מאמר: בגידת המלאך
- פותח הנושא דוד כפרי
- פורסם בתאריך
שמעתי שאיתן בן-מאיר היה משתמש בציוד
דומה לסדנאות WIN, בהן עשה בדיוק את זה - לימד נשים להרביץ, ולהרביץ ולהרביץ. בלי טכניקה, פשוט להוציא זעם. מחליפת ההגנה, לפי מה ששמעתי, לא היה נשאר הרבה בסוף סדנא של שלושה ימים... שמעתי שבארה"ב קוראים לזה Bulitman. המדריך משלב התקפה של צעקות וקללות, התלמידה צריכה להגיב. המדריך צריך להיות מיומן מאוד, לא להתקיף חזק מדי, לא להתקיף חלש מדי. חוץ מאיתן לא שמעתי שמישהו עשה דברים כאלה בארץ, ואיתן עשה את זה לפני כעשרים שנה.
דומה לסדנאות WIN, בהן עשה בדיוק את זה - לימד נשים להרביץ, ולהרביץ ולהרביץ. בלי טכניקה, פשוט להוציא זעם. מחליפת ההגנה, לפי מה ששמעתי, לא היה נשאר הרבה בסוף סדנא של שלושה ימים... שמעתי שבארה"ב קוראים לזה Bulitman. המדריך משלב התקפה של צעקות וקללות, התלמידה צריכה להגיב. המדריך צריך להיות מיומן מאוד, לא להתקיף חזק מדי, לא להתקיף חלש מדי. חוץ מאיתן לא שמעתי שמישהו עשה דברים כאלה בארץ, ואיתן עשה את זה לפני כעשרים שנה.
ממה ששמעתי, כן זה עובד, אבל אין לי
נתונים ברורים על הענין. ולא הייתי רוצה ללמד אנשים "לשחרר זעם" בלי ביקורת; לדעתי, בסדנאות כאלה צריך להיות גם פסיכולוג/עובד סוציאלי, שיידע מצד אחד לנתב את הכעס למקומות הנכונים, ומצד שני לטפל במקרים שטראומות עולות מהעבר. כמו שכתב סלבו, זעם חופשי הוא דבר מסוכן.
נתונים ברורים על הענין. ולא הייתי רוצה ללמד אנשים "לשחרר זעם" בלי ביקורת; לדעתי, בסדנאות כאלה צריך להיות גם פסיכולוג/עובד סוציאלי, שיידע מצד אחד לנתב את הכעס למקומות הנכונים, ומצד שני לטפל במקרים שטראומות עולות מהעבר. כמו שכתב סלבו, זעם חופשי הוא דבר מסוכן.
אני חושב שאם זה אפשרי עם כלב
זה אפשרי גם עם בני אדם. הכל שאלה של טריגר שמפעיל את המגיב. אני זוכר כאשר היתחלתי להתאמן בצעירותי, כל מי שהניח לי יד על הכתף קיבל תגובה של הגנה כזאת או אחרת. לאחר זמן התמתנתי ולא כל נגיעה היתה איום ולא כל תגובה הייתה "היסטרית". אני חושב שאימון להגנה צריך להיות עם הכרת מצבים והתניות איך פועלים בסיטואצייה הנוכחית. כלב תקיפה יגיב באופן שונה למצבים, בדיוק כמו שאומן לעשות. גם החייל, אישה או כל אחד, יגיבו בסלחנות לילד שיורק, מקלל, בועט בהם וכו' וזאת מכיוון שהטריגר לא הופעל והמח אומר להם שאין פה סכנה אמיתית.
זה אפשרי גם עם בני אדם. הכל שאלה של טריגר שמפעיל את המגיב. אני זוכר כאשר היתחלתי להתאמן בצעירותי, כל מי שהניח לי יד על הכתף קיבל תגובה של הגנה כזאת או אחרת. לאחר זמן התמתנתי ולא כל נגיעה היתה איום ולא כל תגובה הייתה "היסטרית". אני חושב שאימון להגנה צריך להיות עם הכרת מצבים והתניות איך פועלים בסיטואצייה הנוכחית. כלב תקיפה יגיב באופן שונה למצבים, בדיוק כמו שאומן לעשות. גם החייל, אישה או כל אחד, יגיבו בסלחנות לילד שיורק, מקלל, בועט בהם וכו' וזאת מכיוון שהטריגר לא הופעל והמח אומר להם שאין פה סכנה אמיתית.
מדוע נשים בכלל צריכות להתגונן?
