טיטאן סינקינג- פרק 3

Diunim

New member
טיטאן סינקינג- פרק 3

שלום לכולם וברוכים הבאים לתרגום לעברית של פרק נוסף מהספר טיטאן סינקינג: נפילת ה-WWF ב-1995. בפעם שעברה קראנו על העזיבה המכוערת של רנדי סאבאג' את הארגון. תזכורת: http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/13/182912722/בידור/היאבקות_WWE

אז במה עוסק הספר הראשון? (תקציר)

במהלך ההיסטוריה של ה-WWF, היו זמני שגשוג וזמנים קשים, מעגלים שהשפיעו על הארגון והכריחו אותו לשנות כיוון. המשתנה הקבוע היחיד בשלושת העשורים הוא וינסנט קנדי מקמהן, אדון הבובות הגדול שהנהיג את הספינה. עם עור של פיל, אדישות ושליטה, מקמהן ניצח את כל מתחריו וניצח בכל מלחמת היאבקות בה היה מעורב.

ב-1995, הוא כמעט הפסיד.

טיטאן סינקינג מספר את סיפורה של אחת מהשנים הכי נוראיות, כואבות ומתישות בתולדות ה-WWF. וינס התאושש מחצי העשור הקודם במהלך השנה, אבל אחרי חמש שנים שפגעו בארגון שלו, ניסה לבנות אותו מחדש ולגלות מחדש את נוסחת הקסם שהפכה את הארגון שלו לענק בשנות השמונים. עם כל שבוע שעבר, עוד ועוד בעיות החלו לצוץ, וה-WWF הגיעו למשבר.

הספר מסביר לנו הכול מבפנים: עם תיאורים מפורטים של תקריות מסירקיוז למונטריאול, מהקליק ל-BSK, תקוותו החדשה של וינס, עד לכישלונות היצירתיים שלו. בואו לגלות את הסיפור האמיתי של השנה, ותלמדו איך 1995 הובילה את ה-WWF למשבר.

 

Diunim

New member
והפעם בטיטאן סינקינג:

הקליק! הקליק מגיעים ונוצרים. מדברים על החברים בסטייבל, על סיפורים בנוגע למה שעשו, על טענות נגד כל מה שעשו, על כמה וינס היה מעורב בעידוד הכוח הפוליטי של הקליק, וגם שומעים איזה קבוצה נוצרה כדי להתמודד איתם. בנוסף לכך, זהו פרק המבוא האחרון, ומהפרקים הבאים אנחנו מתחילים לדבר על השנה עצמה.

כמה קישורים:

קווין נאש ב-WCW: https://www.dailymotion.com/video/xejw66

שון מייקלס בפרומו על הקליק: https://www.youtube.com/watch?v=9_OSq7ECShk

הול מספר כיצד יצר את רייזור:
https://www.youtube.com/watch?v=vdVPpaAo850

קרב הזוגות המפורסם של הקליק: https://www.youtube.com/watch?v=dud9ty6TUdE

שון מפרשן קרב של לקס לוגר, שימו לב במיוחד לירידה עליו ב-3:15: http://www.dailymotion.com/video/x4vmum

ריקישי, גם מחוץ ל-WWE, עדיין זוכר מאיפה הוא בא: https://www.youtube.com/watch?v=ooGfVkbs2Uk

 

