שרשור יומני מסע לגילוי הצליאק

[שרית102030]

יומן מסע לגילוי הצליאק../images/Emo63.gif

הייתה כאן מישהי ששאלה אם נורא לחכות חודש לתחילת דיאטה נ"ג. כמובן שיכול להיות שזה לא נורא ואצל כל אחד זה שונה, אני לא רופאה. אבל השאלה גרמה לי לחשוב על מה שאנחנו עברנו בחודש אחד. יומן מסע לגילוי הצליאק: 3.3.09 - מאי מתעוררת בלילה מתפתלת מכאבי בטן, אנחנו לא ישנים כל הלילה. לפנות בוקר אני נותנת לה אקמולי. בבוקר כולנו הרוסים מעייפות, לא הולכת לגן. איבחון אימהי - וירוס. 5.3.09 - כאבי הבטן לא נפסקים, הרופא שלנו לא נמצא. מגיעים לרופאה ראשונה. האיבחון - גזים. 8.3.09 - אחרי יומיים יותר רגועים, שוב כאבים חזקים, הרופא שלנו שוב לא נמצא. רופא נוסף מאבחן - עצירות (נותן לנו מרשם לשמן קיק - אני זורקת את המרשם לפח). 10.3.09 - בנתיים כאבי הבטן, קצת נרגעים, יום הולדת לאחותה של הצליאקית, אנחנו בשיא ההכנות לבת המצווה שלה, הצליאקית מתלוננת על כאבים ואני מתחילה לחשוב שהיא מנסה להחזיר לעצמה את תשומת הלב. 13.3.09 - כאבי הבטן מתגברים, יום שישי בערב. הולכים למוקד. אחרי שעתיים וחצי יש איבחון - דלקת בדרכי השתן. מקבלים אנטיביוטיקה. 17.3.09 - הרופא שלנו סוף סוף נמצא. מגיעה תשובה מהבדיקות שעשינו במוקד. זו לא דלקת בדרכי השתן, מפסיקים את האנטיביוטיקה, מקבלים הפנייה לבדיקות מקיפות. הרופא חושד בתולעים בבטן ורושם לנו תרופה לתולעים. 18.3.09 - עושים בדיקות דם ושתן. אני מפסיקה לתת לה את התרופה לתולעים כי ברור לי שזה לא זה. 22.3.09 - חוזרות הבדיקות. הכל תקין חוץ ממצא אחד מדאיג. נוגדנים לגלוטן (מה זה????). מקבלים הפניה לגסטרו. מתקשרים לד"ר רוזנבך והוא מוכן לקבל אותנו באותו היום. הוא מסביר שבגלל הנוגדנים שנמצאו בבדיקת הדם צריך לעשות ביופסיה. הוא אומר שההרגשה שלו שהביופסיה תצא שלילית כי הילדה לא אופיינית לצליאק. מסביר שיש הרבה מקרים של כאבי בטן לא מוסברים שעוברים מעצמם. אנחנו מקבלים הפנייה לביופסיה. 23.3.09 - אני מחליטה לחכות ולראות מה יקרה. ביופסיה נשמעת לי נורא מפחידה ואפילו הרופא אמר שלא בטוח שזה זה. 24.3.09 - עוד לילה בלי שינה, הילדה שוב לא הולכת לגן (בתקופה האחרונה היא הולכת יום כן, יום לא). אני נותנת לה אקמולי, מושיבה אותה מול הטלויזיה ומתיישבת ליד המחשב. חיפוש בגוגל למילה "צליאק" מוצא לי כ-60,000 תוצאות. מעניין - יש עמותה, פורומים והמון מידע. אני מתחילה לקרוא קמה מדי פעם ומכסה את הילדה שנרדמה. אני ממשיכה לקרוא, כבר חושך. טוב שאבא של הבנות נמצא ויש מי שיתיחס אליהם, אני כולי בתוך המחשב. האסימון נופל, אין ברירה צריך לקבוע תור לביופסיה. 25.3.09 - אני מנסה להתקשר לתל השומר ודנה. לא תופסת אותם, אני בטרוף של עבודה ומדי פעם מנסה להתקשר. תל השומר עונים ראשונים. הם זכו. מבקשים ממני לפקסס את ההפניה. 29.3.09 - מגיע מכתב עם הזמנה לביופסיה. התאריך 1.6.09. 30.3.09 - אני מתקשרת ומבקשת להקדים את התור. אומרים לי להתקשר אחר כך, המחשב נפל. 1-2.4.09 - אני מנסה להשיג את המחלקה בתל השומר ולא מצליחה. 