סינתיה לנון
New member
../images/Emo202.gifמילאנו- כשאדום ותאטרון נפגשים
לפני כשבועיים, לקחתי את עצמי ואת החבר לראות הצגה. כן, כן, קצת קולטורה, מה יש? גם כן עמחא נהייתי. כל היום במגרשי כדורגל.
אבל אין צורך להתלהב יותר מדי. גם ההצגה שבחרתי לראות, קשורה בעקיפין לספורט ההוא, שבו 11 איש רודפים אחרי כדור וכשכבר מגיעים אליו- בועטים בו. לצערכם הרב (ולאחר המאמר הקטן הזה, גם תבינו למה בחרתי במילה "צער") ההצגה שראיתי היתה האחרונה, והיא ירדה מן המסכים לאחר שנה וחצי של הצלחה גדולה. אז דמיינו שאתם באולם הקריר של הקאמרי החדש, ותכבו פלאפונים. ההצגה עומדת להתחיל.
מילאנו
=================== לפני הכל, קצת פרטים טכניים: 'מילאנו' הוא מחזה ישראלי מאת שמואל הספרי ובבימויו. היא זכתה בפרס הצגת השנה ומחזאי השנה ל-2003 והציגה בתאטרון 'הקאמרי'. משתתפים: דורית בר אור, ליליאן ברטו, יואב הייט, מוטי כץ/שמואל וילוז'ני, דובל'ה נבון, יונתן צ'רצ'י, איתי תורג'מן. סיפור המחזה: ההצגה מספרת על קבוצת ישראלים שנוסעים לכפריסין לעודד את קבוצתם, הפועל תל אביב, במשחק נגד קבוצת הפאר האיטלקית "מילאן". המחזה מתרחש במרוצת שבוע אחד בחודש מרץ הנורא של שנת 2003. כזכור לכולנו, בתקופה השחורה הזו חוותה ישראל גל נורא של פיגועי טרור. קבוצת הפועל תל אביב, שהיתה אמורה לארח את מילאן במגרשה הביתי והאהוב, נדרשת להעביר את המשחק למדינה אחרת עקב חשש מהמצב הביטחוני. המקום שנבחר הוא כפריסין, וההישג הישראלי ההיסטורי הגדול ביותר בתחום הספורט, עומד לצאת לדרך. האוהדים האדומים, שההחלטה להזיז את המשחק אינה מרפה את ידיהם, נוסעים אחרי קבוצתם האהובה באש ובמים. ואכן, סצנת הפתיחה של ההצגה מראה את שדה התעופה בן גוריון, כשהוא מלא עד אפס מקום באוהדים אדומים. כמו במקרים אחרים, גם כאן המסע עצמו וסיפוריהם של האנשים חשובים ממטרת המסע. ההצגה עוקבת אחר קבוצה קטנה של אוהדים שהדמיון היחידי ביניהם הוא אהבתם להפועל תל אביב:
מוטי בן אפרים- עיתונאי ספורט מלוקק ומפוקפק שיוצא במסגרת תפקידו לסקר את המשחק. מוטי הוא טיפוס שחצן שאינו בוחל באמצעים כדי להשיג את מטרותיו, ובאופן לא כל כך מפתיע הוא גם אוהד מכבי היחידי על הבמה.
במסגרת הנסיעה הוא פוגש את מרינה, ארכיטקטית יפה ואמביציונית, ומנהל לראשונה בחייו פרשיית אהבים מחוץ לנישואים.
יואל בן אפרים- אחיו של מוטי. יואל הוא בעל טור במקומון תל אביבי, ובניגוד לאחיו הקולני, הוא איש צנוע ושקט שמאוהב בהפועל תל אביב. הוא נוסע למשחק עם בנו בן העשר, כאשר שניהם עטופים בצעיפים אדומים והתרגשות גדולה. מאוחר יותר במהלך ההצגה מתגלה העובדה המרה, כי בנו של אפרים נהרג למעשה בפיגוע הנוראי שהיה ליד הסנטר, וזוהי רוחו המתה שמלווה את אביו למשחק. אפרים, שמסרב להאמין כי בנו מת, "לוקח" אותו איתו למשחק בתקווה לשחזר את הזמנים בהם השניים היו מבלים יחד במגרשים ואולי גם כדי למצוא טעם לחייו.
