חלק ד'
ברט הארט חשד כבר כמה חודשים שהוא יהיה האיש שינצח את קווין נאש ויזכה באליפות ה-WWF. הדמות של דיזל לא התחברה אל הקהל כמו שווינס וההנהלה קיוו, וכמה מהמספרים כשהיה אלוף היו מביכים. ביל וואטס הבהיר שרצה לשים את החגורה על הארט, ואפילו אחרי שעזב את הארגון וינס כבר השלים במוחו שברט היה האיש הנכון לקחת את החגורה.
בשביל הארט, הגיע הזמן. הוא היה מסופק ששמו לב לעבודתו הקשה ולמקצועיותו במהלך השנה, אבל קצת כעס כשווינס מיד אמר לו שיפסיד את החגורה לשון מייקלס בעוד ארבעה חודשים ברסלמניה 12. עבור הארט, החדשות על הכהונה שלו היו חמוצות. הוא עמד להיות אלוף חלופי שיעביר את החגורה למייקלס ולא הבחור הראשי, תפקיד שהיה בטוח שהרוויח.
"ידעתי ששון לא היה מתאים להיכנס לנעליי, והייתי ממש בטוח שלא ימשוך יותר ממני," רטן ברט.
מקמהן החליט לחזור אל הארט באוגוסט אחרי כמה מופעים לא מוצלחים שנאש הוביל. המספר הנוראי בסאמרסלאם ואין יור האוס 4 הנוראי לפני חודש בוויניפג רק חיזקו את החלטתו להחליף את התואר. מקמהן לא שמח ליידע את נאש, כי כשנתן לו את החגורה הוא הבטיח לו ריצה ארוכה, וציפה שהאיש הגדול יכעס. כשג'ים רוס הסתכל, מקמהן הסביר לנאש בצורה מפורטת על איך שרצה שיעבוד עם מייק טייסון במופע צדקה, לפני שאמר בקלילות שהוא עמד להפסיד את החגורה לברט, שיפסיד אותה לשון אחר כך.
מקמהן ניסה להשתמש בהסחות דעת ולהבטיח משהו גדול כדי לרכך את המכה, אבל נאש ראה דרך זה. עבורו, זאת הייתה דרכו של וינס להתמודד עם מתן חדשות רעות, אבל הוא החליט שאם יושב הראש מרגיש צורך לפזר עשן כדי שירגיש יותר טוב בנוגע למה שעשה, אז הוא יזרום עם זה.
"יש בעיה?" שאל מקמהן את נאש, אחרי שראה את מבט ההפתעה על פניו בגלל החדשות.
"לא, לא אכפת לי, אני אפסיד אותה," אמר נאש, שידע היטב שהמספרים היו בקרשים והבין את ההחלטה לשנות כיוון. גם לא היה אכפת לו להפסיד את החגורה להארט, למרות שלא היה מהקליק, כי ידע שברט רק ישמור עליה חמה עבור חברו הטוב.
נאש גם ידע שבדיוק כמו לפני עשרה חודשים ברויאל ראמבל, הארט היה היריב המושלם עבורו כדי להוציא קרב טוב, משהו שממש הזדקק לו. בימים לקראת הקרב השניים דיברו בטלפון ארוכות על מה יעשו כדי שהקרב יהיה זכור, וגילו להפתעתם שהיו באותו הצד.
אם הקרב היה מתרחש כמה שבועות קודם לכן אולי לא היה הולך כל כך חלק, כי נאש התעצבן על הארט בגלל שהיה, כמו שתיאר, "קשה", בחודשים לפני הקרב. כשהוא דיבר על הכעס שלו על הארט במהלך טיול של הקליק, נאש כעס כל כך עד שהחליט שהוא כבר לא מוכן להפסיד לו את החגורה.
