טיטאן שאטרד- פרק 10

Diunim

New member
טיטאן שאטרד- פרק 10

שלום לכולם וברוכים הבאים לתרגום לעברית של הספר טיטאן שאטרד: המאבק בביטחון ובפרנויה. בפעם הקודמת שמענו על הפלישה של ה-nWo ועל איך ש-WCW גנבו מה-WWF כוכבים, ובנוסף על חזרתו של סייקו סיד לארגון. תזכורת: http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/13/183335254/בידור/היאבקות_WWE

אז במה עוסק הספר השני? (תקציר)

ההמשך המצופה לרב המכר טיטאן סינקינג.

אחרי שסבל שנה נוראית ב-1995, רצה וינס מקמהן לבנות מחדש את האימפריה הטובעת שלו ב-1996. היו לו תקוות רבות עבור נושא הדגל החדש של פדרציית ההיאבקות העולמית, שון מייקלס - האיש שרצה שיהיה מנהיג ה'דור החדש' של ה-WWF. כשמייקלס נתמך בידי קאסט חזק של דמויות מבוססות, כמה מתאבקים ישנים, והזרקה של דם חדש, ציפה מקמהן לחלוטין שה-WWF ישלטו ביריביהם WCW במלחמות ליל שני המתהוות.

זה לא מה שקרה.

טיטאן שאטרד מספר את הסיפור מאחורי הקלעים של הצרות של ה-WWF ב-1996. הייתה זאת שנה בה הפרנויה איימה להשמיד את ה-WWF, בה מסורות שנשארו בתעשייה כבר כמה עשורים נשברו, ובה וינס מקמהן נטש לחלוטין את עקרונות ההיאבקות שלו ברדיפה אחרי הדולר.

 

Diunim

New member
והפעם בטיטאן שאטרד

הפרק יוצא בדיוק אחרי ששמענו על מותו של ויידר, ואנחנו נשמע עליו המון בפרק הזה ועל הפיוד שלו מול שון מייקלס, והבעיות הפוליטיות שלו. בנוסף שומעים על שני הגימיקים הכי גרועים של ה-WWF באותה תקופה, ועל הפארסה שהתרחשה בבכורה שלהם. בנוסף שומעים על הקריסה הכלכלית של ה-WWF, ומנתחים האם זה היה קשור לשון שהולך ומתפרק, למרות הקרבות הנהדרים. גם שומעים על קיצוצי תקציב ועל הניסיון של וינס להחזיר אגדות אליו.

כמה לינקים שימושיים:

JR מכריז על חזרת רייזור ודיזל: https://youtu.be/ygUI9H0M-ec?t=1m1s

ג'ים קורנט על רייזור ראמון ודיזל: https://www.youtube.com/watch?v=ypDMM6qbuUg

רייזור ודיזל תוקפים את סאביו (21:48): http://www.dailymotion.com/video/xu5flt

JR מגלה לעולם את רייזור ודיזל: https://www.youtube.com/watch?v=_L-zA0OchHE

טאז פולש (1:58): http://www.dailymotion.com/video/x2z14is

מארק מרו מול פארוק: http://www.dailymotion.com/video/x2z1dak

ג'ים קורנט על ויידר ושון מייקלס: https://www.youtube.com/watch?v=zQ5aPOscymw

ויידר על שון מייקלס: https://www.youtube.com/watch?v=1LFkw-EeqyU

שון מייקלס מול ויידר (שימו לב לבוטץ' בדקה 18): www.dailymotion.com/video/x5ttwvg

מתאבקי ECW תוקפים את סאביו (14:27): http://www.dailymotion.com/video/xu5flt

שון מייקלס מול מנקיינד (התקרית שמדובר עליה ב-9:05): www.dailymotion.com/video/xlmsec

הפרק הראשן של שוטגאן סאטרדיי נייט: https://www.youtube.com/watch?v=MUs2gRK5Z6I

 

Diunim

New member
פרק 10

חודשיים לאחר אנגל ה-nWo המהפכני של WCW, הגיב וינס מקמהן בכך שג'ים רוס יכריז הכרזה מדהימה: דיזל ורייזור ראמון חוזרים אל ה-WWF. מאחורי הקלעים בטיטאן, אפילו אלו שהיו קרובים לווינס לא הבינו מה הוא מתכנן. מאוחר יותר התברר שגם לקווין נאש ולסקוט הול לא היה. היה זה מקרה קלאסי של שקרים בפרו רסלינג. כדי להתמודד מול העזיבות התכופות של כוכביו הידועים, עלה במוחו של וינס רעיון שימחזר גימיקים מבוססים של ה-WWF וייצור גרסאות שניות של הדמויות המבוססות שלו. אז מה אם נאש והול הלכו ל-WCW, הוא תהה: הוא פשוט ייצור גרסאות חלופיות ומשופרות שלהם. הוא חשב שהוא הבעלים של דיזל ורייזור ראמון, ושהדמויות היו הכוכבים האמיתיים, לא האנשים שגילמו אותם.

ברגע ששמעו על התכנית, כולם בארגון חשבו לעצמם שהרעיון יהיה אסון מוחלט. כמו תמיד, אף אחד מהם לא העז להביע את הרגשות בפני מקמהן. זה ממילא לא היה משנה, כי לא היה אכפת לו בכלל אם הדמויות ייכשלו. הוא רק דאג להזין שמועות ולקבל תוצאה חיובית במלחמות ליל שני.

למילוי תפקידו של דיזל, פנה וינס אל תלמידו של דין מלנקו, גלן ג'ייקובס, בן של טייס בחיל האוויר בגובה שני מטר, שלאחרונה נראה ב-WWF בתור רופא שיניים מרושע בשם אייזיק יאנקם. כדי להיראות יותר כמו דיזל, ג'ייקובס צבע לשחור ויישר את שיערו האדום והמתולתל בדרך כלל לפני שלבש את הבגדים. הוא עשה עבודה משכנעת. בגובה ומבנה דומה לזה של קווין נאש, היה קשה לזהות את ההבדלים מרחוק.

עבור רייזור ראמון, הביא מקמהן את יליד קלגרי, ריק בוגנר, שהתאבק בסצנת האינדיז הקנדית לפני שמצא עבודה בארגון היפני האלים פרונטיר מרשל ארטס רסלינג, ובארגון WAR של ג'ניצ'ירו טנריו. כשעבד אצל ECW כביג טיטאן, התגלה כישרונו הסודי: הוא עשה חיקוי מצוין של סקוט הול. "עשיתי חיקויים של מתאבקים כל הזמן ביפן. זה היה כיף, סתם התלוצצתי," הסביר בוגנר. מאחורי הקלעים באירוע של ECW באלנטאון, פנסילבניה, ב-18 במאי, הפרומוטר והבוקר פול היימן פנה אל בוגנר וסיפר לו את תכניותיו עבורו באותו הערב. לפני שיכול היה לדבר, קטע אותו בוגנר בצחוק ושאל, "מה לעזאזל אתה רוצה שאעשה, בן אדם?" במבטא סקוט הול מדויק. היימן התרשם. "אלוהים!" הוא אמר בהתרגשות, "תוכל לעשות את זה שם בפני הקהל?"

היימן לקח ווקי טוקי וביקש מבוגנר לעשות את החיקוי הזה שוב לטרוי 'שיין דאגלס' מרטין, שהיה ידוע בתעשייה שהיה לו היט רציני עם הול, מספיק עד כדי להביא לעזיבתו את ה-WWF ב-1995. בוגנר זרם עם זה וצפה כשפרצופו של דאגלס האדים לחלוטין. ברגע שהסבירו לו את הבדיחה, צחק דאגלס וביקש את אותו הדבר שהיימן ביקש: "אתה יכול לעשות את זה בחוץ?" בוגנר הסכים ביובש, וביצע גרסה זולה של רייזור ראמון עבור מעריצי ECW, בשם "סלייס ודייס רמירז", עם קיסם שיניים ומבטא פורטו ריקני מזויף טיפוסי. הוא לא ידע שבין המעריצים המשועשעים בבניין באותו הלילה היה נציג של ה-WWF שחיפש מתאבקים, ודיווח על מה שראה למקמהן.

כעבור שלושה חודשים הוצע לבוגנר קרב ניסיון ב-WWF. הוא בא לפתוח את המופע בהקלטת טלוויזיה גדולה בווילינג, וירג'יניה המערבית ב-19 באוגוסט מול המתאבק הוותיק פרנק סטילטו, והתאבק בשם ריק טיטאן. מאחורי הקלעים לפני הקרב, שאל בוגנר את הג'ובר הוותיק מה הוא רוצה לעשות בדקות המעטות שנתנו להם, אבל סטילטו הסביר לו שזה לא כזה קרב. "צריך להוציא אותך אובר, ילד," הוא אמר לו, "זה הסיכוי שלך לעבור לליגות הגדולות." בוגנר היה בדרך כלל נדיב בזירה, ונתן ליריב שלו הרבה הזדמנויות לתקוף, אבל מהר מאוד הבין שהיה בעולם שונה ממה שהכיר. במקום לעשות קרב שוויוני, בוגנר, במילותיו, "כיסח לו את הצורה" בקרב.

בוגנר היה אמור לעבוד גם בקרב ניסיון שני באותו הלילה מול טרייסי סמות'רס, יריב שהרגיש שיוכל לתת איתו קרב מספק בגלל שהסגנונות שלהם התאימו. הוא היה הרוס כשהתברר לו שהקרב יבוטל בגלל מגבלות זמן, ועזב את הבניין מיואש כי הפסיד את ההזדמנות שלו. כעבור שבועיים חזר הביתה מהמכון ונדהם לגלות הודעה במשיבון שלו מווינס מקמהן, שהשאיר את מספר הטלפון שלו בבית וביקש מבוגנר לחזור אליו.

