חוסר ביטחון
אני בן 28 והמון שנים אני עם חוסר ביטחון.
אני חושש להפגש מאתרי הכרויות כי אני חושש שאולי התמונה מחמיאה מידי למציאות ולכן משתדל להצטלם לרוב מחמיא אך קרוב למציאות. פילטרים כמעט ובכלל לא משתמש.
יש גברים לא מעטים שרוצים להפגש איתי ואני אומר שאפגש ולא נפגש איתם.
מפחד שאולי המציאות לא יפה כמו התמונות.
היה מקרה שסטוץ אחד שפגשתי במועדון הזמין אותי לבית שלו. מסתבר שהשותף שלו שראה תמונה שלי נדלק עליי וכששאלתי את השותף שלו מה יותר יפה התמונה או המציאות אז הוא אמר לי שאת האמת התמונה אבל עדיין הוא כל כך רצה לשכב איתי וזרמנו.
בדר"כ במועדונים אני חסר ביטחון ואם אני מצליח לעשות משהו זה רק אם אני שותה המון אלכוהול. לרוב הייתי חוזר מדוכא ממסיבות. הייתי באמת משקיע המון עם בגדים במאות שקלים, קרמים ומסיכות במאות שקלים, תזונה בריאה ועוד - נראתי ממש מצויין אבל הייתי עם ביטחון למטה. כמובן שכנראה זה משהו שהוא נובע מטרוואמות\התעללויות\ילדות לא קלה וכו'.
אני גם לא כל כך אוהב את הגוף שלי ומתקשה לשנות אותו. בגלל בעיה רפואית עושים לי בעיות לעבור הסרת שיער בלייזר ויש לי עוד בעיה אישית שבגללה אני לא פאסיבי (מה שאני מאוד רוצה...).
אני מתכוון לחזור לאכול תזונה בריאה כי בתקופה האחרונה אכלתי המון מאכלים לא בריאים וישנתי מאוחר ומה שקרה שעובדת אמרה לי שרזיתי בפנים. בדר"כ כשמתבגרים הנפח יורד בפנים ואותו משלימים או עם חומצה הילארונית או עם אימונים לשרירי הפנים (שזה בכלל לא קל להתמיד בזה). העניין שהבנתי שההרזיה בפנים היא לא כתוצאה מהרזיה בגוף אלא כתוצאה מהזדקנות היא שבגוף השמנתי ואפילו עליתי מידה בג'ינס אבל הנפח בפנים ירד.
מגיל 20 אכלתי סרטים שהתבגרתי ואני לא נערי ויפה כמו גיל 19 שזה משהו דבילי לגמרי כי גם שנות העשרים אלו גילאים צעירים ויפים ובמשך המון שנים אמרו לי שאני נראה צעיר לגילי ועדיין שנאתי את עצמי.
מעבר לצעיר לגילי אני גם נולדתי עם נתוני פנים טובים אבל אני לא כל כך מעריך את עצמי.
השנים עוברות, אני נשאר לבד, אני מאוד קרוב לגיל 30 שזה כביכול גיל מוות אצל גייז ואני נמשך בעיקר לצעירים...
רע לי מאוד. אני פשוט סובל.
גם כשהתחיל איתי בחור חתיך במועדון אני התבלבלתי ולא ידעתי לזרום. אני דפוק. משהו דפוק אצלי.
אני ממש רוצה להצליח לצאת מכל הברוך שאני נמצא בו אבל זה פשוט לא קורה.
המון שנים הייתי בטיפולים והחלפתי לא מעט מטפלים ומשהו לא טוב אצלי.
אני בן 28 והמון שנים אני עם חוסר ביטחון.
אני חושש להפגש מאתרי הכרויות כי אני חושש שאולי התמונה מחמיאה מידי למציאות ולכן משתדל להצטלם לרוב מחמיא אך קרוב למציאות. פילטרים כמעט ובכלל לא משתמש.
יש גברים לא מעטים שרוצים להפגש איתי ואני אומר שאפגש ולא נפגש איתם.
מפחד שאולי המציאות לא יפה כמו התמונות.
היה מקרה שסטוץ אחד שפגשתי במועדון הזמין אותי לבית שלו. מסתבר שהשותף שלו שראה תמונה שלי נדלק עליי וכששאלתי את השותף שלו מה יותר יפה התמונה או המציאות אז הוא אמר לי שאת האמת התמונה אבל עדיין הוא כל כך רצה לשכב איתי וזרמנו.
בדר"כ במועדונים אני חסר ביטחון ואם אני מצליח לעשות משהו זה רק אם אני שותה המון אלכוהול. לרוב הייתי חוזר מדוכא ממסיבות. הייתי באמת משקיע המון עם בגדים במאות שקלים, קרמים ומסיכות במאות שקלים, תזונה בריאה ועוד - נראתי ממש מצויין אבל הייתי עם ביטחון למטה. כמובן שכנראה זה משהו שהוא נובע מטרוואמות\התעללויות\ילדות לא קלה וכו'.
אני גם לא כל כך אוהב את הגוף שלי ומתקשה לשנות אותו. בגלל בעיה רפואית עושים לי בעיות לעבור הסרת שיער בלייזר ויש לי עוד בעיה אישית שבגללה אני לא פאסיבי (מה שאני מאוד רוצה...).
אני מתכוון לחזור לאכול תזונה בריאה כי בתקופה האחרונה אכלתי המון מאכלים לא בריאים וישנתי מאוחר ומה שקרה שעובדת אמרה לי שרזיתי בפנים. בדר"כ כשמתבגרים הנפח יורד בפנים ואותו משלימים או עם חומצה הילארונית או עם אימונים לשרירי הפנים (שזה בכלל לא קל להתמיד בזה). העניין שהבנתי שההרזיה בפנים היא לא כתוצאה מהרזיה בגוף אלא כתוצאה מהזדקנות היא שבגוף השמנתי ואפילו עליתי מידה בג'ינס אבל הנפח בפנים ירד.
מגיל 20 אכלתי סרטים שהתבגרתי ואני לא נערי ויפה כמו גיל 19 שזה משהו דבילי לגמרי כי גם שנות העשרים אלו גילאים צעירים ויפים ובמשך המון שנים אמרו לי שאני נראה צעיר לגילי ועדיין שנאתי את עצמי.
מעבר לצעיר לגילי אני גם נולדתי עם נתוני פנים טובים אבל אני לא כל כך מעריך את עצמי.
השנים עוברות, אני נשאר לבד, אני מאוד קרוב לגיל 30 שזה כביכול גיל מוות אצל גייז ואני נמשך בעיקר לצעירים...
רע לי מאוד. אני פשוט סובל.
גם כשהתחיל איתי בחור חתיך במועדון אני התבלבלתי ולא ידעתי לזרום. אני דפוק. משהו דפוק אצלי.
אני ממש רוצה להצליח לצאת מכל הברוך שאני נמצא בו אבל זה פשוט לא קורה.
המון שנים הייתי בטיפולים והחלפתי לא מעט מטפלים ומשהו לא טוב אצלי.
