טוב אז הקלף שלי הוא
קלף השטן.
 
על פניו משפט זה ניראה, נקרא ומשתמע כמשפט חיובי ותמים. זה הכל תלוי בתפיסת עולמו של הקורא. (וגם בתפישת ה"אני" שלו)
 
למה הכוונה?
 
הפתגם הזה נלקח מספר משלי פרק יט פסוק 21. אם נסתכל על הפסוק קודם לכן בפרק ניראה כי כתוב "שמע עצה וקבל מוסר, למען תחכם באחריותך" ואז אנחנו שואלים את עצמנו ממני נקבל את העצה הזאת שממנה נחכם באחריותנו, והתשובה מגיעה בפסוק שלאחר מכן "רבות מחשבות בלב איש" אבל עצת השם היא זאת שתקבע, היא הנכונה. כלומר לא משנה כמה מחשבות ורעיונות יש לאדם, כל עוד אלו לא באות בשווה לעצת השם, הן לא יהיו מוצלחות. אפשר לראות לזה חיזוק קטן בספר ישעיה נה פסוק 8 "לא מחשבותי מחשבותיכם" כלומר לפי הפסוק הזה המחשבה של האדם לא טהורה ונקייה כמו זו של האל (בהמשך הפרק מתואר גודל הפער בין המחשבות של האדם לאלו של האל). לא משנה כמה האדם חושב, מה שיקבע זה מה שהאל חושב ויקבע כי זה מה שנכון.
 
כשהדיון הזה עלה בפורום אחר, יצא לי לקרוא משהו מעניין באינטרנט, בקשר לפסוק זה (אין לי קישור זמין כרגע) זאת היתה דיעה שאומרת שכאשר אדם עסוק וטרוד במחשבות על חייו זה מביא למצב בו הוא מעמיס על הלב (4 חרבות?) והעצה של אלוהים היא בעצם קום! תעשה! תפעל! כלומר תתעסק פחות עם מחשבות הלב שמיגעות אותך כי אלוהים אומר שצריך לקום ולפעול שזה בעצם המרפא ליגון של הלב.
 
ומוסר ההשכל, לפעמים מאוד קל לקחת משפט שנשמע טוב, ולשכנע אנשים להאמין בו, מבלי לשים לב למילים או למכלול כולו. ההסתכלות על פסוקים מהתנ"ך לא יכולה להעשות על בסיס פסוק אחד או מילה אחת. קצת כמו בקלפים, הפרשנות לא יכולה להעשות על בסיס קלף אחד אלא מכלול הקלפים, אלו שנמצאים בפריסה ואלו שלא שם כרגע (מדוע הם לא שם?)