Ccyclist
Well-known member
טבלאת אלרגנים אירופאית, בבורגר קינג ספרד
מתחת למפית המגש של בורגר קינג בספרד (וכן מקבילתה הבריטית) ישנה טבלה שחלקה האחרון מקביל לספר האלרגנים שעל כל בית עסק המוכר מזון באיחוד האירופאי להחזיק, אף שרוב הדף מכיל ערכים תזונתיים שאינם להבנתי חובה. הרבע הימני של הטבלה הוא מה שאני תמיד מדבר עליו כשאני מדבר על הדירקטיבה האירופאית, וההדפסה ההמונית הזו מתחת לכל מפית מגש הופכת את החומר לנגיש יותר מ"ספר האלרגנים" היחיד במסעדה הרגילה שצילומו עוד יגרור שאלות על מה ולמה. אציין שהחובה היא רק בשפת המדינה ולכן המידע הוא בשפה הספרדית - וזו הסיבה שבגללה אני תמיד ממליץ לנוסעים לאירופה ללמוד מספר מילות מפתח בשפה המקומית.
בשלבים הראשונים אני מציג את המפית עצמה, אחר-כך אני מתחיל לצבוע עם מרקר כדי להראות את אופן השימוש. שימו לב שישנן שלושה הגדרות - + (מכיל / הינו), - (לא מכיל, אינו), ? (עלול להכיל, עלול להכיל שרידי, לא ידוע שאינו מכיל). אין אי רישום לגבי כל אחת ואחת מ14 האלרגנים שחובה לציין את נוכחותם בספר האלרגנים (שאינו התפריט) שכל לקוח יכול לבקש לעיין בו.
אני מבצע את ההצלבה הרלוונטית לי - גלוטן וצמחונות (להבנתי צמחונות אינה מידע אלרגני, והיא "האלרגן ה15" בטבלה, בבריטניה ראיתי מקומות שמוצג בהם גם טבעוני), וצובע בצהוב.
אחר כך אני מוסיף שתי אלרגיות נוספות שעלו בפורום הזה - אלרגיה ללקטוז / חלב, ואלרגיה לסויה. סימנתי אותן בצבעים אחרים והעברתי אותם לטור שמות המאכלים. ניתן להצליב כל אחד ואחד מהאלרגנים בצורה זו, כך שזה עונה על אלרגיות צולבות.
זהו הסטנדרט בכל 28 מדינות האיחוד האירופי ו3 מדינות נוספות באזור הכלכלי האירופאי - 31 מדינות בסך הכל. אם לא יאמצו משהו דומה בארץ זה עדיין רלוונטי למרבית היעדים שעלו בפורום בעונת התיירות והנסיעות, ואם יאמצו זוהי תקינה קיימת שנאכפת בגוש מסחרי של כחצי מיליארד אזרחים.
במסעדה טובה יותר ספר האלרגנים יראה אמנם כמו חוברת גדולה ומסובכת, אבל הטבלה אותה טבלה, הרישום אותו רישום.
מתחת למפית המגש של בורגר קינג בספרד (וכן מקבילתה הבריטית) ישנה טבלה שחלקה האחרון מקביל לספר האלרגנים שעל כל בית עסק המוכר מזון באיחוד האירופאי להחזיק, אף שרוב הדף מכיל ערכים תזונתיים שאינם להבנתי חובה. הרבע הימני של הטבלה הוא מה שאני תמיד מדבר עליו כשאני מדבר על הדירקטיבה האירופאית, וההדפסה ההמונית הזו מתחת לכל מפית מגש הופכת את החומר לנגיש יותר מ"ספר האלרגנים" היחיד במסעדה הרגילה שצילומו עוד יגרור שאלות על מה ולמה. אציין שהחובה היא רק בשפת המדינה ולכן המידע הוא בשפה הספרדית - וזו הסיבה שבגללה אני תמיד ממליץ לנוסעים לאירופה ללמוד מספר מילות מפתח בשפה המקומית.
בשלבים הראשונים אני מציג את המפית עצמה, אחר-כך אני מתחיל לצבוע עם מרקר כדי להראות את אופן השימוש. שימו לב שישנן שלושה הגדרות - + (מכיל / הינו), - (לא מכיל, אינו), ? (עלול להכיל, עלול להכיל שרידי, לא ידוע שאינו מכיל). אין אי רישום לגבי כל אחת ואחת מ14 האלרגנים שחובה לציין את נוכחותם בספר האלרגנים (שאינו התפריט) שכל לקוח יכול לבקש לעיין בו.
אני מבצע את ההצלבה הרלוונטית לי - גלוטן וצמחונות (להבנתי צמחונות אינה מידע אלרגני, והיא "האלרגן ה15" בטבלה, בבריטניה ראיתי מקומות שמוצג בהם גם טבעוני), וצובע בצהוב.
אחר כך אני מוסיף שתי אלרגיות נוספות שעלו בפורום הזה - אלרגיה ללקטוז / חלב, ואלרגיה לסויה. סימנתי אותן בצבעים אחרים והעברתי אותם לטור שמות המאכלים. ניתן להצליב כל אחד ואחד מהאלרגנים בצורה זו, כך שזה עונה על אלרגיות צולבות.
זהו הסטנדרט בכל 28 מדינות האיחוד האירופי ו3 מדינות נוספות באזור הכלכלי האירופאי - 31 מדינות בסך הכל. אם לא יאמצו משהו דומה בארץ זה עדיין רלוונטי למרבית היעדים שעלו בפורום בעונת התיירות והנסיעות, ואם יאמצו זוהי תקינה קיימת שנאכפת בגוש מסחרי של כחצי מיליארד אזרחים.
במסעדה טובה יותר ספר האלרגנים יראה אמנם כמו חוברת גדולה ומסובכת, אבל הטבלה אותה טבלה, הרישום אותו רישום.
