אמהות הפסיכדליה

Barmelai

New member
../images/Emo228.gifאמהות הפסיכדליה../images/Emo228.gif

הפעם תנסה הפינה להתמודד עם שאלות בוערות מאי פעם, כגון: - כמה סינגלים זה יותר מדי - עם איזה מנהל לא לחתום חוזה - איזו להקה התברכה בשלוש גיטרות מובילות ושני סכיזופרנים - מה זה גדול וסגול ושוחה בים
 

LadyG

New member
מיכה תבוא לפה

מישהו השתלט לך על הניק. אני חושבת שמדובר בכולירע או בקרובי משפחתה. יש לך עו"ד טוב?
 

Jflyaway

New member
אולי החליפו לו את הכדורים...

וההודעה שלו היא חלק מתסמין
 

Barmelai

New member
Moby Grape

Moby Grape - Moby Grape Columbia - 1967 San Francisco Sound – 1994 (להמנע) Sandazed - 2007 (הורד מהמדפים) רקע: Moby Grape נולדה ב 1966 כאשר מתיו כץ, המנהל של ג'פרסון אירפליין, עזב אותם אחרי אלבומם הראשון, ארז את המתופף שלהם ויצא להרפתקה חדשה. המתופף, סקיפ ספנס, רצה לחזור לנגן בכלי החזק שלו, הגיטרה וכעת חיפשש מתיו כץ מועמדים ללהקה שבמסגרתה יוכל מר ספנס להפגין את כישוריו האמיתיים. חובבי טריוויה שתוהים לגבי מקור שמה של הלהקה ישמחו לדעת כי זאת התשובה לשאלה "מה זה גדול וסגול וחי בים". ואכן כזאת היתה Moby Grape, דג מוזר במים הפסיכדלים של סן פרנסיסקו. גרייפ מנתה 5 חברים: סקיפ ספנס - גיטרה. בוב מוזלי - באס ג'רי מילר – גיטרה מובילה דון סטיבנסון – תופים פיטר לואיס – גיטרה האלבום: Moby Grape יצא ב 1967. בניגוד בולט לשאר אלבומי הסצינה, זהו אלבום שכולו שירים שאורכם מקסימום ארבע דקות. גרייפ הקליטו שירי אסיד נטולי פירוטכניקה, ג'אמים ואפקטים שמנסים להיות פסקול להזיות סמים. אלה הם שירים שכוחם מותנה ביכולות הכתיבה של החברים ותו לא. התקליט מנווט באלגנטיות בין מגוון רחב של סגנונות, החל ברוק פסיכדלי מרוכז ואנרגטי (Hey Grandma, Omaha, Indifference) דרך סאנשיין פופ (Come in the Morning), קאנטרי (Ain't No Use), סול ובלוז (Changes, Mister Blues) ועד לבלדות שקטות (8:05, Someday, Sitting by the Window). הסאונד הגרייפי מבוסס על נגינה של 3 גיטרות שנארגות לצליל מאוד אופייני ועל הרמוניות קוליות של כל החמישה. כל חברי הלהקה לקחו חלק שווה בכתיבה וכל אחד מהם בתורו שר גם קול מוביל וגם רקע. למרות שלגיטרה של מילר היה חלק מרכזי יותר באלבום, שתי הגיטרות האחרות לקחו גם הן חלק בהובלה מדי פעם כשהן מנגנות זו כנגד זו בקולאז' שהפך להיות מזוהה עם מובי גרייפ וזכה לכנוי “crosstalk” . דוגמה מובהקת לכך אפשר לשמוע באומהה של ספנס. עטיפה: עם צאת האלבום עוררה העטיפה שערוריה קטנה עקב מצג אצבעו האמצעית של סטבנסון על הוושבורד (הגדילו את התמונה). בהוצאות הבאות בארה"ב הועלמה האצבע הסוררת, אם כי בבריטניה היא שוחזרה בכל הדרה המקורי. היציאה לשוק: שיקולים שיווקיים מוטעים וחיכוכים קשים עם המנהל מתיו כץ, היו בעוכרי הלהקה והאלבום מייד עם צאתו. קולומביה שחררה מתוכו 5 סינגלים בבת אחת לרדיו ובכך גרמה לחשיפת יתר של האלבום. תחנות הרדיו מיאנו לנגן 5 שירים מאלבום אחד וכך רק אומהה של ספנס נכנס למצעד האמריקאי כשהוא מטפס למקום לא גבוה במיוחד. מובי גרייפ השתתפה בפסטיבל מונטריי, אלא שבגלל סכסוך כספי בין כץ למפיקי הסרט של הפסטיבל, נחתכה ההופעה שלה מהסרט, כשחומר הגלם המצולם נגנז ונותר בידי מתיו כץ. לכץ, שהיה דוגמה ומופת של הנהלה רעה ואגוצנטרית, היתה תרומה נכבדה לאי הצלחת האלבום ובהמשך לשורת משברים שהביאו בסופו של דבר לפירוק הלהקה. וכמו לא היה די בזה לחסל קידום של תקליט, שלושה מחברי הלהקה ניצבו בפני כתבי אישום בגין קיום יחסי מין עם קטינות. רק ברגע האחרון נחלצו בעור