תחרות בפורום צליאק

[סוניהלה]

צריכה לחשוב, אבל לפני כן-

זה כל כך מרגש, שבא לי לבכות. עכשיו ברור לי למה חיכתה האבחנה שלי כל כך הרבה שנים.כל הכבוד, פשוט אין מלים.

 

[כיכושית הרקדנית]

הטיפים שלי :

1. לנשום לאט - נשימות גדולות, עמוקות, ולהרגע - כי הדבר שאתם מרגישים כרגע כ"צליאקים מתחילים" זה פחד נוראי, ומתפוצץ הראש "מה יהיה ??" " איך אפשר לחיות ככה בלי ....." וכאן מגיעה רשימה ענקית של מאכלים, אירועים וסיטואציות שימנעו מכם. "איך אסתדר ב...." וכדומה. אז זהו, נשימה עמוקה תעזור לכם להבין שזה אפשרי - היום, כבר הרבה יותר בקלות מאשר פעם. הנשימה תעזור לאימה להתפוגג ולתובנה שזה רק קושי טכני לחדור להכרתכם. והכי חשוב - שהגילוי הזה הוא הוא הפתרון הבריאותי הפשוט ביותר לעומת מחלות אוטואימוניות אחרות. 2. לא לרוץ לקנות הכל - חכו, הטעם שלנו רגיל לסוג מסוים של מאכלים. קודם תורידו אותם. תנו ללשונכם "להתגעגע" לפחממות מעובדות. כך יהיה קל יותר לקבל את הטעמים האחרים והלא מוכרים. קנו לאט, אחד אחד. כל אחד וטעמו האישי, כל אחד וסדרי העדיפויות הכלכליים שלו, איש איש ומגבלותיו אין מה לאגור, הטעם משתנה. היחשפו לאט למבחר החדש - הוא בהחלט מרשים וגדל מיום ליום, בהדרגה תלמדו מה אתם מעדיפים ומאלו תוכלו להנות ולהשלים את החסר בטעמים במרקמים ובתזונה. 3. אל תחששו להתנסות - נסו להכין לבד - לאפות. פיתחו את הדלת להתנסות חדשה (אולי), שונה (גם אם התנסתם קודם באפיה) ומאתגרת. אין תחליף למאפה טרי וריחני היוצא ממטבחכם ישר אל השלוחן, את זה אף אחד לא יוכל לספק לכם. חוית האפיה נטולת הגלוטן היא חויה מאתגרת, מעניינת, ובעיקר מספקת, כי הכל הרבה יותר טעים כשאתם מכינים בעצמכם. כשאפשרויות משחק הטעמים מתאימות לכם ולמגבלותיכם. נסו להתמודד לבד- התחילו בקטן, לאט. אל תישברו ואל תעצבו מהכשלונות (אל תזרקו כלום הכל ניתן למחזור ולשימוש נוסף). וכאשר תצליחו - גם הלא צליאיקם ירצו לאכול. (וכמובן - אפשר להיעזר גם בתמי - שתמיד מבינה ותומכת)

 

[net the jet]

שלושת הטיפים שלי

לקרוא, לקרוא, לקרוא

להכנס במיוחד לפורומים, לקרוא עצות של אנשים שכבר התנסו, לדבר עם אנשים ולשמוע איך הם חיים עם צליאק, איך עברו את שלב ההתחלה.

לא לרוץ ולקנות הכל, להתחיל בקטן, חבל על הכסף.... לפעמים לוקח זמן להתרגל לטעמים השונים של המוצרים החדשים... חבל לזרוק. אם מכירים משהו עם צליאק, לא להתביש לקפוץ אליו ולטעום קצת מדברים אצלו ( אני תמיד מזמינה, או שולחת דגימות של כל מיני מוצרים, כששולחים אלי משהו שרק גילה שיש לו צליאק ל"יעוץ"

לא להפסיק לחיות.... לצאת לבילויים, טיולים, לנסוע לחו"ל כמעט כרגיל- לעשות לפני כן קצת תחקיר, לברר איפה מוצאים אוכל ללא גלוטן, לצאת עם כרטיס מסעדות, לצאת עם טיפה צידה מהבית ( אמנם פחות ספונטאני ) אבל זה לא אומר שצריך לוותר.

