לסיכום העשור אספתי 10 דברים שמעצבנים צליאקים

[טולולו1]

לסיכום העשור אספתי 10 דברים שמעצבנים צליאקים

1.כשאתה נוסע שעתיים בפקקים ונותן צ'ק שמן אבל אף אחד לא דאג לך למנה נטולת גלוטן .. 2. אחרי שאתה מסביר שעה שלמה על "צליאק" קם איזה חוכמולוג ואומר " למה שלא תעברי לקמח מלא ? 3.כשהבן\ת שלך מתעקש להדביק לך נשיקה כשפיו עמוס גלוטן.... 4. כשבדיוק סיימת להכין לילד פרוסת שוקולד ואופס את בטעות מלקקת את האצבע עמוסת הפירורים 5. כשהכרס הבולטת מתעקשת להצדיק את שם המחלה {"כרסת" }, ולא מוכנה להעלם בשום אופן 6.שעוד לא המציאו לחם נ"ג אחד שמתקרב לטעמו של הלחם האמיתי 7.שכולם מצפים ממך שתיהי רזה כי את לא אוכלת קמח ... 8.שאת אוכלת כפול מאחרים ב ג ל ל שאת לא אוכלת קמח 9 וגם כשאף אחד לא רואה , אנחנו לא יכולים לרמות ולהגניב חתיכה לפה 10 להיות בפריס ולוותר על באגט צרפתי או על קוראסון {.כשהפריכית שלך נתקעת לך בגרון} { כן ,כן חוויתי את זה בחנוכה האחרון} אבל יחד עם כל השיגעון כולי תקווה שבעשור הבא מישהו ידאג להמציא לנו פיתרון ... שתיהיה שנה מקסימה לכולנו. . טולולו

 

[אלפקה פקה]

העשיריה שלי ../images/Emo9.gif

1. להיות מחוץ לבית, מתה מרעב, ומסביבי המון מקומות שמוכרים מזון - ואני לא יכולה לקנות כלום באף אחד מהם. 2. שאני מחליטה שנמאס, אני אעגל איזו פינה ואוכלת ביס קטנטן ממשהו ש"רק" עלול להכיל, ולמחרת מסתובבת יום שלם נפוחה ועם ביקורים חוזרים בשירותים... 3. זה ישמע אולי לא נחמד, אבל זה משהו שלי מאוד לא נעים - להגיע לארוחה משפחתית או כל ארוחה שמבשלים בבית של מישהו, ולגלות שבכל מנה אני מקבלת משהו אחר ושונה מכולם. נכון, אני יודעת שזה מעיד על התחשבות יתרה, אבל אני מרגישה כל כך לא בנוח כשכולם אוכלים את הכל ורק אני שונה, ושמים דברים שהם "בשביל אלפקה" ומכריזים לכולם שזה עבורי... בא לי להיעלם בקטעים כאלה. מעדיפה לא לאכול כלום. 4. ובהמשך לסעיף הקודם - כשזה קורה עם דברים שלא הייתה שום סיבה להכין מנה נפרדת ללא גלוטן, במקום פשוט להכין את כל הסיר נ"ג (למשל, לשים במנה שלי רוטב סויה ללא גלוטן, ובסיר הגדול רוטב סויה רגיל, או בתבשיל שמצריך איזה כף של קמח על סיר שלם, להכין לי בצד במיוחד עם קורנפלור ובסיק הכללי עם קמח חיטה... אני יכולה להשתגע מקטעים כאלה). 5. לשמוע כמה שהמנה שאני לא יכולה לאכול מדהימה ואני מפסידה. 6. לשלם 18 שקל על כיכר לחם (וזה במקרה הטוב...) 7. שאני נהיית לקוחה שבויה של כל מיני מקומות רק בגלל שאין עוד אופציות ולא כי אני באמת אוהבת לאכול בהם (מרגישה את זה בעיקר באוניברסיטה) 8. לגלות שיש הבדל בין הכיתוב באנגלית לעברית על מוצר, ובתרגום לעברית שכחו לציין שהוא בעצם מכיל או עלול להכיל גלוטן 9. לגלות את זה אחרי שכבר אכלתי ממנו 10. מאכלים עם גלוטן שעושים המון ריח מגרה - מלוואח, בורקסים. בדרך כלל רגעי השבירה שלי באים בעקבות רגעים כאלה (שבירה מנטלית, לא בדיאטה... נכנסת להתקף של תסכול ומרמור על הצליאק)

