חלק ג'
הקארד השני הכי גדול באופן מסורתי אצל ה-WWF היה סאמרסלאם. זאת הייתה מסורת שהתחילה ב-1988, כנקודת החצי בין מופעי הרסלמניה, שסיימה סטוריליינים זמניים שהתפתחו לאחר המופע הגדול וה-WWF לא רצו להמשיך בשנה הבאה.
הקארד שהוכרז במקור לסאמרסלאם של 1995 לא נראה היה כאילו יש בו משהו שיצדיק אותו בתור האירוע השני בגודלו בשנה. המיין איבנט היה חקוק באבן, דיזל מגן על אליפות ה-WWF שלו מול זוכה מלך הזירה, מייבל. היה זה קרב שפרשנים רבים בתעשייה טענו שיכול להיות מהקרבות המרכזיים הגרועים ביותר שה-WWF הציגו באירוע בתשלום.
שון מייקלס היה אמור לעבוד עם סיד אודי ולסיים את הפיוד שלהם מתחילת השנה. אבל כשווינס סקר את הקארד הוא הבין שאין בו קרבות שיוכלו לגנוב את ההצגה, וכשהוא זוכר את התגובה השלילית למלך הזירה, הוא החליט לעשות שינויים. מבחינה יצירתית זה היה קל, כי גורילה מונסון היה נשיא ה-WWF ה"ידידותי למעריצים" בתכנית, וכל מה שווינס עשה כדי להגיב לשליליות המעריצים יוכל לעבור בתור החלטה של מונסון.
כדי לרצות את שון - שלא ממש רצה לעבוד עם סיד - וכדי להביא קרב מאיכות מובטחת שקיווה שהקהל ישלם לראות, החליט מקמהן לתת קרב חוזר מקרב הסולם האגדי ברסלמניה 10 בין מייקלס לסקוט הול. הראשון נחשב לאחד מהקרבות הכי טובים שהארגון הציג, אולי הכי טוב, אז היה מדובר בפתרון ברור גם אם קצת נואש.
וינס גם הוסיף לקארד קרב בין שון וולטמן וג'ינסאי שינזקי, כי השניים עבדו טוב ביחד ויכלו לתת קרב היי-פליינג שבקושי היה קיים אז ב-WWF, זה היה משהו שונה, אבל כפי שראו אחרי ששכר את וואטס, וינס היה מוכן לעשות כמעט הכול כדי שאנשים שוב יצפו.
השינוי האחרון בקארד היה לקרב הזוגות במופע, שהיה אמור להיות אואן הארט ויוקוזונה מגנים על תארי הזוגות מול לקס לוגר ודייבי בוי סמית'. במקום, וינס ביטל את הקרב והחליף אותו בסמוקינג גאנס מול האחים בלו. זה היה פרס על העבודה הקשה בהאוס שואוס ודרך של וינס לרצות חלק מהאנדרקארד שלו, ולתת להם סיכוי להרוויח כסף מאירועים כדי לחזק את ההכנסה שלהם אחרי שנה של תשלומים נמוכים. סאמרסלאם לא עמד לקבל עוד הזמנות בגלל שישנו את קרב הזוגות, אז לא הייתה בעיה לשנות אותו. לרוע מזלם, שני הצמדים המחליפים לא ניצלו את שש הדקות שנתנו להם כדי להרשים, ונתנו קרב לא נוצץ. הארבעה בקרב המקורי, שהיו מעורבים במיין איבנטים בשלושת הסאמרסלאמים הקודמים, (סמית' היה במרכז ב-1992 מול ברט הארט באצטדיון וומבלי; יוקוזונה ולקס לוגר עבדו אחד עם השני במיין איבנט של 1993; ואואן נלחם מול אחיו ברט בקרב כלוב על אליפות ה-WWF ב-1994, שלמרות שלא סגר את הערב, נחשב למיין איבנט האמיתי של המופע בעיני רוב המעריצים.) פשוט לא היו באירוע. הם הופיעו ברוב האירועים באותה השנה, ויכלו להרשות לעצמם להחמיץ את האירוע.
