Moby Grape
Moby Grape - Moby Grape Columbia - 1967 San Francisco Sound – 1994 (להמנע) Sandazed - 2007 (הורד מהמדפים)
רקע: Moby Grape נולדה ב 1966 כאשר מתיו כץ, המנהל של ג'פרסון אירפליין, עזב אותם אחרי אלבומם הראשון, ארז את המתופף שלהם ויצא להרפתקה חדשה. המתופף, סקיפ ספנס, רצה לחזור לנגן בכלי החזק שלו, הגיטרה וכעת חיפשש מתיו כץ מועמדים ללהקה שבמסגרתה יוכל מר ספנס להפגין את כישוריו האמיתיים. חובבי טריוויה שתוהים לגבי מקור שמה של הלהקה ישמחו לדעת כי זאת התשובה לשאלה "מה זה גדול וסגול וחי בים". ואכן כזאת היתה Moby Grape, דג מוזר במים הפסיכדלים של סן פרנסיסקו. גרייפ מנתה 5 חברים: סקיפ ספנס - גיטרה. בוב מוזלי - באס ג'רי מילר – גיטרה מובילה דון סטיבנסון – תופים פיטר לואיס – גיטרה
האלבום: Moby Grape יצא ב 1967. בניגוד בולט לשאר אלבומי הסצינה, זהו אלבום שכולו שירים שאורכם מקסימום ארבע דקות. גרייפ הקליטו שירי אסיד נטולי פירוטכניקה, ג'אמים ואפקטים שמנסים להיות פסקול להזיות סמים. אלה הם שירים שכוחם מותנה ביכולות הכתיבה של החברים ותו לא. התקליט מנווט באלגנטיות בין מגוון רחב של סגנונות, החל ברוק פסיכדלי מרוכז ואנרגטי
(Hey Grandma, Omaha, Indifference) דרך סאנשיין פופ
(Come in the Morning), קאנטרי
(Ain't No Use), סול ובלוז
(Changes, Mister Blues) ועד לבלדות שקטות
(8:05, Someday, Sitting by the Window). הסאונד הגרייפי מבוסס על נגינה של 3 גיטרות שנארגות לצליל מאוד אופייני ועל הרמוניות קוליות של כל החמישה. כל חברי הלהקה לקחו חלק שווה בכתיבה וכל אחד מהם בתורו שר גם קול מוביל וגם רקע. למרות שלגיטרה של מילר היה חלק מרכזי יותר באלבום, שתי הגיטרות האחרות לקחו גם הן חלק בהובלה מדי פעם כשהן מנגנות זו כנגד זו בקולאז' שהפך להיות מזוהה עם מובי גרייפ וזכה לכנוי “crosstalk” . דוגמה מובהקת לכך אפשר לשמוע באומהה של ספנס.
עטיפה: עם צאת האלבום עוררה העטיפה שערוריה קטנה עקב מצג אצבעו האמצעית של סטבנסון על הוושבורד (הגדילו את התמונה). בהוצאות הבאות בארה"ב הועלמה האצבע הסוררת, אם כי בבריטניה היא שוחזרה בכל הדרה המקורי.
היציאה לשוק: שיקולים שיווקיים מוטעים וחיכוכים קשים עם המנהל מתיו כץ, היו בעוכרי הלהקה והאלבום מייד עם צאתו. קולומביה שחררה מתוכו 5 סינגלים בבת אחת לרדיו ובכך גרמה לחשיפת יתר של האלבום. תחנות הרדיו מיאנו לנגן 5 שירים מאלבום אחד וכך רק אומהה של ספנס נכנס למצעד האמריקאי כשהוא מטפס למקום לא גבוה במיוחד. מובי גרייפ השתתפה בפסטיבל מונטריי, אלא שבגלל סכסוך כספי בין כץ למפיקי הסרט של הפסטיבל, נחתכה ההופעה שלה מהסרט, כשחומר הגלם המצולם נגנז ונותר בידי מתיו כץ. לכץ, שהיה דוגמה ומופת של הנהלה רעה ואגוצנטרית, היתה תרומה נכבדה לאי הצלחת האלבום ובהמשך לשורת משברים שהביאו בסופו של דבר לפירוק הלהקה. וכמו לא היה די בזה לחסל קידום של תקליט, שלושה מחברי הלהקה ניצבו בפני כתבי אישום בגין קיום יחסי מין עם קטינות. רק ברגע האחרון נחלצו בעור שיניהם ממשפט. מנקודה זו, שבה היחסים בין מובי גרייפ ומתיו כץ הפכו בלתי נסבלים ומכירת האלבום לא הלכה לשום מקום, החלה שארית הקריירה של הלהקה להתנהל במדרון חלקלק.
