האמת היא, שאני חושבת שהרבה צליאקים בוגרים שואלים את עצמם
את אותה השאלה.
בן זוגי אובחן בגיל 30, ואני זוכרת שגם אני הגעתי לכאן, ואמרתי "טוב, הוא לא נורא סימפטומטי, אז למה בעצם זה כזה חשוב שיקפיד? מה יקרה אם יאכל מדי פעם גלוטן?"
 
ואז קרו שני דברים:
1. התחלתי לקרוא וללמוד על המחלה, ולהבין כפי שכתבו לך כאן, שכשיש צליאק, כל חשיפה לגלוטן מעל ה-20 PPM, יכולה לגרום לנזק מתמשך למעי. גם אם אין סימפטומים מורגשים, הנזק קיים ומצטבר ובסופו של דבר יכול להתפוצץ לך בפרצוף.
 
2. בן זוגי עבר לתזונה נטולת גלוטן. ואז גילינו שמה שחשבנו שהוא "אין כמעט סימפטומים" או "זה לא נורא חמור", התברר כטעות. פשוט, אנחנו כבר היינו רגילים. היינו רגילים לזה שהוא לפעמים מבלה זמן מאוד ממושך בשירותים. היינו רגילים להתקפים של אלרגיה וקוצר נשימה. היינו רגילים לזה שבערך פעם בשבוע הוא פשוט מרגיש לא טוב. זה היה מה שהכרנו, וזה לא נראה לנו נורא חריג. סתם, ככה זה. כלומר, ככה זה היה. עד שזה הפסיק. עד שהוא הפסיק לצרוך גלוטן, ופתאום כאבי הבטן הפסיקו, והביקורים הארוכים בשירותים הפסיקו, והתקפי האלרגיה על גבול האסתמה הפסיקו. וה"אני סתם מרגיש לא טוב" הפסיק. כשהכרנו, בן זוגי היה נכנס למינוס של ימי מחלה ונגמרו לו ימי החופש, כי פשוט היו כל כך הרבה פעמים שהוא הרגיש לא כל כך טוב. עכשיו הוא בבעיה מול הבוס שלו כי יש לו עודף ימי חופש והוא לא יכול להספיק לקחת את כולם לפני סוף השנה.
 
 
