פסח כבר בפתח..

[קרן הירש]

פסח כבר בפתח..

פסח ממש כבר כאן ...
מה לדעתכם המשמעויות הרוחניות המסתתרות מאחורי חג הפסח?

 

[pynokyo]

לפני שפרשתי לגימלאות המשמעות של פסח מבחינתי היתה

ישששששששששששש חופש בפתח

הטירוף אחרי הניקיון אף פעם לא דיבר אלי - במיוחד בעונה הזאת שמזג האוויר הפכפך
ובכלל, ניקיון חיצוני אף פעם לא נגמר, תוך דקות שוב נהייה אבק.
בקיצור, חשבון נפש - ניקיון פנימי/רוחני אפשר לעשות כל יום מימות השנה.
והעיקר שיהיה לכולנו חג שמח ורגוע.

 

[pynokyo]

הקשבתי באינטרנט למדיטצית תטא הילינג בשתי ורסיות

שתיהן דומות.
לאחת מהן הקשבתי עד הסוף - לא עשיתי מדיטציה אבל הקשבתי וחשתי סוג של רגיעה.
נזכרתי שלפני כמה שנים הייתי אצל מישהי (בריז'יט קשטן) שמגדירה את עצמה כפסיכולוגית קלינית המשתמשת בריברסינג כסוג של טיפול.
כשהגעתי אליה, אני שכבתי על מיטה והיא שמה דיסק - הדיסק בקולה של בריז'יט מנחה אותי לאיזושהי אמבטיית אור ומובילה אותי לבסוף לתוך תת המודע שלי לסוג של ספרייה ענקית - שם אני צריכה לפתוח איזשהו מדף או דלת או משהו כזה ולהיכנס.
הייתי ערה עם עיניים עצומות אבל לא כמו במצב ערנות רגיל.
היא כמעט לא הנחתה אותי מעבר לדיסק - אני שאלתי את עצמי שאלות ועניתי לעצמי, גם תיארתי כל מיני דברים/דמויות שעלו - המצב בו הייתי שרוייה היה חזק מאוד.
ואני עצמי הופתעתי מהתשובות שנתתי לעצמי.
למשל, תמיד הסתקרנתי לגבי גלגול נשמות - וכשהייתי במצב שהייתי שאלתי את עצמי מה לגבי גלגול נשמות והתשובה שנתתי לעצמי "את לא צריכה את זה".
היו סביב דמויות לבנות שהיא הגדירה אותן ישויות אור - ועלו כל מיני שאלות ותשובות שכאילו יצאו מתוכי באופן אוטומטי - בלי עיבוד של הרציו.
כשהסתיים המפגש נסעתי הביתה והראש שלי/המוח שלי עדיין לא היה במצב רגיל - לקח כמה שעות עד שחזרתי לעצמי.
היה מעניין.
בפגישה השנייה ההשפעה של ההנחיות מהדיסק לא פעלה עלי באותה עוצמה כמו בפעם הראשונה - אמנם עלו דברים אבל הרגשתי שהם עולים בעיקר מהדימיון שלי וכשחזרתי הביתה הרגשתי בעיקר שאני עובדת על עצמי.
כשהקשבתי היום למדיטצית תטא הילינג - מיד החזיר אותי לפגישה השנייה ההיא עם בריז'יט קשטן - כלומר, עבודה בעיניים.
או במילים עדינות יותר - זה הכל בדימיון שלנו - כייף שזה מרגיע, אבל זה רחוק מלהיות איזושהי מציאות מעבר לחיים או מעבר לדימיון.
בתוכי אני רוצה להאמין שיש משהו מעבר לגוף ביולוגי כימי - אבל כל דימיון או כל חלום שאחווה, הרציונל שלי אומר לי שזה בתוכי ולא מחוצה לי.
כלומר, המציאות שאני חווה - אם זה בתדר כזה או אחר - היא עדיין קשורה למוח שלי.
כשאדם מת - המוח שלו מפסיק לתפקד - האם יש לו חוויות כלשהן לאחר מותו?
נכון שהאנשים החיים שזוכרים את המת יכולים וגם חווים חוויות ותחושות למיניהן - אבל האם זה מעיד משהו על נשמת המת? לי זה נראה/נשמע שזה מעיד על מי שנשאר בחיים ולא על המת.
גם אנשים שחוו מוות קליני ומתארים חוויות מרתקות שקרו להם, כולל יציאה מהגוף וכדומה - למעשה הם לא מתו, המוח שלהם לא מת - רק התודעה שלהם השתנתה במצב סטרס - האם החוויה שלהם מעידה שהם יחוו חוויה דומה כאשר מוחם ימות לחלוטין?
כששוחתי עם בריז'יט קשטן לגבי זה (לפני שנים) התשובה שלה היתה - שאנשים שלא מאמינים יופתעו לטובה כשהם יגיעו לשם (כלומר למוות שלהם).
נראה לי שלעולם לא נוכל לדעת בוודאות אם באמת נשאר משהו מהמתים חוץ מעצמות, אלא אם תהיה אפשרות להוכיח זאת באופן מדעי.
גם הסיפורים אצל הדרוזים מבחינתי מוטלים בספק - מאחר והם מאמינים בזה כדת, הילדים שלהם סופגים את האמונה מהבית ותמיד ישנה אפשרות שהם שמעו בינקותם דברים שנקלטו בתת המודע שלהם ומאוחר יותר היה נדמה להם שהם באמת "זוכרים" כביכול דברים מגלגול קודם.
אני לא מזלזלת ולא שוללת - ומאוד רוצה שיהיה משהו בבן-אדם מעבר לגוף, שישאר משהו נשמתי שאפשר לתקשר איתו לאחר המוות - אבל עדיין כף המאזניים של הספקות נעה בין אמונה/רצון, לבין הפחד שלנו מהסופיות וכל מיני פנטזיות רומנטיות שאנחנו בונים על זה.
ואולי לא באמת חשוב אם נשאר משהו מהמת - אלא מה אנחנו החיים מרגישים/חושבים על זה - בשביל שנרגיש טוב עם עצמנו (גם אם למעשה אחרי המוות אין כלום -מבחינת המת).