 

[net the jet]

אוי וי... יש לי עוד טיפ חשוב../images/Emo12.gif

לא להיות ביישנים- לתשאל אצל קרובי משפחה, אירועים , מסעדות... מה יש במנה. להכנס למטבח של חברים\קרובים\מסעדות, אם יש צורך . לא להתביש לקחת תמיד ראשונים באירועים\ארוחות גדולות על מנת שלא יתערבבו כפות ויהיה חשש לזיהום משני- ואתם תשארו רעבים...

 

[שושו שלום]

איזו התרגשות

תמי את נפלאה פשוט. ולהלן הטיפים: 1. לא להלחץ. לנשום עמוק זה לא סוף העולם. זו תחילתה של החלמה. הגוף עוד ישוב לעצמו. ואנחנו נגלה כוחות חדשים שלא היו בו קודם וטעמים מופלאים. לא לחשוב שהמאכל החדש, הלחם הנטול, הפשטידה עם הקמח נטול הגלוטן תהיה "בדיוק" כמו המקור. היא תהיה,טעימה מאד מאד, הלחם יהיה מצוין העוגה אוירירית ונימוחה, אבל הטעם יהיה מעט שונה, המרקם אחר וזה בסדר. זה השינוי שצריך לעבור כדי להתרגל. 2. להסביר בנחת רוח, בלי חרדה בלי היסוסים את כל ההשלכות של צליאק. בין אם זה בן זוג, מורה בבית ספר ילד בכיתה או שכנה שרוצה לארח. לקבל בהבנה שאלות שלנו נראות מיותרות טרחניות או פוגעניות. אנשים לא יודעים, הם רוצים לדעת, הם שואלים. אם ניטע בהם את תחושת הבטחון וידע מלא לגבי צליאק ובישול ואפיה נטולי גלוטן, כך נרחיב את מעגל התומכים בנו, בין ברמה האישית (זה כיף להתארח אצל חברים שמחזיקים קמח נטול, ורוטב סויה נטול, ושקדי מרק נטולים, נכון?) וברמה הפוליטית - הצעת החוק, סימון מוצרים, מגוון רב יותר של מוצרי פסח שנמצאים כל השנה. 3. לא לצאת מהבית בלי אוכל. בין אם זה תפוח, שתי פרוסות לחם קפואות בקופסת פלסטיק קטנה או יוגורט, תמיד יהיה משהו בתיק. אנחנו לא יודעות מה יגישו, אם יהיה משהו טעים וזמין לנו בפגישה, ואם אין על השולחן - אז יש לנו בתיק משהו לאכול. אין סיבה שנרעב, חו"ח או שלא נהנה מפרוסת לחם נטול גלוטן עם הסלט שהזמנו בבית קפה, נכון? (וככה גם נחדיר מודעות צליאק לבית הקפה) |

 

[מיידולי]

