Clementine Kruczynsk
New member
ניתוח
ניסיתי לכתוב איך לנתח ולמה צריך להתייחס ואיך להתייחס וזה לא ממש עבד. אז אני פשוט מצרפת ניתוח שאני עשיתי במבע, נראה לי שלקרוא ניתוח זאת הדרך הכי טובה להבין. הניתוח שיש לי של הפתיח של אפוקליפסה עכשיו הוא היחידי שיש לי שבאמת מתייחס להכל - מיזנסצינה, עריכה, צילום וסאונד זה כמעט מילה במילה של העבודה שהגשתי באוניברסיטה, אז אנא אנשים השתמשו בזה כעזר בלבד. אפוקליפסה עכשיו תמונות הג'ונגל וההפצצות ביחד עם רעש ההליקופטרים אומרים לנו בפרוש שהסרט הולך להיות (לפחות בחלקו) סרט מלחמה. וצפייה במשך למעלה מ-7 דקות בדמות אחת בלבד, וגם שמיעת המחשבות שלה יוצרת הזדהות מיידית. ברור מעל לכל ספק שזה הגיבור שלנו ואיתו נעבור את המסע בסרט. סיקוונס הפתיחה מסכם לנו את הסרט, התחלה אמצע וסוף. מתחילים עם אדם מותש ועייף שהמחשבות שלו משגעות אותו, רואים אותו מתכונן לקרב, איך הטרוף לאט לאט משתלט עליו, הוא מנפץ את בבואתו שלו במראה ובסופו של דבר נופל על הרצפה ערום באפיסת כוחות אדם שבור ומיואש. הערום בא להראות לנו שהתהליך שנעבור בסרט יהיה להפשיט את האדם מכל התחפושות שלו, המחסומים שלו והמסכות שלו, עד שלא יישאר כלום מאשר האני הפנימי האמיתי שלו. דבר נוסף שניתן ללמוד מהערום הוא כי ווילארד עצמו נהפך לחיה, בהמה. אחד הדברים המבדילים אותנו מחיות הוא כי אנחנו לבושים ומודעים למעשנו, אנחנו יודעים לעצור את עצמנו ולא לפעול על פי דחף. חיות לא יודעות. וכך ווילארד מתנהג בסיקוונס הנוכחי, כחיה וגם בסוף הסרט בדרך שהוא רוצח את קורץ. לכן העריכה המקבילה עם שחיטת הבהמה בסופו של הסרט. הסרט כולו הוא מאבק בין שני עולמות: 2 צדדים במלחמה למשל, העולם המערבי מול האסיאתי. המלחמה כולה התחילה כמלחמת אזרחים – צפון מול דרום ובנוסף לכל יש לנו את המאבק הנפשי – השפיות מול הטירוף והשיגעון. כל הפתיח מדגיש לנו את ההתנגשות הזאת, מיזנסצינה וסאונד ביחד, כל אחד מהם עומד בפני עצמו אך הם משלימים אחד את השני בצורה נפלאה. לכן הדבר הראשון שניתן לשים לב אליו בסיקוונס הפתיחה, בעיקר מבחינת המיזנסצינה, הוא שאנו כלואים בין שתי עולמות. מצד אחד אנחנו נמצאים בחדר מלון, יש לנו מיטה, חלון, מאוורר ועוד. ובמקביל לכל החלל הזה יש לנו עולם נוסף, פראי. אנחנו רואים צמחיה פראית, כנראה ג'ונגל, הפצצות והרבה אש ועשן בצבעים שונים. יש לנו חלל אחד סגור וחלל אחד פתוח. שני העולמות האלה מתנגשים ביחד ובמרכז יש לנו אדם, קפטן ווילארד שמנסה למצוא את עצמו בין שני העולמות האלה. הסאונד מרחיב לנו את הנקודה הזאת, קיימים בסיקוונס הנוכחי 3 ערוצי סאונד שונים. המוזיקה המלווה את הקטע (שיר של להקת "הדלתות" האמריקאית הנקרא "הסוף"), רעש של הליקופטרים וה-VOICE OVER של ווילארד. המעניין הוא ששניים מהצלילים הללו (השיר וה-VO) הם לא דיאגטים, הם לא לקוחים מהעולם הפיזי בו אנו נמצאים והשלישי (רעש ההליקופטרים) כביכול נע בין היותו דיאגטי ללא-דיאגטי, מפני שהתמונות נעות בין היותן בג'ונגל לבין היותן בחדר המלון. נקודה נוספת היא כי כל אחד מהצלילים לקוח מעולם אחר, מהעולמות שמתנגשים בסרט. הדלתות מסמלים לנו את האמריקאיות, המערביות, את הבית (כמו החדר במלון), ההליקופטרים מסמלים את העולם שאנו נמצאים בו עכשיו, את המלחמה וההרס (כמו תמונות ההפצצות), ובין שניהם יש לנו את קולו של ווילארד המנסה למצוא שקט נפשי בין כל הכאוס. רעש ההליקופטרים בעצמו מלמד אותנו על