תראי מה כתבה היום
עירית לינור:
 
"לדעתי קרין גורן חוטפת לא בגלל המשקל שלה, אלא מאותה סיבה שבגללה מיכל צפיר חוטפת: היא נראית מרוצה מדי, שמחה בחלקה, נהנית מהחיים ומהעבודה, ויש אנשים שזה מעצבן אותם. יש כאלה שלגמרי זורמים עם מנטרות "תאהב את עצמך", "לך בעקבות החלום שלך" וחרטבונות, אבל קשה להם כשמישהו א. אוהב את עצמו, ב. אוהב את מה שהוא עושה, ג. אוהב לעשות את מה שאנחנו לא אוהבים.
נגיד מיכל צפיר. אני מתה עליה, כמובן, בין היתר כי היא עושה כל מה שאני הייתי עושה אלמלא הייתי ברייה בטלנית שעסוקה חצי מהזמן בשאלה "מה לאכול" ובמחצית השנייה "מתי לישון". מעולם לא קרה שיצאתי לצעידה בקצב מטר בשעה בפארק ולא כתבתי על זה פוסט. והמיכל צפיר הזאת רצה רצה רצה, ותוך כדי ריצה מצלמת את עצמה כשהיא מחייכת כאילו משהו טוב קורה לה. והכי מעצבן: היא באמת נהנית!!!!! וגם אם לא - היא מתמידה, והיא נראית בגיל 40+ כמו שאני לא נראיתי בתיכון ואני מבינה שזה עלול לקומם.
וקרין גורן מחייכת על העוגות המהממות שלה ומפרידה חלבונים ויודעת לייצב קרם ויודעת לאפות ולצפות ולקשט כל דבר, לעומת אנשים מסוימים שיודעים לאפות רק עוגת שוקולד אחת, מצוינת אגב, בחושה, בסיר אחד כי למי יש כוח לשטוף גם קערה, וגם איתה הם מחפפים כי במתכון יש גם אגוזי לוז והם מתעצלים לקנות אגוזי לוז, והם מוציאים את העוגה מהתנור בפרצוף "הבו לי מדליה" (200 גר' חמאה, 200 גר' שוקולד מריר, כוס סוכר. ממיסים יחד. חמש ביצים, בזו אחר זו, 5 כפות קמח תופח, בזו אחר זו. חצי שעה בחום בינוני. מתוך "הנאות פשוטות" של חנוך פרבר).
כמובן מיותר לציין שאני מתה על קרין גורן."
 
הפוסט מכאן:
https://www.facebook.com/iritlinur/posts/972226289561838