בוגנר עמד לעשות זאת מיד, אבל ברגע שעמד לחייג את המספר התחיל לפחד, ותהה למה וינס השאיר את המספר שלו בבית ולא נתן לו להתקשר למשרד. הוא הבין שזה בטח משהו משמעותי, למרות שלא יכול היה לנחש את ההצעה שמקמהן יציע לו. "כן, ריק," התחיל וינס, "המעריצים רוצים את רייזור ראמון ושמעתי שאתה עושה אחלה של רייזור ראמון." ליבו של בוגנר צנח כשמקמהן המשיך, "לי יש את הזכות לשם, לתלבושת ולדמות. ריק, אני רוצה שתהיה רייזור ראמון החדש שלי."

"אוי, חרא," חשב בוגנר לעצמו בשקט, אבל הוא הבין מיד שאם ירצה להגשים את מטרת חייו ולעבוד ב-WWF, אז לסרב למקמהן העקשן זאת לא דרך טובה. "הרגשתי שזה יהיה הסיכוי היחיד שלי אי פעם להיות ב-WWF ולחיות את החלום," הוא אמר, "חשבתי שאם אגיד לו לווינס אז הוא בטח יכעס עליי ולעולם לא ייקח אותי שוב." כשהוא חושב על זה, קיבל בוגנר את ההצעה לשחק את רייזור ראמון השני, למרות שעדיין דאג שהתפקיד יגמור לו את הקריירה.

הוא פנה אל שניים מחבריו מ-ECW, סאבו וכריס בנואה, וביקש את דעתם בנושא. אחרי שחשבו על כך, שניהם חשבו שהתפקיד היה הזדמנות שעליו לקחת. אפילו שאולי זה יהרוס לו את הקריירה, זה גם רגל בדלת של ה-WWF, שאולי תזניק אותו לכוכבות. בוגנר עצמו קצת הזה בנוגע לעתידו בדמותו של רייזור ראמון. "ידעתי מה עומד לקרות באותו הזמן, וזה כן קרה - רק אידיוט לא היה חושב כך," הוא הודה. "ידעתי שווינס עשה את זה כדי לעצבן את סקוט הול ואת קווין נאש, להגיד להם 'יצרתי אתכם', אבל רק רציתי את ההזדמנות להגיד שהייתי שם ועשיתי את זה."

ג'ים קורנט הופתע כמו כולם לשמוע על ההכרזה שדיזל ורייזור ראמון חוזרים אל ה-WWF. ביום הקודם הוא היה בביתו של מקמהן בקונטיקט וכתב את התכנית של השבוע הבא, ואף אחד לא אמר לו כלום על כך. כפי שהוא זוכר, "הכול קרה בתוך יומיים ממש. עזבתי את וינס ליום וחצי, ואז הוא הכריז על כך בלייבווייר. כשהגעתי לאוקלהומה להאוס שואו כמה מהחבר'ה באו אליו ושאלו, 'נאש והול חוזרים?' לא היה לי מושג על מה הם מדברים. אמרתי להם, 'לא! אני לא יודע על זה כלום, ואני הייתי בבית של וינס וכתבתי תכניות'. התקשרתי לברוס פריצ'ארד והוא סיפר לי על הרעיון. כנראה שווינס התעורר בוקר אחד ואמר, 'אני הבעלים שלהם, אז יהיה לנו אותם."

לפני שהזוג המתחזה הופיע בטלוויזיה, נאלץ קורנט לעזור להם ללמוד את המהלכים והמאפיינים שהיו של דמויותיהם של דיזל ורייזור ראמון. ניתנה לו קלטת שכללה חמישה קרבות של הול ונאש מתקופתם בתפקיד, והוא השקיע ערב אחד ברישום כל מאפיין, מהלך והתנהגות במחברת צהובה.

"כתבתי כל מהלך שקווין נאש עשה והגעתי לשש - וזה עם הסידור של השיער. רייזור היה קצת יותר קשה," הוא נזכר. קצת אחר כך נפגש עם בוגנר וג'ייקובס במחסן סודי בקונטיקט (שבו הייתה ל-WWF זירה) כדי שהצמד יוכל להתאמן על תפקידם. למרות ששניהם די הסתדרו להשתמש בגימיקים, לא קורנט או המתאבקים, או מישהו אחר לצורך העניין, חשב שהתכנית הזאת הולכת לעבוד. "ועדיין, אף אחד לא חשב שזה רעיון טוב," אמר קורנט, "פשוט אף אחד לא העז לדבר על זה עם וינס."

ברגע שג'ים רוס גילה במהדורה המיוחדת של "צ'מפיונשיפ פריידיי", ב-RAW ב-6 בספטמבר, שדיזל ורייזור ראמון חוזרים אל ה-WWF, הטלפון של קווין נאש מיד התחיל לצלצל. הוא היה בשוורפורט באותו הערב ועבד בהאוס שואו של WCW כשגילה על התרגיל של ה-WWF, ושאלו אותו שאלות מכל כיוון. הוא טען לחפות, ואמר שלא ידע שום דבר על ההכרזה ושהופתע כמו כולם. למרות מחאותיו, האנשים במשרדי טרנר נלחצו. בגלל מה שבריאן פילמן עשה לפני כמה חודשים, גם אריק בישוף חשד שאולי שוב "עבדו" עליו.

 

Diunim

New member
חלק ב'

עורך הדין של WCW ניק למברוז פנה אל נאש ואמר לו להתקשר לבישוף הזועם, שצרח בטלפון כשדיברו. הייתה לו סיבה לדאגה. למרות שלא היו שום פרצות בחוזים של נאש והול שיאפשרו להם לעזוב, לא היה ידוע לרוב האנשים שהצמד בכלל לא עבד עדיין תחת תנאי החוזים המלאים. הסיבה הייתה המאבק של WCW להחתים את הול ונאש לפני שתקופת התראת תשעים הימים שלהם בטיטאן תסתיים. שני הצדדים הסכימו על תנאי החוזה, אבל היה צריך עדיין לסגור כמה פרטים. כשהתאריך התקרב, עורכי הדין של טרנר רצו לכבול את הצמד לפני שחוזי ה-WWF שלהם יחודשו באופן אוטומטי, ולכן הם נאלצו לחתום על מזכרים כדי להבטיח את עבודתם ב-WCW. בגלל חוסר הארגון ב-WCW, המתאבקים לא הוחתמו לחוזים רשמיים עם הארגון. אריק בישוף הכחיש זאת בעתיד, אבל לפי נאש, הוא והול הוברחו לחדר בהקלטות הבאות, והביאו להם העתקים של החוזים המלאים שלהם. לשניהם הוצעו עוד 400,000 דולרים לשנה בנוסף למה שכבר הובטח להם כדי לחתום באותו הרגע. כיוון שאף אחד מהם לא תכנן בכלל לעזוב, הם עשו זאת בקלות. התגובה המבוהלת של WCW לתכסיס הזול של טיטאן עלתה להם במיליוני דולרים.

באירוע של ה-,WWF מיינד גיימז, מצלמה מאחורי הקלעים תפסה הצצה ברייזור ודיזל שתקפו את סאביו ווגה, תכסיס לגרום לאנשים לדבר על הפרק למחרת היום של RAW. בתכנית של יום שני, קיבל ג'ים רוס את המשימה הנוראית להציג את המתאבקים החדשים, למרות שלא לפני שנתן פרומו אדג'י ששוב הדגים את המנטליות המוזרה של ה-WWF. רוס נתן שוט לכאורה, ונתן ריאיון שהיה מציאותי. הוא הביע כמה מתחושותיו האמיתיות לגבי וינס מקמהן וה-WWF בשלוש השנים הקודמות, אבל המטרה הייתה לגלות שתי דמויות שפגעו באינטליגנציה של הקהל. בנאום, הוא התחיל:

הלילה גבירותיי ורבותיי, לפני שקטעו אותי בגסות עם הפסקת פרסומות, אנחנו נבצע את הריאיון הזה ממש עכשיו. ובעוד כמה רגעים אני אביא לכם את 'ביג דדי קול' דיזל ורייזור ראמון לכאן.

אבל לפני שאעשה זאת, תרשו לי לבקש את סבלנותכם רק לרגע ולהגיד לכם משהו שמטריד אותי. יש משהו שחיכיתי להגיד הרבה מאוד זמן, וכשאגמור לספר לכם את זה, רבים מכם יפקפקו בנאמנותי לפדרציית ההיאבקות העולמית. אז בואו נבהיר את זה עכשיו: אין לי נאמנות לפדרציית ההיאבקות העולמית! יש לי נאמנות רק ל-JR הישן והטוב!

תנו לי לספר לכם למה: ב-1993, עזבתי עבודה נהדרת באטלנטה, ג'ורג'יה. עזבתי את האטלנטה פלקונס מליגת הפוטבול הלאומית, כדי ללכת למנהיגה של הספורט הבידורי, ה-WWF. באתי לכאן כדי להיות הפרשן הבכיר ב-WWF. אני לא חושב שמישהו כאן לא יסכים עם זה שאני הפרשן הכי טוב בכל הביזנס. אז כשהגעתי לעבוד ביום הראשון ברסלמניה 9, בלאס וגאס, נבאדה, ונתנו לי סדין ללבוש. הם אמרו, 'אה, זה יהיה טוגה. אתה תיראה טוב בטוגה, JR.' עזבתי את ליגת הפוטבול הלאומית עבור טוגה. זה זבל. ואז גבירותיי ורבותיי, הלכתי לטורניר מלך הזירה הראשון בדייטון, אוהיו, ואני מבטיח לכם, אם תקשיבו לשידור, סחבתי את השידור הזה ליד הזירה.