5.4.09 - עונים לי בתל השומר. מזמינים אותנו למחר. אני רצה לסדר טופס 17. 6.4.09 - מכינים תיק עם ספרים ופעילויות לזמן ההמתנה. יוצאים לבית החולים. הילדה מאוד מתרגשת, ביקור ראשון שלה בבית חולים מאז הלידה. מקבלים אותנו מאוד יפה, מסבירים לנו על התהליך. שוקלים את הילדה - 18.5 ק"ג (היא ירדה שני קילו בחודש האחרון!!!). מכניסים אותנו לחדר הטיפולים, אנחנו מחזיקים לה את היד ומלטפים אותה. מבטיחים לה הפתעה כשתתעורר ורואים אותה נרדמת. אחרי עשר דקות שנראו כמו נצח קוראים לנו לחדר התאוששות. המלאך הקטן שלנו ישן כאילו כלום לא קרה. הרופאה באה אלינו ומספרת שהמעי נראה אופייני לצליאק ושהיא ממליצה להתחיל בדיאטה עוד לפני שיגיעו התוצאות. מאי מתעוררת ואחרי חצי שעה שולחים אותנו הביתה. כמובן שאנחנו עוצרים בדרך בחנות צעצועים והיא בוחרת לה מתנה. 7.4.09 - יום לפני ערב פסח אני כל הזמן בעבודה אין לי זמן אפילו לחשוב על התארגנות למציאת אוכל ללא גלוטן. 8.4.09 - ערב פסח אנחנו נוסעים לצפון לארבעה ימים. בדרך אנחנו עוצרים לאכול במסעדה האהובה עלינו ואני מבינה שזו הפעם האחרונה. אנחנו מטיילים ואוכלים במסעדות ואני נפרדת ויודעת שבפעם הבאה שניסע כבר לא נוכל להיות כל כך ספונטניים ולעצור בכל מקום שנרצה. 11.4.09 - יום שבת. אנחנו חוזרים הביתה בערב. מאי מתלוננת על כאב בטן ואני מחליטה - מעכשיו מתחילים בדיאטה. אני לוקחת אותה לקנות מוצרים ללא גלוטן. אני אומרת לה שזו לא בעיה, יש המון מוצרים טעימים ובמיוחד עכשיו בתקופת הפסח לא בעיה למצוא אותם. המקום היחיד שפתוח - טיב טעם. אני מחפשת את הכיתוב "ללא גלוטן" ולא מצליחה למצוא אפילו מוצר אחד. אין שם שום דבר כשר לפסח. אני מסבירה לבת שלי שלא הגענו למקום הנכון ובטוח אפשר למצוא המון דברים טעימים. שעה וחצי אחר כך עוד לא מצאתי שום דבר ללא גלוטן. בפיצוציות אין כלום, במגה כל המוצרים של פסח נגמרו. אני מיואשת. מאי מסתכלת עלי ואומרת, לא נורא אמא מחר נמצא. 12.4.09 - למחרת בבוקר אני רצה לסופר. מצאתי כמה מוצרים, אני מאושרת. הדיאטה התחילה. בימים הבאים אני קוראת כל לילה בפורומים, במשך שעות, קונה מוצרים חדשים ומתחילה לנסות. הצליאקית מאוד אוהבת כל מה שמתוק. דוחה את הלחמים והמאפים. לא נורא טוב שיש המון דברים אחרים שאפשר לאכול. 26.4.09 - הטלפון מצלצל, אני בעבודה. ד"ר רוזנבך על הקו. התשובה של הביופסיה חזרה. יש לנו צליאק. 27.4.09 - טלפון אחד ואנחנו חברי עמותה. המדריך הירוק נשלח אלינו בדואר. 28.4.09 - אני עוד לא סיפרתי למאי על התשובה החיובית. לא יודעת איך היא תגיב. אני מחליטה שאין ברירה וצריך לספר. היא פורצת בקריאות שמחה ורצה בכל הבית מלאת התרגשות בצעקות "יש, אני מיוחדת". 10.7.09 - ביקורת אצל ד"ר רוזנבך. הנוגדנים שליליים. כל הערכים תקינים הילדה עלתה את שני הקילו שהורידה ועוד קצת. מרגישה טוב. מלאת מרץ אוכלת בשמחה. ילדה בריאה. לכל מי שהגיע לסוף, כל הכבוד. לא התכוונתי שיצא כל כך ארוך. רק רציתי להדגיש שמאותו לילה נורא בו התחילו הכאבים ועד ליום הביופסיה, עברו חודש אחד ושני קילו פחות. כך שבשבילנו חודש אחד כן היה הרבה זמן.

