מאמר: בגידת המלאך
- פותח הנושא דוד כפרי
- פורסם בתאריך
הרהורים בנושא
אני לא נוהגת לעסוק בנושא, בכל אופן לא בפאן הפיסי שלו. אין לי ניסיון בהוראת "הגנה עצמית" לנשים. למען האמת, אני אפילו לא בטוחה מה משמעות ללמד "הגנה עצמית". כששואלים אותי על זה, אני מפנה לקרב מגע/קרב מגן. אבל גיליתי לאחרונה שאני כן עסוקה בשאלות. ואפילו עלו בי הרהורים לעשות עם זה משהו, מתוך ההבנה וההיכרות שלי עם הפאן הטיפולי. כעת, אני חושבת שיש לי מסקנה אחת: אם אחליט להתעסק בזה, אני בכלל לא אתחיל ללמד שום אומנות לחימה ושום שיטת לחימה. אני אתחיל בכך שאאסוף קבוצה של נשים ונעשה ביחד אימוני כושר. כן, כושר. להכיר את הגוף. להרגיש אותו. לחוות את הגבולות שלו (דרך השרירים התפוסים). לגלות לאט לאט שככל שהזמן עובר והאימון מתפתח, הגוף מסוגל לעשות יותר ויותר. שאפשר לסמוך עליו. אחר כך, ורק אחר כך, הייתי מתחילה לעבוד קצת על הקרקע. כמו עם הילדים, כמו הגורים המתגלגלים יחד על הדשא או על השטיח. אני יודעת שיש אשים שיש להם "משנה סדורה" בעינין זה, ומגבים אותה ב"ניסיון רב ביותר". בטח שהם צודקים ויודעים. אבל זו דעתי, ואם אצטרך, אנהג בדרך הזו.
אני לא נוהגת לעסוק בנושא, בכל אופן לא בפאן הפיסי שלו. אין לי ניסיון בהוראת "הגנה עצמית" לנשים. למען האמת, אני אפילו לא בטוחה מה משמעות ללמד "הגנה עצמית". כששואלים אותי על זה, אני מפנה לקרב מגע/קרב מגן. אבל גיליתי לאחרונה שאני כן עסוקה בשאלות. ואפילו עלו בי הרהורים לעשות עם זה משהו, מתוך ההבנה וההיכרות שלי עם הפאן הטיפולי. כעת, אני חושבת שיש לי מסקנה אחת: אם אחליט להתעסק בזה, אני בכלל לא אתחיל ללמד שום אומנות לחימה ושום שיטת לחימה. אני אתחיל בכך שאאסוף קבוצה של נשים ונעשה ביחד אימוני כושר. כן, כושר. להכיר את הגוף. להרגיש אותו. לחוות את הגבולות שלו (דרך השרירים התפוסים). לגלות לאט לאט שככל שהזמן עובר והאימון מתפתח, הגוף מסוגל לעשות יותר ויותר. שאפשר לסמוך עליו. אחר כך, ורק אחר כך, הייתי מתחילה לעבוד קצת על הקרקע. כמו עם הילדים, כמו הגורים המתגלגלים יחד על הדשא או על השטיח. אני יודעת שיש אשים שיש להם "משנה סדורה" בעינין זה, ומגבים אותה ב"ניסיון רב ביותר". בטח שהם צודקים ויודעים. אבל זו דעתי, ואם אצטרך, אנהג בדרך הזו.
הרהורים קרובים-רחוקים
מקריאתו של הפוסט של דוד (בבלוג), על אותם בני 18 שלמדו אגרסיביות בצבא וכיצד פתרו את בעיותיהם בשלבים מאוחרים יותר - קשה לי שלא להיזכר בכמה חברים, שהיו ביחידות לוחמות מסוימות כשהדגש בהם היה על אגרסיביות. קהש לי גם שלא להיזכר בחבר אחר, שאמנם מעולם לא ניחן בעדינות רבה, אבל קורס מאבטחים ארוך שהוא עבר, הפך אותו לחיה (ואני לא מתכוון למובן היובי, אם קיים). כשמכירים ורואים מקרוב את התוצאה של "חינוך לאגרסיביות" או כפי שנכתב בבלוג "טיפול בהלם", קשה שלא לתהות האם הרצון לשנות מישהו מקצה לקצה ובזמן קצר, שווה את החיה שהוא יהפוך להיות. במקרה של הגנה עצמית לנשים (ובכלל), אני סבור שאולי כדאי לוותר על חינוך לאגרסיביות (שכבודו במקומו מונח) וללמד כיצד להקרין נוכחות - כיצד להשמיע את הקול מבלי להתבייש וכיצד ללכת ברחוב מבלי להיראות כמו טרף שמחכה שיטרפו אותו.
