חול פירמידות
New member
מי שמחמיר עם עצמו יותר ממה שהתורה גזרה אכן
מגיע למוות
מתוך דברים שפורסמו היום בעמוד של הו"ד:
ידוע שלקב"ה יש שתי מידות: מידת הדין ומידת הרחמים. חז"ל לימדו אותנו שבתחילה רצה הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין [אלוקים–דין]. כיון שראה שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין שיתף עמה את מידת הרחמים. לכן נאמר בבראשית (ב, ד): "אלה תולדות השמים והארץ בהִבראם, ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים" [ה' - רחמים; אלוקים- רחמים].
מכאן נגזור ש"תולדות כל בחור בהבראו, ביום עשות ה' אלוקים הומוסקסואל". כל הומו אפוא נברא במידת הדין בשיתוף מידת הרחמים. הנטייה הטבעית הנמשכת לגברים היא פרי בריאתו של הקב"ה, כפי שהרב קוק עצמו התבטא כמעט לפני מאה שנים.
מידת הדין לעניינו היא הציווי "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם". איסור זה בר תוקף נצחי מפי הגבורה ועלינו להקפיד עליו. כל כך שאפילו ביום הקדוש בשנה, כפתה עלינו מידת הדין לשומעו כשאנו טהורים בקהל. התורה אף גוזרת עונש מוות למי שעובר על איסור זה.
אך מידת הדין לא מבקשת להמיט מוות על החיים האלו ללא כל מוצא. אסור לשכוח שאותה תורה מצווה גם כי "הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל). מתנת החיים היא אחד הדברים הכי מוערכים ומקודשים ביהדות. כמאמר אחת הברכות בשבע הברכות של החתונה, "הכל ברא לכבודו" ה' אלוהים, גם הומואים.
לאחרונה כתב לנו בחור כי הוא "חושב על המוות לעיתים קרובות, כי אני מבין שאיני יכול לחיות מתוך שמחה. אני חי בעצב ובפחד מהעונשים על החטאים שלי." עוד הוא הוסיף לשאול: "איך התורה יכולה לצוות אותי לשמוח, אם היא מטילה עליי איסורים שמונעים ממני אושר?".
האם התורה באמת מונעת מאיתנו אושר? המין כדבר שמאחד ומקרב בין בני זוג הוא דבר קדוש ביהדות, המכירה בכך שלכל אינדיבידואל יש יצר מיני שיש לתת לו פורקן וביטוי כלשהו. התורה וחכמים לאורך הדורות אסרו משכב זכר אך לא את עצם המשיכה והנטייה. לדעת חלק מהרבנים כיום, המבטאים את מידת הרחמים, אי אפשר להחמיר לגמרי עם הומו שלא נמשך לנשים בכך שלא ייתן כל ביטוי מיני שהוא. זאת מתוך ההבנה הבסיסית כי אין איש בעולם שצריך לגזור על עצמו את גזרת הבדידות. או במילותיו של הרב לאו "הבדידות היא המתכון הבטוח ביותר לדיכאון עד מוות". שיקול נוסף הוא החשש שמא החמרה גורפת ועל-אנושית שכזאת תביא למעבר על האיסור החמור של דאורייתא, או במילותיו של הרב מדן שהפליא לנסח זאת בפסיקתו: "אין להחמיר עם מי שאין פורקן כשר לכוחותיו המיניים".
לפעמים גילויה של מידת הרחמים בעולם היא דרך הפרשנות הלכתית של בני האדם. שמיעה בקולם היא גם צו התורה: "ועשית ככל אשר יורוך", ועל כך הורחב במדרש: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" – אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין - שמע להם" (ספרי דברים, פסקה קנד, סעיף יא).
על כך כתב הבחור בתגובה כי "התחושה שלי מצד עולם ההלכה היא שרבנים ופוסקים אוסרים היתרים שאינם כתובים במפורש, ומתירים דברים שנאסרו.לפעמים נדמה לי שההלכה נקבעת על פי מה שנוח לפוסקים, ולאו דווקא על פי מה שמבטא את רצון האלוהים...". מעניין שאותו בחור בחר להשתמש בדבריו דווקא בשם "אלוקים" המבטא את מידת הדין.
