יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי - כח הרצון היהודי

barbur

New member
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי - כח הרצון היהודי

בס"ד

חשבתי לבאר בעה"י את הפסוק שנאמר פעמיים בחתימה לתפילת העמידה: "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ד' צוּרִי וְגֹאֲלִי" (תהלים יט, טו), ולומר שבפסוק הזה חבוי רעיון עמוק ואמירה פנימית שכל הברכות שתיקנו לנו אבותינו הקדושים ואנשי כנסת הגדולה זצוק"ל שהוצאתי מפי במהלך התפילה לא ישארו רק בגדר מילים שיוצאות מהפה אל החוץ, אלא שיהפכו לרצון האישי והעצמי שלי, וכך כל העקרונות העליונים שגלומים בכל אחת מהברכות האלה יושרשו עמוק בקרבי עד כדי כך שיהפכו לרצון הפנימי והפרטי שלי, שארצה בכך בכל מאודי ושתהיה לי כמיהה וערגה לאותה מציאות אלוקית מתוקנת שמתוארת באמצעות מילות התפילה האלה, היינו אמרי פי יהיו לרצון - יהפכו לרצון שלי ולמטרה אליה אני שואף וכוסף בעצמי.

תארו לעצמכם מה היה מתרחש אם המשיח היה מגיע ואיתו הגאולה וגם ביהמ"ק היה נבנה במציאות הנוכחית בה רוב היהודים אינם שומרים תורה ומצוות ואינם מחוברים בלבם לבורא עולם. כמה מהם היו עולים לרכבת הגאולה הזאת? כמה היו מצטרפים לקריאת המשיח: "מי ל-ד' אליי"? כמה היו קופצים על המציאה המופלאה כמוצאי שלל רב ומבינים שנפלה בחלקם זכות אדירה, כשאותו חלום לו יחלו כל אבות אבותינו במשך אלפי שנים והתפללו יומם ולילה כדי שיתגשם ביום מן הימים מתוך הבנת הערך העליון שבכך הפך למציאות אמיתית של ממש?

בל נשכח שלא פחות מ-80% מעם ישראל מצאו את מותם במכת החושך בדיוק מהסיבה הזאת, מאחר והעדיפו להישאר במצרים כעבדים במקום לצאת ממצרים ולהפוך לבני חורין. העונש החריף הזה הוא בהחלט יוצא מן הכלל כשבדר"כ ד' יתברך שהוא אל חנון ורחום מאריך אפו ונוקט בהנהגת החסד והרחמים ואעפ"כ במצב הזה חרג ממנהגו והפעיל את מידת הדין בצורה מידית וחד משמעית כלפי 4/5 מעם ישראל, כשלמעשה ניתן לראות כיצד גם כאן גלומים רחמיו של הקב"ה, שהרי אם אלה שרצו להיגאל חטאו לאחר שיצאו בין היתר בחטא העגל ובחטא המרגלים וזאת לאחר שזכו לגילויים אלוקיים שלא היו משאירים כל מקום לספק אף לגדולי הכופרים, תארו לכם כיצד היו חוטאים אותם אלה שלא רצו להיגאל מלכתחילה והיו מחיבים בעונשים חמורים לא רק את עצמם אלא את כלל ישראל, שהרי ידוע שהקב"ה אינו מעמיד אף אדם בנסיון שהוא אינו יכול לעמוד בו, וישנם פשעים כ"כ נוראיים שאם האנשים שעשו אותם היו נשאלים הם היו מעדיפים שהבורא ב"ה יקח חזרה את נשמתם שעה או יום לפני מעשה הפשע שבצעו.

ברור לכל אדם מאמין שה-ד' יתברך יצטער מאוד אם אף לאחר שיוריד לעולם את כל מתנות העל האלה יהיו יהודים שיבחרו להישאר מחוץ לתמונה וימשיכו להיות מנותקים כפי שהיו עד אז, שהרי הקב"ה רוצה שכמה שיותר יהודים יהיו מחוברים לתורה, למצוות ולאינסוף ב"ה ויזכו לחיי הנצח של העוה"ב, ולשם כך בין היתר ברא את העוה"ז והוריד אליו את נשמותיהם הקדושות.

