המלצה - ביסטרו נועה ביפו
היינו אתמול בביסטרו נועה, אחת מהמסעדות של השף ניר צוק. קנינו שובר בגרופר לארוחת פינוק זוגית ב-120 שקל (מחיר מקורי 240). זאת ארוחה קבועה מראש בתפריט, והבטיחו לי בטלפון שאין בעיה לצליאקים לנהגיע וכבר נעשה התאמות במקום אם צריך. הגענו, ובהחלט קיבלנו פינוק... השירות - המלצרית שלנו הייתה בבירור מלצרית מתחילה, ועשתה כמה טעויות (חלק בקשר לצליאק וחלק טעויות מילצור אחרות), אבל בזכות עירנות משותפת שלי ושל החבר הצלחנו להגיע למי שמבין. לדעתי זה היה מקרי שנפלנו עליה, ניכר שמבינים שם מה זה גלוטן, מה מותר ומה אסור, והמלצרית פשוט הייתה מתחילה וחסרת ידע וביטחון (ולמרות זאת הייתה מקסימה והשתדלה המון, אני בטוחה שהיא תתקדם ותצליח). את מנהלת המסעדה הכרנו במקרה ממסעדה אחרת שהיא עבדה בה והיינו אוכלים בה בקביעות - וגם היא הייתה מקסימה, ניגשה אלינו כמה פעמים, עזרה לנו לבחור יין והוסיפה לחוויה. אז מה זאת ארוחת פינוק? למנות הראשונות, מקבלים 4 מנות לשולחן:
סביצ'ה דניס - היה מדהים מדהים מדהים
סלט חורף - סלט מאוד מרענן של חסה, עגבניה, פלפל, גבינת פרמזן וצלפים. מצוין.
סלט קלמרי - סלט של חסה וראשי קלמרי מוקפצים בשמן זית. מנה מאוד בינונית ולא טעימה, עד שהחבר המבריק שלי ביקש מהמטבח חצי לימון וסחט אותו בנדיבות מלמעלה - ואז זו הפכה להיות מנה טעימה בטירוף. לא ברור לי איך לא חשבו על זה במטבח... כזאת תוספת פשוטה שידרגה את המנה ממשהו שלא ממש התכוונו לאכול, למנה שהשאירה צלחת ריקה.
צ'יגה - זו המנה שמוצעת בתפריט המקורי של הארוחה, וזו מנה של סלט בורגול. ובעזרתה קלטנו שהמלצרית לא ממש מבינה מה מותר ומה אסור... החליפו לנו אותה בשמחה ב
קרפצ'יו בקר, אבל יש להודות שזה לא הקרפצ'יו הטוב ביותר שאכלנו, ואפילו רחוק מכך... המנה הוטבעה בשמן, הומלחה בחוסר רגישות, ובקיצור הייתה מאכזבת, אבל בכל זאת היינו מרוצים מאוד מהרצון לעזור ולהחליף מנה מהתפריט הקבוע. עיקריות - כל אחד בוחר מנה מתוך 4 בתפריט, ורק אחת מהן אסורה לנו (מעין פסטה בולונז). לקחנו:
בורי עם אורז ועדשים שחורים בקארי - וואו. פשוט, מרענן, מפתיע וטעים.
אוסובוקו בתבלינים על מצע פירה - נתח אוסובוקו לבן מבושל ביין ותבלינים עם פירה. הבשר היה קצת יבש והתבלינים לא הורגשו מספיק, אבל על הפירה היה מרוטב היין והתבלינים, מה שיצר פירה עם טעם מאוד עשיר ומעניין, וכשלוקחים ביס של הבשר ופירה ביחד השילוב מצוין. התלונה היחידה שהייתה לנו על המנות הייתה הפתעות בלתי צפויות בצורת... גרגרי הל שלמים. גם במנת הדג וגם באוסובוקו הסתתרו 2-3 גרגרי הל בשלמותם, ולמרות שהם תרמו לטעם הכללי, ברגע שאחד כזה נכנס לך לפה ומקבל לעיסה - זה אחד הטעמים היותר נוראיים שיצא לי לפגוש. קשה לראות אותם, אז זה הפתיע לרעה כל פעם מחדש וקצת ביאס. לדעתי היו צריכים לשים את הגרגרים ברשת, לתת להם להתבשל ולהוסיף טעם, ואז להוציא אותם מהתבשילים... קינוחים: יש 3 קינוחים בתפריט, שלושתם מותרים לנו - דואט קרם ברולה, פנה קוטה, ומוס יוגורט (שמגיע עם שערות קדאיף, מבקשים בלי). לקחנו:
פנה קוטה - מעין פודינג שמנת. היה חביב.
מוס יוגורט - מוס לבן חמצמץ. היה חביב. המנות האחרונות היו טובות, אבל לא השאירו איזו תחושה יוצאת דופן, והרגשנו שאלה מנות פשוטות שיכולנו להכין בבית. הן היו מאוד מרעננות וקלילות והתאימו לסיום של ארוחה כזאת עשירה, אבל ציינו לעצמנו שאם היינו מזמינים אותן שלא במסגרת ארוחה, במחיר מלא - כנראה היינו מתאכזבים (מצד שני, למסקנה הזאת אנחנו מגיעים עם רוב הקינוחים ברוב המסעדות, נדיר למצוא קינוח שבאמת שווה את המחיר ומשאיר איזה רושם). המקום עצמו מעוצב בצורה... מעניינת. שיק יפואי-שוק פשפשי שכזה. חבר שלי לא אהב, הוא אוהב מקומות עם מראה מוקפד. אני התלבטתי. אחד מהדברים המעצבנים בעיצוב זה הריהוט - כחלק מהשיק היפואי-שוק פשפשי, יש כסאות ברזל ישנים שקיבלו עיצוב מחודש ומגניב. אז נכון, הם יפים ומגניבים, אבל לא נוחים... הדבר האחרון שהיה מעיק הייתה המוזיקה, שממש לא התאימה לשום דבר, ולא תתאים גם לשום דבר אחר (דיסק שלם של רד הוט צ'ילי פפרס. למה? ואני עוד אחת שאוהבת אותם, ובשלב מסוים רציתי לשבור את הרמקולים כדי להפסיק את העינוי). בשורה התחתונה, אנחנו מאוד מאוד ממליצים. השירות מצוין, האוכל ברובו מצוין, הארוחה הספציפית הזאת מאוד עשירה וגם שאר התפריט נראה מעניין - יצאנו מפוצצים ועם שאריות לקחת הביתה. אני חושבת שגם במחיר המלא שלה (120 לסועד) היינו יוצאים מאוד מרוצים. ורק כדאי לקוות להגיע כשיש מוזיקה קצת יותר נעימה לאוזן