מתלבט אם יש טעם...

רון2015

New member
מתלבט אם יש טעם...

היי... אני רון, בן 30 וקצת, דתי, עמוק עמוק בארון.
אני מתלבט ביני לבין עצמי אם יש טעם לטרוח ולהכיר מישהו.
מצד אחד יש את הבדידות שדוחפת אותי לרצות בזה, כמו גם הצורך בשינוי השיגרה הדי קבועה של איש רווק בוגר.
מהצד השני יש את העצלות ונסיון העבר:
העצלות אומרת למה לטרוח, הרי ממילא גם אם תכיר את הבן אדם הכי מושלם עבורך, אתה לא במצב שאתה יכול ו/או תוכל להכיר אותו למשפחה שלך ולחברים שלך (גם הסטטיסטיקה לרעתי, הרי איפה אמצא הומו דתי *אמיתי* שיהיה מוכן לנהל זוגיות בצורה כזו).
מהצד השני יש את נסיון העבר: אנשים שהכרתי דרך האינטרנט שהקשר בין איך שהם הציגו את עצמם לאיך שהם במציאות מקרי לחלוטין (כמו למשל מישהו שאמר שהוא דתי, ואז כשנפגשים מסתבר שכשרות, שמירת שבת ובית כנסת לא מדברים אליו כי הוא מאמין ש"אלוהים קיים בתוך הלב"...)
 

גנימדס

New member
תמיד יש טעם

את העצלות אפשר להביא לכל סגנון אפשרי.
למה לטרוח ולעבוד אם אפשר לגור בבית ההורים לנצח ולחיות על חשבונם?
למה ללכת להתאמן אם ממילא כולנו נגיע לגיל חמישים?
למה להתקלח אם ממילא נסריח גם מחר?

הקול שאתה מכנה עצלות מופיע בספרון קטן בשם "המדריך למלחמה בשדונים" בשם שדון. זה הקול הפנימי שתפקידו להרוס לך.

נכון, יש תסריטים לא טובים אבל יש גם תסריטים אחרים, אינך יודע מה עומד לקרות ואם תתן לקול הפנימי ("שדון") להרוס לך את החיים, לא תהיה לך תקווה לשום דבר.
ואי אפשר לחיות ללא תקווה.
 

רון2015

New member
תודה

אני יודע שאתה צודק, אני מניח שהייאוש הביא אותי למצב הזה.
אולי עכשיו עם בוא האביב התקופה הזו תעבור ומשהו חדש יתחיל.
 
רון היקר

שלום רון,
&nbsp
הרצון בקבלה, בחום ובאהבה דוחף אותך לחפש הומואים אחרים ובייחוד דתיים. נסיון העבר גורם לך לחשוש מאכזבות. אני לא מאמין שאתה סובל מ"עצלות". אתה מפחד להתאכזב, להתייאש; אתה עוד לא ממש מאמין שתוכל למצוא מישהו עם זהות מגובשת גם דתית וגם הומואית, ושהוא גם ירצה אותך עם הזהות שלך, הארון והקושי שאתה חווה; אתה עוד לא מאמין שתוכל לשלב בין הזהויות, בין התשוקה לאהוב ולהיות נאהב ובין המשפחה, הדת והקהילה. מצד שני, זה שאתה חושב על זה, כותב על זה פה, ומחפש אוזן ועצה – כל זה מראה לי שאיפאשהו בפנים אתה כן מאמין ; משהו בך יודע שתוכל למצוא את מה שאתה חפץ. יש בך תקווה.
&nbsp
אני לא יודע כמה אתה מכיר את העולם של הומואים בכלל, והומואים דתיים בפרט. זאת סצנה שהולכת ומתפתחת, של אנשים שלא מוכנים לוותר – לא על אהבה, לא על אמונה, לא על קהילה ולא על האושר שלהם. אם אתה עוד מתלבט על האם להכיר, ואיך להכיר, ובכל מקרה, אני ממליץ לך ללכת למפגשים. גם אם לא תחפש היכרות , תוכל לקבל תמונה טובה יותר של מה הולך בחוץ . מנסיוני זו גם חוויה מאוד מעצימה, שתתן לך כוחות. אולי עם הזמן זה יעזור לך לבדוק אפשרויות של יציאה מהארון.
&nbsp
ארגון הו"ד בראשות הרב רון יוסף (עוד רון  ), הומו מוצהר ורב קהילה, גם נותן ייעוץ וגם מקיים מפגשים חברתיים ושבתות. כך גם ארגון חברותא. הו"ד נוקט בקו אדוק יותר, בודק סוגיות הלכתיות ומתנגד למצעדים. חברותא צועד במצעדים ומאגד גם דתלשים ודתיים שאינם שומרים על כל המצוות. בהקשר הזה, אם אתה הולך להפגש עם אנשים, קח בחשבון שאולי הזהות הדתית שלהם לא בדיוק זהה לשלך. אולי לא תכנס איתם לזוגיות, ובכל זאת אני מציע שתתייחס אליהם בכבוד ואולי אפילו תמצא בהם ידידים טובים  . את הו"ד ניתן להשיג במייל [email protected] ומספרו של הרב רון הוא 050-9098699. את חברותא אפשר למצוא בכתובת havruta.org.il, במייל [email protected] או דרך רכז חברותא דניאל, 054-6305101. אתה מוזמן גם להתקשר אלינו כדי לחשוב, לשתף ולהתייעץ. אנחנו פועלים בטלפון בימים א-ה בשעות 19:30-22:30 במספר 03-6205591.
&nbsp
זה יהיה אולי לא קל, או יקח זמן, אבל אני מאמין שתוכל למצוא את מה שלבך חפץ, והרי בסופו של דבר, מי שמאמין לא מפחד, לא? 
&nbsp
עמיר
"יש עם מי לדבר"
קו הקשב והמידע של הקהילה הגאה
&nbsp
 

