טיטאן שאטרד- פרק 3

[Diunim]

טיטאן שאטרד- פרק 3

שלום לכולם וברוכים הבאים לתרגום לעברית של הספר טיטאן שאטרד: המאבק בביטחון ובפרנויה. בפעם הקודמת ניתחנו את ראמבל 1996, שהתברר כמה שנדמה כנקודת מפנה עבור ה-WWF. תזכורת: http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/13/183133770/בידור/היאבקות_WWE

אז במה עוסק הספר השני? (תקציר)

ההמשך המצופה לרב המכר טיטאן סינקינג.

אחרי שסבל שנה נוראית ב-1995, רצה וינס מקמהן לבנות מחדש את האימפריה הטובעת שלו ב-1996. היו לו תקוות רבות עבור נושא הדגל החדש של פדרציית ההיאבקות העולמית, שון מייקלס - האיש שרצה שיהיה מנהיג ה'דור החדש' של ה-WWF. כשמייקלס נתמך בידי קאסט חזק של דמויות מבוססות, כמה מתאבקים ישנים, והזרקה של דם חדש, ציפה מקמהן לחלוטין שה-WWF ישלטו ביריביהם WCW במלחמות ליל שני המתהוות.

זה לא מה שקרה.

טיטאן שאטרד מספר את הסיפור מאחורי הקלעים של הצרות של ה-WWF ב-1996. הייתה זאת שנה בה הפרנויה איימה להשמיד את ה-WWF, בה מסורות שנשארו בתעשייה כבר כמה עשורים נשברו, ובה וינס מקמהן נטש לחלוטין את עקרונות ההיאבקות שלו ברדיפה אחרי הדולר.

 

[Diunim]

והפעם בטיטאן שאטרד:

סקוט הול וקווין נאש. מנתחים את מצבם, את כמה שלא היו שמחים אצל וינס ועל איך שהחליטו לעזוב לשדות הירוקים של אטלנטה. גם מגלים את מי וינס מחזיר כדי להחליף אותם ולהזריק סטאר פאוור לארגון תמורת תנאים מפליגים, איזה מתאבק ותיק חוזר כדי לתת חיזוק, איך החוזים של וינס עובדים, איזה מתאבק חדש היה אמור להגיע ולעשות גלים, והאם ה-WWF בדרך לעלייה שוב?

כמה קישורים שימושיים:

אריק בישוף על הצעת החוזים להול ולנאש: https://www.youtube.com/watch?v=El3ZMrrD7J4

סקוט הול על החוזה שלו: https://www.youtube.com/watch?v=v7JP_LexJ_w

ה-WWF מפרסמים את הווריור יוניברסיטי: https://www.youtube.com/watch?v=Yyu5IMHEWbY

קווין נאש על העזיבה: https://www.youtube.com/watch?v=nvtMkP_R0V4

נאש על התקרית בין ברט וטייקר: https://www.youtube.com/watch?v=av8P_MORJjE

ברט הארט מול דיזל בכלוב: www.dailymotion.com/video/x26dpby

אנדרטייקר מול דיזל:
www.dailymotion.com/video/xylbo0

רודי פייפר חוזר כנשיא הארגון: http://www.wwe.com/videos/roddy-piper-returns-as-wwe-president-raw-january-29-1996

ג'וני בי. באד עם קימברלי: www.dailymotion.com/video/x36aau

 

[Diunim]

פרק 3

הרויאל ראמבל אולי היה הצלחה בלתי צפויה עבור טיטאן, אבל השנה שעברה הייתה אחת מהגרועות בתולדות הארגון. רבים ממתאבקי קרבות הפתיחה הנמוכים התקשו לגמור את החודש כתוצאה מכך. סקוט הול, שהתאבק כבר שתים עשרה שנה, היה בין המתאבקים הגדולים בארגון ולא חי מהיד לפה, אבל גם הוא כעס שהמשכורת שלו נשארה קבועה בשנה החולפת ושלא היה סיכוי לקידום לדמותו של רייזור ראמון. הול רצה להיות באותה רמה כמו חבריו בקליק קווין נאש ושון מייקלס, שלא לדבר על ברט הארט ומארק קאלאוויי. בגיל שלושים ושבע ולאחר ששירת את ה-WWF כבר ארבע שנים, הרגיש הול שמגיעה לו העלאה במשכורת שתכניס אותו לרשימת המרוויחים הגדולים בתעשייה.

הול העלה את הנושא בפני וינס מקמהן בתחילת 1995 בפגישה פרטית מאחורי הקלעים בהקלטות טלוויזיה, ושאל אותו מה עליו לעשות כדי להיחשב לבחור ראשי. "וינס, העבודה שלי בזירה צריכה להשתפר?" הוא שאל את יושב הראש. "אה, ממש לא. אני יותר משמח מהעבודה שלך בזירה, אתה אחד מהטובים ביותר," אמר מקמהן. "אז כישורי המיקרופון שלי? מה איתם?" לחץ הול. "לא, אתה אחד מהדברנים הכי טובים שיש לנו," אמר לו מקמהן. הול הגיע למטרת השיחה, ושאל, "אני פשוט סקרן כי אתה יודע, התשלום שלי נשאר אותו הדבר בשנים האחרונות ואני תוהה מה אני יכול לעשות כדי לעשות כסף גדול כמו החבר'ה שאתה רואה ככוכבים גדולים. אני שואל אותך מה אני צריך לעשות כדי להצליח. אני מבקש את עזרתך. אני רוצה להיות כאן, אני רוצה להיות חלק מהצוות שלך."

כשהוא מופתע, שתק מקמהן, אבל מהיסוסו הול הבין שהלך למדרון חלקלק. הול הבין את עמדת הבוס שלו: כל כסף נוסף שירוויח יבוא ישירות מהכיס של וינס, אז הוא התערב לפני שמקמהן יביא לו תירוצים בנוגע לכך שהוא לא יוכל לשלם לו עוד כסף. "תראה, וינס, אני יודע איך זה עובד: יש כמות הכנסה מסוימת מהאוס שואוס ומאירועים. אבל מה עם מרצ'נדייז? אולי תזיז את הנקודה העשרונית בתמלוגים שלי במקום אחד?" בלי לשקול בכלל, וינס אמר לו לא.

הול לא נרתע. "אוקיי, מה עם יפן? אני עדיין רוצה לעבוד עבורך, אבל אפשר לקבל חמישה עשר שבועות בשנה ללכת לעבוד אצלם? להרוויח כסף אצלם במקום אצלך? אני לא אחמיץ הקלטות, אבל אני לא צריך להיות בהאוס שואוז הקטנים לפני מאות אנשים. תן לצעירים לעשות אותם במקום." הול ידע שהימר בגדול. מקמהן לא נתן לאף אחד עסקה עם כזה חופש לפני כן. וינס ידע שיפתח תיבת פנדורה אם יסכים לתנאים הללו. הוא אהב שהמתאבקים ב-WWF היו אצלו ואצלו בלבד, כי רק ככה יכול היה להבטיח להגן על עצמו. הוא לא רצה להסתכן שמישהו שהיה עם חוזה אצלו יפצע במקום אחר, או שמישהו מארגון אחר ינסה לעשות לעצמו שם בכך שיפגע בבחור של ה-WWF. הוא הבין שאם ירשה זאת להול, אז כולם ירצו את אותה העסקה. לכן הוא סירב להצעה בעוד דחייה לא דיפלומטית.

הול נוצח והודה בתבוסה. הוא הבין שלא הייתה לו ברירה אלא לסחוב את שארית החוזה שלו ולבחון את המצב שוב בתוך שנה. ברגע הזה, יבחר לא לחדש את העסקה שלו, ואז או שווינס יוותר כדי שלא יעזוב או שירשה לו לחפש אופציות במקום אחר. (למרות השיחה עם מקמהן, הול הרוויח אפילו פחות ב-1995 מאשר ב-1994, והרוויח בערך 250,000 דולרים [לפני הוצאות דרכים ומס] בהשוואה ל-400,000 דולרים בשנה שעברה.) כשהגיע הזמן לחידוש החוזה שלו בתחילת 1996, הול התלבט. הוא רצה להישאר אצל וינס ולעזור לשנות את ה-WWF, אבל כבר נמאס לו מהלו"ז הקשה של טיטאן, מהפוליטיקה, ומכך שקיבל הרבה פחות ממה שהרגיש שהגיע לו. הוא חשב שיש לו שני ילדים בבית שהתרחקו ממנו כי בקושי היה שם, ובמקום הוא בילה את כל זמנו בבידור ילדים של אחרים. הוא צחק בפני חבריו לקליק שהייתה לו מערכת יחסים יותר אינטימית עם ארבעתם מאשר עם אשתו דיינה, אבל מאחורי הצחוקים היה כעס אמיתי. "מה טוב הכסף אם לא אוכל להוציא אותו?" תהה הול, אני בקושי בבית."