Diunim

New member
פרק 3

ב-1995, שנה שתיזכר בעיקר בגלל הפיגועים באוקלהומה, זיכויו של או.ג'יי סימפסון והקמת איביי, היו ה-WWF במצב הכי שביר שהיו מאז שווינס מקמהן השתלט עליהם לפני עשור. היה צריך רק להסתכל על הקהל שהגיע למדיסון סקוור גארדן כדי לראות את זה. הם לא מילאו את הבניין המפורסם לאירוע חי (פרט לאירועים בתשלום) מאז 1989, ובשנים מאז המספרים הידרדרו מאוד, והגיעו לשפל של 4,300 מעריצים ב-25 באוגוסט, 1994. לפני כן, הבניין תמיד משך לפחות 9,000 צופים, אז הנפילה הייתה משמעותית. המספר היה נוראי יותר ממה שנראה כי המון כרטיסים נמסרו בחינם כדי להגדיל את הקהל בתקווה שהמעריצים הנוספים ישקיעו כסף במגוון המוצרים שהיו זמינים בדוכן המרצ'נדייז. לאחר ששילם את השכירות על הגארדן בשווי 85,000 דולר, הקארד של אוגוסט עלה למקמהן באלפי דולרים.
&nbsp
הנוכחות ירדה מאוד בהשוואה לשנות הפריחה, עד לממוצע של 3,000 מעריצים למופעים גדולים ולפעמים למספר תלת ספרתי עבור מופעים משניים. כמות האירועים שטיטאן ארגנה ירדה בחצי בהשוואה ללפני שלוש שנים, כי כמעט כל האוס שואו הפסיד כסף. הארגון יכול היה לארגן רק את המינימום ההכרחי, שבוצע כדי לרצות את תחנות הטלוויזיות המקומיות באזור.
&nbsp
אמנם המספרים עדיין היו מכובדים באירועים בתשלום, אולם משפט הסטרואידים הפך את ה-WWF ליישות שארגונים אחרים לא רצו קשר איתה. יצרנית הצעצועים האסברו הייתה אחת מני רבות שביטלה את העסקה עם ה-WWF בגלל המחלוקת עם הארגון, מה שחיסל את קו הבובות האהוד שהכניס הרבה כסף ל-WWF ולמתאבקים שלה. בשנות השמונים, התמלוגים מהמוצר הביאו לחלק מהמתאבקים מאה אלף דולר, אז זאת הייתה מכה רצינית עבור המתאבקים לאבד את ההכנסה הזאת, בעיקר בתקופה בה התשלום כבר היה נמוך בגלל הקהל הנמוך.
&nbsp
וינס ידע שלא יוכל להודות בפני החבר'ה בנוגע לבעיות של ה-WWF, אבל למרות זאת, כולם ראו שהמספרים ירדו בהתמדה. הוא ידע שאנשים לא חשבו שהוא כל יכול, ואפילו אם לא יודו בפניו, הוא שם לב להבדלים בצורה בה אנשים התנהגו מולו. בעבר אף אחד לא העז לענות לו או לפקפק בהחלטותיו, אבל עכשיו אתגרו אותו יותר מכל תקופה אחרת שזכר.
&nbsp
מקמהן לא היה חסין יותר, וקבוצה אחת של מתאבקים עמדה לנצל את מצבו, כשהם מתאגדים ביחד וקוראים לעצמם הקליק. בעבר, מקמהן היה מוכן להקשיב למתאבקים הגדולים שלו ולשנות דברים כדי לרצות אותם, אבל מצבו החלש מהבעיות של שנות התשעים גרם לדמותו הסמכותית להיעלם. ההפסד של הוגאן וסאבאג' לאטלנטה פגע מאוד בווינס כשהוא התמודד מול הקליק, ולעצבן אותם לא היה משהו שיכול היה לעשות.
&nbsp
הקבוצה הורכבה מארבעה מתאבקים נהדרים: מייקל 'שון מייקלס' היקנבוטום, קווין 'דיזל' נאש, סקוט 'רייזור ראמון' הול ושון '1-2-3 קיד' וולטמן, שהפכו לחברים אחרי שנסעו ביחד מעיר לעיר. מהר מאוד הם התחברו כשגילו שכולם אהבו מאוד את הביזנס ורצו לשפר אותו. הם גם רצו לשמור על עצמם, בעיקר על המקום שלהם בפסגת הקארד, שם הכסף היה טוב יותר והתהילה גדולה יותר, ובעזרת הכוח במספרים הם הצליחו ללחוץ על מקמהן להקשיב להם.
&nbsp
שון מייקלס היה המנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה. הוא עבד עבור ה-WWF מאז 1988, ואחרי שעזב את שותפו מהרוקרס מרטי ג'נטי ב-1991 הפך למתאבק יחידים, ונתן כמה מהקרבות הגדולים ביותר במופע. למייקלס היה אגו גדול, והוא היה נחוש שהקריירה שלו תהיה זכורה כמיוחדת. כמו שהמורה שלו קורט הניג הבין לפני שנים, שון ידע שהדרך הטובה ביותר שישימו לב אליו הייתה לזהור יותר מכולם עם הרבה באמפים. הוא עשה את זה נהדר, וקפץ כמו כדור, כשהוא חוטף כל מהלך ונופל מוגזם יותר מכל אחד ברוסטר.
&nbsp
הכריזמה המובהקת של מייקלס השלימה את הכול, אבל הדמות השחצנית שלו לא הייתה מזויפת. רבים שעבדו איתו אמרו שזאת הייתה מציאות, כי עם כמה ששון היה טוב בזירה, הגישה שלו מחוצה לה הייתה רעה. חוץ מזה שהיה קולני לגבי כל מה שלא היה לטעמו, הוא גם היה מוכר כאדם שאהב לחגוג. זה היה מוניטין שהשיג עוד בימי הרוקרס שלו. הוא ושותפו מרטי ג'נטי היו ידועים כל כך לשמצה עד שכשחבריהם למסיבות הנאסטי בויז הצטרפו אל ה-WWF בתחילת שנות התשעים, הדבר הראשון שעשו היה לחפש את הזוג ולהגיד להם "שמענו שאתם אוהבים לבלות. גם אנחנו אוהבים לבלות ואנחנו נסתובב איתכם." (הערת המתרגם: הם בכלל הכירו ב-AWA, כך גם שון טוען.)
&nbsp
זאת הייתה תדמית שמייקלס יותר משמח לתדלק. הוא נהנה מכך שהראה לחבריו שהוא יכול היה לחגוג כל כך, ועדיין להיות טוב יותר ומהיר יותר מכל אחד אחר בזירה. שון הציג את עצמו כבלתי מנוצח, אבל האמת הייתה שגופו קרס על בסיס יומי בגלל הסגנון שלו. הוא לקח כדורים כדי להסוות את הכאבים בגבו ובברכיו, והקהה את הכאב עוד יותר עם קוקטייל של אלכוהול וסמים אחרים. שילוב של ממריצים ותרופות הוביל לשינוי דרסטי במצב רוחו, והוא היה פצצה מתקתקת. עבור חבריו הוא היה סתם שון, ובגלל שכולם חגגו ככה, זה לא הטריד אותם.
&nbsp
שון הודה שלא היה אהוב על כולם, והוא ידע למה, "הייתי חרא," הודה לאחר מכן, קונצנזוס שרוב חבריו הסכימו איתו. הם לא סבלו את התפרצויות הזעם שלו, את הפציעות הנוחות שנתנו לו חופשות שנתיות, את הדרך בה התייחס ודיבר אל המתאבקים, את חוסר הכבוד שלו לאנשים שלא התאבקו והיו כה חשובים לארגון, ואת סירובו לעשות ג'ובים (להפסיד) לכל מי שלא היה חבר שלו.
&nbsp
לשון לא היה אכפת, כי הוא ידע שגם שונאיו הגדולים ביותר לא יכלו לפקפק ביכולתו בין החבלים. אם הם לא אהבו אותו מחוץ לזירה, זה היה בסדר, לא אכפת לו. כבר היו לו בעלי ברית קרובים. הוא לא היה צריך עוד.
&nbsp
קווין נאש היה בדרכים רבות ההפך הגמור משון. כמעט כולם מאוד אהבו אותו בגלל חוש ההומור הנהדר שלו. רבים ראו אותו כקול ההיגיון בקליק, כמעט גשר בין הקבוצה ובין שאר הרוסטר.
&nbsp
בגובה יותר שני מטר, שחקן הכדורסל לשעבר נאלץ לפרוש בגלל פציעת ברך והוא התחיל לתכנן את הצעד הבא. באותה התקופה, הוא היה במקרה במופע של ה-WWF בתקופה של הוגאן, וככל שראה יותר את הוגאן, נאש החכם הבין יותר את העסק כמו שהיה: וורק (מבויים). כשהוא מבין שהוא מספיק גדול ואתלטי עבורו, הוא החליט לחפש עבודה בתעשייה.
&nbsp
גודלו המאיים של נאש פתח עבורו דלתות במהירות, ולא היה קשה שמעסיקים ישימו לב אליו. הוא קיבל במהירות עבודה ב-WCW, אבל ניתנו לו כמה גימיקים לא מתאימים וגרועים שלא עזרו לו, ובעיקר לא התייחסו לגודלו. אחד מהם היה עוץ, דמות כסופת שיער שהתבססה על הקוסם מארץ עוץ, בה לבש תלבושת ירוקה שגרמה לו להיראות כמו דייוויד בואי בזיגי סטארדאסט, יחד עם מלווים צבעוניים שהשלימו את הכול. כשזה לא הוציא אותו אובר (למעריצים לא היה אכפת ממנו) הוא הפך למאפיונר החוכמולוג ויני וגאס, אבל הוא לא קיבל שום עזרה מההנהלה.
&nbsp
אבל איש אחד כן שם לב אליו: שון מייקלס, שנהנה מנאש כל פעם שצפה ב-WCW. למרות שהיה היל, למייקלס היה קשה מאוד להימנע מתרועות עידוד, בעיקר בגלל הסגנון המלהיב שלו. הוא הציע לווינס את הרעיון שיביא שומר ראש שילווה אותו לזירה, וכך יקל עליו לקבל היט, ויגרום לו להפסיק להיראות כמו אנדרדוג מול יריבים גדולים יותר. עוד אדם לידו ייתן לו יתרון מספרי, והגודל הקטן לא יהיה בעיה. הוא חשב שנאש יתאים לו בדיוק.
&nbsp
מייקלס שאל מאחורי הקלעים אם מישהו מיודד עם נאש, ואמר להם שהוא שקל לדבר עם וינס על להביא את האיש הגדול. ריק סטיינר, שרק הגיע מ-WCW, אמר לשון שהכיר את נאש ושהוא צדק: הוא יהיה מושלם ב-WWF. זה כל מה ששון היה צריך לשמוע, ולמרות שלא פגש או דיבר עם נאש, הוא הציע זאת לווינס. מקמהן הסכים, תמיד מוכן לקבל מתאבקים גדולים מהחיים, ונאש הגיע לטלוויזיה בשם 'דיזל' תוך שבוע מהרגע בו שון הציע את הרעיון.
&nbsp
נאש היה אסיר תודה לשון על ההזדמנות, ואמר אחר כך "הרגשתי שאני חייב לו. הוא נתן לי את חירותי." נאש ומייקלס הקליקו מיד, למרות שהוא הופתע לגלות עד כמה היה גבוה (מטר שמונים וחמישה) בהשוואה לאיך שנראה בטלוויזיה בארץ הענקים, ומכמה שקולו היה עמוק וצרוד.