שיניהם ממשפט. מנקודה זו, שבה היחסים בין מובי גרייפ ומתיו כץ הפכו בלתי נסבלים ומכירת האלבום לא הלכה לשום מקום, החלה שארית הקריירה של הלהקה להתנהל במדרון חלקלק. אחרית דבר: בתקופת האלבום השני (WOW) ירד הקטר של סקיפ ספנס מהפסים עקב שימוש יתר ב LSD. הוא נשפט על ניסיון (כושל) לערוף את ראשו של המתופף סטיבנסון עם גרזן, אובחן כסובל מסכיזופרניה ונשלח לחצי שנה במוסד פסיכיאטרי. ביום השחרור הוא עלה על אופנועו כשהוא עדיין לבוש בפיג'מת המוסד ודהר לנאשוויל, שם הקליט את אלבום הסולו היחיד והמשובח שלו, OAR. לאחר מכן נעצרה הקריירה המוזיקלית של סקיפי. הוא בילה את שארית חייו במוסדות ממשלתיים, כהומלס ובקראוונים עד מותו ב 1999. מתיו כץ שפוטר מניהול הלהקה הצליח לתפוס בעלות על השם מובי גרייפ ועל חלק נכבד מהזכויות לשירי האלבום. מאבקים משפטיים בין חברי ההרכב וכץ ממשיכים להתנהל עד היום. בוב מוזלי עזב ב 1969 לאחר הקלטת האלבום השלישי והתגייס למרינס. זמן קצר לאחר מכן שוחרר מהשרות על סעיף נפשי, לאחר שאובחן כסכיזופרן גם הוא. לימים, במהלך שנות התשעים הפך מוזלי להומלס, גר בקופסת קרטון תחת גשר בסן דייגו וסרב לראות נפש חיה למעט מספר מצומצם של מכרסמים וזוחלים מקורבים, אותם גידל בעצמו. שלושת החברים הנותרים הוציאו אלבום רביעי בסוף 1969 לפני שמובי גרייפ התפרקה. ב 1971 התאחדו כל החמישה לאלבום חמישי, שאחריו ספנס שוב עזב והלהקה התפרקה בשנית. לאורך שני העשורים הבאים הלהקה המשיכה להתחבר, להתפרק ולהקליט בצרופים ושמות שונים, בלי יכולת להשתמש בשמם, שהיה שייך לכץ. ב 2005 לאחר מאבק ממושך, הפסיד מתיו כץ את השם מובי גרייפ לטובת הלהקה. למותר לציין שתמלוגים על האלבום הראשון הם מעולם לא קיבלו. Hey Grandma בוצע ע"י ה Move באלבומם הראשון. הרולינג סטון דירג את Moby Grape - Moby Grape במקום 121 ברשימת 500 האלבומים הגדולים של כל הזמנים ואת Omaha של סקיפ ספנס בין 100 שירי הגיטרה הגדולים של כל הזמנים. הוצאות מחודשות: הזכויות על האלבום נותרו במשך שנים ארוכות בידי מתיו כץ, שסרב להוציא את האלבום על גבי דיסק. ב 1993 הוציאה סוני את Vintage: The Very Best of Moby Grape. הקומפילציה כוללת את האלבום הראשון בשלמותו ומבחר שירים משאר האלבומים עד 1969. ב 1994 הוציאה San Francisco Sound , בבעלות מתיו כץ את האלבום לראשונה בדיסק. מומלץ להמנע מהוצאה זו בשל סאונד רע ועטיפה עלובה. Sandazed הוציאה ב 2007 את 5 האלבומים הראשונים של מובי גרייפ בגרסאות מרומסטרות ועם בונוסים, בדיסקים ווינילים. אולם לאחר חודש החברה נאלצה לאסוף בחזרה את 3 האלבומים הראשונים בעקבות צו מניעה שהוציא מתיו כץ, בטענה שהוא הבעלים של העטיפות. נכון להיום אין הוצאה מומלצת בשוק. מי שיכול להניח יד על עותק של Sandazed – אשריו וטוב לו.
Side one 1."Hey Grandma" (Jerry Miller, Don Stevenson) – 2:25 2."Mister Blues" (Bob Mosley) – 1:55 3."Fall on You" (Peter Lewis) – 1:50 4."8:05" (Miller, Stevenson) – 2:17 5."Come in the Morning" (Mosley) – 2:04 6."Omaha" (Skip Spence) – 2:19 7."Naked, If I Want To" (Miller) – 0:51 Side two 1."Someday" (Miller, Stevenson, Spence) – 2:30 2."Ain't No Use" (Miller, Stevenson) – 1:33 3."Sitting by the Window" (Lewis) – 2:38 4."Changes" (Miller, Stevenson) – 3:13 5."Lazy Me" (Mosley) – 1:39 6."Indifference" (Spence) – 4:09 Personnel Peter Lewis – rhythm guitar, vocals Bob Mosley – bass, vocals Jerry Miller – lead guitar, vocals Skip Spence – rhythm guitar, vocals Don Stevenson – drums, vocals​
 

