טיטאן שאטרד- פרק 5

Diunim

New member
טיטאן שאטרד- פרק 5

שלום לכולם וברוכים הבאים לתרגום לעברית של הספר טיטאן שאטרד: המאבק בביטחון ובפרנויה. בפעם הקודמת שמענו על כל מה שקרה ברסלמניה 12, כולל הלילה הגדול של שון מייקלס. תזכורת: http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/13/183196879/בידור/היאבקות_WWE

אז במה עוסק הספר השני? (תקציר)

ההמשך המצופה לרב המכר טיטאן סינקינג.

אחרי שסבל שנה נוראית ב-1995, רצה וינס מקמהן לבנות מחדש את האימפריה הטובעת שלו ב-1996. היו לו תקוות רבות עבור נושא הדגל החדש של פדרציית ההיאבקות העולמית, שון מייקלס - האיש שרצה שיהיה מנהיג ה'דור החדש' של ה-WWF. כשמייקלס נתמך בידי קאסט חזק של דמויות מבוססות, כמה מתאבקים ישנים, והזרקה של דם חדש, ציפה מקמהן לחלוטין שה-WWF ישלטו ביריביהם WCW במלחמות ליל שני המתהוות.

זה לא מה שקרה.

טיטאן שאטרד מספר את הסיפור מאחורי הקלעים של הצרות של ה-WWF ב-1996. הייתה זאת שנה בה הפרנויה איימה להשמיד את ה-WWF, בה מסורות שנשארו בתעשייה כבר כמה עשורים נשברו, ובה וינס מקמהן נטש לחלוטין את עקרונות ההיאבקות שלו ברדיפה אחרי הדולר.

 

Diunim

New member
והפעם בטיטאן שאטרד:

אתם חושבים שעל ישראל עבר שבוע משמעותי עם הזכייה באירוויזיון, העברת השגרירות והמהומות? לפני שתיים עשרה שנה בדיוק, התחיל לווינס מקמהן שבוע שגרם לו לכעסים רבים, אבל בתכל'ס שינה את ה-WWF לנצח. אנחנו שומעים על השבוע הגורלי ביותר בתולדות ה-WWF, עם שני אירועים שנהרסים.
&nbsp
כמה לינקים שימושיים:
&nbsp
התקרית בגארדן: www.dailymotion.com/video/x6v3as
&nbsp
נאש על הגארדן: https://www.youtube.com/watch?v=qoVD8A2OG-o
&nbsp
קורנט על הגארדן: https://www.youtube.com/watch?v=Y6Nxon1iBRk
&nbsp
הול על הגארדן: https://www.youtube.com/watch?v=JdSM9ztutYQ
&nbsp
מארק מרו מול האנטר הרסט הלמסלי: www.dailymotion.com/video/x5stjl2
&nbsp
החשמל נופל: http://www.dailymotion.com/video/x6clfg5
&nbsp
שון מייקלס מול הבריטיש בולדוג (שימו לב לתקרית ב-14:27 ולתקרית ב-15:42): www.dailymotion.com/video/x5x9iwv

 

Diunim

New member
פרק 5

כשה-WWF היו במדיסון סקוור גארדן זה תמיד היה מיוחד עבור וינס מקמהן. הבניין, שהיה עמוק בתוך מרכז הפעילות של ניו יורק, אירח מופעי היאבקות מקצוענית במשך יותר ממאה שנים, ומשפחת מקמהן עבדה בבניין כבר כמה עשורים. וינס קישר בין הגארדן לבין אביו, שבנה את המורשת שלו שם בעזרת כוכבים כמו ברונו סמרטינו, קילר קוואלסקי ובוב באקלנד בימי הזהב של פדרציית ההיאבקות הכלל עולמית. עבור וינס, הגארדן היה יותר מסתם בניין: הוא היה שטח קדוש, ומופע שם היה מסורת משפחתית גאה.

במרץ, האולם המלא הראשון של ה-WWF בבניין מזה שבע שנים הביא למקמהן אופטימיות עבור העתיד. הוא שמח כשהארגון הצליח לשחזר את ההצלחה ב-19 במאי, והביא 18,800 מעריצים אל הבניין. ה-WWF מילאו את הגארדן פעמיים רצופות לראשונה מאז 1985 הרחוקה - שיאה של ההאלקמניה. בנוסף, המופע הכניס מעל 300,000 דולרים ממכירות כרטיסים - ההאוס שואו הראשון בתולדות הארגון שהגיעה להישג כזה, ועוד 100,000 דולרים ממכירות מרצ'נדייז. זאת הייתה אמורה להיות סיבה למסיבה. במקום, תולדות ההיאבקות רשמו את יום זה כיום בו הקליק ביזו את מורשתם הגאה של המקמהנים ב-MSG כשכפרו בכל עקרונות ההיאבקות.

היה זה יומם האחרון בארגון של סקוט הול וקווין נאש, והקהל החכם בגארדן לא פספס זאת. הייתה אווירה מתוחה וברורה באוויר. הול היה אמור להתאבק מול גולדאסט בקארד, אבל האחרון נפצע במהלך סיבוב ההופעות באירופה והוחלף בידי פול 'האנטר הרסט הלמסלי' לבק. כיוון שנאש נלחם מול חברו לקליק שון מייקלס, הקבוצה הצליחה עד הסוף המר לשמור על המצב לטובתם. נאש והול עשו ג'ובים בדרכים כבר שבועות, כמיטב המסורת העתיקה בהיאבקות שבה אתה מפסיד לכולם בטריטוריה בדרכך החוצה. הלילה לא היה שונה, כי שניהם היו אמורים להפסיד לחבריהם בקרבות האחרונים שלהם.

לפני הקרב דיבר הול עם פאט פטרסון, שמאז שחזר ברסלמניה כבר חזר לתפקידו כאייג'נט הראשי בהאוס שואוז. כרגיל הוא זה שהיה אחראי לכתיבת הסיומות בקרבות בגארדן, והיו לו כמה רעיונות לקרב האחרון של הול. בגלל המקום שהיו בו, רצה פטרסון לשנות את הקרב שעשו בדרכים בלילות האחרונים. הוא הציע סיום שונה לקרב ההאוס שואו הרגיל, שאיתו להול לא הייתה בעיה. הוא שמח להוציא אובר את חברו לבק, ומילא בשמחה את הוראותיו של פטרסון. התוצאה הייתה קרב מדהים שהול טען לאחר מכן שהיה אחד מהכי מספקים בקריירה שלו.