בצורה שהחוזים של מקמהן עבדו - ותמיד עבדו - כל מתאבק קיבל עשרה תאריכים מובטחים בשנה (סתם מספר סמלי כדי להבטיח למתאבק הכנסה מינימלית ולכבול אותו לעסקה לטווח ארוך. חבר פעיל ברוסטר יכול היה לצפות לעבוד עד לשלוש מאות תאריכים בשנה עבור הארגון.) ובקושי 150 דולרים על כל פעם, מה שכיסה את לו"ז הקלטות הטלוויזיה שה-WWF עשו באותו הזמן. החבר'ה הכירו אותם כחוזי "הזדמנות" בגלל שורת הפתיחה הידועה לשמצה של מקמהן בכל דיון על חוזים: "כל מה שאוכל להבטיח לך זאת הזדמנות." זה היה הדבר הכי קרוב להבטחה שווינס הציע, אבל הייתה זאת שיטה ותיקה ומנוסה שעבדה כבר מעל עשור. (כמו תמיד האלק הוגאן היה החריג לחוק, כי בשנות השמונים מקמהן נתן לו חוזה שהכיל בתוכו מספר הבטחות. למרות שזה לא היה כמו החוזים המובטחים ב-WCW שהבטיחו משכורת קבועה ללא קשר להכנסות.) בסופו של דבר רוב המתאבקים הרוויחו הרבה יותר בגלל התשלום מאירועים, תשלומים מהאוס שואוס, תמלוגים ממרצ'נדייז ובונוסים, אבל עם שכר של 1,500 דולרים לשנה לפני מס, החוזה הציע 21,500 דולרים פחות מהשכר הממוצע במדינה. כפי שסטיב אוסטין אמר אחר כך, "זה היה חוזה רוק'נרול לאמנים גוועים. חתמת על החרא הזה ולא הבטיחו לך כלום, אבל זאת הייתה ההזדמנות שלך להיות חלק מהמופע."

חוזים אישיים השתנו באורך, אבל כל אחד מהם כבל את המתאבק למספר שנים ללא יכולת יציאה. הדרך היחידה שהמתאבק יעזוב הייתה להתריע לפני תשעים הימים האחרונים של העסקה, ולהכריז שהם לא רוצים את חידוש החוזה. אז, לאחר תשעים הימים האחרונים (בהם וינס ישתמש כדי 'לקבור' את הדמות כשהיא תפסיד הרבה מאוד בדרך החוצה אם המתאבק לא יחתום על עסקה חדשה) הם יהפכו לפרי אייג'נטס. (הייתה גם האפשרות לתת התראה "מאוחרת", או לבקש לסיים את החוזה לפני שלושת החודשים האחרונים. אולי עדיין היית מקבל שחרור, אבל הוא היה שחרור "מותנה" ולא שחרור "ללא תנאי". הכוונה הייתה שה-WWF נתנו למתאבק לעזוב, אבל הטילו עליו מגבלות בנוגע למקומות העבודה שלו. במהלך מלחמות ליל שני, הכוונה הייתה ל-WCW. בדרך כלל האיסור הזה נשאר לשארית הזמן שהחוזה היה אמור להיות תקף בו, והותיר למתאבק שעזב מעט אפשרויות. לכן האופציה הזאת לא נעשתה הרבה.)

ב-21 בפברואר, 1996, היה זה בדיוק מה שסקוט הול עשה כשפקסס מכתב למקמהן וטען שלא רצה שהחוזה שלו יימשך. במקום לעשות זאת כשהוא מתפלל ומקווה שמקמהן פתאום ישנה את המדיניות שלו ויציע לו חוזה נדיב, להול כבר הייתה הצעה אחרת: מאריק בישוף ב-WCW.

עם כמה שבישוף ביטל את תוכן קטעי ביליונר טד בתור כעס של מתחרה מריר, הוא גם הבין שהייתה קצת אמת בהן. דבר אחד שהיה מדויק מבחינתו היה שמתאבקים מבוגרים כן הובילו את הקארדים שלו. אמנם קרבות הפתיחה שלו היו מלאים במתאבקים צעירים ומלהיבים, אבל הוא גם ידע שהוא צריך מישהו צעיר בפסגת הקארד עם שם גדול כדי להעלות את הנוכחות של WCW. הוא ידע על מצב החוזה של הול הודות לשכנו וחברו פייג' 'דיימונד דאלאס פייג' פלקנבורג, שהיה חבר של הול בגלל ימיהם ביחד ב-WCW בתחילת העשור.

כשהחוזה שלו עומד להסתיים, שלח הול מכתבים ל-WCW דרך פייג' כדי לבחון אם היה להם עניין בו. פייג' התקשר לבישוף, "תראה, הנה העניין: אני דיברתי עם סקוט הול והוא רוצה לעבור לכאן," אמר פייג' בענייניות. בישוף קצת חשש בתחילה, "הדברים הלכו כל כך טוב ב-WCW ופשוט לא רציתי צרות, לא רציתי להתעסק עם מתאבק לא שמח במעמדו. שמעתי על הדברים שקרו ב-WWF עם הקליק, ואמרתי 'למה שנרצה להביא את זה?'"

כמו שסטיב 'סטינג' בורדן הצליח ללחוץ על בישוף לשנות את דעתו ולהביא את לקס לוגר חצי שנה קודם לכן, הצליח פייג' לשכנע את מנהל WCW שהחתמת הול הבעייתי היא רעיון טוב. בישוף לא הזדקק לשכנוע רב: הוא כבר תכנן לעצמו אנגל ממש מהפכני שרצה לבצע, והוא הבין שהול היה מושלם עבורו. בנוסף, החתמת הול תפתור את בעיית המיין איבנט המזדקן של WCW מיד. כפי שאמר בישוף, "חשבתי, 'מה זה משנה? צריך עוד מתאבקים.' נייטרו התחילה לצבור מומנטום באותו הזמן, המספרים גדלו, ההכנסה גדלה, הארגון גדל, ועשינו יותר האוס שואוס. הזדקקנו לפרצופים חדשים."

אפילו שהיה מודע למוניטין של הול כעושה צרות, מניפולטור ומשתמש בסמים, ראה בישוף פוטנציאל בהבאתו אל WCW. לא רק שהול יחזק את המוצר שלו, אלא שעזיבה של טיטאן תחליש את ה-WWF. כך גם יגיע מסר למעריצים שמתאבקי ה-WWF מעדיפים לעבוד ב-WCW מאשר בגן העדן, לכאורה, של ההיאבקות. כשהוא חושב על כך הוא הציע להול - דרך החוזה ברי בלום - חוזה מובטח ענק לשלוש שנים, 750,000 דולרים לשנה. החוזה אף הומתק עם מגבלת תאריכים של מאה וחמישים מופעים לשנה, וכמה סעיפים שהבטיחו להשוות את התנאים לכל חוזה ש-WCW תציע למתאבקים אחרים בעתיד.

 

[oronm316]

שאלה בקשר לתשלום

איך בעצם שילמו למתאבקים לפני שהיה חוזה מסודר?
&nbsp
כמה לדוגמא קיבלו מייקלס/טייקר/הארט בשנה? איך זה היה מורכב?

 

[Diunim]

חלק ב'

ל-WCW כבר היו חוזים מובטחים, אבל הם היו בטווח בין 104,000 דולרים ל-156,000 דולרים. פרט להוגאן ולסטינג, הול היה הראשון שקיבל סכום כזה גבוה. "היינו צריכים לשלם את זה אם רצינו להילחם ב-WWF," טען בישוף. "החבר'ה הרוויחו שם הרבה כסף עם התמלוגים שלהם, אבל ל-WCW לא היה את זה. או שהשווית את זה והבטחת כסף, או שלא נלחמת. מה שהצענו לסקוט בטח לא היה דומה למה שהיה מרוויח אם היה עובד שלוש מאות ימים ב-WWF והכול היה מסתדר, אבל זה עבד. לחבר'ה אז, מאה וחמישים ימים בשנה היה כמו חופשה, זה אמר יותר מכסף, כי זה אמר שהיה להם חיים. זה היה יתרון תחרותי והשתמשנו בזה."

"רק רציתי כסף אז," מודה הול, "באותו רגע אנשים הרוויחו כזה סכום כסף - אולי - עבור וינס, אבל הם עבדו עבורו שלוש מאות ימים." רווח של יותר כסף, מובטח, עבור חצי שנה פחות עבודה הבהירה להול שהייתה רק בחירה הגיונית אחת: הוא קיבל את העסקה.

ברגע שווינס קיבל את הפקס של הול, הוא שקע בכיסא ונאנח בכעס. 1995 הייתה שנה קשה, אבל 1996 התחילה טוב ונראה היה שה-WWF היו בעלייה. התפטרותו של הול לא הייתה רק מכה, אלא בעיטה במפשעה. מה שהכי הכעיס את וינס היה שביומיים האחרונים הול היה איתו בהקלטות באוהיו ובמערב וירג'יניה, ולא אמר לו כלום על כוונותיו. טיטאן כבר ילמו אנגלים כדי לקדם את הקרב של הול מול גולדאסט ברסלמניה, ואחד מהם שודר יומיים קודם לכן ב-RAW, אבל וינס לא עמד לבזבז תשלום על המופע הכי גדול של הארגון למישהו שעזב אותו. הוא מיד ביטל את הפיוד בין רייזור וגולדאסט, ואז שלח מזכר למפיקים שלו ואמר להם להסיר את כל הקידום לקרב במניה מתכניות הטלוויזיה שהכינו.