ואז, האם תהיתם אי פעם לאן הלך JR הזקן? למה JR לא מפרשן יותר? תנו לי להגיד לכם למה: בגלל שהבעלים האגואיסט של פדרציית ההיאבקות העולמית - ואתם יודעים על מי אני מדבר, אני מדבר על וינס מקמהן, לא סבל תחרות. אז JR נעלם. ואז ביום ראשון של הסופרבול ב-1994, התעוררתי במצב שנקרא שיתוק על שם בל, וכל הצד השמאלי של הפנים שלי נראה כאילו חטפתי שבץ. אתם חושבים שאהבתי את זה? אתם חושבים שאני אוהב את זה שהעין השמאלית שלי לא נפתחת לגמרי כי חליתי? טוב תנו לי להגיד לכם עד כמה חם-לב מר מקמהן: מר מקמהן קרא לי למשרדו, ב-11 בפברואר, 1994, ופיטר לי את הצורה! אז חזרתי למכונית שלי, ואני נוסע לבית שלי, בחור היקר הזה, קונטיקט, ואני מנסה לחשוב איך לספר לאשתי ולשתי הבנות הקטנות שלי שאבא שלהן בדיוק פוטר.

אז,זוכרים כשמקמהן עמד למשפט? הם היו צריכים שמישהו יחזור וישדר את RAW? הם התקשרו אל JR הזקן. ואז הם שוב פיטרו אותי! אז בסוף הם החזירו אותי, שכרו אותי על שכר רעב כדי לבוא ולעבוד בהנהלה. אתם חושבים שכל האנשים הללו שעזבו את ה-WWF היו תאונה? ברור שלא! אתם חושבים שכל האנשים שבאו לפה היו תאונה? לגמרי לא. הייתי ממש עסוק. ועכשיו, אני רוצה להחזיר את אחד מהאהובים עליכם. הוא הבחור הרע, רייזור ראמון.


אריק בישוף היה מאחורי הקלעים בנייטרו בקליבלנד כשהסגמנט שודר, צופה במוניטור שנועד רק לצפות גם ב-RAW. כשעמד ליד נאש בחדר וה-WWF ביצעו את החשיפה, הפה שלו נפער כשראה את ריק בוגנר יוצא מהווילון עטוי בתלבושת של רייזור ראמון. ליבו צנח כי הבין במהירות שבזבז הון בפניקה עיוורת כדי להחתים שניים מהמתאבקים שלו לחוזים שכבר היו תחתם.

רוב התגובות לרייזור ראמון ודיזל המזויפים הייתה שלילית מאוד. דייב מלצר ברסלינג אובזרבר ניוזלטר כתב שזה "הסריח מייאוש" ודאג שה-WWF חיסלו את הקהל המבוגר שלהם - אותו קהל שהיה על הארגון לפנות אליו אם רצו להילחם על המקום הראשי במלחמות ליל שני. מאז שנייטרו עברה לשעתיים חיות כל שבוע, היא ניצחה את RAW בהפרשים הולכים וגדלים. התכנית של ה-23 בספטמבר הייתה אמורה להחליף את המומנטום בחזרה ל-WWF, כי טיטאן עשו כל מה שיכלו כדי להעמיס על השידור בן השעה. בנוסף לחשיפה של רייזור ראמון, הם שידרו את התכנית בשידור חי, הציגו פלישת ECW בלתי מתוכננת כביכול, ואת גמר הטורניר על התואר הבין יבשתי, מה שהבטיח חילוף של התואר. זה לא שינה. WCW שוב חיסלה את ה-WWF, כשנייטרו משיגה רייטינג של 3.4 לעומת ה-2.0 המביך של RAW. הייתה זאת עוד שיחת השכמה מני רבות שאמרה למקמהן שמשהו צריך להשתנות.

אבל זה לא שינה בנוגע לדמויות המזויפות של רייזור ראמון ודיזל, ששתיהן שהו בארגון עד 1997. למרות שהיו כישלונות מההתחלה, לווינס הייתה מטרה לנוכחותם הממושכת בתכניות: הוא רצה ש-WCW יגיבו כך שיוכל להשתמש בכך כראיות בתביעת הפרת זכויות היוצרים של טטיאן מולם. בכך שזייף את הדמויות של דיזל וראמון, הרגיש מקמהן שזה יוכיח שהדמויות של נאש והול ב-WCW היו חיקוי ישיר לקניין הרוחני של טיטאן. דייב מלצר ראה את המהלך השקוף הזה, וכתב:

סיומות פוטנציאליות אחרות לאנגל הזה יהיו פשוט לשים את ההיט עם ג'ים רוס בסוף ולהגיד שהמקור שלו טעה, או להגיד ש - כמו בדרך כלל במו"מ מתקדם - המו"מ נכשל. WCW לא יכולים להגיב באופן ציבורי ולהכחיש את הסיפור בגלל התביעה, כי אם יגיבו ויגידו שרייזור ראמון ודיזל - או אפילו לא להשתמש בשמות האלה ולדבר על המתאבקים שטיטאן מתייחסת אליהם ככאלו תחת חוזה שלא עוזבים - ישחק לידי ה-WWF בתביעה. זה ייחשב כהודאה שהשתמשו בנאש והול כדיזל וראמון בלי להשתמש בשמות הללו באופן מפורש.

WCW הייתה חכמה ולכן לא הגיבה ישירות, אז בוגנר וג'ייקובס נאלצו להמשיך בתפקידם לתגובות קהל פושרות ולעתים ממש כועסות. "קרעתי את התחת שלי, אבל הקהל בניו יורק לא רצה את זה. לא יכולתי לעשות שום דבר שישמח אותם," נזכר בוגנר. "יש הבדל בין היל היט ולעצבן את המעריצים, ולקבל היט אמיתי. או שהם פשוט יגידו לך, 'אתה גרוע, לך הביתה! אנחנו רוצים את הקודם!' זה לא היט, זה סתם רע."

בעיות יצירתיות לא היו הבעיה היחידה של וינס בקיץ 1996: הוא גם התחיל לתהות האם שון מייקלס היה האדם הנכון לשמש כנושא הדגל של הארגון וכאלוף ה-WWF. לשון היה די קשה בחודשים לאחר תקרית הקידה והקריסה המקצועית שלו ב"היזהר מכלב", אבל הוא פיצה על כך בהופעה נהדרת בזירה. גם עסקי ההאוס שואוז איתו נותרו חזקים למרות המספרים הגרועים של ה-WWF בטלוויזיה, שאפשר לייחס בעיקר לזה ש-WCW הרחיבו את נייטרו לשעתיים ולא ליכולת משיכת הקהל של מייקלס.

"אם שון לא היה טוב כמו שהיה, אני נבהל לחשוב איפה העסקים היו בלעדיו," טוען ג'ים רוס. "הוא הגיע לנקודה בה כמתאבק בתוך הזירה אי אפשר היה לגעת בו." גם מייקלס ידע זאת. הוא ירד בשמחה על שאר המתאבקים כשצרח, "עכשיו תתעלו על זה!" אחרי כל קרב נהדר, ואתגר אותם להשתוות לאיכות הגבוהה והבלתי אפשרית שלו. "זאת הייתה תקופה בה שון הפך למאוד מלא בעצמו ושחצן," נזכר טד דיביאסי.

למרות שלא היה שום ספק שמייקלס היה ברמה משלו בין החבלים, העמדת הפנים של המתאבק הדי בטוח בעצמו החלה כבר להיסדק. הוא לקח את התבוסות השבועיות של ה-WWF בלילות שני קשה יותר מרובם, ונשא באשמה באופן אישי, גם אם מוטעה. "אף אחד מהבחורים לא אמר לי את זה בפנים, אך הם הבהירו לי באמצעות כל הרכילויות שלא ביצעתי את מלאכתי כהלכה. אני חושב שרובם רצו שאיכשל ונהנו כשראו שמאשימים אותי בנפילה העסקית. הרסלינג היה חיי, והכישלון החל לכרסם בבשרי," הוא נזכר בצער.

 

Diunim

New member
חלק ג'

בסוף הקיץ, היה מייקלס רגיז וקצר סבלנות יותר מאי פעם. "התפרצתי על כולם," הוא נזכר, "מתאבקים, אייג'נטס ואפילו וינס. כולם היו על הכוונת שלי." מקמהן כל כך דאג לגבי שון עד שהרשה לעצמו להשתכנע להעביר את תואר ה-WWF לליאון 'ויידר' ווייט. הכוונה הייתה ליצור את מייקלס מחדש כגרסה קצת יותר אגרסיבית של דמותו - אחת שתתחבר יותר עם הקהל הגברי של ה-WWF - ואז לקבל שוב את התואר שלו בעיר מגוריו, סן אנטוניו, ברויאל ראמבל. הקרב בסאמרסלאם באוגוסט היה אמור להיות הראשון מהסדרה שלהם.

ווייט התקשה בעצמו בשנה ההיא. הכתף שלו תמיד כאבה בגלל חזרתו המוקדמת מניתוח, ואז היו התקריות עם הווריור ביוני, ואז הוא סבל את הבושה כשווינס אמר לו להרזות ולהיכנס לכושר אם הוא רוצה לקבל פוש ברמת מיין איבנט. מקמהן עדיין לא היה משוכנע לגבי ויידר בתפקיד הגדול, וכרגיל היה צריך שקולות ההיגיון, ג'ים קורנט וג'ים רוס, ישכנעו אותו לגבי יתרונותיו. הם מכרו לו את הרעיון בכך שפנו לחיבה של מקמהן אל מייקלס, וטענו שהאלוף יצא יותר טוב מהפיוד ברגע שיגיעו אל המטרה.

כשהוא עוד לא בטוח, קבע מקמהן סדרת קרבות האוס שואוז לניסיון בין מייקלס לווייט בדרך לסאמרסלאם, אבל בהחלטה שהפתיעה רבים, ניצח מייקלס נקי בכל עיר שביקרו בה. כשלא הפסיד למייקלס, עבד ווייט מול סיד אודי עם תוצאות דומות, ולפני כן עשה כבר ג'ובים מביכים בני שלושים שניות לווריור. זאת ממש לא הייתה הדרך לבנות אלוף עולם עתידי, ורבים הצביעו על כך בטענה שלמקמהן לא הייתה כל אמונה בפרויקט של ויידר.