 

[1992hk]

מזדהה לחלוטין עם הרוב

 

[tamysh1]

כ"כ מזדהה עם מס' 3 של אלפקה

והענין הוא- שאי אפשר להגיד לאנשים שאת מרגישה לא נעים שלך יש מנות נפרדות כי לא יבינו אותך. ביום שישי הייתי בארוע בטמפל בר בכפר סבא, התקשרתי יום לפני לוודא שיהיה לי מה לאכול- אמרו לי- אין בעיה- יש לנו המבורגר ללא גלוטן. כשהגתע הסתבר שבזה לא מהמנות שהם מגישים בארוע ונתנו לי- סלט יבש בלי רוטב, לחמניה ללאג גלוטן- ורק אחרי שעתיים (כשכולם כבר סיימו לאכול אתכל האוכל המגרה שהיה על הושלחן) הביאו לי שיפודי פרגיות. את הפירה הביאו חצי שעה אחרי. השירות היה מזעזע וגם הנכונות "להאכיל" אותי, הם נתנו לי הרגשה שעשו לי טובה. בכל פעם כזו- אני אומרת לעצמי- לא נורא, חסכון בקלוריות ובשומנים, אבל זה היה ממש מבאס לשבת שם סביב שולחן עמוס כל טוב ולי אין מה לאכול. בטח שלא אמרתי כלום לבת דודה שלי (בעלת הארוע). אין לי מושג איזה לקח אפשר ללמוד מזה- אולי שאין לי מה לאכול בטמפל בר ולא לחזור לשם בשביל אוכל.

 

[אמא של הבנים]

5../images/Emo46.gif שלי + 5 של הצליאקי

הנה הדברים שמעצבנים את הצלאיקי שלי: 1. שכמעט אף אחד לא מבין מה זה צליאק 2. שלכל יום הולדת אני צריך להביא תיק עם אוכל 3. שאני לא יכול לאכול תפוצ'יפס 4. שאני לא יכול לאכול עוגות עם גלוטן 5. באסה שיש לי צליאק! הנה הדברים שמעצבנים אותי: 6. כשאומרים לי "טוב, היום יש הרבה תחליפים". 7. כשאנשים מסוימים נמנעים מלטעום כי יודעים שזה נ"ג. 8. כשאני שואלת מה הרכיבים? ועונים לי "אין בזה קמח". 9. כשאני בסופר ואין את חברה של המוצר שאני צריכה וכל מה שיש "מכיל/עלול להכיל גלוטן". 10. כשאני בעבודה ואני מנותקת מהפורום

המקסים הזה

כולי תקווה שהעשור הבא יתאפיין בהמשך העלאת המודעות, חקיקת חוקים עבורינו והרחבת מעגל האפשרויות לאורח חיים נטול גלוטן זמין ונוח עבור כולנו. שבת שלום, אמא של הבנים

 

[כיכושית הרקדנית]