אחותי מעולם לא התאמנה באמנות לחימה. כשאני הייתי בן 11 והיא היתה בת 19 ושירתה בצבא בתור מש"קית ידיעת הארץ (עדיין יש תחום כזה?), היא יצאה יום אחד לסיור מכין לקראת טיול שהיתה צריכה להדריך בירושלים. היא חזרה הביתה נפעמת. היא סיפרה לי שבחור בן כעשרים הלך אחריה ובשלב מסויים באחת הסמטאות כשלא היו עוד אנשים בסביבה התחיל אף לרדוף אחריה. בשלב מסויים במעלה גרם מדרגות אבן תלול הוא הגיע אליה. התזמון היה רע מאוד עבורו. ברגע שהוא תפס אותה היא נתנה לו דחיפה הגונה שגיגלה אותו במורד המדרגות הירושלמית. היא ברחה מהמקום וחזרה הביתה. המלמדים שיטות לחימה או דרכי הגנה עצמית נותנות בראש ובראשונה כלים שיאפשרו לאדם להתמודד מול תוקף חזק ממנו. ראוי לציין שהמילה "חזק יותר" מתיחסת לא רק לחוזק פיזי אלא גם לעליונות בשל שימוש בכלי נשק. בעבר לימדתי הגה עצמית והתעניינתי מאוד בניתוח שרשראות האירועים שהובילו למקרי אונס. נוכחתי שלא מעט מקרי אונס אירעו לאחר שהקורבן עשתה מספר טעויות בסיסיות ביותר: טרמפ עם אדם זר, פגישה במקום מבודד עם אדם לא מוכר, הליכה באיזורים או בשעות בהן לא היה מי שיראה ויעזור וכו' וכו'. אינני חוקר התנהגות ואין לי רקע אקדמי אך מנקודת מבטי על הנושא אני מבין שההתנהגות של הזכר האונס שנחשבת כיום לפסולה, היתה דבר נפוץ הרבה יותר כאשר בני האדם חיו בימי קדם לפני אלפים רבים של שנים. התנהגות חייתית פרימטיבית לפיה החזק יכול "לקחת" לעצמו יותר נשים ולת לייצרו ביטוי כל אימת שיחפוץ בכך. ניתן לראות את זה בקרב הרבה מאוד יונקים. התופעה מאפשרת לגזע לשרוד ולהתפתח בזכות עקרון החזק השורד. אין להתנהגות כזו מקום בחברה מתוקנת. לדעתי ניתן להפחית את נגע מקרי האונס אך לא ניתן לחסל כליל את התופעה. כמו בעיות רבות באיזורינו, לרמת החינוך וליכולת השיטור ובייחוד זה הקהילתי יש גורם מכריע בכמות מקרי האונס. כיום לדעתי רוב מערכת החינוך מחטיאה לחלוטין את מטרותיה. היא הפכה למטחנת שכל. כיתות ענקיות ומורים שרמתם הולכת ויורדת בשל אופי המקצוע כאן ובשל רמות השכר הנמוכות. שינוי דראסטי במערכת החינוך ובשיטות הלימוד ובעיקר הפחתה דראסטית במספר הילדים בכיתה ושינוי מוחלט את תפקידו של המורה יביאו לדעתי לשיפור (אם כי כמובן לא לביטול התופעה). במקביל, שינוי מוחלט בצורת העבודה של המשטרה בישראל. ביפאן נתקלתי לראשונה בנושא השיטור הקהילתי. בכל שכונה מוצבת תחנת משטרה זעירה המאויישת לרוב 24 שעות. השוטר מכיר את דיירי השכונה. לעיתים קרובות אחד השוטרים יוצא לסיור על אופניו. השוטרים עורכים סיור כתובות ומכירים כל דייר חדש. כמו שעון הם הופיעו בדלת דירתי והכל נעשה תמיד ברוח טובה. הם לא נכנסים הביתה אבל הם עורכים הכירות עם כל דייר ותושב השכונה. כאשר קורה משהו התגובה באה תוך שניות. די בטלפון אחד מהיר ויש אצלך שוטר תוך דקה או שתיים. התוצאה? רמת פשיעת הרחוב ומספר מקרי השוד, גניבה מבתים, אונס וכו' הם מהנמוכים בעולם. ברור שיש שיש לקחת בחשבון שליפאן יש את הבעיות שלה ושעדיין החברה שם מושפעת מאוד מתופעות התנהגותיות ומכללים חברתיים שעדיין קיימים שם עוד מימי קדם. יפאן היא עדיין חברה יחסית מאוד מסורתית. בישראל אומרים שאין כסף, אומרים שאין תקציבים בגלל המצב הבטחוני... האמת היא שהבעיה כאן היא בסדרי עדיפויות מעוותים שנובעים משחיתות ומאינטרסים אישיים של המחזיקים בעמדות רבות ההשפעה כאן. תנועות הנוער הוחלשו בכוונה תחילה, תנועות הקניונים הוגברו. יותר מדי אנשים שמטפסים כיות בשלבים הראשונים בסולם הפוליטי הם אנשים מושחתים עד העצם. השינוי יבוא כאשר יקום דור חדש של מנהיגים שיהיה לו אכפת מהעם ולא רק מבעלי ההון. השאלה היא אם זה יקרה ואם יקומו אנשים כאלו בדור שלנו. בינתיים - ננסה לשדל ולשכנע כמה שיותר נערות, ילדות ונשים ללמוד אמנות לחימה ולהגביר מודעות למניעת מצבים שעלולים להביא לאונס.