התכנית המקורית קבעה שבקרב בסאמרסלאם לא יהיה סיום, מה שיוביל לקרב חוזר בסרבייבור סירייס במדיסון סקוור גארדן. בגארדן, ויידר יזכה בתואר ויקבל כהונה של חודשיים לפני שיפסיד אותו בחזרה למייקלס ברויאל ראמבל. אבל, במהלך אחד מהקרבות שלהם בהאוס שואוז לקראת הקרב הראשון בסאמרסלאם, התעצבן מייקלס על ווייט שעבד סטיפי מדי בזירה. לאחר שעברו חצי מהקרב, החזיק ווייט את מייקלס בשיערו ונתן לו מכות חזקות, ושון הפסיק פתאום למכור ותפס את ווייט באחיזה. הוא רכן ונהם, "מאדרפאקר, אם לא תפסיק, התחת שלך יהיה בנסיעה בכיוון אחד חזרה לקולורדו."

ווייט הכיר את מייקלס כבר עשר שנים - השניים פרצו בביזנס ביחד ב-AWA בשנות השמונים - ונדהם לשמוע את שון צועק עליו בכזאת צורה. כשהוא ממש מוטרד, ביקש ווייט משון לסיים את הקרב מוקדם מהמתוכנן, ואז הגיע אל אחורי הקלעים הרוס. "ליאון בכה," נזכר המנג'ר של ויידר באותו הערב, ג'ים קורנט, "הוא בכה כי שון מייקלס אמר לו, 'אם תמשוך לי שוב בשיער ככה, אתה מפוטר.' ליאון היה בחור סטיפי וחזק, ושון היה רגיל שכולם שמרו עליו ועבדו איתו בקלות רבה יותר. הוא לא רצה לעבוד עם ליאון כי הוא לא רצה שיכסחו אותו כמו שקרה כשאתה עובד עם ליאון." ווייט הבין מאוחר יותר את הנקודה בדבריו של מייקלס, "הוא פעם אמר לי שעבד שלוש מאות ימים רצופים בשנה בעשר השנים האחרונות. הגוף שלך לא יכול לסבול את זה כל כך הרבה ימים. הייתי צריך לשנות את הסגנון שלי, לא רק קצת, אלא ממש," הוא הודה.

כמה שבועות לפני שסאמרסלאם הגיע אל קליבלנד ב-18 באוגוסט, דיבר מייקלס עם מקמהן ושינה מאוד את תכניות הבוקינג העתידיות. הוא אמר ליושב הראש חגיגית שהוא לא מוכן לעבוד בפיוד ארוך מול ווייט בגלל העבודה הכואבת שלו בזירה, והזהיר שאולי לא יוכל להגיע לסרבייבור סירייס אם יתאבק מולו כל לילה. כמו שעשה פעמים רבות קודם לכן, שמע מקמהן את מה שמייקלס אמר ונכנע לגחמותיו. כתוצאה מכך, הפיוד בהאוס שואוז בוטל (למרות שה-WWF עדיין ביצעו את הקרב בערים בהם כבר פירסמו את מייקלס מול ויידר כמיין איבנט.), וכהונת התואר המתוכננת של ויידר בוטלה. היה זה מייקלס שהציע מישהו אחר לתפקיד ההיל המפלצתי שיפיל אותו: סיד אודי. למרות ששון הרגיש שאודי היה הרבה פחות טוב בזירה מווייט, העבודה שלו לא הייתה כואבת ולא פגעה בגופו באותה הצורה. "סיד עבד קליל כמו חרא ושון יכול היה לשלוט בו בזירה," טען קורנט.

אחרי ששקל את האפשרויות, החליט מקמהן שהוא מוכן להחליף את ווייט באודי. "וינס לא היה צריך יותר מדי שכנועים כי סיד נראה כמו מיליון דולר," אמר קורנט. "כל הרזומה [הלא מרשים] שלו הובא בפני וינס, אבל ההצדקה שלו בבחירה בו בכל מקרה הייתה פשוט, 'טוב, תראו אותו!'" מאז שחזר ל-WWF ביולי, המניה של אודי עלתה מאוד. דמותו המטורפת, הכריזמה שנטפה ממנו, ונוכחותו הפיזית המאיימת קרצה לבסיס המעריצים שהיה נואש לכוכבים מאז עזיבתם של קווין נאש, סקוט הול והאולטימייט ווריור, שלא לדבר על ההפסקה של ברט הארט. סיד היה התרופה המושלמת, ובכל שבוע מקמהן שמע את תגובות הקהל עבורו מתחזקות. בינתיים, התגובה לויידר הייתה בעיקר פושרת, תוצאה ישירה להפסדים היומיים שלו במדינה במשך כמה חודשים לפני אלפי מעריצים.

לפני החילוף לשון ולסיד, עדיין היה העניין הקטן בנוגע לקרב המקודם של מייקלס מול ויידר בסאמרסלאם לטפל בו. מקמהן רצה שהיד של שון תורם, אבל גם שויידר יישאר חזק מספיק כדי להוציא אובר את סיד בחודשים הבאים ולבנות אותו לעימות בסרבייבור סירייס מול מייקלס. הוא החליט שהדרך הכי טובה לעשות זאת היא שויידר ינצח בספירת חוץ, רק כדי להתחיל מחדש את הקרב ואז לסיים אותו בפסילה. לאחר מכן נשיא ה-WWF גורילה מונסון יתחיל את הקרב בפעם השלישית והאחרונה עם מנצח ברור, ואז ויידר יפסיד בהצמדה לאחר שקודם יוכל לצאת מהסופרקיק של מייקלס.

בבוקר הקרב בקליבלנד, קבעו שני המתאבקים את התכנית למה שהם רוצים לעשות בזירה באותו הלילה. הם הסכימו וראו עין בעין מאחורי הקלעים, אבל כל הנעימות נעלמה ברגע שהקרב התחיל. ווייט היה רגיל להוביל את הקצב ולקבוע את הספוט ברוב הקרבות שלו, כי זאת בדרך כלל הייתה האחריות של ההיל. אבל שון היה כה מוכשר, שלא לדבר על עקשן, שגם הוא היה רגיל לקבוע את הקרבות. הסטייה מהנורמה גרמה לווייט להתקשות, כשהתזמון שלו קצת נפגע כמה פעמים ושון התחיל לכעוס כשהקרב התרחש. "שון היה מאוד דומיננטי בזירה," טען ווייט, "תמיד הרגשתי שתפקידו של ההיל לקבוע את הקרב, אבל ב-WWF, שון הרגיש שזה היה התפקיד שלו," הוא הסביר.

לקראת סוף מה שהיה קרב ממש טוב, תכנן מייקלס ספוט מבריק במהלכו יקפוץ מהחבל העליון עם אלבו דרופ, רק כדי שווייט יזוז מהדרך. זה לכשעצמו לא היה חריג. החלק החדשני היה שמייקלס יזוז באוויר כשייראה שווייט מתחמק ממנו וינחת על רגליו, ואז יבצע את המהלך. לרוע המזל, ווייט המבולבל שכח מהספוט ולא זז. במקום פשוט לפגוע עם המרפק הרגיל שלו ולכסות על הטעות של ווייט - מה שאף אחד שצפה לא היה יודע עליו - החליט מייקלס להשפיל אותו פומבית במקום.

ברגע שמייקלס הבין שווייט לא התחמק מהמהלך, הוא הזיז את גופו ונחת על רגליו, ואז דרך עליו שוב ושוב כשצרח, "זוז! זוז יא חתיכת חרא שמן!" מייקלס חשף את השגיאה בצורה כזאת שאפילו המעריצים המזדמנים בקהל הבינו מה קרה. "זאת הייתה אחת מהתצוגות הכי לא מקצועיות וחצופות שראיתי אי פעם בזירה," טען מתאבק מזועזע אחד שצפה מאחורי הקלעים. ווייט היה מפויס יותר כשהסתכל על הקרב, "טעיתי קצת לקראת הסוף. אני חושב שזה היה קרב טוב, אבל הוא יכול היה להיות טוב יותר אם לא הייתי עושה כל כך הרבה טעויות," הוא מודה.

כעבור כמה שנים התנצל מייקלס על איך שהתנהג, וטען שהנסיבות ורמות המתח הגדולות שהיה שרוי בהן היו הסיבה. "לא הייתי צריך לצעוק על ליאון," הוא אמר בצער. "הדבר שעשיתי היה לא מקצועי. פשוט כרעתי תחת העומס," הוא הודה. "שון תמיד היה כזה," טען ג'ים קורנט, "הוא היה פרימדונה אומללה עוד לפני שקיבל את התואר, ולא היה פחות אומלל ממה שהיה בדרך כלל אחרי שקיבל אותו. אני וידאתי שלא אהיה קרוב אליו, כי הוא תמיד היה חרא רגזן."

 

Diunim

New member
חלק ד'

שינוי הכיוון העתידי של אליפות ה-WWF אמר שהקארד לאירוע של ספטמבר, אין יור האוס: סקול אוף הארד נוקס (האירוע נקרא כך כי התרחש במעוזה של ECW, פילדלפיה. לכן, ה-WWF החליטו להריץ אנגל בקארד שלהם עם הארגון. טיטאן הסכימו שמספר מתאבקים מ-ECW יתערבו בקרב בקארד אחרי שיגרמו לתקרית בשורה הראשונה, ויעמיקו את מערכת היחסים בין שני הארגונים.) היה צריך להשתנות, כי תבוסתו הכוללת והחגיגית של ויידר בסאמרסלאם פשוט חיסלה אותו כטוען לכתר. התכניות המקוריות היו ששון מייקלס והמורה/מנג'ר שלו חוזה לות'ריו יילחמו מול ויידר והמנג'ר שלו ג'ים קורנט - בוקינג שהוקל לקורנט שהשתנה. "זה היה הרעיון של וינס ורציתי לעשות את זה כמו שרציתי ללכת לרופא שיניים שירסק לי את הלסת," הוא אומר, "לא רציתי להיות בקרב מרכזי באירוע, כי הייתי בצוות היצירתי וזה ייראה כאילו קבעתי שאהיה במקום הזה." לאחר גניזת התכנית, החליטו ה-WWF במקום לשים את מיק 'מנקיינד' פולי בקרב המרכזי לקרב תואר חד פעמי, ושינו את שם האירוע ל"משחקי מוחות".

