חלק ג'
מאוחר יותר באותו הלילה, שון מייקלס, אחד מהכוכבים הגדולים של וינס, היה מעורב בקרב אמיתי שהוציא אותו מפעולה לחודש.
אחרי האוס שואו בבינגהמטון, ניו יורק ב-13 באוקטובר, נסע מייקלס מאה קילומטרים לסירקיוז, המקום בו נערך למחרת האירוע הבא, עם שון וולטמן ודייבי בוי סמית'. שומר הראש והשמרתף הרגיל של מייקלס, קווין נאש, היה באירופה, וללא אחיו הגדול הוא היה כמו שה לעולה. הם הגיעו אחרי חצות, ונכנסו למוטל 8 בסבן נורת' סטריט. היו מעריצי היאבקות בלובי, והם שמעו את השלישייה מדברת על רצון לחגוג באותו הלילה, אז הם הציעו להסיע אותם למועדון שנקרא מועדון 37 בצפון העיר.
"זאת הייתה התקופה שבה עשינו דברים מפגרים שכאלה," טען מייקלס, והתעלם מהאימרה הידועה בניו יורק, "שום דבר טוב לא קורה אחרי חצות."
הם לא היו במועדון הרבה זמן. השלושה הרגישו שעליהם לפצות על הזמן האבוד, וכשנשארה להם רק שעה לפני הסגירה, הם ערבבו בצורה מסוכנת אלכוהול וסמים. שון מצא במהירות בחורה ללילה, והחליט להתביית על בחורה צעירה ויפה ברחבת הריקודים. הוא התחיל לפעול, השוויץ וגרם לבעיות כשניסה לפתות אותה.
במועדון באותו הלילה גם היה קורפורל דאגלס גריפית' בן ה-23, חייל ממחלקת ההרים העשירית בפורט דרום, מאה ושלושים קילומטרים צפונית לסירקיוז, שנהנה מלילה חופשי נדיר עם חלק מחבריו. הוא פעם יצא עם הבחורה ששון חיזר אחריה, ולמרות שהשניים לא היו ביחד, זה עדיין הכעיס אותו שהמתאבקים קיבלו כל כך הרבה תשומת לב ממנה ומשאר החוגגים.
כפי ששון זכר,
"כולם במועדון ידעו מי אנחנו. זה היה מסוג המקומות שהרגשתי בהם כמו פונזי. הנשים נמרחו עלינו, ואני בטוח שזה לא גרם לבחורים לחבב אותנו." זה לחלוטין לא עזר לגריפית'. הוא לא צפה בהיאבקות, שהוא חשב שהייתה מזויפת, והחליט להתערב.
כשהוא מלא בקנאה לא הגיונית, הוא הלך ואמר למייקלס בנימוס אך בחומרה שהוא והבחורה די יצאו, ושעדיף שפשוט יעזוב אותה. שון, כמובן, התעלם ממנו. כשהמילים שלו החלו להיבלע, המשיך מייקלס לחזר אחרי הבחורה בשכרות, וביקש ממנה לחזור איתו למלון.
הסדרן טוני אלברטי תמיד ידע מתי בעיה עמדה לפרוץ. היה לו חוש שישי בנוגע לצרות, שהוא זכה בו בגלל שנים בהן היה במועדונים מסוכנים בניו יורק. הוא היה במצבים כאלו שיצאו משליטה אם לא התערבו בהם במהירות, והוא הריח מקרה שעומד לקרות. הוא שם לב שהמתאבקים התחברו עם חוגג אחר, ריצ'רד ג'ונס, מעריץ היאבקות. ריצ'רד הציג למתאבקים השיכורים את אחותו דונה ג'ונס, בת עשרים ואחת מצפון סירקיוז שהייתה מלצרית במועדון, וגם החברה של אלברטי.
אלברטי הציע לריצ'רד שעדיף למתאבקים לעזוב לפני שהמצב ישתבש. אבל הייתה להם בעיה: זה היה שתיים בלילה ביום שישי בסירקיוז, זמן סגירה לרוב הברים, וכל המוניות היו תפוסות. אלברטי, שידע מי היו השלישייה ולא רצה עימות שיסתיים בכותרות בעיתונים, ביקש מדונה להסיע אותם למלון, כי היא היחידה שלא שתתה. ריצ'רד הציע לנסוע איתם כדי לעזור להכניס ולהוציא את מייקלס המעולף מהמכונית אל חדר המלון.
השלושה שעוד היו בהכרה דחפו את מייקלס אל הדלת של המכונית של דונה ושמו אותו בכיסא הקדמי, לפני שנדחסו אל המכונית ומשכו אותו אחורה. בגלל גודלו, סמית' ישב באמצע. ואז מהצללים, גריפית' הפגוע ושניים מחבריו החיילים הגיעו והקיפו את המכונית.
גריפית' כבר הכיר את דונה, כי היא הייתה חברה של הבחורה ששון חיזר אחריה. הוא רכן אל החלון הפתוח וצעק עליה בהאשמה,
"למה את מבלה עם המתאבקים הלוזרים האלה? הם חבורת מזויפים." זה הספיק לדייבי בוי, שפעל לפני שחשב והרביץ בשכרות לגריפית' מהמושב האחורי. (לפי התצהיר שדונה שלחה למשטרה חודש אחרי התקרית, גריפית' דחף אותה ואז הרביץ לסמית' כדי לגרום לתקיפה, אבל עדים אחרים טענו שסמית' הרביץ קודם.) המום, חזר גריפית' בדיוק כשמייקלס שבקושי היה בהכרה ברח מהמושב שלו והרביץ בחולשה לגריפית'.