כשהול יצא מאחורי הקלעים כדי לשחק את רייזור ראמון בפעם האחרונה, הוא קיבל תגובה מעורבת מהקהל. כמה אזורים משמעותיים בקהל ממש זעמו לראות אותו, והמטירו עליו קריאות בוז רעילות כשצעד אל הזירה. מספר אנשים רכנו על מחסום האבטחה ואמרו לו ישירות שהוא מכר את עצמו. חלקם הלכו רחוק אף יותר: "מכרת את עצמך ל-WCW, יא הומו. תזדיין מניו יורק!" צרח מעריץ זועם אחד. אחרים - שזכרו היטב את ההשעיה האחרונה של הול - צרחו שהיה מכור לסמים.

אבל רבים בבניין פשוט שמחו לראות את הול לובש את המגפיים הצהובים-סגולים ברגע האחרון. אחרים השתמשו בקרב כהזדמנות להתחנן בפניו לחשוב מחדש על החלטתו לעזוב, וצרחו ביחד, "אנא אל תלך." הול נסחף ברגע ועצר כדי להסתכל ישירות לעמדת הגורילה (אזור הבמה ממש מאחורי מסך הכניסה, שנקרא על שם גורילה מונסון שישב שם מספר שנים. נוכחותו הייתה כה מזוהה עם המיקום עד שהוא נקרא על שמו. השם "עמדת גורילה" הפך לחלק מז'רגון ההיאבקות, והוא מוטמע כמו מושגים ששרדו כבר מאה שנה.) בה וינס תמיד ישב בגארדן. הוא סימן ליושב הראש ולקהל, ומלמל, "תגידו לו לתת לי כסף ואשאר כאן!". וינס נשאר קודר. הוא פשוט הסתכל על רגליו וסירב לתת למישהו לראות רמז קל לשינוי בהתנהגותו העקשנית.

הסיום שפטרסון הנחה את הול ולבק לבצע היה אחד בו ראמון הרים את הלמסלי למהלך המסיים שלו, רייזור'ס אדג', רק כדי שהמומנטום של המכה יגרום לרגלו של האנטר לפגוע בראשו של השופט, ותעלף אותו כך שהוא יחמיץ את ההצמדה של הול. הסלנג של ההיאבקות קרא לכך 'ניצחון ויזואלי', משהו שירכך את מכת התבוסה כי כך האיש שהובס יכול היה לתרץ, "ניצחתי בקרב, אבל השופט היה חסר הכרה." לפי התכנית, הלמסלי השיג אז את הניצחון כשרייזור הסתובב לבעיטה בבטן וחוסל בידי הפדיגרי של האנטר.

לאחר ההפסד הנקי שלו בהצמדה, קיבל הול עוד קריאות בוז מקהל שהרגיש נבגד בגלל עזיבתו. הול ידע שזה הסיכוי האחרון שלו להגיב אז לקח את המיקרופון, וגרם לפאניקה בקרב האחראים. הייתה זאת סטייה מהתסריט, פעולת מרד שלא הייתה מתוכננת. הייתה דאגה בנוגע למה שהול - שגם בשיאו היה די מרדן - יוכל להגיד. הוא מלמל שלא מכר את עצמו, הצליח למלמל, "תאמרו שלום לבחור הרע," לפני שהמיקרופון שלו נותק בפתאומיות.

לאחר הקרב, נפגש וינס עם הול מאחורי הקלעים ולקח אותו לחדר פרטי שהיה משרדו הערב. "לעזאזל, אתה עדיין עובד עבורי," הוא דחק, "בוא נפתור את זה." הול הופתע. "וואו וינס, אני לא יודע... לא רציתי לעזוב מלכתחילה אבל קצת מאוחר לזה עכשיו. כבר הסכמתי לעבוד עבור בישוף..." הול הסביר שוב מה צריך כדי שימשיך לעבוד עבור ה-WWF: שיתנו לו רשות לעבוד בפחות ערים וישלמו לו באותה רמה כמו מיין איבנטר.

וינס עדיין הרגיש שהוא לא בעמדה שהוא יכול להתפשר, וגם לא הול. שניהם ידעו זאת לפני שישבו לדבר. הייתה זאת מחווה ריקה מצד מקמהן - ניסיון אחד אחרון לגרום להול להישאר ולהסכים לעסקה הישנה שלו, למרות שמעולם לא אמר זאת במפורש. ללא כל הסכם השניים פשוט לחצו ידיים. וינס איחל להול בכעס בהצלחה ב-WCW, והול החזיר לו כשאיחל למקמהן הצלחה נוספת. באותו הרגע, שון מייקלס צעד אל החדר עם פול לבק ושאל בקלילות, "היי וינס, אכפת לך אם רייזור והאנטר יצאו אחרי הקרב שלי?"

מקמהן קצת היה עסוק בגלל שהיה עם הול, ובקושי שם לב לבקשה. הוא שמע את המילים והבין מה שאלו, אבל לא הייתה לו הזדמנות לעכל את הכול או לשקול השלכות. הוא קצת הופתע ודי היסס, אבל הוא סירב כל כך להראות כל פגיעות עד שהסכים.

זה לא היה רעיון פתאומי של שון, אלא משהו שהקליק דיברו עליו בהמבורג, גרמניה, בסיבוב ההופעות האחרון של הפדרצייה. הם רצו לעשות הם רצו לעשות משהו זכור שיהיה החגיגה האחרונה שלהם ביחד, וגם לחשוף בפני המעריצים את סוד החברות ביניהם. במהלך לילה שיכור טיפוסי, אחד בקבוצה הציע שיתחבקו ויחגגו ביחד בסוף הלילה האחרון של סקוט וקווין עבור פרידה פומבית.

כולם בקבוצה שכחו שהשיחה התרחשה בכלל ב-19 במאי. כולם פרט ללבק, שלא שתה כמוהם ולכן זכר הרבה יותר משיחותיהם המאוחרות. מייקלס היה מבולבל כשלבק - עדיין מתנשף לאחר הקרב שלו - התנשף אליו, "אנחנו עדיין עושים את הקטע שדיברנו עליו?" מייקלס לא ידע על מה חברו מדבר, ואמר לו את זה. "דיברנו עליו באירופה!" טען לבק, "שאני וסקוט נצא אחרי הקרב שלך. אנחנו עושים את זה?" מייקלס אמר שלא ידע, אז לבק ביקש ממנו לבקש את רשותו של וינס.