הדברים שמפריעים לי בצליאק

1. כשרופאים ואחיות אומרים לי - אין לו צליאק, הוא רק נשא. בגלל שאין לו תסמינים של שילשולים. (זה פשוט מטריף אותי הבורות של אנשים המקצוע). 2. שלכל חג, או אירוע צריך להכנס לכוננות תחליפים הולמים. 3. שאיבדנו את הספונטניות, ואי אפשר "לעצור לאכול איפהשהו". 4. כשאומרים לי שאני היסטרית, ומגזימה ולא צריך לעשות כל כך הרבה רעש מאוכל !!! 5. כשאומרים - נו, פרור קטן, אז מה עם הסכין/כף/צלחת/כפית (בחר את המתאים) נגע במשהו עם גלוטן. 6. כשמכינים במיוחד אוכל לצמחונים/רגישים ללקטוז וכדומה, אבל הצליאק הוא לא באמת, הוא סתם "ג'וק" שלי. 7. כשאנשים שלא מביינם בצליאק מתחילים לשאול אותי שאלות, ואני כשגרירה של הנושא מסבירה - והסביבה הקרובה מסתכלת במבט של "או, שוב היא מבלבלת את המוח עם הצליאק הזה". אני חושבת שבגלל כל המבטים וההערות הללו והסרבול הטכני, יש לי נטיה בשנתיים האחרונות להסתגר בד' אמותי (זה לא אומר שזה קורה בפועל, אבל ככה אני מרגישה). גם אני מרגישה כמו אמא של הבנים - הכרה ציבורית במחלה תחסוך את רוב הדברים הללו.

 

[ADEELI]

והנה הדברים שמעצבנים אותי

כשמוזמנים לארוע/ארוחה/מסיבה ובעל השמחה אומר בנונשאלטניות: 1. זה לא סיפור, ילדים לא אוכלים בארועים 2. שתאכל בבית לפני שאתם מגיעים 3. היא בין כה וכה לא אכלנית 4. זה לא נורא, היא תאכל את האוכל שלה מהבית 5. אז מה אם פעם ב..היא תאכל גלוטן כשהצוות בגן אומר: 6. זה פרווה, אז אין בעיה. 7. לא הייתי בטוחה, אז לא נתתי לה... (בזמן שעל קיר המטבח יש רשימה מפורטת של מה אסור ומה מותר ומס' טלפון שלי עם בקשה להתקשר כשדברים לא ברורים) 8. היא צריכה להתרגל לזה שהיא שונה ! 9. שנה שעברה היה פה ילד רגיש למוצרי חלב וההורים ממש הקפידו להביא הכל פרווה (אז למה כשמדובר בצליאק, מותר לחפף ולזלזל?) 10. שכחנו להודיע ש...... אבל לא נורא, זה לא הפריע לה... איכשהו מצליחה להתמודד עם הכל: עם חוסר הספונטאניות, עם ההליכה לכל מקום עם אוכל מהבית, עם הקניות בעיר אחרת, המחירים הגבוהים, הבדיקות והמעקב הרפואי, עם נסיונות האפייה ועוד ועוד. מתקשה עם ההערות של האנשים, חוסר הרגישות/אכפתיות/זלזול - כל משפט כזה כמו פטיש על הראש. 1

 

[טליאמתי]

ועוד 5 מרגיזים משלי:

1. 'אני מוכנה להתחלף אתך כרגע אם ארד במשקל בלי מאמץ'. 2. שמעתם את זה: 'צליאק לא נחשבת מחלה'? 3. 'אם אין לשירה הסימנים לצליאק, למה שלא תמשיך כרגיל?' 4. כשרופאת המשפחה אמרה לשירה: 'מה הלחץ? המחלה לא התפרצה עדיין'. (אנדומיסיאל+4). 5. ואחרי תוצאת הביופסיה: 'ברור, ידעתי'. 6. 'מה הבעיה? אז לא תאכלי לחם'. 7. 'שמעתי שעשית ניתוח לקיצור קיבה'

ויש הרבה משלכם שמרגיזים גם אותי

 

[ליאור ב22]

ממש נכון..

וגם ממש מצחיק! אהבתי ומאוד הזדהתי..