באופן מקרי, ביום בו הול הכריז על התפטרותו היה היום בו מקמהן גילה שהוא גם נכשל במבדק סמים אחרי שהתגלה שהשתמש במריחואנה. מקמהן הרגיש שהכישלו הוא התירוץ המושלם להסיר את הול מהמופע עם התשלום הכי גדול בכל השנה של ה-WWF. הוא הגן על פעולותיו מול הפרו רסלינג טורץ', ואמר שלא משנה מה אנשים חשבו, הול נכשל במבדק והיה זה מקרי שזה התרחש באותו יום כמו התפטרותו. הוא טען שהוא ידע טוב מאוד שאחרים יסיקו מסקנות אבל זאת לא הבעיה שלו, ולמתאבקים אין מה לדאוג כל עוד הם נקיים.

למרות שחלק מהאנשים חשדו שמקמהן היה מטאטא את הנושא מתחת לשטיח אם הול לא פרש, ההסבר של מקמהן נתמך בידי ג'ים קורנט. "אני חושב שההשעיה הייתה צירוף מקרים בזמן. אני לא חושב שהיו מכסים על זה אם הול לא היה פורש," הוא טען, "החדשות בנוגע לכישלון של סקוט במבדק פשוט יצאו באותו הזמן כשהוא פקסס את ההתראה שלו. התגובה של וינס הפכה מלשאול מה אנחנו עומדים לעשות ל'טוב, זין'. העזיבה של סקוט אמרה שלא נצטרך לטפל בזה יותר."

ברגע שסקוט הול נתן התראה, הבין וינס שיהיה עליו לפעול במהירות כדי להחליף אותו ברוסטר. כעבור כמה ימים הוא סיים את העסקה המתישה כדי להחזיר את ג'ים 'אוליטימייט ווריור' הלוויג. רבים הרגישו שכישלונו של מקמהן להביא את הלוויג לרויאל ראמבל סתם את הגולל על הדיונים בין שני הצדדים, בעיקר כשהיו כה רחוקים בנוגע לחוזה. אבל מקמהן דאג מאוד בנוגע למחסור בסטאר פאוור ברוסטר והאמין שהאולטימייט ווריור היה התשובה.

הלוויג עדיין כעס בגלל איך שמקמהן נפנף אותו במו"מ הקודם. כדי לרכך את הכול, אשתו של וינס, לינדה, פעלה כמתווכת כי הלוויג אהב וכיבד אותה. לינדה נפגשה עם הלוויג בביתו בפיניקס ודיברה איתו על העסקה, והלוויג היה נחוש בכך שהדרך היחידה שיסכים לה הייתה אם ה-WWF יתנו לו מספר תנאים חסרי תקדים. הוא בעיקר רצה שהארגון יקדם את הפרויקטים שלו - כולל ספר קומיקס חדש שבו הוא היה גיבור על, ובית ספר להיאבקות שנקרא אוניברסיטת ווריור - אבל בלי כל מעורבות ישירה. הלוויג רצה את התמיכה של טיטאן והגיבוי, ושום דבר אחר: הוא פשוט לא רצה שיתערבו מעבר לכך.

המכשול האחר היה בנוגע לשם ולתמלוגים. הלוויג ומקמהן כבר נלחמו בבית המשפט על הנושא, והלוויג טען שהוא יצר את דמותו, סמלו ודרכו של האולטימייט ווריור, ומקמהן טען שהוא הבעלים של הקניין הרוחני של הדמות. הוא הרגיש שהם שייכים לו כי הוא נתן להלוויג במה להופיע עליה ולהפוך לכוכב מלכתחילה. לבסוף הגיעו לפשרה שנתנה ל-WWF את הזכויות לסלוגן "הרגש את הכוח" בנוגע לאולטימייט ווריור ככוכב ב-WWF. הסלוגן החדש של הלוויג, "תמיד תאמין", והלוגו שלו היו רק שלו, לשימוש בספר הקומיקס והפרויקטים החיצוניים שלו, וטיטאן לא יכלו להשתמש בהם.

מקמהן מעולם לא חתם על עסקה כזאת, כיוון שתמיד התעקש לקבל את כל הזכויות על התנועות, ההופעה והפעולות של כוכביו. ג'ים הלוויג היה מוכשר מאוד: הוא הבין שה-WWF היו זקוקים לו יותר ממה שהזדקק להם. לאחר שסקוט הול הלך לכסף הגדול של אטלנטה, הבין וינס שהיה במלחמה יותר מתמיד, ולבסוף, ללא רצון גדול, הסכים לעסקה.

מקמהן הרגיש שחזרה של ווריור תוכל לתת זריקת אדרנלין לארגון המדשדש שלו ותחזק קהל חי וקניות אירועים, שלא לדבר על הכנסות מהמרצ'נדייז, למרות ששמעטים האמינו שהיה מוכן להתקפל עבור הלוויג הקשה והידוע לשמצה. היה ברור שהוא נואש. "הוא פשוט רצה להחזיר כוכבים," אמר ג'ים קורנט, "וינס היה הבחור היחיד בעולם שהאמין שווריור היה טוב כמו שווריור חשב שהיה. ווריור חשב שהוא הכוכב הכי גדול בעולם."

אם העזיבה של סקוט הול הייתה מכה מתחת לחגורה של וינס, העזיבה של קווין נאש מיד לאחר מכן הייתה מכה אכזרית. וינס השקיע את שלוש השנים האחרונות בנאש שהיה מעל גובה שני מטרים, והוציא את דמותו, דיזל, אובר כאחד מהכוכבים הכי גדולים בארגון כשנתן לו ריצה של שנה עם אליפות ה-WWF. הוא דבק בו למרות שנכשל למשוך באירועים ובמופעים חיים, ולמרות זאת הוא גם החליט לעזוב. מקמהן זעם.

כמו הול, נאש לא רמז שרצה לעזוב, למרות שזה לא היה סוד מאחורי הקלעים. הול אמר לנאש על העסקה שלו כמה שבועות לפני שנתן התראה, ונאש אמר מיד שהוא נשאר אצל וינס. כשהול דיבר על התנאים הטובים בהצעה הוא החליט לשקול מחדש. כפי שנאש זוכר, "הם פנו קודם לסקוט, והוא אמר, 'יש לי הצעה לעבוד אצל טרנר', ושאלתי 'כמה?' והוא אמר לי שזה "כסף סטינג" (בהתייחסות לסטיב 'סטינג' בורדן, שבתעשייה היה לו חוזה גדול ומובטח שכולם הכירו, ורק האלק הוגאן עקף אותו.). אמרתי, 'לכמה ימים?' זה היה למאה וחמישים ימים, ואמרתי, 'מה?'"

בתחילת פברואר, במהלך סיבוב הופעות בהודו, הודה נאש בפני ברט הארט שהוצע לו חוזה מובטח באטלנטה. כשנאש אמר לו כמה ההצעה הייתה שווה, הבין הארט שנאש עמד לקבל יותר ממה שקיבל כרגע כאלוף ה-WWF. החוזה שלו עמד להיגמר בעוד חצי שנה, ו-WCW הייתה מקום שרצה לחקור אותו. הוא היה באותה סירה בנוגע לגילו המתקדם והתמעטות הזמן שנשאר לו להתעשר מהביזנס אליו הקדיש את חייו, במקום סתם מתאבק עם תשלום טוב.

כשנאש אמר על העסקה להארט הוא עדיין לא היה בטוח אם יקבל אותה. הוא לא רצה לעזוב את ה-WWF: הוא פשוט רצה שהתנאים של החוזה הנוכחי שלו ישתפרו. נאש קיווה שווינס ישווה את ההצעה מ-WCW, והחליט שאם יציע את אותו כסף מובטח כמו בישוף הוא יישאר, גם אם יצטרך לעבוד יותר. למרות הכוונות מאחורי התפטרותו, נמנע נאש משליחת הפקס כמה שבועות לאחר שהחליט. הוא הבין שאולי ישרוף את הגשר ויאבד חבר, אז רצה עוד קצת זמן לשקול הכול לפני שיתחייב למשהו.