"מאדרפאקינג מה?" צעק שון מייקלס, כשמזגו החם התחיל לפעול. מייקלס התחיל ללכלך על נאש באנוכיות בצורה שחברו הטוב בקושי ידע שאפשרית, ודרש שיפסיד להארט כי הוא הבא בתור לקבל את החגורה, ושלא לעשות את זה יהרוס את כל התכניות שלו לעתיד. נאש הופתע מכמה שחברו היה תוקפני כלפיו, אבל התקרר והסכים לעשות עסקים. זאת לא הייתה הפעם הראשונה ששון שם את האינטרסים שלו מעל אלו של מי שטען שהיו בעלי בריתו הקרובים, אבל לא האחרונה. אבל, אחרי הכול, כפי שאמר חבר הקליק סקוט הול,
"זה שואו-ביזנס, לא שואו-חברים."
כשהגיע הזמן לקרב ה"הכול הולך" בין השניים, צעד הארט לזירה עטוי באותו טייטס ורוד שלבש גם בקרבות המפורסמים שלו מול רודי פייפר ויוקוזונה במהלך השנים, וקיבל תגובה חיובית יותר מהאלוף. בניגוד לרויאל ראמבל, הוא לא נאלץ להימנע מלקבל את אהדת הקהל: תגובה הילית לנאש - וחשוב מכך, תגובה סימפטית להארט - הייתה מה שהשניים רצו עבור הסיום שתכננו.
נאש התחיל בתקיפות, והפיל את הארט על המחסומים ליד הזירה לפני שכיסח אותו כמה דקות, ואז שלט עוד יותר כשזרק את הארט למדרגות ליד הזירה. נאש תפס כיסא, אז הארט התכופף כדי לתת לו את גבו כמטרה, ונאש נתן לו מכה חזקה לעמוד השדרה. הקרב הזכיר יותר את מה שמעריץ ציפה לראות במופע של ECW ולא בטלוויזיה של וינס, כי ה-WWF עדיין שיווקו את עצמם כידידותיים למשפחה, אבל האלימות הצליחה לספר את הסיפור. כשנאש עמד לבצע את הפינישר שלו, הג'קנייף פאוורבומב, הקהל המטיר עליו קריאות הבוז. התקיפה האלימה בהתחלה הספיקה: הקהל היה לגמרי במקום בו המתאבקים רצו אותם.
הארט חסם את הפאוורבומב ותפס ברגלו של נאש כדי לנצל את חלק הגוף הפצוע - כישרון ש'ההיטמן' היה רגיל להציג. הוא תקף את הרגל של האלוף, הוריד אותו ועבד עליו בקרקע. בספוט חדשני, קשר הארט את רגלו של נאש לעמוד הזירה עם כבל של מצלמה. הרעיון בא ממתיחה שאואן הארט פעם עשה לברט במהלך קרב בהאוס שואו, בו קשר את אחיו וממש לכד אותו.
הארט התעלה על רמת התוקפנות שלו במכות כיסא לברכו הפצועה של נאש, כל אחת מהן מובילה לקריאות "אוו" מהקהל וגם מפתיעה בכך שהארט המשיך לתקוף. נאש היה עכשיו האיש בעל הרגל האחת בתחרות בעיטות, אבל כיוון שהכול היה מותר הוא הפיל את הארט עם הביצים על החבלים, ואז זרק אותו מהפינה אל הזירה. זה נתן לנאש זמן להשתחרר מהכבל, אבל זה היה קשה יותר ממה שציפה.
"זה כמעט היה שוט," הוא נזכר,
"לא יכולתי להוציא את הרגל שלי מהדבר הזה."
אחרי שניצח את החוטים לבסוף, הפנה נאש את תשומת ליבו חזרה לניצחון על הארט והקרב הגדול המשיך כשהאלוף שלט. מוקדם יותר בקרב, שני המתאבקים הסירו כיסויי טורנבאקלים בפינות שונות כחלק ממשחקי המוחות לפני הקרב, ונאש ניצל זאת, כשזרק את הארט חזק, עם החזה אל הברזל החשוף. עכשיו הקהל, שהתחיל לא לבטוח בהארט בגלל ההתקפות על הרגל, חזר לתמוך ב'היטמן' לגמרי. השלב הבא בקרב היה שייך להארט, שביצע את סדרת מהלכי הסיום שלו אחרי שהעיף את ראשו של נאש על הטורנבאקל החשוף, כתגמול על כך שנאש עשה לו את זה. כשנאש ברח אל מחוץ לזירה, ברט הלך אחריו מיד וביצע סלינגשוט פלאנצ'ה, אבל נאש זז, וגרם להארט לנחות חזק בחוץ.
