על חשיפה להומוסקסואליות בישיבות

[חול פירמידות]

על חשיפה להומוסקסואליות בישיבות

התורה היא תורת וגם המין כלול בה. אחת הרעות החולות כיום אצלנו במגזר היא שלא מדברים כמעט על מין במהלך החינוך הדתי הלאומי -מהיסודי ועד הישיבתי. התמימות לחשוב כאילו הבחור מחכה עד לשיעור להדרכת חתנים וכלות כדי לדעת "איך ילדים באים לעולם" היא מגוחכת. במקום זאת הם ניזונים מסרטים, שמועות בתיכון ומאתרים מפוקפקים. זה מצב עדיף? וזה לא שאין ליהדות מה להגיד על הנושא, וזה לא שאי אפשר לעסוק בזה בקדושה ובצניעות. בהחלט יש מקום לשיחות כלליות. לא צריכה להיות בעיה גם להזכיר שיש "הומוסקסואליות בעולם" באופן כללי, ואולי לציין את האמפתיה והמורכבות שיש להעניק למי שנמצא במצב, ולא להטיף לשנאה, לבערות, לצרות-מוחין ולחד-מימדיות הרווחת. תפיסות שמאפיינת את השני ההומופובים שפרצו פה לאחרונה בפורום שלנו, ועוד רבנים כמו אלי ישי ושלמה אבינר - שמשמיעים קול דומיננטי במרחב הציבורי וממנו ניזון הציבור. אין ישיבה שאין בה הומואים. הנושא בנפשנו. חברה אמיצה ומתוקנת מתמודדת עם "הבעיות" שלה, לא מטאטאת אותם מתחת לשטיח. מעטים בחורי הישיבה שיאזרו אומץ לפנות לרבם, במיוחד לנוכח סטיגמות הנ"ל שקיימות בעולם הדתי. הכרה בנושא לא אומרת שמתירים איסור, אלא שמתמודדים עם מצב. אל תשכח שבגמרא עצמה לא נמנעים מלעסוק באנדרוגינוס ובטומטום, בעגונות וביאה של קידושים, אז על אחת וכמה וכמה...

 

[Nחמן]

כבר הגבתי לפורטי באותו עניין

גם הרבנים הליברלים והפתוחים מתנגדים להעלאת הנושא בישיבות. הסיבה: "אל תעוררו את האהבה עד שתחפץ". העלאת הנושא בציבור עלולה להזיק לאלה, שאינם מבינים הרבה בנושא וגם אין להם משיכה לבני מינם, לנסות בכל זאת... הנזק עחלול להיות מרובה מהתועלת. לעומת זאת שיחות עידוד למנוע שלילת ההומואים או שיחות פרטניות בוודאי רצוי.

 

[חול פירמידות]

