מעוניינת לשמוע דעתכם בסוגייה צליאקית

נועית7

New member
מעוניינת לשמוע דעתכם בסוגייה צליאקית

כולנו בוודאי שמענו על האירוע שאורגן ביום ראשון. בכתבה ששודרה יניב צמח אמר שהוא בתור צליאקי תמיד רעב, ושפשוט אין מה לאכול. לטעמי יש כאן 2 צדדים מתנגשים: מחד אם לא נעשה רעש בכיוון הזה, ונטען שאין לנו מה לאכול ועלית (למשל) הורסים לנו את כל האופציות, אז באמת אף אחד לא ירחם עלינו ולא נוכל לעולם להשיג סבסוד או תמיכה ציבורית. מאידך, אני אישית שונאת שאומרים לי "איזה מסכנה" "היא לא יכולה לאכול כלום" וכיו"ב. אני ממש לא מחשיבה עצמי כמסכנה, ויש לי המון המון אופציות למאכל, וכך אני גם מבהירה למי שטועה וחושב שאני מסכנה. זה גם גורם למצב שאנשים שמגלים שיש להם צליאק מקבלים 'חבטה' כאילו אין להם מה לאכול, ומעכשיו כל חייהם הם יהיו רעבים. הרי כולכם תמיד מדגישים בפורום כמה זה טוב שזה רק צליאק, וכמה שילד שיש לו צליאק משדרים לו שהוא מיוחד ולא מסכן... לא חורה לכם לשמוע מישהו אומר בחדשות ערוץ 2 בפריים טיים שבגלל שיש לו צליאק הוא תמיד רעב?! כמו שציינתי ברורים לי המניעים להצהרה שכזו, וכמובן גם שזכותו של יניב צמח להציג את דעתו כפי שהיא, אבל זה מעצבן אותי שזה המסר שהציבור מקבל, ואח"כ אני מקבלת תגובות כמו "יש לה צליאק, היא לא יכולה לאכול כלום"... נקודה למחשבה- אשמח לקרוא תגובות.
 

אילנינה

New member
דעתי

אני מאוד מזדה עם מה שרשמת, מצד אחד אנחנו לא רעבים והדבר האחרון שאנחנו צריכים זה רחמים, מצד שני ישנם ייצרני מזון (שטראוס) שבגלל שדואגים לכסת"ח את עצמם , נמנעים מאיתנו מגוון לא קטן של מוצרים. כשיניב אמר שצליאק = רעב (פחות או יותר) לפי דעתי זה בא מהכוונה שזה מה שגרם לו לעמול על פיתוח מתכונים שלא היו במגוון שלנו. אני לדוגמא אמא לילד בן 6 עם צליאק , הגילוי נעשה לפני 7 חוד' ואני כבר 4 חוד' לא אוכלת גלוטן בכדי להבין מה הילד שלי מרגיש ובתור בן אדם מבוגר זה לא פשוט, כל הזמן חסר לי אוכל ואני "רעבה" למאכלים שאני לא יכולה לאכול כמו:טילון,וופלים,דוריטוס ועוד. יניב הוא שף בחסד אבל קשה לפעמים להבין את כוונותיו ולכן לדעתי הכוונה הייתה "רעב" למאכלים שאין במגוון. דרך אגב, גם בלי שיניב יגיד את מה שהגיד, גילוי צליאק הוא "חבטה" לכל אחד, אח"כ מגלים שהשד לא כ"כ נורא. בקשר למסר שהציבור קיבל , בתור אחת שעובדת בחברה עם 300 איש , לאחר פירסום הכתבה בערוץ 2 הרבה ניגשו אליי והדבר העיקרי שהדהים אותם זה פער המחירים של הלחם והפסטות . לדעתי, הכתבה עשתה לנו שירות מעולה ולי זו הייתה הפתעה טובה שיניב הביא את תקשורת,מבחינתי כל סיקור הוא סיקור טוב.
 