מקריאתו של הפוסט של דוד (בבלוג), על אותם בני 18 שלמדו אגרסיביות בצבא וכיצד פתרו את בעיותיהם בשלבים מאוחרים יותר - קשה לי שלא להיזכר בכמה חברים, שהיו ביחידות לוחמות מסוימות כשהדגש בהם היה על אגרסיביות. קהש לי גם שלא להיזכר בחבר אחר, שאמנם מעולם לא ניחן בעדינות רבה, אבל קורס מאבטחים ארוך שהוא עבר, הפך אותו לחיה (ואני לא מתכוון למובן היובי, אם קיים). כשמכירים ורואים מקרוב את התוצאה של "חינוך לאגרסיביות" או כפי שנכתב בבלוג "טיפול בהלם", קשה שלא לתהות האם הרצון לשנות מישהו מקצה לקצה ובזמן קצר, שווה את החיה שהוא יהפוך להיות. במקרה של הגנה עצמית לנשים (ובכלל), אני סבור שאולי כדאי לוותר על חינוך לאגרסיביות (שכבודו במקומו מונח) וללמד כיצד להקרין נוכחות - כיצד להשמיע את הקול מבלי להתבייש וכיצד ללכת ברחוב מבלי להיראות כמו טרף שמחכה שיטרפו אותו.
אני לא בטוח ש*אפשר* בכלל לחנך נשים
לאגרסיביות במסגרת קורס להגנה עצמית - נראה לי שזה יצריך הרבה יותר זמן ממה שקורס רגיל אורך. הערה: אני מתייחס כאן ל"נשים" ממוצעות, לא לאלה שילכו מרצונן ליחידות הקרביות לנשים בצבא; מה שאפשר לעשות במסגרת של קורס צבאי, במשמעת צבאית וכשהחניכות באותה אווירה 24/7, לא ניתן לביצוע במסגרת אזרחית של שני שיעורים של שעתיים בשבוע, במשך שלושה חודשים.
לאגרסיביות במסגרת קורס להגנה עצמית - נראה לי שזה יצריך הרבה יותר זמן ממה שקורס רגיל אורך. הערה: אני מתייחס כאן ל"נשים" ממוצעות, לא לאלה שילכו מרצונן ליחידות הקרביות לנשים בצבא; מה שאפשר לעשות במסגרת של קורס צבאי, במשמעת צבאית וכשהחניכות באותה אווירה 24/7, לא ניתן לביצוע במסגרת אזרחית של שני שיעורים של שעתיים בשבוע, במשך שלושה חודשים.
דוד, שים ../images/Emo23.gif
לא דיברתי על אגריביות, אלא על הקרנת נוכחות (קצת קשה לי לעמוד על ההבדלים כרגע, בטח דרך הפורום). אני מדבר על אותן נשים שהזכרת, מהסוג העדין שנחבאות אל הכלים ופוחות להשמיע את קולן. לא יודע לגבי משך הקורס, מן הסתם מדובר במשהו ארוך. בנוגע לטירונות - אולי וקא הסביבה הדומיננטית, היא זו שלא מאפשרת לאותן אנשים (או נשים, במקרה הזה) יכולת להתבטא. אולי סביבה מתאימה יותר (במסגרת אזרחית), תעשה את העבודה טוב יותר.
