טיטאן שאטרד- פרק 9

[Diunim]

טיטאן שאטרד- פרק 9

שלום לכולם וברוכים הבאים לתרגום לעברית של הספר טיטאן שאטרד: המאבק בביטחון ובפרנויה. בפעם הקודמת שמענו על ההחתמות החדשות שווינס ערך ועל בריאן פילמן שהלך והשתגע. תזכורת: http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/13/183309125/בידור/היאבקות_WWE

אז במה עוסק הספר השני? (תקציר)

ההמשך המצופה לרב המכר טיטאן סינקינג.

אחרי שסבל שנה נוראית ב-1995, רצה וינס מקמהן לבנות מחדש את האימפריה הטובעת שלו ב-1996. היו לו תקוות רבות עבור נושא הדגל החדש של פדרציית ההיאבקות העולמית, שון מייקלס - האיש שרצה שיהיה מנהיג ה'דור החדש' של ה-WWF. כשמייקלס נתמך בידי קאסט חזק של דמויות מבוססות, כמה מתאבקים ישנים, והזרקה של דם חדש, ציפה מקמהן לחלוטין שה-WWF ישלטו ביריביהם WCW במלחמות ליל שני המתהוות.

זה לא מה שקרה.

טיטאן שאטרד מספר את הסיפור מאחורי הקלעים של הצרות של ה-WWF ב-1996. הייתה זאת שנה בה הפרנויה איימה להשמיד את ה-WWF, בה מסורות שנשארו בתעשייה כבר כמה עשורים נשברו, ובה וינס מקמהן נטש לחלוטין את עקרונות ההיאבקות שלו ברדיפה אחרי הדולר.

 

[Diunim]

והפעם בטיטאן שאטרד:

רציתם לשמוע על WCW באותה התקופה. טוב, הנה. מגלים על האנגל של ה-nWo, וסוקרים את מקורות האנגל: יש סקירה מרתקת של אנגלי פלישה בהיאבקות, כולל האנגל ממנו בישוף קיבל השראה, של NJPW מול UWFi, הידועים אצלנו כ"בושידו". שומעים על הפלישה הקודמת שהתרחשה ב-WCW וגם על איך פלישות בעצם הפכו את רנדי סאבאג' לכוכב. וכמובן, שומעים על ההיל טרן של האלק הוגאן. בנוסף, אנחנו עדיין ספר על ה-WWF, ולכן מדברים על העזיבה הצפויה של אולטימייט ווריור, המחליף שלו, ועל מעברים מה-WWF ל-WCW.

כמה לינקים שימושיים:

אנדרה הענק מול אקירה מאדה: www.dailymotion.com/video/x5f0e95

אקירה מאדה מול סאטורו סאיאמה: https://www.youtube.com/watch?v=AFcsq9cSkPo

אנטוניו אינוקי מול יושיאקי פוג'יווארה: www.dailymotion.com/video/xj4uk7

קרב חמישיות בין NJPW ל-UWF: www.dailymotion.com/video/x60ilzd

אקירה מאדה מול טאטסומי פוג'ינאמי: www.dailymotion.com/video/x4u0xnm

קייג'י מוטו מול נובוהיקו טאקאדה: https://rutube.ru/video/fb5419f4f1846f8402c0287663651055/

קייג'י מוטו מול נובוהיקו טאקאדה 2: www.dailymotion.com/video/xdxnj

נובוהיקו טאקאדה מול שיניה האשימוטו: https://rutube.ru/video/4ddeabaa59571b440803a9340558780f/

סטיב ויליאמס מול ברי ווינדהאם: https://www.youtube.com/watch?v=69I99Z4ti1E

רנדי סאבאג' מאתגר את ממפיס: https://www.youtube.com/watch?v=zU7nuc5RDAI

קורנט על הקרב בין סאבאג' וביל דאנדי: https://www.youtube.com/watch?v=H_UYsgwg1M0

רנדי סאבאג' מגיע לממפיס: https://www.youtube.com/watch?v=UaUx99Z_J50

רנדי סאבאג' מול ג'רי לולר:
www.dailymotion.com/video/x1wevii

הוגאן הופך לשחור: https://www.youtube.com/watch?v=s5LTdQm1CfY

הוגאן חוזר לצבעוני: http://www.dailymotion.com/video/x8q6yx

סטינג, לקס לוגר ורנדי סאבאג' מול האאוטסיידרים ושותף מסתורי: www.dailymotion.com/video/x4jts2o

אולטימייט ווריור חוטף מקאמפ קורנט ומסולק מהארגון: https://www.youtube.com/watch?v=gbgaisdeVuQ

סיקס מגיע ל-WCW: https://youtu.be/Z1M1VgxynTQ?t=2m4s

 

[Diunim]

פרק 9

ה-WWF פנו למחוזות חדשים עם דמויות כמו 'סטון קולד' סטיב אוסטין, בריאן פילמן ומנקיינד, אבל בינתיים באטלנטה, ביצעה WCW מהפכה ענקית משל עצמה בביזנס. חודש אחד אחרי שאוסטין 3:16 הגיע למודעות הציבור, גילה אריק בישוף את התכנית שלו: הניו וורלד אורדר.

זרעי האנגל של ההשתלטות כבר נזרעו לאחר חזרותיהם של סקוט הול וקווין נאש אל WCW. "אחד מהדברים הכי טובים היה האמינות במצב," אמר בישוף. "אני לא אשקר ואגיד שלא רציתי ללכת על קרח דק ולגרום לזה להיראות כאילו הם באו מה-WWF, אבל זה לא היה העניין האמיתי. העניין האמיתי היה שסקוט וקווין שניהם עבדו ב-WCW פעם, הרגישו שלא השתמשו בהם כמו שצריך, שלא התייחסו אליהם יפה וניצלו אותם, הלכו אל ה-WWF להיות כוכבים גדולים, ועכשיו הם חזרו כדי לנקום." עכשיו רצה בישוף שעוד מישהו יצטרף לצמד, בכוונה להפוך אותם לארגון חלופי שינסה להשמיד את WCW מבפנים.

היה זה רעיון יצירתי אבל לא ייחודי. להביא קבוצה כועסת ופולשת כדי להתחיל מלחמת אזרחים עוינת מול ארגון הבית היה רעיון שבישוף ראה בעצמו כשביקר בניו ג'פאן פרו רסלינג באביב באותה השנה. באותו הזמן הייתה ניו ג'פאן מעורבת בקרב בין ארגוני מול יוניון אוף רסלינג פורסס אינטרנשיונל (בושידו), ארגון בסגנון שוט אותו הקים נובוהיקו טאקאדה ב-10 במאי, 1991. היה זה המשך של הגרסה השנייה של הארגון UWF שהוקם שלוש שנים קודם לכן בידי אקירה מאדה (מתאבק קוריאני שנולד בשם גו איל מייונג). באופן אירוני, מאדה פוטר מניו ג'פאן אחרי ששבר לריקי צ'ושו את ארובת העין כשבעט לו בפנים כשצ'ושו החזיק את אוסאמו קידו בשארפשוטר.

לא הייתה זאת הפעולה הלא מקצועית הראשונה בקריירה של מאדה: פעם הוא נתן בעיטות שוט לאנדרה הענק במהלך קרב ידוע לשמצה באפריל 1986, כשאף מתאבק לא הסכים להפסיד. בנוסף, פיוד אמיתי מול הבוקר של ניו ג'פאן אנטוניו אינוקי הוביל לכך שאינוקי פשוט סירב לעבוד עם מאדה. התקרית עם צ'ושו הייתה הקש האחרון עבור אינוקי, אבל כיוון שהעסקים עדיין היו מלאים במסתוריות, מאדה השיג הילה מאיימת בקרב המעריצים והפך לאחד מהשמות החמים ביותר ביפן. תומכיו עקבו אחריו באדיקות לארגונו החדש, UWF. הארגון הצליח כל כך עד שהפכו לארגון השני בלבד שערך מופע בטוקיו דום, וערכו במקום את הקארד שלהם, יו קוסמוס, ב-29 בנובמבר, 1989 עם קרב של מאדה מול וילי ויליהלם שמשך 60,000 מעריצים, ועקף את סופר פאוורס קלאש של ניו ג'פאן באפריל הקודם במעל 16,000 מעריצים.

הצלחתו של ה-UWF הייתה קצרה. שינג'י ג'ין, נון-רסלר שהפך לנשיא הארגון במקום מאדה,רצה לשתף פעולה עם פדרציות אחרות, כולל סופר וורלד אוף ספורטס, אבל מאדה התנגד לרעיון, שהכיר בארגוני היאבקות אחרים. חוסר ההסכמה הזאת, יחד עם המשבר הכלכלי ביפן, הובילו לסגירת ה-UWF. מאדה החליט לפעול לבד במקום עם ארגונו החדש, פייטינג נטוורק רינגס. מתאבקים אחרים מה-UWF לשעבר כמו יושיאקי פוג'יווארה, מאסהארו פונאקי, מינורו סוזוקי ויוסוקה פוקה התפלגו והקימו את הארגון פרו רסלינג פוג'יווארה-גומי, ושאר הרוסטר הראשי (טאקאדה, קאזואו יאמאזאקי, יוג'י אנג'ו, טאטסואו נאקאנו, קיושי טאמורה, מאסאהיטו קאקיהארה, ושיגאו מיאטו) הקימו את ה-UWFi, כשטאקאדה הוא נשיא הארגון.

כאלוף הראשון של ה-UWFi, המשיך טאקאדה להשתמש בטענה של מאדה שסוג ההיאבקות הזה היה אמיתי לגמרי, בניגוד לארגוני הוורק כמו ניו ג'פאן ואול ג'פאן פרו רסלינג. אולם בניגוד למאדה, היה מוכן טאקאדה לשתף פעולה עם אנשים מבחוץ, וכך אלוף העולם של WCW ליאון 'ויידר' ווייט חתם על עסקה עם הארגון לסדרת מיין איבנטים מול טאקאדה. לצערו של טאקאדה, עניינים כספיים הובילו לעזיבתו של ווייט את ה-UWFi, יחד עם יריבו הגדול השני של טאקאדה, גארי אולברייט. ללא כל מאתגרים אמינים, וכשהעניין בארגון מתחיל להיחלש, הציעו אנג'ו ובוקרים אחרים לשתף פעולה עם ניו ג'פאן. הם אפילו הסכימו לדרישותיו של הבוקר של ניו ג'פאן, צ'ושו, שהוא יקבל שליטה מלאה על כל הקרבות הבין ארגוניים, המצב הכספי של ה-UWFi היה כזה בעייתי.