 

Diunim

New member
חלק ב'

נאש כבר הכיר את אחד מבעלי בריתו של שון מאחורי הקלעים, סקוט הול, מהזמן הקצר בו היו ביחד ב-WCW (שניהם היו חברים בסטייבל 'מכרה היהלומים' של דיאמונד דאלאס פייג'). הוא נכנס מיד אל מעגל החברים והיה בן חסותם של הזוג. הם חינכו את נאש בנוגע לביזנס, גם מאחורי הקלעים וגם בנוגע לקרבות שנתנו כל לילה בזירה. נאש, שהבין שדמותו של דיזל היא הסיכוי האחרון שלו להפוך לכוכב אחרי הריצה המאכזבת ב-WCW, היה תלמיד מושלם וספג כמה מידע שיכול היה. סקוט הול היה איש טוב ללמוד ממנו. הוא התאבק מאז 1984 והיה די ותיק כשהגיע אל ה-WWF ב-1992. בגובה שני מטר, הול לא היה בחור עם גוף יפה לביזנס, אבל הוא נראה טוב עם חזה שעיר, זיפים שעיטרו את סנטרו המסותת, שיער שחור מוחלק לאחור וחיבה ללעיסת קיסמים.
&nbsp
כשהוא מככב אצל ארגון ההיאבקות האמריקני של ורן גאנייה בין אמצע לסוף שנות השמונים, הול הזכיר מאוד את טום סלק, השחקן שהיה אהוד עקב תפקידו במגנום PI, ולכן הול כינה את עצמו "מגנום" סקוט הול. כשהתכנית נגמרה, הול השתמש בשם הכללי "ביג" והיה אמור לקבל ריצה עם תואר ה-AWA העולמי אבל הוא סירב לכך ועזב את הארגון כי האמין שהוא ספינה טובעת. הוא צדק, ותוך שנה ה-AWA נסגרו.
&nbsp
הול עבר בין ה-NWA, פוארטו ריקו ואז ב-WCW, אבל הוא לא הצליח להיות אובר יותר מרמה מסוימת. כשסופסוף הגיע אל ה-WWF ב-1992 הוא הגיע בסוף תקופת הפריחה, אבל ניתנה לו ריצה מכובדת כאחד מהחבר'ה המרכזיים בטריטוריה. עבור וינס מקמהן, סקוט הול היה בחירה אידאלית לקבל פוש ב-WWF החדשה והנקייה מסטרואידים, כי הוא היה גבוה ושרירי, אבל לא מפתח גוף.
&nbsp
הול היה עכשיו רייזור ראמון, בריון מפחיד מרחובות מיאמי שלכאורה בא מקובה. הדמות נוצרה בידי הול עצמו, שהציע את הרעיון לווינס מקמהן אחרי שראה את סרטו של אל פאצ'ינו, פני צלקת. וינס לא ראה סרטים: לא היה לו זמן וחשק. עבור וינס, אם לא עבד הוא לא היה יעיל, אז כשהול הלך אליו והציע לו את הגימיק, וחיקה את הסרט, וינס חשב שהוא היה גאון יצירתי.
&nbsp
הופעתו של הול בזירה הייתה מופתית, והקרבות שלו מול ברט הארט, שון מייקלס וה-1-2-3 קיד התקבלו טוב אצל המבקרים. קווין נאש טען שהול לימד אותו בזירה. "ידעתי איך להתאבק," הוא אמר, "אבל סקוט לימד אותי איך לעבוד." הרחק מהזירה, היו להול בעיות עם משקאות וסמים שקיצרו את הקריירה שלו, ומנעו ממנו להיות מיין איבנטר כמו לבק, מייקלס ונאש. עדיין, רבים טענו שלהול היה מוח נהדר לביזנס ושהוא היה חכם יותר ממה שחשבו.
&nbsp
החבר האחרון בגרסה הראשונה של הקבוצה היה שון וולטמן המחונן, רק בן עשרים ואחת, שהתחבר עם הול ונאש בעזרת מתיחה.האגדה מספרת שקורט הניג גילח לוולטמן את הגבות כשהוא ישן יום לפני צילומים, ולכן לבובת האסברו של 1-2-3 קיד הייתה עטיפה בה הופיע וולטמן ללא גבות. וולטמן ידע שהאנשים היחידים שהיו שם כשישן היו קורט והסמוקינג גאנס, והוא לא חשד בקורט - למרות שהניג היה מוכר כמותח סדרתי - כי הם היו חברים כבר שנים. וולטמן הסיק שיש להאשים את הסמוקינג גאנס, והחליט לנקום.
&nbsp
לילה אחד באל פאסו, טקסס, הוא ישב מרוכז בפינת חדר ההלבשה, עם שפופרת דבק ביד אחת וכובעי הקאובוי של הגאנס ביד השנייה. כשהוא רוצה לנקום, הוא פעל בדיוק כדי למרוח את הדבק על שולי הכובע. כשהגאנס הלכו לזירה וניסו להוריד את הכובעים אבל לא יכלו כי הם נדבקו לשערם, הוא מחא כפיים והנהן, מסופק מפרי עמלו.
&nbsp
קווין נאש, שצפה בכל זה, השתעשע מחוצפתו של וולטמן ורצה לשמור עליו לצידו באופן אישי כדי להמשיך לצחוק בדרכים. הוא הסתובב אליו ופשוט אמר, "אחי, אתה צריך קצת הגנה. אתה צריך לבוא למכונית שלנו." ברגע שהתחילו לנסוע ביחד, התברר שוולטמן התאים מצוין לקבוצה. כמו השאר הוא היה ממש מוכשר בזירה, אהב לחגוג מחוצה לה, ואהב לדבר על הביזנס. כמו מייקלס, לא הייתה לו בעיה להתחצף לכל מי שהרגיש שלא כיבד אותו או את הביזנס, בלי קשר לגודלו.
&nbsp
הארבעה הפכו לחמישה כשהקליק הכניסו עוד חבר למועדון האקסקלוסיבי שלהם: המתאבק החדש פול 'האנטר הרסט הלמסלי' לבק, שהתפרסם כטריפל אייץ'. לבק היה מפתח גוף בנעוריו והיה בעל אף גדול, למד את הביזנס והיה פרפקציוניסט בנוגע לגוף שלו. הוא למד בבית הספר להיאבקות של קילר קוואלסקי, וחתם מהר ב-WCW כשהוא נקרא טרה רייזינג, לפני שהגימיק שלו השתנה באמצע השנה לצרפתי הסנוב, ז'אן פול לבק.