לא דיברתי על אגריביות, אלא על הקרנת נוכחות (קצת קשה לי לעמוד על ההבדלים כרגע, בטח דרך הפורום). אני מדבר על אותן נשים שהזכרת, מהסוג העדין שנחבאות אל הכלים ופוחות להשמיע את קולן. לא יודע לגבי משך הקורס, מן הסתם מדובר במשהו ארוך. בנוגע לטירונות - אולי וקא הסביבה הדומיננטית, היא זו שלא מאפשרת לאותן אנשים (או נשים, במקרה הזה) יכולת להתבטא. אולי סביבה מתאימה יותר (במסגרת אזרחית), תעשה את העבודה טוב יותר.
כל אחד מתחיל במה שנראה לו נכון
ו"טבעי" לו; אני מניח שהדרך שאת מתארת תתאים לחלק מהנשים, לא תתאים לאחרות... אני גם זוכר את הרמת-הגבה שהיתה כשטענתי שמה שצריך ללמד נשים זה ג'ודו, דווקא בגלל העבודה הצמודה על הקרקע, דווקא בגלל שברוב המקרים התקפות של אנסים מתרחשות מטווח-אפס, והכי חשוב בגלל שדווקא מ"התנוחה המיסיונרית" הכי חשוב לדעת לצאת; ג'ודו פשוט "תפור" על זה.
ו"טבעי" לו; אני מניח שהדרך שאת מתארת תתאים לחלק מהנשים, לא תתאים לאחרות... אני גם זוכר את הרמת-הגבה שהיתה כשטענתי שמה שצריך ללמד נשים זה ג'ודו, דווקא בגלל העבודה הצמודה על הקרקע, דווקא בגלל שברוב המקרים התקפות של אנסים מתרחשות מטווח-אפס, והכי חשוב בגלל שדווקא מ"התנוחה המיסיונרית" הכי חשוב לדעת לצאת; ג'ודו פשוט "תפור" על זה.
כושר
בודוקאן שלום, לאחרונה הכרתי מורה חדש לא.ל. הבנאדם שהנו עילוי מדהים באמנויות לחימה וגם איש-אשכולות בכלל (הוא רופא שעוסק ברפואה אלטרנטיבית, רפואה סינית ועוד כאלה). אתמול היה השיעור "האמיתי" הראשון שלי אצלו (לאחר שבפעם הקודמת היה רק שיעור נסיון, שלא ממש התמקד בא.ל שלנו). אוקצור, החימום היה ארוך מאוד ולהפתעתי לא היו הרבה תרגילי כח ולא כושר, אלא בעיקר תרגילי גמישות!. הוא הסביר שהגמישות הנה החלק/המרכיב החיוני ביותר: הן לאנשים שעוסקים באמנויות-לחימה אבל בעיקר לנו, כבני-אדם (וזה גם בהיבט הפיזי וגם בהיבט הנפשי-רוחני). נו טוב, אולי בסוף אהיה ג'סיקה...
בודוקאן שלום, לאחרונה הכרתי מורה חדש לא.ל. הבנאדם שהנו עילוי מדהים באמנויות לחימה וגם איש-אשכולות בכלל (הוא רופא שעוסק ברפואה אלטרנטיבית, רפואה סינית ועוד כאלה). אתמול היה השיעור "האמיתי" הראשון שלי אצלו (לאחר שבפעם הקודמת היה רק שיעור נסיון, שלא ממש התמקד בא.ל שלנו). אוקצור, החימום היה ארוך מאוד ולהפתעתי לא היו הרבה תרגילי כח ולא כושר, אלא בעיקר תרגילי גמישות!. הוא הסביר שהגמישות הנה החלק/המרכיב החיוני ביותר: הן לאנשים שעוסקים באמנויות-לחימה אבל בעיקר לנו, כבני-אדם (וזה גם בהיבט הפיזי וגם בהיבט הנפשי-רוחני). נו טוב, אולי בסוף אהיה ג'סיקה...