 

[קרן הירש]

תטא הילינג והתחברות לאינסוף

הבנת מדיטציית תטא הילינג יותר נהירה כאשר עוברים את הקורס שמסביר עליה ומספק מידע רב נוסף על כל תחום התטא הילינג. אז לדעתי אדם שעשה רק את המדיטציה שלה ולא נחשף למידע של כל השיטה וליישום שלה על אנשים, לא יכול להסיק לגבי אמיתותה. ואכן כפי שאולי שערת אנו בעצם נכנסים לתוך האינסוף שנמצא בתוכנו, לבורא שבתוכנו ומחוצה לנו.

כשאדם מת מוחו לא מתפקד אבל נשמתו היא נצחית ולכן היא אכן חווה דברים אחרי המוות הפיזי.

הסיפורים של הדרוזים לא היו רק רעיון, ילדים שנולדו סיפרו לפרטי פרטים על הבתים שחיו בהם קודם, כולל שמות האנשים שהיו בחייהם הקודמים, ועוד יותר מזה הם גם מצאו אותם.

שוב כאמור אין אני באה לשכנע, תחושי מה מדויק לך לקבל ומה לא לרגע זה בזמן.

 

[pynokyo]

 

[pynokyo]

לא פיקפקתי באמיתות השיטה - אלא במסקנות

כשעושים מדיטציה מתחברים לעצמנו - בעומקים.
האם זה אומר שיש קיום נצחי שלנו מעבר לחוויה הרגעית בעקבות המדיטציה?
האם זה אומר שאם עולים דמויות/נשמות של אנשים הם אמיתיים ולא פרי דימיוננו או רצוננו?
האם כל עניין נצחיות הנשמה היא בגדר אמונה ולא בגדר עובדה?
.
ראיתי פעם סרטון על ילד דרוזי שבגיל צעיר אמר שיש לו אישה וילדים בכפר אחר - הוריו לקחו אותו לכפר - הוא כביכול זיהה תמונות של אנשים מגלגול קודם. ילדיו מגלגולו הקודם כביכול מבוגרים ממנו, הוא נכון לרגע זה ילד, אשתו מגלגולו הקודם לא יכולה לקיים איתו שום יחסי אישות או יחסים כלשהם מלבד העובדה "המנחמת" שהיא אלמנה לנשמה של אדם שהתגלגל בילד חדש.
נו? ואז?
איך זה עוזר בדיוק לאלמנה או לילדיו השכולים?
חוץ מלעורר בנו השתאות לנוכח "כביכול" העובדה שהנשמה לא נעלמת עם הגוף - איך זה בדיוק עוזר או מנחם על הפרידה בעקבות מוות?
אילו היתה אפשרות להיפגש עם נשמת המת ולהמשיך את היחסים שהיו מאותה נקודת פרידה - זה משמח. זו הדבר היחידי שיכול באמת לנחם בעקבות פרידת מוות מאדם קרוב.

 

[קרן הירש]

נצחיות הנשמה

בוודאי שהוא לא יכול להיכנס בתור ילד לחיי הבוגר שהיה טרם התגלגל לגוף זה.