&nbsp
כשהוא לא שמח מהלו"ז המוגבל ש-WCW הציעו לו וכשהוא מבין שאין סיכוי שיהפוך ליותר מלאוור מידקארדר כשהאלק הוגאן וחבריו קובעים, הגיע לבק אל ה-WWF בתחילת 1995 והפך להאנטר הרסט הלמסלי. הדמות הייתה דומה לז'אן פול לבק כי הוא עדיין גילם אריסטוקרט, אבל עכשיו הוא בא מקונטיקט ולא מצרפת. וינס יצר את האנטר בצלמו כמו שאלוהים ברא את אדם, ונתן לו את השם הלמסלי כדי לצחוק על זוג אנשי העסקים הידוע הארי וליאונה הלמסלי. כמובן, לבק הפך בעתיד לחתנו האמיתי של וינס כשהתחתן עם בתו סטפני ב-2003.
&nbsp
כשדיאמונד דאלאס פייג' שמע על עריקתו של לבק אל ה-WWF, הדבר הראשון שעשה היה לטלפן לחברו הטוב קווין נאש. "מגיע אליכם ילד טוב," הוא אמר לו, ואוזניו של נאש נמתחו כשגילה שלבק לא שתה, עישן או עשה סמים. הוא היה בדיוק מה שהקליק היו צריכים: מישהו פיכח שיוכל להסיע אותם מעיר לעיר ולטפל בהם בזמן שהם היו הרוסים מכדי לטפל בעצמם.
&nbsp
לבק לא ידע שפייג' התקשר לנאש, אבל ידע טוב מאוד שהקליק היו האנשים החזקים בתוך ה-WWF. לפני שהגיע לארגון אמר לו חברו הטוב טרי טיילור שאם הוא רוצה להתקדם בביזנס, הוא צריך לנסוע איתם. הקליק כבר שמעו על לבק, כי הם אהבו את הגימיק שלו כשראו אותו בתכנית המיין איבנט של WCW. כשהוא הגיע לקרב הבכורה שלו עם טיטאן, כולם שמו לב לכך מקרוב. לבק כבר הצליח להשיג את תשומת ליבם, כשפנה אל שון מייקלס ואמר לו באומץ ובביטחון ששמע שהוא והחברים שלו הם הבחורים לבלות איתם, ושהוא רוצה לנסוע איתם. "טוב, זה נהדר ילד," אמר מייקלס,קצת מופתע ועם נימת קול קצת מזלזלת. אף אחד לא היה אמיץ מספיק כדי לעשות את זה קודם, ועם כתב ההמלצה של DDP, הקליק היו מוכנים לשקול לצרף אותו לקבוצה.
&nbsp
כשהם יושבים ליד המוניטור לצפות בקרב של לבק, סקוט הול סיכם את הקרב בדרכו הרהוטה, "מאדרפאקינג זהב", אמר לנאש בחיוך עקום. הוא עקב אחרי לבק מאחורי הקלעים לאחר הקרב, השתטה כדי לקבל את תשומת ליבו, ואז אמר לו שמעתה ואילך הוא ייסע איתם. זה היה שידוך מושלם. לבק טיפל בהם בדרכים, ונהג ברכב בזמן שהוא מגבה אותם אם קרה משהו. אחרים ביטלו את תפקידו וטענו שסחב להם מזוודות, אבל לבק ראה את עצמו כיותר מסתם בייביסיטר. אם להרים את תיקי חבריו אל המכונית הוציא אותם מהבניין מהר יותר כדי להגיע לעיר הבאה, זה מה שיעשה.לנסוע עם הקליק נתן ללבק סיכוי ללמוד את הביזנס מהבחורים הגדולים בארגון, כמו נאש כשהגיע, והוא ספג את המידע כמו ספוג. הדמות שלו גם הרוויחה מכך, כשהאנטר הרסט הלמסלי ניצח ברוב הקרבות שלו בחצי השנה הראשונה בקריירה שלו ב-WWF מה שהעניק לו אמינות מידית אצל המעריצים.
&nbsp
כמעט היה עוד חבר בחבורה: יריבו לעתיד של שון מייקלס, ברט הארט. במהלך סיבוב הופעות בגרמניה בספטמבר 1994, ברט עדיין היה ביחסים טובים עם שון, סקוט וקווין, והוא שתה בירה עם השלושה בהמבורג במהלך סיבוב ההופעות. ככל שהמשקאות התרבו הם השתחררו, והשלושה הציעו להארט את הרעיון ליצור איגוד של החבר'ה החזקים בארגון. המטרה הייתה להשיג מונופול על המקומות הגבוהים בקארד והכסף. לפי הארט, השלישייה רצתה שהוא יהיה המנהיג של הקבוצה והאיש שיביע את דעתם בנוגע לנושאים בארגון מול וינס. ברט ראה איגודים דומים בעבר וידע שזה יוכל לעבוד, אבל לא רצה להיות ליד השלושה בכל לילה בגלל הכמות הגוברת של הסמים והאלכוהול. בנוסף, ברט כבר היה הבחור הגדול בארגון, והוא לא חשב שהוא צריך מישהו שיעזור לו לשמור על המקום.
&nbsp
הקליק היו המתאבקים הכי גדולים ב-WWF. והחברות שלהם הייתה כה חזקה עד שווינס ידע שאם יאבד אחד יאבד את כולם. כשהביזנס במצב רע והקהל נמוך בהרבה מתקופת השיא של הארגון לפני עשור, הוא לא היה מוכן להסתכן בלהבריח מישהו מהם. הוגאן הרוויח יפה עבור טרנר מאז שחתם אצלם, והוא ידע שהקליק יצליחו באותה צורה אם יעזבו אותו. הקבוצה ניצלה את הדאגות של וינס, והשתמשה בכוח הפוליטי שלה כדי להבטיח שהם ישארו בפסגת הקארד שם היה הכסף האמיתי, כשאלו בתחתית הסולם כמעט גוועו. הם גם וידאו שאף אחד מחוץ לקבוצה שלהם יוכל לעלות למעלה, מה שגרם למרירות כלפיהם מתוך הלוקר רום.