meitush123

New member
המחירים הם גם מה שמעצבן תמיד אותי

בגלל זה אני לרוב מעדיפה פשוט להסתדר עם התחליפים שקיימים בשוק הלא צליאקי ולא נמכרים במחירים מופקעים (חוץ מכשבא לי להתפנק למשל בעוגיות). זה אומר שאני משתמשת בקמח מרמולייט, פריכיות (הטעימות- לא הקלקר), אטריות אורז וכו'
 
עזבו אתכם משטויות

לי יש שאלה באמת חשובה אלייך: איזה פרכיות בדיוק יש בשוק הלא "צליאקי" שהטעם שלהם לא כמו קלקר?
 
היחידות שאני מכירה זה הפריכיות תירס

באריזות הצהובות, אבל גם הן בקטגוריה של "יקר"
 
אני אוכלת את הדקות של "פרח"

יש כל מיני טעמים: כוסמת אורז מלא, תירס, שילובים, עם קצח... אבל צריך לשים לב שאלו הדקות, כי הפריכיות הרגילות שלהם מיוצרות בפס יצור לא נטול.
 

נצר1

New member
מסכימה לגמרי

ראיתי את הכתבה דרך האינטרנט עם חמי וחמתי, כששניה לפני זה הסברתי להם מה היה האירוע ואת רשמיה של אמא שלי, והסברתי/ניסיתי לשכנע שאני לא איזו מסכנה מורעבת, ושבסך הכל, גם בלי תחליפי הלחם והעוגות יש המון מה לאכול וכו' הכתבה גרמה להם לשאול את כל השאלות שוב ולי להסביר מחדש
אני חושבת שניתן לעורר מודעות ואמפתיה גם בלי להגזים ולצייר תמונה של מסכן מורעב.....
 
מאוד פשוט

אם המסר הוא פוליטי עבור עוכרינו בשטראוס ועילית, אז כן! אנחנו רעבים! מה אכפת לי מה יגידו אחרים.
 

אילנינה

New member
אלון, איך שאני אוהבת את התגובות שלך

פשוט וקולע בלי יותר מידי מניירות.
 
אני גם שונאת שמכנים אותי מסכנה...

אני לא מרגישה מסכנה יש לי מה לאכול ואני לא מרגישה רעב... אבל זה יכול להיות בגלל שאני מגיל 6 ככה שאני לא זוכרת טעם של שום דבר וכן לא מתגעגעת... אני כבר כמה שבועות בבאר שבע בלי להגיע הביתה להורים (אני רק בת 22) אז בארוחות שיש כשעשיתי עם חברים הם פשוט דאגו והכינו ארוחה ללא גלוטן שזה לא כל כך קשה!!! בגלל זה אני חושבת שמה שיניב אמר לא כל כך היה במקום הוא יכל להגיד שהוא יתגעגע למאכלים שלחולי צליאק אין אפשרות לקנות וכו'... ואז במשפט כזה זה כולל גם את כל המוצרים של שטראוס עלית שהם סתם רושמים עליהם עלול...
 