קדוש- קבלן שיפוצים חובב פילוסופיה, המנסה לשכנע את בנו להתגייס לצבא. אשתו של קדוש נפטרה ממחלה ועתה הוא נשאר לבד במשימה הגדולה מכולן- גידול הבן. הבן של קדוש כבר מזמן הפסיק לאהוד כדורגל, אך הוא נכנע ללחציו של אביו ומצטרף אליו למסע האדום בכפריסין. קדוש, רואה בנסיעה אל המשחק- חינוך לשמו. בתור אוהד שרוף של הפועל, הוא מנסה להנחיל לבנו ערכים דרך הקבוצה. הוא מדגיש בפני הבן את ענוותה של הפועל ואת היותה קבוצה קטנה, וכיצד כל הנתונים האלו לא הפריעו לה להגיע בשקט אל ההישג הישראלי הגדול ביותר. לאחר הניצחון המדהים על מילאן, נסחף הבן בחגיגה האדומה הגדולה וחוזר לאהוד את הפועל בהערצה עיוורת.
נפתלי- סוכן ביטוח מוכה חרדות קיומיות, מנסה לעקוב אחר לקוח שרימה את חברת הביטוח שלו ולכן מצטרף אל הנסיעה. נפתלי הוא דמות קומית, שנקלעה כמו במקרה אל הסיטואציה. הוויתו הביזארית וגילומו המופלא על ידי דב נבון, הופכים אותו לדמות מפתח בהצגה. בסוף המחזה, בטוויסט המפתיע, מתגלה המשקל הרב שיש לנפתלי במסע.
בארץ נשארת נעמי, אשתו של מוטי, פסיכולוגית (המטפלת בין היתר גם בבנו של קדוש) ההולכת ומתערערת במהלך הפגישות עם מטופליה. ההצגה 'מילאנו' היא ללא ספק שיר הלל לכל אוהד אדום. מרגע הפתיחה, מלווה את השחקנים המוכרים קבוצת אוהדים אדומה, אשר לבושה בבגדי הפועל ושרה שירים, שכל אחד כאן בפורום מכיר מהמגרשים. הקהל חווה יחד עם המשתתפים את כאב חייהם הפרטי, וכן את עוצמת ההישג ההיסטורי שהביאה הפועל תל אביב למדינת ישראל. החצי הראשון של ההצגה מתמקד בנסיעה לכפריסין ובמשחק המופלא שבא אחריה. שמואל הספרי מגיע למימד לירי- פיוטי, שיגרום גם לאוהד הכי צהוב לבכות אחרי הגול המופלא בכפריסין ולשאוג יחד עם השחקנים "אלימלך הוא המלך של הפועל". בחצי השני מתפוגגת האופוריה הגדולה והנסיעה למילאנו מביאה בתוכה אבדון. גם לקבוצה ולאוהדיה, וגם לחיי הדמויות. המסע המופלא של הפועל באירופה מסתיים, וכך גם פרק בחייהן של הדמויות. הדבר הכי מעניין על הבמה הוא השילוב המקסים בין הומור נפלא לבין כאב ועצב גדול. יחסי אבות ובנים מגיעים במחזה לעוצמתם הטראגית והסימבוליקה בין מצב הפועל לבין חיי הדמויות- מבריקה וראויה לציון. אחת הביקורות על ההצגה אומרת: "יונתן צ'רצ'י, יואב הייט, דורית בר אור ודובל'ה נבון מצויינים... דובל'ה נבון נכנס לבמה וזה הרגע שמתחילים לדמוע. ופתאום כל ההצגה שלפניה בטרילוגיה "אשה, בעל, בית" נופלת למקום... פתאום אתה רואה את התוכנית הגדולה של הספרי ואת תחושתו האפוקליפטית". וזה נכון להפליא. הסוף של ההצגה מפתיע וטרגי במיוחד (ולא, אני לא אגלה לכם את הפאנץ'
) והופך את היוצרות על כל מה שראינו עד עתה.
לפני כשבועיים, לקחתי את עצמי ואת החבר לראות הצגה. כן, כן, קצת קולטורה, מה יש? גם כן עמחא נהייתי. כל היום במגרשי כדורגל.