 

Diunim

New member
חלק ג'

קליקות לא היו רעיון חדש בביזנס. בשנות השבעים וינס צפה באביו כשנכנע לארני לאד, איוון קולוף וסופרסטאר בילי גראהם, שלושת ההילים הגדולים שלו, ונתן להם את אותו תשלום מיין איבנט בלי קשר למעמדם בקארד. כיוון שבכל מופע היה רק טופ היל אחד, השניים האחרים שלא הובילו את המופע עבדו עבור פחות, והם לא אהבו את זה. "אנחנו שלושת ההילים הכי גדולים שלך," הם אמרו לווינס האב, "אתה לא יכול בלעדינו." הם פשוט רצו תשלום זהה כי הם היו אובר באופן זהה, והם התאגדו כדי להשיג את זה. אבל כל השלושה היו מקצוענים ותיקים וגדולים ששמחו להוציא אובר, ורבים חשבו כך. ""זה ההבדל ביניהם לקליק של שון בשנות התשעים," אמר ג'ים קורנט, "אבל וינס ראה אותם שולטים באבא שלו ככה וחשב שזה בסדר. הוא נתן לשון ולחבריו לעשות הכול כי חשב שגם הם היו כוכבים, והוא חשב שככה כוכבים אמורים להתנהג."

עבור סיד אודי, שראיונותיו היו מורכבים מנהימות ובעיקר משגיאות וטעויות, והראו שהוא לא היה ממש בריון חכם, הסיבה לרצונו של וינס להיכנע לדרישותיהם של שון וחבריו הייתה ברורה. הוא ראה עד כמה וינס השקיע בפושים של הקבוצה, בנה אותם בטלוויזיה כל שבוע ושיווק אותם ככוכבים. הם היו סחורה חמה, ולא היה הגיוני להסתכן בלאבד אותם כשכוכבים גדולים שיכלו להרוויח כסף היו נדירים.

סיד ידע שהקליק ניצלו את מקמהן, ועם כמה שזה שלחצו על יושב הראש לעשות דברים בשבילם הכעיס אותו, הוא ידע שהכי חכם עבור הקריירה שלו זה להישאר בצד הטוב שלהם. הוא כבר היה חבר של נאש מתקופתם ב-WCW, אבל נזהר לשמור על הקלפים קרוב לחזה ולא להתקרב יותר מדי כדי לא לפגוע בשאר.