אבל זה לא זה היה נושא השיח. השיח היה האם גלגול נשמות זה דבר אמיתי או לא, והבאנו את הדוגמא של הדרוזים כהוכחות חיות לקיום של זה.

יש אנשים שהידיעה שהנשמה היא נצחית ושניתן לתקשר איתה, מקלה מעט על האובדן, ויש אנשים שלא. מאוד אינדיבידואלי.

 

[pynokyo]

תודה קרן - מתחברת לנועם התשובות שלך

נצחיות הנשמה חשובה, בעיני, רק אם יהיה מפגש עתידי עם הנשמה מאותה נקודה בה נותק הקשר.
כלומר, כאשר יש רגשות/עניינים לא סוגרים עם אותה נשמה, נזקקים למערכת יחסים נוספת כדי לפתור בעיות לא פתורות.
אם הנשמה שנפרדנו ממנה, העניינים סגורים ומוצלחים, נפגשים איתה להכרת תודה או לחיזוקים לגבי יחסים לא פתורים עם נשמות אחרות.
בקיצור, נצחיות הנשמה יכולה לנחם רק אם יש המשכיות לקשר איתה - לטוב או לרע, להעשרה ולהתפתחות.
השאלה מבחינתי היא לא עניין של הקלה על כאב הפרידה - אלא על ניסיון לברר, לחפש הוכחה שהנשמה אכן נצחית ולא סתם פנטזיה רומנטית.

 

[קרן הירש]

תקשור נשמות של נפטרים הוכחה חיה לחיים אחרי החיים

תודה רבה

תוכלי ליזום מפגש עתידי עם הנשמה דרך אנשים שיכולים לתקשר אותה עבורך. בתחושה שלי את מאוד אינטואיטיבית ויתכן שתוכלי לעשות זאת בעצמך אם תהיי פתוחה לזה, בבוא העת.
אם יש ענינים לא סגורים, לעיתים השיחה איתה יכולה לשחרר משקעים מהעבר, כעסים שהיו. הנשמה בד"כ באה ממקום שהיא רואה את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר מאשר כשהיתה בגוף פיזי.
הניסיון שלך לברר או לקבל הוכחה לגבי נצחיות הנשמה יהיה עדיין קשה, אלא אם תחווי זאת בעצמך או דרך מישהו שימסור לך מסרים שרק הנשמה היתה יכולה לדעת. תנסי, אולי תופתעי.

 

[pynokyo]

ועל זה נאמר - "אין חכם כבעל ניסיון"

הרצון העמוק שלי כמובן - שיש תודעה ומודעות נשמתית נצחית ובמקום הזה אוכל לפגוש שוב את אמי ז"ל ולהמשיך מערכת יחסים עמוקה ומתפתחת עד לעומקים הגבוהים ביותר.
כרגע זה נראה לי הכי חשוב מבחינתי.
לאחרונה צפיתי במספר תוכניות בתחום - יש רגעים שאני נתלית בחוויות של אנשים כאל סוג של הוכחות ויש רגעים שהרציונל היומיומי מתגבר.
בזמנו כשפגשתי את בריז'יט קשטן - היא אמרה לי: גם אנשים שלא מאמינים בנצחיות הנשמה יופתעו לטובה כשיגיעו לשם.