נשים והגנה עצמית
אין לי הרבה נסיון עם אמנויות לחימה או הגנה עצמית, אבל יש לי הרבה נסיון בעבודה עם נשים על העצמה, אסרטיביות, הוצאת אגרסיות וכעס ועבודה עם הגוף. קודם כל אין ה-אשה. אין אחת שהיא מודל או ממוצע, לכל אחת היסטוריה אישית אחרת שמתבטאת בשרירים ובגוף שלה אחרת. מה שאני כן רואה בעבודה שלי ( עם עצמי ועם אחרות) הם דפוסים דומים של עצירת הכעס והאגרסיות (בצורה אלימה ביותר!). היכולת לעבוד עם העוצר הפנימי (הדמות שפנימית שלא מאפשרת להגיד לא, או לבטא כעס) היא חיונית ביותר. והרבה פעמים נחוצה עבודה גופנית שבה אפשר להרגיש את העוצמות והכוחות שיש בגוף שלנו, כפי שבודוקאן אומרת. לכן אני לא חושבת שיש שיטה אחת או גישה אחת או אפילו שיעור אחד שמתאים לכולן. בלי עבודה עם פידבק (אישי - עם כל אחת), קורים דברים כמו שמתארת האישה בשיר שציטט דוד - המפגש הראשון עם ה''הגנה'' העצמית נחווה כאונס או אלימות נוספת. חבל. מיכל
אין לי הרבה נסיון עם אמנויות לחימה או הגנה עצמית, אבל יש לי הרבה נסיון בעבודה עם נשים על העצמה, אסרטיביות, הוצאת אגרסיות וכעס ועבודה עם הגוף. קודם כל אין ה-אשה. אין אחת שהיא מודל או ממוצע, לכל אחת היסטוריה אישית אחרת שמתבטאת בשרירים ובגוף שלה אחרת. מה שאני כן רואה בעבודה שלי ( עם עצמי ועם אחרות) הם דפוסים דומים של עצירת הכעס והאגרסיות (בצורה אלימה ביותר!). היכולת לעבוד עם העוצר הפנימי (הדמות שפנימית שלא מאפשרת להגיד לא, או לבטא כעס) היא חיונית ביותר. והרבה פעמים נחוצה עבודה גופנית שבה אפשר להרגיש את העוצמות והכוחות שיש בגוף שלנו, כפי שבודוקאן אומרת. לכן אני לא חושבת שיש שיטה אחת או גישה אחת או אפילו שיעור אחד שמתאים לכולן. בלי עבודה עם פידבק (אישי - עם כל אחת), קורים דברים כמו שמתארת האישה בשיר שציטט דוד - המפגש הראשון עם ה''הגנה'' העצמית נחווה כאונס או אלימות נוספת. חבל. מיכל
פיני בן סירה
New member
הי מיכל ../images/Emo140.gif
אוהב את מה שכתבת. תודה. וחוץ מזה, מה שלומך
פיני
אוהב את מה שכתבת. תודה. וחוץ מזה, מה שלומך
hamershlag
New member
אני אשמח להצטרף אליך
באשר תהיי. ברצינות. כשזה יהיה רציני, אשמח אפילו לקבל מסר אישי, שנוכל ליצור קשר.
באשר תהיי. ברצינות. כשזה יהיה רציני, אשמח אפילו לקבל מסר אישי, שנוכל ליצור קשר.