זה היה שדה מוקשים פוליטי עבור כולם, אבל זה לא היה חדש לסיד. הוא ראה במהלך התקופה שלו בביזנס קבוצות כאלו מוקמות. ככה הדברים עבדו. ההבדל היה שהפעם הכעס היה גדול יותר בגלל מצבה הרע של התעשייה, ולכן החבר'ה קיטרו בקול גדול כנגד כל מה שחשבו שהרס להם את הקריירה.

גם לקס לוגר היה רגיל לזה. הוא הגיע ל-WCW בתקופה בה החבורות של דאסטי רודס וריק פלייר נאבקו אחת בשנייה, והוא היה ממש באמצע. רודס דחף את לוגר במהירות לפסגה, אבל פלייר התנגד לכך. כמו סיד, לוגר הבין שהרבה אויבים יכולים לחסל את הקריירה שלו.

למרות ניסיונותיו להישאר חברותי עם הקליק, לקס עדיין גילה שהוא מקור לבדיחות עבור הקבוצה. מייקלס לעג ללוגר כשפירשן את רו, והתייחס אליו כאל "השק הכי גדול ב-WWF," כשהוא רומז בפשטות שוורקרים טובים יותר צריכים לסחוב אותו בקרבות שלו.

לוגר החליט שהכי טוב לא לפעול. הוא חשב שאם יגיב הדברים רק ידרדרו, והוא גם ידע שהייתה קצת אמת במה שמייקלס אמר: הוא היה צריך אנשים כמו הקליק שיוציאו ממנו את המיטב.

אחרים, כמו פיטר פולאקו, לא היו כל כך סודיים בתמיכה שלהם כמו אודי או לוגר. פולאקו לא הסתיר את זה שהוא העריץ את הקליק, שחשב שחבריו הם הטובים ביותר בביזנס. כטירון בן עשרים ואחת, הוא רצה ללמוד מהקבוצה ותמיד ניסה להגן על התנהגותם.

הוא ראה את הקליק כשעירים לעזאזל שהואשמו בכל מה ששאר הרוסטר לא אהב בארגון, ובתור מטרה קלה להאשים אותה. אם הם היו כל כך חזקים כמו שאנשים אמרו, הוא טען, אז הוא היה במקום יותר טוב בקארד. במקום, הוא היה בתחתית הסולם, והיה בקרבות הפתיחה כדי להוציא אובר את כל מי שה-WWF דחפו. המיתוס שהם שלטו בהיאבקות היה, עבורו, מגוחך.

אחרים שהיו שם מספיק זמן והיו חברים עם כולם בקבוצה, ראו את הדברים בצורה דומה. ג'ף ג'ארט היה בין הראשונים שנכנסו למכונית של הקליק אם מישהו מהחבורה היה במופע אחר, ועבורו הם היו סתם חבורת חברים קרובה שמאוד אהבו את הביזנס. כמו פולאקו, הוא האמין שהחבר'ה רצו להאשים מישהו עבור התשלום הרע והמחסור בהופעות, והקליק היו מטרה קלה כי הם היו החבר'ה הגדולים שלא התביישו להביע את דעתם על כל דבר, גם מאחורי הקלעים וגם לווינס.

טום פריצ'ארד היה חלק מהאנדרקארד במהלך שלטון הטרור, לכאורה, של הקליק. בניגוד לרבים, לא הייתה לו בעיה עם הקבוצה. אחיו ברוס פריצ'ארד היה חלק מההנהלה, אז הוא העדיף לא להיכנס לצרות עד כמה שיכול היה, שמר את דעתו לעצמו ולא הפריע. כמו שהוא זוכר, "היו בעיות עם הקליק רק אם איימת עליהם... הם עמדו לשמור על המקומות שלהם לא משנה מה. זה תמיד היה ככה ברסלינג, תמיד היו קבוצות. הקליק פשוט היו חשובים יותר. האם הם היו לפעמים מגעילים? ברור. אבל לא הייתה לי בעיה איתם באופן אישי כי לא איימתי עליהם."

כעבור שנים, אפילו אנשים שהיו להם עימותים ידועים מול הקליק נאלצו להודות שאולי הם קצת הפריזו בכוחם, ושמקרים שיוחסו להם לא היו קשורים אליהם. כריס קנדידו, שהיו לו בעיות רציניות מול רוב הקליק - בעיקר מול שון מייקלס - הודה שבאותה תקופה אנשים האשימו את הקבוצה בכל הבעיות בביזנס. הוא ראה דברים בצורה שונה כעבור הרבה שנים, והגיע למסקנה שהם פשוט היו אנשים בפסגה שהיו חברים, ולא אנשים שהיו חברים כדי להישאר בפסגה.

זאת לא הייתה דעתו של בוב הולי. הוא חשב שהעסקים נפלו בגלל הקליק, כי דיזל לא משך קהל והעלה את ההזמנות לאירועים בתור אלוף ה-WWF, ושאר החברים שלו, שהיו במעמד דומה, לא העלו מספרים. הוא ראה את וינס כשאפשר להם לשנות את הסטוריליינים ולסדר את המתאבקים שעבדו בפסגת הקארד. זה לא היה הגיוני עבורו. אם העסקים היו בפריחה הוא היה מבין, אבל הם היו במצב ממש גרוע. הולי בטוח שלשון היה איזה משהו על וינס, אולי סוד שיכול היה להרוס אותו. זה היה הדבר היחיד שיכול היה להסביר למה וינס ציית לו.

