הצהרת כוונות?

[דוד כפרי]

הצהרת כוונות?

יואב קרני העלה שאלה מעניינת, אם מדינה צריכה להציג קוים אדומים לאויביה ובכך, אולי, להתחייב לפעולות שלא בהכרח תרצה בהן, וגם תחשוף את תכניותי מראש. הוא מדבר על פוליטיקה גבוהה (ושווה מאוד לקרוא אותו, לא רק בנושאים האלה), אבל חשבתי על תרגום הצעתו לתנאים של אדם בסביבה לא בהכרח ידידותית. האם נכון להציב לסביבה קוים אדומים? האם נכון לתת הצהרת כוונות, בנוסח "מי שירים עלי יד יחטוף כדור בראש", ואז כל מי שירים עליך יד ולא יחטוף כדור בראש יראה עצמו כמנצח? או שעדיף לשמור על "עמימות", כמו ישראל בנושא הגרעין, כדי לשמור על חופש פעולה? מה דעתכם? קרני מדבר על ההתחלה, או אפילו לפני ההתחלה; זאב שיף מדבר על הסוף, מתי "נכון" לסיים את הלחימה. גם בנושא זה, חשבתי על ההקבלה למצבים של אדם בודד בסביבה לא-ידידותית: מתי מכריזים "הפסקת אש" עם השכן ממול שמרעיש בשתיים בלילה, או עם השכנה שלא מוכנה לשלם לועד הבית, או עם הבוס שלא מוכן להעלות משכורת? ועם הבריון בבית-הספר שדורש את דמי הכיס שלך? אני רוצה להדגיש שאני לא מעונין לפתוח כאן ויכוח פוליטי על לבנון, אני כן רוצה לדבר על החיים שלנו. יואב קרני - "אל תיתנו לנו סיבה לצאת מדעתנו" זאב שיף - כיצד לסיים

 

[amir_aikido]

יש נכון אחד ../images/Emo35.gif

אני לא חושב שתיתכן תשובה אחת שהיא נכונה תמיד לכל מצב. מבחינה זו, תגובה אוטומטית תמיד תהיה נחותה בעיני מאותה התגובה (כולל במשך הזמן) אם קדמה לה מחשבה רציונלית. אני חושב שהאמירה של זאב שיף מאוד נכונה - תמיד ראוי לחשוב גם על הרמה האסטרטגית של העימות, ולא רק על הרמה הטקטית. אני זוכר קבוצת דיונים מאוד ארוכה שהיתה לנו בנושא של טקטיקה ואסטרטגיה במציאות היום-יומית. "התגובה הנכונה" היא תמיד תלויית נסיבות. ברור לכולנו שהתגובה שלך כמובגר לאגרוף בבטן, לא תהיה זהה לערס לא מוכר שמתנפל עליך ללא סיבה, ולבן השכנים בן ה-6 שנכנס לאמור ואתה יודע שיש לו בעיות נפשיות. מול הראשון, תשאף להתגונן וכנראה שתהיה מוכן גם לגרום לו נזק, מול האחרון, תעדיף לספוג כנראה ואולי תלך אח"כ להעיר להוריו שהטיפול עדיין לא הצליח. זה אכן דורש תבונה ושקילות, לדעת לשקול בקור-רוח מספר צעדים קדימה ולתכנן. להחליט מהם הגבולות הנכונים ביחס לסיטואציה. להתייחס נכון למידת ההשפעה שיש לך על השכן ולכלים השונים שעומדים לרשותך, ולהשוותם לכלים שעומדים לרשותו. להעריך נכונה את התנהגותו, מבלי להכנע לwishfull thinking (ברח לי הביטוי הישראלי המקביל). אכן, יש סביבות אזרחיות (שכונות / בתים משותפים) בהם הצהרת "קווים אדומים" והגדרת גבולות מאוד ברורים יכולה למנוע סכסוך. במקומות אחרים, נמצא אותו אדם שעצם הצבת הגבול מכעיסה ומדרבנת אותו, אף אם מדובר על גבול שהוא לא היה חוצה אלמלא הצבת אותו. זכורים לך הדיונים על מקומו של ה"כבוד" בחברות מסוימות, כאמצעי משמעותי בהגדרת הזהות העצמית. האמנות היא בזיהוי ההתנהגות הצפויה מהניצבים מולך והתנהגות עצמית בהתאם ליעדים אליהם אתה שואף. אמיר

