אני הולכת ומתחרפנת.....

[adif11]

אני הולכת ומתחרפנת.....

מאז ומתמיד הייתי אמא קצת חרדתית אבל מאז ש"התגייסנו" אני בכלל יורדת לאט לאט מהפסים.
הבחור מגויס חודש. כל ערב שולח סימן חיים. אם לא ביוזמתו אז לפחות מגיב בקצרה להודעה שלי.
הערב דממת אלחוט.
טלפון סגור. לא עונה. לא קורא הודעות. נלחצתי כמו מטורפת.
לפני חמש דקות שלח הודעה שהיו במסע והטש נדחה.
את אנחת הרווחה שלי שמעו גם השכנים.
כל האמהות ככה או שזה רק אני הפסיכית ?

 

[מירי,]

את לא לבד

יש בפייסבוק כבר קבוצת הורים (עם ניסיון להקים גם קבוצת ווצאפ) ואם יום-יומיים הם לא מתקשרים מיד עפות שם השאלות האלה.
הבכור שלי התקשר לראשונה רק אתמול, חשבתי שנשמתי פורחת, למרות שבמודע ידעתי NO NEWS IT'S GOOG NEWS.

 

[adif11]

צרת רבים חצי נחמה

הרגשתי די מטופשת אתמול....

 

[r i n i]

חיבוקים

לא יודעת מה להגיד, חרדה? אולי קצת "לשחרר"?
הוא נמצא בטירונות, את יודעת...
לא בדיוק בפעילות מבצעית מסוכנת (בלי לזלזל בזה שמדובר בצבא

)
בקיצור - פרופורציות!

הקרביים יוצאים מדי פעם, גם בטירונות, ל"ימי סדאות" ושאר דברים המרחיקים אותם מאמצעי טלקומוניקציה - קחו את זה בחשבון.
הם בד"כ מודיעים לפני כן לכמה זמן הם יעדרו מהציויליזציה אבל בכל מקרה, באמת כדאי ללמוד לשחרר קצת.
המתח והעצבים לא עושים טוב לאף אחד (בעיקר קמטים במצח).
אז שיהיה רק טוב, שתתרגלו מהר למצב החדש ושהכל יעבור בשלום.

 

[מירי,]

אבלאבלאבל...

איך אני אדע שהכל בסדר, שהוא מרגיש טוב, שהוא אוכל סביר....ש...ש....ש...
לשחרר? ממממ....עוד שנתיים ן-7....
(ואני אפילו לא מדמיינת מה יעבור עלי כשהוא יסיים את הטירונות..אבל אל תספרו לו, הבטחתי לו שאני רגועה ורק מתגעגעת).

 

[r i n i]

לא נגלה לו כלום ושימשיך להתקשר כל ערב לדווח

השבוע המשוחרר היה צריך לעשות משהו ושלחתי לו בווטסאפ:
עשית את זה? שאלת על ההוא?
התשובה היתה: א מ א !!!
הוא לא ענה לשאלות שלי, רק גער בי.
חצוף!
אני אמא שלו והוא לא מרשה לי לבדוק שהכל בסדר, שהוא לא שכח כלום.
אחחחחחח קשים יסורי השחרור
(הבכור עוד קשור בעבותות חזקים)

* יש שיר של צילה דגן: על הדרך עץ עומד, צמרתו תשוח, עזבוהו ציפוריו לאנחות הרוח..." יש שורה בסוף: "מה קלה היא הציפור - מה כבד לב אמא"?

 

[מירי,]

כל ערב? אפילו לא בחלומות שלי

 

[adif11]

מילים בסלע !

 

[adif11]

עיקר החרדה שלי

נבעה מזה שבימים א' ב' הוא היה מאוד מצוברח.
ולכן כשלא ענה לא ממש חשבתי על פעילויות מבצעיות בעורף האויב (...) אלא על סרטים אחרים לגמרי.
אבל בלי קשר , אני בהחלט מבינה בהגיון שאני הסטרית ושזה מיותר. טוב שיש איפה לפרוק

בכל מקרה הוא התקשר לפני כשעה והיה במצב רוח טוב.

 

[קינמונית10]

טוב שהתקשר , בלתי נמנע להיות בלחץ , חלק מהחוויה

 

[1precious1]

אצלינו זה התחיל הפוך

החייל החדש, גם חודש, עדיין בטירונות, היה מנצל כל רגע חופשי להתקשר או לשלוח לנו הודעות.
זה היה מתיש ושובר את הלב כי הוא גם שיתף ושיקף רק את הרע והקשה והבלתי נסבל וכולי.
לקח לו 3-4 שבועות להתאקלם ולהכנס לפרופורציה ובהתאם התקשורת איתנו נכנסה לפרופורציה הנכונה.
כאשר הם יוצאים לשטח הוא מודיע לנו מראש שהם יוצאים לשטח וככה וככה ימים לא נשמע ממנו.
שהוא בבסיס אז אנחנו מקבלים דיווחים כלליים בוואטסאפ, ובדרך כלל הוא מתקשר בשעת ט"ש, אבל כבר אחרי שהוא מתארגן ומתקלח ומתגלח ולא כדבר הראשון שהוא עושה.
אנחנו משתדלים לא "להציק לו" ומחכים שהוא יימצא לנכון ליצור איתנו קשר.
אבל גם אישתי מתחילה להכנס ל"מוד חירפון" ככל שהצורך והתלות שלו באנו יורדת

 

[adif11]

גם אצלנו

ההתחלה היתה קשה (כולל שיתופים בוואטצאפ) פיזית ונפשית, אח"כ הלך והשתפר. בתחילת שבוע זה היתה שוב נפילה של יומיים אחרי פסח ועכשיו, הללויה , עושה רושם ששב למסלול.חזר היום במצב מרומם הביתה.