זאת הייתה תיאוריה די מופרכת, אבל לא נדירה בקרב החבר'ה. כמובן, הקליק ביטלו אותה בכך שטענו שמדובר בהזיות של אנשים ממורמרים שהיו להם בעיות אישיות עם שון. הם שנאו אותו כי היה כזה טוב, ואחד מהאנשים היחידים בהיסטוריה שיכלו להיכנס למשרד של וינס ולהתלונן בפניו על דברים בלי שיענישו אותו. שון הכיר בכך: הוא ידע שאנשים לא אהבו אותו, אבל זה רק גרם לו לרצות לעצבן אותם עוד יותר. הוא תמיד התלהב כשראה את שמו רשום בצהובונים בתור אחד מהאנשים החזקים בארגון, כי הוא ידע עד כמה החבר'ה מעוצבנים. עבור שון כל השאר היו פרנואידים, לא יכולים להסתכל במראה ולהתמודד עם הבעיות שלהם. במקום, הם החליטו להאשים אותו כי הוא היה יותר מוכשר.

שון לא ידע מה גרם לקבוצה להיות כל כך שנואה, כי היו אז כמה קליקות באותן קבוצה. תמיד היו מאז שהתחיל ב-WWF. הוא חשב שהביזנס במצב מלחמה: כולם היו בחזית, הוא פשוט בחר עם מי הוא צריך להיות. הוא לא האמין שהקבוצה טעתה כשהציעה לווינס רעיונות, ולעתים קרובות מקמהן בא אליהם וביקש עצות. הם רק ניסו לשפר את הביזנס עבור כולם, טען שון. הוא גם טען שאמנם הקליק השפיעו על וינס והשתמשו בכוחם הפוליטי כדי להישאר בפסגה, מקמהן ממש עודד את זה, אבל המשיך להכחיש שהם השתמשו בכוחם כדי לקבור אחרים ולעצור להם את הקריירה.

טום פריצ'ארד תמך בטענותיו של שון שמקמהן קירב את הקבוצה רוב הזמן. "וינס אהב כאוס," הוא טען, "הוא תמיד אהב שמשהו קורה.הוא לא סובל את זה שהוא יושב וכלום לא קורה, הוא לא אדם קליל, איטי שלוקח הפסקות. החבר'ה האלה לא עצרו, תמיד דיברו בטלפון, תמיד דיברו על הביזנס, ווינס העריך את זה בהם. אם בכלל, הוא אהב את זה."

אחרי שנים שהתמודד מול הוגאן חסר המוטיבציה, וינס התרענן מכך שהיו לו קבוצת מתאבקים שהתעניינו כל זמנם בביזנס כמוהו. הוא תמיד כיבד ופינה זמן עבור המתאבקים שלקחו יוזמה ולא חששו להתלכלך. כמוהו. מקמהן השתמש בקליק כמכשיר ציתות, האוזן שלו. רוב החבר'ה לא אמרו לו את האמת או לא אמרו לו שום דבר, אז הוא לא ידע מה אומרים בלוקר רום. הקליק נתנו לו את זה, ובתמורה הוא טיפל בקרבות שלהם. מקמהן לא התעלם מאיך ששאר האנשים ראו את הקבוצה. הוא ידע שרוב הרוסטר ראה אותם כאנשים חזקים שאהבו להתעמת, אבל הוא גם האמין שהם מכניסים כסף. הוא הכיר בכך שרבים בהנהלה הרגישו כמו החבר'ה, ולא אהבו את הדעתנות של הקליק. "הם היו בלאגניסטים," ג'ים רוס טען, ופאט פטרסון אמר "הם לא היו אהובים. הם היו די חמורים."

 

Diunim

New member
חלק ד'

פה ושם, חלקם עצבנו מדי את האייג'נטס. לילה אחד, קווין נאש היה במצב רוח רע, והתלונן על העובדה שהיה "אלוף ה-WWF שמרוויח הכי פחות בהיסטוריה." ג'רי בריסקו שמע את זה ולא יכול היה שלא להגיב. "כן, טוב, זה בגלל שאתה האלוף הכי פחות רווחי בהיסטוריה של ה-WWF," הוא אמר. למרות שבריסקו כמעט היה בן חמישים, הוא עדיין היה ידוע בתור הוקר (מישהו בביזנס עם יכולת לחימה אמיתית, בעיקר במספר האחיזות או המכות, שיכול לסיים קריירה אם הוא רוצה.), ונאש ידע לא לענות לו. "בעיטה אחת מהירה לברכיים המתפוררות שלו ובריסקו היה קורע אותו לגזרים," צחק ג'ים קורנט.

בריסקו לא היה היחיד שהרגיש ככה. כמו שטום פריצ'ארד זוכר, "אייג'נטס כמו טוני גארייה וג'ק לאנזה התלוננו על כמה שהמספרים היו נמוכים, ותהו בקול אם נוכל 'לקבל דיזל' עוד הרבה זמן."

שון וולטמן ידע איך הקליק נתפסו, אבל לא היה אכפת לו שאף אחד לא אהב אותם, הוא חשב שכל השאר קינאו כי הקבוצה הייתה כל כך קרובה לווינס. וולטמן ידע ששון היה קשה, שסקוט היה לפעמים בלתי אפשרי, ושאנשים לא אהבו את כמה שהם היו קרובים לווינס, אבל גם ידע שהם פיצו על כך כשהתאבקו. "לא היו קונספירציות לקבור אנשים," הוא טען, "אם מישהו היה מוכשר מספיק אז אף אחד, לא משנה כמה כוח היה לו, יעצור אותו מלהצליח."

אמנם לא היו קונספירציות, אבל היו כמה טריקים מלוכלכים שנועדו למנוע ממתאבקים להצליח בארגון. טוני נוריס, שקיבל את השם אחמד ג'ונסון, היה שרירן שחור מלא בשמן מהארלם שכוחו היה בכוח עצום ובפרומואים בלתי מובנים. שון אמר לו, לא הרבה לאחר שהגיע לארגון, להפסיק לעשות מהלכים אוויריים. רק אחר כך הבין נוריס שזאת לא הייתה עצה טובה כמו שמייקלס הציג אותה, אלא דרך למנוע ממנו להעפיל עליו.