צ'ושו לא היה זר לאנגלים של פלישה בעצמו. ב-1984 הוא 'ערק' מניו ג'פאן כדי להוביל את הסטייבל צ'ושו ארמי במשך שלוש שנים, בקרבות מול אנשים כמו ברוזר ברודי, הארלי רייס, ריק פלייר, ניק בוקווינקל, טרי גורדי ואחרים, לפני שחזר אל ביתו המקורי כמיין איבנטר אמיתי. זאת גם לא הייתה הפעם הראשונה שניו ג'פאן נאבקה מול חבורת מתאבקים-אומני לחימה מורדים שהתאבקו תחת השם של ה-UWF.

ה-UWF המקורי התתקיים בין 1984 ל-1986, ושורשיו לא היו בשאיפות של קבוצת אנשים שרצו להיות אומני לחימה, אלא בגלל כישלון עסק הביו-אתנול של אנטוניו אינוקי בברזיל. נחשף שאינוקי והמנהל העסקי של ניו ג'פאן הישאשי שינמה השתמשו בכסף של ניו ג'פאן כדי לכסות את חובותיו של אינוקי, וזה הוביל להתפטרותו של אינוקי מתפקיד נשיא הארגון ושל סאיג'י שאקאגוצ'י מתפקיד סגן הנשיא, כששינמה מפוטר מהארגון. תגובתו של שינמה הייתה ליצור ארגון משלו, היוניברסל רסלינג פדריישן, כשהוא לוקח את מתאבקי ניו ג'פאן מאדה, רושר קימורה, ריומה גו, גראן האמאדה, וכוכב ה-MMA לעתיד, היאטו "מאץ'" סקוראי.

באופן מסקרן, פנה שינמה למנהיג אול ג'פאן, שוהיי "ג'ייאנט" באבה לעזרה בבוקינג של מתאבקי החוץ של UWF, לכאורה כדי "להימנע מעוד מלחמת ארגונים", כמו היריבות המרה בין ניו ג'פאן ואול ג'פאן. בנוסף, הלוו ניו ג'פאן את טאקאדה הצעיר לקארד הראשון של ה-UWF ב-11 באפריל, 1984, לפני שהצטרך לארגון חודשיים קודם לכן, יחד עם המאמן שלו ושל מאדה, יושיאקי פוג'יווארה.

הרוסטר של הארגון התרחב עוד יותר כשהתווסף אליהם המתאבק הבלגי קארל איזטץ, שנודע כקארל גוטץ', ונוכחותו השפיעה על הסגנון המציאותי של קרבות הארגון. לצד איזטץ השיג הארגון עוד רכש מדהים כשהחתים את סאטורו סאיאמה, טייגר מאסק לשעבר. סאיאמה פרש מניו ג'פאן ופרש פרישה מוקדמת בשנה שעברה, ותלמידו, קאזואו יאמאזאקי, טירון לשעבר בניו ג'פאן, בא כחלק מהחבילה. באופן אירוני, נוכחותו של סאיאמה הובילה לעזיבתו של שינמה את ה-UWF, כי סאיאמה ביקש את פיטוריהם של כמה עובדים משרדיים כתנאי להצטרפות לארגון.

לצערם של ה-UWF, סדרת אירועים הובילה לנפילתם. ביניהם, שערורייה שבה נשיא הארגון נובורו אוראטה, קימורה וגו עזבו לאול ג'פאן לאחר חוסר הסכמה בהנהלה על מקורות להשגת מתאבקים זרים, וגם רצח של ספונסר חשוב. גם הבדלים פילוסופיים התרחשו. סאיאמה, קיק בוקסר לשעבר, רצה דגש חזק יותר על בעיטות והציע שינויי חוקים לשם כך, ומאדה רצה להדגיש הכנעות. הכול התפוצץ במהלך קרב ידוע לשמצה מספטמבר 1985 בין השניים, בין השניים, בו שניהם לא חסכו באגרופים, והקשו אחד על השני. פגישה שנייה ודומה התרחשה מאוחר יותר באותו החודש, והסתיימה כשמאדה לא הצליח לעצור בעיטה, וסאיאמה טען שנפגע במפשעה, מה שהוביל לפסילה.

המריבות הובילו לעזיבתו של סאיאמה את הארגון, ובאבה הציע למאדה המושעה מסלול בריחה לאול ג'פאן. הוא סירב להזמנה כשגילה שהיה מקום בארגון לו ולטאקאדה, אבל לא לאף אחד מחבריו האחרים. זה הוביל לכך שהצטרפו ליאמאזאקי, פוג'יווארה, קידו ושאר הטירונים בחזרה לניו ג'פאן כדי להתחיל אנגל בין ארגוני בדצמבר 1985.

מה שנודע כ"קרב האידיאולוגיות" היה המפגש המרכזי הראשון בין מתאבקים משני הצדדים, כשאינוקי ניצח את פוג'יווארה ב-6 בפברואר, 1986 בריוגוקו קוקוגיקאן בטוקיו, אחרי שפוג'יווארה ניצח את מאדה בקרב "העפלה" חודש קודם לכן. למרות שניו ג'פאן הובילו בלילה הראשון, נוכחות המתאבקים של ה-UWF חיזקה מאוד את האהדה לארגון לאחר עזיבתם של צ'ושו וקבוצת האישין גונדן שלו. העניין באנגל עלה לקראת קרב חמישיות עם הדחות בין שני הארגונים בטוקיו ג'ים ב-26 במרץ באותה השנה, וקרב יחידים בין מאדה וטאטסומי פוג'ינאמי באוסאקה קאסל הול ב-12 ביוני.

למרות שבזירה הייתה הצלחה ביקורתית ומסחרית, מתח אמיתי בעבע מאחורי הקלעים, והוביל לקרב שוט ידוע לשמצה בין מאדה ואנדרה הענק בטסו סיטי ג'ים ב-26 במאי, 1986. כעבור שנה, חזרתו של צ'ושו הובילה לפיוד "חדש מול ישן" כשצ'ושו, מאדה, פוג'ינאמי, טאקאדה, קנגו קימורה וסופר סטרונג משין התאחדו כ'מנהיגים החדשים' והתנגשו מול אינוקי ו'מנהיגי ההווה' שלו, שהיו פוג'יווארה, סאיג'י סאקאגוצ'י ומאסה סאיטו, מה שהוביל לחיסול המותג של ה-UWF.

 

[Diunim]

חלק ב'

בישוף ראה את הגרסה השנייה של הפיוד בעצמו. ניו ג'פאן הייתה בתקופה לוהטת, והצליחה להשיג לפחות 50,000 מעריצים ללא פחות משלושה מופעים באצטדיון הטוקיו דום במשך חצי שנה, החל מה-9 באוקטובר, 1995, ניו ג'פאן מול UWFi, קארד שבו אלוף ה-IWGP קאייג'י מוטו הכניע את טאקאדה. ברסלינג וור בטוקיו דום ב-4 בינואר, 1996, החזיר מוטו את הטובה כשטאקאדה זכה בפרס הגדול של ניו ג'פאן, אותו העביר בתורו לשיניה האשימוטו בבאטל פורמיישן ב-29 באפריל באותה השנה. הקארד כלל גם שמות רבים מ-WCW, ולכן בישוף נכח בו. כפי שזכר, "המופעים באולמות היו ממש מעוררי השראה. שישים או שבעים אלף אנשים צפו בהיאבקות. באותו הזמן, היה מזל אם הבאנו שמונה או עשרת אלפים. התחלתי לחקור ולחשוב על מה שקורה מסביבי, וניסיתי למצוא אלמנטים שאוכל להביא איתי אל WCW."

האלמנט המרכזי שבישוף הביא איתו חזרה למדינה היה הרעיון של מלחמה בין ארגונית בין שתי קבוצות. כשהוא מבין שווינס מקמהן לעולם לא יביא לו יד תומכת - אפילו אם שני הארגונים ירוויחו מכך - הוא החליט ליצור ארגון "פולשים" משלו.

באופן מסקרן, זאת לא הייתה אפילו הפעם הראשונה ש-WCW ניסתה לקדם כזה אנגל. במרץ 1986, הפך ביל וואטס את המיד סאות' רסלינג המקומי שלו ליוניברסל רסלינג פדריישן בניסיון להפוך ללאומי ולהתחרות מול ה-WWF הצומחת של מקמהן, וארגוני ג'ים קרוקט הקשורים ל-NWA (שהפכו לוורלד צ'מפיונשיפ רסלינג לאחר שאיל התקשורת טד טרנר קנה אותם). לצערו של וואטס, הוא היה במקום השלישי במירוץ לשניים. למרות מוצר טלוויזיוני טוב מאוד, התקשו ה-UWF לצבור קהל כשרוב השמות הגדולים שלהם עזבו לאורות הבוהקים של ניו יורק, כולל הדרו מספר אחת של וואטס, סילבסטר 'ג'אנקיארד דוג' ריטר.

עוד משהו נורא עבור ה-UWF היה השפל הכלכלי במדינתם, אוקלהומה, באותו הסתיו, כשמלחמת המחירים מול ספקי הנפט מערב הסעודית הובילה לירידה של 67% במחיר בתוך ארבעה חודשים בלבד, כשחבית נפט נמכרת בקצת יותר מעשרה דולרים לחבית. תעשיית הנפט בארצות הברית קרסה, ובמשך כמעט רבע מאה התפוקה ירדה. הנתון המשמעותי עבור ה-UWF היה שהאבטלה באוקלהומה עלתה ל-8.9%, ורבים התקשו לגמור את החודש. עבור רובם, היה צורך להשתמש בכסף כדי לשים אוכל על השולחן ולא לפזר אותו על לילה של היאבקות.

כשהוא רואה את הכתובת על הקיר, בחר וואטס למכור לקרוקט את ה-UWF ב-9 באפריל, 1987, יחד עם האליפויות ורוב המתאבקים שנותרו בארגון, כולל ריק סטיינר, שיין דאגלס, סטיב "ד"ר מוות" ויליאמס, אדי גילברט, הפביולוס פריבירדס, ומתאבק צעיר ועולה בשם סטינג. למרות שכולם השיגו רמות שונות של הצלחה לאחר מכן ב-WCW, בתחילה נדמה היה שקרוקט והבוקר של JCP דאסטי רודס הרגישו שהכוכבים המבוססים שלהם גדולים יותר מהמתאבקים החדשים שרכשו מה-UWF. למרות נוכחות של שני קרבות על תארים של ה-UWF במופע הסטארקייד שנתי של קרוקט ב-26 בנובמבר (ויליאמס ניצח את ברי ווינדהאם תוך פחות משבע דקות כדי לשמור על תואר ה-UWF למשקל כבד שלו, ואלוף הטלוויזיה של ה-NWA ניקיטה קולוף הוריד את אלוף הטלוויזיה של ה-UWF, טרי טיילור, כדי לאחד את שני התארים), שמם של ה-UWF היה מת בדצמבר, פחות מתשעה חודשים אחרי שרכשו אותם.