 

[Diunim]

חלק ג'

באופן אירוני, תקרית עם אותו ברט הארט הובילה את נאש להחליט שיעזוב את ה-WWF ויקבל את ההצעה של אריק בישוף. במהלך אירוע האין יור האוס השישי של ה-WWF בלואיביל, קנטקי, ב-18 בפברואר, שלושה ימים לפני שסקוט הול התריע בצורה רשמית, עבד נאש בקרב המרכזי באירוע: קרב כלוב מול הארט. לפני הקרב, הבוקינג קבע שייראה כאילו הארט נוצח אחרי הפאוורבומב של דיזל, רק כדי שהאנדרטייקר יצא מהזירה וימשוך את דיזל דרכה, כך שהארט יוכל לטפס מהכלוב בלי תחרות ולנצח בקרב. הרעיון היה אמור להשוות את המצב בפיוד בין דיזל ואנדרטייקר, כי דיזל כבר עלה לאנדרטייקר בקרב שלו על התואר ברויאל ראמבל הודות למצב דומה.

הייתה בעיה: הארט סירב לזרום. הוא טען שזה לא יעזור לדמות שלו שוב להיראות כאילו מנצחים אותה רק כדי שיצילו אותה ברגע האחרון, ושזאת לא דרך חזקה לבנות אותו לקרב שלו ברסלמניה מול שון מייקלס. נאש אמר להארט שזה לא יפגע בו כי הוא עדיין ינצח בקרב, אבל ה'היטמן' כבר החליט. כשהוא זועם מהסירוב של הארט, קאלאוויי השקט בדרך כלל קפץ ממושבו וצעק בזעם, "מאדרפאקר! זה לא תמיד קשור אליך! זה עוזר לקרב שלנו במניה להיות יותר חשוב." התחינה נפלה על אוזניים ערלות והארט המשיך לסרב להצעה. ביום האירוע הוא דיבר עם מקמהן, שהחליט שדיזל לא צריך לבצע את הפאוורבומב בסיום אחרי הכול.

היה זה הקש האחרון עבור קווין נאש. הוא הבין שזמנו בפסגת ההר נגמרה ושכנראה יוציא אחרים אובר מאותו יום ואילך. הוא הרגיש שמקמהן כבר לא מאמין בו. אחרי הקרב שלו מול הארט, הגיע נאש למקלחות לצד סקוט הול, שניסה לשטוף אבקת תינוקות משיערו. (הול היה מעורב בקרב "תינוק בכיין" משפיל מול שון וולטמן בתחילת הקארד, בו המנצח הלביש את המפסיד בלבוש תינוק, מחיתול עד מוצץ.) הוא רכן לחברו ולחש לו בשקט, "תגיד לבישוף שאני בפנים." הול שמח כל כך על כך שלא הלך לאטלנטה לבד עד שכמעט חיבק את נאש, אבל החליט שלא לעשות זאת אחרי שהבין ששניהם היו עירומים.

לאחר מכן אמר נאש למנהלים שנפגע בכתפו בקרב מול הארט ולקח שבועיים חופש מהזירה כדי להחלים. במציאות, הוא השתמש בזמן כדי לסגור את הפרטים הקטנים של החוזה שלו עם בישוף בעזרת מתווכים ועורכי דין. הכתף שלו כן הייתה פצועה, אבל לא עד כדי כך שלא יכול היה להתאבק. הוא פשוט לא רצה להסתכן בפציעה בדרכים וביטול העסקה שתשנה את חייו. ב-5 במרץ, היום האחרון לפני חידוש החוזה שלו עם טיטאן, פקסס נאש, בלב כבד, את ההתראה שלו למקמהן.

"איך שהול ונאש עשו את העסקה שלהם היה בולשיט," זעם ג'ים קורנט, "קודם סקוט בא לווינס ואמר לו, 'אני איתך וינס. לא הייתי שום דבר בלעדיך,' ואז יומיים אחר כך הוא התפטר. קווין נאש עשה את אותו הדבר. הוא אפילו אמר לווינס שייפגש עם כל החבר'ה ויגיד להם שהוא נשאר. הייתי בבית של וינס כשהחדשות על קווין הגיעו בפקס הפרטי שלו. הוא לא ממש כעס, אלא יותר הגיב בצורה של, 'אתה מאמין עליהם?' אני הגבתי דומה, אמרתי, 'זין! המזדיינים האלה!' לא אכפת לי אם תישאר או תלך, אבל אל תגיד דבר אחד בפנים של בן אדם ואז תעשה את ההפך. היו שם את שני הבחורים הגדולים והקשוחים האלה, ועם כל הביצים שהיו אמורים להיות להם, לא רצו להגיד לווינס בפנים שהם עוזבים. הם פשוט אמרו לו את מה שהוא רצה לשמוע ולקחו את הדרך הקלה החוצה. אולי הם רצו להתפטר בצורה רשמית, אבל זה לא אומר שלא יכלו להגיד לו קודם.

"כנראה שווינס יכול להיות די משכנע והם לא רצו שילחצו עליהם לעשות משהו שלא רצו לעשות. הוא אפילו הצליח לעשות לי את זה כמה פעמים: לגרום לי לוותר על דברים שממש רציתי לעשות, ולגרום לי לראות את ה"שגיאה" בדרכי. אני לא מאשים אותם שעזבו - רוב האנשים היו עוזבים על כזאת כמות כסף כי אף אחד לא הרוויח את זה אז. אני מאשים אותם שלא היה להם הכבוד להגיד למי שעשה אותם שהם הולכים."

כשנאש נתקל בווינס בהקלטות טלוויזיה, שאל אותו מקמהן בעדינות מה העסקה שבישוף הציע. כשגילה את הסכום חסר התקדים, הוא נשבע שראה את יושב הראש בולע את רוקו כמו דמות מצוירת. חוץ מהתגובה הבלתי נשלטת הזאת, מקמהן בקושי הגיב. הוא פשוט הסתובב והלך, לפני שסובב את ראשו ונהם, "חשבתי שאנחנו משפחה."

נאש ידע שווינס נפגע מהחלטתו וניסה להסביר את עצמו כמיטב יכולתו. "אנחנו משפחה, בן אדם, אבל יש לי אישה בחודש שביעי בבית, וקשה לנהל משפחה בהתבסס על זה שתקבל קרב ברסלמניה, ולא לדעת אם תהיה לך שנה טובה או לא." (עבור הרוסטר של ה-WWF, רסלמניה הייתה השיא של כל התשלומים. מקום טוב בקארד הביא איתו תשלום טוב שקיים אותך לכל השנה, וכל השאר היה בונוס. ללא קרב הייתה לך שנה קשה בה נאבקת לגמור את החודש.) העסקה עם WCW הייתה טובה במיוחד לנאש ולהול כי בפעם הראשונה הם ידעו מה ירוויחו לפני שעבדו עבור הכסף. הם יכלו להתקרב לאותו סכום ב-WWF, אבל זה היה תלוי בכך שהעסקים יהיו טובים, שרסלמניה ואירועים אחרים יצליחו, ושהבוקינג ישים אותם במקום טוב כל השנה. כשנאש הבין שזמנו כאלוף ובחור ראשי כבר בא והלך, הוא החליט שהעתיד לא בטוח עבורו אם יישאר בטיטאן.

נאש רצה את מה שטוב עבור משפחתו, אבל גם רצה להיות נאמן לאיש ששם אותו בעמדה שיכלה לבקש חוזה יקר כזה מלכתחילה. הוא אמר לווינס שהוא רוצה להישאר ב-WWF, ואמר לו פשוט להעניק לו את אותו סכום של כסף מובטח והוא יישאר. מקמהן סירב מיד. "אני לא יכול לעשות את זה," אמר מיד. "אם אעשה את זה עבורך, אז אצטרך לעשות את אותו הדבר עבור ברט, מארק, שון... אני לא יכול להרשות לעצמי את זה." נאש הזדהה עם מה שהבוס שלו אמר, אבל הבין שקודם עליו לדאוג לעצמו. "תראה, אני מקווה שנישאר חברים, אבל אני חייב לעשות את מה שאני חייב לעשות," הוא אמר ליושב הראש המאוכזב.

"אף אחד חוץ מהוגאן לא קיבל כזה סכום כסף לפני," הבהיר ג'ים קורנט. "לקס לוגר קיבל חוזה מפורסם של 350,000 דולרים אצל ג'ים קרוקט ב-1986, והרוד ווריורס בסוף שנות השמונים קיבלו 500,000 דולרים כל אחד, אבל וינס לא יכול היה להתחיל להבטיח כל כך הרבה כסף כי כולם היו מתעצבנים. אם היה עושה את זה עבור הול ונאש כולם היו מרוויחים יותר כסף, לא רק אלו שבראש הקארד אלא גם אלו מתחת. הם היו חושבים שאולי הם לא שווים את אותו סכום כסף, אבל לפחות חצי."

עזיבתו הקרובה של נאש שמה את מקמהן בדילמה. הוא כבר השקיע זמן טלוויזיה ומשאבים יקרים בקידום קרב ראשון אי פעם בין דיזל ואנדרטייקר ברסלמניה כמיין איבנט השני של האירוע. היה מאוחר מדי לשנות את התכניות בבוקינג, אז הוא פנה לנאש וביקש ממנו לעשות עבורו שלוש טובות, או ג'ובים, בדרכו החוצה. אלו היו הפסדים לאנדרטייקר ברסלמניה, לשון מייקלס כעבור חודש באין יור האוס: גוד פרנדס, בטר אנמיס, ולג'ים 'אולטימייט ווריור' הלוויג החוזר בקרוב ב-RAW. וינס רצה להשתמש בתשעים הימים של נאש כדי לגרום לו להוציא אובר כמה אנשים מהרוסטר שאפשר. הייתה זאת מסורת בביזנס, דרך להוריד מערכו של נאש בעיני המעריצים לפני שיגיע ל-WCW.