מה ששון הציע לבסוף עבור מקמהן היה שהוא ושאר הקליק יורידו את מעטה הקייפייב וירימו את המסך הדק מאוד שגרם למעריצים להשהות את חוסר האמונה במה שצפו. ההיגיון של הקליק היה שתשעים אחוזים מהמעריצים בגארדן ידעו טוב מאוד שצפו במופע. הם ידעו שהמתאבקים לא באמת רצו לקרוע את הזרועות אחד של השני או לתקוע אצבעות בעיניים. רבים גם ידעו שהקליק היו חברים אמיתיים, למרות הצדדים השונים שלהם. היה זה דבר אחד שהם יהיו מודעים לכך, אבל שונה לגמרי שהקליק יעברו את הסטוריליינים ויודו ויכירו בכך בעצמם.

המיין איבנט במופע היה הקרב האחרון של נאש, קרב כלוב מול מייקלס עם תואר ה-WWF על הכף. על הכף. אמנם בכמה מקרים היה יכול להיות מסוכן לשים מישהו בקרב על תואר ה-WWF בלילה האחרון שלהם בארגון, מקמהן בכלל לא דאג. (למרות שזה לא היה סביר, תמיד היה הסיכון שמישהו שעומד לעזוב ינסה משהו, בעיקר אם עזב לארגון יריב. לא היה בלתי אפשרי שבישוף הבטיח לנאש פיצוי ענק אם יעזוב עם אליפות ה-WWF, כי כבר הוכיח שהיה מוכן לבזות רכוש של ה-WWF עם האנגל של מדוזה בנייטרו. גם היו סיפורים מימי הוגאן, כמו ורן גאנייה שהציע לשלם לאיירון שיק כדי שישבור להוגאן את הרגל במהלך הקרב שלהם על תואר ה-WWF ושלא יפסיד לו את החגורה, וזה שכמה פרומוטרים ניסו לשכנע את ברוזר ברודי ואחרים להרוס את רסלמניה. כשהם מבינים שאפשר לשרוף את הגשרים לנצח, דברים אלו לא קרו. אבל המתחים היו גדולים מתמיד ב-1996 בין ה-WWF ל-WCW, אז מקמהן תמיד חשד שבישוף ינסה משהו שיוריד אותו מבפנים.) הוא ידע שנאש לעולם לא יבגוד בחברו מייקלס, ואפילו שעזב, וינס עדיין סמך עליו שיעשה את הדבר הנכון לביזנס. זה לא מנע מנאש להשתעשע עם יושב הראש הצופה במהלך הקרב בכך שהתקרב מאוד לבריחה מהכלוב ולזכייה בתואר, אבל זה היה חלק מהמופע. נאש נפל לסופרקיק של מייקלס כמתוכנן, ואז נתן לשון לברוח מדלת הכלוב ולנצח בקרב.

 

Diunim

New member
חלק ב'

לאחר הקרב התקרית הידועה לשמצה של הערב קרתה. מייקלס חזר לזירה וחגג עם החגורה כשנאש התנהג כאילו היה מעולף, ולא הזיז שריר. החגיגה של שון נמשכה כמה דקות כשהלך מפינה לפינה, וחיכה לראות אם חבריו יגיעו. לרגע הוא חשד שמקמהן ביטל את כל הדבר, אבל אז הוא ראה את סקוט הול הולך בשביל הכניסה. שמח, הוא הסתובב לנאש ולחש בשמחה, "הם באים לכאן!"

כשהול נכנס מדלת הכלוב, הוא ומייקלס נתנו את סימן הקליק הפרטי שלהם אחד לשני והתחבקו בחיבוק חזק. שניהם היו בייביפייסים, אז זה לא היה בעיה - אלא מה שקרה אחר כך. מייקלס הלך לנאש וכרע על גופו הרפוי, ואז נישק אותו כדי להאיר אותו. דייב מלצר תיאר זאת בתור, "הצפרדע שנישקה אותו נסיכה." גם זה היה יכול להיות סתם פעולה שחצנית מצד שון מייקלס, אבל הדבר הבא לא עבר בשתיקה.

פול לבק עמד לצד וינס מקמהן ויד ימינו ג'רי בריסקו בעמדת הגורילה כשהול צעד אל הזירה. הוא הסתובב אל יושב הראש ושאל, "כדאי לי לצאת ולהצטרף אליהם?" למרות שמקמהן כבר אישר את המהלך, שאר האנשים לא ידעו מכך. כשבריסקו כבר כועס מאוד בגלל מה שקורה, ואחרים שהתחילו להביע את אי הנעימות, מקמהן לא הגיב. לבק החליט לקחת סיכון וללכת על זה, כי חשב שיתחרט יותר אם ייעדר. הוא הלך בשביל הכניסה והרים את שתי ידיו בסימן הקליק, ואז כשנכנס אל הזירה חיבק את מייקלס מיד. לבק היה היל בתחילת הקארד, וכל תקופתו ב-WWF, אז המעריץ המזדמן לא הבין מה קורה. המעריץ המתוחכם ידע מיד מה קורה: הקליק התאספו ונפרדו מסקוט הול וקווין נאש.

הול נתן לנאש סטירה בתחת לפני שהרביעייה התחבקה בחיבוק קבוצתי שובר קייפייב שגרם לוותיקים מאחורי הקלעים ולאגדות הגארדן להעלות קצף בפה. הקליק ביימו ריב בין אלו שנשארו ואלו שעזבו, אבל צחקו. הם חזרו לחיבוק, עלו על ארבע פינות הזירה ונפרדו בפעם האחרונה עם הסימן שלהם.

"אני זוכר שעמדתי בזירה וכולנו היינו שם ביחד. זה היה חסר תקדים, אבל המעריצים העריכו את זה. הסתכלתי על קוו - התחבקנו כולנו - ואני זוכר שחשבתי, 'כולנו הצלחנו,'" נזכר הול. כולם חוץ ממייקלס עזבו את הזירה, והשאירו את ההארטברייק קיד לעשות כמה פוזות אחרונות לפני שאמר לקהל שנשאר, "הקליק אוהבים כל אחד ואחת מכם!"

בעוד שבזירה הייתה חגיגה, מאחורי הקלעים היה תוהו ובוהו. נחילי מתאבקים, עובדים ויועציו הקרובים של וינס זעמו ממה שראו כרגע. מעטים אם בכלל הבינו שווינס, בהיסח הדעת, אישר לקבוצה לבצע זאת, ובלבול וזעם עברו מאחורי הקלעים בגארדן. "הם הרגע הרגו את הפוקינג ביזנס," נבח דייבי בוי סמית' במבטא המנצ'סטרי הכבד שלו לכל מי ששמע. איש הארגון הנאמן ג'ים רוס זעם, והרוד אייג'נט והמתאבק הוותיק לשעבר ג'רי בריסקו כמעט חטף שבץ, הלך במסדרונות ורצה לתפוס את הפושעים. אחרים, כמו ג'ים קורנט, השתגעו בציבור וזרקו את תיקי התלבושות שלהם.