קרוקט היה צריך ללמוד מהלקח של ג'רי ג'ארט וג'רי לולר בקנטקי וטנסי שלוש שנים קודם לכן. באותה התקופה, קונטיננטל רסלינג אסוסיאיישן של ג'ארט ולולר היה המלך הבלתי מעורער של דרום מזרח ארצות הברית, בתקופה בה עדיין כיבדו גבולות אזוריים. בתקופות מסוימות הם גם היו בקשר עם הנשיונל רסלינג אליאנס על הטריטוריות שלהם, ועם האמריקן רסלינג אסוסיישן של ורן גאנייה ממיניאפוליס.

מול ה-CWA היה הארגון המרדני אינטרנשיונל צ'מפיונשיפ רסלינג, שהובל בידי אנג'לו פופו ושני בניו, 'מאצ'ו מן' רנדי סאבאג' ו'ליפינג' לאני פופו. הארגון של ICW נוסד ב-1978 לאחר פילוג מכוער מארגונו של רון פולר, סאות'איסטרן צ'מפיונשיפ רסלינג, שהיה מבוסס בנוקסוויל, טנסי ובדותן, אלבמה. הוא מיד נחשב לארגון 'סורר', אחד מלא במתאבקים שלא יכלו לעבוד במונופול המבוסס של הארגונים באמריקה.

ללא כל תמיכה, הרגישה משפחת פופו שעדיף להם לתקוף, ועשו זאת בכך שסאבאג' - הכוכב הגדול שלהם - הופיע בתכניות של ICW ונתן פרומואים מעליבים על המתאבקים הגדולים של ה-CWA. הוא אתגר על שמאל וימין את הבוקרים של ממפיס ג'רי לולר, ביל דאנדי וג'רי ג'ארט, ואפילו ירד על ג'ארט, דאנדי וטוג'ו יאמאמוטו כ"פחדנים" כי לא הסכימו להילחם בו שלושה על אחד עבור תשלום של מאה אלף דולרים.

סאבאג' ידע, כמובן, שלא היה שום סיכוי שמישהו יסכים להצעות המוגזמות שלו. האיומים הפכו למכוערים. סאבאג' הכריז שאביו המנוח של לולר היה "מתהפך בקברו" אם רק ידע עד כמה הבן שלו פחד ממנו, ירד על כך שלא פרש עוד (למרות שלולר היה רק בתחילת שנות השלושים שלו), ואפילו דפק על הדלת של לולר עם צוות צילום כדי לדרוש קרב, כשהוא יודע ש'המלך' לא היה בעיר באותו היום. כפי שלולר זוכר, "הם עשו את המופע שלהם ואתגרו את כל המתאבקים במופע שלנו. הם לא דיברו על הקרבות שלהם, סאבאג' רק ירד עלי: 'הלכתי לבית של ג'רי לולר בממפיס וזרקתי אבן על החלון שלו והוא פחד ולא יצא.' דברים כאלה."

רוב האנשים תהו האם איומיו של סאבאג' היו איומי סרק, והשאלה כמעט נענתה בינואר 1980. סאבאג' הגיע לאירוע של ה-CWA באזור הביתי של ICW בלקסינגטון, קנטקי, ואמר למנג'ר של לולר, ג'ימי הארט, שהוא שם כדי לפגוע בלולר. באותו הלילה, האיום היה אמיתי. הגורל קבע שלולר לא יהיה בבניין, כי שבר את שתי העצמות ברגלו השמאלית התחתונה במהלך משחק פוטבול. סאבאג' זעם: הוא חשד שהמתאבקים יחשדו שבחר ברגע המסוים הזה לתקוף ויחשבו שהוא סתם מדבר.

כשהוא מבין שעליו להציל את כבודו, הפנה סאבאג' את תשומת ליבו לדאנדי, הבייביפייס מספר שתיים בארגון. הוא רכש בקופות כרטיסים לכל הרוסטר של ICW, בכוונה להפריע במיין איבנט של דאנדי באותו הלילה. באופן מדהים, הגורל שוב מנע את זה, כי מעריץ CWA, שלא היה מודע למתח מסביבו, תקף את הארט באמת במהלך הקרב לפני האחרון של הערב וגרם למהומה בלי קשר למתאבקי ICW. כשהמשטרה הגיעה במהירות להרגיע את המצב, אף אחד מהחבר'ה של סאבאג' לא העזו לפעול, והקרב של דאנדי עבר בלי תקריות.

למרות הבריחה הקרובה הזאת, דאנדי לא הצליח להתחמק בלי כלום. יומו הגיע אחרי שנפגש במקרה עם סאבאג', אנג'לו פופו, פז וות'לי ות'אנדרבולט פטרסון מחוץ למסעדה מקומית. אחרי החלפת מילים, דאנדי הוציא לכאורה אקדח, שסאבאג' הצליח לקחת ממנו לפני שהרביץ איתו לדאנדי, והשאיר אותו עם לסת שבורה. סאבאג' התרברב על ההתקפה ללא רחמים בתכנית הטלוויזיה של ICW, וכיוון שדאנדי היה מושבת לשישה שבועות היה קשה ל-CWA להכחיש זאת. דאנדי טען אחר כך שחטף מכה, ואמר שסאבאג' ברח כשהוציא את האקדח שלו.

הזמנים השתנו ב-1982 ומשפחת פופו התקשתה להתקיים. ICW צלעה בגלל דלדול בקהל המעריצים שלה, שנטש באופן חלקי בגלל שורת שמות גדולים שעזבו את הארגון בתוך זמן קצר. גם ניתן לטעון ש-ICW לא הרוויחה מכך שסאבאג' וחבריו היו אובססיביים לבזבוז כל כך הרבה מזמן הטלוויזיה היקר שלהם כדי לרדת על מתאבקים מארגון יריב במקום לקדם קרבות משלהם. גם כך, המרירות שעוד הייתה בין שתי הליגות עדיין לא מנעה מג'ארט לעשות את מה שהרגיש שהיה טוב לביזנס. הוא ולולר רכשו במהירות את הנכסים של ICW, והביאו את שכניהם הרעשנים אל תוך CWA.

"ארבע שנים, שמונה חודשים, שושה עשר ימים!" נבח סאבאג' כשצעד אל הסט של תכנית הטלוויזיה החיה של בוקר שבת של CWA, צ'מפיונשיפ רסלינג, לצד אביו אנג'לו כדי להתערב בקרב שכלל את האיי-טים חובשי המסכות. "אתה יודע עם מי אתה מדבר עכשיו?! איפה לולר?! אל תקרא לי כלום, בן אדם! אני אלוף העולם למשקל כבד! תביאו לפה את 'המלך'!" סאבאג' עבר לפעולה, וריסק תמונה ממוסגרת על ראשו, קרע תמונה של לולר וכיסח את הג'וברים הנרי רוטלדג' והפינק פנתר עם פיילדרייבר ופליינג אלבו דרופס. לאחר מכן הוא הוצא מהאולפן בידי המשטרה בפקודת הבוקר של CWA, אדי מרלין, לא לפני שסאבאג' יוכל לאתגר את לולר להילחם מולו בקרב כלוב פלדה.

 

[Diunim]

חלק ג'

למרות שזה לא היה ממש קרב בין ארגוני אמיתי, כי סאבאג', אנג'לו ואז גם לני הפכו לחלק מהרוסטר המבוסס של ה-CWA, היריבות הראשונית בהחלט הייתה כזאת, כמו שבישוף ניסה להשיג עם הול ונאש. הקרב הראשון בין סאבאג' ולולר היה ריצת מבחן, ופורסם רק למעריצים המקומיים בלקסינגטון ללא קידום טלוויזיוני או אנגל על המסך כדי לתמוך בו. למרות זאת, הוא עדיין משך קהל חזק של 8,000 מעריצים למה שהיה אמור להיות מופע רגיל ברופ ארינה. לאחר מכן הם ביצעו את הקרב המקודם הראשון שלהם ב-5 בדצמבר, 1983, קרב שהכפיל את ממוצע הקהל של CWA במיד סאות' קולוסיאום באותה השנה והביא 8,000 מעריצים, כך שהיה זה הקארד במקום הרביעי מבחינת כמות הקהל באותה השנה. הקארדים היחידים שניצחו אותו היו עם שני הופעות סלבריטאי מצד האומן הידוע אנדי קאופמן בקרבות האנדיקאפ מול לולר, והאתגר של לולר מול אלוף ה-AWA למשקל כבד, ניק בוקווינקל.

אם בישוף היה מכיר את רוחות העבר של ההיאבקות, ויכול היה ללמוד מהצלחותיהם של ניו ג'פאן וה-CWA, וגם מטעויותיהם של קודמיו בנוגע לפלישה הגרועה של ה-UWF, הוא לא יכול היה להיכשל. אם יעשה לזה בוקינג נכון, שני ארגונים יריבים שיתמודדו על בסיס שווה אבל עם אידיאולוגיות שונות יוכלו לשבור קופות במשך שנים, אולי אפילו עשורים. לא היה ספק בכך. WCW מול nWo עמד להיות האנגל הכי גדול בתולדות ההיאבקות, והחשוב מכל, כאדון הבובות שמושך בחוטים של שתי הקבוצות, ידע בישוף שהוא יהיה בצד המנצח בלי קשר לתוצאת הסטוריליין.

בכורותיהם של נאש והול בטלוויזיה היו התחלה חזקה לסטוריליין ההרפתקני של בישוף, אבל הוא ידע שעליהם לשתף פעולה עם מישהו גדול עוד יותר כדי ללכוד באמת את דמיון הציבור. כל מטרה פוטנציאלית בניו יורק הייתה עכשיו כבולה לחוזה ארוך-טווח, ולא היה אף אחד בסצנת האינדיז עם רמת החשיפה שרצה. הוא היה צריך להסתכל יותר קרוב לארגון שלו, ובמקרה היה לו מישהו ברוסטר שהתאים בדיוק: האלק הוגאן.