אני מתפלא עליך נחמן

דבריך נגועים בהומופוביות! למה דומה הדבר? כאילו שאם ידברו על העובדה שיש אנשים אנסים ומטרידים מינית בעולם, "הדבר עלול להזיק לאלה שאינם מבינים הרבה בנושא וגם אין להם" דחפים אלימים מיניים כאלה, "לנסות בכל זאת". זה שמזכירים בשיח הכללית את העובדה שיש אנשים הומוסקסואלים בעולם, שמתמודדים עם נטייתם, שגם עליהם חל משכב זכור, ושהם עוברים קשיים רבים מאוד בחייהם - תאמין לי שזה לא ישמע קורץ לאף אחד! ועצם זה שהרב יזכיר את התופעה - לא יהיה בגדר חידוש לאף אחד. מי שיש בו יצרים כאלו (וגם מי שלא)- יודע על כך מהתקשורת הכללית, מהאינטרנט ומהחבר'ה. תלמידי ישיבות אינם חיים בבועה. הם יודעים יפה מאוד על הומואים והומוסקסואליות. לכן אין שום מניעה להעלות את הנושא. לא לדבר על מה שכולם יודעים, זה לטאטא מתחת לשטיח. זה לא להתייחס לבעיות שקיימות. לא אצל אחרים, אלא גם אצלנו. האם בכך יכול להימנע נזק נפשי ועוגמת נפש מאותם הומואים שנמצאים בישיבה? האם ירגישו קצת פחות רע ביחס למי שהם? האם חבריהם לספסל הלימודים יהיו יותר רגישים לנוכח המורכבות? האם זה רע להגיד "הומואים זה לא מעשה שטן" ו"לא כל ההומואים בהמות שהולכים במצעד"? אלו אמירות שחייבות להיאמר. לא יתכן שאתה נגד התייחסות "פוליטיקלי קורט" מינימלית כלפי הומוסקסואליות. אני מצטער. זה חובה לאפשר התייחסות שכזו. כי כיום זה לגיטימי ולעניין להזכיר הומוסקסואליות בישיבות רק כדבר שלילי ביותר שיש לפחד ממנו ולמגר אותו. אז אין שום בעיה לאף רב "לדון בהומוסקסואליות". מעניין... האם מעבר לכך, על הרב להגדיל ולעשות ולתת לגיטימיות להומוסקסואליות? ברור שאין לתת לגיטימיות לעבירה פיסית, אבל האם אין על רבנים להכיר, גם בפני תלמידיהם שאכן לגיטימי שיש אנשים שנמשכים לגבירם כי כך ברא אותם הטבע והאל? בוודאי! לא לטעון כך היא הפך המציאות ושקר מוחלט! להגיד "יש הומואים" עם התמודדות גדולה מאוד - זו אמירה שנראית עבורנו כ"כ בסיסית- אבל בעולם הישיבות והרבנים - איננה קיימת כלל ועיקר. לא ביקשתי שיגידו "יש להכיר בזוגיות הומוסקסואלית" או "יש לחתן הומו ולסבית" או "על הומו לדכא כל יצר מיני שבו" או "כל הומו ילך לעצת נפש" או "יש להתיר משכב זכור". מדובר פה שרבנים ידברו באנושיות על הומואים. אני לא יודע מה איתך, אבל באווירה ששררה בתיכון הישיבתי שלי (שאינו שונה מכל תיכון ישיבתי אחר)- שללו הומואים, נגעלו מהם ובזו להם. אני בחיים לא הייתי ניגש לרב שלי "פרטנית", כדי לקבל ממנו עצה או אוזן קשבת. תחשבו על מה אתה מציע...אחד הרבנים שלי היה הרב רוטר, מנהלו של האתר "רוטרנט". באחד משיעורי הגמרא הוא שאל אותנו "איך דנה אינטרנשיונל כותבת את השם שלה באמת?" ואז כתב על הלוח "דן/ה כוהן". זה לגיטימי? ממש לא! אבל הנה הרב התייחס לטרנססקסואליות - אבל כמובן בשלילה.

 

[Nחמן]