המאבק בין שני העולמות בסרט, עולם בדיוני ועולם מציאותי, רגע אחד אנחנו עם ווילארד בג'ונגל ,עם האש וההפצצות וההליקופטרים ורגע אחר אנחנו איתו בחדר המלון אך הרעש ממשיך להדהד באוזנינו. בזמן שאנו שומעים את קולו של ווילארד שאר הצלילים משתתקים, לא שומעים את המוזיקה וגם לא את ההליקופטרים. יתכן ואולי הצלילים כולם נובעים מראשו של ווילארד. ברגע שהוא הצליח לשמוע את קולו שלו ולהשמיע אותו לנו, שאר הקולות נפסקים. כך כשהוא מפסיק "לדבר" שאר הצלילים חוזרים. בנקודה זו מרחיבה לנו המיזנסצינה. מאוורר התקרה התלוי בחדרו של ווילארד מזכיר את מנוע ההליקופטרים ששומעים ברקע, המאוורר משמש לווילארד מעין טריגר לסאונד ההליקופטרים ולכן אנו שומעים אותם, בגלל שהוא שומע אותם. דבר נוסף הנובע מנקודה זו הוא כי יתכן וכל מה שאנו רואים מחוץ לחדר מתרחש כולו במוחו של ווילארד, אנחנו לא מקבלים צילומים של חדר בזמן מסוים וצילומים של המלחמה באותו זמן, אלא אנו מקבלים את צילומי המלחמה כמו שווילארד רואה אותם, כמו שהם מופיעים בראשו כשהוא נזכר בהם. וזאת דוגמא נפלאה כיצד שתי צורות מבע קולנועי שונות מרחיבות אחת על השנייה, המאוורר בתקרה מזכיר לווילארד את ההליקופטרים, לפי כך אנו מבינים שהסאונד נמצא בראשו ובגלל זה אנו מבינים שכנראה גם התמונות מגיעות מראשו. דבר נוסף הניתן ללמוד מכך שגם הסאונד וגם התמונות השונות שאנו רואים לקוחים מתוך ראשו של הגיבור, הוא שהסרט שאנו עומדים לצפות בו הולך להיות מעל הכול מסע נפשי לתוך ראשה ומוחה של דמות. וכנראה בגלל זה יש לנו את סיקוונס הפתיחה הארוך כל כך, כדי להכניס אותנו לא לתוך העלילה, לא לתוך הסיפור אלא לתוך ראשו של הגיבור ולהסביר לנו מה עובר עליו ומה יעבור עליו בהמשך.
ניסיתי לכתוב איך לנתח ולמה צריך להתייחס ואיך להתייחס וזה לא ממש עבד. אז אני פשוט מצרפת ניתוח שאני עשיתי במבע, נראה לי שלקרוא ניתוח זאת הדרך הכי טובה להבין. הניתוח שיש לי של הפתיח של אפוקליפסה עכשיו הוא היחידי שיש לי שבאמת מתייחס להכל - מיזנסצינה, עריכה, צילום וסאונד זה כמעט מילה במילה של העבודה שהגשתי באוניברסיטה, אז אנא אנשים השתמשו בזה כעזר בלבד. אפוקליפסה עכשיו תמונות הג'ונגל וההפצצות ביחד עם רעש ההליקופטרים אומרים לנו בפרוש שהסרט הולך להיות (לפחות בחלקו) סרט מלחמה. וצפייה במשך למעלה מ-7 דקות בדמות אחת בלבד, וגם שמיעת המחשבות שלה יוצרת הזדהות מיידית. ברור מעל לכל ספק שזה הגיבור שלנו ואיתו נעבור את המסע בסרט. סיקוונס הפתיחה מסכם לנו את הסרט, התחלה אמצע וסוף. מתחילים עם אדם מותש ועייף שהמחשבות שלו משגעות אותו, רואים אותו מתכונן לקרב, איך הטרוף לאט לאט משתלט עליו, הוא מנפץ את בבואתו שלו במראה ובסופו של דבר נופל על הרצפה ערום באפיסת כוחות אדם שבור ומיואש. הערום בא להראות לנו שהתהליך שנעבור בסרט יהיה להפשיט את האדם מכל התחפושות שלו, המחסומים שלו והמסכות שלו, עד שלא יישאר כלום מאשר האני הפנימי האמיתי שלו. דבר נוסף שניתן ללמוד מהערום הוא כי ווילארד עצמו נהפך לחיה, בהמה. אחד הדברים המבדילים אותנו מחיות הוא כי אנחנו לבושים ומודעים למעשנו, אנחנו יודעים לעצור את עצמנו ולא לפעול על פי דחף. חיות לא יודעות. וכך ווילארד מתנהג בסיקוונס הנוכחי, כחיה וגם בסוף הסרט בדרך שהוא רוצח את קורץ. לכן העריכה המקבילה עם שחיטת הבהמה בסופו של הסרט. הסרט כולו הוא מאבק בין שני עולמות: 2 צדדים במלחמה למשל, העולם המערבי מול האסיאתי. המלחמה