בנוגע לפרדי

[MichalEe]

בנוגע לפרדי

רציתי להוסיף את זה לדיון ש'לגמריפסימי' פתח לפני כמה זמן על תקופותיו השונות של פרדי, אבל לא ידעתי אם השרשור ההוא יקפוץ. אני מקווה שאני לא טוחנת את הנושא ושאתם לא הולכים לשנוא אותי

אבל למען האמת, הפורום צריך איזו "השכמה"

אתמול ראיתי בפעם הראשונה את הראיון (את כולו, עד עכשיו ראיתי חלק קטן ממנו) שבו פרדי מצהיר שהוא Musical Prostitute. צירפתי כאן את החלק השני של הראיון, שבו אני רוצה לדון. פרדי אומר בשלב מסוין שהוא מסתכל על העבר באיזשהו גיחוך, על התספורת ועל המראה (הלק והכל), אבל זה "משהו שהוא היה חייב לעבור" כדי להגיע לאן שהגיע. הוא אומר שאם היה מופיע ככה היום זה היה נראה מוזר. אני חושבת שאם היה מופיע ככה בשנות השמונים זה באמת היה מוזר, אבל הוא עשה מעבר (אטי אמנם, אבל עדיין) מהדמות הצעירה ההיא, ה"אידיאליסטית" והעדינה לסוג של "מאצ'ו" עם שפם. למען האמת - קרן, אני די מסכימה איתך, בימים האחרונים ראיתי קליפים מסוף שנות השבעים, וזו דווקא הייתה תקופה יפה, שהצליחה להכניס קצת מההתחלה, והם בכ"ז הצליחו יותר מאשר בהתחלה. איזשהו מתכון שאפשר להם להגיע לכולם. הרי הרבה אנשים מכירים את התקופה מ-A Night at the Opera והלאה. כל כך חבל שהוא "מתכחש" למי שהיה פעם. הוא הרי היה בחור צעיר שרצה לעשות מוזיקה, והתבסס מאוד על המוזיקה של סוף שנות השישים-תחילת שנות השבעים, ופתאום הוא מצהיר שזו הייתה תקופה שהוא "רק היה צריך לעבור כדי להגיע למקום בו הוא נמצא", וזאת יחד עם ההתמסחרות המ ט ו ר פ ת בשנות השמונים והמעבר למוזיקה ש"תמכור" (דבר שהוא מזכיר כל כך הרבה בראיון). חבל לי שהוא לא המשיך עם מראה סוף שנות השבעים, ועם גישת ה"אמצע". הרי הוא כתב שירים כל כך יפים, והיה לו דמיון (מאוד) מפותח, ופתאום הכל התפוצץ בפרצוף. היום שמעתי איזה שיר ברדיו, שנשמע כמו פתיח לאחד משירי שנות השמונים של קווין. זה הגיע לרמה שחשבתי לעצמי "אה, זה בטח עוד אחד מהשירים ההזויים של קווין או של פרדי" וצדקתי! זה היה Love Kills. (שמחתי שהשמיעו ברדיו שיר של פרדי, אבל מה קרה לו? איך הוא הגיע בכלל לשיר כזה? זה מה שהטריף לי את השכל). הסתכלתי על Breakthru, ונראה לי שזה היה אחד הדברים היותר "מרעננים" שקווין יכלו להוציא אחרי תקופה שכזו. לצערי, רק המוות הקרב של פרדי הביא לשינוי במגמה (אולי לא? מי יודע מה היה קורה...). מצד שני, מה שפרדי אומר על עצמו על שנות השבעים, זה מה שאני אומרת על שנות השמונים - ש"הוא היה חייב לעבור את זה". מקווה שהבנתם את הנקודה. בטח חלקכם לא יסכימו איתי, וחלק כן. כל התגובות יתקבלו בברכה

 

[khammel]