סטיב אוסטין היה מאחורי הקלעים באותו הלילה וחזה בכל הדבר - שחלק כבר קראו לו תקרית הקידה - מעמדת הגורילה. כפי שהוא זוכר, "פתחתי את המופע באותו הלילה - והייתי ליד המסך כי זה מה שעשיתי: צפיתי בקרבות. כשזה קרה חשבתי, 'מה לעזאזל קורה?' בן אדם, זה משהו שפשוט לא עושים. בחורים טובים ובחורים רעים לא מתחילים להתחבק במדיסון סקוור גארדן. זה היה בולשיט, לא האמנתי למראה עיניי. לא ידעתי אם לחרבן או לחנוק את עצמי."

מקור הזעם היה כפול. ראשית כל היה מדובר בהפרת שבועת הקייפייב הקדושה (האירוניה הייתה שווינס עצמו היה זה שהודה שמה שהציג כספורט לא היה מה שנראה, ולמעשה היה בידור מתוסרט. המהלך נעשה כדי להימנע מכך שוועדות אתלטיות יכפו עליו כללים שיעלו לו בכסף.), קוד סודי שמתאבקים מבוגרים העריכו עד כדי כך עד שחלקם אף שיקרו בבתי משפט תחת שבועה, ונשבעו שמה שעשו היה אמיתי. אחרים אפילו לא 'החכימו' (כלומר, אמרו את האמת. רבים הזינו את האמונה שמה שעשו היה אמיתי, ושמרו על הקייפייב גם בפני משפחותיהם, בניסיון להגן על כבוד הביזנס.) את נשותיהם וילדיהם, וחלקם חיו בפחד אמיתי כל פעם שאהוביהם נלחמו, ודאגו שייפצעו ברצינות או אף יהרגו בזירה. רבים שברו את גבם ודיממו דליים כדי לבנות את יסודות הביזנס, רוב הזמן בגארדן עצמו. היה זה אותו הבניין בו הקהל בכה דמעות כשכהונת התואר שוברת השיאים של ברונו סמרטינו עם תואר ה-WWWF נקטעה בידי איוון קולוף ב-1971. הוא שמח בזכייתם של גדולי התעשייה לעתיד, אישים כמו האלק הוגאן, ברט הארט ובוב באקלנד, כל אחד מהם זכה בתואר עולם בזירה המפורסמת. וכרגע הקהל ראה ארבעה צעירים מחרבנים על ההיסטוריה העשירה, דבר שלעולם לא יימחק.

זה שהפרת הקייפייב קרתה באדמה הקדושה של המדיסון סקוור גארדן גרמה לדבר הזה להיות גרוע יותר עבור כולם. כפי שג'ים קורנט אמר לאחר מכן, "בין אם אהבת את וינס מקמהן או לא, MSG היה בניין שלו באותו הזמן. זה היה הבניין של אביו. הוא ראה את זה כמו הבית שלו. הקליק הלכו וחרבנו על הביזנס בחדר האוכל. ממש על השולחן. לא הייתה כל סיבה שיעשו זאת. לא הייתה כל מטרה סטוריליינית בכך. זה לא מכר כרטיסים וזה לא עשה כלום לביזנס. לא היו אז הרבה מעריצים חכמים, אז רק אחוז אחד מהאנשים בקהל בכלל הבין מה קורה. זה היה משהו עבור האגו שלהם. אם הם רצו להיפרד הם היו צריכים לחגוג מאחורי הקלעים עם עוגה גדולה. כשעשו את זה הם אמרו, 'אנחנו גדולים יותר מהביזנס', וזה היה משהו שהם אמרו אחד לשני כל הזמן."

קורנט לא היה לבד בדעתו. "אני מבין עד כמה לחבר'ה האלה היה אכפת אחד מהשני," אמר ג'ייק רוברטס, "אבל אתה בבמה הגדולה מכולם ואתה עומד להשתין עליה? אתה טועה, בן אדם." ברוס פריצ'ארד סיכם, "הרגשתי שזאת הייתה סטירה בפנים של הביזנס. הרגשתי שזאת הייתה סטירה בפנים לווינס מקמהן. לאביו. לכל משפחתו."

וינס רק הסתכל על ההתקהלות מסביבו והבין שהברכה שנתן לתקרית הקידה הייתה החלטה רעה. באופן אישי הוא ממש לא היה פגוע. הוא ידע שהקבוצה לא ניסתה לחבל בביזנס או לא לכבד את הגארדן: הם רק רצו להיפרד אחד מהשני ומהמעריצים. הוא הרגיש שהקהל אהב את זה (חלק בקהל טענו אחר כך שהיה זה אחד מהרגעים הכי טובים שאי פעם ראו בגארדן) ושזה מה ששינה בסוף. הקליק קצת הלכו רחוק עם החיבוק והפוזות לטעמו עד שזה הפך לאגו טריפ, אבל וינס הבין שההיט שקיבלו משאר המתאבקים היה בגלל המוניטין שלהם כמו הפעולה עצמה.

כפי שטען לאחר מכן, "זה היה כל כך מדהים עבור כולם מאחורי הקלעים וכל שאר המתאבקים. 'רגע אחד זה חילול השם, אי אפשר לעשות את זה. וחוץ מזה, שני המתאבקים האלה בוגדים בנו ועוברים ל-WCW. מה אתה עושה?'" התלונות משאר הצוות גרמו לווינס להיות במצב קשה. הוא הסכים לתת לקליק להיפרד בציבור, אבל שאר הרוסטר כל כך זעם עד שהוא הבין שהיה עליו להציג רגשות זהים אחרת יהיה מרד. הדבר האחרון שהיה צריך היה שהמתאבקים שלו יפנו נגד האלוף החדש מייקלס. הוא היה צריך שהרוסטר יעבוד ביחד אם הם רוצים לנצח במלחמה מול WCW.

"אני זוכר שווינס בא אליי אחר כך ואמר, 'האם זה היה חשוב עבורך?'" אמר מייקלס. "אמרתי, 'כן, זה היה חשוב. אני מעריך את זה. תודה'. וינס רק אמר 'אז זה חשוב עבורי'. התחבקנו, וכך סגרנו את הנושא באותו ערב. הוא היה בסדר. זה היה בסדר באותו הלילה. זה לא היה גדול עד שזה הפך לגדול, וזה לא הפך לגדול עבורנו עד שזה נהיה גדול עבור וינס," הוא הסביר. עבור הקליק, כשעזבו את הבניין בערב המופע הם לא הבינו שהייתה בעיה. הם לא הבינו בכלל שעשו משהו בעייתי.