 

[einat43]

האמת, קראתי עד הסוף ויש לי דמעות בעיניים

כתבת כל כך יפה ומרגש, כל כך מוכר, פשוט מהבטן שלנו.... מזכיר נשכחות מלפני 4 שנים (רציתי לכתוב 3 אבל הזמן עובר מהר כשנהנים

) עינת

 

[בישולה1]

שרית אני מעריצה אותך

כבר בפגישה הראשונה של האימהות היית כל כך נינוחה ושלווה שאין פלא שמאי מיתנהגת בהתאם. תמשיכי כך.

 

[טליאמתי]

../images/Emo24.gifהכי ברור מזה אי אפשר

התרגשתי מאוד. תודה על השיתוף שרית. זה לא רק מרגש, זה חשוב מאוד

 

[אמא של הבנים]

שרית, אמרתי לך כבר ואומר זאת...את משהו מיוחד

ההודעה שלך תוכנס מיידית לטאגליינס וטובת כל המצטרפים החדשים, הנוכחים הותיקים. מדהים אותי כל כפם מחדש כמה מהר למודים את הצליאק ועוד יותר מדהים כמה מהר מגיעים ממצב חולני להיות צליאקים בריאים. חיבוק ענק ומיוחד לך ולמאי

 

[מתי11]

לא קראתי,בלעתי כל מילה ../images/Emo24.gif

כל כך מוכר,כל כך מרגש כל פעם מחדש. אני זוכרת את הצעקות שלה "יש,אני מיוחדת"

מסכימה איתך מאוד שאין לזלזל בעיניי אפילו ביום של דיאטה. רק בריאות מתי

 

[net the jet]

כתבת מדהים! ואני חייבת לציין שהייתי עדה

לכמה שאיבחנו אצלם צליאק- רק שהתהליך היה הרבה יותר ארוך. ואחרי שקראתי מה שכתבה כמי2 על זה שכל ילד באטליה עובר בדיקת דם לצליאק, ופה יש עדיין רופאים שלא מודעים, זה מה זה מרגיז אותי ! אתמול במקרה ככה במכונית שמעתי ברדיו ראיון עם איזה רופא שאחרי ש27 רופאים בערך קבעו לאיש אחד שאין מה לעשות, לא ויתר, ובזכותו עבר האיש ניתוח, בהצלחה. אז טוב שיש גם רופאים כאלו, וחבל שלא רובם כך. בכל מקרה - סתם

 

[ADEELI]

שרית, את נכס לפורום הזה! מאוד ריגשת אותי.

אני מוכנה לקרוא את הדברים שוב ושוב. אני בטוחה שכל אמא/אבא, ימצא בתיאור שלך חלק שמספר את הסיפור האישי שלו, תודה לך.

 

[אמא של הבנים]

שרשור יומני מסע ../images/Emo222.gif לגילוי הצליאק ../images/Emo63.gif

שרית 102030, שיתפה אותנו ביומן המסע

, המרגש עד דעמות, לגילוי הצליאק של בתה מאי. התאור כל כך מוכר לכולנו. הסבל, הבלבלול, האבחנות המוטעות, התסכול עד לרגע קבלת האבחנה. שוב בלבול, למידה, הבנה, התמודדות ושוב התמודדות, עליות וירידות עד לירידת הנוגדנים ומסלול החיים הבריאים של הצליאקים הכל כך מיוחדים. כל אחד כאן יכול למצוא משהו בתאור שדומה, מזכיר, מזדהה עם הסיפור הפרטי שלו. תודה לך שרית על ששיתפת אותנו. ליומן המסע

הזה, חשיבות רבה למצטרפים החדשים ולותיקים. כל אחד יכול למצוא בו את הנקודות להתחברות, קוים משיקים, נקודות החוזק והחולשה. היומן מתאר מסע מחולי לבריאות. מסע מלהיות חולה סובל ל"בריא צליאק". אני מזמינה את כל חברי הפורום להצטרף ולכתוב את יומן המסע

לגילוי הצליאק

שלכם. שרשרו לכאן יומנים קצרים או ארוכים, מפורטים או ממוקדים. הרבה בריאות

לכולנו ויום נפלא

אמא של הבנים

 

[CATS7]

אני מחפשת פורום תמיכה ..