מגננה
ראשית הטקסט מדהים והיה קשה וחזק לקריאה. אני חושבת שלא רק לנשים שעברו אונס או סוג כזה או אחר של התעללות, קשה לחוות שיעורי הגנה עצמית, אלא לנשים בכלל (כמובן שיש יוצאות מן הכלל). הרבה מזה הם מעין כללים שחינוך וחברה הטמיעו בנו שאשה היא דבר רך ועדין ופגיע.הרבה נשים מפחדות לחוות את הכוח הפיזי והנפשי שנמצא בהן,ואני רואה את זה במיוחד בשיעורי יוהו.משהו ביכולת שלנו להכות מבהיל אותנו (לפחות בשלב הראשוני) בקשר לנשים שחוו אלימות מינית או פיזית, כדי להגיע למקום שבו הן יוכלו להרשות לעצמן להשתמש במנוף של עוצמה גופנית שקיימת בהן, הן צריכות לעבור דרך ארוכה. ראשית צריך לקבל ולהתמודד עם הגוף, צריך לסולח לחולשה ולקבל את הכאב והפחד, אולי יותר מכל צריך להאמין ביכולת עצמית הלאמין שיש כאב שניתן לחיות איתו ולעמוד מולו. הלוואי שהדבר לא היה כך, אך מתוך נסיון אני כותבת את הדבר, וגם לי עצמי היה מוזר בשיעורים הראשונים, ובייחוד בתרגילי הזוגות, ואולי כאן התרגול היה הדבר החשוב ביותר עבורי, כי הנה הגעתי למצב שאני אפילו נהנית מיוהו. מרגישה קצת מוזר לחלוק את כל זה עם אנשים שאני לא ממש מכירה, אז אנא תהיו נחמדים איתי
ראשית הטקסט מדהים והיה קשה וחזק לקריאה. אני חושבת שלא רק לנשים שעברו אונס או סוג כזה או אחר של התעללות, קשה לחוות שיעורי הגנה עצמית, אלא לנשים בכלל (כמובן שיש יוצאות מן הכלל). הרבה מזה הם מעין כללים שחינוך וחברה הטמיעו בנו שאשה היא דבר רך ועדין ופגיע.הרבה נשים מפחדות לחוות את הכוח הפיזי והנפשי שנמצא בהן,ואני רואה את זה במיוחד בשיעורי יוהו.משהו ביכולת שלנו להכות מבהיל אותנו (לפחות בשלב הראשוני) בקשר לנשים שחוו אלימות מינית או פיזית, כדי להגיע למקום שבו הן יוכלו להרשות לעצמן להשתמש במנוף של עוצמה גופנית שקיימת בהן, הן צריכות לעבור דרך ארוכה. ראשית צריך לקבל ולהתמודד עם הגוף, צריך לסולח לחולשה ולקבל את הכאב והפחד, אולי יותר מכל צריך להאמין ביכולת עצמית הלאמין שיש כאב שניתן לחיות איתו ולעמוד מולו. הלוואי שהדבר לא היה כך, אך מתוך נסיון אני כותבת את הדבר, וגם לי עצמי היה מוזר בשיעורים הראשונים, ובייחוד בתרגילי הזוגות, ואולי כאן התרגול היה הדבר החשוב ביותר עבורי, כי הנה הגעתי למצב שאני אפילו נהנית מיוהו. מרגישה קצת מוזר לחלוק את כל זה עם אנשים שאני לא ממש מכירה, אז אנא תהיו נחמדים איתי
קטע חזק ומעורר מחשבה,
אני חושב שהבעיה קיימת אצל הרבה אנשים ולא רק אצל נשים, כבר היו דיונים על הקטע ששודר בחדשות ערוץ 2, אני דיי בטוח שהרבה אנשים גם מנוסים היו קופאים ברגע כזה. השאלה היא האם יש פיתרון לימודי יעיל למצב הפסיכולוגי של ה"קיפאון"? אולי בכלל צריך ללמוד את זה לפני שמתחילים ללמוד הגנה עצמית.
אני חושב שהבעיה קיימת אצל הרבה אנשים ולא רק אצל נשים, כבר היו דיונים על הקטע ששודר בחדשות ערוץ 2, אני דיי בטוח שהרבה אנשים גם מנוסים היו קופאים ברגע כזה. השאלה היא האם יש פיתרון לימודי יעיל למצב הפסיכולוגי של ה"קיפאון"? אולי בכלל צריך ללמוד את זה לפני שמתחילים ללמוד הגנה עצמית.