אחותי מעולם לא התאמנה באמנות לחימה. כשאני הייתי בן 11 והיא היתה בת 19 ושירתה בצבא בתור מש"קית ידיעת הארץ (עדיין יש תחום כזה?), היא יצאה יום אחד לסיור מכין לקראת טיול שהיתה צריכה להדריך בירושלים. היא חזרה הביתה נפעמת. היא סיפרה לי שבחור בן כעשרים הלך אחריה ובשלב מסויים באחת הסמטאות כשלא היו עוד אנשים בסביבה התחיל אף לרדוף אחריה. בשלב מסויים במעלה גרם מדרגות אבן תלול הוא הגיע אליה. התזמון היה רע מאוד עבורו. ברגע שהוא תפס אותה היא נתנה לו דחיפה הגונה שגיגלה אותו במורד המדרגות הירושלמית. היא ברחה מהמקום וחזרה הביתה. המלמדים שיטות לחימה או דרכי הגנה עצמית נותנות בראש ובראשונה כלים שיאפשרו לאדם להתמודד מול תוקף חזק ממנו. ראוי לציין שהמילה "חזק יותר" מתיחסת לא רק לחוזק פיזי אלא גם לעליונות בשל שימוש בכלי נשק. בעבר לימדתי הגה עצמית והתעניינתי מאוד בניתוח שרשראות האירועים שהובילו למקרי אונס. נוכחתי שלא מעט מקרי אונס אירעו לאחר שהקורבן עשתה מספר טעויות בסיסיות ביותר: טרמפ עם אדם זר, פגישה במקום מבודד עם אדם לא מוכר, הליכה באיזורים או בשעות בהן לא היה מי שיראה ויעזור וכו' וכו'. אינני חוקר התנהגות ואין לי רקע אקדמי אך מנקודת מבטי על הנושא אני מבין שההתנהגות של הזכר האונס שנחשבת כיום לפסולה, היתה דבר נפוץ הרבה יותר כאשר בני האדם חיו בימי קדם לפני אלפים רבים של שנים. התנהגות חייתית פרימטיבית לפיה החזק יכול "לקחת" לעצמו יותר נשים ולת לייצרו ביטוי כל אימת שיחפוץ בכך. ניתן לראות את זה בקרב הרבה מאוד יונקים. התופעה מאפשרת לגזע לשרוד ולהתפתח בזכות עקרון החזק השורד. אין להתנהגות כזו מקום בחברה מתוקנת. לדעתי ניתן להפחית את נגע מקרי האונס אך לא ניתן לחסל כליל את התופעה. כמו בעיות רבות באיזורינו, לרמת החינוך וליכולת השיטור ובייחוד זה הקהילתי יש גורם מכריע בכמות מקרי האונס. כיום לדעתי רוב מערכת החינוך מחטיאה לחלוטין את מטרותיה. היא הפכה למטחנת שכל. כיתות ענקיות ומורים שרמתם הולכת ויורדת בשל אופי המקצוע כאן ובשל רמות השכר הנמוכות. שינוי דראסטי במערכת החינוך ובשיטות הלימוד ובעיקר הפחתה דראסטית במספר הילדים בכיתה ושינוי מוחלט את תפקידו של המורה יביאו לדעתי לשיפור (אם כי כמובן לא לביטול התופעה). במקביל, שינוי מוחלט בצורת העבודה של המשטרה בישראל. ביפאן נתקלתי לראשונה בנושא השיטור הקהילתי. בכל שכונה מוצבת תחנת משטרה זעירה המאויישת לרוב 24 שעות. השוטר מכיר את דיירי השכונה. לעיתים קרובות אחד השוטרים יוצא לסיור על אופניו. השוטרים עורכים סיור כתובות ומכירים כל דייר חדש. כמו שעון הם הופיעו בדלת דירתי והכל נעשה תמיד ברוח טובה. הם לא נכנסים הביתה אבל הם עורכים הכירות עם כל דייר ותושב השכונה. כאשר קורה משהו התגובה באה תוך שניות. די בטלפון אחד מהיר ויש אצלך שוטר תוך דקה או