בשעה טובה../images/Emo58.gif
ומבורכת נפתרה התעלומה. האי הוא בעצם סוג של חברת השמה, וג'ייקוב אחראי משאבי אנוש. הוא סידר לריצ'ארד עבודה. האיש בשחור (סמוקי? אל דיאבלו? לוציפר?) מבואס על ג'ייקוב בגלל שהוא לא מיין אותו לעבודה של טועם יינות. הוא רוצה לחסל את הביזנס של ג'ייקוב בכדי לירוש אותו ולהשיג איזו משרה שהוא חפץ בה. פּוּנקט. סתם, לא. אבל בערך. הפרק היה מרגש ומזיז. השחקן שמגלם את ריצ'ארד מצוין. היה מבאס קמעה לראות אותו כנתין ספרדי אביון ומתרפס שבסך-הכל רוצה לפתח את חייו בעולם החדש. בכלל, זה היה נורא מעציב. חיים קשים היו לריקרדו. הוא צפה באישתו מתה פעמיים (בערך), עבדו עליו, כמעט שיפדו אותו, אבל בסוף הוא הסתדר עם ג'וב לא רע בדוברות. בפרק הוצגו שתי דמויות שאולי בדרך כזו או אחרת מייצגות את הקונפליקט הנצחי של "מדע" מול "אמונה". מצד אחד: הרופא המניאק. זה שמייצג את האבטיפוס של רופא צה"לי ממוצע, מהאלה שחיילים מגיעים אליהם חצי מתים עם קדחת הנילוס או משהו, והם רושמים איזה סירופ אקמולי קיד בגלל שהחום הוא 37.9 ולא 38 ומשחררים להמשך פעילות שוטפת. (אבל כשאיש קבע מגיע, הוא פשוט צריך להגיד כמה גימלים הוא רוצה). הגם שהרופא שהוצג שם, על אף היותו שמוק היסטרי (ובעל אחלה פאות לחיים אה-לה-מונגו ג'רי), צריך להוות מופת ודוגמא לכל רופא בישראל ובעולם. לעזאזל, 1867. ריקארדו-דספרדו שלא ראה סכין גילוח המון המון זמן, מגיח לאחוזתו המהוגנת, מרטיב את הרצפה ומכריז בגאון שאישתו יורקת דם. והיהודי הטוב לא מהסס לרגע: "יש לי את התרופה שתציל את אשתך!" הוא אומר לו, וניגש לארון, "בשביל המחיר הנכון". בי-מובי, כבר אמרנו? אבל לעזאזל, הרופא הזה גאון. מצד שני: אל מול הרופא הגאון והרשע, ניצב הכומר המשופם והמטריד. הפאדרה מבקר את ריקארדו, אסיר ציון, בכיף ובסטלבט בתאו הדי מדכא. הוא רוצה לגרום לו לחזור בתשובה, כנראה, אך מתבאס עד מאוד כשמגלה שריק המדליק בוחר דווקא לקרוא מהספר הקדוש בשפה האנגלית. באותם ימים, כאמור, הבריטים הקולוניאליסטים מנסים לא פעם ולא פעמיים להשתלט על האיים הקנריים. בסוף הוא מותיר אותו לגורלו, ואז מציע אותו לאחד בריטי (מפורטסמות', לפי הבלאק רוק). ריצ'ארד מקבל את הג'וב (אלמנט חברות ההשמה, כבר אמרנו?) אבל בתוך שבריר רגע יכול היה הפאדרה להשאיר את ריצ'ארד לחסדי התליינים. המסקנה היא, בתכל'ס, שגם הרופא (שמייצג את המדע) וגם הפאדרה (אמונה) - שניהם באופן שוויוני מעפנים. אך יש בהם תועלת, ובקיומם יש תכלית. על אף היותם אינטרסנטים מטורפים, חפים מרגש. עוד כמה נקודות: איך לעזאזל הבלאק-רוק הגיעה לגובה של הפסל המזורגג? ולמה כשהספייניארד ההוא ראה ת'פסל (שנראה מאוד מצרי) הוא ישר הגיע לשטן? לא יודע, קפיצה די מהירה למסקנות הייתי אומר. יכול להיות שהבלאק רוק עלתה על איזה מיני-צונאמי, לא יודע. אבל לא ברור בכלל איך לעזאזל הגיע כלי השיט לגובה מטורף שכזה. ריצ'ארד אמנם קיבל חיי נצח, אבל גם זכרון של פיל? אני מבין שקבירת התליון הייתה משמעותית, אבל לעזאזל, מאן, חלפו איזה פאקינג 140 שנה. איך אתה יודע *בדיוק* איפה לחפור? בגלל הספסל המוזר? נו, לא קונה את הפוילע-שטיקים האלה. והארלי יותר מדי שמן בשביל לרדוף אחריו בקצב הזה. פייק לוק נראה מבואס, נראה לי שהולך להיות שמח בפרקים שנותרו. סך-הכל אני מחנאי שמח. וכל הפיינשמייעקרים שמכריזים שזה היה פרק בינוני או אפילו גרוע, אתם עדיין תצפו גם בפרק הבא, ותתלהבו ותתרגשו.