קראתי את הודעתך בעיון

וגםראיתי את התגובות לה. תבורך אתה ויבורכו כל המגיבים. אין ספק, שכוונתכם טהורה וכשרה אבל... לפני כמה ימים הזדמן לי לשבת ללמוד עם שני בחורי ישיבה תיכונית. שניהם עילוים, בחורי חמד משכמם ומעלה.מיניה וביה עלתה בדרך אגב גם סוגיית הרב אלון. 2 הנערים גילו קוצר רוח והעדיפו להמשיך בלימוד הגמרא. כמובן לא לחצתי עליהם והמשכנו על פי בקשתם. עליך להבין: בישיבות לא נהוג להעביר שיעור בחינוך מיני. הדבר עשוי להזיק יותר להועיל. ממה נפשך: אם יש למישהו בעייה מסוימת יש להפנות אותו ליועץ מתאים. רק אם יתחילו לדבר על הנושא בפומבי, זה עלול לגרות יצרים חבוים ולעורר נערים בתולים להתנסות בחוויות מיניות. את זה מנסות הישיבות למנוע. חוץ מזה, בינינו, עדיין לחלק לא מבוטל מהרבנים יש דעות קדומות בעניין זה ושום הר לא יזיז אותם. למה אתה מצפה מהרב אבינר למשל? אז מה הפתרון? אין לי פתרון. מה שלא יעשה השכל, יעשה הזמן. אולי כאן המקום להלל ולשבח את הרב רון וארגון הו"ד על עבודת הקודש שהם עושים בעניין זה. בזכות הרב רון מאות רבנים כבר חתמו על מסמך ההבנות, שלפיו הומוסקסואליות איננה סטייה ואיננה מחלה ויש לטפל בה במלוא כובד הראש מבלי להתיר שום דבר אסור. אומנם בתקופה האחרונה מתחתי עליהם לא אחת ביקורת קשה על דברים שנאמרו ולא צריכים היו להיאמר אבל בסך הכל הם עושים עבודת קודש נפלאה, ואם יבוא יום והמשאלה שלך ושל פורטי ושל עוד כמה אנשים תתגשם, הרי זה יהיה בזכותו של הרב רון. לסיום: שאלת, מה איתי. אגלה את אוזנך: אני למדתי בישיבה חרדית שחורה משחור. אל תשאל, כיצד הגעתי לשם, כאשר חלק מהתלמידים היו תושבי שכונת מאה שערים (!!!). בישיבה כזאת היית מצפה לדיבורים על הומוסקסואליות? כל דיבור על מין בכלל היה בגדר חיוב "4 מיתות בית דין". כיום - כמעט 50 שנה אחרי - אין לך מושג עד כמה השתנה עולם הישיבות. אולי יארך עוד 50 שנה עד שידברו על כך בגלוי בישיבות ובוודאי יש לך סיכוים גדולים משלי לחזות בפלא הזה. מה רציתי לומר בזה? בתוך תוכי אני מסכים אתך. יתכן, שרבים מההומואים היו מוצאים פתרון גם על ידי נישואין (אבל לא פיקטיביים...) בעזרת שיחות הבנה. ימים יגידו. בינתיים לאט לך (ולכם) לחשוד בי בהומופוביות. אני פתוח מאוד אבל מצד שני משתדל לשמור על "חלקת א-לוהים הקטנה" שלי ולהלך בזהירות "בין הטיפות". חזק ואמץ גם אתה וגם כל המגיבים לדבריך.

 

[חול פירמידות]

עדיין לא הבנתי בכלל את דבריך

"רק אם יתחילו לדבר על הנושא בפומבי, זה עלול לגרות יצרים חבוים ולעורר נערים בתולים להתנסות בחוויות מיניות. את זה מנסות הישיבות למנוע." אין שום היגיון במשפט הזה, ושום לוגיקה פדגוגית בהסתרת מה שברור. אתה באמת חושב שאם לא מדברים על סקס בישיבה אז לתלמידים שם אין יצרים מיניים? אתה באמת חושב שאם הרב יעביר שיעור בסגנון מה שפרסם הרב לאו פה בפורום על הומוסקסואליות, זה יחדש למישהו משהו על משיכה לגברים? או יגרה את יצריו? בחיאת! אתה חושב שנערים מתנסים בכל מיני חוויות הומו-ארוטיות יושפעו מאזכור של התופעה על-ידי רבניהם? הסקרנות היא זו שמובילה אותם למעשים, לא אזכור נקי על-ידי הרב. בחברה החרדית לא "מדברים" על הומוסקסואליות, וראה זה פלא - אחוזי ההומואים שם באותו מספר כמו אצלנו ובחברה החילונית, רק ששם עושים הכל בסתר ובקיצוניות. זו טענה הומופובית שחשיפה להומוסקסואליות גורמת להומוסקסואליות.