העלית כאן הרבה נושאים שונים

אני אתחיל ממה שהכי קרוב לי. ביום השנה למותו של פרדי, צפיתי בקליפ של Love Kills ונזכרתי כמה...צבעוני פרדי היה. אני מעולם לא חיבבתי את הצד הזה של פרדי. זה היה יותר מדי צעקני ומוחצן בשבילי, אבל פתאום כשצפיתי בזה חשבתי כמה הצבע הזה חסר לי היום. חסרה לקווין החיות הזאת והפסיכיות הזאת ו...למען האמת...הרבה מזה פרדי עשה מחוץ לקווין כי עם כל כמה שחברי הלהקה פרגנו לו (ע"ע It's a Hard Life ותחפושת הלובסטר), קווין עדיין היתה להקה עם אופי שמרני משהו. שימי לב שבראיון פרדי אומר שהתלבושות וכו' של פעם היו מטורפות אבל "עבדו" באותה תקופה והיום (שנות ה-80) לא מתאימות. כמי שגדלה בשנות ה-80, אני מאד מסכימה עם הקביעה הזאת. הלבוש של שנות ה-70 חזר לאופנה רק בשנות ה-90 המאוחרות, אולי אפילו אחרי. כמובן שזה מצחיק לשמוע ביקורת על התלבושות של שנות ה-70 בהתחשב באופנה הנוראית באמת של שנות ה-80... אני נוטה לחשוב שהמחלה של פרדי זירזה את החזרה של קווין למוזיקה מורכבת אבל שזה מהלך שהיה קורה להם באופן טבעי יחד עם גל הרטרו הכללי שפקד את עולם המוזיקה בהמשך. כמו שקרה להם עם הוט ספייס, הם פשוט הקדימו את זמנם.

 

[MichalEe]

היה לי כרגע

אחד מאותם רגעים של "רגע, על מי אנחנו מדברים? מי אלה קווין? מה? מי זה פרדי?". ככה זה כשנדפק לך השכל

אמממ... כתבת פה הרבה דברים נכונים. מצד אחד, פרדי היה "הרוח החיה" (אוי, זה נשמע רע עכשיו) של הלהקה, והוא הכניס לתוכה הרבה אקשן, מה שהוא ידע לעשות גם מחוצה לה. ההבדל בין השנים הוא גם ההבדל בין האקשן. קשה לי להגדיר את תשומת הלב שהוא תפס בהופעות המוקדמות, אבל בהופעות המאוחרות הוא פשוט היה בכל מקום על הבמה והוא נתן חתיכת שואו, בהחלט מעבר למצופה. העניין הוא שבתחילת הדרך ועד סוף שנות השבעים הוא נתן שואו אחר (גם מעבר למצופה), ולמרות שלא עשה eh-ro למיניהם, הקול שלו וההופעה שלו היו יותר בולטים, המיניות שלו יותר מוחצנת, הכל היה בלי מעצורים (נראה יותר אמיתי, לפחות בעיני). אני רואה את ה"אמיתיות" הזאת גם בקליפים המאוחרים יותר, כמו ב-Breakthru שהזכרתי כבר. לגבי הבגדים - לא נותר לי אלא להסכים

אם כבר דיברנו על הצבע שפרדי הכניס ללהקה (וכפי שאמרתי, אני מסכימה), האמת היא שגם האחרים עשו את שלהם - החיוכים הקטנים האלה שבריאן זורק מדי פעם עושים לי את היום. גם לרוג'ר לא חסרה "חיות" - אמנם הוא מאחורי התופים, אבל הוא היה מטורף וקשה לא לתת לו את תשומת הלב הראויה

לג'ון היו הקטעים שלו, בין אם זה מכנסיים קצרים או אפרו אימתני... אני חושבת שכולם היו משוגעים, השאלה היא עד כמה הם הראו את זה. נראה לי שב-I'm Going Slightly Mad (מוטב מאוחר מלעולם לא) כולם פשוט הלכו עד הסוף עם השגעון (אפשר גם להכנס למשמעות של השיר, אבל קשה לי להאמין שמישהו יישאר ער אחרי הסוגריים האלה...).

 

[MichalEe]

שכחתי לכתוב בהודעה המקורית

רציתי לשאול האם לפרדי היו ראיונות מהתקופה המוקדמת, מתחילת-אמצע שנות השבעים? משום מה לא הצלחתי למצוא. אני יודעת שהוא היה אדם פרטי ולא הרבה להתראיין, אבל אולי אני טועה וכל התדמית שלו בשנים אלו שבניתי לעצמי בכלל לא נכונה... אם יש לכם ציטוטים או אפילו קטעי וידאו, זה יהיה ממש טוב ובכלל, מה אתם חושבים? show yourselves