שתיים. התוצאה? רמת פשיעת הרחוב ומספר מקרי השוד, גניבה מבתים, אונס וכו' הם מהנמוכים בעולם. ברור שיש שיש לקחת בחשבון שליפאן יש את הבעיות שלה ושעדיין החברה שם מושפעת מאוד מתופעות התנהגותיות ומכללים חברתיים שעדיין קיימים שם עוד מימי קדם. יפאן היא עדיין חברה יחסית מאוד מסורתית. בישראל אומרים שאין כסף, אומרים שאין תקציבים בגלל המצב הבטחוני... האמת היא שהבעיה כאן היא בסדרי עדיפויות מעוותים שנובעים משחיתות ומאינטרסים אישיים של המחזיקים בעמדות רבות ההשפעה כאן. תנועות הנוער הוחלשו בכוונה תחילה, תנועות הקניונים הוגברו. יותר מדי אנשים שמטפסים כיות בשלבים הראשונים בסולם הפוליטי הם אנשים מושחתים עד העצם. השינוי יבוא כאשר יקום דור חדש של מנהיגים שיהיה לו אכפת מהעם ולא רק מבעלי ההון. השאלה היא אם זה יקרה ואם יקומו אנשים כאלו בדור שלנו. בינתיים - ננסה לשדל ולשכנע כמה שיותר נערות, ילדות ונשים ללמוד אמנות לחימה ולהגביר מודעות למניעת מצבים שעלולים להביא לאונס.
דיון מרתק
זאב, לא הייתי מתמקדת באונס כבעיה הטיפוסית. הייתי מרחיבה לדיון בהתמודדות באלימות, פיזית ומילולית, ובתוכה תקיפה מינית. ברמה האישית אפשר להכליל שלא פגשתי אדם שלא הוטרד/הותקף ומעטות החברות שפגשתי שלא הותקפו גם מינית, ותלוי ברמת ההיכרות כדי לשמוע איך וכמה פעמים... חזרתי לרלוונטיות של לימוד אומנות לחימה, ולדעתי יותר רלוונטי לחיי היום יום - ההתמודדות עם בטחון עצמי ולא התמודדות עם תקיפה עתידית. בוודאי לא אשים את עצמי כעת בעמדת נתקפת פיזית ואשתעשע במחשבות אם אני מסוגלת להתמודד. אינני שואפת להשתמש באמנות שלי ומסכימה עם בעז שבאמת אין לי הרבה סיכוי מול טורף, ולא רק בגלל שאני אשה. חזרתי לעמדת המוצא = עמידת המוצא - יציבות, בטחון.
זאב, לא הייתי מתמקדת באונס כבעיה הטיפוסית. הייתי מרחיבה לדיון בהתמודדות באלימות, פיזית ומילולית, ובתוכה תקיפה מינית. ברמה האישית אפשר להכליל שלא פגשתי אדם שלא הוטרד/הותקף ומעטות החברות שפגשתי שלא הותקפו גם מינית, ותלוי ברמת ההיכרות כדי לשמוע איך וכמה פעמים... חזרתי לרלוונטיות של לימוד אומנות לחימה, ולדעתי יותר רלוונטי לחיי היום יום - ההתמודדות עם בטחון עצמי ולא התמודדות עם תקיפה עתידית. בוודאי לא אשים את עצמי כעת בעמדת נתקפת פיזית ואשתעשע במחשבות אם אני מסוגלת להתמודד. אינני שואפת להשתמש באמנות שלי ומסכימה עם בעז שבאמת אין לי הרבה סיכוי מול טורף, ולא רק בגלל שאני אשה. חזרתי לעמדת המוצא = עמידת המוצא - יציבות, בטחון.
נקודה חשובה
התנהלות החיים בחשש מתוך תקיפה עתידית (שאולי תבוא), בשלב מסוים תהפוך את האדם לפרנואיד. לא החיים ולא לימוד אומנות לחימה צריך להיות בחשיבה (או ליתר דיוק בחשש) מתוך משהו שעתיד לבוא. וכמובן, "עמידת מוצא" איתנה (פיזית או מטאפורית), סביר להניח שתמנע את הצורך "לצאת להתקפה".