 

[daniela21]

והנה עשרה דברים שמרגיזים אותי

1. אנשים ששומעים שיש לי צליאק ומגיבים ב"וואוו!!!! אני הייתי מעדיפה למות" (לפעמים בא לי לענות בצורה צינית על הערה כזו). 2. מנגד - אנשים שחושבים שזה כלום, שום דבר, "כולה קמח" והיום יש כל כך הרבה תחליפים (במקרה שלי זה אפילו מגוחך, כל התחליפים מכילים תירס שאני אלרגית אליו). 3. אנשים שמכירים מישהו שהיה לו צליאק ו"עבר" לו / הוא יכול לאכול מידי פעם ולא קורה לו כלום - ומספרים לי את זה. 4. אנשים שחושבים שאני עושה סיפור גדול: למה צריך לא להעביר לחם מעל הצלחת שלי? 5. אנשים שחושבים שהם מבינים הרבה יותר ממך, אבל הם לא מבינים כלום: "לא קוראים לזה גלוטן, קוראים לזה גלוקוז/ג'לטין", "בטח שאני יודע מה זה, זה רגישות לחלב", "אז מה, קמח מלא הרבה יותר בריא". באותה קטגוריה נכנסים גם אנשים שמלמדים אותך, הבור, דברים על הצליאק, כמו שזו אלרגיה או שבסופר ליד הבית מוכרים לחם נטול גלוטן (כן, בטח). 6. אנשים שחושבים שדיאטה נטולת גלוטן זה באיר לכולם, כי הגלוטן הוא "דבק" במעיים וכולם צריכים להימנע ממנו. תכניסו לסעיף הזה גם נטורופתים ואנשי מקצוע כאלה ואחרים שגורסים שגלוטן גורם לקנדידה... נו, שיהיה. 7. המחירים הגבוהים והרכיבים הכ"כ לא בריאים של המאפים שלנו. 8. אנשים שמתקנים אותך ומסבירים לך שצליאק זו אלרגיה, שיש בסופר איזה קמח חיטה שהוא מתאים לחולי צליאק, 9. אנשים שאומרים שהיו רוצים להתחלף איתך כי אז הם לא היו משמינים מכל מיני מאפים מגרים ואת מרגישה שאת ממש כפויית טובה שאת לא מברכת כל יום על המעלה הזו. 10. אנשים שלא מבינים שבלי גלוטן זה כולל "רק כפית קטנה של פירורי לחם" ואפילו לא כל מה שנמכר בפסח מתאים לנו. 11. אוכל מגרה שהתחליף שלנו מרגיש כמו סוליה מעוותת לעומתו. 12. ארוחות משפחתיות/אצל חברים/בעבודה ואת מרגישה שהארוחה שלך היא כמו פרס ניחומים.. 13. אנשים חסרי טקט ואנשים שמראים עניין רב ידי באוכל שלך ועושים את החישובים במקומך, כולל הערכת האיכות של האוכל, הריח והמרקם שלו, נעיצת מבטים, חקירת שב"כ על הצליאק - מי, כמה ולמה, ולא נותנים לך להיחנק בשקט עם ה"אוכל". זהו. כמובן שהרוב נכתב בהומור ובינינו, הלוואי ואלו יהיו הצרות שלנו.

 

[daniela21]

../images/Emo3.gif טוב, כתבתי 13, אבל מי סופר

 

[אשה מרציפן]

אני על סעיף 1 כבר עניתי

לא יודעת אם לקרוא לזה ציניות, אבל פעם הצעתי למישהי שאמרה את זה 5 פעמים אחת אחרי השנייה, שתביא סכין ותגאל אותי מיסוריי. התגובה שקיבלתי ממישהי אחרת שהייתה שם זה "מה את רוצה ממנה?" כי אותה בחורה צודקת ועדיף כן לאכול גלוטן. מה שהייתי צריכה להגיד לה אחרי זה, ואמרתי את זה לאנשים אחרים, זה שעדיף גם להיות יפה וחכמה אז היא זו שצריכה להתאבד. כאמור, אמרתי את זה כבר לשני אנשים, ממליצה בחום.