זה היה התירוץ שהחייל הזדקק אליו, והוא משך את גופו חסר ההכרה של שון מהמכונית. מייקלס לא יכול היה לעמוד ונפל על ברכיו, אז גריפית' תפס אותו בז'קט וזרק אותו אל המכונית, ואז הטיח את דלת המכונית בראשו. מייקלס נפל על הרצפה, כשגריפית' בעט בפניו במגפי הפלדה הצבאיים שלו.
בינתיים, וולטמן וסמית' ניסו לברוח מהמכונית כדי לעזור לשון, אבל ללא דלתות אחוריות ועם השכרות שלהם זה היה קשה, שלא לדבר על כך ששני חבריו של גריפית' חסמו את הדלתות כדי למנוע מהם לברוח. לבסוף הם הצליחו לפתוח את הדלתות ולהשתחרר, ואז וולטמן שבקושי עמד בעט בעיטת קראטה מזויפת לחלוטין שגרמה לו ליפול על הקרקע בשכרות מביכה. סמית' כן הצליח למשוך לרגע את גריפית' ממייקלס, אבל שני החיילים האחרים תפסו אותו וריסנו אותו, ובאותו הזמן כמעט הוציאו לו עין כשדחפו אותו.
כשהיא נלחצת, רצה דונה אל המועדון ואמרה לאלברטי, שרץ עם סדרן אחר והתחיל להרביץ, מה שסיים את הריב. (הסיפור היה שהחיילים קפצו אל פורד ברונקו לבן וברחו, אבל הסתובבו וניסו להרביץ לאלברטי לפני שברחו. זה לא אומת וחוץ מזה שגריפית' כן ברח בפורד ברונקו לבן, התקרית לא הופיעה בעדויות המשטרתיות. הסניגור של גריפית' בוב מאסקארי אמר לאחר מכן ש"אין ראיות שיתמכו בכך.") במקום להסתכן בחזרת התוקפים ובנזק נוסף, קרא אלברטי לאמבולנס כשדונה וריצ'רד לקחו את שלושת המתאבקים אל המלון, שם פגשו חובשים ונלקחו לבית חולים קרוב. מייקלס סבל מריס פתוח, חתכים בפנים, שני פנסים ודימום מאוזניו במקום בו נקרעו העגילים שלו. סמית' הזדקק לתפרים בפניו והיה לו פנס מדמם, אבל וולטמן ברח ללא נזק.
כששאר הקליק גילו, הם זעמו אבל לא הופתעו, כי מקרים כאלו כבר קרו. לפי פול לבק,
"היו מיליון פעמים שהלכנו למקומות ושון עשה את אותו הדבר בדיוק. אבל אני הייתי שם, או שקוו היה שם או שסקוט היה שם, אתה יודע, זה היה שונה," הוא נזכר. כשחזרו הביתה מאירופה, נזפו נאש והול בסמית' ובוולטמן על כך שלא טיפלו יפה בשון, אבל הזוג טען שהוא חף מפשע והודו שהיו שיכורים כמו שון ובקושי זכרו משהו מהלילה.
וינס זעם כשגילה על החדשות. נמאס לו ששון נכנס למצבים הללו בגלל התנהגותו הילדותית, והוא זעם שמייקלס הבייביפייס ושסמית' ההיל עבדו בקרב ביחד ואז יצאו לבלות אחר כך. שנים קודם לכן, פרומוטרים פיטרו מתאבקים על מקרים דומים, אבל הוא לא התכוון לעשות את זה. הפרטים היו מעורפלים מכדי שיוכל להאשים מישהו מהמתאבקים, והוא לא עמד לאבד שני מיין איבנטרים על כך.
לרבים מהוותיקים, הדבר שהיה גרוע יותר מהפרת הקייפייב היה זה שמייקלס הפסיד בקרב, מה שבימי הטריטוריות היה חטא אכזרי. כפי שג'ים רוס אמר,
"אם הפסדת בקרב בבר באותם ימים, פוטרת." ביל וואטס אמר שהיה מפטר את כל שלושת המתאבקים על כך שהפסידו בקטטה אם היה במקום וינס, ושהיה לוחץ על יושב הראש לעשות את זה אם לא היה מתפטר.
כשווינס נרגע לבסוף, הוא הבין שלצרוח על שון לא יעזור בכלל, והחליט לשים יד אבהית מסביבו, וייעץ לו לחשוב על דרך החיים שלו.
"אתה לא אמור לעשות דברים כאלה," אמר לו מקמהן, לפני שהוסיף שדאג שלילה אחד דברים ילכו רחוק מדי, רחוק יותר אפילו מסירקיוז.
"אני לא רוצה לראות אותך בקבר מוקדם מדי, שון," אמר לו וינס בזהירות. מייקלס פשוט ביטל את זה: הוא לא התכוון לשנות את חייו בכלל. הוא אפילו לא זכר את הערב של התקיפה: הוא די ישן כשתקפו אותו.