התנהלות החיים בחשש מתוך תקיפה עתידית (שאולי תבוא), בשלב מסוים תהפוך את האדם לפרנואיד. לא החיים ולא לימוד אומנות לחימה צריך להיות בחשיבה (או ליתר דיוק בחשש) מתוך משהו שעתיד לבוא. וכמובן, "עמידת מוצא" איתנה (פיזית או מטאפורית), סביר להניח שתמנע את הצורך "לצאת להתקפה".
amir_aikido
New member
../images/Emo45.gif צודק מאוד - רק אל תחכה לשינוי
יפאן היא חברה שונה לחלוטין מהחברה הישראלית, גם במקומם של הפשע והשחיתות בתוך התרבות והממסד, באופן מאורגן למדי. מהתרשמותי הקצרה הופתעתי להבין שנדיר שם מאוד שאזרח ייתקל במעשה פשע או אלימות כלפיו. לעומת זאת, רמת השחיתות המקובלת של הפוליטיקאים שם בלתי נתפסת במונחים ישראליים (למעשה, אולי לא נכון יהיה לקרוא לכך שחיתות). אני מסכים איתך שהחברה הישראלית מתדרדרת. אני מאוד חושש שאם נחכה למנהיגים "ישרי דרך" ו"אכפתניקים" נאחר את הרכבת כעם וכמדינה. ניתן לעקוב אחרי התופעות בהן אנו צופים היום ולראות כיצד הן מתפשטות לאיטן במשך שנים, ללא כל כוח שיבלום אותן. למעשה, יש שיטענו שתחת התרבות הקפיטליסטית - ניתן לצפות את העלייה של תופעות אלו. בחברות מסוימות יש לתופעות הללו בלמים - בעיקר מסורת. חברות אחרות כ"כ גדולות שתמיד יהיו בהן מספר גורמים במאבק, והמאבק הזה מהווה גורם בולם בעצמו. לצערנו ישראל לא נהנית מאף אחד מהבלמים הללו
אמיר
יפאן היא חברה שונה לחלוטין מהחברה הישראלית, גם במקומם של הפשע והשחיתות בתוך התרבות והממסד, באופן מאורגן למדי. מהתרשמותי הקצרה הופתעתי להבין שנדיר שם מאוד שאזרח ייתקל במעשה פשע או אלימות כלפיו. לעומת זאת, רמת השחיתות המקובלת של הפוליטיקאים שם בלתי נתפסת במונחים ישראליים (למעשה, אולי לא נכון יהיה לקרוא לכך שחיתות). אני מסכים איתך שהחברה הישראלית מתדרדרת. אני מאוד חושש שאם נחכה למנהיגים "ישרי דרך" ו"אכפתניקים" נאחר את הרכבת כעם וכמדינה. ניתן לעקוב אחרי התופעות בהן אנו צופים היום ולראות כיצד הן מתפשטות לאיטן במשך שנים, ללא כל כוח שיבלום אותן. למעשה, יש שיטענו שתחת התרבות הקפיטליסטית - ניתן לצפות את העלייה של תופעות אלו. בחברות מסוימות יש לתופעות הללו בלמים - בעיקר מסורת. חברות אחרות כ"כ גדולות שתמיד יהיו בהן מספר גורמים במאבק, והמאבק הזה מהווה גורם בולם בעצמו. לצערנו ישראל לא נהנית מאף אחד מהבלמים הללו
../images/Emo132.gif../images/Emo132.gif הנה גרסה מתוקנת:
אחותי מעולם לא התאמנה באמנות לחימה. כשאני הייתי בן 11 והיא היתה בת 19 ושירתה בצבא בתור מש"קית ידיעת הארץ (עדיין יש תחום כזה?), היא יצאה יום אחד לסיור מכין לקראת טיול שהיתה צריכה להדריך בירושלים. היא חזרה הביתה נפעמת. היא סיפרה לי שבחור כבן כעשרים הלך אחריה ובשלב מסויים באחת הסמטאות כשלא היו עוד אנשים בסביבה התחיל אף לרדוף אחריה. בשלב מסויים במעלה גרם מדרגות אבן תלול הוא הגיע אליה. התזמון היה רע מאוד עבורו. ברגע שהוא תפס אותה, היא נתנה לו דחיפה הגונה שגיגלה אותו במורד המדרגות הירושלמיות. היא ברחה מהמקום וחזרה הביתה. המלמדים שיטות לחימה או דרכי הגנה עצמית נותנים בראש ובראשונה כלים שיאפשרו לאדם להתמודד מול תוקף חזק ממנו. ראוי לציין שהמילה "חזק יותר" מתיחסת לא רק לחוסן פיזי אלא גם לעליונות בשל שימוש בכלי