 

[דוד כפרי]

האם אפשרי לאדם אחד להציג

קוים אדומים בתחום X ולא להציג בתחום Y? איך לפשר בין שתי אסטרטגיות שונות, שאולי שתיהן מתאימות למצבים שונים בהם נתקל אותו אדם?

 

[דו קרב]

לא הבנתי את השאלה .../images/Emo163.gif

 

[amir_aikido]

אם התחומים שונים מספיק, למה לא?

החסרון של הצבת קווים אדומים צץ כשאתה נתקל באותם אנשים בסביבות שונות ומצבים שונים, ולכן נאלץ לנהוג בהתאם לקווים, או לוותר עליהם לחלוטין גם כשהנסיבות אינן מתאימות. אמיר

 

[neko]

דווקא בתרבויות של "כבוד",

היית מצפה שאדם יכבד את הקוים האדומים כשהם רלוונטיים (למשל, כשהשכן המרוקאי העצבני שלך שם מוזיקה מזרחית בטונים מטורפים ב-2 בלילה, זה ברור שזה חוסר כבוד כלפיך). אם הוא לא מכבד משמע שהוא בוחן את הגבולות שלך, והדרך היחידה שיכבד אותך היא אם תתמודד מולו.

 

[amir_aikido]

עובד לשני הכיוונים

מסכים (בהכללה גסה) אני התכוונתי שאם תגיד לו שהתנהגות מסוימת שלו, שנראית לו קבילה לחלוטין היא מבחינתך קו אדום, הוא יקבל זאת כהתגרות שלך... אמיר

 

[אלישיר]

הצייד-לוחם, מול חיל המצב העירוני.

בעזהי"ת לעניות דעתי, אין כאן עדיפות ברורה של איזו שיטה מבין השתים, אלא יותר התאמה שלהן אל שדה המלחמה שאתה בוחר (או נאלץ לבחור). הצייד-לוחם, לוחם הגרילה החמקמק, הלוחמים השבטיים הקלאסיים שמתאר ג'ון קיגן ב"תולדות הלחימה", מצויים בטבעם בתוך העמימות, בתוך הסוואת הצמחיה או האובך המדברי, וכל שיטת הלוחמה שלהם מבוססת מאוד על היכולת לבחור לעצמם את שדה הקרב ואת הזמן בו הוא יתרחש, ולכן אין מה לדבר אצלם על החצנת יכולת לחימה או כוונות לחימה. חיל המצב העירוני, נמצא במצב הרבה יותר מסובך. הוא מטרה נייחת. יש לו עורף אזרחי פגיע. הוא מנסה לקיים שגרת חיים של שלום, ובה בעת הוא חייב לשמור על עירנות מתמדת מפני מלחמה שתחפש אחריו ("יתכן שאין לך עניין במלחמה, אך למלחמה יש עניין בך"- טרוצקי), מפני הפתעה (שכפירושה המילולי, אמורה להיות מפתיעה...

). אצל חיל המצב, אסטרטגיה קבילה בהחלט תהיה הרתעה חמורה דיה כדי לדכא מזימות מלחמתיות מצד הציידים-לוחמים שלוטשים עין על העיר -באיבן. עד כאן, הכל היה פשוט. הסיבוך מתחיל להכנס בחיל מצב עירוני שאין בכוחו באמת לתת על אויביו מסביב מכה נצחת דיה, ולכן להרתעה שלו אין כל כך כיסוי ביום מבחן. בעלי חיים רבים עדיין ישתמשו במצב שכזה באסטרטגיית ההרתעה, לעטות צבעי אדום שחור צהוב מאיימים משל היה להם ארס -וכיוצ"ב, שהרי מה ברירה כבר יש להם.