כמה חודשים קודם לכן, כשה-nWo היו רק רעיון דמיוני שעוד היה עמוק בתוך ראשו של בישוף, הוא ביקר את האלק הוגאן בביתו בטמפה כדי לשוחח על עתידו ב-WCW. בישוף גם היה בעיר כדי לנסות לטפטף להוגאן את הרעיון להפוך להיל לראשונה מזה חמש עשרה שנה, מאז לפני ימי האלקמניה. הוא שמע את התגובות השליליות שהוגאן קיבל לאחרונה ממעריצי WCW, שלמעשה היו שם מההתחלה אבל התחילו להתגבר. הקריירה של הוגאן הייתה מזוהה כל כך עם ה-WWF וסגנון ניו יורק של ההיאבקות, עד שלבסיס המעריצים הוותיק של WCW היה קשה לקבל אותו כאחד משלהם. הוגאן פלרטט עם רעיון הטרן קצת באוקטובר 1995, כשלבש שחור, גילח את שפמו ודיבר בחוסר כבוד על OJ סימפסון,אבל כעבור כמה שבועות הוא שינה את דעתו, הפסיק להתלבש כך והעמיד פנים שזה לא קרה.

כיוון שהוגאן הרוויח משכורת חסרת תקדים, ציפה בישוף שיצדיק את מה ששילם לו. הוא רצה שיתרום משהו משמעותי לארגון, ולא סתם יבוא ויטוס על אוטומט ברוטינה השחוקה שלו. הוא החליט שהיל טרן של הוגאן יהיה פורץ דרך, דרך מצוינת לבסס את נייטרו כתכנית ההיאבקות שאי אפשר להחמיץ. כשהציע את הרעיון להפוך את הוגאן לרע, ודיבר על פיודים פוטנציאליים בעתיד שבהם יעבוד מול יריבים חדשים כמו סטינג או עוד ריצה מול יריבו הגדול רנדי סאבאג', הוגאן לא הגיב. הוא בקושי לא הסתכל על הבוס שלו, הוא שנא כל כך את ההצעה. אחרי ששתק כמה דקות, ליטף הוגאן את שפמו המפורסם לפני שפנה לבישוף ואמר לו, "אחי, עד שתלך קצת במגפיים האדומים והצהובים שלי, לא יהיה לך מושג."

כשהוא מבין שזה מקרה אבוד, נטש בישוף את הרעיון ונשבע לא להציע את זה שוב. בפעם הבאה שהרעיון לטרן של הוגאן הוצע, הוא עצמו הציע זאת. הוא צפה בבית כשסקוט הול וקווין נאש הגיעו לטלוויזיה של WCW ועשו מלא רעש, והביאו כל כך הרבה עניין בעצמם ובמוצר של WCW. כמו תמיד, הוגאן היה נחוש להיות חלק מזה.

WCW קידמה את זה שלאאוטסיידרים יהיה חבר שלישי בצוות שלהם באירוע באש אט דה ביץ' בדייטונה ביץ', פלורידה ב-7 ביולי. בשבועות לקראת האירוע, בישוף לא היה בטוח מי יהיה האיש השלישי. הדבר היחיד שידע על בטוח הוא שזה יצטרך להיות מישהו מתוך WCW. הרעיון המקורי שלו היה שלקס לוגר יצטרף לצמד - בגלל העבר הקרוב שלו ב-WWF - אבל התכנית דלפה לצהובונים אז הוא חשב על כך מחדש. לבסוף הוא החליט על סטיב 'סטינג' בורדן, בייביפייס נצחי עם פנים צבועים. הוא היה מועמד חזק, מישהו שמעריצים רבים החשיבו לפנים של WCW בגלל שמעולם לא עבד אצל ה-WWF. בישוף הרגיש שלהפוך את סטינג להיל בפעם הראשונה יגרום לאנשים לדבר, ויעשה אימפקט מידי, מה שרצה.

בורדן די לא רצה בכך. עם כמה שידע שלאאוטסיידרים היה מומנטום ושהקריירה שלו תרוויח מהקשר איתם, הוא גם לא רצה לזרוק את תמיכת המעריצים שצבר בתשע השנים האחרונות. כפי שאמר בישוף, "סטינג קיבל את זה. לא התלהב מאוד, אבל קיבל את זה. כולם ראו את הכוח שהסטוריליין הזה צבר. בתוך כמה שבועות, הוא כבר היה אחד מהסיפורים הכי מעניינים בחמש או עשר השנים האחרונות." כשהצמד דיבר על דרכים פוטנציאליות שאנגל הפלישה יתפתח מהטרן של סטינג, שיחה פתאומית מהוגאן שינתה את הכול.

בישוף לא ראה את 'ההאלקסטר' כבר כמה חודשים, לא מאז שיצא מהבית שלו לאחר שהעז להציע לו היל טרן. מאז, הוגאן לקח קצת חופש כדי לצלם את הסרט הזול האחרון שלו, שיצא ישר לווידיאו, בקליפורניה. קומדיה לכל המשפחה בשם סנטה עם שרירים. כשהוגאן ביקש מבישוף לטוס ללוס אנג'לס לפגישה ב-26 ביוני, סגן הנשיא של הארגון הסכים בחשד. הצמד נהנה בחוץ ושתה בירה כשעישנו סיגרים יקרים, ואז הוגאן הבהיר את כוונותיו. "אחי, מי האיש השלישי?" הוא שאל בקולו העמוק והבטוח. "אה, אני עדיין לא בטוח," הגיב בישוף, לא ממש אומר את האמת. "אני חושב שאתה מסתכל עליו," הכריז הוגאן.

בישוף התעניין בהצעה, אבל גם הופתע והיה מבולבל. הוא אמר שהדרך היחידה שזה יעבוד תהיה אם הוגאן יהפוך להיל, אותו הדבר שדחה לחלוטין בתחילת השנה. הוגאן ידע שזה בא, אבל כבר הבין מה צריך לעשות. כשהוא מרכין את ראשו, הוא הודה בפני עצמו כמו שהודה בפני בישוף, "בראדר... אני כבר שם."

"להוגאן היה ראש עסקי והוא ראה את רכבת המזומנים עוזבת וחשב, 'היא לא זזה כל כך מהר, אני עוד יכול לקפוץ עליה.'" נזכר קווין נאש. אמנם מילותיו היו ציניות, אבל היה נכון שהתזמון של הוגאן לא היה מקרי. נשארו לו רק עוד שני מופעים בתשלום בחוזה היוקרתי שלו והוא ידע שמעמדו נפגע מאוד עם הגעת נאש והול, בנוסף לרייטינג החזק שנייטרו השיגה בהיעדרו. כמתאבק הכי מודע לעסקים בהיסטוריה, הוגאן ביצע מהלך מחושב שיבטיח שימקסם את השווי הפוטנציאלי שלו ב-WCW, או ב-WWF, ברגע שהעסקה שלו תיגמר באוקטובר.

"באותו הזמן הבנתי שהאלק הוגאן היה מנהל מו"מ מצוין," מודה בישוף. "הוא ראה את הסיפור של האאוטסיידרים מתפתח, ורצה להיות חלק ממנו. אם מישהו יכול להריח הזדמנות ולנצל אותה לטובתו, זה הוגאן." אמנם בישוף זיהה ששינוי הגישה של הוגאן נועד לשרת אותו, אבל הוא גם הבין שהמתאבק התאים לחלוטין למה שרצה שהאיש השלישי בקבוצה הפולשת ייצג. לא רק שהאלק הוגאן היה המתאבק הכי מפורסם בעולם, בעל כריזמה והילה שתוכל לסחוב את האנגל לגבהים חסרי תקדים, אלא שגם היה הפנים של שנות התהילה של טיטאן.

עם כמה שהתביעה של וינס אילצה את ריק לגרום להול ולנאש להודות בשידור שהם לא עבדו בשם ה-WWF, זה שהוגאן יצטרף אל הצמד רק יחזק את התחושה הזאת בעיני המעריצים. בישוף ידע שהצופים יפרשו בעצמם מי מייצג את מי, ויוסיפו לגיטימציה ועוד קצת סקרנות לסטוריליין בלי שייאלץ להפר זכויות יוצרים. בישוף ידע שתמיד יוכל לטעון שלא עודד את הטענה הזאת ישירות, אלא פשוט - לא בכוונה - אפשר אותה.

בישוף התלהב מהרעיון שהוא והוגאן עמדו לבצע, אבל עדיין שמר על זהירות. הוא ידע שאמנם התכנית היא רק אנגל עבורו, אבל תשנה את החיים של הוגאן. עבור סטיב בורדן להפוך את סטינג להיל אחרי תשע שנים זה מסוכן. עבור הוגאן - שהיה עוד יותר אהוד בשיאו - לבגוד ב"האלקמניאקס" הנאמנים שלו אחרי כמעט חמש עשרה שנה היה בלתי נתפס.

כשהוא דואג שהוגאן ישנה את דעתו ברגע האחרון, בישוף דיבר שוב עם בורדן, שהסכים להיות מחליף אם מאיזו שהיא סיבה הוגאן ירגיש שלא יוכל לעשות זאת. אם הוגאן לא ירצה לעשות זאת בישוף לא יוכל לעשות כלום: סעיף השליטה היצירתית שהוגאן השיג לעצמו אמר שהוא שלט בכל דבר שהדמות שלו עשתה.

 

[Diunim]

חלק ד'

הוגאן נשאר חלוק בדעתו בימים לקראת באש אט דה ביץ', פקפק בהחלטה שלו כמה פעמים וחשב על ההשלכות בלבו. הוא היה גיבור למיליונים, הוא דיבר עם ילדים גוססים שמשאלתם האחרונה הייתה לפגוש אותו, הוא תמך במוסר גבוה של אמירת תפילות ואכילת ויטמינים שדור שלם דקלם, ועכשיו הוא עמד לוותר על כל זה כדי להביא עניין לסטוריליין מתוסרט. הוא החליט: הוא עמד להגיד לבישוף שזה רעיון רע ובמקום להציע שהוא יהיה גיבור הסיפור: האיש שיעמוד ויילחם עבור WCW מול 'האאוטסיידרים'.

כשהוא ובישוף דיברו שוב, הצליח המנהל לשכנע אותו לחשוב מחדש על החלטתו ולהמשיך עם הטרן. הוא הזכיר להוגאן שזה היה הרעיון שלו מלכתחילה ושהוא פשוט קיבל רגליים קרות ככל שהיום התקרב. הוגאן הסכים, אבל נשאר במצב מתוח כל כך בנוגע לכל הדבר עד שבישוף, גם ביום המופע, לא ידע למה לצפות. כדי להבטיח שהוגאן יישאר רגוע, שמר עליו בישוף מבודד משאר המתאבקים בביתו של הבוקר, קווין סאליבן. הוא לא רצה שאף אחד ברוסטר ילחש לו משהו, ויגיד לו באנוכיות שזה רעיון רע, ושהוא לא צריך לבצע אותו.

