אני מבין את זה לגמרי
הכרתי בחור נחמד שהיה חובש כיפה ושומר כשרות ולא מבצע חדירה עם גבר.
מצד שני, ניהל אורח חיים הומוסקסואלי לחלוטין. ועדיין קרא לעצמו דתי.
עבורו - כך הוא בחר להביע את יהדותו.
יש לי בן דוד ששומר שבת, חגים, כשרות, מניח תפילין ומתפלל כל יום, אך מסרב לכיפה על הראש וציצית. עבורו, היהדות שלו היא פנימית ואין צורך לתת לה ייצוג חיצוני.
מי אנחנו שנחלוק על זה?
מי אנחנו שנגיד לכל אדם מהי מידת יהדותו והאופן בו הוא חי אותה?
אז אם מישהו בוחר לקרוא לעצמו דתי ושהאלוהים שלו הוא בליבו וער למחשבותיו הטובות.. אז אוקיי. אבסורד ככל שזה נשמע לי (מסיבות שאפרט מיד), זוהי האמונה שלו.
גם לי יש ציפיה מסויימת מאדם דתי כי אני גדלתי על בסיס היהדות הקונסרבטיבית ולא הרפורמית.
גם לי מוזר הייחס של אנשים לדת ולאופן הליברלי שבו הם תופסים אותה. כשאדם בוחר לקרוא לעצמו דתי והוא מנהל אורח חיים הנוגד לחלוטין את היהדות הקונסרבטיבית - אני ממש בז לזה, ובאופן מאוד לא רצוני. אני מיד מזכיר לעצמי שמדובר באמונה ושאין לי זכות לשפוט אבל אני לא מסוגל שלא לראות בזה משהו טיפשי ושימוש מוטעה במונח "דתי|.
אבל בשורה התחתונה, יש אנשים שקוראים לעצמם דתיים, ולכל אחד יש את סיבותיו הרוחניות באשר הן.
דע לך, שעניין ההגדרה העצמית הוא נקודת תורפה מאוד קריטית פה באינטרנט כיוון שאנחנו משתמשים במילים בלבד ולא בשפת גוף, טון דיבור, שיחה קולחת וזורמת והיכרות איטית ומעמיקה.
השיחות ברשת יותר דומות לראיונות, ואנחנו מאוד טורחים לשאול שאלות המבקשות הגדרה, כותרת או תווית.
אנשים חיים את החיים שלהם, והם לא טורחים להגדיר את עצמם, את האמונות שלהם, הבחירות, או האופן בו בחרו פשוט לחיות. פתאום אנחנו מגיעים לאינטרנט, וצריכים לענות לשאלה של בחור שהכרנו.. כתוצאה מזה, אנחנו מכניסים את עצמנו תחת הגדרה או כתרת שביומיום אולי לא היינו משתמשים בה או נכנסים לתוכה, אבל זה הכי קרוב שאנחנו יכולים כי אוצר המילים שלנו מאוד מוגבל ולא תמיד יודע להביע במילים את כל מכלול הרגשות הרוחניים שלנו.
זו נקודת תורפה מאוד מהותית. אנשים משתמשים במילים לא נכונות כדי להביע משהו שהוא רחוק מאוד מהמילה הזאת, כי זה פשוט הכי טוב שהם יכולים לעשות בשיחה אינטרנטית שמזכירה ראיון או אודישן - בו נשאלת שאלה שמבקשת משהו שאותו אדם מעולם לא ביקש לעצמו, ומעולם לא ידע ממילא להגדיר.
ובעצם, איך נגדיר במילה אחת את כל מכלול הרגשות שלנו?
אני יכול להסכים עם מה שכתבת כי גם הרבה פעמים, תחת אותו מעטה וירטואלי אנשים "מייפים" את המצב שלהם, תוך ניצול מוחלט שהצד השני לא רואה או מכיר אותם כדי להבחין בהבדל. זה לא נובע מרוע, זה נובע מרצון להכיר. זה לא שקר מוחלט עבורם - זה פשוט דבר שנורא קרוב למשהו שממילא אין לו הגדרה ברורה.
במקרה שלך, קל מאוד ליפול לזה באספקט הרוחני.
אני מקבל את הכל בהבנה כל עוד לא היה מקרה של שקר ברור ומוחלט. במקרה של בלבול או חוסר ביכולת לבטא את הרגשות, אני מסוגל עוד להבין. אבל במקרה של שקר - אני חותך מיידית. עם כמה שזה מחמיא שמישהו שיקר כדי להכיר אותך - להכירות כזאת אין שום בסיס.
מצד שני, מעולם לא היתה לי רשימת מכולת שעל פיה אני מחפש את הגבר שלי ולכן אין בכלל צורך לשקר לי.
אני אוהב את כולם, הטעם שלי לא מוגדר, ואני לא מחפש משהו ספציפי. חשוב לי שתהיה כימיה, ושאוכל להעריך את אותו אדם. בלי הערכה, שומדבר לא חשוב ממילא.
נגעתי בהרבה נושאים ונתתי גם את עצמי כדוגמה. אבל אני מניח שהצלחת להבין את הכוונה שלי. ככל שאני מעלה נושאים, הצד השני שואל את עצמו יותר שאלות.
יותר שאלות = יותר תשובות. וגם אם אין תשובה, זו תשובה בפני עצמה.
יש טעם תמיד להיות פתוח להיכרויות ואפילו לנסות להכיר. אין טעם להיות אובססיבי לסטנדרטים מסויימים שאנחנו בטוחים שהם מדדים לאישיות וזוגיות טובה. פשוט אין.
האהבה הכי הכי גדולה שהיתה לי בחיי היה מלצר, ונפגשנו לסטוץ קטן וזנותי. ממילא לא חשבתי שיצא מזה משהו.
בסוף המלצר הזה גילה לי עולם חדש וההתפכחות שינתה את חיי.
לאט לאט, אתה תמצא את מה שיעשה לך טוב.
יש בזה טעם תמיד. אבל אין טעם לחפש מישהו שהוא דתי *אמיתי* (כמו שכתבת בהודעה הראשונה). אולי יש טעם לחפש מישהו שהוא מבין *לגמרי* את הדתיות שלך ומוכן להכיל אותה.
ומשפט לסיום. לכל מוצר יש קונה, ולכל סיר יש מכסה.
לא, אני לא חושב שיש רק מכסה אחד, ואני לא חושב שהמכסה מכסה ב100% את כל הסיר. אבל הם יכולים לעבוד יחד ולהכין אחלה אוכל, אם רק ישתפו פעולה.
בהצלחה חבוב. חג שמח וכשר!