LadyG

New member
אני אוהבת את האלבום הראשון

של מובי גרייפ. עירוב הסגנונות, שירים קצרים, שקולעים היטב. והאלבום הוא חלק מההיסטוריה הקצרה מדי והטראגית של סקיפ ספנס. להקה שהמזל לא האיר לה וחברת התקליטים שלה לא תרמה להצלחתה. חבל - כי מהסצינה הפסיכדלית של סן פרנסיסקו זה אחד האלבומים האהובים עלי. תודה רבה מיכה. בבקשה לשלוח אלי במייל את הכתוב במסמך וורד . ואני יודעת, שאני צריכה להעלות את השאר גם כן - אני עצלה מדי אבל יטופל בהקדם.
 

מורנא007

New member
אלבום נחמד

איך יתר האלבומים שלהם? האם יש להם עוד קטעים שדומים ל 8:05?
 

Jflyaway

New member
יש לי יחס טמביולנטי למוסיקה שלהם

כשאני מקשיב להם (וזה נכון לגבי כל האלבומים שלהם, ובעיקר WOW) יש לי לעיתים קרובות מדי תחושה של פיספוס. הם כל הזמן "כמעט" שם... כאילו יש הבטחה שלא ממש מתממשת - פער בין הפוטנציאל לבין התפוקה המוקלטת. בבסיס שלהם - כל כך טובים, ועם זאת - התוצאה הסופית לא מממשת את ההבטחה עד הסוף. זה אגב משהו שלא מעט חובבי WEST COAST ROCK מלבדי אמרו וכתבו בהזדמנויות שונות
 

Jflyaway

New member
ועם זאת...

דווקא האלבום הרביעי, זה שנקרא MOBY GRAPE 69, זה שהמבקרים לא השתינו לכיוון שלו... הדליק אותי, ואולי בגלל שהוא כולל את המאסטרפיס המדהים של ספנס... SEEING
 

LadyG

New member
מעניין...

האלבום הראשון שלשמו התכנסנו לא יוצר אצלי לפחות תחושת פספוס. WOW לטעמי הרבה פחות טוב מהראשון. ב- ST יש רמה אחידה , אוירה נהדרת ומשהו שם עובד מצויין לאוזן שלי. יכול להיות שאין לי מספיק מיילג' ואולי אני לא מזהה פספוסים אבל אני ממש אוהבת את האלבום הזה.
 

Jflyaway

New member
אני אסביר למה התכוונתי

לא אומר שהאלבום הזה הוא פיפוס, לא אומר שיש שירים מפוספסים. אני מדבר על ההפער היחסי בין הפוטנציאל לתפוקה... ע"פ שניים-שלושה השירים המדהימים שהם עשו, ואייכות ההופעות שלהם, וע"פ העוצמה של משתתפי ההרכב הזה - זה הרכב שהיה אמור להיות מסוגל להביא פצצה אמיתית, ומה שהוא הביא היה אלבום טוב ונחמד - זה פשוט לא המאסטרפיס שהייתי מצפה מחבורה כזו
 

LadyG

New member
יכול להיות...

אני לא יכולה לנתח פוטנציאל. שוב לטעמי ולאזני בלבד האלבום הוא לא רק טוב ונחמד - הוא מצויין. מאסטרפיס זו מילה, שאני משתדלת להשתמש בה במשורה כי היא באמת גדולה ואני לא רוצה לגרום להצפה. ואני דווקא שמחה לשמוע על פאלטת טעמים שיש בה גוונים אחרים ואינה זהה לשלי. הולכת לשמוע את האלבום.
 

modulo1000

New member
בואו נציץ באלבום

הקטע הפותח גרייטפול דד סטייל ...... לוזי בלוזי הקטע בהמשך הלינק דלעיל הוא הקטע השלישי של צד ב Sitting By The Window אחד הקטעים היותר פסיכדליים שלהם סטייל גפרסוני מחושש הקטעים הבאים הם Omaha פרי עטו של סקיפ ספנס עם הסטייל המיוחד שלו שמזכיר את הגפרסונים....מה לעשות הוא בא משם ממשיך ל 8-05 קטע בו ברומלי משהו עוד קטע ראוי לציון שבא מהקאנטרי רוק מובי גרייפ נשמעו באולפן כאילו הם מנגנים LIVE ... וזאת מאחר והם היו להקת גאמים אני דווקא מבין את יואל מאחר והם היו מאוד יומרניים מצד אחד ומצד שני גאמיים שעושים סקיצות הם היו SOUL גאז מצד אחד ופסיכדלים מן הצד השני בניגוד לגפרסונים אצלם הכל ישב כמו בטון המובי גריים נשמעו תמיד למרות איכויות הנגנים כלהקת גמים סטייל גפרסון אירפלן זה מקור הכח מצד אחד אך גם חולשה מן הצד השני ושלא תבינו לא נכון אני מאוד מאוד אוהב אותם
 
למעלה