צריכה לשתף - האם אני מגזימה??
חייבת לשתף בתסכול מסויים שאני עוברת.... אצל בתי התגלה צליאק לפני כ 4 חודשים וגם דלקת בושט (איאזופילית משהו) אנחנו החלטנו בבית לדבוק בצורה הכי מחמירה שיש, ומרגישה שמסתכלים עלינו בצורה מוזרה.
אנחנו יוצאים עם חברים או בגן או בימי הולדת, ואנחנו מקפידים שאפילו התבלינים נקיים ושואלים כל הזמן שאלות ואם יש אפילו מלח (נגיד כשעושים על האש משותף) אנחנו לא נוגעים. בימי הולדת אני מביאה לה שקית ולא מרשה שילדים יכניסו לשם ידיים, ולא מרשה לה לאכול מהשולחן גם אם יש ירקות או פירות או חטיפים שהיא יכולה מחשש שילד אחר נגע או שאני לא יודעת מי חתך את הירקות/פירות ואיפה, בארוחות משפחתיות ממש נזהרים ושמים לה בכלים נפרדים את הסלטים והאוכל - כי אם מישהו נוגע בסלט עם הכף ויש לו גלוטן בצלחת והוא מחזיר את הכף זה לא נקי, אם מישהו מוזג לעצמו אוכל מסיר לצלחת ולא מקפיד או שמניח מכסה של תבשיל שלא נקי בוודאות על תבשיל של נקי, ממש ברמה הזאת - מקפידים על הכל - מה שלא חתום ע"י החברה שהוא ללא גלוטן לא נוגעים.
וכולם מופתעים מסתכלים עלינו כאילו אנחנו משוגעים ופתאום כולם מכירים אנשים שיש להם צליאק והם לא מקפידים כמונו, הם יודעים שמלח זה בטוח בסדר, ומה הקטע עם פירות חתוכים, ותגובות של אוייש נו איזו הגזמה. חברה שמישהו מהמשפחה שלה (אבא לצליאקית) אמר שאני אקלקל לבת שלי את ההרגלים (היא תהפוך להיות "פנאטית" כמונו ותפחד לאכול) ומישהי שיודעת ששוקולד שכתוב "עלול להכיל גלוטן" הוא בסדר כי זה כסת"ח וחברה שלה (עם צליאק) אוכלת כאלו דברים.
ומנחמים אותי שזה בטח יעבור כי הם מכירים מישהו שהיה לו בתור ילד וזה עבר, שבטח יש לה את זה ברמה מאוד קשה (אם ככה אנחנו מקפידים) ושאנחנו לאט לאט נלמד איפה אפשר "לחפף" ונהפוך להיות צליאקים "נורמליים"
בקיצור תסכול... האם אנחנו באמת צליאקים "פנאטים" (חסרי פרופורציות)? כבר ברור לי שזה לא יעבור בבגרות אבל האם יש רמות שונות של חומרה?? לא שמעתי אף רופא מדבר על זה...
סליחה על החפירה הארוכה אבל זקוקה לשיתוף לייעוץ ולתמיכה
שבת שלום
חייבת לשתף בתסכול מסויים שאני עוברת.... אצל בתי התגלה צליאק לפני כ 4 חודשים וגם דלקת בושט (איאזופילית משהו) אנחנו החלטנו בבית לדבוק בצורה הכי מחמירה שיש, ומרגישה שמסתכלים עלינו בצורה מוזרה.
אנחנו יוצאים עם חברים או בגן או בימי הולדת, ואנחנו מקפידים שאפילו התבלינים נקיים ושואלים כל הזמן שאלות ואם יש אפילו מלח (נגיד כשעושים על האש משותף) אנחנו לא נוגעים. בימי הולדת אני מביאה לה שקית ולא מרשה שילדים יכניסו לשם ידיים, ולא מרשה לה לאכול מהשולחן גם אם יש ירקות או פירות או חטיפים שהיא יכולה מחשש שילד אחר נגע או שאני לא יודעת מי חתך את הירקות/פירות ואיפה, בארוחות משפחתיות ממש נזהרים ושמים לה בכלים נפרדים את הסלטים והאוכל - כי אם מישהו נוגע בסלט עם הכף ויש לו גלוטן בצלחת והוא מחזיר את הכף זה לא נקי, אם מישהו מוזג לעצמו אוכל מסיר לצלחת ולא מקפיד או שמניח מכסה של תבשיל שלא נקי בוודאות על תבשיל של נקי, ממש ברמה הזאת - מקפידים על הכל - מה שלא חתום ע"י החברה שהוא ללא גלוטן לא נוגעים.
וכולם מופתעים מסתכלים עלינו כאילו אנחנו משוגעים ופתאום כולם מכירים אנשים שיש להם צליאק והם לא מקפידים כמונו, הם יודעים שמלח זה בטוח בסדר, ומה הקטע עם פירות חתוכים, ותגובות של אוייש נו איזו הגזמה. חברה שמישהו מהמשפחה שלה (אבא לצליאקית) אמר שאני אקלקל לבת שלי את ההרגלים (היא תהפוך להיות "פנאטית" כמונו ותפחד לאכול) ומישהי שיודעת ששוקולד שכתוב "עלול להכיל גלוטן" הוא בסדר כי זה כסת"ח וחברה שלה (עם צליאק) אוכלת כאלו דברים.
ומנחמים אותי שזה בטח יעבור כי הם מכירים מישהו שהיה לו בתור ילד וזה עבר, שבטח יש לה את זה ברמה מאוד קשה (אם ככה אנחנו מקפידים) ושאנחנו לאט לאט נלמד איפה אפשר "לחפף" ונהפוך להיות צליאקים "נורמליים"
בקיצור תסכול... האם אנחנו באמת צליאקים "פנאטים" (חסרי פרופורציות)? כבר ברור לי שזה לא יעבור בבגרות אבל האם יש רמות שונות של חומרה?? לא שמעתי אף רופא מדבר על זה...
סליחה על החפירה הארוכה אבל זקוקה לשיתוף לייעוץ ולתמיכה
שבת שלום
קשה להתעלם מההערות האלה אבל אפשר לקחת אותן קצת פחות כבד כדי שלא תצאי מהאירועים האלה עם תחושה של ביקורת כלפייך. זה ממש לא נעים ולא במקום.