נאש שקל את הבקשה לרגע, ואז אמר למקמהן שלכבוד יהיה לו להוציא את קלאוויי אובר ושיעשה הכול עבור שון. הלוויג היה משהו אחר. "היי, אם הוא יוכל לפגוע בי, כולי שלו," אמר נאש למקמהן, ורמז שהלוויג יצטרך לנצח אותו על אמת בשוט. "אם כך כנראה שלא נעשה את הקרב הזה ב-RAW," אמר וינס. "כנראה שלא," הזהיר נאש. ברגע שהדיו יבש על העסקה היוקרתית שלו ב-WCW, מילא נאש את מחוייבויותיו. הוא חזר לדרכים עבור ה-WWF, והוצמד לילה אחרי לילה מול הארט, מייקלס ואנדרטייקר בלי להתלונן כשעבד עד הסוף.

החדשות על עזיבתם של קווין נאש וסקוט הול את טיטאן התפשטו בתעשייה כמו אש בשדה קוצים, וכך גם הסכומים בעסקה שלהם. "הכול השתנה כשהתברר שנאש והול חתמו עם המתחרים," נזכר בוב הולי. "WCW התחילו לקבל מומנטום וניסו להחתים המון מהמתאבקים שלנו, אבל כולם נדהמו כשפרשו. אחרי כל מה שווינס עשה עבורם, הם לא הראו לו שום נאמנות. לפני שהם הגיעו אל ה-WWF הם היו נובאדיז. וינס טיפל בהם, שילם להם טוב, עשה אותם מי שהם היו, והם חירבנו עליו. נאמנות לא אמרה כלום לחבר'ה האלה. כל השאר עבדו קשה, הוציאו את הול ואת נאש אובר והם פשוט עזבו. הם הרוויחו מלא כסף כשאף אחד מאיתנו לא הרוויח. מגיע להם שיכסחו להם את הצורה."

מיד הייתה תגובה באטלנטה. הוותיקים רנדי סאבאג' וריק פלייר - ששניהם עשו בביזנס הרבה יותר מנאש ומהול, ובתקופה ארוכה יותר - ממש כעסו שהמתאבקים החדשים ירוויחו בערך כפול ממה שהם הרוויחו. שלא לדבר על כך שפסגת הקארד ב-WCW עמדה להיות צפופה יותר, מה שיפגע ברווחים הפוטנציאליים שלהם עוד יותר.

 

[Diunim]

חלק ד'

החוזים הענקיים סימלו את מלחמת הרייטינג השבועית ש-WCW נלחמה בה. תשלום מופרז עבור מתאבקים היה משהו נפוץ בתעשיית הספורט, בעיקר כשמצבים תחרותיים קרו. כפי שהסביר דייב מלצר ברסלינג אובזרבר ניוזלטר:

אם תסתכלו על היאבקות מקצוענית במצב כלכלי תחרותי ולא מונופוליסטי בעבר, בכל מצב יש אנשים שהבעלים שלהם מנסים לשלם להם הרבה יותר ממה שמגיע לאנשים ברמתם.

האלק הוגאן ממש התנגד להגעתם של הזוג, ואמר לאריק בישוף שיעדיף לראות את הכסף מושקע בהבאת מתאבקים רווחיים ומוכחים, שמות כמו יוקוזונה והאולטימייט ווריור. היה זה מהלך פוליטי קלאסי של הוגאן. הגעתם של פוליטיקאים מנוסים מה-WWF כנאש והול הלחיצה אותו כי הוא דאג בנוגע לאיך שמעמדו בקארד יושפע מכך, בעיקר כשהקהל של WCW לא ממש התחבר איתו מלכתחילה. גם היה מניע הרבה יותר אגואיסטי: יוקוזונה והווריור היו שני המתאבקים היחידים שהוא הפסיד להם בצורה נקייה ב-WWF בלי לנקום בהם, והוא היה נואש לתקן זאת. הוגאן רצה שבישוף ישכור את הזוג פשוט כדי שיוכל לנצח אותם, וכך לאזן את מאזן הניצחונות/הפסדים בחזרה לטובתו. (הוגאן קיבל את מבוקשו עם ווריור ב-1998, ושכנע את בישוף להחתים אותו לחוזה יוקרתי רק כדי שיוכל להחזיר את השוויון במאזן. הוגאן הצמיד את ווריור באירוע האלווין האבוק בקרב שנקבע כאחד מהגרועים בתולדות ההיאבקות, והווריור נעלם מהר לאחר מכן.)

כמה ימים לאחר שקיבל את התפטרותו של נאש, שחרר מקמהן הצהרה באתר של ה-WWF באמריקה אונליין, בה קטל את טרנר על שימוש בכספו כדי לקנות מתאבקי WWF מבוססים. (הייתה זאת עוד עמדה צבועה שמקמהן נקט בה, כי הוא עשה את אותו הדבר במהלך מסע הקניות שלו בשנות השמונים, כשחטף מתאבקים מבוססים לאורכה ולרוחבה של המדינה כדי שיוכל להרחיב את ה-WWF ברחבי המדינה.) ההצהרה החלה כך:

קווין נאש ואני חברים. אני חושב שמנקודת מבטי, הוא לא עשה החלטה עסקית טובה. דיזל יכול היה להיות אייקון בפדרציית ההיאבקות העולמית, אייקון ממנו היה יכול להרוויח מאוד מבחינה פיננסית ויצירתית בעשרים השנים הבאות, אולי הרבה יותר מזמנו כמתאבק בזירה. אבל, כן זה כואב, והאנשים בארגונו של טד טרנר יודעים שזה כואב. אתלטים חייבים לאהוב את הביזנס בו הם נמצאים, להיות בעלי מוסר עבודה חזק ותחושת נאמנות כדי להישאר כאן ב-WWF. מתאבקים רבים מרוויחים פה סכומים גדולים מאוד של כסף, והאתלטים הללו שמאמינים בעצמם ובארגון מתחרים טוב מאוד בחוזים המובטחים של טרנר. לארגון של טרנר אין מושג איך ליצור כוכב, הם רק יכולים לקנות אותם. הרעיון לרכוש את שירותיו של קווין נאש הוא כדי שדיזל לא יהיה קיים, וכך הם יפגעו בפדרציית ההיאבקות העולמית.

במציאות לטרנר לא היה ממש קשר עם החתמת נאש והול חוץ מזה שהסכים לחתום על העסקה שבישוף עשה. להשתמש בטייקון כשעיר לעזאזל הייתה פשוט השיטה הרגילה של מקמהן באותו הזמן. כעבור שנים, הוא הבין יותר את המצב, ונזכר, "הם לא ממש רצו לעזוב, אבל לא הבטחתי חוזים באותם ימים. מנקודת מבט עסקית לא הייתה להם ברירה אלא ללכת. אם הייתי הם, אני חושב שהייתי לוקח את הכסף." עם כמה שווינס מקמהן היה מאוכזב לראות את הול ונאש עוזבים, מעטים היו עצובים כמו שון מייקלס. במשך שלוש השנים האחרונות הוא היה איתם בדרכים והם היו קרובים כמו משפחה. הם גם היו שניים מבעלי בריתו מאחורי הקלעים, ושניהם גיבו אותו כשמצא את עצמו במצב בעייתי - ועם חיבה לפתוח את הפה בלי לחשוב, הוא היה בהרבה כאלה במשך השנים.

למרות זאת, מייקלס לא ניסה לשכנע את הצמד לסרב למהלך כי ידע איזו עסקה טובה יקבלו באטלנטה. כפי שזכר, "לא הייתי נשוי. הייתי רווק באותה התקופה, ולהם הייתה אחריות. איך אפשר להסתכל על חבריך ולא להגיד, 'אתם חייבים להרוויח כסף?' היו להם דברים לדאוג לגביהם כמו ילדים ומשפחה ולי לא."

אחרים ב-WWF לא חששו להביע את דעתם בעניין, וברט הארט הופיע בטוק שואו בשיקגו וטען, "זה עניין אישי. לכל אחד יש זכות לדאוג לעצמו כמה שאפשר. אני חושב שחלקם החליטו כי אולי נאלצו לעשות זאת, כמו רנדי סאבאג', אבל גם יש אנשים אחרים שעזבו ואני חושב, אפילו במקרה של דיזל, אני חושב שהוא עשה את זה כנראה בשביל הכסף.אם זאת הסיבה, אני לא חושב שהקריירה שלו עומדת עוד להתקדם. הוא יתגעגע לאיפה שהיה. אני חושב שהול ונאש יהיו אומללים בעוד שנתיים מעכשיו כי הם יבינו שהלכו לארגון סוג ב' שלעולם לא יקח אותם לגבהים בהם היו קודם לכן."