רון2015

New member
היי עמיר

תודה על התגובה.
אני לא מפחד להתייאש, ההרגשה היא כבר של יאוש.
אל תבין אותי לא נכון, זה לא שהחיים שלי רעים חלילה, יש לי הרבה על מה להודות, אבל התחום הזוגי מעיק, במיוחד עם משפחה שנושאת אליך עיניים ומצפה להכיר כבר את הכלה המיועדת.
כתבתי פה כדי לפרוק את מה שהצטבר הרבה זמן. סך הכל אין לי אנשים איתם אני יכול לחלוק את זה.
אני לא בקשר עם אלו שהכרתי בעבר.
שמעתי על הו"ד אבל לא טרחתי לבדוק את זה, אני חושש מאוד ממפגשים (זה קצת מצחיק אותי שבגילי אני חושש מזה).
תודה על הכל.
 
יש טעם וזהו טעם החיים

הנפש שלנו לא רוצה להיות בבדידות. הכרתי חברים שניסו לא מעט ובסוף מצאו והם מאושרים. חבל לוותר מראש על האושר הזוגי החשוב כל כך. אל תגיע למצב שבו עוד הרבה שנים תצטער שלא ניסית.
 

רון2015

New member
אני רוצה לנסות,

אבל אני מרגיש שעכשיו אני מחביא סוד גדול (הנטיה המינית) וקשה לי להתמודד עם עצם הסתרתו.
ברגע שאתחיל לצאת, להכיר, להתחבר, אז יהיו עוד הרבה סודות שצריך להסתיר.
זה יהיה כמו לנהל חיים כפולים עם כל הסיכונים הכרוכים בכך.
 
בהנחה שאינך חי עם ההורים

אני לא רואה כזה קושי בסיפור. אתה חי את חייך ואף אחד לא צריך לדעת מה אתה עושה בכל רגע נתון. אם אתה רווק מזדקן בחברה הדתית זה מה שמזמין שאלות והצקות ולא פגישה שלך עם בחור כזה או אחר בארבע עיניים.
 

רון2015

New member
גר עם שותף

והוא לא נכנס לי לחיים, אולי זה יותר מחסום פסיכולוגי
 

פורטי40

New member
יש טעם כל עוד אתה חי

היאוש הוא אוייב מסוכן יותר מהומופוביה.
אתה חסר סבלנות. גם קוצר רוח הוא אוייב.
אם תכיר את הבן אדם המושלם ביותר, תהיה מאושר איתו בבית, ובהדרגה יכירו אותו גם חברים ומשפחה. בהתחלה תציג אותו כידיד, אבל אחרי כמה שנים, לא יהיה ספק בליבו של אף אחד שאתם יותר מידידים. ההדרגתיות תשחק תפקיד חשוב.
רוב האנשים לא משקרים באינטרנט. ישנם כאלה שכן, אבל הם מיעוט. נכון שהנישה שלך צרה מאד (נטיה מינית, דתיות, גיל, מראה וכו') אבל בסופו של דבר תמצא מישהו שכן עונה לרוב הקריטריונים שלך. ברור שלא תמצא מישהו שעונה לכל הקריטריונים.
אז, קדימה, לעבודה !
 