לרגע אחד קווין נאש תהה למה וינס לא היה מאחורי המסך כשהלכו לשם לאחר הקרב, במקום בו הוא בדרך כלל היה בגארדן. כשראה את פאט פטרסון, האייג'נט הוותיק, מניד בראשו, הוא בקושי חשב על זה. הוא פשוט חשב שזה בגלל שעזב את הארגון ולא בגלל שום דבר אחר. "מה שקרה היה אותו הדבר שקרה פעמים רבות: וינס נסע לאנשהו וקיבל שיחות טלפון זועמות," טען מייקלס, "בעצם, זה היה עניין גדול לוותיקים מאחורי הקלעים לפני שזה הפך לעניין גדול במקום אחר."

כיוון שהיה זה המופע האחרון של סקוט וקווין לפני שעזבו את ה-WWF, ראו רוב המתאבקים בתקרית הקידה פעולה גסה אחת אחרונה של הקליק כלפי וינס והשאר, פעולה שנעשתה מחוסר כבוד עבור עמיתיהם והמנהלים. קווין נאש התעקש שזה לא היה המקרה, "המצב והפעולות הללו לא נעשו בשנאה. זה היה רק ארבעה חבר'ה שנסעו הרבה מאוד, הרבה שעות, ורוב חיינו ביחד, נפרדים."

 

Diunim

New member
חלק ג'

כשחשב על כך אחר כך, נשאל הול כעבור כמה שנים אם הבין איך הנושא נראה לשאר המתאבקים. "אני מבין את המתאבקים שעדיין היו שם וחשבו, 'מה קורה לחבר'ה האלה? הם עוזבים והם מנסים לפגוע בנו,' אבל זה לא היה ככה. הייתה לנו רשות. זה לא היה איזה מהלך עברייני שנועד לפגוע בארגון, כמו שכולם כנראה חושבים. עבורי, הרגשתי אחריות ללכת לשם ולהיפרד מהמעריצים ב-MSG, להודות להם על התמיכה בי כל השנים האלה. נשארנו שם הרבה זמן כי המעריצים עודדו. אם הם לא היו מעודדים, היינו הולכים. זה הפך לממש מרגש."

מייקלס הבין את ההשלכות באותה צורה, "אני מבין איך אנשים ראו את זה," הוא הוסיף, "זה משהו שהגיל והחוכמה מביאים לך. לא עשינו את זה כדי לפגוע במישהו, זה היה רק חברים שמביעים אהבה אחד לשני." פול לבק הביע רגשות דומים, "רק רצינו להיפרד מחברינו," הוא הגן על עצמו, "הם היו המשפחות שלנו, כל מה שהיה לנו היה את עצמנו. אמרו לנו שהרגנו את הביזנס, אבל זה לא נשמע ככה מהקשבה לקהל. אם הייתי ילד יושב בקהל אז פשוט הייתי רואה את זה כרגע מדהים באותו הזמן."

למרות כוונות הקליק, התירוצים לא התקבלו אצל הוותיקים והמסורתיים שרצו לראות ראשים נערפים. היו דרישות מכל כיוון שמקמהן יוריד פטיש, ורבים פקפקו בינם לבין עצמם האם יעז לעשות משהו לקליק החסינים כביכול. "החבר'ה אמרו שהשמדנו את הביזנס ושלא היה לנו אכפת," רטן קווין נאש, "הם זרקו טונה היט עלינו, אבל סקוט ואני לא קיבלנו כלום. שון לא קיבל כלום. אבל האנטר..."

כשווינס ראה את מה שקרה אחרי תקרית הקידה, הוא ידע שבאופן ציבורי עליו לפעול אם הוא רוצה שהצוות שלו יהיה מאוחד ולא לאבד כבוד. בסוף, נאלץ פול לבק לספוג את רוב העונש שווינס היה צריך לבצע. כפי שמסביר ג'ים קורנט, "הוא לא יכול היה לעשות כלום לדיזל ולרייזור כי זה היה הלילה האחרון שלהם. טוב, בעצם הוא יכול היה - הוא יכול היה להוריד כסף מהתשלום שהוא עוד היה חייב לשלם להם. כעסתי על וינס כי לא עשה זאת: הוא אמר שהוא לא רצה שיגידו שדפק אותם בדרך החוצה. הוא שילם לנאש תשלום של שש ספרות על רסלמניה, למרות שנתן לטייקר בונוס של עוד 50,000 דולרים כדי שיקבל יותר ממנו. וינס גם לא יכול היה לעשות כלום למייקלס, כי הוא היה מספיק טיפש לתת לחרא ילדותי כמוהו את החגורה שלו. הוא לא יעניש את אלוף העולם, אז האנטר חטף במקום."

שבוע לאחר תקרית הקידה, ה-WWF היו בפלורנס, קרוליינה הדרומית, עבור האין יור האוס החדש, שנקרא "היזהרו מהכלב" בגלל מעורבותו של 'הבריטיש בולדוג' דייבי בוי סמית' במיין איבנט. ערב המופע, נקקראו לבק ומייקלס למשרדו של מקמהן, ויושב הראש הסביר להם את המצב בו היה. "אני יודע שדי אמרתי שבסדר, אבל זה הפך למשהו שלא חשבתי שיהיה. עכשיו כולם חושבים כאלה דברים. זה גרם לי להיראות נורא. אני לא ידעתי שזה ילך כל כך רחוק. בדרך כלל לא הייתה לי שום ברירה אלא לפטר אותך...," הוא אמר בקדרות, והסתכל על לבק ישירות. מקמהן נתן למילים להדהד ברחבי החדר וראה את פניו של המתאבק נופלות כשהבין את המצב. "אבל אני לא רוצה לעשות את זה," הוא הוסיף לבסוף.

למרות כמה שאיים על הצמד, וינס לא שקל לשחרר את לבק. הוא לא רצה שעוד כוכב גדול יעזוב את הארגון שלו וילך ל-WCW, וחוץ מזה, הוא מאוד העריך את המתאבק. הוא נאלץ להעניש את לבק כדי להציל את עצמו, אבל הרגיש שזה לא צודק לפטר אותו על כך. במקום זאת, וינס עמד להעניש אותו כשהחזיר את דמותו, האנטר הרסט הלמסלי, לנקודת ההתחלה. כל תכנית שתוכננה שינצח בטורניר מלך הזירה השנתי בוטלה, ופיוד מול שון מייקלס על תואר ה-WWF בוטל גם הוא. מקמהן אמר ללבק באופן ברור, "זהו זה, אתה לא עושה את זה. אתה חוזר לתחתית הסולם. אני מתכוון לתחתית ממש."