וינס מקמהן התחיל להבין שהיו חסרים לו שמות גדולים ברוסטר עוד לפני שאיבד את סקוט הול וקווין נאש. שוב פעם הוא נאלץ לחזור אל העבר, ושכר שוב את רודריק 'רודי פייפר' טומבס לחוזה לטווח קצר. פייפר היה אחד מהשחקנים המרכזיים של וינס במהלך ההתרחבות הלאומית של ה-WWF בשנות השמונים, והיה ההיל המרושע לעומת גיבור העל הבייביפייס האולטימטיבי האלק הוגאן בהפקה יחד עם MTV, דה וור טו סטל דה סקור, וגם ברסלמניה הראשונה. ב-1996 הוא לא עבד כבר שנים בלו"ז מלא, והעדיף לחזור לארגון באופן זמני לפני שיצא להפסקה כדי לשמור על עצמו רענן.

פייפר היה די נפקד מאז 1987 כשפרש בסטייל לאחר ניצחון על ההיל השמנמן והנשי אדריאן אדוניס ברסלמניה 3, אבל מרווחי הזמן בין חזרותיו גדלו בהתמדה. בפעם האחרונה שהתאבק עבור מקמהן זה היה ב-1994 במלך הזירה, כשכיכב בקרב מרכזי מיושן שזכה לביקורות קוטלות מול ג'רי לולר, גם הוא מתאבק במשרה חלקית בגיל הארבעים. היה זה הקרב היחיד של מייקלס עבור הארגון מאז הקלאסיקה המלאה בדם מול ברט הארט ב-1992, ווינס החליט לא לתת לו עוד קרבות בגלל עד כמה שהחזרה שלו במלך הזירה אכזבה.

אבל זמנים נואשים דרשו אמצעים נואשים, ועם מעט כוכבים משמעותיים באמת משנות השמונים שהיו זמינים בגלל שרובם היו אז ב-WCW, מקמהן התקשר אליו. הוא רצה שפייפר יחזור כדמות טלוויזיה וימלא את תפקידו של גורילה מונסון כנשיא הארגון. פייפר הסכים, ובפרק של RAW ב-29 בינואר, הוא הוצג בידי מקמהן לתגובת קהל גדולה מהקהל של סטוקטון, קליפורניה. בהתחלה הוא היה סתם דובר עבור הבוקינג, אבל בסוף פברואר קיבל פייפר עוד שיחה ממקמהן, והפעם הוא ביקש ממנו טובה גדולה עוד יותר: הוא רצה שיחזור לזירה.

לאחר שהשעה את סקוט הול, וכשקווין נאש היה על המדף ופצוע לכאורה, היה וינס זקוק למישהו שיחליף באירועים החיים את הזוג הנעדר כדי שלא יצטרך להחזיר אלפי דולרים לקהל. פייפר היה היחיד ברוסטר שלו קיבל כבר בוקינג וגם היה שם מספיק גדול כדי לשנות את המצב. הוא הסכים לעסקה כדי לעזור למקמהן, וב-24 בפברואר יצא לדרכים בפעם הראשונה מזה חמש שנים כמעט.

כיוון שהול היה אמור להחמיץ את רסלמניה, מקמהן שוב פנה אל פייפר, וביקש ממנו להחליף אותו ולעבוד בקרב שנקבע להול במופע במקומו. פייפר הסכים ביובש ועמד להשתתף בקרב חצי מוקלט, חצי חי מול גולדאסט האנדרוגיני והשנוי במחלוקת בקרב שכונה "קטטת סמטת הוליווד". שוב, האירוניה שבה מקמהן ביקר את גילם של המתאבקים המובילים ב-WCW אבל הביא אדם בן ארבעים ושתיים לקרב במופע הכי גדול שלו בשנה לא נעלמה מעיניו של אף אחד.

 

[Diunim]

חלק ה'

הרמה חסרת התקדים של מעבר המתאבקים בתעשייה המשיכה בשבוע לאחר התפטרותו של קווין נאש, כשב-11 במרץ, 1996, פרש מארק 'ג'וני בי. באד' מרוביץ מ-WCW.

בתור מפתח גוף לשעבר וזוכה טורניר כפפות הזהב לאגרוף חובבים של ניו יורק, פרץ יליד בופאלו השחום אל עסקי ההיאבקות בתחילת 1991 לאחר שהתאמן אצל משפחת מלנקו המכובדת. כמה חודשים לאחר מכן הוא חתם אצל WCW. הבוקר דאסטי רודס כל כך הופתע מהדמיון של מרוביץ לליטל ריצ'ארד עד שהחליט להפוך אותו לחיקוי צבעוני לאייקון הרוק'נרול, ואז קרא לו 'ג'וני בי. באד', אזכור ברור לשיר הקלאסי של צ'אק ברי, 'ג'וני בי. גוד'.

הגימיק התחיל כגרסה צבעונית מאוד של ריצ'ארד, אבל מרוביץ הקטין את הקאמפיות בדמות באופן משמעותי במהלך השנים בגלל שהאמין שאדם במעמדו צריך להיות מודל חיובי לחיקוי. הטיעון שלו היה שהוא אמר לילדים להאמין בעצמם, ושהוא לא יכול לעשות זאת בכנות כששיחק פרי לובש מייק אפ שיורה באקדחי קונפטי.

במרץ, עבד מרוביץ בלי חוזה כי החוזה שלו פקע ב-28 בפברואר. הוא רצה להתחייב ל-WCW, אבל לא רצה לחתום על העסקה שבישוף הציע לו בגלל כמה שהייתה מוטה לצד WCW. הוא בעיקר לא אהב את סעיף תשעים הימים שאפשר ל-WCW לפטר אותו מכל סיבה, ולא את סעיף אי ההשתתפות בן ארבעת החודשים שמנע ממנו לעבוד במקום אחר אחרי שיפוג.

ב-4 במרץ, חמישה ימים לאחר שהחוזה שלו נגמר, קיבל מרוביץ שיחה מראש מחלקת יחסי ציבור של WCW, אלן שארפ, שביקש ממנו להגיע לתחרות מכוניות מרוץ כנציג של WCW ב-9 במרץ. מרוביץ היה אחד מהבחורים של שארפ כי היה צייתן, ותמיד אהב ללכת לעשות יח"צ. במקרה הזה היו לו בעיות: ה-9 במרץ היה יום הולדתה החמישי של בתו המאומצת מריה. הוא כבר שכר ג'ימבורי וארגן מסיבה, אז הוא שאל את שארפ אם, רק פעם אחת, יוכל למצוא מישהו אחר שיעשה את זה.

שארפ אמר למרוביץ שאין בעיה, אבל כעבור ארבעה ימים קיבל המתאבק שיחת טלפון מאריק בישוף הזועם. "ג'וני, מה הבעיה?" הוא דרש, ומרוביץ המבולבל שאל, "בעיה עם מה?" "למה אתה לא הולך למרוצים?" רצה בישוף לדעת. מרוביץ אמר לו את אותו הדבר שאמר לשארפ: שזה יום הולדתה של בתו. עבור בישוף זה לא היה תירוץ. "המון אנשים החמיצו את ימי ההולדת של ילדיהם כדי לעזור לבנות את הארגון הזה," הוא צרח, כשמישהו מתקשר אליך ואומר לך להיות במקום כלשהו, אתה הולך לשם!"

מרוביץ הופתע מכמה שבישוף ירד עליו חזק, בעיקר בהתחשב בכך שטכנית לא היה תחת חוזה אצל WCW. אבל מכיוון שרצה לשמור על השלום - ועל העסקה בת 300,000 הדולרים לשנה שחתם עליה לאחרונה - הוא אמר לבישוף, "תראה, אין בעיה, אריק, אני אחמיץ את יום הולדתה של בתי ואהיה שם. היה מאוחר מדי. הנזק כבר נעשה ולבישוף נמאס ממרוביץ. הוא אמר לו לא לטרוח להגיע למרוץ. מרוביץ הניח שהבוס שלו בסך הכול כעס עליו בגלל הסירוב אז התקשר לשארפ כדי לשאול אותו איפה להיות בשבת, אבל נאמר לו באופן ברור שבישוף לא רצה שיתקרב למסלול.

עוד נושא שהכעיס את מרוביץ היה סטוריליין שהיה מעורב בו עם דיאמונד דאלאס פייג'. הוא הרגיש שהפיוד כבר מיצה את עצמו אחרי חמישה חודשים של קרבות חיוורים וחזרתיים, אבל חש של-WCW לא היה שום דבר שווה לתת לו לעשות. הכעס שלו מהכיוון היצירתי של הארגון הפך לזעם כשנאלץ להתאחד על המסך עם אשתו האמיתית של פייג', קימברלי. האנגל הטריד מאוד את מרוביץ הדתי האדוק, שהרגיש שבכך הפר את אמונתו הנוצרית כי התרועע עם אישה של אדם אחר. בישוף ביטל את דאגותיו, ואמר שמרוביץ רק שיחק את דמותו של ג'וני בי. באד באנגל היאבקות, ולכן לא באמת ביצע חטא. "אני לא רוצה להעביר כל סטוריליין לישו לאישור, רטן בישוף.

