פרק 11
כישלונו של וינס ביצירת הילים לגיטימיים חדשים בפסגת הקארד אמר שהיו חסרות לו אפשרויות כשאין יור האוס 4 בוויניפג, מניטובה התקרב באוקטובר. כשהוא צריך יריב ראוי לאלוף הכושל נאש, פנה וינס אל דייבי בוי סמית'. האיש שנודע כבריטיש בולדוג היה כל הקריירה שלו ב-WWF גיבור בייביפייס לפני ההיל טרן שלו בחודש שעבר, שנועד לרענן את דמותו השחוקה וגם להכניס קצת חיים בצד ההילי והחלש של ה-WWF. סמית' עדיין ניסה להתרגל לתפקיד: כשהוא מתקשה להסתגל, עבודתו החלקה בדרך כלל הפכה למגושמת ובעייתית, והוא עדיין לא מצא את הצד הרע בדמותו, אבל הוא עדיין היה האפשרות הטובה ביותר של וינס.
הבעיה של מקמהן הייתה שהוא לא רצה שדייבי יפסיד ויחסל את המומנטום שהטרן נתן לו, כי למרות הירידה הקלה ברמת ההיאבקות שלו, השינוי לפחות רענן אותו והחזיר אותו אל המיין איבנט. כמו בשניים משלושת האין יור האוסים הקודמים, החליט וינס לצאת מהמבוי הסתום של הבוקינג שלו בכך שייתן לצופים סיום זול.
האיש שהשתמש כדי לעזור לו בכך, ברט הארט, שוב נאלץ לא להתאבק בקרבות ששודרו, למרות שהיה לו קרב נהדר באירוע הקודם. הוא נאלץ להסתפק בניצחון על ד"ר אייזק יאנקם בקרב חושך לאחר האירוע, וגם בלהתערב בקרב של סמית'-נאש כדי לתת למקמהן נתיב מילוט מהבוקינג. עבור הארט, לא להשתתף בקרבות המשודרים בתכנית היה מכעיס מאוד. הוא עמד לקבל קרב על אליפות ה-WWF, ורצה לקבל קצת מומנטום לקראת הקרב כדי שהמעריצים יתמכו במסע שלו לחגורה. עבורו, זה לא היה הגיוני שלא התאבק כשהיה אמור להיות נקודה מרכזית באירוע.
הארט לא היה היחיד שכעס על חוסר בזמן שידור. בוב הולי (שניצח את לואי 'רד רדפורד' ספיציולי בקרב פתיחה לפני האירוע) ממש כעס מכך שה-WWF השתמשו בו כמתאבק מהקארד הנמוך. כמו במופע בוויניפג, הולי עבד באין יור האוס הראשון והשני לפני שהמצלמות התחילו לשדר, ועשה ג'ובים לאנשים שבכלל לא היו בטלוויזיה באותו הזמן, וזה הכעיס אותו. הוא הרגיש שההנהלה חשבה שהוא מספיק טוב כדי להתאבק מול קהל, אבל לא שווה שישלמו כדי לראות אותו.
הוא נפל למלכודת בה הוכיח שהוא היה וורקר טוב, אמין ועקבי, אבל אחד שלא שיחק את המשחק הפוליטי. בכך שעשה את העבודה (והג'ובים בזירה) בלי להתלונן, ההנהלה התחילה לחשוב "בוב הוא נחמד וגורם לאנשים להיראות טוב, אז בואו נשמור אותו בתפקיד הזה ונשתמש בו כדי לעבוד עם חדשים או עם חבר'ה שאנחנו צריכים להוציא אותם אובר."
דמות אחת חדשה שערכה בכורה באותו הלילה וגרמה לכאבי ראש רבים למייק אורטמן היה גולדאסט. היצירה הייתה הרעיון המוזר החדש של וינס: דמות ללא מין שהייתה דומה לאייקון משנות החמישים, גורג'ס ג'ורג', והייתה מבוססת על פסל אוסקר. גולדאסט היה לבוש מכף רגל ועד ראש בחליפת גומי צמודה וזהובה שלא השאירה הרבה מקום לדמיון, עם פרצוף צבוע, פאה בלונדינית ארוכה וחיבה לציטוטים מסרטים. כמה חשבו שווינס הלך רחוק מדי, ובשנה שהייתה מלאה בגימיקים רעים, גולדאסט נראה היה כמו הגרוע מכולם.