עוד איש ששמח שיוכל לעבוד באירוע היה בוב הולי. הוא התבקש להיות יריבו של פול לבק, שערך את הבכורה שלו באירועים של ה-WWF תחת הגימיק של האנטר הרסט הלמסלי. כדי לוודא שהדמות תצא טוב בבמה הגדולה, לבק השתפשף בהאוס שואוס, בהם עבד מול חברו שון וולטמן, ועוד אחרים שנועדו לגרום לו להיראות טוב.
לבק גם עבד עם הולי כמה פעמים ביוני, והשניים הסתדרו די טוב. הולי העריך את כישרונו הברור של לבק, שם לב שהתזמון שלו היה מצוין, בעיקר לטירון, ושהספוטים שעשה תמיד היו הגיוניים. השניים הוציאו קרב נחמד שגרם לדמותו של הלמסלי להיראות חזקה כמו שצריך,אבל גם נתן להולי להיראות תחרותי. הולי אהב את הקרב, ולא הייתה לו בעיה להפסיד למתאבק החדש. כמו שזכר,
"לא היה אכפת לי, חשבתי שביום מן הימים, זה יחזור אליי. התחלתי להוכיח שאני יכול להילחם מול החבר'ה האלה ולהתאבק טוב כמוהם."
אחד מהסיפורים הנחמדים שווינס יצר והתקבלו הכי טוב בציבור ב-1995 היה עלייתו של ברי הורוביץ. הורוביץ היה יליד פלורידה, שהתאמן אצל בוריס מלנקו ופעם דייוויד קרוקט הכריח אותו להתאבק בתור 'ברט (Brett)הארט' ב-NWA, ועבד באופן מזדמן ב-WWF במשך כמעט עשור ב-1995. הוא היה קטן לכל עידן, אבל יכולתו לחטוף מכות סייעה לו לשמור על עבודתו כג'ובר, והוא הוציא אובר את כל המתאבקים החדשים. הורוביץ לא נחשב לכוכב WWF או לחבר ברוסטר הפעיל, אבל הורשה לו לפתח קצת את הדמות שלו עם טייטס מיוחדים ומראה פחות כללי, מה שלא ניתן לרוב הג'וברים האחרים.
ב-WWF, שכב הורוביץ על המזרן בלי להתלונן על בסיס יומי, ובקושי הצליח לתקוף. לא היה אכפת לו.
"תמיד צריך להיות מנצח ותמיד צריך להיות מפסיד," הוא הסביר,
"כולם עשו ג'ובים, מי שלא רצה לעשות היה מארק. יכולתי להגיד 'לא, אני לא רוצה לעשות את זה', אבל זה לא פגע לי בקריירה. ככה אני מסתכל על זה: הוצאתי אנשים אובר."
אחרי קריירה שעשה רק את זה, וינס החליט לתת להורוביץ פרס על כל שנות השירות שלו בכך שייתן לו פיוד אמיתי, ופוש קטן. במה שנראה היה כמו ניצחון רגיל לדמותו של כריס קנדידו, סקיפ, בפרק של אקשן זון ביולי, הדהים הורוביץ את כולם וניצח עם אינסייד קריידל כשסקיפ השוויץ. התוצאה גרמה לתגובה ענקית מהקהל בווילקס יוניברסיטי מרטס סנטר בווילקס-באר, פנסילבניה, שהיה בשקט אחרי שכבר ראה שלוש שעות של הקלטות (ועוד שעתיים לפניו), שכללו הרבה קרבות משעממים בהם הכוכב תמיד ניצח את הג'ובר.
הפרשן ג'ים רוס התבקש לתת תחושה טובה לרגע, והוא הרשה לעצמו להיאבד בסיפור האנדרדוג כשצעק,
"הורוביץ ניצח! הורוביץ ניצח! הורוביץ ניצח!"כשהקהל עמד והריע. הורוביץ, שבעצם ניצח בהרבה קרבות לפני שהגיע אל ה-WWF, ידע שהוא היה צריך לחגוג כאילו לא ידע מה לעשות עם עצמו, כי לנצח היה לא מוכר וזר לדמותו. הוא קפץ כאילו זכה בהגרלה, וקנדידו ותמי סיטץ' כעסו בזירה.