מייקלס מחה, גם כדי להגן על חברו וגם בגלל דאגה שלא יעבוד בפיוד בקיץ מול אחד מהאנשים המעטים בארגון שממש סמך עליהם. שוב הוא טען בפני מקמהן שאישר הכול בגארדן. וינס חזר על כך שהוא לא הבין שזה ילך רחוק כל כך, ואז ניסה לרצות את האלוף המדוכא בהסבר. "תראה שון, אתה האלוף, אז אני לא יכול להעניש אותך. אני יכול להעניש את האנטר, וחייב לעשות זאת. אם לא אעשה משהו בנוגע לזה, יהיה תוהו ובוהו. חייב להיות עונש. אם לא אראה לכולם שאני רציני, אאבד אמינות." הוא הביט שוב על לבק, "אתה תצטרך ללמוד לאכול חרא ולאהוב את הטעם. אתהתצטרך ללמוד לאכול מגשים על מגשים על מגשים של חרא. אתה לא תאהב את זה."

ללבק לא הייתה ברירה אלא לזרום עם זה, למרות כמה שהרגיש שזה לא היה הוגן שנענש על משהו שווינס הסכים אליו. הוא גם היה מספיק חכם כדי להבין שידיו של הבוס שלו היו כבולות, ושלבסוף עדיף עבור הקריירה בטווח הארוך שלו לעשות את מה שיבקשו בלי להתלונן. "וינס נדחק לפינה והיה צריך לעשות משהו. מישהו היה צריך לשלם את המחיר," אמר לבק. "לקחתי הכול. חטפתי הכול. הפכתי מזוכה מלך הזירה למישהו שכל שבוע, כולם מנצחים אותו."

מייקלס הרגיש קצת אשמה בגלל מה שקרה לחברו. בזמן שהוא התחמק ללא עונש, הוא ראה את הקריירה של לבק מתעקבת. הוא היה חסר אונים פעם אחת. "חשתי אי נעימות כלפי האנטר כי הוא לא עשה שום דבר," הוא נזכר. "וינס הפנה את כעסו כלפינו משום שספג המון היט, וכעת האנטר נאלץ לשלם את המחיר.האנטר היה במצב רע, אך מעולם לא עזב אותי." גם מקמהן הבין שהעונש היה קשה, וטען אחר כך, "טריפל אייץ' נשאר לרוץ עם הכדור ורץ איתו טוב מאוד. הוא שילם הרבה מאוד מסים."

בוב הולי לא הסכים, "אני לא חושב שהעונש התאים לפשע. כן, הוא הפסיד הרבה קרבות לתקופה, אבל לא עשה ג'וב עבורי או עבור מישהו שהיה מרוויח מזה. אם היה עושה לי ג'וב, זה היה משמעותי - בעיקר כי קרעת את התחת כשהוצאתי אותו אובר כל כך הרבה פעמים בקיץ הקודם."

כדי להחליק את המצב, נאלצו מייקלס ולבק להתנצל בפני כל הרוסטר, ובעיקר בפני האייג'נטס שנפגעו הכי הרבה מכל הדבר. המתאבקים גם זעמו, אבל שון לא דאג לגביהם. הוא ידע שאם זה לא היה תקרית הקידה, אז זה היה משהו אחר: הם תמיד מצאו סיבה לנוא אותו. לפני האירוע הצמד עברו על כל ההנהלה והתנצלו במתח, ונאלצו להקשיב כשכל אייג'נט הסביר להם בפירוט כואב למה מה שעשו היה כה נורא.

ג'ים קורנט הרגיש קצת סימפתיה עבור לבק ומשך אותו לצד אחד, ואמר לו, "תסבול את זה כי ההיט יעבור, אתה עדיין צעיר, אתה עדיין מוכשר, אבל עשית דבר לא בסדר. לפחות התנצלת. עכשיו תתעסק בעניינים שלך וכולם ישכחו מזה." (לאחר מכן קורנט התאכזב כשמעט יותר משנה לאחר מכן הראו לבק ומייקלס קטע מהתקרית בסגמנט ב-RAW והודו שהתנצלו רק כי אמרו להם, ולא כי הרגישו שהיו צריכים לעשות זאת.)

לבק נאלץ ללמוד לסבול מהר, והתחיל את זה באותו הערב עם תבוסה נקייה למארק מרו שלאחרונה הגיע לארגון בקרב הפתיחה של האירוע. מייקלס צפה בקרב במוניטור מאחורי הקלעים וכעס מהתוצאה, אבל הלילה שלו, ושל וינס, עמד להיות גרוע הרבה יותר.

 

Diunim

New member
חלק ד'

עונת ההוריקנים בקרוליינה מתחילה באופן רשמי ב-1 ביוני, אבל מזג האוויר הרע הגיע לעיר פלורנס שבוע קודם מכפי שה-WWF ציפו. סופה מחשמלת השתוללה בעיר וגרמה לתוהו ובוהו, כשטכנאי הפדרצייה נלחמו באומץ מול הטבע רק כדי להגיע לבניין ולהרים סט למופע. במהלך היום, מזג האוור גרם לצוות ההפקה לדאוג בנוגע לאפשרות הממשית שהחשמל יתנתק במהלך האירוע. הייתה זאת סופה שמייקל הייז תיאר אותה כמעשה אלוהים. "זה היה אכזרי," הוא נזכר, "אחת מהסופות הגרועות שראיתי בחיי."

כשהיום נמשך ומזג האוויר החמיר, הדאגות עלו, אבל אחרי שקרב החושך וקרב הפתיחה בין הלמסלי ומרו התרחשו ללא תקלות הדאגות קצת נרגעו. לאחר ניצחונו של מרו היה קרב שנקבע בין הבייביפייס הפורטו ריקני סאביו ווגה והרינגמאסטר לשעבר, סטיב אוסטין. השניים עבדו ביחד בחודשים האחרונים וזכו לשבחים על איכות ואמינות הקרבות שלהם. הלילה יהיה קצת שונה. הצמד היה אמור להילחם ב"קרב רצועה קריבית", קרב בו שניהם היו קשורים ביחד ברצועת עור, שהיו אמורים להשתמש בה כנשק. עבור ה-WWF זה היה קונספט אלים: סטיפולציה שמקמהן לא ממש היה משתמש בה שנה קודם לכן. היה זה עוד סימן ברור שהארגון משתנה.