האיש שנבחר לשחק את התפקיד היה מתאבק WCW לשעבר, דאסטין ראנלס, בנו של אייקון ההיאבקות הטקסני וירג'יל ראנלס, שנודע כדאסטי רודס. דאסטין פוטר מ-WCW במרץ אחרי קרב מול ברי 'בלקטופ בולי' דארסו באירוע אנסנסורד שזכה לביקורות קוטלות,כי שניהם הפרו את מדיניות הארגון ודיממו. הקרב היה ייחודי, קרב "מלך הדרך" שהתרחש במשאית נוסעת, והוקלט יומיים לפני האירוע.
הייתה מחלוקת רבה בנוגע לפיטורין, כי הזוג קיבל הוראה לדמם מהרוד אייג'נט מייק גראהם. הוא גם סיפק להם בליידס. אפילו שהדימום היה אסור לחלוטין ב-WCW, ראנלס ודארסו התבקשו לעשות זאת בידי מנהל במופע שפורסם בידי WCW כמופע שבו "הכול הולך". הם הניחו שהאירוע היה חריג חד פעמי ושהארגון ריכך את עמדתו בנוגע לאירוע. זה היה קרב מוקלט ממילא, הם חשבו, אז אם הם ילכו רחוק מדי תמיד יוכלו לערוך חלקים או לצנזר אותם. לא רק זה, אלא שהאלק הוגאן דימם בקרב מול ויידר פחות משבועיים קודם לכן בהאוס שואו בשיקגו, ולא היו בעיות. הזוג לא חשב כל כך הרבה ופשוט המשיך עם הקרב.
פחות משבוע לאחר מכן, ראנלס, דארסו וגראהם פוטרו כולם, ורבים בארגון חשדו. נדמה היה שהשלישייה הוטעתה כדי ש-WCW יוכלו לפטר אותם. הארגון רצה לקצץ בתקציב השכר, וכל השלושה נחשבו לניתנים לשחרור. דארסו סיים את התקופה שלו כמתאבק מוביל, אבל למזלו של ראנלס, וינס מקמהן וה-WWF התקשרו אחרי חצי שנה.
"אתה יושב?" שאל וינס את דאסטין, לפני שתיאר את הדמות החדשה לפרטי פרטים. רודס דאג קצת אבל וינס הבטיח לו,
"אני אעמוד מאחוריך לא משנה מה, דאסטין. המון אנשים ידברו..." ראנלס הסכים לנסות את זה, כי עבורו זה היה סיכוי לעשות משהו ולא להיות רק "בנו של דאסטי רודס" וליצור נישה משלו. מערכת היחסים עם אביו הייתה קשה - השניים היו מסוכסכים כבר הרבה זמן - וחלק ממנו נהנה מכמה שגולדאסט יגרום לדאסטי רודס להתעצבן. לא ככה הוא ציפה לעשות לעצמו שם בהיאבקות, ברור, אבל הוא ידע שככה אנשים ידברו.
גולדאסט יצא לדרך באוגוסט וחודש לאחר מכן ערך את הבכורה שלו בטלוויזיה באין יור האוס 4, אבל הדמות לא ממש הצליחה בהתחלה. עורך המגזין פאוורסלאם פין מרטין אמר על ההגעה שלו:
דאסטין, איך יכולת? איך יכולת לזרום עם זה? הלבוש מאבודים בחלל, צבע הפנים הזהוב הזה והאוזניים השחורות האלה! להגיד שהבכורה של גולדאסט באירוע לא הייתה מרשימה זה בלשון המעטה. ראנלס נראה ממש לא בנוח בלבוש החדש שלו.
רוב האחרים לא הבינו את הגימיק גם הם. בעצם גם דאסטין לא, שלא הבין מה לעשות.
"במקור לא ידעתי בכלל מה זה אנדרוגיני - הייתי צריך לחפש במילון! התלבשתי כמוהו, אבל לא ממש הבנתי איך להתנהג כמוהו," הוא הודה אחר כך. רק כשעבד עם סאביו ווגה, גילה ראנלס הכועס את התשובה. במהלך אחד מהקרבות שלהם בדרכים, תפס וגה את ראנלס בנעילת מותניים.
