להרביץ לו לפני שהחזיר אש. אחרי שהשתמש במכות מהירות ותקף את הרגליים, מייקלס נלחם מול סיד במשחק שלו, והראה את הכוח שלו עם באדי סלאם מרשים. מייקלס שוב טיפס על החבלים, ועמד להשתמש באלבו דרופ המיוחד שלו, אבל חטף ביג בוט בסנטר. כשהוא לא רגיל לקרבות ארוכים כאלה, אודי התנשם בכבדות. הוא האט את הקצב לגמרי עם אחיזת סליפר, והרשה לעצמו לנשום ולדבר על השלבים האחרונים בקרב עם מייקלס.

 

Diunim

New member
חלק י"א

בספוט הבא סיד עמד לבצע צ'וקסלאם, אחד מהמהלכים שלו, ומייקלס השתחרר ממנו עם אצבע לעין. מקמהן הרגיש שעליו לחפות על המעשים הרעים של האלוף, והסביר שהוא ברח מאחיזת הדוב של סיד "כמיטב יכולתו". כשמייקלס ניסה להשתמש בפינישר הסופרקיק שלו הקהל חשש עבור סיד. הם התלהבו כשתפס ברגלו של שון כדי לעצור אותו, ואז ביצע את הצ'וקסלאם האכזרי עם היד האחת, כששון קופץ שניים וחצי מטרים לאוויר כדי להגביר את העוצמה.

נדמה היה שסיד שולט בקרב, אבל לכעסו של הפרשן ג'ים רוס הוא בזבז זמן עם תנועות ידיים כדי לסמל את הסוף. שון הצליח להפוך את הפאוורבומב שלו לקריידל שנתן הצמדה קרובה, והקהל בבניין ובבית נתפס בדרמה של הקרב. סיד, שממש כעס בגלל שלא הצליח לסיים את העבודה, הסתובב ולקח מצלמה מאחד מהצלמים ליד הזירה ונראה היה שעמד להרביץ ליריב שלו איתה.

כשמייקלס היה שרוע בפינת הזירה, המאמן שלו חוזה לות'ריו טיפס על האייפרון והתחנן בפני סיד לא לבצע את המעשה הנורא. סיד הקשיב, קצת, ואז ברגע של השראה החליט להרביץ ללות'ריו במקום. כשדמות האב שלו על המסך התגלגלה בייסורים על הרצפה, ביצע מייקלס סופרקיק נואש על סיד ורץ מיד לעזור ללות'ריו במקום להצמיד. היה זה פתח מילוט עבור מייקלס, כדי להראות שהיה זוכה בקרב אלמלא החמלה שלו לחוזה.

הסטוריליין עבר למחוזות הטעם הרע, כשמייקלס תפס בלות'ריו בזרועותיו כשג'ים רוס הביע את חששו שהאדם בן השישים ושתיים סובל מהתקף לב. כמו עם רוב האנגלים הדי מציאותיים שווינס השתמש בהם, זה גבל בטעם רע. שוב - כמו ה'פילמנייזינג' באוקטובר - גנבו זאת מ-ECW. לילה קודם לכן בנובמבר טו ריממבר, השתמש טומי דרימר באותו ספוט מדויק על בריאן לי כדי לעזור לחברו טרי פאנק לנצח. נדמה היה שאלו מטיטאן שהיו אחראיים להמציא אנגלים וסיומות קרבות פשוט גנבו אותם מ-ECW, כשהם יודעים טוב מאוד שווינס - שלא צפה בהיאבקות מחוץ ל-WWF - לא ידע זאת.

בכאוס שהתרחש השופט מעד אחרי התנגשות עם מייקלס, ומחוץ לזירה לות'ריו התגלגל בלי טיפול, כשהוא אוחז בחזה שלו בלי סימן לעזרה מרופאים או ממישהו מאחורי הקלעים. בלי כוונה, זה גרם למדיניות הבריאות של ה-WWF להיראות נורא, ומקמהן נראה חסר לב כי לא עזב את השולחן ועזר לזקן החולה. בינתיים, הקרב המשיך. סיד הכה את מייקלס באותה המצלמה איתה החטיף ללות'ריו, ואז ביצע את הפאוורבומב שלו עבור ניצחון לא ממש נקי וזכייה בתואר ה-WWF. כהונת שמונת החודשים של שון מייקלס נגמרה, ומי שהוריד אותו זכה לתרועות עידוד. סיד אודי, שפרש מהארגון בתחילת השנה - וחצי שנה בלבד קודם לכן עבד בחווה בארקנסו - היה כעת מלך ה-WWF.

התגובה לשון מייקלס בסרבייבור סירייס הייתה קשה לעיכול עבור וינס מקמהן. הוא גם היה במלכוד. המתאבקים ורבים בהנהלה טענו כבר מזמן ששון הוא לא האדם הנכון שסביבו ייבנה הארגון, אבל התגובה שקיבל והקרבות שלו תמיד ביטלו את התנגדותם. אבל, הגארדן היה הגארדן, הדרך של וינס לשמוע ישירות את המעריצים האדוקים שלו. אם הם שנאו את שון, אז גם שאר הקהל יעשה זאת. כש-1996 נגמרה, מקמהן הבין שעליו להחליט האם להמשיך עם התכנית להחזיר את התואר למייקלס ברויאל ראמבל, או אם אולי כדאי ללכת לכיוון אחר ולהמר על מישהו אחר.