כי עכשיו קראתי עד הסוף (אי אפשר לעצור באמצע) את תחילת הדרך לצליאקיות

של מאי

ועיני רטובות

מלבד כאבי הכטן

עברנו גם שנתיים לא קלות בה מצבו הגופני של אורין התדרדר

לכבוד שנה לאבחון כתבתי

את ההודעה הבאה: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1286&MessageId=105835016 היום אנחנו אוטוטו חוגגים 3

אני מסכימה

עם שרית שחייבים להתחיל בדיאטה מיד

לא כול נזק מורגש ונראה מיד לעין, אלא בהליך מתגבר. נהוג לחשוב תמיד על "טובת הילד" וטובת הילד היא התחלה מיידית בדיאטה

לצורך בריאותו. תמיד יש ארוע, נסיעה, גן חדש וכו', דיאטה

איננה דיאטת הרזייה

אשר אותה ניתן לדחות עד אחרי .. או להפסיק זמנית, דיאטה

חייבת להתחיל מיד עם האבחון ולשמור עליה לכל החיים

המון בריאות

 

[אמא ורעיה לצליאקים]

איזה מרגש...

 

[טליאמתי]

מאוד נהניתי לקרוא את ההודעה שלך מאז

וגם את ההתייחסות של אורין אליה

מחמם את הלב לראות איך אורח חיים ללא גלוטן משנה את מאזן האימה של ילד.

מה שלא מובן לי זה אם התסמינים כל כך ברורים (אמנם כידוע לנו בדיעבד, אבל אנחנו הרי לא רופאים) הרופאים עצמם לא מכניסים כשגרה, לבדיקות הדם את בדיקות הנוגדנים לצליאק.

 

[CATS7]

טלי שאלתך לא ברורה גם לנו

אחרי שנתיים של נדודים בין רופאים שונים כולל פרופ' אף אחד לא חשב על ספיגת הברזל עד שבמקרה מישהו בעבודה אמר לי לבקש את הבדיקה הזו. כולם ייחסו את העובדה שהוא "לבן" לגנים של ההורים, העובדה שהוא נמוך לזה שיש לו אמא "מרוכזת", עם אחים 1.80 מ' גובה יכול להיות אח אחד נמוך .. ואני סתם לא מבינה שלא כול הילדים חייבים להיות באותו גובה... ועוד. את חוסר התאבון, העייפות וכאבי הראש ייחסו לגיל ההתבגרות. גם אני חשבתי בכיוונים שונים והייתי הכי פסימית שאפשר. ממש במזל עלינו על זה. היום אם אני שומעת על מישהי שמספרת על בעיות גדילה, אנמיה ובעיות בטן, אני מיד מספרת על הצליאק. בכל מקרה עושים בדיקות אז שיקחו עוד קצת. אני יודעת כמה חוסר מודעות יש לרופאים למחלה וכמה הם ממהרים לפנות לפתרונות אחרים.

 

[טליאמתי]

פשוט כואב הלב. על פניו נראה שזה אמור להיות

ברור ופשוט והנה... ואם צליאק היא מחלה שאחוז החולים בה לא קטן, בעיקר כשמדובר במשפחתולוגיה מסויימת, לא מובן לי למה לא מעבירים לכל הרופאים בכל קופות החולים באופן גורף, 'השתלמויות זיהוי' וסיכוני המחלה. כשהרופאה שלי (ואני לא ילדה כבר איזה...שנה שנתיים) שמעה שיש סיכוי שזה צליאק, היא צחקה. 'לא יתכן בגילך', גם כשרופאת הגסטרו הבהירה ש-95% זה צליאק, רופאת המשפחה אמרה: 'את לוקחת את זה 'כבד' מדי. אני בטוחה שזה לא זה'. אבל ברגע שהתקבלו תוצאות בדיקות הדם, היא מיוזמתה פנתה לרופאת הגסטרו ובקשה ממנה להעביר הרצאה לכל רופאי הסניף (רופאי ילדים+משפחה) לגבי תסמיני צליאק בכללי ולגבי תסמינים לא אופייניים. ובאמת, מה יותר פשוט מזה? לפחות שיהיה במודעות.