במהלך חיי קרו דברים שאפשר היה לפרש אותם כסוג של תקשור עם נשמות שהלכו לעולמן. (ההרגשה שלי שהספקות תמיד יחלחלו בי בין השאלות לתשובות, תמיד תתעוררנה שאלות נוספות - אולי זה מה שנותן טעם לחיים או להתפתחות התודעה).
דוגמה למקרה שנדמה כסוג של תקשור: במשך שנים ארוכות ביקרתי אצל אישה ערבייה "פותחת בקפה" לגבי עניינים בחיי - הקשר היה די יומיומי.
אחר כך הפסקתי לבקר אותה, בשל מעבר מקום מגוריי, וגם בשל עניינים בחיי שהשלמתי עמם.
מספר שנים אחרי שהפסקתי לבקר אותה נודע לי שהיא הלכה לעולמה.
מתישהו, לא זוכרת בדיוק - החלו להופיע אצלי חלומות הקשורים אליה ולמשפחתה, הרבה שיחות על יחסים בין יהודים לערבים (לא זוכרת פרטים). החלומות היו די חוזרים על עצמם ונמשכו תקופה מסויימת. אחר כך פסקו.
פתאום יום אחד, שנה אולי שנתיים לאחר שנפטרה היתה לי מן תחושה שהיא מבקשת ממני סליחה. זה היה בשעות הבוקר בזמן שהייתי בעבודה - כאילו היא היתה מולי במרחק של מטר או שניים, לא ראיתי אותה אבל כאילו חשתי בה - הבטתי כלפי מעלה בין הרצפה לתקרה וכמובן שסלחתי לה.
עד היום אני לא יודעת אם כל זה היה פרי דימיוני או שבאמת היתה שם איזה נוכחות שביקשה ממני סליחה. (באותה תקופה בחיי, כבר השלמתי עם מה שיש לי, גם לא כעסתי עליה).
אתמול ראיתי סרטון בו אנשים שחוו מוות קליני מתארים שבנקודה מסויימת בחוויה שלהם הם רואים בצורה פנורמית את כל חייהם - הם צופים בעצמם מנקודת הלידה עד הפטירה בו זמנית הם גם מבחוץ וגם בתוך התמונה - הצפייה בחייהם היא לא כרונולוגית אלא פנורמית - היה מאוד מעניין לשמוע על החוויה שלהם. זה מרתק, אך הספקות עדיין נשארים בי.
תודה קרן

 

[קרן הירש]

להרפות לאינסוף

בתחום הריפוי ההוליסטי אומרים: פשוט תרפי לאינסוף, תרפי לחוסר הידיעה, תהיי פתוחה לקבל את האמת הגבוהה ביותר שיש ליקום הרוחני לספר.
ואולי משם תתגלה לך התבונה העמוקה ביותר של החיים, והחיים אחרי החיים.
באהבה..

 

[pynokyo]

יש כמה עניינים עם עצמי שאני באמת צריכה ללמוד

לרכוש סבלנות, ללמוד להרפות ולשחרר את הצורך להיות בשליטה כל הזמן.
זה לא פשוט מבחינתי - אבל כפנסיונרית יש לי המון זמן להתאמן על זה עכשיו

תודה קרן - ערב טוב

 

[קרן הירש]

בהצלחה

חחחח... אומרים שככל שהגיל מתקדם אז הפרספקטיבה מתרחבת.
ומבינים שבעצם אין לאן לרוץ.
שיהיה בהצלחה באימונים

 

[pynokyo]

עם הגיל מתרחבים עוד כמה דברים (לא תמיד רצויים)

יש לי לפחות שני שיעורים חזקים בחיים - שעדיין לא הצלחתי לפתור או להתגבר עליהם.
הראשון זה סבלנות
השני: הרפיה (גם הרפיה מלחצים מיותרים וגם הרפיה מהצורך להיות בשליטה כל הזמן).
בינתיים אני יותר מדברת מאשר עושה

אבל אומרים "סוף מעשה במחשבה תחילה"
אז זה שאני חושבת על זה - זה גם סוג של צעד לקראת המימוש והגברת המיומנות.
ערב נעים קרן