אגוזים נותנים למי שיש שיניים, ומתנה חשובה ויקרת ערך לא מפקידים בידי אדם שיזלזל בה ולא יעשה בה כל שימוש ואולי אף יעבירה למישהו אחר מתוך חוסר הערכה. כמו כן אין אב שהיה מסכים להשיא לבתו היקרה בחור שלא מכיר בחשיבות הגבוהה של מוסד הנישואין או מכל סיבה אחרת שהיתה גורמת לו לחשוב שלא יעניק את היחס והכבוד הראויים לבתו, גם אם אותו אב רחוק מתורה ומצוות, מאחר וגם הוא יודע שרק מי שרוצה להתחתן הוא גם מוכן לכך ויכול לשמש כבעל למופת ואבא טוב לילדיו. זוהי נקודת הפתיחה ועל פחות מזה "אין מה לדבר". כולם מכירים אנשים שהתקבלו לעבודה בגלל שהמעסיק הבחין שיש להם ברק בעיניים, שהרי מהוה זה סימן לרצון העז שהיה להם לעבוד שם, והמעסיק הבין מיד שהמשמעות היא שעובד כזה לא יזלזל אלא יעריך את הזכות שנפלה בחלקו לעבוד בחברתו ויבצע את עבודתו במסירות. בהרבה תחרויות האדם שזכה הוא לא בהכרח האדם החזק או החכם יותר אלא דוקא זה שרצה בכך יותר מכולם. יש לא מעט זוגות שטובי הרופאים הצהירו באוזניהם שיגדלו להם שערות בכף היד לפני שהם יצליחו להביא ילדים ואעפ"כ בניגוד לטבע ולכל הסיכויים זיכה אותם בורא עולם בילדים, ללמדנו על כוחו הגדול של הרצון ועד כמה הוא פועל בשמים ויכול ליצור מציאות שהיא מעל הטבע ואף לשנות גזרות.

כך גם הקב"ה למעשה מחכה ליום בו יצמחו לנו "שיני בינה" שמסמלות הבנה והכרה עצמיים ופנימיים מצדנו בערכן האמיתי והעצום של המתנות האדירות האלה שמהוות את תכלית הבריאה.

כשם שקשה לדרוש מבחור רווק שיאהב את אשתו לפני שהכיר אותה ואת ילדיו לפני שנולדו ואף מתינוק שיאהב את הוריו, כך לא פחות קשה לדרוש מאדם לפתח רצון פנימי לביאת המשיח, להשתוקק לבוא הגאולה המיוחלת ולהתגעגע לביהמ"ק שלא זכינו להיות בו בגופנו ולכסוף לרגע בנייתו מחדש, במידה ואינו מודע לערכם העליון של אותם רצונות אלוקיים נשגבים וההשפעה האדירה שתהיה להם על המציאות של כל בני האדם והעולם כולו.

הרב ראובן פיירמן אמר בשיעורו, שאדם שחושב שבתפילתו הוא אמור לשכנע את הקב"ה כדי שיביא את העולם לתיקונו ע"י כל הדברים הנשגבים האלה הוא כעובד עבודה זרה. האם יעלה על הדעת שהקב"ה אינו רוצה בכל הדברים האלה? ודאי שהוא רוצה ואף יותר מכולם ביחד, אלא שהתפילה נועדה לבנות בתוכנו ולהעצים בקרבנו את כל הרצונות האלוקיים. עכ"ל. וחשבתי לומר שהרצון שהאדם בונה בקרבו, כחלק חשוב מעבודת ד' שלו, מהוה הוכחה חד משמעית לכך שהוא מוכן, מתאים וראוי למציאות אליה הוא כוסף, וכשהיא תגיע הוא לא יתרחק או יתנתק ממנה מפאת חוסר ידיעה והבנה של המשמעות והעומק הנצחיים שגלומים בה אלא יעריך אותה ויתחבר אליה, ומכאן מובנים דברי החכם באדם: "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה" (משלי כח, ט), שהרי ללא לימוד התורה הקדושה האדם לעולם לא יצליח להבין את הערך העליון, החשיבות העצומה והצורך ההכרחי בהופעת כל הרצונות של ד' יתברך בבריאה, ורק באמצעות לימוד התורה, הרצון להופעת המציאות הזאת יבנה גם בתוך תוכו באופן הדרגתי עד שיופיע בקרבו בצורה מלאה ומפוארת, כשבשלב מסוים הוא יביע מתוכו רצונות פנימיים אדירים לקיום אותם עקרונות עליונים לא פחות מאלה שמתפללים מעומק לבם יום ויום לבורא עולם שיזכה אותם בבנים, בריאות ופרנסה, ומכאן יוצא שככל שיהיו יותר יהודים שיפתחו בקרבם את הרצונות הנאצלים האלה הם יקרבו בכך את כל הבריאה אל תכליתה ויגרמו לחלום של אלפי שנים להפוך למציאות של ממש בעה"י.

יהי רצון שנזכה כולנו לקחת בכך חלק גדול ומשמעותי בעה"י.
 
למעלה