 

[net the jet]

באמת לא מובן הענין הזה של מודעות בסיסית

בקרב מטפלים ( אופרים\אחיות... )

 

[אמאצליאקית]

יומן מסע עתיק יומין

אותי החזרתם אחורה כל כך הרבה שנים, שלא נעים לי אפילו לכתוב....כשהייתי תינוקת והפסיקו להניק אותי, חלה הידרדרות במצבי ומתינוקת שמנמנה הפכתי לרזה ובכיינית. ההורים שלי רצו מרופא לרופא, התייעצו במהלך השנים עם טובי הרופאים (שבדיעבד לא היו כ"כ טובים...) ואף אחד לא העלה בדעתו את הסיבה לכך שהייתי נמוכה, רזה, חולנית עם פצעים בפה וחוסר תאבון . בגיל 16 חליתי במחלה ממאירה (לא יודעת אם יש קשר אבל כנראה שכן) ורק כשהתאוששתי מהטיפולים, בגיל 18, פגשתי במקרה גסטרואנטרולוגית בבית החולים, שמיד חשדה שיש לי צליאק.כמובן שהתחלה של דיאטה בגיל 18 לא החזירה לי את הסנטימטרים האבודים שהיו צריכים להתווסף לי בגיל ההתבגרות... והמשך הסיפור: כשהבת הבכורה שלי היתה בת חמש גיליתי שיש לה צליאק. עם הופעת כאבי הבטן חשדתי שזה צליאק אבל הרופאה לא האמינה כי זה היה הסמפטום היחיד. לקח כמה חודשים עד שהשתכנעתי שצריך לעשות בדיקה ושכנעתי את הרופאה. מיד עם תחילת הדיאטה חל שיפור ענק. מנקודת המבט שלי- היום המצב טוב בהרבה ממה שהיה לפני 40 שנה: אבחון בגיל ילדות מונע את הנזק של צליאק לא מאובחן במשך שנים. גם הקלקר המגעיל שאכלתי פעם בתור לחם פינה את מקומו ללחם טעים, בחנויות הטבע אפשר למצוא המון תחליפים לכל דבר, בקיצור-אם כבר להיות צליאקי, אז כדאי להיוולד בשנות האלפיים... הרבה בריאות לכולם, שרית.

 

[טליאמתי]

../images/Emo24.gifסיפור לא פשוט

ואני שמחה שהצלחת עם הבת. זה נפלא אין כמו עירנות של אמא גם אל מול 'מומחיות' של רופאים.

 

[net the jet]