Acoustic 3

New member
באמת אין טעם

אתה יודע במה אין טעם?
אין טעם לחפש מישהו שהוא כמוך ב100%.

נכון, טיפה בעייתי להכיר מישהו שהולך לבית כנסת ושומר כשרות ושבת. אבל, למה אתה מחפש אחר הדברים האלה?
סביר שהנושא הבעייתי לך יותר מכל הוא החדירה שאסורה על פי התנ"ך - ואולי על זה אתה צריך לתת את הדגש כי הנושא המיני מכתיב חלק גדול מהתנהלות הזוגיות.

אבל לחפש גבר ששומר כשרות? זה באמת קריטריון?
לא עדיף לחפש גבר שיש בו את היכולת לכבד את היותך שומר שבת וכשרות? למה הוא צריך לנהוג כמוך כדי לחיות לצדך?
הבנה ותקשורת הרבה יותר חשובות מהעובדה ששניכם שומרים שבת או איך כל אחד מכם מגדיר את האלוהים שלו.
 

רון2015

New member
לא הבנת אותי

זה לא איכפת לי אם אדם אוכל לובסטר או שרימפס,
אני הבאתי כדוגמה אנשים שמציגים עצמם כדתיים, אך בפועל אינם עונים על הדברים המינימלים שהיית מצפה מאדם דתי
 

Acoustic 3

New member
אני מבין את זה לגמרי

הכרתי בחור נחמד שהיה חובש כיפה ושומר כשרות ולא מבצע חדירה עם גבר.
מצד שני, ניהל אורח חיים הומוסקסואלי לחלוטין. ועדיין קרא לעצמו דתי.
עבורו - כך הוא בחר להביע את יהדותו.
יש לי בן דוד ששומר שבת, חגים, כשרות, מניח תפילין ומתפלל כל יום, אך מסרב לכיפה על הראש וציצית. עבורו, היהדות שלו היא פנימית ואין צורך לתת לה ייצוג חיצוני.

מי אנחנו שנחלוק על זה?
מי אנחנו שנגיד לכל אדם מהי מידת יהדותו והאופן בו הוא חי אותה?
אז אם מישהו בוחר לקרוא לעצמו דתי ושהאלוהים שלו הוא בליבו וער למחשבותיו הטובות.. אז אוקיי. אבסורד ככל שזה נשמע לי (מסיבות שאפרט מיד), זוהי האמונה שלו.

גם לי יש ציפיה מסויימת מאדם דתי כי אני גדלתי על בסיס היהדות הקונסרבטיבית ולא הרפורמית.
גם לי מוזר הייחס של אנשים לדת ולאופן הליברלי שבו הם תופסים אותה. כשאדם בוחר לקרוא לעצמו דתי והוא מנהל אורח חיים הנוגד לחלוטין את היהדות הקונסרבטיבית - אני ממש בז לזה, ובאופן מאוד לא רצוני. אני מיד מזכיר לעצמי שמדובר באמונה ושאין לי זכות לשפוט אבל אני לא מסוגל שלא לראות בזה משהו טיפשי ושימוש מוטעה במונח "דתי|.
אבל בשורה התחתונה, יש אנשים שקוראים לעצמם דתיים, ולכל אחד יש את סיבותיו הרוחניות באשר הן.

