מתי ולמה התחלנו לאהוד את הפועל ת"א?

[שחר .ו]

מי שמאחל הצלחה למכבי באירופה

הוא מבחינתי מכביסט, מצטער, לא מוצא מלים אחרות. אגב- זה רק אספקט אחד במכביסטיות הסמויה של יואב

 

[יואב ק.]

מי שמתקשה להבדיל בין הליגה לאירופה

שיבושם לו, בשבילי יש הבדל, וכל הצלחה של קבוצה ישראלית זה לטובה.

 

[סינתיה לנון]

ספר, ספר../images/Emo3.gif

 

[L i k o]

אחלה סקר!

1. זה מהבית. שני הסבים שלי היו ממה שקוראים היום "מעמד הפועלים". בשפת בני אדם זה "קרעו את התחת מצאת החמה עד צאת הנשמה" בלי יותר מדי אידאולוגיה של מוקיון משופם זה או אחר. אז זה היתה הבחירה הטבעית אצלנו במשפחה. 2. בטח אם הייתי צריך לבחור רגע מסוים, הייתי בוחר את השער של גילי על חיפה בליגה, או את השער של גילי מול מכבי בגביע, אבל אנחנו לא אוהדים של נצחונות, אלא של דרך - אז אין רגע כזה. 3. הזיקה מהבית. האהבה, או במילים אחרות המחלה - לא. הייתי צריך לנדנד לאבי חזק מאד כדי שיפסיק מעיסוקיו ויקח אותי לכדורגל. גם אני עם הגיל הופך להיות "אוהד על כורסה" לצערי. ובא בעיקר ל"משחקי עונה" לצערי. 4. אהבה ראשונה לא נגמרת לעולם. 5. אני מניח שהעובדה שלא הסתדרתי עם מסגרות בגיל ההתבגרות השפיעה בהחלט. הפועל היתה העוגן הבולט במחזור חיי כילד לאור השינויים הרבים שעברתי אז. ואם כבר נוסטלגיה, אז אולי בעלי זכרון טוב שבכם יעזרו לי להיזכר. המשחק הראשון שאבא שלי לקח אותי היה בבלומפילד מול מכבי חיפה אי-שם באמצע שנות ה-80. אני זוכר שהפסדנו 1:0. באיזו עונה זה היה? חנוכה שמח שיהיה לכולנו

 

[סינתיה לנון]

אולי זה המשחק,

שמוזכר בסוף ההודעה הזו.

 

[day222]

זה היה בשנת 70', עינב... ../images/Emo13.gif

 

[L i k o]

אז עוד לא הייתי בתכנון

 

[סינתיה לנון]

אני והפועל תל אביב

טוב, אז התשובה שלי היא די מורכבת. תתמודדו. אפשר לומר שבדומה לאהבה גדולה אחרת בחיים שלי (הביטלס) הפועל תמיד היו שם. הם תמיד היו שם במובן הזה, שרוב האנשים שמקיפים אותי ושאיתם גדלתי- הם אוהדי הפועל. ואני לא מתכוונת לבית. אמנם גדלתי בבית שנושם כדורגל (אבא היה בלם

), אבל הוא לא ממש אדום. אמא שלי עוד חיה בדור של סטלמך, וזוכרת לניר לוין והפועל פתח תקווה חסד נעורים. אבא שלי סולד ובז לכל מה שקשור בכדורגל ישראלי. אחותי הגדולה, הייתה בנעוריה מעריצה שרופה של מכבי נתניה (

). כך שקשה לומר, שאת האהבה להפועל קיבלתי בבית. יחד עם זאת, חברה שיתופית וסוציאליסטית כמו זו שאני חיה בה- חרטה על דגלה את סמל הפועל. חברים שלי, וההורים שלהם- כולם אוהדים את הפועל. ומכיוון שהם כולם חבר'ה מצויינים ("מטובי בנינו") ידעתי שאם יש קבוצה בארץ שהקהל שלה הולם אותי- זו הפועל תל אביב. לזה אני מתכוונת, כשאני אומרת "הם תמיד היו שם". אבל מה גרם לי, אישית, להדבק בחיידק האדום? בצעירותי בכלל העדפתי כדורסל, ועד היום אני חושבת שזה משחק מרתק. אבל הגנים של אבא שלי כנראה השתרשו אצלי עמוק, אז יצא שבסביבות השנה שעברה, תרגמתי את האהבה שלי הלכה למעשה- והתחלתי גם להגיע למגרשים. וזה כיף. אתה קם בבוקר לעבודה- וכולם שם מסביב אוהבים את הפועל. ביום ראשון בבוקר- כולם שמחים עד השמיים אם ניצחנו, או מבואסים לגמרי אם הפסדנו. ואתה מגלה שלא רק החבר'ה שלך אוהבים את הפועל, אלא גם השף אוהד את הקבוצה עוד מילדותו, והרוסי שמאבטח בכניסה- עלה לארץ לפני עשר שנים והתאהב גם הוא בקבוצה האדומה מבלומפילד. בקיצור- יצא לי טוב. ואני בסביבה שרוב רובה אוהדת את הפועל. (יש איזה סורר אחד שמעדיף דווקא את 'מכביכס', אבל הוא הוא סתם "ילד כאפות" שאף אחד לא ממש סופר.