בישוף התחיל לבסוף להירגע כשהוגאן הגיע לבניין בלימוזינה השחורה שלו שעה לפני תחילת המופע. מסופק שנוכחותו של הוגאן אומרת שהוא יבצע את האנגל, שוב דיבר בישוף עם סטיב בורדן והודה לו על מקצוענותו, ואמר לו שהעריך את רצונו לבצע את התפקיד אם היה נדרש. בינו לבין עצמו, הוקל לבורדן שהוגאן יהיה זה שימכור את ערכיו עבור הכסף ולא הוא. עם כמה שהסטוריליין הזה יחזק את דמותו השחוקה, בורדן הרגיש עדיין שלהיות בייביפייס קצת פחות אהוד זה עדיף על פני להיות היל בוגדני. הוא חשב שברגע שילבש את הכובע השחור הזה, הוא לא יוכל לחזור משם.

אבל הוא כן קצת כעס על בישוף שלא האמין שממש יצליח באנגל. ברגע שהוגאן נכנס במשחק פוליטי אנוכי, הוא נזרק הצידה ללא כל מחשבה. הכעס האמיתי הזה הופיע לבסוף על המסך. בורדן לקח במהירות את עצתו של סקוט הול והמציא את עצמו מחדש כגרסה אפלה יותר של דמותו, שומר אימתני שזכה להשראה מסרט הפולחן "העורב". זה הוביל לכך שהוביל את סטארקייד עם הוגאן ב-1997, המופע שמשך את הביירייט הגבוה ביותר בתולדות WCW.

בינתיים, מאחורי הקלעים בדייטונה בבאש אט דה ביץ', דיבר הוגאן עם בישוף בחשאי על הריאיון לאחר הקרב שהיה עליו לתת לאחר המעשה הנורא. כאן בישוף - שהבין שהשם 'אאוטסיידרים' כבר לא יתאים כשהוגאן יתערב - המציא שם לתנועה בפעם הראשונה: הסדר העולמי החדש. היה זה ביטוי שיצא מעולם הפוליטיקה, והקונוטציות של השם רמזו על שינוי דרמטי. זה התאים לחלוטין לאתוס ההשתלטות העוינת שבישוף הציג, ולהפתעתו הנעימה הוגאן הסכים.

קווין נאש וסקוט הול הגיעו לזירה באותו הלילה למה שפורסם כקרב שלשות מול סטינג, לקס לוגר ורנדי סאבאג'. הקרב הפך להיות קרב שלושה על שניים, בלי הוגאן - שהצגתו הגדולה נשמרה לסיום הקרב. כפי שסקוט הול גילה לאחר מכן, גם הצמד לא היה בטוח לחלוטין מי יהיה האדם השלישי, כי נוכחותו של הוגאן בבניין נשמרה בסוד. "לא היה לנו מושג מי זה עמד להיות," הוא נזכר, "רצינו שזה יהיה האלק, אבל הייתה לו שליטה יצירתית בחוזה שלו והוא לא היה חייב לעשות שום דבר שלא רצה לעשות. הלכנו לזירה ובכלל לא פגשנו את האלק עדיין - אני פגשתי אותו קצת ברסלמניה 9 אבל לא הכרתי אותו. בישוף רצה שזה יהיה האלק, אבל לפני שיצאנו הוא אמר לנו, 'אם האלק לא יבוא, אני אלך על סטינג.'"

הקרב התרחש כשהאאוטסיידרים ביטלו את החיסרון המספרי כשהדיחו את לוגר מהקרב עם פציעה מזויפת במהלכה פונה באלונקה. היה זה קרב די חד גוני רוב הזמן, עד שמכה מתחת למפשעה מנאש לסאבאג' לאחר שש עשרה דקות הייתה הסימן שהוגאן, שצפה, יתחיל לפעול. מאחורי המסך אמר המתאבק הגדול תפילה אחרונה והצטלב, לפני שיצא לעשות את הדבר היחיד שתמיד נשבע שלא יעשה.

כשהאלק צעד בשביל הכניסה, כל מי שצפה היה בטוח שיחזור לתפקיד המוכר שתמיד עשה כל השנים הללו. זה של הגיבור הבייביפייס הגדול, שבא להציל את היום. אף אחד, גם לא שלישיית הפרשנים של בובי הינן, טוני שובאני ודאסטי רודס, לא יכול היה לדמיין לרגע את מה שעמד לקרות. זה לא היה חריג בכלל: בישוף העדיף את זה ככה, לכעסו של הינן הוותיק.

"בישוף לא אמר לנו את הסופים של האנגלים או הקרבות ששודרו," התלונן הינן, "הוא הצדיק את זה כשאמר, 'אני רוצה שתגיבו כאילו זה שוט.' אמרתי לו שאם זה היה שוט לא היינו אומרים כלום, כי מעולם לא ראינו אחד קורה בזירה. אמרתי לו שעדיף פשוט להגיד לנו מה קורה כדי שנוכל לחזק את המוצר."

היה בכך עוד משהו לפי בישוף, שהרגיש שלפרשנים היה את ההרגל הבעייתי לחשוף את מה שעמד לקרות כשהיו מודעים לתוצאה. הוא רצה שתגובתם תהיה אורגנית וכנה, כאילו צפו בכך מבעד לעיני המעריצים. לצערו, במקרה הזה זה פגע בו כשהינן פלט בלי לדעת, "באיזה צד הוא?" כשהוגאן צעד בשביל הכניסה. הפרשן לא ניסה לגרום לעצמו להיראות חכם כשחזה את האנגל, הוא פשוט מעולם לא חשד שמישהו יהיה אמיץ מספיק - או אולי טיפש מספיק - להפוך את הוגאן להיל מלכתחילה. הוא בסך הכול שאל שאלה כדי לשחק את האיש הרע. מבין כל המקרים, הוא ממש צדק הפעם.

אפילו שהינן שאל את השאלה וזרע קצת ספקות אצל הצופים, עדיין אף אחד לא באמת האמין שהוגאן יהיה האדם השלישי. ואז בפעולה שזעזעה את היסודות היציבים שעליהם נבנתה ההיאבקות המקצועית המודרנית, דחף הוגאן את השופט מהדרך כדי להבטיח שהמצלמה תתמקד אך ורק בו, ונתן את הלגדרופ המפורסם שלו ליריבו הנצחי סאבאג'. הוא עצר לרגע כדי להבין מה עשה, לפני שהביט באיום אל הקהל והפיל את הרגל עוד פעמיים כדי להבהיר את כוונותיו שם בבית: האלק הוגאן היה בחור רע עכשיו.

"קריירה של פעם בחיים ירדה באסלה. תיהנה מזה חבר, אתה צריך לעמוד ולהסתכל על עצמך במראה," אמר דאסטי רודס הזועם, וסיכם את מחשבות כח הצופים. התגובה בבניין הייתה דומה, תדהמה וזעם, כשהקהל בדייטונה היה קרוב להתפרע יותר ממה שקהל באירוע מרכזי בתשלום היה קרוב אי פעם. מיד מטח פסולת פגע בזירה, כשכוסות חד פעמיות, פופקורן, מרצ'נדייז של הוגאן ועלונים מקומטים נזרקו אל הזירה בהפגנת זעם ענקית. מעריץ אחד כל כך כעס ממה שקרה עד שרץ אל הזירה כדי לקחת את העניינים לידיים, רק כדי שקווין נאש יעלף אותו במכה אחת.

 

[Diunim]

חלק ה'

מין ג'ין אוקרלנד, בן בריתו הוותיק של הוגאן על המסך, נכנס אל הזירה המלאה בזבל וניהל את הריאיון ההילי הראשון מזה עשור של המתאבק האגדי.

[ג'ין אוקרלנד:] האלק הוגאן, סלח לי. סלח לי! אבל על מה למען השם אתה חושב?

[האלק הוגאן:] מין ג'ין, הדבר הראשון שעליך לעשות זה לומר לכל האנשים האלה לשתוק אם הם רוצים לשמוע את דבריי. הדבר הראשון שעליך להבין, בראדר, זה שהחבר'ה האלה הם העתיד של הרסלינג. אתה יכול לקרוא לזה "הסדר החדש בעולם הרסלינג" (New World Order Of Wrestling) שני הבחורים האלה הגיעו מארגון גדול בצפון, וכולם תהו מיהו האדם השלישי. נו, מי בקיא בארגון ההוא יותר ממני, בראדר? תן לי לומר לך משהו: אני הפכתי את הארגון ההוא למפלצת, אני גרמתי לאנשים שם להיות עשירים, אני גרמתי למנהלי הארגון ההוא להיות עשירים. בסופו של דבר, השם "האלק הוגאן", והאדם "האלק הוגאן", הפכו להיות יותר גדולים מהארגון כולו. בשלב הזה ביליונר טד רצה לדבר עם האלק הוגאן, וביליונר טד הבטיח לי סרטים, בראדר. ביליונר טד הבטיח לי מיליוני דולרים. ביליונר טד הבטיח לי קרבות בקנה מידה עולמי. ולגבי ביליונר טד, אריק בישוף וכל WCW, משעמם לי, בראדר. זאת הסיבה ששני הבחורים הללו, ה"אאוטסיידרים" לכאורה, הם האנשים שאני רוצה שיהיו חבריי. הם הדם החדש בהיאבקות מקצועית. ולא רק שנשתלט על כל עסקי הרסלינג עם האלק הוגאן והדם החדש, המפלצות שלצידי, אנחנו נחסל את כל מי שיעמוד בדרכנו, מין ג'ין.

[ג'ין אוקרלנד:] תסתכל על כל הזבל שיש בזירה. כך ייראה עתידך במידה ואתה רוצה להסתובב עם האיש הזה, הול, והאיש הזה, נאש.