אי אפשר היה להתחבא מהעובדה שמייקלס לא משך כאלוף כמו שווינס קיווה. המומנטום שהיה לו לקראת הרויאל ראמבל והביא את המספר החזק באירוע כבר נעלם מזמן, ורק אירוע אחד לאחר הזכייה שלו עקף את ה-200,000 הזמנות (אין יור האוס: חברים טובים… אויבים טובים יותר עם 0.65 ביירייט שהביא 210,000 הזמנות.) המופע השני בגודלו של ה-WWF, סאמרסלאם, התקשה כששון נלחם מול ויידר, ומשך רק 0.58 ביירייט שהיה 194,000 קניות. סרבייבור סירייס היה המספר הטוב ביותר שהיה ל-WWF מזה חצי שנה, אבל אפשר היה לייחס את זה לחזרה של ברט הארט כמו המקום של שון במיין איבנט.

למרות שהשינוי כבר התרחש ב-WWF, מקמהן ידע שעליו למתוח את הגבולות עוד יותר כדי להילחם מול האיום מצד WCW. אלוף בייביפייס לא אהוד שאף אחד מאחורי הקלעים לא אהב ושלא הזיז את העסקים בצורה הנכונה לא היה העתיד לטווח הארוך של הארגון שלו. וגם לא, כך הרגיש מקמהן, ברט הארט הרציני. הוא היה שריד מהתקופה הישנה, רחוק כל כך מהאתוס החדש של ה-WWF עד שהפך לשריד מפעם בין לילה. הביירייט של 0.35 שהקרב שלו באירוע של דצמבר מול סיד השיג העיד על כך.

המציאות במה שעשה סופסוף הגיעה לווינס. הוא הבין שיותר מתמיד עליו להיות נועז ולזוז עם החזון. אי אפשר לחזור. הוא היה מוכן לעשות הכול, בלי קשר למוסריות, כדי להפוך את הארגון המיושן שלו למודרני ולהביא את ה-WWF בצעקות אל העידן המודרני. לראשונה הוא הבין וקיבל את זה שהקהל שלו השתנה לגמרי. הילדים שגדלו בעידן של "תאמרו את תפילותיכם ותיקחו את הוויטמינים," היו המבוגרים הצעירים והכועסים שרצו משהו חדש ושונה. משהו מלהיב ומרתק.

לקח זמן לשנות את הכול ולשנות מסלול, כי הספונסרים והרשת לא רצו זאת. אבל למרות זאת, אם המספרים היו טובים הוא יוכל למשוך מפרסמים חלופיים שרוצים למכור לדמוגרפיה שונה ממה שיש לו כרגע. הוא היה בפינה רוב 1996, אבל עם הנחישות הטיפוסית שלו, נכנס מקמהן ל-1997 נחוש מתמיד להילחם. זאת הפכה להיות השנה הכי רוויית אירועים, הכי מותחת והכי קריטית בתולדות פדרציית ההיאבקות העולמית, אחת שגרמה ללידה מחדש של הארגון כמנהיג הבלתי מעורער בספורט הבידורי.

 

Diunim

New member
בפעם הבאה:

1997. השנה הכי גורלית בתולדות הביזנס.
&nbsp
אנחנו שומעים על הניסיונות של ה-WWF לשנות את המוצר, ועל מה שקורה ב-WCW. ותאמינו או לא, זה די מפתיע.
&nbsp
מתחילים את החלק השלישי: טיטאן סקרוד.

 

y2pach1

New member
איך לא לומדים מהעבר

רוק היה פייס גנרי ומשעמם,
אבל עם פוטנציאל אדיר.
היל טרן, שינוי דמות והשאר היסטוריה.
משום מה הם חוששים לעשות את זה
עם סינה וריינס וחבל.
אוסטין והארט יריבות אדירה,
כל כך הרבה אמוציות העבירו סיפור מרתק.
התקופה הכי יפה של הWWE בדרך.

תודה רבה על ההשקעה, נהנה מכל פרק
 

dannygoosh

New member
פשוט אדיר. ומשהו שלא הבנתי:

מה בדיוק היה הקטע עם הברול פור אול? לא הצלחתי להבין איך יכול להיות שלא ידעו את הסיום או מי הולך לנצח.
 

Diunim

New member
זה היה טורניר אמיתי

תחרות קשוחים אמיתית שבה אנשים נלחמו על אמת.
&nbsp
בארט גאן באמת יצא האדם הכי קשוח ברוסטר ובאמת ניצח כמה אנשים (לפחות במסגרת החוקים המטופשים של הטורניר). המון נפצעו מהטורניר הזה (סאביו ווגה, למשל, עזב את ה-WWF אחרי פציעה) ודן סברן פרש מתוך חשש שהוא יפסיד ויפגע לעצמו בקריירה בגלל משהו כזה.
&nbsp
התוצאה הייתה, כמה מפתיע, שג'ים רוס קבר את מי שהתעסק עם חברים שלו...
 

dannygoosh

New member
זה נשמע הזוי לחלוטין

מה בדיוק היו החוקים של הטורניר הזה?
מה זה אומר שהם נלחמו באמת? המתאבקים לא התאמנו לפני או תיאמו מהלכים וכו'? לא היה בוקינג בכלל?
 

Diunim

New member
לא יודע בנוגע לחוקים (מין שילוב של אגרוף ו-MMA)

אבל נלחמו באמת, על כל המשתמע מכך. תחרות קשוחים אמיתית, הכי קשוח מנצח, מכות אמיתיות לגמרי, המנצח הוא באמת הכי קשוח ברוסטר.
&nbsp
אפשר להבין למה זה כשל.
 
למעלה