אין העולם יכול להתקיים במידת הדין בלבד.
מגיע למוות
מתוך דברים שפורסמו היום בעמוד של הו"ד:
ידוע שלקב"ה יש שתי מידות: מידת הדין ומידת הרחמים. חז"ל לימדו אותנו שבתחילה רצה הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין [אלוקים–דין]. כיון שראה שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין שיתף עמה את מידת הרחמים. לכן נאמר בבראשית (ב, ד): "אלה תולדות השמים והארץ בהִבראם, ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים" [ה' - רחמים; אלוקים- רחמים].
מכאן נגזור ש"תולדות כל בחור בהבראו, ביום עשות ה' אלוקים הומוסקסואל". כל הומו אפוא נברא במידת הדין בשיתוף מידת הרחמים. הנטייה הטבעית הנמשכת לגברים היא פרי בריאתו של הקב"ה, כפי שהרב קוק עצמו התבטא כמעט לפני מאה שנים.
מידת הדין לעניינו היא הציווי "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם". איסור זה בר תוקף נצחי מפי הגבורה ועלינו להקפיד עליו. כל כך שאפילו ביום הקדוש בשנה, כפתה עלינו מידת הדין לשומעו כשאנו טהורים בקהל. התורה אף גוזרת עונש מוות למי שעובר על איסור זה.
אך מידת הדין לא מבקשת להמיט מוות על החיים האלו ללא כל מוצא. אסור לשכוח שאותה תורה מצווה גם כי "הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל). מתנת החיים היא אחד הדברים הכי מוערכים ומקודשים ביהדות. כמאמר אחת הברכות בשבע הברכות של החתונה, "הכל ברא לכבודו" ה' אלוהים, גם הומואים.
לאחרונה כתב לנו בחור כי הוא "חושב על המוות לעיתים קרובות, כי אני מבין שאיני יכול לחיות מתוך שמחה. אני חי בעצב ובפחד מהעונשים על החטאים שלי." עוד הוא הוסיף לשאול: "איך התורה יכולה לצוות אותי לשמוח, אם היא מטילה עליי איסורים שמונעים ממני אושר?".
האם התורה באמת מונעת מאיתנו אושר? המין כדבר שמאחד ומקרב בין בני זוג הוא דבר קדוש ביהדות, המכירה בכך שלכל אינדיבידואל יש יצר מיני שיש לתת לו פורקן וביטוי כלשהו. התורה וחכמים לאורך הדורות אסרו משכב זכר אך לא את עצם המשיכה והנטייה. לדעת חלק מהרבנים כיום, המבטאים את מידת הרחמים, אי אפשר להחמיר לגמרי עם הומו שלא נמשך לנשים בכך שלא ייתן כל ביטוי מיני שהוא. זאת מתוך ההבנה הבסיסית כי אין איש בעולם שצריך לגזור על עצמו את גזרת הבדידות. או במילותיו של הרב לאו "הבדידות היא המתכון הבטוח ביותר לדיכאון עד מוות". שיקול נוסף הוא החשש שמא החמרה גורפת ועל-אנושית שכזאת תביא למעבר על האיסור החמור של דאורייתא, או במילותיו של הרב מדן שהפליא לנסח זאת בפסיקתו: "אין להחמיר עם מי שאין פורקן כשר לכוחותיו המיניים".
לפעמים גילויה של מידת הרחמים בעולם היא דרך הפרשנות הלכתית של בני האדם. שמיעה בקולם היא גם צו התורה: "ועשית ככל אשר יורוך", ועל כך הורחב במדרש: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" – אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין - שמע להם" (ספרי דברים, פסקה קנד, סעיף יא).
על כך כתב הבחור בתגובה כי "התחושה שלי מצד עולם ההלכה היא שרבנים ופוסקים אוסרים היתרים שאינם כתובים במפורש, ומתירים דברים שנאסרו.לפעמים נדמה לי שההלכה נקבעת על פי מה שנוח לפוסקים, ולאו דווקא על פי מה שמבטא את רצון האלוהים...". מעניין שאותו בחור בחר להשתמש בדבריו דווקא בשם "אלוקים" המבטא את מידת הדין.
אין העולם יכול להתקיים במידת הדין בלבד.