[האלק הוגאן:] מבחינתי, כל הזבל הזה בזירה מייצג את האוהדים כאן. במשך שנתיים, בראדר, נשאתי את ראשי למעלה בגאווה במשך שנתיים. עשיתי הכל עבור ארגוני הצדקה. עשיתי הכל עבור הילדים. לאחר קבלת הפנים שקיבלתי כשיצאתי לכאן, YOU FANS CAN STICK IT, בראדר. כי אלמלא האלק הוגאן, אתם לא הייתם כאן. אלמלא האלק הוגאן, אריק בישוף עדיין היה מוכר בשר במשאית במיניאפוליס. ואלמלא האלק הוגאן, כל מתאבקי ה-Johnny Come Lately בארגון לא היו נמצאים כאן. אני מילאתי אולמות עד אפס מקום בכל העולם, בראדר, כשהם עדיין מילאו דלק במכוניתם כדי להגיע לבית ספר תיכון. במצב הנוכחי, בראדר, עם האלק הוגאן והארגון העולמי החדש של ההיאבקות, אני והדם החדש לצידי, whatcha gonna do when the New World Organization runs wild on you.

מאחורי הקלעים אריק בישוף ניגב את הזיעה ממצחו ונאנח בהקלה. למרות כמה טעויות בנוגע לשם הקבוצה בסוף הריאיון, הוא שמח מאיך שהתכנית התממשה. הטרן עבד באופן מושלם, והשיג את התגובה המדויקת שקיווה. "ידעתי שלא רק שזה עבד, אלא שזה יצא אובר בגדול. ממש גדול," הוא התרברב. "מזל טוב," עובד משרדי אחד אמר לו, "עכשיו תמיד יזכרו אותך כמי שעשה טרן להאלק הוגאן." בישוף הרשה לעצמו רגע קטן ליהנות מהתהילה עם בירה קרה, לפני ששקל את מה שעשה.

לעשות טרן להוגאן היה המהלך הכי מסוכן עד עכשיו, הרבה יותר מלשדר את נייטרו בשידור חי כל שבוע מול ה-WWF.

הוגאן - למרות האהדה הנחלשת שלו - עדיין נחשב בעיני אנשי טרנר לגורם משמעותי ברייטינג של הטלוויזיה, המספרים של האירועים והמרצ'נדייז. הוא גם ממש נחשב לגיבור בעיני מיליוני ילדים שאולי נבהלו מהמלך. התקווה של בישוף היה שאובדן המעריצים הצעירים ומשפחותיהם תנוטרל בגלל חזרת הגברים המבוגרים שלא צפו במוצר. כפי שהרסלינג אובזרבר הניח:

עבור המעריצים המבוגרים והוותיקים, לראות את השם הכי גדול בהיאבקות אמריקנית עושה טרן לראשונה ברמה לאומית יביא עניין בצורה ענקית, בעיקר לטווח הקצר.

כמה ימים לאחר מכן הגיע הרייטינג לנייטרו ששודר אחרי באש אט דה ביץ'. בישוף התלהב: התכנית השיגה רייטינג של 3.5, נקודת רייטינג מלאה יותר מ-RAW. היה ברור שאנשים התעניינו בטרן של הוגאן, גם אם בישוף ידע שהמבחן האמיתי יבוא בשבוע לאחר מכן. עניין גובר היה משהו אחד, אבל צופים קבועים זה המפתח. לשמחתו, השבוע הבא היה דומה, כי נייטרו שוב ניצחה את RAW בקלות. ברגע הזה בישוף ידע שהוא והוגאן עשו החלטה נכונה. אנשים ממש התעניינו באנגל של ה-'nWo' ובכיוונים שהיא עמדה ללכת אליהם.

כשווינס מקמהן ניסה להתמודד מול ההובלה המרשימה ש-WCW השיגה במלחמות ליל שני, הוא שוב נפגע בגלל עזיבות של כוכביו הגדולים. העזיבה המרכזית הראשונה הייתה אחת שכל התעשייה ציפתה לה, כשמעמדו של ג'ים 'האולטימייט ווריור' הלוויג ב-WWF הוביל לעימותים פחות מארבעה חודשים לאחר שחזר לארגון.

הבעיות צצו כבר ביוני כשהלוויג עבד בכמה קרבות האוס שואוז מול ליאון 'ויידר' ווייט. השניים נתנו קרבות שנמשכו פחות מדקה בגלל הפציעות שהיו לשניהם, והווריור יצא אובר בכל לילה. אבל לווייט נמאס כי הלוויג לא הראה שום תודה על מה שעשה עבורו, וכי ההפסדים פגעו בהילה המאיימת שפעם הייתה לו.

אחרי שעשה את הקרב והג'וב שלושה לילות רצופים לפני קהל דליל ברוקפורד, פאוריה ומולין, ווייט הופתע כשעיתוני ההיאבקות היפנים המכובדים התחילו לדווח על הפסדיו התכופים. הוא חשב שהפסדים במופעים קטנים לא יצאו מהערים שהתרחשו בהן, וכאטרקציה חשובה בעברו ביפן הסיפורים הטרידו אותו. הוא ידע שהם יפגעו במוניטין החזק שלו במדינה, ואולי יפגעו בתעסוקה העתידית שלו אם מערכת היחסים שלו עם ה-WWF תיפגע.

כשהגיע אל הרוזמונט סנטר הגדול יותר בשיקגו, הוא הופתע כשהאייג'נטס אמרו לו לעשות את אותו קרב של עשרים שניות מול קהל גדול של 13,650 מעריצים. כשהוא כבר ממש כועס בגלל שחזר מוקדם מהניתוח בינואר, החליט ווייט לקחת עניינים לידיו. לאחר סדרת קלוזליינים מהווריור הוא סירב להישאר שוכב לפי התכנית, התגלגל מהזירה והלך. השופטים עצרו אותו כשהגיע לאחורי הקלעים, והזהירו אותו שאם לא יסיים את הקרב כנראה יפוטר ברגע שווינס ישמע על כך. ווייט הסכים ביובש, אבל שוב סירב להפסיד בהצמדה, אלא הרשה לעצמו להיספר בחוץ אחרי עוד מטח מהמכות של ווריור.

ווייט לא היה היחיד ששנא את הניצחונות של הלוויג על כל אדם ברוסטר, זכות שרבים הרגישו שלא הגיעה לו בגלל כפיות הטובה שלו. זה גרם לסביבה רעילה מאחורי הקלעים, כאב ראש שווינס לא רצה לאחר שהקליק הידוע לשמצה התפרק סופסוף. הוא ידע שהוא צריך רוסטר עם מורל גבוה, אחד בו כולם יילחמו ביחד מול WCW, אז השנאה כלפי הלוויג די הטרידה אותו.

בצד השני של המתרס, מקור הבעיות המרכזי מצד הלוויג היה קשור להתעקשותו הנחושה על הגנה על דמותו מפני צוות השיווק של ה-WWF. היה זה הסכם שהרגיש שהפרו בפגישת ספונסרים כמה שבועות לאחר התקרית עם ויידר, כשהסלוגנים והדמות שלו שומשו בידי טיטאן בלי אישור. הייתה זאת אי הבנה פשוטה. הבעיה הייתה שהעסקה של הלוויג אומתה ברגע האחרון, וצוות השיווק לא ידע על התנאים הנוקשים שנכתבו בחוזה שלו ואסרו על שימוש בחלק מהמשפטים והסמלים שלו.

ה-WWF ידעו כבר כמה חודשים שהיה להם נציג בפגישה הזאת, והם בנו דוכן לפני חזרתו של הלוויג. לאחר החזרה של האולטימייט ווריור לטלוויזיה, רצו טיטאן שיהיה לו ייצוג בפגישה כי קידמו אותו כאחד מהכוכבים הגדולים שלהם. אלו שהיו אחראים לטיפול באירוע הדביקו במהירות את צבע הפנים הרשום של הווריור ואת הסלוגן "תמיד תאמין" שלו בצד הדוכן, רק כדרך לערב אותו. הם לא ידעו שהשימוש בשניהם היה אסור, ולא לצרות שזה יגרום.

אחראי השיווק של ה-WWF, ג'ים בל, ידע. אחרי שראה את הדוכן החדש הוא ידע שתהיה בעיה, והבין מיד שהארגון הפר ישירות את התנאים שהיו בחוזה של הלוויג. הוא החליט ששיטת ההגנה הכי טובה היא התעלמות, וחשב שאם הלוויג לא יגלה לא יקרה שום נזק. אולי זאת לא הייתה בעיה אם לא היה ממש משקר כשניסה למנוע מהלוויג להגיע לאירוע עד שהמתאבק הנבון חשד מיד. הלוויג החליט לחקור. הוא הגיע ליריד עם חברתו והזדעזע כשראה את הסימנים הרשומים שלו מנוצלים. "ווריור השתגע," נזכר ג'ים קורנט, "הוא אמר, 'השתמשתם במשפט ובלוגו שלי, אבל הכול יהיה בסדר אם תקנו מיליון מספרי הקומיקס שלי בדולר לחתיכה.' כולנו חשבנו, 'מה לעזאזל? הבחור רוצה מיליון דולר כי שמנו את הלוגו המזדיין שלו על דוכן? שיזדיין.'"

 

[Diunim]

חלק ו'

עם כמה שהלוויג הרגיש נבגד בגלל מה שהרגיש שהיה חוסר כבוד עבורו, הוא עטה פרצוף אמיץ וייצג את הארגון בכבוד. ברגע שחזר למלון הוא ניסה להתקשר ללינדה מקמהן, אשת הקשר שלו, אבל לא הצליח להשיג אותה. כתוצאה מכך הוא עדיין כעס כשהגיע לאינדיאנפוליס ב-28 ביוני לתחילת מופעי האוס שואו. שם הוא ומקמהן ערכו שיחת טלפון מתוחה, והלוויג יידע את יושב הראש שהוא זעם שאמונו הופר וששיקרו לו. מקמהן - שכבר ממש נמאס לו לשמוע את הדרישות הלא הגיוניות של הלוויג - הגיב ביובש, "היי, חרא קורה. אנשים משקרים לי בכל יום." כשמקמהן שוב סירב לרכוש את חוברות הקומיקס של האולטימייט ווריור במחיר מופקע כפי שהלוויג ביקש, החליט המתאבק ששמע מספיק. הוא יצא מהמרקט סקוור ארינה, והפר את אחד מהחוקים של מקמהן, שאם פרסמו אותך ואתה יכול להתאבק מבחינה פיזית, אז אתה עובד. "זה הדבר הכי חמור בעסקים שלנו," אמר מקמהן, "אתה לא יכול לסרב להגיע כשפרסמו אותך."

