אז איזו טלוויזיה באמת כדאי לרכוש היום? מה קורה עם הגודל? הבה ניזכר, מה הייתה הבעיה בעבר? הבעיה היתה, שככל שהמסך היה גדול יותר, הפיקסלים גדלו וכך גם המרחקים ביניהם. ואז, ממרחק מסוים ומטה, אנו נבחין ב"ערוגות" הפיקסלים וזה "לא נחמד". אלא שכיום, הוכפלה כמות הפיקסלים ב-4. הבה ונחשוב מה משמעות הדבר: מסך עם אורך אלכסון של 32 אינץ' נכנס 4 פעמים לתוך מסך של 64 אינץ': שניים ברוחב ושניים בגובה. ואם צפיפות הפיקסלים במסך 32 FHD היא "סבירה" בעיניו, הרי שבמסך 64 אינץ' עם רזולוצייה של 4K הצפיפות תהיה זהה, ויקשה עלינו להבחין בפיקסלים גם ממרחק ישיבה קטן. אז מה החיסרון? החיסרון הוא, שבצילומי קלוז אפ (חדשות או שיחה), גודל הראש יהיה "מפחיד", אלא אם נשב מספיק רחוק. כי עובדה. בקולנוע, אנו רואים תמונה על גבי מסך גדול, וזה לא מפריע לנו. וזה לא מפריע, כי אנחנו יושים במרחק רב מהמסך והעין מסתדרת עם זה.
הלוא ככל שאנו מתרחקים, זווית הראיה מתרחבת והעצמים הבודדים נראים מרוחקים וקטנים.
אז אם כך, גם מסך של 75 אינץ' יכול לבוא בחשבון במרחק ישיבה של 4,5 מ' מהמסך, אלא אם תשב בכורסא קרובה יותר (כורסת טלוויזיה, שאינה נמצאת בצמוד לקיר הרחוק).
אז אם נבחר באלכסון של על 65 זה יהיה בסדר, כי טלוויזיה של 75 אינץ' פשוט תעלה ביוקר.
ועכשיו אציין עוד נקודה חשובה. נכון. כמות (וצפיפות) הפיקסלים משחקת תפקיד חשוב. אבל יש עוד גורם שהוא חשוב לא פחות, והוא הגורם של "יכולת הטלוויזיה לפענח שידור דחוס". כי כדי לשדר תמונה עם כל כך הרבה פרטים (והיום חלק מהשידורים תומכים גם ב-HDR), ורוחב הפס של השידור מוגבל, הרי שהשידור אינו יכול להכיל את כל הפרטים. אז בתהליך השידור, דוחסים את המידע, ובתהליכי הצפייה, משחזרים הכל מחדש. וכאן נכנס למשחק גורם חדש: יכולת הטלוויזיה לשחזר. אז במסכים היקרים, נאלצו לתכנן מחשבי תמונה משוכללים ויקרים, דבר שאינו בנמצא במכשירים הזולים.
ואז... בתמונה עם תנועה מהירה, אנו נבחין מהר מאד ב"עצירות", במריחות (או במשבצות) ובהפרדת ראש מהגוף וכל מיני רעות חולות אחרות, ככל שנחליט להשקיע פחות במסך. ובאזורים חשוכים, אנו עלולים גם לראות "צלליות רפאים מעצבנות".
וכאן נשאלת השאלה, האם יהיה עדיף לרכוש מסך קטן יותר, שבו המחיר יתמוך באיכות טובה, או שמא נשקיע במסך גדול יותר, ואז המחיר "יתמוך בגודל", כשהדבר יבוא על חשבון האיכות? כי אין ארוחות חינם. זה יהיה או - או.
עבור מסך 65 טוב, יהיה עלינו להשקיע בין 12,000 ל-14,000 ש"ח, ועבור מסך 55 טוב, נצטרך להשקיע סביב 7,500-9000 ש"ח. אז תגידו.. מה? השתגענו? אנו לא מתכוונים להוציא יותר מ-6000 והרי יש גם מסכים זולים עוד יותר!
ואז הלך לחנות, ונראה עשרות מסכים על הקיר, ופשוט נתבלבל. כי נראה שם מסכים, שהכיוון שלהם מותאם להגדרה של צפייה בחנות, ואנו הלוא איננו מודעים לכך. ובחלק מהמסכים, אנו גם נראה את הסרטון שמוטמע במסך, והסרטון הזה בכלל ירמה אותנו מ-א' עד ת'. אבל כשהמסך הזה יגיע לביתנו הצנוע, תגיע עמו גם האכזבה...
אז יש מסכים די טובים. אלה הם מסכי ה-IPS שמיוצרים ע"י LG, ומותקנים גם בטלוויזיות של סוני, סמסונג ואחרים. כאלה נוכל להשיג בתקציב "שפוי", והם נותנים מענה "די טוב". אבל שוב, השחור לא יהיה ממש שחור, והפרטים שהזכרתי יזכירו לנו תמיד את העובדה שחסכנו במחיר.