 

[אשה מרציפן]

מצטרפת לכל מה שנכתב ומוסיפה

1. כשאנשים מביעים רחמים עזים כאילו סיפרתי להם שיש לי סרטן אלים במיוחד 2. אנשים שאומרים שלא חשוב האוכל, העיקר החברה (קל להם להגיד, הם לא מצאו את עצמם במצב כזה אף פעם). 3. אנשים - משפחה חברים ומלצרים שאומרים לי "אז תאכלי סלט". 4. כשמכינים מנות במיוחד בשבילי בלי קמח, אבל עם אבקת מרק או רוטב סויה גלוטני או שפשוט לא מקפידים על זיהום משני. 5. בהמשך לסעיף הקודם - אנשים בגדול שלא מבינים שצליאק זה לא "אלרגיה ללחם" אלא הרבה יותר מזה. 6. אנשים שמארחים אותך עם כיבוד שכולו גלוטני ושואלים לפני כולם למה את לא אוכלת. 7. אנשים שמספרים שמכירים מישהו עם צליאק והוא לא מקפיד על הדיאטה אז "מה את כל כך מקפידה?" 8. כששואלים אותי באמצע ארוחה מה יקרה אם אני אוכל גלוטן ומצפים לתשובה. 9. הידיעה שמייצרים בארץ מוצרים נ"ג שווים - אבל מוכרים אותם רק במדינות אחרות. 10. אנשים שלא מבינים שזה שיש למישהו צליאק לא אומר שהוא יכול לאכול הכל מלבד גלוטן, ומביעים פליאה לכך שאני (עדיין) רגישה ללקטוז "איך חלב? חשבתי שאסור לך קמח" שלא לדבר על דברים שאני פשוט לא אוהבת ("במיוחד בשבילך הכנתי את תבשיל החצילים בלי גלוטן, למה את לא אוכלת?"). 11. אנשים שלא מודעים לחשיבות של זיהום משני. 12. כבר כתבו לפני ואני אחדד: כשזה ברור לכולם שאם מישהו צמחוני ידאגו לו למנה צמחונית, שאם מישהו שומר כשרות לא יגישו לו חזיר או לא ילכו למסעדה שפתוחה בשבת, אבל צליאק זה כבר לא משהו שראוי להתחשב בו. 13. ונחדד את הסעיף הקודם: כשאומרים "מוזמנים לאירוע/לארוחה כמות גדולה של אנשים, אי אפשר להתחשב בטעם האישי של כל אחד ואחד". 14. אנשים שנעלבים שאני מביאה איתי אוכל כשמתארחת אצלם, אפילו שזה קורה רק אחרי חוויות מתסכלות שהם לא דאגו לי לאוכל. 15. אנשים שמזכירים ומזכירים להם והם אומרים שהם יודעים ויהיה לי מה לאכול - ובסוף במקרה הטוב אני יכולה לאכול את הסלט. 16. מלצרים, שפים (שלא תמיד ראויים להגדרתם) וכדומה שלא רק שלא מגלים הבנה, הם מתעצבנים על ההטרדה. לא ציפיתם ממני לכתוב פחות ממגילה, נכון?