"תהפוך ואז תלטף לי את החזה," ביקש הפורטו ריקני. דאסטין קצת חשש אבל זרם עם זה, והמעריצים הגיבו מיד. בספוט הבא, ביקש סאביו מדאסטין לזרוק אותו לפינה ואז להצמיד את התחת שלו למפשעה. שוב, ראנלס חשש ולא רצה, אבל עשה זאת בכל זאת ותגובת הקהל הייתה ענקית.
ההיט שהושג היה מאוד הומופובי, אבל דאסטין שם לב שגולדאסט נהיה אובר והמשיך בדרך הזאת. הדמות הפכה במהירות להיות קשורה למחוות תיאטרליות וקמפיות, רמיזות מיניות והומואירוטיות ללא בושה. דאסטין הפך לכל כך טוב בלשחק את גולדאסט במהירות כזאת, עד שווינס נאלץ להרגיע אותו קצת. הטקטיקה של מקמהן בניסיון למזער את העובדה שניצל את ההומופוביה המובנית בקהל שלו, הייתה פשוט להתייחס למה שגולדאסט עשה כ"תעלולים", ולהגיד שהם סתם משחקי מוחות.
סטיב אוסטין היה חבר של דאסטין מאז שהיו ב-WCW ביחד בתחילת העשור. כפי שזכר,
"דאסטין היה ההיל הכי לוהט בעולם. היה לו כל כך הרבה היט והם שפכו הרבה דלק עליו כדי לשמור עליו חם." השנאה לדמות הייתה מיידית, ווינס קיבל ביקורת גדולה משני צידי הקשת, תנועות לזכויות ההומוסקסואלים וקבוצות הורים מודאגים, ומשרדי טיטאן הוצפו בדואר שנאה ובשיחות טלפון שהתלוננו על הדמות. וינס בכלל לא דאג מכך, עבורו כל יח"צ שהושג בגלל משהו שקרה על המסך ולא מחוצה לו היה יח"צ טוב. אם אנשים מספיק כעסו כדי להביע את הרגשות שלהם, הם צפו בו.
לא רק המעריצים לא הרגישו בנוח עם הגימיק: לדאסטין היה גם המון היט עם המתאבקים. סקוט הול לא הסתיר את העובדה שלא אהב לעבוד עם גולדאסט.הוא התלונן שהיו לו ילדים בבית ושהוא לא רצה שיתחילו לשאול שאלות מוזרות על העדפותיו, או שיציקו להם בבית הספר כי אבא שלהם הוא "הומו". אחרים אמרו דברים דומים, וכמה ממש השתכנעו מהמשחק של ראנלס וחשבו שהוא נהנה מזה יותר מדי, אז הם הרביצו לו באמת במהלך הקרבות שלהם. גם היו לו תומכים, כמו ברט הארט שהאמין שגולדאסט הוא הדמות הכי טובה שה-WWF יצרו מזה זמן רב, ושיבח את דאסטין על המשחק האמין של הדמות.
כל מה שמייק אורטמן ראה בגולדאסט היה את השערוריות שיצר, והוא לא חשב כמו מקמהן שכל יח"צ טוב לארגון. היה לו קשה למשוך שותפים עסקיים וספונסרים אם ה-WWF עודדו ביודעין שנאה בעזרת דמות כזאת לא רגישה. מקמהן התלהב מהדמות כי היא לא הפרה כלום ברשימת העקרונות, אבל הוא התכוון ללכת על קו דק בין מה שמקובל ומה שעבר את גבול הטעם הטוב.
הנציגים של USA נטוורק גם דאגו מגולדאסט, ותהו מה בדיוק עובר בראשו של מקמהן כשהמציא את הדמות. הם כבר לא היו בטוחים שאפשר לסמוך עליו שיתנהג באופן הגיוני, וחשדו שהלחץ מהתחרות מול WCW התחיל להשפיע עליו. גם התברר לאורטמן שלשמור על וינס מקמהן, בעיקר כשהיה בלחץ, היה יכול להיות יותר מסוכן מאפשרות לפעול בצורה חופשית.