וגה הלך אל הזירה במבט נחוש, מוכן להצלפות בעור שחיכו לו, ואז פתאום האורות בבניין נכבו. ברק פגע באחד מהמכשירים וחיסל את השידור של האירוע, כך שהצופים בבית ראו מסך שחור והתבקשו להמתין. שותפות השידור ויורס צ'ויס וריקווסט ידעו על המצב בפלורנס וידעו שאנשי ה-WWF היו מוכנים לאפשרות של קצר. מה שלא ידעו היה שהפדרצייה לא רכשה גנרטור גיבוי לשעת חירום כדי לשמור על החשמל אם זה יקרה.

הייתה מהומה מאחורי הקלעים, כשהאייג'נטס רצו בהמוניהם ותיקנו סיומות קרבות במקרה שהחשמל לא יחזור. במקום אחר, הטכנאים המופתעים היו אובדי עצות ולא ידעו איך להחזיר את השידור. ברגע שהאורות בבניין נכבו, מקמהן - שהיה בשולחן הפרשנים - הבין מיד מה קרה. "אנחנו לא משודרים, ג'ף?" הוא שאל את משאית ההפקה, לפני שחשב באותו הרגע ותפס פיקוד על המצב. "כולם נלחצו, אבל לא וינס," נזכר שותפו של מקמהן לשידור באותו הלילה, ג'רי לולר, "וינס שמר על קור רוח והרגיע את כולם." מקמהן ציווה שהמופע ימשיך בחושך עבור הקהל החי, והטכנאים הצליחו להדליק את האורות בבניין מספיק לשם כך בעזרת גנרטור בעל מתח נמוך (אחד שממש לא היה מספיק חזק כדי להחזיר את השידור) כדי שיראו את הקרבות - ממש בקושי.

"למזלי הייתי מעורב בכמה קרבות באותו הלילה אז היה לי תירוץ להיות במקום אחר," אמר ג'ים קורנט. "לא רציתי להיות בקו האש כי וינס כעס. אחרי השבוע שהיה לנו עם המקרה בגארדן, התחושה הייתה, 'אחלה זמן!' זה לא קרה באירוע מרכזי קודם לכן. באופן טבעי, הם האשימו את זה שהיינו בדרום."

בזירה החשוכה, וגה ואוסטין עשו מה שאמרו להם, והתאבקו באותו קרב קשה ואלים שאמרו להם לבצע לפני הקצר. הם נלחמו אחד בשני רבע שעה, איבדו את עצמם ברגע והתעלמו מהמציאות שרוב הקהל בקושי ראה את מה שעשו. במקום לקחת את זה בקלות ולעבוד בקרב סמלי, הם התאבקו בקרב מלא במקרה שהחשמל יחזור באמצע הקרב.

מעריצי ה-WWF האדוקים חיכו בסבלנות בבית שהחשמל יחזור ונזרקה להם עצם בחצי הדרך עם שידור של וינס ולולר שאמרו להם להישאר לצפות. מקמהן קיווה שעדיין ישדרו את קרב ארון הקבורה בין אנדרטייקר וגולדאסט, ואת המיין איבנט בין מייקלס וסמית'. מהר מאוד הבין וינס שזה מוגזם, והוא התחיל לכעוס. "כעסתי," הוא אמר, "וכשאני כועס, אני תמיד חושב על הקהל שלנו."

למרבה המזל, ה-WWF כבר קבעו שידור חוזר של האירוע שישודר ביום שלישי. היה זה הסכם שנעשה לא בגלל הסופה, אלא בגלל שהאירוע שודר בסוף השבוע של יום הזיכרון. לכן ההנהלה כבר ציפתה לביירייט נמוך עבור האירוע, והתכוונה להשתמש ב- RAW החי שלמחרת היום כדי לעודד את כל מי שהחמיץ את המופע להזמין את השידור החוזר. כשהשידור צלל לאפלה, הנחה וינס את הצוות להשתמש במצלמות מיושנות שעבדו על סוללות כדי לצלם את האירוע, שבתכנית הגיבוי החפוזה שלו היה אמור להיות משודר בשידור החוזר כדי שאף אחד לא יחמיץ כלום. לרוע המזל, הצילומים לא היו ראויים לשידור. כשהזמן נמשך והיה ברור שהחשמל לא יחזור, החליט מקמהן שכל הקרבות החסרים ישודרו בשידור חי מההקלטה ביום שלישי בצפון צ'רלסטון וישודרו בשידור החוזר במקום.

מאחורי הקלעים המשיכו הטכנאים לעבוד בהתמדה, והצליחו לבסוף להחזיר את השידור שעה לאחר שהכול הוחשך, בדיוק בזמן למיין איבנט בין מייקלס וסמית'. אבל עם עשרים וחמש דקות בלבד של זמן שידור שנשארו, לא הייתה ברירה אלא לשנות את הקרב. היה זה הקש האחרון ביום הרע של מייקלס. הסיום לקרב השתנה כבר כמה פעמים במהלך הערב בגלל כל הבעיות עם החשמל, ועצביו של מייקלס היו מרוטים.

הזמן בין החזרת השידור והמיין איבנט היה כה מוגבל עד שמייקלס לא הצליח להחזיר את סבלנותו לפני שנכנס לזירה. התוצאה הייתה שהאלוף הנפיץ הגיע עם המטען השלילי של אחורי הקלעים אל הזירה. כפי שקרה בסאמרסלאם בשנה שעברה כשהוגבל בהופעתו בגלל איסור האלימות של מקמהן בקרב הסולם שלו מול סקוט הול, היה זה מתכון לאסון. כמו בסאמרסלאם, חוסר השמחה הזאת הופיעה בהתנהגות בלתי מקצועית שכולם ראו, כשהמזג של מייקלס התפרץ וכל הקהל של ה-WWF ראה.

הייתה אטמוספירה חריגה בקהל מיד מתחילת הקרב. הם ראו כרגע קארד ביזארי בחושך ודעתם הוסחה, ורוב הקרב הם דיברו בינם ובין עצמם. חוסר השתתפות הקהל הוביל לרושם שהקרב התרחש בסוף הקלטת טלוויזיה ארוכה ולא במיין איבנט של אירוע. יותר מכך, השקט היחסי גרם לכך שהאנשים הקולניים ביותר בקהל נשמעו בידי המתאבקים. אישה אחת בעיקר נשמעה מעל כל 6,000 המעריצים בבניין, והיא הרגישה מחויבת להתחיל לצעוק לכיוון מייקלס השנוי במחלוקת.