מרוביץ הרגיש שלא התייחסו אליו יפה, בעיקר אחרי חמש שנים של שירות בארגון. בגלל מצבו כפרי אייג'נט, הוא החליט להתקשר לווינס מקמהן ולבדוק אם היה מעוניין לדון איתו. באופן מקרי, מקמהן כבר הסתכל פעם על ג'וני בי. באד בקלטת של WCW. הוא העריץ מיד את הדמות הפרובוקטיבית, מה שמשך את אהבתו לצד השואוביז של ההיאבקות. כפי שג'ים קורנט זוכר, "וינס גילה את ג'וני בי. באד ואהב את הגימיק. אני מניח שהוא ראה קלטת שלו או משהו. הוא חשב שיהיה הכוכב הכי גדול בטלוויזיה."

כשמרוביץ התקשר למקמהן לביתו בסטמפורד ב-8 במרץ, הוא קצת נבהל כשיושב הראש הכועס והידוע לשמצה של ה-WWF ענה לטלפון. הוא הופתע עוד יותר מכמה שמקמהן התלהב כשגילה שהיה פנוי. "תן לי סיכוי לחשוב על זה ולחשוב על גימיק, ואחזור אליך מחר," אמר לו וינס. כשהוא נאמן למילתו, התקשר וינס שוב למחרת היום והציע למרוביץ את החוזה ארוך הטווח הראשון מסוגו בפדרצייה. המשמעות הייתה שיעבוד חמישה או שישה ימים בשבוע בהשוואה ליומיים או שלושה בלבד ב-WCW, אבל גם עבור יותר כסף ממה שבישוף הציע כשהתמלוגים נכנסו.

"תמלוגים היו עניין גדול," מסביר קורנט. "הם בדרך כלל היו יותר גדולים מהחוזים. כשהתחלתי ב-WWF כמלווה של יוקוזונה תמיד כעסתי כשהיינו בקרב חושך בהקלטה והשעה הייתה עשרה לחצות, אבל יוקו אמר לי, 'אוי אחי, תמלוגים!' כי צילמו את זה לקולוסיאום וידאו. בכלל לא ידעתי מה הם היו, אבל אז הצ'ק החודשי הראשון שלי על תמלוגים הגיע והוא היה בערך 6,000 דולרים!"

ללא ידיעתו של בישוף, כבר הסכים מרוביץ בעל פה לעסקה של ה-WWF כשהשניים נפגשו בנמל תעופה בבוקר ה-11 במרץ, לפני נייטרו בשידור חי בווינסטון סאלאם באותו ערב. מרוביץ התעמת מול בישוף, ואמר לו שבגלל שעבד בלי חוזה הוא רצה הגנה. הוא יטוס לנייטרו רקאם יבטיחו לו בכתב שההצעה לחוזה אצל WCW שהציעו לו כרגע לא תבוטל אם ייפצע בזירה באותו הלילה. מרוביץ ראה מה קרה לריקי סטימבוט ולסטיב אוסטין, ששניהם שוחררו אחרי שנפצעו בעבודה. הוא רצה הבטחה שזה לא יקרה לו.

בישוף הבטיח שכך זה יהיה, והזכיר למרוביץ שהחוזה החדש שלו כבר היה כתוב וצריך לחתום עליו. מרוביץ אמר שעדיין לא אהב אותו, לפני שהודה לבסוף שקיבל הצעה טובה יותר מה-WWF. פרצופו של בישוף מיד עטה הבעה כועסת. "טוב, אני מניח שכדאי שנלך ונשב על זה," פלט סגן הנשיא הכועס. השניים מצאו מקום בודד בו יוכלו לדבר בפרטיות, ובישוף שאל, "מה אוכל לעשות לחוזה כדי לשנות את זה?" באותה נקודה, מרוביץ לא היה מוכן להתפשר. גישתו של בישוף כלפיו בשבועות האחרונים וכישלונו לתת לו הצהרה כתובה שתגן עליו באירוע באותו הערב חיזקה את החלטתו לחתום אצל טיטאן. "תראה, זה לא קשור ללשנות את החוזה יותר," הודה המתאבק, "אני לא שמח מכל מה שקרה בשבוע שעבר. אני רוצה לתת לך התראה של שבועיים, אפילו שהחוזה שלי כבר פג, כי זה מה שמכובד לעשות אחרי שהייתי כאן כל כך הרבה זמן."

בישוף כעס. הוא אמר למרוביץ שיוכל לעבוד בנייטרו באותו הערב ולהוציא אובר את לקס לוגר, ואז מבחינתו, ג'וני בי. באד יגמור עם WCW. מרוביץ עדיין סירב לוותר על רצונו, ואמר שלא יסכים לבצע כל קרב באותו הערב אלא אם יקבל הבטחה כתובה שתכסה אותו אם משהו ישתבש. בישוף גם היה עקשן, וסירב לספק הצהרה כתובה, כך שהשניים נאבקו. מרוביץ ניסה לשבור את המצב, שלא לדבר על המתח הגובר, ואמר "אריק, אני לא רוצה לעזוב בצורה רעה." הוא ניסה ללחוץ את ידו של בישוף, אבל עכשיו היה מאוחר מדי למחוות כאלו. "אתה לא עוזב בצורה טובה," נבח בישוף בכעס כשמשך את ידו. "לעולם לא תעבוד שוב עבור הארגון הזה." (כמו תמיד בהיאבקות, "לעולם לא" היה מוגבל. במקרה הזה המשמעות הייתה "ארבע שנים", כשמרוביץ חזר לזמן קצר ל-WCW בשנת אלפיים.)

 

[Diunim]

חלק ו'

כעבור שלושה ימים, הטיס וינס מקמהן את מרוביץ ואת אשתו רנה לסטמפורד כדי לחתום על העסקה המוסכמת שלהם ב-WWF. מקמהן התלהב מיד מרנה, דוגמנית לוריאל לשעבר עם שיער בלונדיני מושלם, חזה מוגדל בסיליקון וגוף ממשמר המפרץ. "איזו ליידי!" הוא אמר לעוזריו בהערצה. וינס אמר מיד לעוזרו בבוקינג ברוס פריצ'רד שרצה שרנה תהיה חלק מהחבילה והמלווה של מארק, וגם לה הוצעה עסקה מובטחת ויוקרתית. היה זה הרבה יותר ממה שהזוג ביקש. לא רק שירוויחו יותר כסף ממה שחלמו אי פעם, אלא שגם יוכלו לטייל בדרכים ביחד, וכך יבטלו את ההיבט השלילי בחוזה של ה-WWF לעומת זה של WCW: התאריכים הנוספים.

לא כל מי שעבד במשרדי טיטאן תמך בהחלטה להחתים את רנה לצד בעלה, והבוקר ג'ים קורנט הופתע במיוחד. "הזהרתי אותם שהם עומדים לשים היט על הבחור הזה מההתחלה, כי המעריצים יסתכלו על הבחורה וזה יקבור אותו. גם אמרתי לברוס פריצ'רד שכולם חשבו שמרוביץ שחור - גם אם הוא לא היה - וזה יביא לו המון היט בדרום כי הוא עם בחורה לבנה. ברוס לא האמין שמישהו בכלל חשב את זה עליו, אז הראיתי לו שבאינטרנט כולם חשבו את זה."

פריצ'רד ומקמהן התעלמו מדאגותיו של קורנט, וקבעו שמארק ורנה יערכו את הבכורה ברסלמניה בעוד קצת יותר משבועיים. רנה נקראה סייבל, אבל דמותו של מארק הייתה בעייתית יותר. בגלל ששמו ודמותו של ג'וני בי. באד היו בבעלות WCW, לא יכלו ה-WWF להציג משהו שהזכיר את הדמות. התפקיד שלו היה צריך להיות שונה לחלוטין למה שידע לעשות ב-WCW. לפי בקשתו, הורשה מרוביץ להשתמש בגרסה מקוצרת של שמו האמיתית, והפך למארק מרו. היה זה ויתור נדיר ממקמהן, שבדרך כלל התעקש למתג בעצמו מתאבקים, או לפחות לשנות את שמם מספיק כדי שלא יוכלו להרוויח מדמותם שנבנתה ב-WWF ברגע שיעזבו את הארגון. במקרה של מרוביץ, וינס פשוט הוסיף את הכינוי 'וויילדמן' לפני שמו המקוצר, ונתן לו שריד קלוש לגימיק.