הנהלת הפדרצייה שמחה מכמה שסדרת הקרבות של פולי מול האנדרטייקר עבדה בחודשי הקיץ. רבים בהנהלה גם קיוו שיוכל להוציא את אותה רמת אינטנסיביות ומוטיבציה ממייקלס כמו שעשה עם מארק קאלאוויי, מה שיעזור מאוד בבנייה מחדש של האלוף החולה. הדאגה היחידה הייתה שהאירע התרחש בטריטוריה של ECW: פילדלפיה. פולי עדיין היה אהוד בידי אוהדי ההארדקור, וכיוון שמייקלס כבר ספג שנאה מכמה פלחים מהמעריצים, הנהלת הפדרצייה דאגה שיקבל תגובה של היל בקרב. כדי לבטל את זה, הם שלחו את פולי לפני האירוע ונתנו לו לתת פרומו על ECW ומעריציה, כשהוא יורד עליהם, רק בלי להזכיר את שמם. זה עבד, והתגובה ששני המתאבקים קיבלו הייתה בדיוק מה שמקמהן רצה.

הקרב היה הפעם הראשונה בה מייקלס ופולי עבדו אחד עם השני, כלומר שהצופים יכלו לצפות לקרב בעייתי בין שני המתאבקים שלא הכירו אחד את השני. לא הלילה. באותו הלילה בפילדלפיה הייתה כימייה ענקית, ומייקלס ופולי התאימו כאילו התאבקו אחד בשני כל לילה במשך שנים. כפי שקיוו, פולי הוציא את המיטב החדשני והאלים משון מייקלס. "הדמות של מיק אפשרה לדמותי להפגין מעט אגרסיביות, והייתי צריך כמה שיותר מכך," נזכר שון מייקלס בתודה.

במהלך הקרב, ניצל שון הזדמנות כדי לרדת קצת על המבקרים שירדו על התנהגותו בסאמרסלאם, והכניס לקרב ספוט שהתייחס בחוצפה להתפרצות שלו מול ויידר. לאחר שהפכו אייריש וויפ שלו לפינה, קפץ מייקלס אל החבל האמצעי כדי להכין את עצמו לקרוסבאדי. פולי, כפי ששון ביקש ממנו, לא הסתובב כמו ש"היה צריך", וגרם לשון המעוצבן לכאורה לרוץ אליו ולצרוח "נו כבר!" לפני שהרביץ בפניו. שון תכנן את זה וגרם לכך להיראות כמו שוט, מן "לכו תזדיינו" לכל המבינים שירדו עליו מאז סאמרסלאם. השניים ביצעו לאחר מכן מאבק שנראה אמיתי אבל עדיין היה וורק מוחלט על המזרן, ומקמהן מעמדת הפרשנות צרח, "מייקלס מסוכן. מייקלס לוהט!"

כמו שקרה מול אנדרטייקר בקינג אוף דה רינג, הביא מנקיינד את הקרב לרמת אלימות שעוד לא ראו אז בזירות של ה-WWF. הוא ומייקלס קיבלו יד חופשית ממקמהן להשתמש בכל נשק שירצו, בין אם כיסאות או שולחן ליד הזירה. וינס חשב שההסבר לכך ש-ECW הייתה כה אהודה בעיר היה השימוש המוגזם בחפצים מיוחדים, ולכן החליט ש"ברומא התנהג כרומאי". זה היה כאוס חדשני. למרות סיום זול בפסילה בגלל התערבות מויידר שגרמה לכמה קונים של האירוע לגלגל את עיניהם ולשקול האם אירועי אין יור האוס שבדרך כלל לא הסתיימו בצורה החלטית היו שווים את ההשקעה, הקרב זכה לביקורות מהללות בידי מבקרי ההיאבקות. (ויכוח על הסיום המתוכנן של הקרב בין שון מייקלס למנקיינד באירוע היה מקור לשמועות רבות במשך קצת זמן. צופים חדי עין שמו לב שנדמה היה שווינס מקמהן אמר משהו לארל האבנר במהלך הקרב, ורבים טענו ששינה את הסיום המתוכנן "על המקום" מזכייה של מנקיינד בתואר לפסילה שהתרחשה. כמו רוב השמועות בעסק, הייתה זאת פנטזיה שהפכה למציאות בגלל צירופי מקרים. הסיום היה בדיוק מה שנקבע, ההבדל היחיד היה שהתערבותו של ויידר שהובילה לפסילה קרתה באיחור. מקמהן פשוט הנחה את האבנר להגיד למייקלס להמציא דרך חלופית בעזרתה יגיעו אל הסוף הזה אם במקרה ויידר לא יבוא.)

למרות ההופעה הנהדרת של שון בזירה באירוע, מחוץ לה הוא התחיל להראות את הלחץ שבא עם תפקיד המנהיג של הארגון. "בחודש ספטמבר, כבר הייתי לחוץ לגמרי," נזכר שון. גם משפחתו, שבקושי ראה אותה בגלל הלו"ז שלו, חשה שמשהו לא בסדר איתו במהלך המפגשים הקצרים ביניהם. "ידעתי כשהייתי קרוב אליו באותו הזמן שהיה לו מאוד קשה," נזכר אביו דיק היקנבוטום.

מצבו של מייקלס לא זכה לעזרה לאחר שמקמהן אמר לו שאסור לו ולפול לבק לטייל ביחד יותר בגלל מצבם כבייביפייס והיל. לבק היה החבר היחיד של מייקלס בדרכים, האיש שיכול היה לסמוך עליו, ששמר על מצב רוחו. חשוב יותר עבור שון, לבק היה הנהג התורן שלו. "שון היה איש בודד באי באותו הזמן," טען בוב הולי, "הוא שתה יותר, לקח יותר סמים. הוא היה בעולם אחר."

כשהוא דואג ששון על סף התמוטטות עצבים, פנה וינס אל עוזרו הנאמן, השופט הוותיק טים ווייט, וביקש ממנו לטפל במייקלס בדרכים. ווייט עשה משהו דומה בשנות השמונים עבור חברו אנדרה הענק - שהיה שתיין ידוע לשמצה. ההבדל היה שאנדרה היה צריך חבר שיעזור לו לנסוע בגלל ממדיו הגדולים, ומייקלס היה צריך בייביסיטר, מישהו שיוודא שיגיע להופעות שנקבעו לו ולאירועים החיים במצב טוב כדי להתאבק. ווייט היה הרוס בגלל האחריות של טיפול באלוף העולם הרגזן, ואפילו שקל להתפטר מהארגון כדי להימנע מכך. זאת הייתה עבודה כפוית טובה, ומייקלס הודה בכך שמירר את חייו. ווייט טען בפני חבריו שזאת הייתה התקופה הכי נוראית בקריירה שלו.

חברים אחרים ברוסטר נגעלו מכך שאלוף ה-WWF היה צריך שמירה כמו של ילד. "אני לא מאמין שיש מקום לאנשים כאלה בתעשייה," טען הולי. "למה שמישהו אחר ייקח אחריות כדי להביא אותך למופע בזמן? אם אתה איש מבוגר בעסקיההיאבקות ואתה לא יכול להגיע לבניין או לקחת אחריות על מה שצריך לעשות כדי להגיע לשם, אין לך מקום בתעשייה, לא משנה עד כמה אתה מוכשר או מושך קהל."

שון היה כה ממורמר עד שאפילו הוציא את כעסו על המורה בן השישים ושתיים שלו, חוזה לות'ריו, האיש שאימן אותו להתאבק. לות'ריו הובא בידי ה-WWF כדי להיות המנג'ר של שון על המסך, והרעיון הוצע בידי ברוס פריצ'ארד, שרצה לשחזר את מערכת האב ובנו של רוקי בלבואה ומיקי גולדמיל ברוקי 3. לשון הרעיון לא היה נוח, והוא הרגיש שהוא לא זקוק למנג'ר כי זה גרם לו להיראות "לא מגניב". בחודשים עם לות'ריו לצידו הוא התרחק מהמורה שלו לשעבר, הפנה אליו את גבו ותמיד צרח עליו, לא שמח על חלוקת אור הזרקורים עם מישהו אחר. העדים להתנהגותו מאחורי הקלעים הזדעזעו.

האלוף לשעבר ברט הארט הבין כיצד הלחץ של היותך האיש הראשי פגע במייקלס. "שון גילה שזה היה יותר קשה משחשב לצאת לשם ולהעיף אותם כל לילה, ולעשות את זה בלי להיפגע," הוא טען, "הלחץ הפיזי והרגשי הוציא את הרע שבו. הוא נהיה רע מזג. לאף אלוף מאז הוגאן לא היה חדר הלבשה משלו, אבל שון חזר לימים בהם האלוף הרגיש את הצורך למנף את עצמו מעל שאר החבר'ה."

בעיותיו של שון הוחמרו ב-29 בספטמבר, כשחודשים בלבד לאחר שהיה במיין איבנט של האירוע הכי רווחי במדיסון סקוור גארדן בתולדות הארגון, הוא הוביל אירוע במקום המפורסם שמשך את הקהל הכי נמוך בתולדות הארגון מאז שאביו של וינס ערך שם את המופע הראשון שלו ב-1956. (הקארד, שהתרחש ב-26 בנובמבר, 1956, תחת השם של קפיטול ספורטס רסלינג, הובל בידי אנטונינו רוקה מול דיק דה ברויזר. הוא נחשב לאסון באותו הזמן, ומשך קצת יותר מ-10,000 מעריצים שהכניסו 30,000 דולרים.) פחות מ-4,000 מעריצים באו למופע שנערך באחר הצהריים של יום ראשון, בו מייקלס שיתף פעולה עם האנדרטייקר במיין איבנט מול מנקיינד וגולדאסט.