בדרך כלל היה מתעלם מהעלבונות, אבל המזג הנפיץ שלו השתלט, ומייקלס החליט להגיב לה. "היה לה קול שפשוט מנגן לך על העצבים," הוא הסביר, "זה הרס את הקרב. צרחתי עליה שתשתוק, דבר שניתן לשמוע אם תצפו באירוע." למרות מה שטען, מייקלס יותר מסתם צעק עליה להיות בשקט. כשסמית' נעל אותו בצ'ינלוק, צרח שון לעבר האישה, והתחיל לקלל לכיוונה כשדרש, "תסתמי, יא מכוערת שמנה!" התגובה של מייקלס הייתה כל כך קטלנית עד שהמעריצים שישבו לידה וכעסו עליה עכשיו היו לצידה, ופנו נגד מייקלס, אהוב הקהל לכאורה.

השופט ארל האבנר לא אהב את תגובתו של מייקלס למעריצה. לאחר מכן קיבל את המשימה הנוראית ליידע את אלוף ה-WWF הרוגז שבגלל הפסקת החשמל מקודם, נשאר פחות זמן מהצפוי לקרב ושהם צריכים להתחיל לסיים. לאחר ששמע את החדשות, מייקלס, שעדיין היה נעול בזרועותיו הענקיות של סמית' בצ'ינלוק, מיד שבר דמות והפסיק למכור. במקום, הוא משך בכתפיו והרים את ידיו במחווה של כניעה. המזג הרע שלו יצא בצורה עוד יותר לא מקצועית כעבור כמה רגעים. הוא התחמק בכוונה מברכיה של סמית' שהייתה אמורה להיראות כאילו פגעה בו בבטן, אבל עדיין עף מהזירה ושכב על הרצפה, דומם. מאחורי שולחן השדרנים, וינס מקמהן לא ידע איך להסביר למה מייקלס מחבל בקרב, וגמגם בניסיון למצוא מילים ולחפות על פעולותיו.

עבור כמה רגעים עברו שני המתאבקים לסיום הקרב: הצמדה כפולה וזולה שגרמה לכך שאף אחד מהם לא ניצח ובנתה לקרב החוזר בין השניים כעבור חודש. מייקלס כל כך זעם מאיך שהקרב וכל היום הלכו, עד שהוציא את זעמו על טכנאי מסכן שהיה אמור לסמן למוזיקה. הוא כעס עליו כי במקרה היה שם, ולא משום סיבה מסוימת. "הייתי מתוסכל ועצבני," הוא הסביר, "תפקדתי כאלוף ונדרשתי לספק את הסחורה, במיוחד באירועי PPV. אבל הכול השתבש באותו היום וזה היה הקרב הגרוע בקריירה שלי."

בדרך כלל ההתפרצויות הקטנות של מייקלס הורגעו במהירות בידי חברו קווין נאש שצחק על המצב והשאיר אותו על הקרקע. אבל נאש לא היה שם. מייקלס הסתכל על מאחורי הקלעים וגילה שהשנים בהן הכעיס את המתאבקים הותירו אותו עם מעט בעלי ברית. הקליק נפרדו. נאש והול היו באטלנטה, וולטמן לקח חופש כדי להילחם בהתמכרות לכדורים, וללבק היו בעיות משלו להתמודד מולן הודות לקבירה היצירתית שעמדו לעשות לו. מייקלס היה לבד והיה אומלל. "בפעם הראשונה בקריירה, חשתי את הלחץ שנובע מהיותך האלוף," הוא הודה. היה זה לחץ שגרם לשנה בה פרץ בתור נער הפוסטר של ה-WWF לחסל אותו.

 

Diunim

New member
בפעם הבאה:

השבוע הנורא של וינס הופך לשמונה ימים נוראיים, כי WCW מתחילים מיד סטוריליין שמחסל את ה-WWF רשמית. שומעים על הבעיות המשפטיות מול WCW וגם על מתאבק מפתיע שרצה לעזוב.

 

Turkisher

New member
איזה שישי בכיף. תודה.

נראה לי שכותבי הספר לא לקחו בחשבון את האינטרנט כי יש פער בין התיאורים שלהם להתרחשות בפועל , הקרב של מייקלס ובולדוג מראה כי מי שצעק על הגב' לשתוק היה בעיקר בולדוג ושון בסה"כ מלמל כמה מילים אבל בטח לא שאפשר לשמוע.
הם גם טוענים שמקמהון גמגם אחרי הנפילה של שון מהברכיה שלא היתה. לא היה גמגום אלא שידור רגיל.

מה שנתפס אצלנו כבוצ'ים שקורים בגל תוכנית הופך בספר לקונספירציות.

לגבי התקרית - אכן נראה שאנשי התעשייה לקחו אותה הרבה יותר קשה מהצופים ותכל'ס, אם זה לא היה קורה אז , זה היה קורה בדרך אחרת. האינטרנט לא היה מאפשר להיאבקות להמשיך בקיפייב כאילו כלום.

בדיעבד, אין ספק שמי שהרוויח הכי הרבה בסופו של יום הוא HHH שזכה בפיצוי הכי גדול מוינס...
 

Diunim

New member
לגמרי

גם שון טען תמיד שהוא זה שצעק, אבל האמת היא שהוא מלמל את זה (אפשר לראות שזה מה שהוא מלמל). אם כבר בולדוג צעק עליה לשתוק, אבל כמובן שאצלו זה הרבה פחות חמור: הוא היל, ולא הפייס הראשי והפנים של החברה. למרות זאת גם לא שמעתי את הקהל תומך בגברת...
&nbsp
התקרית הזאת זה הדבר הכי מגוחך ששמעתי עליו. התגובות של אנשים כמו קורנט פשוט מגוחכות. כולם כבר ידעו שהיאבקות זה מבוים כי הודו בכך, אף אחד לא חשב שטייקר באמת איש מת, ובחייאת, תוך כמה שבועות אותם הול ונאש (שאמורים להיות יריבים בסטוריליין) באו כחברים הכי טובים ל-WCW. הקליק בסך הכול התקדמו עם הזמנים, אבל כל מיני אנשים קצת מיושנים ראו בהם "מפרי קייפייב". בסופו של דבר, נראה בפרק הבא שאותם אנשים ששמרו על הקייפייב בקנאות קצת נדפקו בבתי משפט...
 

oronm316

New member
קורנט בכלל בכל הספר הזה וגם הקודם

נראה כאילו הוא תקוע בשנות ה80. אני לא יודע מתי כתבו את הספר ואם הציטוטים שלו הם מהשנים האלו או מהשנים האחרונות, אבל בראייה לאחור האמירות שלו הן פשוט בדיחה
 
למעלה