ובאופן כללי - כנראה לאמהות יש נטיה להתחרפן יותר

 

[יעלנילי]

זה לא רק את...כולנו פסיכיות

 

[קינמונית10]

לא רק את

הבת בטירונות כבר שלושה שבועות , נשארה השבת ואני טיפסתי על הקירות מגעגועים ...
התקשרה בצאת השבת , אמרה שלא היה מה לאכול בכלל ! בושה לצבא הזה שככה דואג לחיילים שלו . היא עושה טירונות במפרשית , חשבנו שיהיו תנאים טובים אבל ממש לא ! כבר ביומיים הראשונים גנבו לה את שני המכנסי ב ' , עשינו שמיניות להשיג לה זוגות אחרים כדי שלא תיענש . אנחנו דתיים , והבת שלי ביקשה להפקיד את הנשק בשבת , לא רק שלא אישרו לה כי היא לא לובשת חצאית אלא הסמלת החליטה להעביר אותה מבחן ביהדות !!! היא התקשרה אליי בוכה , היא כל כך נפגעה , איך שואלים אותה שאלות כאלה כשהיא רשומה בתור חיילת דתיה , למדה במוסדות דתיים . הרגענו אותה , שתעביר את השבת ועוד שבועיים היא עפה משם .
אנחנו שומעים ממנה רק לפני השינה בסביבות עשר וחצי בלילה , קשה מאוד כל היום לא לדעת מה קורה . אני אמא שכל הזמן מדברת איתם ויודעת איפה ומה ועם מי , וקשה שכבר אין לנו שליטה על החיים שלהם .
אלוהים ייתן לנו כוח , וישמור עליהם מהחוסר הגיון שיש בצבא הזה .

 

[קינמונית10]

לא לציטוט בעמוד הראשי

 

[adif11]

יפה שהתגייסה

בן דודי (משפחה דתית לחלוטין) אותו לא פגשתי כבר כמה שנים, סיפר לי השבוע שהבת התגייסה לאחר לבטים רבים ולאחר כשבועיים בשרות לאומי משם ברחה כל עוד נפשה בה. היא כבר שנה וחצי חיילת בחיל אויר. הוא אומר שהיא פורחת שם מקצועית וחברתית .
ובענין הדאגות - תתעודדי. הם לאט לאט מתרגלים למסגרת ומוצאים את מקומם (וגם אנחנו).
ועד שנתרגל ב 100% אפשר לילל פה בפורום כמה שרוצים ...

 

[קינמונית10]

אין דבר כזה לא להתגייס ! זו חובה של כל אזרח במדינה הזו

היא ילדה מאוד איכותית , ותשרת במקום מאוד חשוב .
היה אפש לצפות שיתיחסו אליהם קצת יותר טוב . קראנו כל כך הרבה שהטירונות שם היא בית מלון , ובגלל שאלה טירונים איכותיים אז מתייחסים טוב יותר . ממש לא , אין שם שום בית מלון , אין אוכל , והיחס לא משהו .
הכנתי אותה שיהיו לה עוד הרבה צפרדעים לבלוע , והמון עצבים מרוטים .
מתפללת שבשירות שלה תהנה ,.
תודה .
שבוע טוב לכולם

 

[מירי,]

אהבתי את הכותרת. ממש לא מובן מאליו.

 

[מירי,]

גדול גדול.

שעת הת"ש היא בהחלט הזמן היחיד שמתקשרים בטירונות.
מוזר מה שכתבת, הבכור קיבל פטור זקן ותספורת לעומר רק על סמך היותו מניח תפילין, אנחנו לא דתיים, ממה שהוא מספר בהחלט יש לזה קשר למפקדים (שלו בייניש), אכן עוד שבועיים ומתוכן סופ"ש (ארוך?) בבית- לא נורא! לקחת אויר.
&nbsp
גם לי קשה עם חוסר הידיעה, הבן הסביר לי שאני צריכה להירגע פפפפפ

 

[adif11]

גם אצל הבכור עד כה

ההתרשמות מהמפקדים היתה טובה. שני חיילות נפרדים, בשני המקומות המפקדים עושים רושם של בני אדם.
קשים אבל עם לב ואם יש בעיה מקשיבים ועוזרים. גם לי צר על בתה של קינמונית שנתקלה במפקדים מזן אחר.