הקטע בערוץ 2, מראה שוב כמה מילר
צודק ב"חוקי המשחק", וכמה אנשים לא הבינו את המצב בו נמצאו - זה לא היה "ריקוד הקוף", עליו דיברנו כאן הרבה; ריקוד הקוף מתחיל תמיד אחד-על-אחד, אפילו אם יש עוד אנשים בסביבה. כאן היה שילוב של חוקים 4 ו-5: טירוף משתולל והאלימות של תוקף-טורף. חוק מספר 4: טירוף משתולל. דיברנו על ריקוד הקוף, על שליטה ועל הריטואל ("הטקס") הלא-קטלני, אך זהו המקום להדגיש, כי כל הדיבורים הללו שווים כקליפת השום כאשר במקום על-ידי תוקף יחיד אתה מותקף על-ידי קבוצה. במצב זה אינך מנסה עוד להיות הקוף הגדול יותר משום שהתחרות כבר עברה להתקיים בין חברי הקבוצה התוקפת, המתחרים ביניהם על הגוף שלך. חוק מספר 5. האלימות של תוקף-טורף. רוב אמנויות הלחימה מאמנות היטב את העוסקים בהן לקראת ריקוד הקוף, אבל התוקף-טורף האלים הוא חיה מסוג שונה לחלוטין. אם הוא סימן אותך כמטרה, זה משום שהוא רואה בך טרף, ובמטרה לצוד אותך הוא ידאג לכך שכל הנסיבות יהיו לטובתו. אתה תהיה קטן או חלש יותר, פצוע או עייף, דעתך תהיה מוסחת, ולא תהיה מוכן. לא תראה את ההתקפה הראשונה, לא תראה את הנשק, וסביר להניח שתפצע עוד בטרם תהיה מודע לכך שאתה מותקף. ההתקפה תתרחש במקום ובזמן שיבחר התוקף-טורף. דבר לא יהיה לטובתך, במיוחד בהתחשב בעובדה שההתקפה הפותחת תקפיץ לרוב האנשים את הדופק אל מעבר לגבול ה175- פעימות לב לדקה. כתוצאה מכך, אפשרויות הפעולה היחידות שישארו להם, הן: לחבוט בזעם אך בחוסר שליטה או לרוץ-למעוד בנסיון לברוח. זו, לדעתי, צריכה להיות הנחת היסוד הבסיסית לצורך אימון אמיתי בהגנה עצמית. מדריכי ומורי אמנויות לחימה חייבים להבין, כי הגנה בפני התקפה של טורף שונה בתכלית מההכנה לקראת האלימות שבריקוד הקוף. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles.asp?id=148&art_id=35
צודק ב"חוקי המשחק", וכמה אנשים לא הבינו את המצב בו נמצאו - זה לא היה "ריקוד הקוף", עליו דיברנו כאן הרבה; ריקוד הקוף מתחיל תמיד אחד-על-אחד, אפילו אם יש עוד אנשים בסביבה. כאן היה שילוב של חוקים 4 ו-5: טירוף משתולל והאלימות של תוקף-טורף. חוק מספר 4: טירוף משתולל. דיברנו על ריקוד הקוף, על שליטה ועל הריטואל ("הטקס") הלא-קטלני, אך זהו המקום להדגיש, כי כל הדיבורים הללו שווים כקליפת השום כאשר במקום על-ידי תוקף יחיד אתה מותקף על-ידי קבוצה. במצב זה אינך מנסה עוד להיות הקוף הגדול יותר משום שהתחרות כבר עברה להתקיים בין חברי הקבוצה התוקפת, המתחרים ביניהם על הגוף שלך. חוק מספר 5. האלימות של תוקף-טורף. רוב אמנויות הלחימה מאמנות היטב את העוסקים בהן לקראת ריקוד הקוף, אבל התוקף-טורף האלים הוא חיה מסוג שונה לחלוטין. אם הוא סימן אותך כמטרה, זה משום שהוא רואה בך טרף, ובמטרה לצוד אותך הוא ידאג לכך שכל הנסיבות יהיו לטובתו. אתה תהיה קטן או חלש יותר, פצוע או עייף, דעתך תהיה מוסחת, ולא תהיה מוכן. לא תראה את ההתקפה הראשונה, לא תראה את הנשק, וסביר להניח שתפצע עוד בטרם תהיה מודע לכך שאתה מותקף. ההתקפה תתרחש במקום