בנוסף היה את כריס קנדידו, מטרה חביבה למייקלס, שהרס סיום של קרב בגרמניה כשהחזיק בתארי הזוגות יחד עם טום 'זיפ' פריצ'ארד. שון אמר לו שבגלל זה, הם יפסידו את תארי הזוגות כשיחזרו למדינה, והם הפסידו. כשהפרנסה שלהם על הכף בגלל מצב הרוח המשתנה של שון מייקלס או קרב רע מול הקיד - הברומטר של הקליק ששפט ודירג מתאבקים - שאר המתאבקים הרגישו שהם הולכים על ביצים.

היחידים שהיו בטוחים מפני הקליק היו ברט הארט ואנדרטייקר הוותיקים. שניהם היו קרובים לווינס ובעלי כוח פוליטי רב בגלל הוותק שלהם בארגון ומעמדם כמנהיגי מתאבקים מכובדים מאחורי הקלעים, אבל הם לא הורידו מתאבקים אחרים. שניהם שמו לב לכעס הגובר כלפי הקליק. גם להם נמאס והם כעסו מכך שווינס הסכים להקשיב להם כל כך הרבה, עד כדי כך שלפעמים, הם הרגישו שזה היה לרעת הארגון. הם ראו את הקליק כאגואיסטים שחצנים, וזאת הייתה בעיה. ברט טען שהרבה מתאבקים הביעו בפניו את טענה זאת, ושהם טענו שנאש כאלוף ה-WWF לא היה אלוף לכולם, אלא רק לחברים שלו.

מארק קאלאוויי, האיש מאחורי אנדרטייקר, היה ותיק מאוד וראה מקרים דומים לפני כן, וידע מה הנזק שיעשו. קאלאוויי היה ב-WWF עוד בימיהם של האלק הוגאן והאולטימייט ווריור. הוא חווה את סוף התקופה הטובה, וידע עד כמה הפדרצייה הידרדרה. החבר'ה אהבו להתלונן על כל דבר, זה לא היה חדש, אבל הכעס היה גדול יותר מכל מה שזכר.

במהלך ערב ממש איטי במהלכו נסע מעוד מופע מאכזב באמצע שום מקום, קאלאוויי ישב והקשיב כשחבריו לנסיעה התלוננו על החבר'ה של שון בפעם המי-יודע-כמה. "תודה על הקהל, שון," נחר אחד מהם. "העסקים מידרדרים כששון והחבר'ה שלו בטופ," התלונן אחר, שהוסיף, "הם ישמרו על החגורה בקבוצה המזדיינת שלהם לנצח וישאירו את כל השאר עם שאריות."

קאלאוויי השעין את הראש על הכיסא ונאנח, שוקל את ההשפעה השלילית שהקליק השפיעו על המורל בחדר ההלבשה. הם לא היו סתם קבוצת חברים שנסעו ביחד ואהבו לעבוד אחד את השני - זה היה משהו שאפשר היה להגיד על כולם - הקבוצה הייתה מסוכנת. לא רק שניסו לשלוט בכל המקומות הרווחיים, הוא ראה אותם כאנשים שניסו לריב בכוונה עם השאר, לא סתם מתחנים. כשהקליק מצאו מטרה, הם פגעו בו לחלוטין עד שנכנע, וכך וידאו שהריצה שלו ב-WWF תהיה קצרה ולא רווחית עבורו או עבור הארגון. הוא ראה אנשים באים והולכים, מתאבקים טובים שחוסלו בידי השפעת הקליק על מקמהן.

קאלאוויי פנה אל רודני 'יוקוזונה' אנואי, אחד מחבריו הטובים לביזנס, ומלמל "צריך לעשות משהו בנוגע אליהם." אנואי הסכים מיד, "אחי, חשבתי אותו הדבר," הוא אמר. הזוג הקים את הבון סטריט קרו, או ה-BSK כמו שהם קראו לעצמם (חברים אחרים היו צ'ארלס רייט [קאמה], סולופה פאטו ג'וניור [פאטו], וויליאם מודי [פול ברר], חואן ריברה [סאביו ווגה], מארק קנטרבורי [הנרי גודווין] ואחר כך גם דניס נייט [פיניאס גודווין] כשהצטרף לארגון.) הרעיון של הקרו היה לא להשפיע מבחינה פוליטית על וינס מקמהן ועל ההנהלה, אלא לעצור את הקליק ולמנוע מהם לפגוע בקריירות בגלל סיבות תמוהות.

עבור קאלאוויי, לעצור את הקליק היה רק חלק מכך. עבורו הייתה זאת דרך להתחבר עם חבריו, אנשים שאהב. היו מעטים מאוד שהתקרב אליהם, אבל הוא סמך על ה-BSK לחלוטין וידע שיוכל לסמוך עליהם. הם טיפלו אחד בשני ועזרו אחד לשני, ועבורו זה הקל על צורת החיים הקשה בהיאבקות.

ה-BSK הפכו לשוטרים מאחורי הקלעים, הם מצאו עוצמה וכוח במספרים והשפיעו ביחד על וינס רק אם היה נחוץ. היחסים בין הקבוצות היריבות היו ממש מתוחים והגיעו לרמה אחרת כשהקרו התחילו לקעקע את עצמם בראשי התיבות שלהם, והקליק סימנו באצבעות אחד לשני על המסך. קווין נאש השווה את היחסים בין הקליק ל-BSK למלחמת כנופיות בין משפחות פשע בניו יורק. זאת הייתה אולי היריבות הכי מעניינת ומתוחה ב-WWF בכל שנת 1995. עבור וינס, היה חבל שהוא לא יכול היה להציג אותה על המסך ולהפוך את הרגשות הכועסים לדולרים.

 

Diunim

New member
בפעם הבאה:

אנחנו מתחילים לסקור באמת את 1995, ובודקים מה קרה באירוע הראשון של השנה, ברויאל ראמבל המפורסם. אילו קרבות קרו, מה הסיפורים, ומי נתן שואו?

 
למעלה