 

[קרן הירש]

בהחלט

עצם זה שזה הגיע למודעות שלך, זה כבר מעורר את תשומת הלב שלך ויכול להביא לשיפור. שיהיה בהצלחה

 

[דוד היחיד]

נו

ברנדרינג אובג'קטס לעומת הפנימי .
מה פוסחים עליו ומה לא .
מה מקבל דגש לכל השנה ומה לא .
בעוד בכל השנה אתה מפוזר , בפסח אתה מקבל מזון לחיה שלך ,
חיה- חיטה , תוספת שכלול ההחלטות של החיה , מה יושב באורות החזקים ,
ומה יש לו בלאי שימושי בכל השנה המחליש את הפנימי , ע"י ביצוע ההחלטות ושימוש,
ואזי מקבל מצה , דהיינו חיטה כמעט ללא מים שלא תופחת , ואזי הצפיפות של החיטה, נותנת כוח לחיה , ואז מתחזק העצמי החייתי , שיכול לפנות זמן חשיבה לחשיבה מופשטת , ומדרגת יציאה מרק חיה לנפש אדם ,
דהיינו המצה או החיטה הצפופה , נותנת למערך החייתי חיזוק שלא מפוזר במים ורוח,
+ קישורים לאפיקי גדילה מחיה לנפש אדם , כמו על הים היכו 200 מכות .
ומרחב הפעילות והאפשרויות שבו אתה נחלש בבלאי במשך השנה ומקבל חיזוק מהמצה הוא מה אומר בן זומא .
יותר חשיבה מופשטת , מאפשרת לסדר את הפרטים הטכנים של החיים ולספק זמן אישי לגדילה , והתפתחות רוחנית , וחיבור לעוד כוח חיים ,
בקיצר הטענת ה-CPU החייתי , המשחרר את כוח הנפש והרוח ,
וזה מקצת מענייני החג .
מה מכך אתה פוסח עליו ומה לא , וכך גם האל ביחסו אליך .
דוד

 

[דוד היחיד]

ניקיון פסח

שלא יהיה חמץ .
תנו חכמינו מה הוא חמץ , מוח הפוך + אור הצדיק הפנימי או אור הרמ"ח הנפרס מטאפיזית בגוף ולאן הוא מגיע . דהיינו כל מה שלא אתה והפוך לך .
תוואי של מאור מלווה של מוח הפוך המתנגד להיותך אתה .
מה שובה אותך במצריים או מים צר , דהיינו מצבים ללא אפשרויות .
כמו עבודה ללא מוצא , או כל ערך בחייך הבנוי על ההפוך לך הכובל אותך .
ומחליש את כוחך וגורם לחולשה ולחולי .
אז ניקוי החמץ שברשותך ,
+ עריכת מלאי קיומי אקטיבי בכל תחום , המאפשר בדק הנמצא , ניקויו מליכלוך ואבק,
וחידוש הכוח האקטיבי הפעיל החי בחייך .
הקיצר גם במשך השנה לאכל לחם צפוף , ולא לחם קל ואוורירי .
הצהוב בביצה נותן בבצק פריסה של כוח רצון על בלל החיטה ,
וחשיבות התזכורת של ביצים בתקשורת מיובאות או לא , האם אנו עומדים על נרטיב העם שלנו או רוצים בזול רצון עולמי כמו חמץ הכובל אותנו מהיותינו חופשיים .
האם הצהוב צהוב או כתום בביצה (צריך להיות צהוב) .
ואזי רצון משחרר חיה מסיבוך החלטותיה , נותן איזון בין מאכלי החיטה לביצה ,
ואזי גם הכולסטרול שבזה תואם לחיטה וצפיפותה ובריא .
והכל במידה ולהיות קשוב מה מתאים למצבך במשך השנה .
חוסר התאמה יכול להזיק .
מעבר לכך ניקיון יסודי וחידוש הבית של שפכטל וצבע ותיקון הבלאי ,
שההחלטות הבאות יהיו אם ריביו קודם , ואז גם יותר נגיש ויותר פנוי להתקדם .
דוד