כפי שהסביר ג'ים קורנט, "למרות מה שכולם אמרו לו, וינס לא הבין שעם מארק הוא לא קיבל את ג'וני בי. באד, כי ג'וני בי. באד היה דמות של WCW. הבעיה הייתה שמרוביץ התאמן אצל WCW והתאמן לשחק רק את הדמות של ג'וני בי. באד, עם הפרומואים, הקרבות של שבע הדקות והמאפיינים של הדמות. ואז ה-WWF תקעו את אשתו איתו. עם החזה הגדול והמזויף, היא האפילה עליו, וזה לא עבד למארק."

מקמהן אולי לא הצליח להשתמש בג'וני בי. באד כמו שקיווה, אבל עם סייבל, הוא קיבל בדיוק את מה שרצה. כשהיא משחקת חתלתולה סקסית וזנותית, היא הייתה בדיוק מה שווינס חיפש אז כדי להפוך את ה-WWF לבוגרת יותר - ושונה מ-WCW. היא הפכה לחלק חשוב בפאזל הגדול שלו. בתוך שנתיים הפכה סייבל לאחת מהנשים המפורסמות בעולם, הצטלמה בעירום לפלייבוי, הרוויחה מעל מיליון דולרים בשנה והרוויחה הרבה יותר גם מבעלה המסודר פיננסית.

מארק מרוביץ נשאר ייחודי בכך שקיבל את החוזה המובטח הראשון שווינס מקמהן הציע אי פעם. המצב אצל הול ונאש הכריח אותו לשנות את עמדתו ולקבל את המציאות של מרוץ החימוש עם הטאלנטים שהיה מעורב בו. בעוד שעדיין לא יכול היה להשוות את חוזי המיין איבנט המפלצתיים שנאש והול קיבלו מארגונו של טרנר בגלל כעס שיקבל משמות גדולים אצלו, הוא עדיין יכול היה לכבול את המתאבקים החדשים ברוסטר בצורה כזאת. הוא עשנ זאת בטענה שזה מהלך טקטי הכרחי שנאלץ לבצע כדי להילחם מול WCW. הוא טען שאם לא ייתן חוזים מובטחים למתאבקים חדשים אז WCW ייקחו בתיאבון את כל המתאבקים החדשים במקומו.

בסופו של דבר, למקמהן לא נותרה ברירה אלא להציע לכל הרוסטר שלו קצת יותר מהזדמנות. הוא התחיל להחתים את הכוכבים שלו לחוזים יקרים שדאגו ל-WWF, ושמרו עליהם לטווח ארוך כדי לשמור על טיטאן מעוד עזיבות לאטלנטה. וינס קרא להם דאונסיידס, שהבטיחו כמות סמלית של כסף למתאבק בכל שנה לזמנים קשים בביזנס, אבל הבטיחו להם שירוויחו הרבה יותר בכל שנה בתמלוגים ובמרצ'נדייז ממה שהחוזה שלהם אמר. עבור אלו בפסגת הקארד, זה היה בערך 300,000 או 400,000 דולרים בכל שנה, והכוכבים הכי גדולים שון מייקלס ומארק קאלאוויי הרוויחו לבסוף בערך 700,000 דולרים - כמו שנאש והול הרוויחו ב-WCW. לשאר הובטחו בין 75,000 ל-125,000 דולרים בכל שנה. לאחר שניכו מסים, הוצאות מגורים, הלנה, הוצאות ועלויות מחייה בדרכים, עדיין רובם חיו על פת לחם.

הדאונסיידס לא שינו כל כך את הכעס בנוגע לתשלום מאחורי הקלעים. מיק פולי וסטיב אוסטין כעסו במיוחד כשגילו שמארק מרו קיבל חוזה מובטח וגדול, כי שניהם חתמו לאחרונה בטיטאן על עסקאות ה"הזדמנות" שווינס התפרסם בהן. "העסקה של מרו עצבנה המון אנשים," אמר קורנט, "הוא לעולם לא הכניס חמישה עשר סנטים בכסף סיני והם עדיין התלהבו ממנו ונתנו לו חוזה ענק." מאוחר יותר באותה השנה כשהופעל לחץ על מיק פולי לחתום על עסקת דאונסייד משלו, הוא טען שהחוזה המנופח של מרו היה מקור לכעס, ואמר שזאת אחת מהסיבות שעדיין לא חתם על הדאונסייד הקטן שלו. "וינס, בפרינציפ אני לא חותם על חוזה שבו ארוויח פחות כסף ממארק מרו," אמר ליושב הראש בכעס.

כשכל המתאבקים היו מסודרים, וינס היה מוכן להתרכז ברסלמניה, ולתכנן את עתידה של ה-WWF בלי רייזור ראמון ודיזל ועם הרבה מאוד מתאבקים ישנים וחדשים. בפעם הראשונה מזה זמן רב הייתה תחושה חיובית באוויר, כשמתאבקים רבים שמחו לראות את עזיבתם של הול ונאש בגלל מה שהם והקליק נהגו לעשות, אבל גם בגלל שנוצרו שני חורים גדולים בפסגרת הקארד. "שמחנו למלא את מקומם," אמר מיק פולי, "אובדן של כל כך הרבה מתאבקים אולי בעצם עזר ל-WWF. לא רק שזה שיפר את המורל בחדר ההלבשה, אלא שזה גם הצית את מלחמת ההיאבקות שהובילה לתחיית הספורט."

המורל ב-WWF התחזק עוד שבועיים לפני המופע כשהארגון הצליח למלא את המדיסון סקוור גארדן לראשונה מזה שבע שנים. שנה אחת קודם לכן התקשו ה-WWF להביא אל הבניין 7,000 אנשים, אז קהל של 17,000 איש (כשאנשים אחרים נאלצו לעזוב מחוסר מקום) נחשב להצלחה אדירה עבור טיטאן ולסימן בטוח שהעסקים מתחילים להתרומם.

חלק טענו שמסעו של שון מייקלס בטלוויזיה היה הסיבה לעלייה בביזנס, האיש שנועד להוביל את רסלמניה כשנשבע להשיג את "חלום הילדות" שלו ולהפוך לאלוף ה-WWF. הוא יצר הבדל בהכנסות, וחזרתו ברויאל ראמבל סייעה לכך שהמופע השיג ביירייט חזק אחרי שפל של כל הזמנים במספר של אין יור האוס בדצמבר. זה חיזק עוד יותר את מעמדו הפוליטי מאחורי הקלעים ואימת בפני מקמהן שהצדק היה איתו כששם את הביצים שלו בסל של ה'הארט ברייק קיד', למרות שהמתאבקים, האייג'נטס וחברים אחרים בהנהלה התנגדו לכך.

אחרים פחות הזדרזו לשבח את מייקלס, וטענו שחזרתו של ברט הארט אל הפסגה של ה-WWF הייתה הסיבה לשיפור הגדול. ברבים מהאירועים החזקים והאחרונים של הארגון, הארט היה זה שהוביל ולא מייקלס, ואין יור האוס בפברואר שבו הארט התאבק מול דיזל במיין איבנט גם השיג ביירייט בריא. תיאוריה אחרת טענה שהעסקים התחזקו בגלל האהדה להיאבקות שגדלה באופן כללי הודות למלחמות ליל שני, שבמהלכן RAW ונייטרו שברו שיאים בקהל הכולל שצפה בהן בשבועות האחרונות. האתגר על בסיס שבועי גרם לחושיו היצירתיים של וינס להתחדד. החילוף הקל אך המורגש למוצר בוגר יותר התחיל להשתלם.

 

[Diunim]

בפעם הבאה:

רסלמניה. הגענו לאירוע הגדול של שנת 1996, ואנחנו סוקרים את רסלמניה, את הקרבות, את ההנחיה המפתיעה... ואת העידן החדש שמתחיל רשמית.

 

[Aberforth]

זה רק מראה שווינס לא היה איש עסקים טוב

עד שהחבורה של רייזר ראמון, דיזל, ואריק בישוף נתנה לו כמה שיעורים טובים בעסקים ובעל כורחו, הוא הפך להיות מי שהוא כיום.

 

[Turkisher]

תודה תותח

לוינס תמיד היתה עין טובה.... לבחורות.
היה שווה להביא את מרו רק כדי שאשתו תציל לארגון את התחת ובסוף תישאר לפנק את לסנר.
דווקא בישוף יוצא כאן פחות משופשף. אחד שמפזר בלי הבחנה ונתן לשתן לעלות לו לראש.

 

[y2pach1]

מעולה, וינס ובישוף..

כנראה שלהכניס את החברות
והנשים לעולם ההאיבקות זו לא בחירה נכונה,
ראה ערך סקיפ ומארק מרו.
איזה תקופה נהדרת לעולם הרסלינג,
מעברי דמויות מארגון לארגון ואקשן כל שבוע.
לגבי וינס ובישוף, הבדל מהותי שאתה הבוס
שממנו זורם הכסף לעומת שכיר שמשתמש
בכסף לא שלו להגשמת מטרות.
ועם זאת בעיני גם וינס וגם בישוף כבודם מונח
כיוצרים קראטייבים מהטובים שהיו בעסק.

 

[dannygoosh]