אני אמא לילד צליאקי שגילינו אצלו לפני שנה

וחצי כשהיה בן 6, ואחותו היתה בת 8 וחצי ואכלה רגיל. 1. אחרי שהסברתי לו את משמעות הצליאק, ושמתי את הדגש על מגוון הדברים שכן מותר לו לאכול, הסברתי לה מה קשה לו ביותר לקבל: שאסור פיצה רגילה, וקורנפלקס הרגיל שנהגנו לאכול, ולבית לא נכנסו הדברים הללו תקופה מסויימת. הכנסנו את התחליפים שלו שגם היא טעמה מהם. כשיצאנו אני והיא לבד פיציתי אותה...אחר כך לאט לאט החזרנו ודאגתי שגם לו יהיה את אותו פריט משלו. 2. לא לרוץ לקנות הכל כי יש מלא דברים (וזה כייף), לקנות אריזה אחת ולטעום. 3. בגן או בביה"ס לשים שקית עם חטיפים או ממתקים שמותר קבועה בארון שיהיה תמיד זמין אם יהיו הפתעות לא צפויות. 4. לידע מורים כמובן וגננות על משמעות הצליאק, ולהורים לפנות בעדינות ולבקש התחשבות בכיבוד שמביאים, או בלידע אותי מה מכינים באותו הארוע, כדיי שאצייד את בני בתחליפים שלו. כמובן למסור רשימת חטיפים שמותר ולתלות בכיתה ולהפיץ במייל. 5. בארועים משפחתיים שכן אפשר להשתתף בכיבוד, לדאוג להביא עוגת קרם מגרה כמו זאת שתהיה שם, או חתיכות פיצה קנוייה שהוא אוהב, בדיוק כמו אלה שיוגשו שם, או שניצל גדול שמותר לו, כמו זה שיוגש שם. 6. להרשם לעמותת צליאק בראש ובראשונה, ולקבל המון חומר טוב. להרשם למועדוני לקוחות, הם שולחים הזמנה לימי טעימות, כך מצאנו עוד דברים שדור אהב. 7. מתכונים לרוב באינטרנט, יש לפנות זמן כדיי לנסות. 8. ולבסוף הפורום הנהדר הזה שפשוט אי אפשר בלעדיו, לא האמנתי כמה חיזוקים ואינסוף עצות וטיפים אני אוכל לזכות ממנו.

 

[חוגי1]

העצות שלי:

1. לקנות מקפיא: אצלי יש במקפיא עוגות אוסם מפסח ואז תמיד יש עוגה בבית וגם כמות לחמים כשיש מבצעים ועוד ועוד.. 2. לא לעשות כפול אלא פשוט לקנות רק לפי חברות מותרות עד רמת התבלינים ואז חוץ מהלחם, בבית אין שום בעיה. 3. לדאוג שתמיד יהיה הכל בבית ולקנות מייד כשמשהו נגמר כדי לא למצוא את עצמנו יום לפני אירוע בגן חייבים לרוץ לקנות כשאין זמן.

 

[july14]

והעצות שלי:

1. הכי חשוב- לשדר לילד או הילדה שהחיים ממשיכים כרגיל ושאין דבר שאי אפשר לעשות או להשתתף בו למרות מגבלת האוכל. ברגע שהילד מרגיש טוב עם עצמו ומשדר זאת לסביבה כך גם קל יותר לאנשים לקבל את הצליאק כחלק ממנו ולהשתדל להתאים את עצמם אליו במסיבות או בכל פעילות אחרת. 2. לשריין זמן מיוחד פעם בשבוע לאפיה ללא גלוטן שלוקחת יותר זמן- להכין כמות גדולה מראש ולהקפיא. 3. לא לפחד לנסות מתכונים "רגילים" ופשוט להמיר את הקמח לזה שהוא ללא גלוטן- רוב המתכונים שניסיתי יוצאים מוצלחים באותה המידה. כך גם חוסכים בעלויות של קניית מוצרים "מיוחדים" ללא גלוטן והאוכל יותר בריא וללא חומרים משמרים למיניהם. 4. טיפ אחרון- לנסות מדי פעם מוצרים חדשים שבעבר הילד לא אהב- אסור לשכוח שהטעם משתנה וככל שהילד רחוק יותר מזמן הגילוי של הצליאק הוא ישכח את טעם הלחם האמיתי וייתכן ופתאום יאהב מוצר שבעבר לא אהב, וכך תגדילו את מגוון המאכלים ללא גלוטן שהילד יכול לאכול.

 

[אלפקה פקה]

אהבתי את העצה האחרונה!