 

[אשה מרציפן]

עוד

אנשים שמחצינים את הצליאק שלך, זועקים את זה בכל הזדמנות שאף אחד בסביבה לא יפספס את זה שאסור לך גלוטן כולל ובעיקר במקרים שזה מיותר לגמרי. אנשים שעושים בשבילך "את העבודה", מבהירים למלצרית שחשוב שהמנה שלך לא תכיל... למרות שאמרתם את זה כבר בעצמכם, שואלים אתכם/את המלצרים/גם וגם אם מה שהזדמנתם זה בסדר מבחינת הגלוטן (לא סומכים עליכם יענו), כשמתארחים אצל מישהו הם אלו שמדברים עם המארחים ומזכירים להם שלא ישכחו שיש לך צליאק (ולא כי ביקשת מהם, ולא כי יש בזה צורך) ומציעים להם מה לקנות/לבשל בשבילך (גם אם זה אומר שהם מציעים משהו שלא קיים כמו המבורגר צמחוני נ"ג, או משהו יקר בטירוף שקשה להשגה שאתם ממש לא רוצים שמארח כלשהו ירגיש מחוייב להשיג בשבילכם וגם אין צורך בכך). אנשים שכל כך מתלהבים מזה שיש בעצם אוכל נ"ג שהוא טעים, שעושים מזה סרט שלם ולמשל כששומעים שיש בטיזנאלוך פיצריה שמציע פיצה נ"ג הם מתעקשים שניסע לשם במיוחד "כי אוכל נ"ג זה הרי טעים אז אני רוצה לטעום את הפיצה הזאת", למרות שלא חסרות אפשרויות טובות יותר ולמרות שהם בעצמם יכולים לאכול פיצה רגילה שתהיה להם טעימה באותה מידה אם לא יותר. דניאלה בטח מחייכת כשהיא קוראת את השורות האלו... אני עוד לפני שהתחילה השנה הנוכחית החלטתי להוציא מהחיים שלי מישהי שעונה על כל הנ"ל, זו לא המגרעה היחידה שלה (בלשון המעטה) אבל זה משהו שמאוד מאוד הפריע לי ולהסביר לה שזה מפריע לא עזר למרבה הצער.

 

[נילי67]

מה יקרה אם????

אני עונה לשאלה מעצבנת זו:מה יקרה אם תתארחי (זו תמיד אשה)אצלי וטתן לך מעט רעל בארוחה? כמובן על שאלה כזו יש תשובה בדמות חיוך נבוך. ובזה נגמר מיד הדיון!!!!

 

[אשה מרציפן]

זו אחלה תשובה

אבל לא תמיד היא יעילה מסתבר. האמת שפעם השתמשתי בזה בסופר, הייתה דיילת טעימות שהציעה חטיפים על בסיס תירס ולקחתי את השקית לבדוק אם יש גלוטן והיא ישר שאלה מה אני מחפשת ו"אני אגיד לך". אמרתי לה שאני בודקת אם מכיל גלוטן ושקיבלתי את התשובה, כי היה כתוב "עלול להכיל". כאן התחיל ויכוח במסגרתו היא טענה שברגע שכתוב "עלול להכיל" זה אומר שאין גלוטן ושהרבה רגישים לגלוטן קנו את המוצר. ניסיתי להסביר לה בהגיון מה המשמעות הלוגית של "עלול להכיל", ושאלתי אם היא הייתה אוכלת מוצר שמסומן כעלול להכיל רעל, והיא טענה שזה לא אותו הדבר... נו באמת.

 

[נילי67]

לא כולם מוכרחים להבין

האמת שלא איכפת לי אם אנשים זרים לא מבינים, אבל אם את מתארחת והמארחת שמכירה אותך ואת בעיתך שואלת שאלה כל כך טיפשית ,היא זכאית ל"תשובה" שכזאת ואני שמחה מאד שגרמתי לה למבוכה.בדרך כלל אני מקבלת אצל החברים שלנו מנות מיוחדות ואני מאד מעריכה את ההשקעה והמחשבה.ווהרבה הרבה פעמים אני מעוררת קנאה במנות המיוחדות שלי. וזו ,לדעתי, חייבת להיות תמיד הגישה!!!!

 

[שרית102030]

המצעד שלנו ../images/Emo60.gif../images/Emo60.gif../images/Emo60.gif

1.