כולה התחילה כמלחמת אזרחים – צפון מול דרום ובנוסף לכל יש לנו את המאבק הנפשי – השפיות מול הטירוף והשיגעון. כל הפתיח מדגיש לנו את ההתנגשות הזאת, מיזנסצינה וסאונד ביחד, כל אחד מהם עומד בפני עצמו אך הם משלימים אחד את השני בצורה נפלאה. לכן הדבר הראשון שניתן לשים לב אליו בסיקוונס הפתיחה, בעיקר מבחינת המיזנסצינה, הוא שאנו כלואים בין שתי עולמות. מצד אחד אנחנו נמצאים בחדר מלון, יש לנו מיטה, חלון, מאוורר ועוד. ובמקביל לכל החלל הזה יש לנו עולם נוסף, פראי. אנחנו רואים צמחיה פראית, כנראה ג'ונגל, הפצצות והרבה אש ועשן בצבעים שונים. יש לנו חלל אחד סגור וחלל אחד פתוח. שני העולמות האלה מתנגשים ביחד ובמרכז יש לנו אדם, קפטן ווילארד שמנסה למצוא את עצמו בין שני העולמות האלה. הסאונד מרחיב לנו את הנקודה הזאת, קיימים בסיקוונס הנוכחי 3 ערוצי סאונד שונים. המוזיקה המלווה את הקטע (שיר של להקת "הדלתות" האמריקאית הנקרא "הסוף"), רעש של הליקופטרים וה-VOICE OVER של ווילארד. המעניין הוא ששניים מהצלילים הללו (השיר וה-VO) הם לא דיאגטים, הם לא לקוחים מהעולם הפיזי בו אנו נמצאים והשלישי (רעש ההליקופטרים) כביכול נע בין היותו דיאגטי ללא-דיאגטי, מפני שהתמונות נעות בין היותן בג'ונגל לבין היותן בחדר המלון. נקודה נוספת היא כי כל אחד מהצלילים לקוח מעולם אחר, מהעולמות שמתנגשים בסרט. הדלתות מסמלים לנו את האמריקאיות, המערביות, את הבית (כמו החדר במלון), ההליקופטרים מסמלים את העולם שאנו נמצאים בו עכשיו, את המלחמה וההרס (כמו תמונות ההפצצות), ובין שניהם יש לנו את קולו של ווילארד המנסה למצוא שקט נפשי בין כל הכאוס. רעש ההליקופטרים בעצמו מלמד אותנו על המאבק בין שני העולמות בסרט, עולם בדיוני ועולם מציאותי, רגע אחד אנחנו עם ווילארד בג'ונגל ,עם האש וההפצצות וההליקופטרים ורגע אחר אנחנו איתו בחדר המלון אך הרעש ממשיך להדהד באוזנינו. בזמן שאנו שומעים את קולו של ווילארד שאר הצלילים משתתקים, לא שומעים את המוזיקה וגם לא את ההליקופטרים. יתכן ואולי הצלילים כולם נובעים מראשו של ווילארד. ברגע שהוא הצליח לשמוע את קולו שלו ולהשמיע אותו לנו, שאר הקולות נפסקים. כך כשהוא מפסיק "לדבר" שאר הצלילים חוזרים. בנקודה זו מרחיבה לנו המיזנסצינה. מאוורר התקרה התלוי בחדרו של ווילארד מזכיר את מנוע ההליקופטרים ששומעים ברקע, המאוורר משמש לווילארד מעין טריגר לסאונד ההליקופטרים ולכן אנו שומעים אותם, בגלל שהוא שומע אותם. דבר נוסף הנובע מנקודה זו הוא כי יתכן וכל מה שאנו רואים מחוץ לחדר מתרחש כולו במוחו של ווילארד, אנחנו לא מקבלים צילומים של חדר בזמן מסוים וצילומים של המלחמה באותו זמן, אלא אנו מקבלים את צילומי המלחמה כמו שווילארד רואה אותם, כמו שהם מופיעים בראשו כשהוא נזכר בהם. וזאת דוגמא נפלאה כיצד שתי צורות מבע קולנועי שונות מרחיבות אחת על השנייה, המאוורר בתקרה מזכיר לווילארד את ההליקופטרים, לפי כך אנו מבינים שהסאונד נמצא בראשו ובגלל זה אנו מבינים שכנראה גם התמונות מגיעות מראשו. דבר נוסף הניתן ללמוד מכך שגם הסאונד וגם התמונות השונות שאנו רואים לקוחים מתוך ראשו של הגיבור, הוא שהסרט שאנו עומדים לצפות בו הולך להיות מעל הכול מסע נפשי לתוך ראשה ומוחה של דמות. וכנראה בגלל זה יש לנו את סיקוונס הפתיחה הארוך כל כך, כדי להכניס אותנו לא לתוך העלילה, לא לתוך הסיפור אלא לתוך ראשו של הגיבור ולהסביר לנו מה עובר עליו ומה יעבור עליו בהמשך.