כשנהיה ברור שהלוויג גם לא יגיע לקרבות שנקבעו לו בדטרויט ובפיטסבורג ביומיים הבאים, הבין מקמהן שיהיה עליו להחליף אותו. הוא כבר נאלץ לתת החזרים בשווי מאות דולרים באינדיאנפוליס בגלל היעדרו של הלוויג, והוא רצה להקטין את הגירעון בשתי הערים האחרות, שהיו שווקי מפתח ב-WWF. וינס ביקש בהתחלה מברט הארט להופיע בקרב חד פעמי, אבל הוא לא הצליח להגיע בהתרעה קצרה כל כך בגלל מחויבויות אחרות. כשהוא נואש, הקיש מקמהן את אזור החיוג של ארקנסו וחייג את מספרו של סיד אודי, שנודע בעסקים כ'סייקו סיד'.

אודי לא עבד ב-WWF מאז ינואר, ועזב בכעס בגלל כעסים גדולים על הדרך שהרגיש שהקליק פגעה בקריירה שלו. כשהיה בפיוד מול קווין נאש עוד ב-1995, הוא ממש התווכח עם יריבו בנוגע לדרך בה יבצעו את הקרבות שלהם. כוותיק ביניהם, הוא לא היה מוכן לוותר לגחמות של נאש, גם אם היה אלוף ה-WWF אז. הקליק לא אהבו זאת, והשתמשו במעמדם אצל מקמהן כדי שאודי ירד בקארד אל קרבות הפתיחה. המתח הגיע לשיא ב-6 בינואר, 1996, בניו האבן, קונטיקט כשסיד, הודות למהלכי הקליק, התבקש להפסיד לחברו האמיתי אבל הג'ובר של הארגון, בוב הולי.

אודי הרגיש שזה שמישהו במעמדו התבקש להוציא אובר דמות שהייתה המפסידן הנצחי היה מהלך פוליטי. הוא החליט לזרום עם הבוקינג הנקמני לטובתו של הולי, ואז לעזוב את ה-WWF לנצח לאחר מכן. בפעם הראשונה שהולי שמע שינצח בקרב היה כשאודי הנבוך נכנס לחדר בו החליף בגדים ושאל, "אז, איך אתה רוצה לנצח אותי?" זה היה כל כך לא אמין עד שהולי הניח שצחק. אודי אמר שלא - הם באמת התאבקו אחד מול השני וירימו להולי את היד. הולי הניח שחברו כועס עליו, אבל אודי הבטיח לו שלא. "זה הם," הוא נחר, מתכוון לקליק. "הם דופקים אותי. שיזדיין הארגון, אני גומר אחרי הלילה."

גם הולי הרגיש שזה עלבון עבורו לנצח בקרב, כי הוא הבין שסיד היה כוכב במעמד מיין איבנט וקיבל פוש כזה, והוא היה ג'ובר עלוב בשרשרת המזון שהפסיד לכולם. הוא לא הרגיש בנוח מכל המצב וניסה לצאת מהדרך כשאודי התעצבן והשתולל מאחורי הקלעים.

בקרב לא היו בעיות. סיד הוציא את הולי אובר נקי לאחר קרוסבאדי מקרי, ואז חזר אל מאחורי הקלעים כשהוא מעמיד פנים שנפצע בצווארו. לפי הולי, זה היה שקר: אודי זייף פציעה כדי שיוכל לעזוב את ה-WWF ולברוח מהפוליטיקה של הקליק. הוא טס הביתה לארנסו, ואז לאחר כמה שבוועת התקשר לג'יי ג'יי דילון ולווינס מקמהן להגיד להם שהרופא שלו ייעץ לו לא להתאבק עוד לעולם. הוא הכריז על פרישה באופן פומבי במופע היאבקות מקומי בממפיס ב-2 במרץ. לאחר מכן קיבל עבודה כחקלאי, ואהב את סגנון החיים הרגוע הרחק מעסקי ההיאבקות התובעניים.

כשהרים את הטלפון שלו לאחר חצי שנה ב-29 ביוני ושמע את קולו הבולט של וינס מקמהן בקצה השני, הוא הופתע בלשון המעטה. "מה שלומך, חבר?" שאל מקמהן. שאל מקמהן, ואודי הבין מיד מה מגיע. "תראה, אני צריך שתעשה לי טובה. ווריור הבריז מכמה מופעים והשאיר אותנו בחרא. אתה יכול לעזור לי ולהתאבק עבורי פעמיים? אני אהיה חייב לך..." אודי ממש התכוון לא להתאבק שוב, אבל מקמהן היה איש שהיה קשה לסרב לו. הוא גם הבין שכיוון שהקליק עבדו עכשיו בשני ארגונים שונים, מעמדם ב-WWF פחת מאוד. שדה המוקשים הפוליטי שהתקשה להיאבק בו בפעם האחרונה כבר לא היה בעיה. סיד הסכים לעזור למקמהן, ואז שאל את השאלה שהיה אמור לשאול כנראה בתחילת השיחה. "אז וינס, מתי המופעים?" מקמהן צחק בצורתו הייחודית ואמר לו, "טוב, הראשון הוא בדטרויט הלילה, והשני הוא בפיטסבורג מחר!" אודי כבר לא יכול היה לסרב, אז הוא הסכים לקפוץ על מטוס שכור לדטרויט למופע. מהר מאוד הוא חזר לחלוטין אל ה-WWF, עם הבטחה לעוד פוש גדול כתודה על כך שעזר למקמהן.

עם כמה שאודי היה פתרון טוב לטווח קצר למחסור בכוכבים שנשאר לאחר עזיבתו של ווריור, היו מתאבקים שלא שמחו על חזרתו והפוש המיידי לפסגת הקארד. עבור רבים מהמתאבקים מתחתיו זה הרגיש כמו סטירה בפניהם. הם ראו את המצב של ווריור כהזדמנות עבור ה-WWF לקחת סיכון ולמנף אחד מהם במקום כמחוות הערכה עבור עבודתם הקשה. במקום מקמהן פשוט חזר לעצמו ונתן פוש לבחור הכי גדול שיכול היה למצוא, גם אם אודי היה ידוע לשמצה באותם פגמים כמו הלוויג.

לא וורקר חזק מלכתחילה, אודי היה עוד יותר מוגבל מקודם בגלל בעיות הצוואר שלו. (למרות שאודי לא ממש נפצע בצווארו בקרב ההאוס שואו בינואר מול הולי, כן היו לו בעיות צוואר טורדניות לאחר קרב כלוב מול קווין נאש ב-1995.) עבור אלו שנאלצו להוציא אותו אובר, המשמעות הייתה לעבוד קשה עוד יותר כדי להוציא ממנו קרב מכובד. רבים הסתכלו על מעמדו של אואן הארט כדוגמה למה המצב של סיד הכעיס אותם. הארט היה מעולה לגמרי בזירה, אחד שרבים הרגישו שהגיעה לו עוד הזדמנות לעלות לפסגת הקארד, אבל הוא היה קטן עבור ה-WWF. ניתנה לו ההזדמנות הגדולה שלו ב-1994 ואז הוא חזר אל תחתית הקארד כשזה נגמר, בעוד שאודי המוגבל אך המרשים פיזית קיבל סיכוי אחרי סיכוי. במקום לעבוד בפסגה, אואן נאלץ לחטוף סקוואשים מאודי בהאוס שואוז תוך פחות מדקה.

באירוע של דטרויט, החליטו ה-WWF להכתים את שמו של ווריור בעזרת הכרוז ביל דאן. בנאום הפתיחה שלו הוא יידע את הקהל ש"האולטימייט ווריור לא כאן כי [במילותיו] הוא מסרב להתאבק בעיר כמו דטרויט," והעביר את ההיט עבור החמצת המופע ישירות אל הלוויג והרחק מה-WWF. דאן הבטיח ש"המתאבק המטורף ביותר ב-WWF" יחליף את ווריור, בהתייחסו לאודי החוזר. בגלל המגבלות של הפציעות שלו וזה שלא התאבק כבר חצי שנה, אודי לא ממש הצליח מבחינה פיזית. כתוצאה מכך הוא התאבק רק בקרבות קצרים ומאולתרים, אבל התגובה כלפיו הייתה ענקית.

כשהלוויג גילה איך שמו והמוניטין שלו מוכתמים בגלל טיטאן, הוא נדהם. הוא הופיע בצ'אט אונליין של בוב ריידר, פרודיג'י (מה שהכעיס את אנשי הארגון כי ל-WWF הייתה עסקת אונליין בלעדית עם AOL), והביע את הפתעתו מהקבירה. הוא הסביר שאביו טום הלוויג היה חולה ב-28 וב-29 ומת ב-30, ובגלל זה החמיץ את המופעים. ה-WWF מחו מיד על התירוץ, כי הלוויג לא יידע אף אחד על המצב של אביו במהלך העימותים הללו. בפעם האחרונה שמקמהן שמע על כך, הלוויג לא פגש את אביו מאז גיל שלוש, ותמיד אמר כמה מעט זמן יש לו עבורו. גם הזמנים לא התאימו. הלוויג היה באירוע באינדיאנפוליס ב-28, ועזב רק בגלל הבעיות עם מקמהן על הרישיונות, שוב בלי להזכיר את אביו החולה.

הלוויג גם אמר לריידר שהתכוון לחזור למופע של ה-WWF ב-11 ביולי באלבני, אבל מקמהן לא היה מוכן כל כך לקבל אותו בחזרה. "[החמצת התאריכים של הלוויג] הייתה הקש ששבר את גב הגמל בשבילי," אמר מקמהן, "למדתי את הלקח שלי. הייתי פוגע בקהל אם הייתי ממשיך לקדם אותו." ב-8 ביולי, מקמהן השעה את הלוויג רשמית. הוא דרש שהמתאבק ישלם עירבון של 250,000 דולרים כדי להבטיח שמצב דומה לא יקרה שוב, סכום שייקנס בו אם שוב לא יופיע במופעים עתידיים. נמאס לו מכל דרישותיו של הלוויג, מההברזות ומהתנהגותו הלא מקצועית, אז העירבון היה דרך להבטיח את המחויבות, או כתירוץ להוציא אותו אם יפר אותו.

 

[Diunim]

חלק ז'

בתפנית מפתיעה של האירועים, החליט מקמהן לטשטש בין גבולות המציאות והדמיון כשנתן לגורילה מונסון להכריז על ההשעיה של הלוויג ועל העירבון שלו ב-RAW. כיוון שהתכנית כבר הוקלטה ל-WWF לא היו הרבה אפשרויות לשנות דברים, אבל למזלם הרב הם כבר צילמו אנגל בו ווריור חטף בהתקפה של שלושה על אחד משלישיית המתאבקים של ג'ים קורנט, אואן הארט, דייבי בוי סמית' וויידר. היה די פשוט להגיד שנפצע בהתקפה כדי להוציא אותו מהטלוויזיה, ולא לשדר את הסגמנט שכבר צולם לתכנית של שבוע הבא במהלכו נקם. הטבע של העסקים השתנה כל כך עד שווינס הרגיש שרבים כבר ידעו את האמת, אז הוא החליט פעם אחת שיספר את זה גם לכולם.