 

[conc2]

 

[ספר יקר]

לפני הישיבות צריך לשאול למה בבית הדתי לא קיים

חינוך מיני. לפחות ככה זה אצלי בבית, ומהרושם שלי גם בבתים של חבריי לשעבר לכיתה. אני למדתי בישיבה תיכונית די ממוצעת על ציר הישיבות התיכוניות, ואני זוכר לפחות 2 איזכורים לגבי הומוסקסואליות, ושניהם היו שליליים: 1. היה כשהר"מ שלי בכיתה י"ב הזכיר הומוסקסואליות כמחלה שיש לטפל בה (לצערי אני לא זוכר ההקשר שהנושא הועלה). אם רק הייתי אז במקום שבו אני נמצא היום מבחינת הקבלה את עצמי וכו', הייתי כמובן מספר לו את מה שאיגודי הפסיכולוגים בעולם היו חושבים על דבריו ועוד כמה עובדות מעניינות. אבל אז רק יכולתי להתקפל בשקט, ובוודאי עוד שניים-שלושה תלמידים כמוני שישבו בכיתה באותו הזמן. 2. אחד הר"מים נשא דרשה בשבת ישיבה מול כל הישיבה, וקישר את הדברים למצעד הגאווה שהיה אמור לחול בשבוע שהיה סמוך לאותה שבת. רוח הדברים הייתה: "בקרוב נראה אנשים שצועדים למען מין עם חיות". איזו בורות! יש נושאים שמבחינה הלכתית אין מניעה לעסוק בהם, אבל תרבותית זה מה שמקובל בציבור הדתי. לדוגמא, נושא הפילגש, שיש דעת יחיד שמתירה זאת. זה כמובן נושא שלא ידברו עליו באולפנות או בישיבות תיכוניות, כדי שלא תשודר חלילה לגיטימציה למשהו בלתי רצוי שכזה. אני גם חושב שיש מקום להרבה יותר איזכורים (ניטרליים) על הומוסקסואליות ומין בכלל, במוסדות החינוך הדתי בעיקר, אבל גם בחינוך הכללי. מצד שני, צריך לשים לב שהדברים לא נעשים בצורה מלאכותית ופרובוקטיבית.

 

[גיי40 גברי]

ניסתח מצויין! אין לי מה להוסיף

 

[the ror]

הגעתי מהראשי - אמירה וניסוח ממש לעניין...

הערה, "הכרה בנושא לא אומרת שמתירים איסור, אלא שמתמודדים עם מצב." - הבעיה היא שהכרה בנושא אומרת הכרה גם במצב, וזה דבר שלא מעט רבנים לא מסוגלים/מעוניינים להתמודד איתו.

 

[HassiD]

אני חושב שיש כאן עוד משהו

ז"א אין ספק שצריך לתת מענה להומואים, ולא לברוח מהעובדה, אבל אני חושב שהרבנים מנסים לגרום לכך שאם יש כאלה לא בטוחים בנוגע לזהות המינית שלהם - שתשאר להם נטיה חזקה יותר להשאר סטרייטים. ואם אתה מדבר על זה, ומראה שאתה עוזר בפומבי להומוסקסואלים - זה גורם לכך להיראות פחות נורא ממה שהם חושבים שזה, ואז זה יכול לגרום ל"מתנדנדים" לעבור לצד שהרבנים לא רוצים. לדעתי, הם מבינים שאין בכך מחלה, אבל כמו שלא מצפים מהם לפרסם בפומבי הצהרות "שאינן שליליות" לגבי שאר העברות (בתורה, כן?), אבל עדיין, אם מישהו נכשל בעברה כלשהי (הוצאת זרע, שמירת נגיעה, או כל העבירות ה"נפוצות" בגיל הזה) - הוא גם לא בדיוק פונה לרב שלו בשאלות כאלה, אלא בשאלות כלליות יותר, כי זה עדיין מביך אותו. ככה שאני חושב שהבעיה היא לאו דווקא בהומוסקסואליות, אלא בכלל בידע החינוכי של הרבנים. ז"א אני לא חושב שהרבנים בישיבות התיכוניות בעלי כלים מספיקים כדי להתמודד עם תלמידים שנכשלים בעברות המביכות יותר, וכמובן, בהתאמה, התלמידים חוששים להגיע אליהם עם בעיות כאלה...