 

[טליאמתי]

הטיפים שלי:

1. להכנס מייד לפורום צליאק בתפוז. לקרוא. לעשות סדר בראש. לשאול. להתלבט. לבכות. לצחוק. לקלוט שאני לא לבד במקום הזה. שיש עוד רבים רבים והם מוכנים לתת מידע וכתף בכל רגע. ששום דבר לא נשמע כאן מוזר. 2. לנסות לאט לאט, מגוון של מוצרים. לא להתייאש. גם אם בהתחלה הטעמים זרים ומוזרים, אחרי תקופה לא ארוכה מתרגלים ואז דברים שנטעמו כ'איכס' גמור עשויים להפתיע ולהפוך למעדן. ומי שלא אוהב את המטבח, לא נורא. אפשר גם בלי לשרוץ בו יומם ולילה אבל הרבה יותר טעים כשהאוכל נעשה באהבה ואכפתיות אז כדאי להתחיל לנסות בכל זאת... 3. מייד בהתחלה, להסביר את הנושא ביעילות ולעומק למשפחה ולחברים קרובים. להבהיר את מהות המחלה, רמת ההקפדה הנדרשת והסיכונים שבה. ובאותה נשימה, לשלוף מהתיק ערכת אירוח ש...ב-מקרה הכינותי מראש, הכוללת: מגוון תבלינים, אבקת מרק, קונדיטור, פירורי לחם (וקופסה קטנה של חלב סויה של אלפרו

).

 

[טליאמתי]

וטיפ קצרצר, לא ממש להתחלה, אבל חשוב בעיני:

לרכוש מקפיא גדול+מיקסר עם מנוע חזק. לדעתי אלה שני מכשירים חשובים בבית צליאקי

 

[netoy]

הטיפים שלנו לצליאקי המתחיל

1. סבלנות. ההסתגלות לוקחת זמן. לקח לנו כחצי שנה עד שהתארגנו מחדש - גם בבית וגם בחוץ. היה צריך לקרוא הרבה (בפורום), לנסות הרבה, ובעיקר לטעות הרבה כדי להגיע לתוצאה שנוח לנו איתה. 2. לקחת את הצליאק כפרויקט משפחתי - לתמיכה הזו אין תחליף. בארוחות המשפחתיות אצלנו בבית כל האוכל נטול (למעט פיתות כשעושים על האש), כשהולכים החוצה אם אין אפשרות לצליאקי לאכול, גם אנחנו לא נאכל. מצד שני כשיש הזדמנות (הצליאקי הלך לישון אצל חבר למשל) נציע לילדודס האחרים מנה גדושה של גלוטן. 3. ללמוד לתקן טעויות בחיוך ולא בכעס, מתוך רצון לשפר לפעם הבאה. אם פישלו במסעדה, אם ההורים או האחים לא התחשבו - לא לכעוס. לספור עד 10, לנשום עמוק ולהסביר. בנחת. גם בפעם העשירית. אם לנו לקח חצי שנה להסתגל כשאנחנו בתוך זה 24 שעות, לא נורא אם לוקח לאחרים יותר.

 

[ליאתי007]

הטיפים שלי:

1. לגרום לילד להרגיש מיוחד,להסביר היטב מה מותר/אסור לאכול כדי שיוכל להתמודד לבד כשצריך(גן,ביה"ס,חברים). לרכוש את הספר "העוגה המיוחדת של רוני". להקריא אותו לילד לחברים בגן ,ביה"ס ולהוציא דף הנחיות להורים. 2. מבחינת האוכל מומלץ לתת לילד בהתחלה את האוכל שאליו הוא רגיל (ללא גלוטן כמובן)על מנת להקל ולהראות שיש תחליף כמעט לכל דבר. לשקול ולמדוד בבית מידי פעם ולעודד כאשר יש עליה ,חיזוקים חיוביים גם אם הילד מראה קושי (וזה קשה) לפשט את הדברים ולהסביר שזה לא נורא. 3. להירשם לעמותה,לקרוא כל דבר שקשור לצליאק,כולל הצטרפות לפורום הנ"ל שיש לו יכולת לתת מענה למתכונים,קשיים,מחשבות ,משברים....