דע לך, שעניין ההגדרה העצמית הוא נקודת תורפה מאוד קריטית פה באינטרנט כיוון שאנחנו משתמשים במילים בלבד ולא בשפת גוף, טון דיבור, שיחה קולחת וזורמת והיכרות איטית ומעמיקה.
השיחות ברשת יותר דומות לראיונות, ואנחנו מאוד טורחים לשאול שאלות המבקשות הגדרה, כותרת או תווית.
אנשים חיים את החיים שלהם, והם לא טורחים להגדיר את עצמם, את האמונות שלהם, הבחירות, או האופן בו בחרו פשוט לחיות. פתאום אנחנו מגיעים לאינטרנט, וצריכים לענות לשאלה של בחור שהכרנו.. כתוצאה מזה, אנחנו מכניסים את עצמנו תחת הגדרה או כתרת שביומיום אולי לא היינו משתמשים בה או נכנסים לתוכה, אבל זה הכי קרוב שאנחנו יכולים כי אוצר המילים שלנו מאוד מוגבל ולא תמיד יודע להביע במילים את כל מכלול הרגשות הרוחניים שלנו.

זו נקודת תורפה מאוד מהותית. אנשים משתמשים במילים לא נכונות כדי להביע משהו שהוא רחוק מאוד מהמילה הזאת, כי זה פשוט הכי טוב שהם יכולים לעשות בשיחה אינטרנטית שמזכירה ראיון או אודישן - בו נשאלת שאלה שמבקשת משהו שאותו אדם מעולם לא ביקש לעצמו, ומעולם לא ידע ממילא להגדיר.
ובעצם, איך נגדיר במילה אחת את כל מכלול הרגשות שלנו?

אני יכול להסכים עם מה שכתבת כי גם הרבה פעמים, תחת אותו מעטה וירטואלי אנשים "מייפים" את המצב שלהם, תוך ניצול מוחלט שהצד השני לא רואה או מכיר אותם כדי להבחין בהבדל. זה לא נובע מרוע, זה נובע מרצון להכיר. זה לא שקר מוחלט עבורם - זה פשוט דבר שנורא קרוב למשהו שממילא אין לו הגדרה ברורה.
במקרה שלך, קל מאוד ליפול לזה באספקט הרוחני.

אני מקבל את הכל בהבנה כל עוד לא היה מקרה של שקר ברור ומוחלט. במקרה של בלבול או חוסר ביכולת לבטא את הרגשות, אני מסוגל עוד להבין. אבל במקרה של שקר - אני חותך מיידית. עם כמה שזה מחמיא שמישהו שיקר כדי להכיר אותך - להכירות כזאת אין שום בסיס.

מצד שני, מעולם לא היתה לי רשימת מכולת שעל פיה אני מחפש את הגבר שלי ולכן אין בכלל צורך לשקר לי.
אני אוהב את כולם, הטעם שלי לא מוגדר, ואני לא מחפש משהו ספציפי. חשוב לי שתהיה כימיה, ושאוכל להעריך את אותו אדם. בלי הערכה, שומדבר לא חשוב ממילא.

נגעתי בהרבה נושאים ונתתי גם את עצמי כדוגמה. אבל אני מניח שהצלחת להבין את הכוונה שלי. ככל שאני מעלה נושאים, הצד השני שואל את עצמו יותר שאלות.
יותר שאלות = יותר תשובות. וגם אם אין תשובה, זו תשובה בפני עצמה.

יש טעם תמיד להיות פתוח להיכרויות ואפילו לנסות להכיר. אין טעם להיות אובססיבי לסטנדרטים מסויימים שאנחנו בטוחים שהם מדדים לאישיות וזוגיות טובה. פשוט אין.
האהבה הכי הכי גדולה שהיתה לי בחיי היה מלצר, ונפגשנו לסטוץ קטן וזנותי. ממילא לא חשבתי שיצא מזה משהו.
בסוף המלצר הזה גילה לי עולם חדש וההתפכחות שינתה את חיי.
לאט לאט, אתה תמצא את מה שיעשה לך טוב.
יש בזה טעם תמיד. אבל אין טעם לחפש מישהו שהוא דתי *אמיתי* (כמו שכתבת בהודעה הראשונה). אולי יש טעם לחפש מישהו שהוא מבין *לגמרי* את הדתיות שלך ומוכן להכיל אותה.

ומשפט לסיום. לכל מוצר יש קונה, ולכל סיר יש מכסה.
לא, אני לא חושב שיש רק מכסה אחד, ואני לא חושב שהמכסה מכסה ב100% את כל הסיר. אבל הם יכולים לעבוד יחד ולהכין אחלה אוכל, אם רק ישתפו פעולה.


בהצלחה חבוב. חג שמח וכשר!
 
למעלה