אפרת המפזזת
New member
סיפור עם ../images/Emo13.gif הכלבה ושאלת הצליאק.
נכון שאומרים שכלבים דומים לבעליהם? אז לנו בבית יש דוגמה חיה לעד כמה כלב יכול להיות דומה לבעלים. אצלנו בבית נכון לרגע זה (כי מחר אנחנו עושים ביופסיה לגדול שלי) יש שני חולי צליאק. בעלי והכלבה... כן, כן. מעשה שכך היה: לפני שש שנים מתה עלינו כלבתנו, שהיתה בת 14, וחלתה בסרטן. בכי ועצב גדולים. אז הלכנו לעמותה שאוספת כלבי רחוב וביקשנו כלב, וקיבלנו כלבה מקסימה שהיא זאב מעורב עם לברדור. גדולה ושקטה ועדינה, עם מבנה גוף רזה ביותר. עכשיו הכלבים הללו צריכים מבנה גוף רזה באיזור האגן אחרת הם מפתחים בעיות אורטופדיות קשות, אז חשבנו שזה נורמלי שהיא אוכלת בקושי פעם ביומיים ונראית על גבול האנורקסיה. ואז לפני שנה התחילו לה בעיות באוזניים, הפרשות נוראיות, וכאבים, שלוו בשילשולים וכאבי בטן. הוטרינר מצא שאוזן אחת עור התוף הרום ובאוזן השניה התחיל חור קטן. עשינו בדיקות דם, והרופא קבע שיש לה אלרגיה לאוכל כלשהו. לא ברור מה במדויק אבל זה לא היה ממש חשוב כי עשינו לה ניקוי של הקיבה במשך חודש - רק אורז תפוחי אדמה, וביצה, ואחר כך כשמצבה הוקל, עברנו לאוכל רפואי מיוחד. מצב האוזניים נהיה יותר טוב, כאבי הבטן והשלשולים חלפו להם. הכלבה פיתחה תיאבון בריא, התחילה לאכול פעמיים ביום, השמינה קצת, ופתחה חיוניות עדינה. עד כאן הכל כרגיל ביחס לכלבים. ואז קרה דבר משונה. הכלבה מאוד מאוד אוהבת בייגלה. מכיוון שלא חשבנו שיש בעיה עם קמח או עם הבייגלה, אז נתנו לה כמה. עבר עלינו לילה של בכי בלתי פוסק, ירידות לצרכים כל שעה, ובסוף שלשול. לא האמנו, אז אחרי שבוע ניסינו עוד פעם. שלושה בייגלה, והכלבה מתפתלת מכאבים, משלשלת, מסכנה מאוד. אז התקשרנו לוטרינר, והפלא ופלא התברר שאכן, יש כלבים שחולים בצליאק !!!!! אז היום כשהילדים אוכלים משהו שיכול להשאיר פרורים ישר שואלים אם ביגי הכלבה יכולה לאכול את זה או שצריך להיזהר מאוד. והם נזהרים. מזלנו שהיא כלבה נוחה ולא מנדנדת לאוכל, ואני גם חושבת שבאינסטינקט היא הבינה שבייגלה עושה לה רע כי כשנופל מידי פעם איזה בייגל על הרצפה היא לא מנסה אפילו לאסוף אותו.
נכון שאומרים שכלבים דומים לבעליהם? אז לנו בבית יש דוגמה חיה לעד כמה כלב יכול להיות דומה לבעלים. אצלנו בבית נכון לרגע זה (כי מחר אנחנו עושים ביופסיה לגדול שלי) יש שני חולי צליאק. בעלי והכלבה... כן, כן. מעשה שכך היה: לפני שש שנים מתה עלינו כלבתנו, שהיתה בת 14, וחלתה בסרטן. בכי ועצב גדולים. אז הלכנו לעמותה שאוספת כלבי רחוב וביקשנו כלב, וקיבלנו כלבה מקסימה שהיא זאב מעורב עם לברדור. גדולה ושקטה ועדינה, עם מבנה גוף רזה ביותר. עכשיו הכלבים הללו צריכים מבנה גוף רזה באיזור האגן אחרת הם מפתחים בעיות אורטופדיות קשות, אז חשבנו שזה נורמלי שהיא אוכלת בקושי פעם ביומיים ונראית על גבול האנורקסיה. ואז לפני שנה התחילו לה בעיות באוזניים, הפרשות נוראיות, וכאבים, שלוו בשילשולים וכאבי בטן. הוטרינר מצא שאוזן אחת עור התוף הרום ובאוזן השניה התחיל חור קטן. עשינו בדיקות דם, והרופא קבע שיש לה אלרגיה לאוכל כלשהו. לא ברור מה במדויק אבל זה לא היה ממש חשוב כי עשינו לה ניקוי של הקיבה במשך חודש - רק אורז תפוחי אדמה, וביצה, ואחר כך כשמצבה הוקל, עברנו לאוכל רפואי מיוחד. מצב האוזניים נהיה יותר טוב, כאבי הבטן והשלשולים חלפו להם. הכלבה פיתחה תיאבון בריא, התחילה לאכול פעמיים ביום, השמינה קצת, ופתחה חיוניות עדינה. עד כאן הכל כרגיל ביחס לכלבים. ואז קרה דבר משונה. הכלבה מאוד מאוד אוהבת בייגלה. מכיוון שלא חשבנו שיש בעיה עם קמח או עם הבייגלה, אז נתנו לה כמה. עבר עלינו לילה של בכי בלתי פוסק, ירידות לצרכים כל שעה, ובסוף שלשול. לא האמנו, אז אחרי שבוע ניסינו עוד פעם. שלושה בייגלה, והכלבה מתפתלת מכאבים, משלשלת, מסכנה מאוד. אז התקשרנו לוטרינר, והפלא ופלא התברר שאכן, יש כלבים שחולים בצליאק !!!!! אז היום כשהילדים אוכלים משהו שיכול להשאיר פרורים ישר שואלים אם ביגי הכלבה יכולה לאכול את זה או שצריך להיזהר מאוד. והם נזהרים. מזלנו שהיא כלבה נוחה ולא מנדנדת לאוכל, ואני גם חושבת שבאינסטינקט היא הבינה שבייגלה עושה לה רע כי כשנופל מידי פעם איזה בייגל על הרצפה היא לא מנסה אפילו לאסוף אותו.