 

Diunim

New member
חלק ה'

ההחלטה הייתה אמצעי לקיצוץ בהוצאות שהתרחשה באוגוסט, ורואי החשבון של טיטאן העריכו שההחלטה תחסוך לארגון בערך שני מיליון דולרים בשנה. מאז שווינס מקמהן קנה את הארגון מאביו והשתלט על ה-WWF, רשת תכניות הרכש שנבנתה במיוחד הייתה בסיס איתן לעסק. בשנות השמונים, תכניות הרכש שודרו בשווקים המקומיים וכללו פרסום מיוחד למקום עבור אירועים חיים באזור. התכניות גם היו המקומות בהם רוב הסטוריליינים הגדולים התרחשו, כדי להבטיח שהמעריצים המזדמנים שצפו בתכנית היאבקות אחת בשבוע יבחרו בזאת שהכילה פרסומות שפנו אליהם ישירות.

אבל, המחיר היה קשה מאוד. כדי לשדר את תכנית ההיאבקות שלהם בטלוויזיה המקומית, נאלצו ה-WWF לשלם, והכוונה הייתה שקנו את זמן השידור בתחנות. זה נתן לטיטאן שליטה על הפרסום הייחודי שלהם בכל אזור ונחשב לגורם חיוני להעלאת המודעות אליהם כשהשיגו עסקאות פרסום לאומיות. ב-1996, ההכנסה שקיבלו מהפרסומות הללו נחשבה לשווה פחות ממה שהארגון שילם עליה. בתקופה של מצב כלכלי גרוע עבור ה-WWF, הייתה זאת הוצאה שלא יכלו יותר לשאת, בעיקר כי הרגישו שהפיכת RAW לתכנית הדגל של ה-WWF בטלוויזיה בכבלים ביטלה את הצורך בתכניות הרכש.

וינס החליט על כך שהחל מספטמבר 1996, יבטלו ה-WWF כל עסקת רכש שנאלצו לשלם עליה (למרות שבכמה שווקים עוד היו תכניות רכש של ה-WWF, לא היה צריך לשלם עליהן. במקום, התחנות מכרו את זמן הפרסום שלהן וקיבלו כך הכנסה, וה-WWF קיבלו פרסום מקומי באותה תכנית עבור אירועים חיים.) ומקום בו היו עסקאות כאלה הייתה ניו יורק - השוק הגדול שלו. לכן הארגון הגיע לעיר עבור הקארד של MSG בסוף ספטמבר לאחר שבפעם הראשונה בזמן האחרון לא הייתה לו נוכחות בטלוויזיה המקומית. גם כשמקמהן הרגיש שהשווקים הגדולים שלו לא יושפעו ושהוא עדיין יצליח למשוך קהל להאוס שואוז, כמה חודשים קודם לכן דייב מלצר כבר חשד שזה לא יהיה המקרה. "בשווקים הגדולים הם הרבה יותר פגיעים," הוא הזהיר, "אלו השווקים שיאבדו בלי התכניות האלה."

התברר שצדק. לאחר המבוכה ב-MSG, פתחו ה-WWF במו"מ עם תחנות בניו יורק, ערוץ 31 ורשת MSG בניסיון להשיג עסקה לתכניות שלהם, לפני שסופסוף השיגו תכנית בשם שוטגאן סאטרדיי נייט בסוף השנה. שוטגאן הייתה שונה מכל מה שה-WWF ניסו אי פעם: תכנית מועדון לילה עם אור מעומעם ששודרה בשידור חי וכללה מוצר הרבה יותר אדג'י ממה שהארגון עשה קודם לכן. היה זה ניסיון ברור ללכוד את הגישה המחוספסת והגישה של ECW.

מקמהן רצה כל כך ששוטגאן תהיה הגרסה של ה-WWF ל-ECW עד שאפילו פנה לפול היימן כדי שיעזור לו. כיוון שהבין שזה לא השטח שלו, ביקש וינס מהיימן - דובר יח"צ לשעבר עבור מועדון סטודיו 54 של ניו יורק - למצוא מקום לתכניות. היימן השיג למקמהן מספר של מועדוני לילה לוהטים בניו יורק, ובתמורה הסכים וינס לקדם אירועים של ECW בשידורי שוטגאן. הראשון מהם היה בינואר 1997, והיה סטייה מהנורמה של ה-WWF, כי היו בו את טרי ראנלס שמראה את השדיים שלה, נזירות מתאבקות בבגדי נשים, והמשפטים הרומזים של תמי סיטץ' לצד וינס מקמהן המשועשע בעמדת פרשנות.

הידוק החגורה התרחש מאז זיכויו של וינס בבית המשפט ב-1994. משפט הסטרואידים - ועוד כמה תביעות משמעותיות - עלו לו בעשרות מיליוני דולרים בשלוש השנים הקודמות, והוא הבין שיש צורך בקיצוץ בהוצאות בכל התחומים כדי שה-WWF לא יציגו הפסדים. בספטמבר 1995, הוא קבע פגישה עם כל חברי הצוות שלו והחליט לקצץ את משכורות המנהלים לחלוטין, והפחית את הכנסתם כמעט בחצי עם קיצוצים במשכורת של 40%. משכורות המתאבקים לא היו הבעיה כי אף אחד מהם עוד לא קיבל חוזה מובטח, אז להקטין להם את התשלום ולהקטין את האחוז ששילם להם מהתמלוגים היה משימה פשוטה מספיק. החלטתו גרמה לזעם במגדלי טיטאן, ורבים מבני בריתו הוותיקים של וינס כעסו כי הקטין להם כל כך את המשכורת. אלפרד הייז - אחד מבעלי בריתו הקרובים של מקמהן מזה עשור - כעס כל כך עד שעזב את הארגון.

"הוא עשה את זה רק לאנשים מתוך העסק, אלו שפעם היו בעסק," אמר ג'יי ג'יי דילון, שעבד קרוב לווינס מאז 1989. "כשקבע את הפגישה הוא אמר, 'כולכם שהייתם בעסק לא יכולים לחשוב יותר כמו מתאבקים. אתם חייבים לחשוב כמו אנשי עסקים.' איבדתי את כל הכבוד כלפיו אחר כך."

ההחלטה השפיעה על דילון יותר מכולם. הוא נאבק להסתדר בחיים כבר שנים בגלל עשורים של ניהול כושל, השקעות רעות ותשלומי מזונות שנאלץ לשלם כל חודש. כשהכריזו על קיצוץ המשכורות, ראה דילון שהכנסתו צונחת מאוד, מה שגרם למצבו הפיננסי המעורער ממילא להיפגע.

הקיצוץ במשכורת הכריח את דילון לשקול ברצינות למצוא עבודה חלופית, אבל המחויבות הפיננסית לביתו, והצורך לתמוך במשפחתו, אמרו שהיו לו מעט אפשרויות חוץ מלסתום. אבל, אפילו לפני נושא התשלום, הרגיש דילון שמערכת היחסים שלו עם מקמהן כבר עומדת להישבר.

מאז שהתחיל, התחייב דילון לעסקי ההיאבקות כל הזמן, משהו שהיה דומה למקמהן. היה ידוע בתעשייה שמקמהן היה מכור לעבודה, והקדיש כמעט שום זמן לכל דבר אחר, גם לא לשינה, שהרגיש שהייתה עיכוב ובזבוז זמן. הוא התעורר בדרך כלל בארבע לפנות בוקר וציפה מכל מי שהיה במעגל הפנימי שלו לעשות את אותו הדבר. עבור רבים, שיתוף פעולה עם מקמהן היו חיים מתישים, אבל דילון הצליח בתפקיד.

הכול השתנה כשנולדו לדילון ילדים. הם מיד היו עבורו בחשיבות עליונה, וההיאבקות נאלצה לרדת ברמה. הוא החל להעריך שוב את חייו, והייתה לו התגלות במהלך מסע עם מקמהן. כפי שהוא זוכר, "וינס נסע 160 קמ"ש ואז קיבל דו"ח. ואז הוא שוב נסע 160 קמ"ש. ישבתי מאחורה במכונית יום אחד וחשבתי, 'אם אי פעם הוא יתנגש עם המכונית בעץ, מה עם הילדים שלי? מי יטפל בהם? התחלתי לנסוע עם הווארד פינקל במקום. וינס לפעמים אוהב להתייחס אל עצמו בגוף שלישי, ויום אחד הוא בא אליי ושאל, 'מה העניין, אתה לא אוהב את וינס יותר?' שאלתי אותו אם הוא רוצה את האמת, ואמרתי לו ששיניתי את סדר העדיפויות שלי. לא התכוונתי שהייתה לי פחות תשוקה לביזנס, רק איזנתי בין כל הדברים. בסופו של דבר, כנראה שזה פגע ביחסים שלי עם וינס."

למרות הבעיות שהתחילו לצוץ, דילון השתקע בארגון כשווינס עזר לו לקנות בית בקונטיקט, ופתר לו כמה מהבעיות הכלכליות באותו הזמן. דילון היה חייב לו. באותו הזמן, הנהיג מקמהן מדיניות אכיפת מבדקי סמים חדשה שהאמין שהייתה כל כך עדכנית, עד ששלח אותה ל-NBA, MLB וה-NFL, ואתגר את כולם לנסות להשתוות אליו. אולי היה צריך להדאיג את כולם ששמו של דילון היה רשום כאחראי על התכנית, ושמו של מקמהן לא היה רשום.