נשק. בעבר לימדתי הגה עצמית והתעניינתי מאוד בניתוח שרשראות האירועים שהובילו למקרי אונס. נוכחתי, שלא מעט מקרי אונס אירעו לאחר שהקורבן עשתה מספר טעויות בסיסיות ביותר: טרמפ עם אדם זר, פגישה במקום מבודד עם אדם לא מוכר, הליכה באיזורים או בשעות בהן לא היה מי שיראה ויעזור וכו' וכו'. אינני חוקר התנהגות ואין לי רקע אקדמי בנושא אך מנקודת מבטי אני מבין שההתנהגות של הזכר האונס שנחשבת כיום לפסולה, היתה דבר נפוץ הרבה יותר כאשר בני אדם חיו בימי קדם לפני אלפים רבים של שנים. ידוע לכולנו שזו התנהגות חייתית פרימטיבית, לפיה החזק יכול "לקחת" לעצמו יותר נשים ולתת לייצרו ביטוי כל אימת שיחפוץ בכך. ניתן לראות את זה בקרב הרבה מאוד יונקים. התופעה מאפשרת לגזע לשרוד ולהתפתח בזכות עקרון החזק השורד. אין להתנהגות כזו מקום בחברה מודרנית ומתוקנת. לדעתי ניתן להפחית את נגע מקרי האונס אך לא ניתן לחסל כליל את התופעה. כמו בעיות רבות באיזורינו, לרמת החינוך וליכולת השיטור ובייחוד לשיטור הקהילתי יש גורם מכריע בכמות מקרי האונס. כיום לדעתי, רוב מערכת החינוך מחטיאה לחלוטין את מטרותיה. היא הפכה למטחנת שכל. כיתות ענקיות ומורים שרמתם הולכת ויורדת בשל אופי המקצוע כאן ובשל רמות השכר הנמוכות. שינוי דראסטי במערכת החינוך ובשיטות הלימוד ובעיקר הפחתה דראסטית במספר הילדים בכיתה ושינוי מוחלט של תפקידו של המורה יביאו לדעתי לשיפור (אם כי כמובן לא לביטול התופעה). במקביל, שינוי מוחלט בצורת העבודה של המשטרה בישראל. ביפאן נתקלתי לראשונה בנושא השיטור הקהילתי. בכל שכונה מוצבת תחנת משטרה זעירה המאויישת לרוב 24 שעות. השוטר מכיר את דיירי השכונה. לעיתים קרובות אחד השוטרים יוצא לסיור על אופניו. השוטרים עורכים סיורי כתובות ומכירים כמעט כל דייר חדש. כמו שעון שוויצרי (או יפאני) הם הופיעו אחת לתקופה בדלת דירתי והכל נעשה תמיד ברוח טובה. הם לא נכנסים הביתה אבל הם עורכים הכירות כמעט עם כל דייר ותושב השכונה. כאשר קורה משהו, התגובה באה תוך שניות. די בטלפון אחד מהיר ויש אצלך שוטר תוך דקה או שתיים. ילדי השכונה מתודרכים לגבי מיקום הקובאן (תחנת השיטור הקהילתי) ומתבקשים לרוץ מייד לתחנה במקרה שהם חשים בסכנה. התוצאה? רמת פשיעת הרחוב ומספר מקרי השוד, גניבה מבתים, אונס וכו' הם מהנמוכים בעולם. ברור שיש שיש לקחת בחשבון שליפאן יש את הבעיות שלה ושעדיין החברה שם מושפעת מאוד מתופעות התנהגותיות ומכללים חברתיים שעדיין קיימים שם עוד מימי קדם. יפאן היא עדיין חברה יחסית מאוד מסורתית. בישראל אומרים שאין כסף, אומרים שאין תקציבים בגלל המצב הבטחוני... האמת היא שהבעיה כאן היא בסדרי עדיפויות מעוותים שנובעים משחיתות ומאינטרסים אישיים של המחזיקים בעמדות רבות ההשפעה כאן. תנועות הנוער הוחלשו בכוונה תחילה, תנועות הקניונים הוגברו. יותר מדי אנשים שמטפסים כיום בשלבים הראשונים בסולם הפוליטי הם אנשים מושחתים עד העצם. השינוי יבוא כאשר יקום דור חדש של מנהיגים שיהיה לו אכפת מהעם ולא רק מבעלי ההון. השאלה היא אם זה יקרה והאם יקומו אנשים שכאלו בדור שלנו. בינתיים - ננסה לשדל ולשכנע כמה שיותר נערות, ילדות ונשים ללמוד אמנות לחימה, לשפר את הכושר והחוסן הנפשי והגופני ולהגביר מודעות למניעת מצבים שעלולים להביא לאונס.
