אמצע שבוע - ממתקון

[אריק בד חביב]

אמצע שבוע - ממתקון

 

[מר עצמון]

לי יש שיר (אחרי הפצצה שזכיתי לה אתמול ממונע בלויטרה)

יש בהחלט זקנים-צעירים שוים. זה רק מבנה הגוף שלנו הגברים, אכזרי.
אח"כ גם סעדתי שעות את אהובי המזדמן בגלל הכאב ראש הנוראי.
חבל שזקנים-צעירים מוותרים מהר על סקס למען המרה לענינים אחרים כמו כסף, קריירה, סמים, או אגרופים לתחת... כי, ככה לא משקיעים יותר בלהתגבר על כאב הראש הנלווה להעמדת הזין מלאכותית...
אז לגבי השיר, הנה הוא, מפי זמר שאני לא סובל רוב הזמן

 

[אריק בד חביב]

נו בטח, כי הוא גם שתה אלכוהול.
מה באמת עשית לו FISTFACKING? בירושלים לפני 40 שנים ויותר, היה אחד דוקטור מכובד לספרות, מומחה עם שם עולמי, ככה טען, לספרות של האחיות ברונטה, לא פחות, שאהב יותר מכל אגרופים של מוסלמים עובדי כפיים באחוריו.
מת מאיידס בלונדון המעטירה.
אף פעם לא שכבתי אתו, כי הוא לא מצא חן בעיניי, תמיד מזיע, תמיד מתנשא. אומללות של בן "אצולה" [ והוא בהחלט צאצא לאחת המשפחות היותר נחשבות בהיסטוריה היהודית, לפחות לפי שם משפחתו ודבריו], שסובל מ"רגשי" עמוק וניכור, בגלל "סטיתו".
אריק לביא תמיד היה אחד מהזמרים האהובים ביותר עליי, מה גם שיש לנו אותו השם.
והנה אריק אחר -

 

[מר עצמון]

...זה לא "מקצועי" לפרוש באמצע משחק

....שחקנו ג'יני

וממשתי לו את המשאלה בתמורה (ובהחלט יש לו קיבולת)...

סיפורך הזכיר לי אחד שהיינו ביחד תקופה מעונה. הוא גם הגיע מלונדון. הוא גם עסק בספרות (בערך). והענקתי לו את התואר "ג'ימס-אגרופי-בית"ר" שניה לפני שזרקתי אותו. זה היה מזמן.
פעם נפרדנו לכמה ימים עקב מילואים שלי, וחזרתי הביתה לאהוב אותו. פיסקתי אותו, שמנתי אותו, ומיד דחפתי אגרוף ציוני נמרץ. שפריץ של דם הבהיל אותי ולקח אותנו למיון, הנחתי אותו שם וברחתי כדי להמנע מהמבוכה. היה ברור שהוא רעה בשדות זרים. אז דבר שני היה לרוץ למרפאה בעניני איידס לברר מה סיכויי ההדבקות. אמרו לי לא לדאוג. וצדקו.
חזר ג'ימס מטיפוליו מאושש ועשיתי לו תחקיר; מסתבר שמסגרת הדיעה הפוליטית שלו, הוא מנדב את ישבנו לאגרופי ילידי יפו ושב"חים. זאת ההתנצלות שלו על הכיבוש. הוא לא סיפר לי עד כה כי חשש שהפטריוט שבי ימחה.... אמיתי לגמרי. לונדונאים...לך תבין אותם