) בחודש יולי חזרתי מחופשה בטורקיה, רק כדי לגלות שבן דוד שלי, חייל בן 19, עשה תאונת דרכים קשה והוא שוכב בבית חולים עם גזע מוח מרוסק. יום אחרי זה הוא מת. ומשהו בכולנו מת יחד איתו. והוא היה אוהד שרוף של הפועל תל אביב. אבל ממש. פעם אחת אמא שלו קנתה לו מצעים צהובים, אז הוא לקח אותם כמו שהם וזרק לה אותם בסלון. כך יצא, שלאור הנסיבות המצערות המשפחה החליטה לעשות מעשה. היא העבירה בין כולם בקשה, להגיע להלוויה לא עם חולצה שחורה, כמקובל, אלא עם חולצה אדומה. בנוסף- הם השיגו מאות צמידים אדומים, וחילקו אותם לכל מי שבא. כמובן שבהתחלה לא האמנתי שזה יצא לפועל. הלוויה של לפחות 1000 איש, וכולם יגיעו עם אדום?! אבל החלטתי שאני לפחות באה עם אדום, ולא משנה מה. ואני זוכרת את הרגע שפשפשתי בארון, והשתגעתי, כי בין הררי החולצות לא הצלחתי פתאום למצוא אחת אדומה. ואמרתי לחבר שלי בעיניים דומעות, שאני אוהדת הפועל היחידה בארץ, שאתה לא מוצא אצלה בארון חולצה אדומה. בסוף מצאתי. וכשהגעתי לבית הקברות, נאלמתי דום. כולם, אבל כולם, התייצבו להלוויה בחולצות אדומות. ואני מדברת איתכם על כמות עצומה של אנשים. זה היה מחזה מדהים. ומרגש. ומכאיב. הכל ביחד. נחיל אדום של אנשים זרם אל חלקת הקבר ובכה. וזהו. כשעופר הציע לי לנהל איתו את הפורום הזה, לא כל כך רציתי בהתחלה. לא היה לי ממש זמן לקחת תחת חסותי פורום נוסף, והרגשתי שלא אוכל לתרום הרבה בנושא. אבל אחרי כל מה שקרה, לא יודעת איך להסביר את זה בדיוק, הרגשתי שאני חייבת לו את זה. משהו ברצף המאורעות, גרם לי לעשות את זה. אז זוזו, רק תדע שאני מנהלת את הפורום הזה בגללך. אולי בזכותך. אבל בעיקר- בשבילך.

 

[ZululuZ]

גרמת לי דמעות בעינים

הכי משכנע שבעולם.

 

[על האש]

../images/Emo24.gif

אני הראשון שהיה מודע לסיפור הזה. ולמרות הכל אני שמח שהרווחנו אותך למרות שהיה עדיף להרוויח אותך,ושבן דודך,היה בין החיים היום.

לזכרו

.

 

[ה ש ד ה א ד ו ם]

יפה!

סיפור מעניין! מצטער על הבן-דוד...

 

[ה ש ד ה א ד ו ם]

כי

לא יודע. אולי כי דוד שלי וסבא שלי היו הולכים כל שבת למשחק עם סיר מלא בחמין שסבתא שלי הכינה להם, הם הסיר היה חוזר מלא הפועל הפסידה, אם הוא היה חוזר ריק הפועל ניצחה, ואם הוא בכלל לא היה חוזר אז הם היו במשחק חוץ וחטפו מכות |מכות|

 

[petertosh]

../images/Emo6.gif

 

[ה ש ד ה א ד ו ם]

לא נשבע לך אני רציני...

 

[danistar]

ווהווו ...