 

[לוסי161]

הטיפים שלי:

1. לא לפחד לשאול: בפורום שלנו, בסופר הרגיל או המיוחד (כשהייתי בתחילת הדרך והייתי רואה מישהו קונה מוצר נ"ג מייד הייתי "מתנפלת" עליו ושואלת מיליון שאלות...). לא לפחד לשאול את השאלות המטופשות ביותר כי זה נושא סבוך שצריך ללמוד את כל הניואנסים שלו. 2. לבוא לקבוצת האמהות/פיקניקים/ימי כיף של העמותה וכל התארגנות אחרת. זה יוצר תחושה של "אני לא לבד", מאפשר למידה גם רגשית וגם של מתכונים. ובעיקר התחושה הזאת המדהימה ש"הכל על השולחן מותר ולא צריך לשאול כלום". 3. בהתחלה לעשות חצי מכל מתכון- זו אפיה אחרת שצריך ללמוד. אני עשיתי ועדיין עושה הרבה טעויות אז חבל על הכסף. בנוסף- אף פעם לא ניתן לצפות אם הילד יאהב או לא אז שוב- חבל.

 

[אלון בן יהודה]

הטיפים שלי (תמי - מזל טוב!!!)

1. צליאק זה נורא ואיום. אל תתכחשו! (השלימו עם זה לבסוף) עם הגילוי התאבלו, רעבו ללחם נורמלי, השתוקקו לטעמים נורמליים במרקם רגיל, כי צליאק זו מחלה מגעילה. אל תקראו כלום, בכי מר ודמעות כנחל יתקבלו בברכה! כעת תנו לעצמכם חודש, אולי פחות, אפילו שבועיים. עכשיו בבקשה - לכעוס! לכעוס על כולם: שלא מבינים אתכם, שלא מתאימים לכם מאכלים ללא גלוטן, לכעוס על עצמכם שככה פישלתם לעצמכם באמצע החיים אם שטות הגלוטן המטומטמת הזו, לרתוח מעצבים איך ככה תיבלתם מוקפצים ברוטב סויה, (אבל אלוהים, ממתי יש חיטה ברוטב סויה....?). כעת תנו לעצמכם עוד שבועיים שלוה, אפילו חודש. אני לי. האוכל לא יורד כמו גשם מהשמיים, וגם לא כל מאכל טעים אפשר לקטוף מהעץ. קחו מחבת, קחו ביצה, חמאה או שמן זית, ותתחילו למען השם לטגן ביצה עין בפעם הראשונה בחיים שלכם. מי אמר לכם בכלל לאפות לחם ללא גלוטן, חס ושלום השם ישמור? קנו אחד כזה בחנו תהטבע השכונתית... תתחילו לחתוך ירקות לסלט, קנו לכם גבינה צהובה, הנה הכנתם לכם ארוחת בוקר ראשונה בחיים ללא גלוטן. התחילו להכין לעצמכם קצת מנות עיקריות לצהריים או לערב: קציצות? יש פירורי לחם ללא גלוטן; מפרום? יש קמח ללא לגוטן; תתחילו לראות: לכל דבר יש תחליף, חיפצו לבשל, התחילו לראות בבישול עולם, דרך חיים, תאווה. 2. אוריינות היא לא מלה גסה. קוראים מה מכיל כל מוצר תעשייתי ברשתות השיווק, מחרימים רשתות מכסתחו"ת קווי ייצור, ומאריכים בשמחה את משך הקניו0ת בסופר, כי קניות בסופר זה אחלה. כמה שבועו ואתם מומחים בין-לאומיים למוצרים נטולי גלוטן. (תמיכה ממדריך המזון ללא גלוטן מתקבלת בברכה אף היא כמובן). 3. ורק בסוף, באמת בסוף, החליטו: אני גם יפה וגם אופה, או רק יפה. כאן היפכו לעצמאים בשטח: לא צריך לקחת משכנתא על כל הקמחים נטולי הגלוטן שבעולם, מספיק רק קמח קונדיטור (לפחו תבשלב הראשון או עד שתחליטו אחרת). נסו והיכשלו, נסו וטעו, נסו והצליחו: הפוקאצ'ה הראשונה הביתית שלכם מגרדת שבחים מכל מי שהריח את ריח התאפותה בתנור הביתי שלכם, בחיים לא היו מאמינים שעוגת עוקץ הדבורה שהרגע הוצאה במלכותיות מעין כמוה אחר כבוד מהמקרר היא בכלל עוגה, ש... נו... איך קוראים לזה שהיא לא מכילה...?... וזה בסדר להסתמך רק על העוגות הקנויות או על המאפים האחרים, כאמור, רק אתם מחליטים בשביל עצמכם, אף אחד אחר לא.

