דוגמא למתנגדים-האר"י הקדוש ואפילו הרמב"ם
מתוך:
http://lib.kabbalah.info/?a=p&p=about&c=hebrewco&l=he קמעות מדביקים לקבלה כל מיני תוויות: אומרים שהיא עוסקת במיסטיקה, בקללות, בברכות, בקמעות. התוויות האלה דבקו בקבלה כיוון שהיה איסור לעסוק בה. אבל זו אינה המציאות כלל, ואפילו האר"י הקדוש מתייחס לזה וכותב שאסור לעשות קמעות, ברכות וסגולות, כי אין לזה שום קשר לעיסוק בקבלה. האר"י אסר את השימוש בקמעות, כי הן מטעות את העם, אף כי הן עוזרות לו מבחינה פסיכולוגית: כשהאדם מאמין בהן הוא משווה להן כוח עצום, וכתוצאה מכך גם השפעה. על אף זאת יש להבדיל בין השפעה שהיא פסיכולוגית בלבד לבין השפעה אמיתית על החיים.אין שום קשר בין חוכמת הקבלה למאגיה, לניחושים, ולכל מה שמקובל להאמין בו, כדי להעניק כביכול הגנה על הגורל ועל הקיום. חוכמת הקבלה היא מדע שמפתח באדם את היכולת להשגיח על גורלו, בלי להיות תלוי באיזשהו נייר או קסם. לדוגמה, אם אדם מאמין שחפץ מסוים יציל אותו, כדאי לו להאמין בזה, כי מבחינתו יש בכך "כוח מאגי". למה?-כי הוא מתחיל להאמין, שאם ישא את החפץ הזה אתו, החפץ הזה יגן עליו. לכן, אם ההגנה הפסיכולוגית פועלת עליכם, השתמשו בה, אבל דעו לכם שהיא לא תתקן אתכם. זו הסיבה שהקמעות אסורים מ"דאורייתא", מהתורה. רופאים ופסיכולוגים משתמשים בכוחה של ההגנה הפסיכולוגית, אבל זה יהיה שקר לומר שהכוח הזה קשור במשהו עם כוחות עליונים רוחניים. לכן, הקבלה אינה משתמשת בשום כוחות "מאגיים" או פסיכולוגיים. עבור קמע אדם משלם סכום כסף ומקבל מין סגולה, משהו שישמור עליו, שיעזור לו. ואילו באמצעות לימוד הקבלה, אדם לומד לעשות זאת בעצמו. הלימוד משפר את האדם לאט לאט, והוא לומד לפעול נכון עם המחשבות והרצונות שלו. על ידי השיפור הפנימי הזה, ובעזרת היחס המיוחד שמתפתח בו כלפי הבורא, כלפי המציאות וכלפי הסביבה, האדם משנה את החוקיות של הטבע בצורה נכונה. השיפור הפנימי, שבא עם לימוד הקבלה, משנה את כל המציאות של האדם. הוא מתחיל להבין את מעשיו ונעשה אחראי לתוצאותיהם. הוא מגיע לדרגת "אדם". כיום, אין אנו יכולים עוד לקנות קמע, ולהאמין כי זה יעזור לנו. אנחנו נוכחים לדעת שזה אינו כך. אנחנו נמצאים בשלב שאנחנו יכולים ללמוד איך לעשות בעצמנו את השינוי הרצוי בחיים שלנו, איך לתקן את החיים שלנו, איך לחיות חיים טובים יותר. את זה ניתן לעשות בצורה מדעית, גלויה וביקורתית, על ידי לימוד חוכמת הקבלה. ולפי הרמב"ם: (כ) ודברים האלו - כולן, דברי שקר וכזב הן ; והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות, כדי שיינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל, שהן חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה: שנאמר "כי לא נחש ביעקוב, ולא קסם בישראל" (במדבר כג,כג), ונאמר "כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם--אל מעוננים ואל קוסמים, ישמעו; ואתה--לא כן, נתן לך ה' אלוהיך" (דברים יח,יד). ועוד - כתב האג"מ שהרמב"ם מודה שאיכא שמירה בשמות מלאכים ושמות קדושים ופסוקים, ובפירושו לסוטה ז, ד כתב הרמב"ם נגד אלה הטפשים שכותבים קמיעות ושמים בתוכם שמות קדושים ושמותיהם של מלאכים. זה פירושו של קמיע. וכשהאג"מ כותב "שמות קדושים" כוונתו לאלו השמות שנזכרים ע"י גדולי אשכנז, ולפי דעת הרמב"ם הכל הבל ואלו הכותבים קמיעות טפשים הם כי בדו מלבם כל השמות הללו, שמות ה' ושמות מלאכים, ורבים הם וא"א לפורטן. ובספרי כתבתי שהרמב"ם שלל את כחם של שמות המלאכים ושמות קדושים (או "קדושים") ואכן בפיהמ"ש ובמו"נ ברור מללו, וראה גם בפירושו של הרב קאפח להלכות מזוזה פרק ה אות יד. למרות שהרמב"ם סייג את דבריו למאמרים :
http://mechon-mamre.org/i/1411.htm http://seforim.traditiononline.org/index.cfm/Chaim Rapoport?&startRow=5