מתי ?? אני כבר לא זוכר , מאז שאני קטן . למה ?? כי האחים ונכנים אהדו את הפועל ( ואנחנו בכלל מנהריה במקור ) . אני חושב שזה לא רגע אחד , זה כל הזמן שעבר , בכל פעם מחדש אני מבין כמה אני אדום בנשמה . האהבה התחילה מהאחים בבית ( שמאוד התרחקו מאז מהכדורגל ) חוזקה בשכונה ( ההיא של הילדות מפעם ) ומחזיקה מעמד עד היום . אני זוכר את הדרבי הראשון ( ויחידי שלי ) בבלומפילד . אני בן איזה 10 ואחי שרק התחתן לוקח אותי לבלומפילד ( להזכירגם אני מנהריה במקור ) לדרבי . היתה שבת עם גשם שחב לע הזמן , אמצע שנות השבעים , בהפועל משחקים בז'ראנו בשער , אקהוייז בהגנה טורק בקישור וושייע הגדול בהתקפה . בצד של מכבי יש שמות כמו בני טבק , אבי כהן ( צעיר חדש בנוף הכדורגל ) . אך .. מה שאני זוכר שהגשם התחיל לרדת בדיוק עם שריקת הפתיחה של הדרבי , מה זה גשם . אני זוכר ששריר שפט בדרבי וכשהמשרוקית שלו שרקה להתחלה התחיל כזה מבול . זה היה המשחק השני במשחק המוקדם שיחקו שמשון וביתר ת"א . טוב המבול של הגשם ושל הקורות של הפועל ליווה אותי לאורך כל הדרבי , הפועל הפסידה 2:0 וחזרנו צפונה מאוכזבים . מאז לא יצא להגיע לדרבי בבלומפילד אבל כמובן שאני מלווה את כל הדרבים דרך התקשורת . אני גם זוכר היטב את שנות השמונים העליזות , את הפועל דורסת את הליגה ואותי טירון בבה"ד 4 הלוחמת בעונת 85-86 ביום המשחק הדרמתי בי הפועל ת"א למכבי חיפה בבלומפילד , מחזור אחרון , לחיפה מספיק תיקו ואני , אני עמוק בבוץ הטירונות מחפש איך לפחות להאזין . אני לא שכח בחיים איך התגנבתי לחדר המדריכים ושם דרך הדלת שהיתה פתוחה קמעה צפיתי ב 10 הדקות האחרונות של המשחק ואת גילי לנדאו מביא לנו אליפות.. אך איזה זיכרון . אני אסיים עם עוד משהו קטן . אני גר בחיפה מעל 10 שנים והסתבר לי שהיה לי שכן ( שכבר נפטר לפני כמה שנים ) שלאחר שגילה את האדמוניות שלי הזמין אותי אליו וסיפר לי כיצד שיחק במדי הפועל ת"א לפני קום המדינה . הוא סיפר לי על מסע שהם ערכו ברכבת לביירות וזה גרם לי לצמרמורות . לצערי אותו שכן הלך לעולמו לפני כמה שנים אבל השיחה והזיכרון לא ישכחו . אלו כמה מרגעי הפועל שלי .. כמובן יש עוד המון .

 

[L i k o]

אתה יודע מה הזכרת לי -

את משחק השרוכים הארור, שראיתי ב"חתירה" (נדמה לי ככה כותבים את זה), שלקחו אותי לשם מקורס מ"כים בביסל"ח לעשות שמירות בשבת. ימח שמו של טייב וכל חבורתו.

 

[danistar]

עוד חוויה מפוקפקת שבהחלט אני זוכר

אבל העדפתי לדבר על הדברים היפים . מישהו עוד זוכר את המשחק נגד בני יהודה בשכונה כשבדקה ה 88 התוצאה היא 2:0 לבני יהודה ובדקה ה 90 נגמר 2:2 משתי הגבהות קרן של סיני ושתי נגיחות של אלי כהן ?? הפועל לקחו אליפות באותה שנה ...

 

[L i k o]

אני זוכר גם כשהובלנו על הפועל פ"ת

2:0 בדקה 85, וגמרנו 2:2. "וזה לא היה מזמן"

 

[שחר .ו]

האמת? מאז שאני זוכר את עצמי

המשחק הראשון שלי היה בקופסא נגד מכבי נתניה, איי שם בסוף שנות ה70, זה כ"כ מושרש אצלי שאני לא יכול להצביע על נקודה שבה הפכתי להיות אוהד הפועל.אגב, סביר להניח שגם הבן שלי באותה צרה.

 

[AMITMUNK]

אני והפועל

נשמע כמו תחילה של איזה פואמה מוזרה.....חח אז סבא שלי ז"ל אהג הפועל והיו לו שני בנים(ובת) אחד, דוד שלי, אוהד הפועל והשני, האבא האהוב שלי, אוהד מכבי והסיפור ממשיך: לדוד שלי נולד בן אוהד מכבי ולאבא שלי נולדו שני בנים האחד מכביסט והשני אדום בנשמה(אני למי שלא הבין) אז אני לא יודע מתי בדיוק גיליתי שאני אוהד הפועל בנשמה(גיל 4 שנים ו237 ימים) אבל זה מימי שחר ילדותי(לפני תשע עשר שנים בערך....חח) אז זה סיפור האהבה שלי עם הפועל... שלא ייגמר לעולם!!!!