אחרית דבר: בתקופת האלבום השני
(WOW) ירד הקטר של סקיפ ספנס מהפסים עקב שימוש יתר ב LSD. הוא נשפט על ניסיון (כושל) לערוף את ראשו של המתופף סטיבנסון עם גרזן, אובחן כסובל מסכיזופרניה ונשלח לחצי שנה במוסד פסיכיאטרי. ביום השחרור הוא עלה על אופנועו כשהוא עדיין לבוש בפיג'מת המוסד ודהר לנאשוויל, שם הקליט את אלבום הסולו היחיד והמשובח שלו,
OAR. לאחר מכן נעצרה הקריירה המוזיקלית של סקיפי. הוא בילה את שארית חייו במוסדות ממשלתיים, כהומלס ובקראוונים עד מותו ב 1999. מתיו כץ שפוטר מניהול הלהקה הצליח לתפוס בעלות על השם מובי גרייפ ועל חלק נכבד מהזכויות לשירי האלבום. מאבקים משפטיים בין חברי ההרכב וכץ ממשיכים להתנהל עד היום. בוב מוזלי עזב ב 1969 לאחר הקלטת האלבום השלישי והתגייס למרינס. זמן קצר לאחר מכן שוחרר מהשרות על סעיף נפשי, לאחר שאובחן כסכיזופרן גם הוא. לימים, במהלך שנות התשעים הפך מוזלי להומלס, גר בקופסת קרטון תחת גשר בסן דייגו וסרב לראות נפש חיה למעט מספר מצומצם של מכרסמים וזוחלים מקורבים, אותם גידל בעצמו. שלושת החברים הנותרים הוציאו אלבום רביעי בסוף 1969 לפני שמובי גרייפ התפרקה. ב 1971 התאחדו כל החמישה לאלבום חמישי, שאחריו ספנס שוב עזב והלהקה התפרקה בשנית. לאורך שני העשורים הבאים הלהקה המשיכה להתחבר, להתפרק ולהקליט בצרופים ושמות שונים, בלי יכולת להשתמש בשמם, שהיה שייך לכץ. ב 2005 לאחר מאבק ממושך, הפסיד מתיו כץ את השם מובי גרייפ לטובת הלהקה. למותר לציין שתמלוגים על האלבום הראשון הם מעולם לא קיבלו.
Hey Grandma בוצע ע"י ה Move באלבומם הראשון. הרולינג סטון דירג את Moby Grape - Moby Grape במקום 121 ברשימת 500 האלבומים הגדולים של כל הזמנים ואת
Omaha של סקיפ ספנס בין 100 שירי הגיטרה הגדולים של כל הזמנים. הוצאות מחודשות: הזכויות על האלבום נותרו במשך שנים ארוכות בידי מתיו כץ, שסרב להוציא את האלבום על גבי דיסק. ב 1993 הוציאה סוני את
Vintage: The Very Best of Moby Grape. הקומפילציה כוללת את האלבום הראשון בשלמותו ומבחר שירים משאר האלבומים עד 1969. ב 1994 הוציאה San Francisco Sound , בבעלות מתיו כץ את האלבום לראשונה בדיסק. מומלץ להמנע מהוצאה זו בשל סאונד רע ועטיפה עלובה. Sandazed הוציאה ב 2007 את 5 האלבומים הראשונים של מובי גרייפ בגרסאות מרומסטרות ועם בונוסים, בדיסקים ווינילים. אולם לאחר חודש החברה נאלצה לאסוף בחזרה את 3 האלבומים הראשונים בעקבות צו מניעה שהוציא מתיו כץ, בטענה שהוא הבעלים של העטיפות. נכון להיום אין הוצאה מומלצת בשוק. מי שיכול להניח יד על עותק של Sandazed – אשריו וטוב לו.
Side one 1."Hey Grandma" (Jerry Miller, Don Stevenson) – 2:25 2."Mister Blues" (Bob Mosley) – 1:55 3."Fall on You" (Peter Lewis) – 1:50 4."8:05" (Miller, Stevenson) – 2:17 5."Come in the Morning" (Mosley) – 2:04 6."Omaha" (Skip Spence) – 2:19 7."Naked, If I Want To" (Miller) – 0:51 Side two 1."Someday" (Miller, Stevenson, Spence) – 2:30 2."Ain't No Use" (Miller, Stevenson) – 1:33 3."Sitting by the Window" (Lewis) – 2:38 4."Changes" (Miller, Stevenson) – 3:13 5."Lazy Me" (Mosley) – 1:39 6."Indifference" (Spence) – 4:09 Personnel Peter Lewis – rhythm guitar, vocals Bob Mosley – bass, vocals Jerry Miller – lead guitar, vocals Skip Spence – rhythm guitar, vocals Don Stevenson – drums, vocals