 

[דוד כפרי]

אהבתי את דוגמת חיל-המצב ../images/Emo45.gif

 

[Zeev Foux]

אסטרטגיות

האסטרטגיה שאתה מדבר עליה נקראת באנגלית "here i stand", כלומר "זוהי עמדתי" וממנה לא אזוז. זוהי אסטרטגיה שטוענת כי עמידה נוקשה תגרום לצד השני לוותר, שכן אחרת העימות יימשך. יש באסטרטגיה זו שלוש בעיות ראשיות, שנובעות מכך שהיא מתבססת על אמינות האומר - 1) אתה חייב להיות מוכן בפועל לממש את עמדתך 2) אתה כמעט תמיד מוציא גורמים רבים אל מחוץ למשוואה, שכן העמדה חייבת להיות פשוטה ואף פשטנית. 3) אתה חייב לבסס מוניטין - לרוב האסטרטגיה הזו מייוחסת לאישים ולמבנה אישיות,שאותו לא ניתן "להדליק ולכבות". כמעט בכל קורס למשא ומתן מדברים על אסטרטגיה זו, ואגב, ישנן דרכים לעקוף את הנוקשות שאנו מציבים לעצמנו כמטרה, ולאפשר להגיע למצב שבו שני הצדדים מרוויחים. זאב

 

[fa jing]

זה פשוט מתאים ממש

לכאן. הכי פשוט לראות זאת בנקודה מס' 1. של זאב אבל ברבדים אחרים גם לשאר הנקודות.

 

[דוד כפרי]

"דרכים לעקוף את הנוקשות" -

זאב, תוכל לפרט? אולי דוגמא או שתים?

 

[דו קרב]

למשל ארוח בחדר מלון. ../images/Emo13.gif

 

[Zeev Foux]

ללא דוגמא

אם ננסח קצת אחרת את השאלה, הרי השאלה היא כיצד נתן לשמור על אמינות, ולא בצורה של "הכול או לא כלום". ברמה האסטרטגית, חשוב להבין אם הקווים האדומים שלנו פוגעים או חוצים את הקווים האדומים "שלהם". אם כן, ניתן או להצהיר בהחלטיות מחייבת רק על חלק מהקווים, או לחלופין להבין מראש כי בתנאי הזירה העימות הוא בלתי נמנע. חשוב גם להבין שלא תמיד נכון להצהיר על הקווים האדומים האמיתיים, ובוודאי שלא בצורה ברורה. הצהרה על קווים אדומים היא חלק מתקשורת של עימות, וככזו היא צריכה להבין שאנו נתונים בתנאים שיכולים להשתנות, עם יריבים דינאמיים, שגם הם חושבים אסטרטגית בצורה מעולה. אבל גם אם מחליטים עם קווים אדומים, ישנן כמה טקטיקות וכיוונים אפשריים שבעזרתן ניתן לשמור על גמישות מה. 1) "חוזים קטנים" - לחלק את המחויבות לצעדים קטנים ולהכריז עליהם מראש 2) שימוש מתוכנן ומושכל במתווכים (תחזיקו אותי או שאני הורג אותו) 3) "האיש הטוב והאיש הרע" – בעבודת צוות טובה ומתואמת, תקשורת המראה כי אמנם המנכ"ל נוקשה ולא מוכן לפשרות, אבל אני, איש המכירות, יודע איך לדבר איתו, ניתן להזיז הרבה. 4) חוזה עם צד שלישי שיש לו סיכון ואינטרס לאכוף את החוזה על שני הצדדים. 5) האפשרות האחרונה, שיכולה להגיע רק אחרי שיש לך אמינות ומחויבות בעיני הצד השני, היא להצביע על משתנים חדשים, או חלקים אחרים בעוגה, ולהתפשר עליהם/בעטיים. חשוב להבין שנושא האמינות או המחויבות הוא אבן יסוד בתקשורת בין יריבים, וככל שמייחסים ליריב יותר אמינות, כך הכללים בזירה הפוכים להיות ברורים יותר וקלים יותר לפתרון. ואכן, כפי שגם אמוץ דפני הצביע בתקשורת בין בעלי חיים, אמינות היא מטבע יקר מאד בטווח הקצר, אך משתלם בטווחים הארוכים ובראיית הזירה הכוללת. אפשר גם להוסיף, כי מבחינה מעשית, אין לפוליטיקאי נבחר אינטרס אמיתי להיות אמין, שכן את מחיר האמינות משלמים מייד, ואת פירות האמינות קוצרים בטווחים הארוכים. זו לדוגמא הסיבה לחשיבות של קיום מוסדות כבנק ישראל, שאמור להיות נפרד מהמערכת הפוליטית, ושאמור לפעול לפי שיקולים ארוכי טווח. זאב