"וינס היה רחוק מכל זה," נזכר דילון. "אם משהו היה חשוד, השם שלי היה רשום שם ואני הייתי צריך לטפל בזה. אם משהו קרה, וינס היה אומר ש'הוא הבחור האחראי'. הייתי הבחור שמפילים עליו הכול."

הקש ששבר את גב הגמל של דילון היה שסמכו עליו לעזור בחיפוי על כישלון במבחן כדי להגן על חבר רוסטר ממש בולט. דילון כבר רצה לעזוב את ה-WWF במשך שנה שלמה, אבל כרגע הוא הבין שלא יוכל לסבול לעבוד עוד עבור מקמהן.

אבל, הוא לא יכול היה לעזוב עד שישלם למקמהן את כל הכסף שלווה ממנו לקניית הבית, אז הוא מכר את הרכוש ללא הידע של ה-WWF, חיכה עד היום שהעסקה נסגרה ואז פעל. "מכרתי את הבית שלי בהפסד של 50,000 דולרים, אבל זה נתן לי חופש לקום וללכת," אמר דילון. "אשתי שכרה בית באטלנטה והיה לנו מקום לשלוח את הרהיטים, אז הלכתי לווינס יום לפני החתונה של שיין, והושטתי את מכתב ההתפטרות שלי. אמרתי, 'אם תרצה לדבר, בוא נדבר.'"

דילון, יחד עם וינס ושיין, השקיעו את השעה וחצי הבאה כשהיו נעולים במשרדו של וינס. המו"מ היה אינטנסיבי, ודילון הניח על השולחן את רגשותיו האמיתיים למקמהן. "אמרתי לו שאיבדתי את כל הכבוד האישי והמקצועי עבורו בגלל מה שקרה, ושלא אוכל לעבוד עבורו אפילו עוד יום אחד. הוא לא ידע שזה בא. ארזתי את המשרד שלי והושטתי את כל חפצי הארגון שלי למשאבי אנוש. וינס נלחץ, לינדה בכתה. הם חששו שאני אפתח עליהם ואעשה מזה שערורייה."

במצב הקבוע של פרנויה גבוהה בגלל המאבק במלחמות ליל שני, דאג מקמהן מאוד שדילון עומד להכניס אותו לתחרות לכלוך פומבית. מקמהן דאג כל כך שהעובד שלו לשעבר יכנס מסיבת עיתונאים וייצור עבור הארגון גל של יחסי ציבור רעים כמו זה שכמעט הרס אותו לפני חמש שנים, והוא התחיל להתקשר אליו נואשות בניסיון לתקן את הדברים.

 

oronm316

New member
לא הצלחתי להבין את ההתחלה של הפרק...

ההחלטה... איזו החלטה?
 

Diunim

New member
אויש, לעזאזל עם הממשק פה. ההתחלה שהתפספסה...

למרות מה שהרגיש, שון לא היה האחראי לקהל הנורא, שהיה אפשר לייחס אותו ישירות לשני גורמים אחרים. הראשון היה קארד חלש שכלל רבים מהמתאבקים שנועדו לטלוויזיה ונקנו במסע הקניות שקורנט ערך בשבועות הקודמים, והקהל החכם של ניו יורק לא חשב שהיו ראויים לעבוד בגארדן. השני היה בעיה גדולה יותר: חודש קודם לכן החליטו ה-WWF להפסיק לשלם על תכניות הרכש שלהם ברוב השווקים - כולל ניו יורק סיטי - כי האמינו שעדיין יוכלו למשוך הרבה קהל במקומות המבוססים שלהם בשימוש בפרסום מקומי ופרסומות ב-RAW שיקדמו את האירוע. (היה גם גורם שלישי: המופע נערך ממש באמצע עונת הפוטבול. לנבחרת המקומית של הניו יורק ג'ייאנטס היה משחק בית באחת בצהריים באותו היום מול הוייקינגס, ולכן כל מי שהיה שם לא יכול היה לבוא למופע ב-MSG.)
 

Diunim

New member
תכניות שהן לא חלק מתחנה

ה-WWF הפיקו תכניות ומכרו אותן לכל מיני תחנות (הכוונה היא לתחנות מקומיות כדי לקדם האוס שואוז מקומיים). בניגוד ל-RAW, שהיא תכנית שבלעדית ל-USA.
 

Diunim

New member
חלק ו'

כשמקמהן השיג את דילון כעבור כמה שעות, הוא אתגר אותו בנוגע לחשיפה הפוטנציאלית שחשש ממנה. המחשבה בכלל לא עברה בראשו של דילון. "וואו, מדברים על מתאבקים פרנואידים," אמר לו ג'יי ג'יי. "זה היה הדבר האחרון שחשבתי עליו." עבור דילון, עזיבתו הייתה עניין עקרוני, אבל מקמהן עדיין היה לחוץ לתקן את הכול. "החזרת את האמונה שלי באנושות," הוא אמר, "בבקשה, אני רוצה לפצות אותך. בוא אל המשרד מחר ונטפל בזה."

דילון כבר היה בחצי הדרך לאטלנטה כשהשיחה נשמעה, ואמר לווינס שהוא לא קרוב למשרד ולא יוכל להגיע. מקמהן ביקש ממנו להתקשר למחלקת משאבי אנוש למחרת היום, אבל דילון אמר שזה יום שבת והם סגורים, ולכן אף אחד לא יענה. "הם יענו," הבטיח לו מקמהן חגיגית.

אכן, כשדילון התקשר למחלקת משאבי אנוש למחרת היום, מיד ענו לו. חיכתה לו הצעת חוזה חדשה: 200,000 דולרים לשנה בשנתיים הבאות, ועוד תשלום של 130,000 דולרים כדי לשלם על בעיות אשראי גדולות שהיו לו עם מס הכנסה לפני כמה שנים. אפילו בזמן של קיצוצי תקציב בכל הארגון, היה מקמהן כה נואש לשמור את דילון עד שהיה מוכן לשלם המון כסף כדי לעשות זאת.

ועדיין לאחר כמה ימים, הגיע לעורך דינו של דילון פקס שסיפר את כל הסיפור. ה-WWF טענו שדילון יצר קשר עם WCW, ושהשתמש בכרטיס האמריקן אקספרס של הארגון שהוא קיבל כדי להשיג כרטיסי מטוס כדי להיפגש עם הארגון היריב. "החזרתי את הכרטיס שלי חצי שנה קודם," אמר דילון, "בכלל לא השתמשתי בו כי ניסיתי לפתור את כל הבעיות הכלכליות שלי. אני חושב שבגלל שלא עשיתי את מה שווינס חשש שאני אעשה - ואחרי שהחתונה נגמרה - הוא החליט לעשות את כל זה. אני לא ממש יודע: לא התקשרתי אליו או שאלתי אותו." לדילון הוצעה מהר מאוד עבודה אצל אריק בישוף ב-WCW בגלל ההמלצות מטוני שובאני וקווין נאש, והוא התחיל לעבוד שם ב-1 באוקטובר.

פחות מחודש לאחר שדילון עזב את טיטאן, והשאיר את תפקידו כאחראי אכיפת מדיניות הסמים, שלח מקמהן מזכר לרוסטר שלו והכריז על הרגעה במדיניות מבדקי הסמים בארגון בזו הלשון:

מזכר זה מבהיר שינויים מסוימים במדיניות מבדקי הסמים שלנו, ומשנה את מדיניותנו בנוגע לשימוש בחומרים לא חוקיים ומשפרי הופעה. כמו שכולכם יודעים, הארגון הנהיג מבחני סמים סיסטמטיים לפני כמה שנים על בסיס קבוצתי. בנוסף, חוזי המתאבקים הרגילים כוללים איסור להשתמש בסמים הלא חוקיים ומשפרי ההופעה שעלולים לגרום להפרת החוזה. כתוצאה ממדיניות מבדקי הסמים שלנו, תקריות השימוש בסמים לא חוקיים ומשפרי הופעה הן כל כך מזעריות עד שמבדקי הארגון כבר אינם נחוצים. לכן, מיד, אנו מפסיקים את מבדקי הסמים על בסיס קבוצתי. אנו מבקשים להבהיר שהאיסור הנוקשה על שימוש בסמים כאלה נותר המדיניות שלנו ושכל אדם שייתפס מפר את המדיניות יזכה לעונש הולם. בנוסף, אנו שומרים את הזכות לבחון כל אדם, בכל זמן, על שימוש בחומרים לא חוקיים. אם כל מבחן יחשוף שימוש בחומר אסור, צעדים הולמים יינקטו עד להפרת החוזה.

תזמון המזכר היה מעניין. למרות שעל פניו נדמה היה שמדובר בעוד אמצעי לקיצוץ תקציבי שהארגון ביצע כדי לכסות את עודף החוזים המובטחים ששילמו עליהם, כמה ספקנים הרגישו אחרת. הם ראו את השינוי בכך שמקמהן אישר בעקיפין למתאבקים להתחיל שוב להשתמש בסטרואידים: ניסיון לחזור למדיניות הזאת כדי להילחם מול WCW. השינוי במדיניות הארגון לגבי סמים הגן על ה-WWF במקרה שדילון ייאלץ לגלות - אולי בפקודותיו של בישוף - איזה סודות הם הסתירו.

זה לא היה סוד לאף אחד שמקמהן תמיד האמין שגוף גדול מוביל לרייטינג גדול. רבים הרגישו שהמזכר נתן להם אישור לקחת כל קיצור דרך שרצו כדי להתקדם בארגון. האמונה הזאת כבר התחזקה עם החתמתו של מפתח הגוף אחים אלברכט (הערת המתרגם: בראקוס), זוכה תחרות מר יקום לשעבר שכולם ידעו שהשתמש בסטרואידים, וחזרתו באוגוסט של בריאן 'קראש' אדמס. אדמס פוטר בתחילת 1995 אחרי מעצרו בגלל החזקת סמים ונכנס לכלא. היה מאוד צבוע שמקמהן לא רק שכר אותו מחדש, אלא ממש נתן לו פוש כאסיר לשעבר. הוא אפילו עודד את הקהל לצעוק עליו "ג'יילבירד".