 

[סוניהלה]

מבחינתי זכית בתחרות . גדול!!!!!!!

מכמיר לב ויחד עם זאת אופטימי. like

 

[shulybuly]

במקרה "חנכתי" שתי משפחות ....

1. להתקשר מהסופר .... לקרוא תוויות ולא לפחד להתקשר ולשאול... תוך שניים שלושה ביקורים בסופר כבר יודעים מהרשימה הרגילה מה מותר ומה אסור ואיפה התחליפים 2. אם בילדים עסקינן - היום נורא קל למצוא ילד צליאקי שיהיה חיבור, יקל על ההסתגלות, יקל על האמא להבין מי נגד מי ובדרך כלל יקל על ביקורים חברתיים ופעילויות חברתיות 3. להיות בועד. כך יודעים בדיוק מה מתוכנן, אפשר להטות את הכף לטובת אירועים קלים יותר, להכניס מודעות ופעילויות לילידם ולא להיות מופתעים מיוזמה (ברוכה לרוב) של הגננת או הועד 4. להיכנס למטבח. גם למי שלאאוהב- חוסך כסף ויותר טעים 5. למצוא מישהו שישמח לעזור להיכנס למטבח (אני ??

)ולמצוא תחליפים להכול .... והעיקר- לא לשכול שזה רק אוכל, שזה לא העיקר בחיים וזו סתם עדו מגבלה, אחת מיני רבות, שמשפיעה אמנם על החיים אבל לא נוראית . אה, ועוד משהו- להתייעץ עם פסיכולוג ילדים כדי לוודא שהשונות הנוצרת מהצליאק לא משפיע על נפש הילד , ולמצוא את הדרכים ואת הכלים להקל עליו להתמודד .... חג שמח ושנה טובה אני

 

[אמא של הבנים]

כמה טיפים! המשיכו לשרשר עוד ועוד../images/Emo27.gif

 

[מאיה1001]

הטיפים שלי

1) לא צריך לשמור בבטן. הסביבה הקרובה שלכם לא מכירה (בדרך כלל) איך זה לחיות עם צליאק, חשוב לחלוק עם חברים ומשפחה את החששות וההרגלים החדשים. ככה אפשר להמנע מרגעים של "לא נעים לי שכולם צריכים להתאמץ", ולהרגיש רגוע על בסיס יומיומי. 2) להתאים את הצליאק לחיים ולא את החיים לצליאק. כל אחד מתרגל לצליאק בדרכו שלו. יש אנשים שהתחילו לאפות ולהתעסק עם הכנת אוכל, ויש כאלה שהחליטו להשקיע יותר בקניית אוכל נטול גלוטן על חשבון דברים אחרים. לכל אחד יש את ההרגלים שלו ואין צורך לוותר עליהם בגלל הצליאק. 3) להתפנק! ולהתעקש על הפינוקים. אם הולכים למסעדה שווה לחפור ולמצוא עוד משהו חוץ מסלט שאפשר לאכול. אם נפגשים עם חברים שווה לבדוק לפרטי פרטים שיש גם מנה רגילה וגם קינוח שיהיו ללא גלוטן. המוצרים ללא הגלוטן הם יקרים, זה נכון, אבל לפעמים חשוב להרגיש שאנחנו חווים את כל העולמות ובולסים קרואסונים ככולם.

 

[טלאת]

3 הטיפים של שרון וטלי לצליאקי הטרי

1. לא לחשוב על תזונה ללא גלוטן כבעיה, אלא כפתרון משמח שמשנה את החיים שלנו רק לטובה 2. לא להכנס ללחץ ולקנות יותר מדי אוכל 3.להפוך את המטבח למקום לביטוי היצירתיות שלנו ולפיתוח מגוון הטעמים שלנו.