סיפרתי לא פעם בקצרה את הסיפור שלי- הנה שוב

כשהייתי בת שנה וקצת אמרו להורי שיש לי צליאק. אז האיבחון היה ע"פ סימפטומים בלבד- היתה לי בטן נפוחה, שילשולים רבים וכאבי בטן רוב הזמן. הפסיקו לי את הגלוטן- וכל הסימנים נעלמו. ככה במשך שנה וחצי שנתיים. ואז הרופאים אמרו להורי שכנראה עבר לי. ( נו ברור... אחרי שלא אכלתי גלוטן..) אבל לא ממש ידעו הרבה על המחלה. חשבו שיש 5% באוכלוסיה שזה יכול להעלם להם. וככה חזרתי לאכול גלוטן ( לפי הסיפורים היה צריך לשכנע אותי המון זמן לחזור לאכול גלוטן אחרי שטיפת המוח שעשו לי קודם שזה לא טוב לי....) אבל בסוף חזרתי לאכול. כשאני חושבת אחורה- תמיד היו לי כאבי בטן. תמיד היו לי שילשולים, ואיכשהוא לא ממש ברור לי למה, לא ממש התיחסו לזה. היו לי כאבי רגליים נוראיים באזור גיל 9-10, בגיל 13 כבר היה ברור שהשיניים שלי נדפקו ( הצבע ) וחשבו שזה בגלל האנטיביוטיקה שקיבלתי ( שלא ידעו מה יש לי בגיל שנה וקצת...) הורי נפטרו מזמן, אבא שלי כשהייתי בת 19 ואמא שלי לפני כ15 שנים, כך שאין כל כך את מי לשאול למה במשך כל השנים האילו לא לקחו אותי שוב לרופא.... בקיצור- כשהייתי באזור גיל 19-20 אחותי למדה בבי"ס לאחיות ולמדה על צליאק- שזה לא עובר... ושעושים ביופסיה להחליט אם באמת יש או לא. הלכתי במסגרת הצבא לברר. הגעתי לאיזה רופא באיכילוב שכנראה ניסה קצת להטריד אותי, ואני פשוט הסתלקתי לו משם ובזה נגמר הסיפור , שכחתי מזה ועברתי הלאה. אחרי כמה שנים טובות , כשהייתי בהריון עם נעה, חזרו לי הכאבי בטן החמירו מאד. אמרו שיש לי אולכוס ( לא בדקו לעומק ) ושאני אוכל לעיתים קרובות, אז אכלתי קרקרים ( נפלא נכון ?! ) והכאבים המשיכו. תופסים אותי כאבי בטן לשעות... כאלו שמשתקים. אבל אני בחורה מאד חסרת סבלנות כלפי שטויות כמו כאבים, אז המשכתי ודי התעלמתי... כשאיל היה בן שנתיים, לבת של חברה גילו צליאק. היא הפצירה בי ללכת להבדק גם, בגלל הסיכונים. החלטתי ללכת. הלכתי לרופא מאד ידוע ברמת גן ( ברח לי השם ) זקנצ'יק... יש לי חוסר ב IGG נדמה לי ( אף פעם לא זוכרת איזה מהם ) ואז עוד לא היה את הבדיקה של ה DPG, אז בבדיקות דם לא ראו כלום מלבד פריטין על הפנים. הוא מיד אמר שזה צליאק. עשה ביופסיה, תוך כדי הבדיקה הוא אומר לי שהמעי מאד אופיני לצליאק. צועק עלי להתחיל מיד בדיאטה. אחרי חודש- אני חוזרת אליו והוא אומר שזה שלילי. 3 פעמים שאלתי אותו עם הוא בטוח... אמר כן. גילו לי באמת אולכוס באותה הזדמנות, קיבלתי טיפול אנטיביוטיקה שבועיים ובאמת חלק מהכאבי בטן עברו. ואז שמתי לב שכל פעם אחרי טיולים של יומיים שלושה אני חוזרת עם כאבי בטן. ( אוכלים בעיקר כריכים.... ) כי ככה אכלתי יחסית מעט פחימימות בגלל שמירה על משקל. החלטתי לנסות לא לאכול גלוטן שבוע. אחרי יומיים התחלתי להרגיש נהדר. הלכתי לרופא אחר- סיפרתי לו את כל הסיפור, עשה לי עוד ביופסיה, לקח 7 דגימות שמתוכן 3 היו לא בסדר... וזהו. דרך אגב, בבדיקה גנטית לא נמצאו אצלי אף אחד מהאנטי גנים... ( משהו מיוחד אני חחח ) אבל, כמו שד"ר ברודיא אמרה לי ( שלקחתי את הילדים אליה ) מכיוון שהמחלה הזו עדיין לא ממש מוכרת על כל היבטיה וקלינית אני מקרה מאד ברור ( אוכלת כואב, לא אוכלת לא כואב ) אז להמנע מגלוטן וזהו.

 

[טליאמתי]

וכמה זמן עבר מאז האבחון הסופי?

כלומר, כמה זמן את נ"ג לחלוטין? וכמה זמן לקח עד שנעלמו כל הסימפטומים? סליחה על הסקרנות אבל אני בודקת את השטח למרות שיודעת שזה אינדבדואלי.

 

[net the jet]

5 שנים , הרגשתי טוב די מהר, אחרי כמה ימים

אצלי זה בא מהר ( הכאבים והשילשול ) וגם הגוף מגיב מהר טוב לדיאטה. אבל... חלק מהנזקים שנעשו אין להשיב- ס"מ אבודים

שאולי היו מנת חלקי, שיניים אמנם ישרות באופן טבעי ובריאות, אבל צבע פגיעה בחלק החיצוני ( דנטין ) של השן- נותן גוון אפרפר. יש לי גם מחלת עור שאמנם לא קשורה, אבל שמעתי כבר על עוד צליאקים איתה ( פסוריאזיס ) אבל אני לא רואה הבדל בין לפני ואחרי הדיאטה נטולת גלוטן. מקוה שזה הכל ולא יתגלו דברים בהמשך שניזוקו כתוצאה מ....