היה זה סוג של סטוריליין מבוסס מציאות שווינס מעולם לא היה מבצע בעבר. מצבים בחיים האמיתיים, חיוביים או שליליים, לא דלפו אל דמותו בטלוויזיה של המתאבק. מה שקרה מעבר למסך לא קרה בכלל בנוגע לתכניות ה-WWF. להשתמש בהרשעתו של אדמס כעלילה לדמותו של קראש היה החלטה פורצת דרך, ועוד אחד מהשינויים שמקמהן ביצע לקראת מוצר שונה לגמרי.

 

Diunim

New member
חלק ז'

באותה התקופה החל מקמהן לחפש גיבור בייביפייס חדש שיסחב את הארגון ב-1997. הוא עדיין האמין בשון מייקלס המתאבק, אבל אמונתו במייקל היקנבוטום האיש נחלשה. באופן אירוני בגלל קטעי חמ"ל הרסלין מוקדם יותר באותה השנה, מקמהן פנה אל שני אנשים מהעבר. הראשון, באופן מדהים, היה האלק הוגאן, האיש שהיה אחראי לשליטה האחרונה של WCW ברייטינג ואותו הבחור שמקמהן קטל בקטעים.

הוגאן היה בדנוור עם אריק בישוף כשקיבל שיחה ואמרו לו שמקמהן באזור ורצה לארגן פגישה ביניהם. בישוף מיד ידע שמשהו קורה, והוגאן לא התבייש לחשוף בפניו את מטרת הפגישה. "אני לא מאמין," הוא טען, "וינס מקמהן כאן והוא רוצה לדבר איתי על עסקה." למרות איך שמכר את זה לבישוף, תזמון השיחה ונוכחותו של מקמהן בעיר לא היו מקריים: החוזה של הוגאן עמד להיגמר והוא רצה שבישוף יידע טוב מאוד מה קורה - הוא ידע שזה יעלה את המחיר שלו אצל WCW.

הוגאן אמר לסגן הנשיא של WCW שהוא יפגוש את וינס לשיחה, אבל הבטיח לו שהוא לא מתכוון לעבוד ב-WWF בגלל שלא סמך על מקמהן. למרות זאת, בישוף דאג. האנגל של nWo הפך את הוגאן לסחורה חמה, ולהפסיד אותו ל-WWF היה מכה רצינית למה ש-WCW עשו. הוגאן נפגש עם מקמהן, וטען אחר כך שהוצע לו סכום חסר תקדים של חמישה מיליון דולרים לשנה עם טיטאן כדי לחזור ברויאל ראמבל ולזכות בבאטל רויאל השנתי עם שלושים האנשים, ואז להוביל את רסלמניה בה יזכה בתואר ה-WWF בפעם השישית ושוברת השיאים. עבור רבים זה נראה קצת מוזר: מקמהן לא יכול היה להרשות לעצמו לזרוק כל כך הרבה כסף על מישהו, גם על האלק הוגאן.

גם בישוף ידע זאת, אבל עדיין הוקל לו כשארבעה ימים לפני האירוע של WCW, האלווין האבוק, חתם הוגאן על עסקה בת שלוש שנים עם TBS שכללה הרבה מאוד פינוקים, סעיפי שליטה יצירתית וכוחות וטו שהיו בחוזה הרגיל שלו. שוב הוכיח הוגאן שהוא ברמה משלו בתור המניפולטור הראשי בהיאבקות. רק חצי שנה קודם לכן, תהה בישוף אם הוגאן עדיין שווה את כל זה, בגלל נוכחותו הקטנה וגם חיבתו המכעיסה לשינוי בוקינג על המקום. אבל פתאום הובטח שיהיה עם השכר הגבוה בהיאבקות לעוד שלוש שנים.

מאוכזב שאיבד את הוגאן, פנה מקמהן לעוד אייקון היאבקות משנות השמונים: 'מאצ'ו מן' רנדי סאבאג'. סאבאג' הצבעוני והאקסצנטרי היה אחת מהעזיבות ל-WCW שממש הכעיסו את מקמהן בצורה אישית, כשהחליט לעזוב בלי להיפרד בסוף 1994. מקמהן הרשה לעצמו להתקרב למתאבק, נסע איתו בדרכים וגם נתן לסאבאג' להישאר כמה פעמים בביתו בקונטיקט.

אבל סאבאג' לא ממש שמח הרבה זמן, בעיקר בגלל תחושה שזלזלו באביו אנג'לו ב-1987, כי לא נתנו לו מקום בבאטל רויאל אגדות מאולתר בהאוס שואו ולכן לא הצליח להסתדר מקצועית עם חבריו. סאבאג' נתן לזה לאכול אותו שנים, אבל בגלל ההצלחה שנהנה ממנה ככוכב השני הכי גדול בארגון אחרי הוגאן, הוא דיכא את הכעס ועבד דרכו.

ב-1994, הוא כבר לא היה מתאבק גדול. למעשה, בקושי השתמשו בו כמתאבק בכלל. מקמהן חיפש צעירים, ובנה מחדש את ארגונו החולה עם מתאבקים רבים להם קרא 'הדור החדש', והוא הרגיש שסאבאג' בן הארבעים ושתיים כבר לא היה כדאי לשימוש בזירה. כשהוא כועס מהרמזים של מקמהן שהוא מבוגר, החליט סאבאג' לחפש תעסוקה במקום אחר ועזב ל-WCW בלי תודה או שלום.

ב-1996, היה ברור שהדור החדש לכאורה לא החזיר את המספרים קרוב לרמות מהן נהנתה טיטאן בשנות השיא של הארגון. המכניסים הכי גדולים בעסק היו ב-WCW, ושם הדור הקודם של ה-WWF שהמציא את עצמו מחדש מכר כרטיסים והעלה את אחוזי הצפייה על בסיס שבועי. סאבאג' היה אחד מהם, ומקמהן הכיר בכך שטעה כשפיטר אותו. כמו שאריק בישוף חשב כשהביא את נאש והול, הרגיש מקמהן שהבאת סאבאג' לא רק תעזור לעסקים ב-WWF אלא גם תשאיר חור משמעותי ב-WCW.

המו"מ נמשך כמה שבועות, וסאבאג' תיזז בין מקמהן ובישוף בניסיון למצוא את העסקה הטובה. בישוף לא היה בטוח בנוגע לשווי של סאבאג', כי ב-1996 הוא לא היה קרוב לרמתו כמתאבק מדהים, נמרץ שנותן את הקרב הכי טוב בכל לילה. בכמה מובנים, הרגיש בישוף מחויב לשמור עליו כדי שמקמהן לא ישיג אותו, ולא כי רצה אותו.

הנשק המרכזי של סאבאג' היה האיום שיעזוב את WCW לצד הוגאן, וכך השניים ישחזרו את הפיוד הגדול שלהם מ-WCW ב-WWF. אובדן שני המתאבקים יפגע ב-WCW ממש, אבל אובדן של אחד לא היה משהו רציני. לכן כשהוגאן חתם על החוזה עם WCW, איבד סאבאג' נשק משמעותי ולא הצליח לדחוף את בישוף. בהתחלה הוא קיווה להשיג עסקה עם מאה תאריכים בשנה והעלאה במשכורת בגלל שכעס על הסכומים שנאש והול הרוויחו. הבעיה הייתה שבישוף לא היה יכול לשלם לו יותר מהם גם אם רצה בגלל שהיה להם סעיף משווה שכר. הוא גם לא התכוון לעשות זאת, כי הרגיש שסאבאג' כבר לא היה יקר כל כך לארגון.

רבים בתעשייה האמינו שסאבאג' יחזור לעבוד אצל מקמהן, אבל הייתה בעיה. סאבאג' רצה עסקה לטווח ארוך ולקבל תשלום של מתאבק מיין איבנט, ומקמהן לא רצה לשלם לו להתאבק יותר משנה, אולי שנתיים מקסימום. הוא לא יכול היה להרשות לעצמו לעשות זאת, והדבר האחרון שרצה היה לתת לרנדי חוזה של שנה עם הרבה כסף, רק כדי שיחזור ל-WCW אחרי שנה לוהט יותר ממה שהיה.

מקמהן רצה במקום שסאבאג' יחתום על חוזה מעבר שיבטיח לו שנה ראשונה רווחית מאוד ואז ארבע שנים הרבה פחות רווחיות, בהן יעבוד בתפקיד שונה, לא של מתאבק, מאחורי הקלעים כאייג'נט. סאבאג' הרגיש שזאת עוד ירידה על הגיל שלו, כמו זאת שפגעה בו לפני כמה שנים, ושני הצדדים המשיכו לסרב לחתום על העסקה.

מאמינים שבמהלך השיחות הללו, נודע למקמהן לראשונה על מערכת היחסים הבעייתית שהייתה לסאבאג', לכאורה, עם בתו סטפני. באותו הזמן הוא ביטל את כל המו"מ לחלוטין ונשבע לא לעבוד שוב עם רנדי. הייתה זאת הבטחה שלא הפר. רק אחרי מותו בטרם עת של סאבאג' ב-2011 הוא בכלל שקל להרשות להתייחס אליו במוצרים ובשיווק של הארגון, ורק ב-2015 נכנע סופית ללחץ המעריצים ונתן לרנדי סאבאג' מקום בהיכל התהילה של ה-WWE.

 

Diunim

New member
בפעם הבאה:

מדברים על חוזה אחד שחודש והוביל לשינוי דרמטי ב-WWF, ובנוסף על אנגל ראשון מסוגו, אנגל שבעקבותיו עוד הגיעו הרבה.

 

oronm316

New member
תענוג כרגיל! תודה רבה

אני בדיוק צופה בשנת 96 בנטוורק ככה שזה כיף להבין דברים מאחורי הקלעים
 
למעלה