ההשעיה של הלוויג גם גרמה לבעיות במיין איבנט של האירוע הבא, תקרית בינלאומית, בו ווריור היה אמור לעבוד לצד שון מייקלס ואחמד ג'ונסון מול קאמפ קורנט. מקמהן החליט להשתמש באסטרטגיה החדשה והמוצלחת שלו מההאוס שואוז, והביא את סיד אודי כמחליפו של הלוויג. הוא הטיס את אודי למגדל טיטאן ונתן לו לצלם בחופזה פרומואים לקידום מעורבותו בקרב, ואז צוות ההפקה שלו שם אותם בשידור הבא של RAW.

מקמהן לא ירד על ווריור בטלוויזיה כמו שרבים ציפו שיעשה, כי עדיין קיווה שהלוויג יגיש עירבון והשניים יוכלו לחזור לעשות עסקים. בפרשנותו באותו הלילה ב-RAW הוא כמעט דיבר ישירות אל הלוויג כשהאולטימייט ווריור רץ לזירה לקרב המוקלט שלו מול אואן הארט. "אני מקווה שאנחנו לא רואים את האולטימייט ווריור בפעם האחרונה כאן ב-RAW," הוא אמר לקהל, אולי מקווה יותר מכל דבר אחר.

הלוויג חשב גם הוא שאפשר לפתור את הבעיות שלהם, אבל וינס כעס מאוד בגלל כישלונו של המתאבק לשלם את מה שהוא דרש. בגלל לחץ מצד אלו שסביבו לשחרר את הלוויג, התקשר וינס אל הוורקר הזועם ואמר לו בפשטות, "אנחנו לא עושים את זה יותר." אחרי עוד ויכוח כועס בין השניים על חוסר ההסכמה של זכויות היוצרים, התעצבן וינס על הלוויג ופלט, "לא אני חתמתי על החוזה הזה בכלל, לינדה חתמה!" כך הופר החוזה של הלוויג ושני הצדדים חזרו למצב המוכר של עימות משפטי. היה זה אותו המצב בדיוק במערכת היחסים הבעייתית שלהם שרבים חשדו שיקרה מלכתחילה.

מעט יותר מחודש אחר כך, הגיש הלוויג תביעה נגד טיטאן על הפרה לא הוגנת של החוזה שלו והפרת זכויות יוצרים, (הפרת זכויות היוצרים הייתה בנושא הדוכן ביריד, והלוויג טען על הפרת זכויות כי ה-WWF השתמשו במונח "תמיד תאמין" ובלוגו של צבע הפנים שלו.) בטענה שה-WWF חייבים לו מיליון דולרים על כך שהפרו את ההסכם. הוא גם טען על פיטורין לא הוגנים, כששוב טען שמות אביו הוא הסיבה שהחמיץ את התאריכים ביוני שהיו הסיבה הרשמית לפיטוריו.

עורך הדין של טיטאן ג'רי מקדוויט ביטל את התביעה ואמר שהתביעה לא הזכירה שום מקרה ספציפי לטענות הפרת זכויות היוצרים. הלוויג עשה דבר דומה אחרי שפוטר ב-1992, אבל ביטל את התביעה במהירות כשה-WWF הגיבו. טיטאן ציפו לאותה תגובה גם בתיק הזה, אבל הלוויג סירב להיכנע. לבסוף הוא ניצח אותם בבית המשפט וזכה בזכויות להשתמש בשם "ווריור", וגם בגימיק, בתלבושת, צבע הפנים ומאפייני הדמות הזאת. למרות זאת, מקמהן עדיין הציע לו עוד הזדמנות בסוף 1997 כשניסה להציע כסף גדול בייאוש להחתים את הלוויג ולמנוע ממנו ללכת ל-WCW. הלוויג דחה את העסקה, ובסופו של דבר עבד עבור טרנר ב-1998. (לקחו לווינס מקמהן ולג'ים הלוויג שמונה עשרה שנים כדי לקבור את הטינה סופית ולעבוד שוב ביחד. הודות לתיווך של פול לבק - שהיה אז חתנו של מקמהן ומנהל ב-WWE - נעשתה עסקה לצרף את האולטימייט ווריור להיכל התהילה לשנת 2014. מקמהן והלוויג שמו את העבר מאחוריהם והשלימו בסוף השבוע שבו האולטימייט ווריור הופיע ברסלמניה וב-RAW, וכך קברו יותר מעשרים שנים של דם רע. אז, בתפנית מדהימה, הלוויג מת למחרת היום לאחר שהתמוטט במגרש החנייה של המלון בדרכו הביתה.)

הבא שעזב את טיטאן היה שון וולטמן. ה-'1-2-3 קיד' החמיץ את רוב השנה כשהתאושש מבעיות סמים, אחרי שהגיע להקלטות טלוויזיה בדה מוינס באפריל כל כך מסטול עד שלא יכול היה להתאבק. וולטמן היה מדוכא ורצה לעזוב, ומקמהן החליט שלא שווה לשמור עליו. לפי וולטמן, "וינס אמר לי, 'תראה, אם אתה רוצה ללכת ולעבוד עבור החמור המיליארדר הזה ותוכל להרוויח שם יותר כסף, אתן לך שבוע לחשוב על כך ותוכל ללכת אם תרצה.'" אחרי מאבק על תנאי השחרור, עמד מקמהן במילה שלו והעניק לוולטמן שחרור מהחוזה שלו חמישה חודשים לפני שזה פג.

וולטמן הגיע ל-WCW לראשונה ב-16 בספטמבר לצד חבריו הול ונאש כחלק מה-nWo. הקבוצה שכרה כמה מתאבקים מאז הטרן של הוגאן, ויצא שוולטמן היה החבר השישי שהגיע אליהם לאחר המתאבק המקורי של WCW, פול 'הענק' ווייט, ועוד עובד לשעבר ששוחרר לאחרונה מה-WWF, טד דיביאסי. כיוון שלא יכול היה להשתמש יותר בשמו של 1-2-3 קיד שפרסם אותו, הוא הפך במקום זאת, באופן יצירתי, ל'סיקס', בגלל שהיה האיש השישי בקבוצה.

רשימת כוכבי ה-WWF משנות השמונים שעבדו עבור WCW התרחבה עוד יותר עם הרכש המפתיע של רודי פייפר בסוף אוקטובר. פייפר לא היה מתאבק באופן קבוע אצל ה-WWF מאז 1987, וצילם סרט כשהתקשרו אליו מ-WCW ושאלו אם ירצה לבוא לעבוד בפיוד מול האלק הוגאן. "הוא היה אחד מהאנשים הגדולים שהיינו צריכים," אמר הוגאן, "הוא היה אחת מהחתיכות האחרונות בפאזל." למרות שעבד אצל מקמהן במשך יותר מעשור, וברסלמניה האחרונה, החליט פייפר לנצל את שמו בזמן שעוד יכול היה לזוז ולהציע משהו בזירה. הוא צילם סרטים בכל מקרה אז חשב שמקמהן לא יתגעגע אליו. חוץ מזה, 2.2 מיליון דולרים לשנתיים הייתה עסקה שווינס כנראה לא ישווה.

לא לקח הרבה זמן עד שמקמהן שמע על עזיבתו של פייפר, למרות שווידא לא להסגיר זאת כשהתקשר לפייפר באוקטובר לפני הבכורה שלו ב-WCW עם הצעה. "היי רודי, איזה בחור יהיה טוב יותר לצרף את "סופרפליי" ג'ימי סנוקה אל היכל התהילה של ה-WWF מאשר רודי פייפר?" פייפר הרגיש עקצוץ בגידה. בישוף אמר לו באופן ספציפי לשמור על ההסכם לעצמו כך שהחדשות לא ידלפו לפני שיערוך בכורה,ולכן לא יכול היה להגיד לווינס בנוגע לעזיבה ל-WCW. הוא פשוט נאנח ואמר לחברו ועכשיו הבוס שלו לשעבר, "תראה, וינס, אני לא יכול..." מקמהן לא השאיר אותו כך הרבה זמן, "כן, שמעתי," הוא אמר בפשטות.

זה שרודי עזב לא הטריד את וינס כמו שגרם לפייפר לחשוב, למרות שהיה מאוכזב כי לא קיבל שיחה לקראת העזיבה. אחרים בתוך טיטאן הבינו למה פייפר עזב לאטלנטה, ולמה WCW רצו אותו, "הוא יכול היה לעשות פחות וזה יהיה יותר משמעותי, עדיין היה לו שם גדול מאוד מהרסלמניה הראשונה," אמר ג'ים רוס. חברו להנהלה ברוס פריצ'ארד הרגיש שזה יותר עניין אישי, "הוא רצה להוכיח להוגאן, לווינס ולעצמו שהוא עדיין רודי פייפר," הוא הציע. לפייפר עצמו לא הייתה שום בעיה להודות במניע היחיד והאמיתי לכך ששיתף פעולה עם בישוף ב-WCW, "למה עזבתי את ה-WWF? כסף! עוד כסף!"

 

[Diunim]

בפעם הבאה:

מה עושים כשאין לך מתאבקים? מלהקים חדשים לגימיקים שלהם, כמובן! בנוסף משתפים פעולה עם ארגון מאוד שונה ממך, ומקווים שהאלוף שלך יספק את הסחורה בזירה... למרות שהוא מתפרק מבחינה אישית והביזנס במצב רע.

 

[y2pach1]

מעולה, תודה רבה

 

[oronm316]

תודה ענקית!

חייב לציין שהסיפור על מה שקרה ביפן היה כמו לקרוא יפנית... אבל כל השאר היה כרגיל סופר מעניין

 

[Turkisher]

תודה גברבר

נראה שהפרק הזה הגיע לשיא הרתיחה של מלחמות יום שני ומכאן דברים רק התחילו להתדרדר. ודאי נקרא על זה בפרקים הבאים.

 

[Aberforth]

אומנם תגובה שנכתבת באיחור,

אבל מאוד נהניתי מהפרק הזה.
מדהים כמה פוליטיקה יש בעסק הזה.

 

[dannygoosh]

וואו

אדיר לגמרי! מודה שדילגתי על החלק על יפן, כי לא הכרתי אף אחד חוץ מטקאדה
&nbsp