דעתי

בתור התחלה, הייתי מעדיפה לראות את התשובות מתייחסות לסוגיה הכללית ולא ל"מה אמר יניב בטלוויזיה והאם זה היה בסדר מצידו". לא חושבת שזה לעניין להתחיל לנתח מכל הכיוונים משהו שאמר מישהו, למה הוא אמר את זה ולמה הוא התכוון (כנראה זכר לטראומות שלי משיעורי ספרות
). לעניין של הצגתנו כמסכנים רעבים או כשבעלי תושיה אינסופית שנהנים מהחיים כמו כולם - כמו שכולנו יודעים, האמת היא אי שם באמצע. יש מצבים שאנחנו בכלל לא מרגישים שזו מגבלה, ויש מצבים שהמחלה הזו נראית כמו הדבר הכי מעצבן שיכול להיות. כמו בשרשור שפתחתי לא מזמן - כשהייתי בארוחה עם שותפיי למעבדה והיה לי המון לאכול ויצאתי מפוצצת, הרגשתי שזו בכלל לא מחלה כזו בעייתית. כשנשארתי בבית לבד ועצובה כשחבר שלי הלך בלעדיי למסעדה, הרגשתי שנמאס לי מהמחלה הדפוקה הזו ולא כיף לי בכלל. וכן, אם הייתי יוצאת למסעדה, הייתי מרגישה שיש לי צליאק ובגלל זה אני רעבה. כי כולם מסביבי אוכלים ואני שותה דיאט קולה. ואם האמת היא באמצע, אז מה להציג? לדעתי - את האמת. שלפעמים זה לא כזה מתסכל, שבבית בד"כ אפשר להסתדר, שאם יש חברים מפרגנים זה אחלה, שאם יש מסעדות מבינות עניין אז לשם אנחנו הולכים, שיש חברות שמייצרות עבורנו. ושלפעמים זה מאוד מתסכל, שזה נטל כלכלי כבד, ושכאשר מישהו מתסכל אותנו (חברה או מסעדה או בית מלון ולפעמים אפילו חברים או משפחה), אנחנו נמנעים לקנות ממנו או להיות בחברתו. דווקא הצגה של שני ההיבטים חשובה כדי להבין שאפשר אחרת ואפשר להתחשב בנו, ובו בזמן אנחנו לא אסקופה נדרסת שמתחננת לאוכל ויודעים להחרים את מי שקשה עלינו.
 

מתי11

New member
מסכימה עקרונית איתך אך

אלפקה,כל משכתבת נכון במיליון אחוז.אני מסכימה איתך שיש להציג את 2 הצדדים של המטבע. אך כדי למשוך תשומת לב,התייחסות,התענינות ללכת בדרכי נועם לא ממש עוזר - כי אים סקופ,אין פיקנטיות,אין סנזציה(כן זנה עצוב אבל כך זה עובד. רק להזכירכם בזמנו היה הזמר "השרוף",כרגע לא נזכרת בשמו,שבועות בפרומוים שידרו אותו ואז בתוכנית הטלויזיה של ... (שוב לא זוכרת את השם) הוא הוריד את המסכה ופתאום כולם רצו להשמיע את השירים שלו,לראיין וכו...ונראה לי כך התפרסם. אנחנו במצב שצריכים פרסום,רחב ככל האפשר ואם בגלל זה לפעמים צריך להקצין אז להקצין. המטרה שלנו היא נקייה מכל היבט מסחרי לכן נראה לי שכל אמצעיים מוצדקים. לי אישית לא אכפת שבגדול משהו יגיד שבתי מסכנה כל עוד שאולי יש לו את יכולת להשפיע איפה שצריך ולשנות /להזיז דברים. ביננו,לפחות אני ,חושבת שאדם עם מגבלה שמפריע בחייו או בהתנהלותיו זה כן מסכנות,כן ,אני יודעת שברגע זה יצליבו אותי. זה בסדר,אקבל את הביקורות עם ראש מורם.לא היתם מעדיפים להיות כמו כולם?עם יד על הלב,בטח שהיתם מעדיפים לא לחשוב פעמיים כשיוצאים מהבית עם חברים/משפחה,כשמוזמנים ליום הולדת מהגן/בית ספר לא להצתרך לסחוב עוגה משלנו/חטיפים ומה לא,כן היתם מעדיפים לא להיתעצבן מאמירות "תטעמי זה טעים,אל תשאלי מה יש בפנים" וכו... כן מסכנות או לא מסכנות.חומר למחשבה.אולי רק עוצמת/גובה המסכנות,כי משסובל ממחלה סופנית אכן מסכן בהסכמה כללית של כולנו ואין מקום להשוואה. אם יושבים בשקט,גאים ולא נלחמים לא ישתנה כלום.לכן טוב אמר משאמר - אני רעב בגלל הצליאק - זה סקופ,זה כותרת,זה מוכר ואולי זה יעשה את העבודה. יצא אולי מבולבל אך לא קוראת כדי לא להתחרט מתי
 