 

[דוד כפרי]

תשובות מעניינות, אבל מה לגבי סיום

הלחימה? זה נושא ש(בינתים) איש לא עסק בו. מתי מפסיקים להילחם?

 

[דו קרב]

כשהסכנה נוטרללה..

 

[neko]

לדעתי חובה, בייחוד כשמתעסקים עם

בריונים (וארגוני הטרור הם, לצורך העניין, בריונים). הקווים האדומים צריכים גם להיות מאד מאד קלים (כלומר, מספיקה קטיושה אחת ולבנון בוערת, מספיק אגרוף אחד והבריון יאושפז). לדעתי השמאלנית, זו הדרך הכי טובה לייצר שקט ושלום עם מינ' נפגעים. תכל'ס אם ישראל היתה מצהירה שתוכנית המגרה שלה למקרה של חטיפת חייל ללבנון (וזה מה שהופעל, זה לא היה מקרי) היא כ"כ מאסיבית, אף אחד לא היה מעיז לעשות את זה, והרבה חיים היו נחסכים.

 

[דו קרב]

אני לא מסכים.

למה לפרסם קווים אדומים ? טוב שיהיו לך , אבל הם הסוד שלך. מה יקרה אם לא תממש את האיום מסיבה כזו או אחרת ? כאשר הצד השני יודע שיש לך קווים אדומים אבל איננו יודע מהם, יש לך יתרון. הרי ממילא ינסו אותך בשלב כזה או אחר, גם אם תאיים מראש, רק אז ידעו להתכונן לתגובה.

 

[neko]

זה מה שקרה לישראל עכשיו,

והעולם מאשים אותה בתוקפנות יתרה בגלל זה, כי אף אחד לא חשב שזה מה שיקרה. אולי הלבנוניים היו מחזיקים את החיזבאללה הרבה יותר קצר אם ידעו שבניינים בבירות יהרסו אם ישראל תותקף?

 

[נח גרוס]

אין חכם כבעל ניסיון

הצהרה על כוונות או מחיר שיגבה במקרה של חציית קו אדום אינו יכול לשמש כהרתעה ללא שימוש בו. ההרתעה הגרעינית עבדה רק אחרי שהיפנים חוו אותה והעולם ראה מה זה אומר. (ולמיטב הבנתי הפצצה השנייה הוטלה כי פעם אחת לא היה משכנע מספיק) "איום" שלא כדאי לעצבן אותי כי חבל על הזמן שלך, סביר להניח שיזמין בדיקה כדי לראות אם זה נכון וכמה חבל על הזמן. ויש כאלה שצריכים לבדוק כמה פעמים. הצהרת כוונות ללא נכונות אמיתית לבצע לא שווה, בדיוק כמו שהיה עד עכשיו מאז הנסיגה מלבנון. מאותה סיבה מי שמסתובב עם אקדח או סכין, רצוי שישלוף רק אם יש לו הנכונות לעשות שימוש בו. מי שלא מוכן ללכת מכות ולחטוף כמה אגרופים שלא יאיים ושלא יצהיר. נראה לי שתמיד עדיף לעשות הערכת מצב ולפעול, או ליזום התקפה ללא איומים ואזהרות או לפתוח במסע ומתן לבלימת הסלמה. נח גרוס.