ובזמן שיבחר התוקף-טורף. דבר לא יהיה לטובתך, במיוחד בהתחשב בעובדה שההתקפה הפותחת תקפיץ לרוב האנשים את הדופק אל מעבר לגבול ה175- פעימות לב לדקה. כתוצאה מכך, אפשרויות הפעולה היחידות שישארו להם, הן: לחבוט בזעם אך בחוסר שליטה או לרוץ-למעוד בנסיון לברוח. זו, לדעתי, צריכה להיות הנחת היסוד הבסיסית לצורך אימון אמיתי בהגנה עצמית. מדריכי ומורי אמנויות לחימה חייבים להבין, כי הגנה בפני התקפה של טורף שונה בתכלית מההכנה לקראת האלימות שבריקוד הקוף. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles.asp?id=148&art_id=35
צריך לזכור שהרוב המוחלט של מקרי
אלימות נגד נשים הן לא של "האנס הקופץ בלילה מהשיחים" אלא דוקא של אדם קרוב ובתוך מסגרת של מערכת יחסים זוגית, משפחתית וחברתית. כשאומרים לנו "תקיפה" או "אונס" יש לנו נטייה אוטומטית לדמיין דוקא את הסיטואציות הנדירות - אדם זר שמתנפל על בחורה תמימה ברחוב. לסיטואציות אלו אפשר אולי לתת באמת פתרונות בסגנון של אלו שהוצעו כאן ע"י טכניקות הגנה עצמית, פיתוח אגרסיביות וכיוב'. אבל, כאמור, אלו המקרים הנדירים והחריגים מאוד של אלימות כלפי נשים. (אולי אנחנו נוטים להתמקד דוקא במקרים האלה בגלל שקל יותר למצוא להם פתרונות...?). דוקא במקרים היומיומיים והנפוצים (ואפילו נפוצים מאוד לצערנו) של אלימות כלפי נשים ההיבט הפיזי (כפי שנכתב כבר) הוא שולי יחסית. פעמים רבות מדובר באלימות מתמשכת ולכן תרגול טכניקה כזו או אחרת אינו רלבנטי.
אלימות נגד נשים הן לא של "האנס הקופץ בלילה מהשיחים" אלא דוקא של אדם קרוב ובתוך מסגרת של מערכת יחסים זוגית, משפחתית וחברתית. כשאומרים לנו "תקיפה" או "אונס" יש לנו נטייה אוטומטית לדמיין דוקא את הסיטואציות הנדירות - אדם זר שמתנפל על בחורה תמימה ברחוב. לסיטואציות אלו אפשר אולי לתת באמת פתרונות בסגנון של אלו שהוצעו כאן ע"י טכניקות הגנה עצמית, פיתוח אגרסיביות וכיוב'. אבל, כאמור, אלו המקרים הנדירים והחריגים מאוד של אלימות כלפי נשים. (אולי אנחנו נוטים להתמקד דוקא במקרים האלה בגלל שקל יותר למצוא להם פתרונות...?). דוקא במקרים היומיומיים והנפוצים (ואפילו נפוצים מאוד לצערנו) של אלימות כלפי נשים ההיבט הפיזי (כפי שנכתב כבר) הוא שולי יחסית. פעמים רבות מדובר באלימות מתמשכת ולכן תרגול טכניקה כזו או אחרת אינו רלבנטי.
לא בגלל שקל למצוא להם פתרונות,
אלא בגלל שלא נעים לחשוב על המציאות - שרוב האלימות אליה נשים נחשפות היא בבית, מצד הורים, אחים ובעלים. שניה לה האלימות אליה נשים נחשפות בעבודה, מצד הבוס או העמית. האומץ הנחוץ כדי לעמוד מול אב מכה הוא ענין אחר לגמרי מזה הנחוץ כדי לעמוד מול התקפה של זר.
אלא בגלל שלא נעים לחשוב על המציאות - שרוב האלימות אליה נשים נחשפות היא בבית, מצד הורים, אחים ובעלים. שניה לה האלימות אליה נשים נחשפות בעבודה, מצד הבוס או העמית. האומץ הנחוץ כדי לעמוד מול אב מכה הוא ענין אחר לגמרי מזה הנחוץ כדי לעמוד מול התקפה של זר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.