אנשים אהבו את הניצחון של הורוביץ, כמו שאהבו את שון וולטמן שהגיע בצורה דומה ב-1993 כשניצח את סקוט הול. ההבדל היה שוולטמן תמיד היה אמור להיות כוכב, ופשוט הוצג כג'ובר כדי להביא אותו בצורה הדרושה - והול היה כוכב הרבה יותר גדול מקנדידו. למרות זאת, אם בכלל הניצחון של הורוביץ היה יותר מפתיע, בעיקר בגלל שרצף ההפסדים שלו נמשך כל כך הרבה זמן. הסיפור של האנדרדוג מנצח בהפתעה היה אחד מהפשוטים ביותר בהיאבקות, והורוביץ הפך לגיבור לרגע.
וינס היה וינס, ולא יכול היה לתת לאהדה החדשה של הורוביץ להתפתח בעצמה. הוא לחץ על הכול כשנתן לו גימיק, כאילו ניצחון בקרב האחד הזה פתאום הפך אותו למישהו אחר לגמרי. וינס חיפש משהו באישיות של הורוביץ שיוכל להשתמש בו, והחליט על מוצאו היהודי. הוא נתן להורוביץ להדגיש את זה, והציג אותו כמו סטריאוטיפ יהודי-אמריקני רגיל, בתור "ילד יהודי נחמד", ואפילו נתן לו את שיר העם המסורתי היהודי "הבה נגילה" כמוזיקת כניסה.לפחות, כמה צחקו, הוא לא הציג את הורוביץ כרמאי גונב כספים או הביא לו אימא פולנייה.
בסאמרסלאם, חודש אחרי הניצחון הראשון והמפורסם שלו, הורוביץ עדיין היה מספיק אובר כדי להיות בקארד, והוא נלחם מול קנדידו שוב. הורוביץ היה נחוש להוכיח את עצמו במעמד החדש, וקנדידו שמח לעזור לו. בגדולתו, הוא נתן להורוביץ לשלוט בו בזירה בכמה דקות הראשונות בתחרות שלהם, וגם נפל חזק על הרצפה מסופלקס שבוצע מהזירה. הקהל בסיביק ארינה בפיטסבורג, פנסילבניה אהב את זה, ותמך בהורוביץ במסעו לנצח את סקיפ השחצן.
הם עודדו אותו עוד יותר כשקנדידו המשיך להשוויץ בשחצנות אחרי כל מהלך מוצלח, מה שגרם לו להפסיד בקרב הראשון בחודש הקודם. אחרי ששרד את המכות, התחיל קנדידו לשלוט, והורוביץ חזר לתפקיד המוכר של לחטוף מכות. קנדידו המשיך לעצבן את הקהל, והרים את הורוביץ אחרי שפגע בו בנגיחת ראש מהחבל במקום להצמיד אותו. זה היה מהלך פזיז רגיל מצד הדמות, אבל גם נתן לקנדידו תירוץ להפסד.
עוד תירוץ היה הופעתו של ג'ינסאי שינזקי, שהגיע לזירה והסיח את דעתו של קנדידו, מה שנתן להורוביץ להצמיד את הבאדי דונה המוסח לעוד ניצחון מקרי. מאחורי שולחן השדרנים, לא יכול היה וינס להתנגד לעקוץ את הקריאה המפורסמת של ג'ים רוס, וצעק בעצמו "הורוביץ ניצח!" בשאגה המוכרת שלו. (עבור הורוביץ, זה היה השיא. הוא המשיך להיות "סופרסטאר" ולא ג'ובר בחודשים הבאים, אבל היה ברור שהפוש שלו נגמר, והוא נעלם במהירות בה התחיל. הרויאל ראמבל בתחילת 1996 היה הופעתו האחרונה באירוע בארגון, והוא חזר להיות ג'ובר מאז, לפני ששוחרר ב-1997 ועבר ל-WCW.)
, תודה רבה על ההשקעה