לפני הקרב, ברט ונאש הבינו שהם צריכים משהו מיוחד כדי לבדל את הקרב משני הקרבות הקודמים שלהם באירועים, ובעוד שדברים כמו דם ונשק עדיין לא עודדו בידי ה-WWF, רמת המציאותיות והאלימות שהוצגו אכן עלתה במהלך השבועות האחרונים. זה נוכח בהתבסס בסוג הקרב שווינס אמר להם לעשות באותו הערב.
הזוג מצא את התשובה שלהם באולם הבינגו של ECW, ורק חודש אחרי הדימום של ג'רי לולר במאנדיי נייט רו, הם ביצעו ספוט אלים שביצע סאבו, אחיין של אחד מההילים הגדולים בתולדות ההיאבקות, השיק. סאבו פיצה על חוסר במהלכי היאבקות ברצונו כמעט לענות את גופו, מה שהוביל לסדרת צלקות מכוערות ועמוקות שחצו את גופו. הגימיק שלו היה שבירת שולחנות, בדרך כלל בגופו, ותכסיס כזה היה מושלם למה שהארט ונאש רצו להשיג, אבל ה-WWF עוד לא שמעו על כך.
כשהארט ניסה לחזור לזירה לאחר הפלאנצ'ה שהחמיץ, נאש העיף אותו מהאייפרון ודרך שולחן השדרנים הספרדים שהיה ליד הזירה. זה כמעט נראה כמו תאונה, וזאת הייתה הכוונה. התגובה בקהל הייתה תדהמה, והמעריצים רצו אל המחסום כדי לחזות בהרס בעצמם. רובם בכלל לא ראו את ECW קודם, ורבים מהם בכלל לא שמעו על הארגון פורץ הדרך של פול היימן, אז התכסיס היה שוק מוחלט. המעריצים האמינו שכרגע ראו משהו ממש לא מתוסרט.
כשנאש החזיר את הארט בחזרה אל הזירה נראה היה שהקרב שלו, והצופים ידעו שהוא רק צריך לגמור אותו עם הג'קנייף. במקום לעשות את זה, הרשה נאש לדמותו להראות רגע של חולשה בכך שהביע סימפטיה לכאב של הארט. כך עבר המסר שהעברת הארט דרך השולחן הייתה תאונה, ושדיזל הרגיש ייסורי מצפון. הייתה זאת החלטה שעלתה לו בתואר, כי הארט ביצע עליו סמול פאקג' בהפתעה וניצח במזל.
"פאקינג מאדרפאקר," מלמל נאש בכעס לאחר הקרב, ישירות למצלמה, וכך הביע את הכעס של דיזל על החמלה שלו בצורה מאוד לא משפחתית. הדמות של דיזל השתנתה עוד יותר בגישה מיד לאחר מכן, והפילה את הארט בשתי פאוורבומב קשות כשהשדרנים דיברו על הפעולה ההרסנית והתעלמו מניצחונו של הארט לחלוטין, ואפילו לא הזכירו אותו בחטף. הרחק מהסטוריליין, הרשה נאש לקצת מהבעיות האמיתיות שלו עם הארט לצאת,
"אל תשכח מי עשה לך את הפאקינג טובה," הוא ירק על הארט כשזרק עליו את חגורת האליפות של ה-WWF.
הקרב היה הצלחה: הוא השיג את כל מה שנועד להשיג ויותר, והמתאבקים וגם וינס מקמהן ידעו שהספוט עם השולחן בטוח יגרום לאנשים לדבר. לא קרה שום דבר כזה בפדרציית ההיאבקות העולמית לפני כן, וכמה אנשים ראו בכך הוכחה שווינס היה מוכן ללכת רחוק יותר ויותר כדי להילחם באיום של WCW.