אחותי מעולם לא התאמנה באמנות לחימה. כשאני הייתי בן 11 והיא היתה בת 19 ושירתה בצבא בתור מש"קית ידיעת הארץ (עדיין יש תחום כזה?), היא יצאה יום אחד לסיור מכין לקראת טיול שהיתה צריכה להדריך בירושלים. היא חזרה הביתה נפעמת. היא סיפרה לי שבחור כבן כעשרים הלך אחריה ובשלב מסויים באחת הסמטאות כשלא היו עוד אנשים בסביבה התחיל אף לרדוף אחריה. בשלב מסויים במעלה גרם מדרגות אבן תלול הוא הגיע אליה. התזמון היה רע מאוד עבורו. ברגע שהוא תפס אותה, היא נתנה לו דחיפה הגונה שגיגלה אותו במורד המדרגות הירושלמיות. היא ברחה מהמקום וחזרה הביתה. המלמדים שיטות לחימה או דרכי הגנה עצמית נותנים בראש ובראשונה כלים שיאפשרו לאדם להתמודד מול תוקף חזק ממנו. ראוי לציין שהמילה "חזק יותר" מתיחסת לא רק לחוסן פיזי אלא גם לעליונות בשל שימוש בכלי נשק. בעבר לימדתי הגה עצמית והתעניינתי מאוד בניתוח שרשראות האירועים שהובילו למקרי אונס. נוכחתי, שלא מעט מקרי אונס אירעו לאחר שהקורבן עשתה מספר טעויות בסיסיות ביותר: טרמפ עם אדם זר, פגישה במקום מבודד עם אדם לא מוכר, הליכה באיזורים או בשעות בהן לא היה מי שיראה ויעזור וכו' וכו'. אינני חוקר התנהגות ואין לי רקע אקדמי בנושא אך מנקודת מבטי אני מבין שההתנהגות של הזכר האונס שנחשבת כיום לפסולה, היתה דבר נפוץ הרבה יותר כאשר בני אדם חיו בימי קדם לפני אלפים רבים של שנים. ידוע לכולנו שזו התנהגות חייתית פרימטיבית, לפיה החזק יכול "לקחת" לעצמו יותר נשים ולתת לייצרו ביטוי כל אימת שיחפוץ בכך. ניתן לראות את זה בקרב הרבה מאוד יונקים. התופעה מאפשרת לגזע לשרוד ולהתפתח בזכות עקרון החזק השורד. אין להתנהגות כזו מקום בחברה מודרנית ומתוקנת. לדעתי ניתן להפחית את נגע מקרי האונס אך לא ניתן לחסל כליל את התופעה. כמו בעיות רבות באיזורינו, לרמת החינוך וליכולת השיטור ובייחוד לשיטור הקהילתי יש גורם מכריע בכמות מקרי האונס. כיום לדעתי, רוב מערכת החינוך מחטיאה לחלוטין את מטרותיה. היא הפכה למטחנת שכל. כיתות ענקיות ומורים שרמתם הולכת ויורדת בשל אופי המקצוע כאן ובשל רמות השכר הנמוכות. שינוי דראסטי במערכת החינוך ובשיטות הלימוד ובעיקר הפחתה דראסטית במספר הילדים בכיתה ושינוי מוחלט של תפקידו של המורה יביאו לדעתי לשיפור (אם כי כמובן לא לביטול התופעה). במקביל, שינוי מוחלט בצורת העבודה של המשטרה בישראל. ביפאן נתקלתי לראשונה בנושא השיטור הקהילתי. בכל שכונה מוצבת תחנת משטרה זעירה המאויישת לרוב 24 שעות. השוטר מכיר את דיירי השכונה. לעיתים קרובות אחד השוטרים יוצא לסיור על אופניו. השוטרים עורכים סיורי כתובות ומכירים כמעט כל דייר חדש. כמו שעון שוויצרי (או יפאני) הם הופיעו אחת לתקופה בדלת דירתי והכל נעשה תמיד ברוח טובה. הם לא נכנסים הביתה אבל הם עורכים הכירות כמעט עם כל דייר ותושב השכונה. כאשר קורה משהו, התגובה באה תוך שניות. די בטלפון אחד מהיר ויש אצלך שוטר תוך דקה או שתיים. ילדי השכונה מתודרכים לגבי מיקום הקובאן (תחנת השיטור הקהילתי) ומתבקשים לרוץ מייד לתחנה במקרה שהם חשים בסכנה. התוצאה? רמת פשיעת הרחוב ומספר מקרי השוד, גניבה מבתים, אונס וכו' הם מהנמוכים בעולם. ברור שיש שיש לקחת בחשבון שליפאן יש את הבעיות שלה ושעדיין החברה שם מושפעת מאוד מתופעות התנהגותיות ומכללים חברתיים שעדיין קיימים שם עוד מימי קדם. יפאן היא עדיין חברה יחסית מאוד מסורתית. בישראל אומרים שאין כסף, אומרים שאין תקציבים בגלל המצב הבטחוני... האמת היא שהבעיה כאן היא בסדרי עדיפויות מעוותים שנובעים משחיתות ומאינטרסים אישיים של המחזיקים בעמדות רבות ההשפעה כאן. תנועות הנוער הוחלשו בכוונה תחילה, תנועות הקניונים הוגברו. יותר מדי אנשים שמטפסים כיום בשלבים הראשונים בסולם הפוליטי הם אנשים מושחתים עד העצם. השינוי יבוא כאשר יקום דור חדש של מנהיגים שיהיה לו אכפת מהעם ולא רק מבעלי ההון. השאלה היא אם זה יקרה והאם יקומו אנשים שכאלו בדור שלנו. בינתיים - ננסה לשדל ולשכנע כמה שיותר נערות, ילדות ונשים ללמוד אמנות לחימה, לשפר את הכושר והחוסן הנפשי והגופני ולהגביר מודעות למניעת מצבים שעלולים להביא לאונס.