נועית7

New member
נראה מה תגידי אם חלילה הבת תחזור בוכה

כי החברים צחקו עליה שהיא מסכנה. לי יש קצת כבוד (ובאמת שלא המון) ולא בא לי שירחמו עלי, גם לא במחיר של הסרת הכיתוב ע"י עלית. צריך להציג את המצב לאשורו, כמו שאלפקה אמרה ולא לשחק אותה מסכנים. ודרך אגב אני חושבת שגם חולה סרטן לא יאהב שירחמו עליו... זה שהייתי מעדיפה להיות לא צליאקית זה לא הופך אותי למסכנה. גם הייתי מעדיפה לא להיות משקפופרית- אז מה?
 
מסכימה אני ממש לא חושבת שאני מסכנה ולא רוצה

שיקראו לי מסכנה או שיחשבו שאני מסכנה אפשר להסתדר אם כך דבר ואני לא חושבת שאם נציג את עצמנו כמסכנים זה יעש טוב אני ממש לא רוצה רחמים!!! רק התחשבות מעטה... שכאשר אין במוצר גלוטן ידאגו שהיצור שלו לא יהיה בסביבת מוצרים עם גלוטן לא הרבה... ועם נציג את הבעיה נכון אני חושבת שהתייחסו אלינו יותר מאשר אם נשחק אותה מסכנים כי כיום בארץ יש כל כך הרבה שמשחקים אותה מסכנים עד שאף אחד כבר לא מאמין (לדוג' היום ברכבת עבר מישהו שחילק פתקים ומחזיקי מפתחות בפתק היה רשום שהוא חרש ובבקשה שיקנו ממנו את המחזיק מפתחות בעשר שקל... כאשר הוא חזר לסיבוב נוסף הוא פשוט הרים מכל השולחנות את הפתקים והמחזיקי מפתחות אף אחד לא האמין ולא קנה ...) ככה שאני לא חושבת שזה יעיל להראות את עצמינו כמסכנים כשיש המון אנשים שיותר מסכנים או צריכים עזרה (כמו לדוג' הניצולי שואה שהמדינה ברוב טובה מוכנה לעזור להם עם 83 ש"ח לחודש כאשר את כל כספי התמלוגים המדינה לקחה לעצמה!!!) ככה שאני לא מוכנה!!!! שיכנו אותי מסכנה ולא מסכנה כמה זה יעלה לי!!!!
 

meitush123

New member
אני גם שונאת את זה

תמיד כשאנשים אומרים לי כשהם שומעים "איזה מסכנה, מה את אוכלת?" אז אני עונה להם "אני בסה"כ לא אוכלת דברים שיש בהם קמח חיטה (לא תמיד יש כח לפרט ולהסביר סתם על כל שאר רשימת המרכיבים). אני אפילו אוכלת לחם מיוחד"
 
אני מגיב בד"כ ב...

איך שאני מבחין בפרצופי קיבוץ הנדבות שמופנים כלפיי, ואני ישר מריח באוויר את ה"איזה מסכן, מה נשאר לך לאכול" אז אני עונה בציניות ובשחרור קולי לחלוטין אחת משתי תשובות: 1. ז#$ בת%^ שלי. 2. אני מעצים את תגובתם - ממסכן את הבעת פניי, עושהפ נים של או טו טו פורץ בבכי למה הזכירו לי נקודה כה כואבת, נהייה כפוף ושפוף כתפיים. בלי להגיד כלום. הסיבה שאני מחליט להיות פרופקטיבי בתגובה הזו היא ללמד את האנשים שאם הם מבקשים מידע על צליאק - אני הראשון שאתן להם אותו. אבל מכאן ועד ל"איזה מסכן" - זה כבר לא. ולכן - תגובה מיותרת שלהם כלפיי גוררת תשובה מיותרת משלי, וברוך השם יש לי מאגר תגובות נוספות, אבל דחילקו, שבת היום....
 
למעלה