ולסיכום, בגדול, כדאי שנלך על אחד משלושת המותגים הגדולים שנמצאים כעת בשוק: LG, סמסונג או סוני. נשווה דגמים "דומים" ומחירים. כדאי גם לקחת בחשבון את אלמנט האמינות, שמשקף את אורך החיים של המסך, ונעשה את חשבון הנפש שיתאים לצרכינו. לשלושת המותגים הללו יש "ליגה עליונה", ליגה עם מסכי IPS וליגה זולה. בין היקרים, נמצאים מסכי OLED או מסכי עילית בטכנולוגיה שונה (QLED של סמסונג או תאורה אחורית רב אזורית של סוני - שלדעתי עדיפה על כולם). בבינוניים, נוכל לבחור את מסכי ה-IPS ובזולים, זה כבר לא רלוונטי. כולם "אותו דבר". ואם תישאל השאלה איך ההייסנס? מדובר בתוצרת סינית שנמצאת כעת במגמת עלייה במכירות, והאיכות משתפרת בהתאם. גם להם דגמים זולים ויקרים. איני מכיר מספיק טוב כדי לומר אם כן או לא "שווה".
ונכון. יש גם פיליפס ויש את פנסוניק. יקרות ו... לא אמשיך הלאה.
הלוא ככל שאנו מתרחקים, זווית הראיה מתרחבת והעצמים הבודדים נראים מרוחקים וקטנים.
אז אם כך, גם מסך של 75 אינץ' יכול לבוא בחשבון במרחק ישיבה של 4,5 מ' מהמסך, אלא אם תשב בכורסא קרובה יותר (כורסת טלוויזיה, שאינה נמצאת בצמוד לקיר הרחוק).
אז אם נבחר באלכסון של על 65 זה יהיה בסדר, כי טלוויזיה של 75 אינץ' פשוט תעלה ביוקר.
ועכשיו אציין עוד נקודה חשובה. נכון. כמות (וצפיפות) הפיקסלים משחקת תפקיד חשוב. אבל יש עוד גורם שהוא חשוב לא פחות, והוא הגורם של "יכולת הטלוויזיה לפענח שידור דחוס". כי כדי לשדר תמונה עם כל כך הרבה פרטים (והיום חלק מהשידורים תומכים גם ב-HDR), ורוחב הפס של השידור מוגבל, הרי שהשידור אינו יכול להכיל את כל הפרטים. אז בתהליך השידור, דוחסים את המידע, ובתהליכי הצפייה, משחזרים הכל מחדש. וכאן נכנס למשחק גורם חדש: יכולת הטלוויזיה לשחזר. אז במסכים היקרים, נאלצו לתכנן מחשבי תמונה משוכללים ויקרים, דבר שאינו בנמצא במכשירים הזולים.
ואז... בתמונה עם תנועה מהירה, אנו נבחין מהר מאד ב"עצירות", במריחות (או במשבצות) ובהפרדת ראש מהגוף וכל מיני רעות חולות אחרות, ככל שנחליט להשקיע פחות במסך. ובאזורים חשוכים, אנו עלולים גם לראות "צלליות רפאים מעצבנות".
וכאן נשאלת השאלה, האם יהיה עדיף לרכוש מסך קטן יותר, שבו המחיר יתמוך באיכות טובה, או שמא נשקיע במסך גדול יותר, ואז המחיר "יתמוך בגודל", כשהדבר יבוא על חשבון האיכות? כי אין ארוחות חינם. זה יהיה או - או.
עבור מסך 65 טוב, יהיה עלינו להשקיע בין 12,000 ל-14,000 ש"ח, ועבור מסך 55 טוב, נצטרך להשקיע סביב 7,500-9000 ש"ח. אז תגידו.. מה? השתגענו? אנו לא מתכוונים להוציא יותר מ-6000 והרי יש גם מסכים זולים עוד יותר!
ואז הלך לחנות, ונראה עשרות מסכים על הקיר, ופשוט נתבלבל. כי נראה שם מסכים, שהכיוון שלהם מותאם להגדרה של צפייה בחנות, ואנו הלוא איננו מודעים לכך. ובחלק מהמסכים, אנו גם נראה את הסרטון שמוטמע במסך, והסרטון הזה בכלל ירמה אותנו מ-א' עד ת'. אבל כשהמסך הזה יגיע לביתנו הצנוע, תגיע עמו גם האכזבה...
אז יש מסכים די טובים. אלה הם מסכי ה-IPS שמיוצרים ע"י LG, ומותקנים גם בטלוויזיות של סוני, סמסונג ואחרים. כאלה נוכל להשיג בתקציב "שפוי", והם נותנים מענה "די טוב". אבל שוב, השחור לא יהיה ממש שחור, והפרטים שהזכרתי יזכירו לנו תמיד את העובדה שחסכנו במחיר.
ולסיכום, בגדול, כדאי שנלך על אחד משלושת המותגים הגדולים שנמצאים כעת בשוק: LG, סמסונג או סוני. נשווה דגמים "דומים" ומחירים. כדאי גם לקחת בחשבון את אלמנט האמינות, שמשקף את אורך החיים של המסך, ונעשה את חשבון הנפש שיתאים לצרכינו. לשלושת המותגים הללו יש "ליגה עליונה", ליגה עם מסכי IPS וליגה זולה. בין היקרים, נמצאים מסכי OLED או מסכי עילית בטכנולוגיה שונה (QLED של סמסונג או תאורה אחורית רב אזורית של סוני - שלדעתי עדיפה על כולם). בבינוניים, נוכל לבחור את מסכי ה-IPS ובזולים, זה כבר לא רלוונטי. כולם "אותו דבר". ואם תישאל השאלה איך ההייסנס? מדובר בתוצרת סינית שנמצאת כעת במגמת עלייה במכירות, והאיכות משתפרת בהתאם. גם להם דגמים זולים ויקרים. איני מכיר מספיק טוב כדי לומר אם כן או לא "שווה".
ונכון. יש גם פיליפס ויש את פנסוניק. יקרות ו... לא אמשיך הלאה.