נשים לחימה - הגנה עצמית
מי שמאמן נשים ומכיר נשים יודע שהן יכולות לפתח עוצמה בלתי רגילה. למרות הבדל בגודל ובמשקל, מסת השריר וכו. אמנות לחימה מבוססת על התגברות החלש על החזק ממנו. אחרת לא היתה אמנות לחימה. בקורס קצר לא ניתן להפוך אישה שלא התאמנה ואין לה עניין מהותי באמנויות לחימה, ללוחמת חסרת תקדים. אך כן ניתן ללמד אותה עקונות לחימה חשובים ותרגול מעשי שיעמידו אותה בעמדה אחרת ועם סיכוי טוב יותר בהתמודדות מול תוקף / תוקפים. לימדתי הגנה עצמית לנשים בשיתוף עם עיריית גבעתיים, ואני מלמד נינג'יצו בשוטף ויש והיו לי תלמידות שמיצבו עצמם בנקודה שונה אחרי האימונים. אני סבור שנשים צרכות ויכולות ללמוד להגן על עצמן. בפועל לא ניתקלתי ברבות שמוכנות להשקיע אפילו 6 או 10 פגישות אשמח מאד לפגוש כאלו וללמדן. בברכה עופר דאן 6 בנינג'יצו. www.ninway.com
מי שמאמן נשים ומכיר נשים יודע שהן יכולות לפתח עוצמה בלתי רגילה. למרות הבדל בגודל ובמשקל, מסת השריר וכו. אמנות לחימה מבוססת על התגברות החלש על החזק ממנו. אחרת לא היתה אמנות לחימה. בקורס קצר לא ניתן להפוך אישה שלא התאמנה ואין לה עניין מהותי באמנויות לחימה, ללוחמת חסרת תקדים. אך כן ניתן ללמד אותה עקונות לחימה חשובים ותרגול מעשי שיעמידו אותה בעמדה אחרת ועם סיכוי טוב יותר בהתמודדות מול תוקף / תוקפים. לימדתי הגנה עצמית לנשים בשיתוף עם עיריית גבעתיים, ואני מלמד נינג'יצו בשוטף ויש והיו לי תלמידות שמיצבו עצמם בנקודה שונה אחרי האימונים. אני סבור שנשים צרכות ויכולות ללמוד להגן על עצמן. בפועל לא ניתקלתי ברבות שמוכנות להשקיע אפילו 6 או 10 פגישות אשמח מאד לפגוש כאלו וללמדן. בברכה עופר דאן 6 בנינג'יצו. www.ninway.com
זילזול מוחלט במין אנשי
אין לזלזל לרגע אחד בנשיות. כי יש רגעים שתוקף בזילזולו באישה משאיר פתחים להתקפה.אפילו שהיא חלשה לכול אחד יש חולשות שניתן לה לתקוף בחזרה א.אשכים ב.אוזנים ג.אף ד.עיניים בקיצור חבר יקר אם אתה מתעסק באמניות לחימה הוא מאמן או מתאמן נקודת ראיה שלך אינה נכונה,יש לראות את נשים כיצור שווה ערך. שובנסטיות נודפת למרחק.
אין לזלזל לרגע אחד בנשיות. כי יש רגעים שתוקף בזילזולו באישה משאיר פתחים להתקפה.אפילו שהיא חלשה לכול אחד יש חולשות שניתן לה לתקוף בחזרה א.אשכים ב.אוזנים ג.אף ד.עיניים בקיצור חבר יקר אם אתה מתעסק באמניות לחימה הוא מאמן או מתאמן נקודת ראיה שלך אינה נכונה,יש לראות את נשים כיצור שווה ערך. שובנסטיות נודפת למרחק.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.