לנסות להסביר את התורה כולה למישהו שאין לו מושג,

ולדעת שעוד בן אדם אחד מה-7 מליארד שחיים על כדור הארץ, מודע. 2.

להתפוצץ מעיניין סימון המוצרים והחברות שלא שמות עלינו,

לחשוב שבתחילת העשור היה יותר קשה, ובסוף העשור הבא יש סיכוי גדול שהמצב ישתפר. 3.

לשבת מול מייל עם רשימת הכיבוד ליום ההולדת ולנסות לפענח מה מותר ומה לא,

לקבל טלפון מאמא של ילדת יום ההולדת שרוצה לארגן לכל הילדים כיבוד ללא גלוטן. 4.

לשמוע את המשפט "טוב היום יש הרבה תחליפים",

ולזכור שלפני רגע גם את אמרת את זה למישהי כדי להמנע ממבט מרחם. 5.

להרגיש רגשות אשם כל פעם שאני אוכלת משהו טעים עם גלוטן.

לשמוח על כל אותם הפעמים שרגשות האשם מנעו ממני לאכול וכל הקלוריות שחסכתי. 6.

להתקע בחוץ עם צליאקית רעבה בלי אוכל,

למצוא תחליפים מותרים יצירתיים (ערמונים למשל). 7.

להדהם כל פעם מחדש מאטימות של חלק מהאנשים הקרובים.

להתפעל ולהתרגש מהאיכפתיות של אנשים זרים. 8.

להתפעם כל יום מחדש מהבגרות שבה מתמודדת הצליאקית עם עולם מלא בגלוטן,

לחזור למציאות כשהיא מתפרצת על איזו שטות קטנה ולהזכר שהיא רק ילדה קטנה. 9.

ללכת לשלושה סופרים שונים ושני בתי טבע בשבוע לפחות כדי לעשות קניות.

כאילו שיש לי משהו יותר מעניין לעשות בזמן הזה. 10.

לצאת מהבית עם תיק מלא באוכל, סנדביצים בורקסים, ממתקים וחטיפים,

ולגלות שלצליאקית דווקא בא היום נקניקיה בלחמניה.

 

[אמא של הבנים]

כמה דברים מעצבנים ../images/Emo6.gif המשיכו לשרשר עוד!

 

[פרפר יחיד]

הנה שלי

1. תגידי זה לא עובר? פעם הייתה לי שכנה שזה עבר לה, כדאי לך לבדוק את זה 2. לשאול מלצר האם מטגנים את הציפס בשמן עם עוד דברים? והוא עונה לא רק תפ"א יש בציפס. 3. שאולכים למשפחה מורחבת ואומרים שאני סתם עושה עניין וזה בכלל לא כזה נורא יש דברים יותר גרועים תגידי תודה. 4. שבמידה והיה חוק לתלושי מזון לצלאיק - בטח יכלתי ב-9 שנים להחליף את האוטו לחדיש יותר מהכסף שקניתי מוצרים נ"ג. 5. שאנשים אומרים לא נורא ככה היא בטח מתבגרת יותר מהר בגלל שאין לה בררה. 6. שמכינה לילדה תיק אוכל שלם לטיול של יומים והיא חוזרת עם הפיתות/לחמניות בתיק בלי שהיו במקפיא ואומרת אוף שכחתי לשים אותם. 7. שאנחנו מתים מרעב ודווקא באזור שאנחנו נמצאים אין שום מסעדה ראויה עבור הצליאקית. 8. שנשמות טהורות אומרות איזה כייף לה בטח תיהיה חתיכה כי לא אוכלת ג'אנק. 9. שרופאי משפחה כל כך בורים בעניין צליאק שזה מרגיז אותי במיוחד 10. המשך לסעיף הקודם לא להבין שמתחת לגיל 3 בדיקות הדם לא מהימנות ויש לבצע ביופסיה בזמן של חשד. שבת שלום לכולם.... ובאמת שאלו יהיו צרותנו